פרויקט "שחקנים שאסור לשכוח" – אוטיס ת'ורפ / דובי עופר

אוטיס ת'ורפ – השחקן בלי הכינוי

 

שלום כיתה. בתחילת השיעור נקדיש שתי דקות ושלושים ושמונה שניות לצפייה משותפת בסרטון ואחריו נצא לתרגיל קצר. תחילה הסרטון.

http://www.youtube.com/watch?v=Bxc5-u02Jq0

נמשיך בתרגיל. קחו סל רגיל, והנמיכו אותו ב50 ס"מ, ל2.55 מטר. בערך 80 ס"מ מעליכם. עכשיו החזיקו ביד אחת כדור 3, לא 7 הרגיל ולא 5 הבינוני. 3. כזה שנכנס בקלות בכף היד ולא זז שם.

 עימדו מול הסל, עם הכדור אחוז היטב, ותרגישו כמה כיף לשחק כשהטבעת לא בשמיים, והכדור לא מחליק.

ועכשיו, כמו שהיינו אומרים בשנות ה80, תהיו מגניבים. שימו שוב את הקטע שראינו, ועשו כמוהו. נסו בעצמכם את הריצה והקפיצה וההטבעה. את ההעברה של הכדור הקטן מעל ומתחת ובצדדים של עצמכם ושל יקיריכם שהתנדבו להיות הקונוסים בניסוי. פעם אחת בחיים תתנו את הסלאם דאנק שתמיד חלמתם להוריד על הראש של הבוס ודמיינו שמארב אלברט או מייק ברין משדרים אתכם מחוף לחוף.

הנה, אתם מרגישים כמו אוטיס ת'ורפ.

כמו כדור 3…

לאוטיס ת'ורפ היו כפות ידיים עצומות. שהוא מחזיק את הכדור כמו אשכולית נאמר לא עליו, כי אם על דוקטור ג'יי, אבל כוכבי הפרויקט שלי רגילים לנכס לעצמם משפטים טובים שנאמרו על אחרים, ולכן נגיד שזה היה נכון גם לגביו. לפעמים אפילו קצת הגזימו עם הקטע של ההשוואה לפירות… – http://www.youtube.com/watch?v=V0mD8JckVYg .

תראו איך הוא משחק עם הכדור… אין לו את החשש שמלווה אותנו, האנשים הרגילים, שהכדור פתאום יעופף בלי שליטה אל הזקנה בשורה הראשונה. לא, הוא פשוט צריך לעשות עם היד ככה וככה וככה, להניח על הקרש, ויש נקודות.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים שלדוקטור היו כפות ידיים עצומות ובזכות זה הוא הטביע כל כך טוב, תגידו שלאוטיס ת'ורפ היו כפות ידיים עצומות לא פחות ו,גם, בזכות זה הוא היה כל הדברים שמיד נלמד שהוא היה.

אתם ענב, ות'ורפ מחזיק אתכם…

אז מי באמת היה אוטיס ת'ורפ?

אוטיס הנרי ת'ורפ נולד ב5 באוגוסט 1962 בבויטון ביץ', פלורידה. לא נמסר על גודל חריג של איברים כלשהם, אשר ברבות הימים יכניסו אותו לפרויקט מרתק באתר איכותי.

עזבו ילדות וקולג'. לא קרה שם שום דבר שיעניין מישהו חוץ מהמטפל שלו. (ת'ורפ התחתן לפני שנה עם חברה שלו, ואין להם ילדים. זה דפוס זוגיות קצת יוצא דופן לבן אדם בן 51, אבל באמת, לא ענייננו).

לNBA הגיע אוטיס ת'ורפ בשנת 84', לקינגס. זו הייתה שנתם האחרונה בקנזס סיטי, לפני המעבר לסקרמנטו, ובשביל ת'ורפ עונת רוקי סבירה, עם ממוצעים של 13 ו 7. אמנם המאזן היה רע והקבוצה החמיצה את הפלייאוף, אבל כנראה היה שם משהו, כי לא פחות משלושה מהשחקנים החליטו להפוך למאמנים – רג'י ת'יוס, לימים מאמנם של אותם קינגס, רק בסקרמנטו, לארי דרו, מאמן אטלנטה לשעבר ומהשנה במילווקי, ומייק וודסון, שהגיע אלינו לניקס אחרי תקופה באטלנטה.

הכוכב, לא מאמן לעתיד אלא שחקן שישי מצוין דווקא בפניקס, היה אדי ג'ונסון. זה שאמר עליו הדוקטור שלנו כשחזר מפציעה בפניקס כשהוא "עצבני כמו תרנגולת ביום שוק, מחשש שיתפסו את מקומו".

עוד תחנה בקריירה. מוטור סיטי.

