בין השנים 2010 ל-2019 שוחקו במייג'ור ליג בייסבול 24,300 משחקי ליגה, תוסיפו לזה 356 משחקי פלייאוף, ותקבלו 24,656 משחקים לאורך עשור שלם. קאמבקים, דרמות, דמעות של אושר, דמעות של עצב, כל כך הרבה אמוציות, ועשר אליפויות, שהתחלקו בין שבע קבוצות. אז מה היה לנו שם?
הטעות והסליחה: ג'ים ג'ויס ואנדרה גלראגה, ה-2 ביוני 2010
זה מסוג האירועים שמראים כמה בייסבול הוא ספורט מיוחד. גלראגה היה רחוק פסילה אחת ממשחק מושלם, ואף הצליח להשיג את הפסילה הנכספת, רק ששופט הבסיס הראשון, ג'ים ג'וייס הכל כך מנוסה, החליט שג'ייסון דונלד הגיע לבסיס ראשון (שימו לב בווידאו, אפילו הוא נראה מאוכזב), ומנע מגלראגה את המשחק המושלם, שכל כך הגיע לו.
מה כל כך מיוחד פה? ההתנצלות של ג'ויס, הסליחה של גלראגה, והאמוציות שנראו על השופט האומלל למחרת, כשהוא פגש בשנית את הפיצ'ר המאוכזב. איך אומר אוריאל דסקל על כדורגל? י-אללה שלך בייסבול.
הקאמבק: טמפה ביי רייז, ה-28 בספטמבר 2011
היום האחרון של העונה הסדירה ב-2011 ייצר רמת דרמה שקשה להשוות שוב. בוסטון וטמפה ביי הגיעו להיום הזה עם מאזן זהה, אך הרייז היו זקוקים להפסד של בוסטון בבולטימור ולניצחון על היאנקיז כדי לעלות לפלייאוף. פיגור של 7:0 ויתרון של בוסטון לא מנעו מהקבוצה עם הכי פחות היסטוריה בליגה לייצר כזו.
המשחק: סיינט לואיס – טקסס, ה-27 באוקטובר 2011
לא חסרים משחקים דרמטיים, אבל המעמד, הו המעמד. וורלד סירייס, משחק מספר 6, טקסס מוליכה בסדרה 2:3, רחוקה ניצחון בודד מאליפות. כל כך הרבה מהפכים, כל כך הרבה פספוסים מצד הריינג'רס, שנגעו בתואר פעמיים. המשחק הזה היה ללא ספק המשחק הדרמטי ביותר של העשור, אם לא מעבר לזה.
הנפילה (או ההום ראן): טורי האנטר (או דייויד אורטיז), ה-13 באוקטובר 2013
ל"ביג פאפי" לא חסרים רגעי קלאץ'. אבל זה עשוי להיות הגדול שבהם. ALCS, דטרויט מוליכה 0:1 בסדרה ו-1:5 במשחק. אינינג שמיני, שני אאוטס, עוד ארבע פסילות וחוזרים לדטרויט ביתרון 0:2 עם ורלאנדר מגיש. או אז הגיע אורטיז, ושלח את טורי האנטר לתוך הבולפן של בוסטון, כשגם מראה השוטר שחוגג בתוך הבולפן לגמרי בלתי נשכח. ללא ספק מרגעי השיא של העשור.
זריקת המחבט: חוסה באטיסטה, ה-14 באוקטובר 2015
טורונטו לא עשתה הרבה דברים גדולים בעשור הזה, עונת 2015 היתה יוצאת דופן. סדרת הדיוויז'ן מול טקסס היתה סופר דרמטית, והמשחק החמישי והמכריע הביא את הסלאגר של הבלו ג'ייז, חוסה באטיסטה, להוציא את כל האמוציות שלו בהום ראן שהעלה את הג'ייז ל-ALCS.
ההיסטוריה: השיקגו קאבס אלופים, ה-2 בנובמבר 2016
כולם פה מכירים את ההיסטוריה של הקאבס: 1908, העז, הקללה, הפספוס ב-2003, סטיב בארטמן. כל זה הגיע סוף סוף לסוף, כשהקאביס חגגו אליפות ראשונה מזה 108 שנים, לאחר ניצחון בוורלד סירייס על האינדיאנס, שבעצמם מחכים מאז מלחמת העצמאות לתואר. וכמה דרמטי שזה היה…
הדרמה: יוסטון אסטרוז – לוס אנג'לס דודג'רס, ה-29 באוקטובר 2017
העשור האחרון ידע לא מעט משחקים דרמטיים באוקטובר. אבל משחק מספר 5 של וורלד סירייס 2017 היה הדרמטי שבחבורה. כל כך הרבה אירועים הפכו את האינינגים האחרונים של המשחק למשהו בלתי נשכח, פשוט תלחצו Play.
הרגע המרגש: האיינג'לס No Hit סיאטל, ה-12 ביולי 2019
לא סתם קוראים להם המלאכים. במשחק הראשון לאחר מותו של שחקן הקבוצה, טייילר סקאגס, זרקו טיילר קול ופליקס פנייה No Hitter, באחד הערבים המרגשים שראה עולם הבייסבול אי פעם. המשחק הסתיים בכך שכל שחקני הקבוצה הניחו את החולצות שלבשו, עם המספר של סקאגס (45), על הפיצ'ינג מאונד. נראה אם העין שלכם תישאר יבשה.
התפיסה: ארון היקס, ה-23 ביולי 2019
זו לא רק התפיסה, אלא המשחק כולו. היאנקיז התארחו במינסוטה, במשחק סופר משוגע. 0:2 ניו יורק, הטווינס הפכו ל-2:8. היאנקס צימקו ל-8:5, התאומים הגדילו ל-5:9. החבורה מניו יורק חזרה ל-9:10 בשמיני, מינסוטה החזירה ל-10:11. נגמר? היקס קבע 11:12 בתשיעי, אבל הטווינס השוו. בעשירי היאנקיז שוב עלו ל-12:14, אך הטווינס מילאו את הבסיסים בחלק התחתון. ואז היקס הגיע.
קבוצת העשור: סן פרנסיסקו ג'איינטס
עד תחילת העשור הענקים לא זכו באליפות מאז 1954, שעדיין נחגגה תחת השם "ניו יורק ג'איינטס". או אז הגיעו שלוש השנים הזוגיות הראשונות של העשור, והג'איינטס זכו בשלוש אליפויות תוך חמש שנים (2010, 2012 ו-2014). מי שהנהיגו את השושלת הזו היו המנג'ר ברוס בוצ'י, אליו עוד נחזור בהמשך, והשחקנים באסטר פוזי, אדגר רנטרייה, פאבלו סאנדובל, מאט קיין, טים לינסקום, ומעל כולם, מדיסון באמגארנר.
הקבוצה הכי טובה לעונה בודדת: בוסטון רד סוקס, 2018
108 ניצחונות בעונה הסדירה (הכי הרבה בעשור), 3:11 באוקטובר (הפסד בודד בכל סדרה). עונות שיא של מוקי בטס (32 הום ראנס, ממוצע חבטות של 346.), קסנדר בוגארטס (23, 288.), ג'יי.די מרטינס (43, 330.), דייויד פרייס (מאזן 7:16, ERA של 3.58), כריס סייל (4:12, 2.11) וקרייג קימברל (42 שמירות). ב-2019 זה כבר פחות עבד…
הפיצ'ר: קלייטון קרשואו, לוס אנג'לס דודג'רס
האייס הנפלא של הדודג'רס הגיח לעולמנו בסוף העשור הקודם, אך מ-2010 הוא העמיד מאזן של 61:156 (71.8 אחוזי הצלחה, ממוצע מפחיד של 15.6 ניצחונות לעונה לאורך עשור שלם), עם עונה בודדת בה הוא רשם מספר חד ספרתי של ניצחונות. תוסיפו לזה שמונה הופעות באול סטאר, שלוש זכיות ב-Cy Young, טריפל קראון אחד, כפפת זהב אחת, ו-No Hitter אחד. מה חסר? אה, כן, יכולת באוקטובר (מאזן של 11:9 ו-ERA של 4.43) ואליפות.
השחקן: מייק טראוט, לוס אנג'לס איינג'לס
בדומה לסעיף הקודם, הרבה יכולת וחיסרון אחד. גם טראוט, כמו קרשווא, משחק ב-LA. גם טראוט, כמו קרשואו, שיחק לאורך כל העשור (חוץ מ-2010), עם ממוצע חבטות של 305., 285 הום ראנס (31.6 לעונה), שמונה הופעות באול-סטאר, שלושה תארי MVP, רוקי השנה, שבע זכיות בסילבר סלאגר. וכן, דבר אחד חסר, אליפות. קצת קשה לזכות בה כשכל מה שהיה לו זה ניסיון קצר ובודד ב-2014.
המנג'ר: ברוס בוצ'י, סן פרנסיסקו ג'איינטס
אז הפיצ'ר מ-LA, השחקן מ-LA, וגם המנג'ר מגיע מהחוף המערבי. זה לא המאזן החיובי (799:821), היו טובים ממנו. זו לא העובדה שבשש מתוך שבע העונות הראשונות של העשור הוא הוביל את הג'איינטס למאזן חיובי. אלה בעיקר שלוש האליפויות בחמש שנים, אליפויות של קבלת החלטות דרמטיות, של מאמן שנצמא במשחק כבר הרבה שנים. החל מ-2020 יתגעגעו אליו מאוד בסן פראן.
יניב ש.
20 דצמ 2019 13:24:25וואו…….. כמה זכרונות יפים.
ה-משחק של הקארדינלס הוא אחד מהגדולים אי פעם. אם היו עושים עליו סרט, רוב האנשים היו בטוחים שזה סוף הוליוודי טיפוסי, ושזה לא קרה במציאות.
מומי החציל
20 דצמ 2019 15:26:26מ-ע-ו-ל-ה
רגע העשור של מומי משחק 18 האיניגס בין הדוג'רס לבוסטון בוורלד סירייס. רגע ארוך וזה היה משחק שנראה היה שימשיך לנצח.
קארשו בפוסיזן זה הכאב לב הכי גדול בבייסבול.
שיהיה לך חג חנוכה שמח
שחר דלאל
20 דצמ 2019 16:41:10נהדר יוני, תודה רבה!
.
פלייאוף 2013, ואני אמור להגיע לבוסטון בתאריך של המשחק המדובר. אני ועוד חבר תכננו ללכת למגרש ולנסות לקנות כרטיסים מספסרים (STUB HUB היה אז רק בראשית הדרך). התכנון היה להגיע לעיר באיזור הצהריים להתארגן במלון ולצאת לאיוון פנוויי. הבעיה? מסתבר שבאותו היום חגגו את "יום קולומבוס" ואין מלון אחד בעיר או בסביבה עם חדר פנוי.
אם אני זוכר נכון, בפאב התיישבנו כשדטרויט הוליכה 0:4 ורוב האנשים כבר הזמינו חשבון והתכוננו ללכת – ואז עלה פאפי…
(אגב, למי שלא זוכר, זאת היתה השנה של הפיגוע במרתון בוסטון וכמעט כל משחק חוץ של הרד סוקס התקבל בשירה של סווייט קרוליין מצד אוהדי הקבוצה היריבה – זה היה חייב להיגמר עם תואר)
.
למרות החוויה האישית, אין ספק שהרגע הגדול של העשור הוא הזכייה של הקאבס. משהו שמקביל לזכייה של לסטר בפרמיירליג ואולי יותר מזה. גם היום זה נשמע לי דמיוני.
שחר דלאל
20 דצמ 2019 16:49:32עוד אנקדוטה על הזכיות של הג'איינטס בתחילת העשור. בסן פרנסיסקו נהגו לאמר שהסיבה שזכו כל שנתיים היתה כי בכל פעם שזכו השחקנים לא שילמו פעם אחד בבארים בעיר ולא היו מסוגלים לשחזר את ההישג. אבל כשהגיעה שנה זוגית – אין מישהו בעיר שהיה לו ספק שהקבוצה הולכת לזכות בתואר.
מנחם לס
20 דצמ 2019 19:03:48יוני, נהדר. לא היה ולא יהיה עשור ללא סיפורים. אני חי כאן כבר 6 עשורים שלמים של בייסבול, ועם כל הכבוד לעשור הששי שלי – העשור שאתה כותב עליו – היה עבורי הפחות דרמטי, פחות תוסס, ופחות מלהיב מכל עשור אחר שהיה לי הכבוד להיות בו, ובבייסבול שלו.
יוני לב ארי
20 דצמ 2019 19:26:31במבט אובייקטיבי לאחור אני מסכים, אבל אם תסתכל על כל מה שקרה בעשור הזה, היה לא מעט אקשן…
אור
20 דצמ 2019 20:22:49מצוין יוני, כל בחירה מלמיליאן
"מסכן" ג'ויס, הרס לגלראגה את רגע השיא בחיים פחות או יותר. לפחות הוא לא ברח מזה
יוני לב ארי
20 דצמ 2019 22:42:15בעיני זה רגע השיא של העשור. בגלל הייחודיות שבו
אור
20 דצמ 2019 22:58:52מסכים
תום
21 דצמ 2019 00:50:56המשחק של הדוג'רס/אסטרוז מוכתם עכשיו בגלל הרמאות של האסטרוז (גנבו סימנים של הפיצ'רים היריבים), ומה שאפילו יותר עצוב מהמעשה עצמו זה שהם לא יענשו על זה בכלל וגם לא יהיה באקלאש לחוסר עונש. זה לא רק בגלל שהבייסבול כבר לא ממש מעניין יותר מדי אנשים בארה"ב, זה כי באופן מבני ה-MLB מושחת הרבה יותר מה-NBA, NFL וה-NHL (ובמקרים מסויימים אפילו מ-NCAA). אפילו ה-FIA, ארגון שלא ממש ידוע בזכות ההגינות והיושרה שלו, הוריד כזאת סטירה למקלארן (קנס של 100 מיליון דולר ומחיקת התוצאות של הקבוצה לאותה שנה), כשאר "הגיע אליהם" חומר חסוי מפרארי, שעד עכשיו רון דניס מרגיש אותה.
אור
21 דצמ 2019 12:10:50אני חושב שצריך לשלול מהם את ה-WS ולא כי אני אוהד הדודג'רס וגם לא צריך לתת את התואר לקבוצה אחרת, פשוט לא מגיע להם לזכות בפרס על העונה ההיא. ברור לי שזה לא יקרה אלא יהיו קנסות, בחירות דראפט ואולי הרחקה של חלק מהמנהלים לשנה
יוני לב ארי
21 דצמ 2019 14:30:51לא כל כך מסכים. וקשה להאשים אותי בעדם
ראינו אותם זוכים, הם זכו.
כמן שאמרת, קנסות, הרחקות, דראפט
זה מספיק סיפור כדי שיהיו חייבים לעשות משהו גדול פה
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
21 דצמ 2019 20:45:50תשמע, אם הבנתי נכון את הקטע עם השופט הוא טעה בפסילה ולכן ההישג לא הוכר/התהווה, נכון? ממש טרגדיה, והיה קשה לראות את השופט בפגישה אחרי זה, אבל שאלה – לא משתמשים בטלוויזיה? במשחק עם כל כך הרבה עצירות אני לא רואה סיבה שלא להשתמש כל הזמן.
יוני לב ארי
23 דצמ 2019 08:35:09היום כן, ב-2010 עדיין לא היו צ'אלנג'