מסיבות שאינן מענייננו עברו הקינגס לסקרמנטו. העונה הסתיימה שוב מחוץ לפלייאוף ות'ורפ, בפעם האחרונה ל13 השנים הבאות, ירד כמלוא הנימה מספרות כפולות ל9.9. זו הייתה גם העונה היחידה בעשר שנותיו הראשונות בNBA שהחמיץ משחקים, 7. כנראה עשו אותם אחרת אז, את אנשי הברזל האלה. בשנה הבאה כבר עזבו וודסון ודרו, ת'יוס לקח צעד קדימה, ות'ורפ המריא ל19 ו10. זה לא הספיק לפלייאוף.

עונתו הרביעית והאחרונה בקינגס גם היא נגמרה מחוץ לפלייאוף, אבל עם ממוצעים אדירים של 20.8 ו10.2. אלה כמובן נקודות וקרשים, כשהחל מעונה זו ולבאות הקפיד ת'ורפ לצרף גם לפחות 2 מסירות מוצלחות. שחקן שחקן. באותה עונה זכה להתאמן תחת ביל ראסל הגדול, ולצד קני סמית, שותפו העתידי לאליפות, ספויילר, ביוסטון.

ואז התחיל ת'ורפ בנדודים. את רשימת השחקנים שעברו מיד ליד בטריידים בהם היה מעורב ארוכה ומכובדת, ואם אפרט את כולה הטור באמת יהפוך למייגע, אבל לפחות כאן אפשר להגיד שזה היה תמורת ג'ים פטרסון ורודני מקריי, שחקן חסר חשיבות למרות שהוביל את הליגה בדקות משחק עונה אחת. נו שוין. במשך שש וחצי עונות נתן ת'ורפ לרוקטס מעל 15 ו9, וגם אליפות. הוא היה בן הזוג החביב של אקים. יחד הם היו, בעיניי, תאומי המגדל האמיתיים. סתם בשביל הקטע, תציצו בסטטיסטיקות של החלום. תבינו למה הוא בהיכל התהילה ומתמודד על מקום בחמישיית הסנטרים הגדולים בהיסטוריה ות'ורפ הוא מספר תשע בפרויקט שלי. זה בשביל הפרופורציות, ועם כל הכבוד לת'ורפ ושכמותו, כמובן.

תאומי המגדל האמיתיים. אולג'ואן ות'ורפ

ת'ורפ נתן לרוקטס השלמה נחוצה לאקים. הוא היה הפאוור שהתלכלך ליד הסנטר וניקה לוחות מעל הכוכב, הוא היה זה שדחף ושרט והרביץ, כשהליגה עוד הרשתה עבירות איומות כגון אלה על המוסר האנושי.

ת'ורפ לא חסם או מסר או חטף כל כך הרבה. את אלה, כמו שראיתם, הוא השאיר לסופרסטאר שלידו. גם בחלק של נקודות וכדורים מהקרש הוא היה טוב ויציב, אבל סולידי.

נראה את איבקה נועל ככה את מייסון.
מלחמות שנות ה90 העקובות מדם..

הוא כן נתן מניה בטוחה, ומרפק ואת התחת והנשמה בשביל השחקנים שסביבו ובשביל הקבוצה. וזה היה כל כך חשוב לו, ששנה אחרי האליפות, כשעבר לדטרויט (עזבו עצירת ביניים קצרה בפורטלנד), דחק אותו דאג קולינס לתפקיד משני ואוטיס ת'ורפ הנחמד והחביב פתח בשביתה איטלקית עד כדי כך שנטען שהפקיר את חבריו על המגרש.

כשדייל אליס אמר על עצמו שהוא השוטר הטוב בהיסטוריה אמרתי שכזה אני רוצה. גם כמו ת'ורפ אני רוצה. לא רק בזכות ידיו העצומות, אלא גם כי הוא מניה בטוחה, שקטה ולוחמת. ותראו לי מישהו שיראה כזה ויגיד לא אצלי.

אחרי דטרויט זה כבר היה דשדוש וצלילה. הממוצעים ירדו משנה לשנה ואיפשהו בין ונקובר, סקרמנטו, וושינגטון, מיאמי ושארלוט ת'ורפ מצא את עצמו בתפקידים צדדיים שלא חיבב, וב2001, אחרי עונת 3, 3 עלובה בשארלוט, אוטיס ת'ורפ תלה את הנעליים והלך הביתה.

רשימת ההישגים של אוטיס ת'ורפ צנועה אפילו עבור נשואי הפרויקט וכוללת אולסטאר יחיד ב92' ואת שיא הדיוק מהשדה עבור שחקן יוסטון – 55.9. יש לו טבעת אליפות אחת מ94', וחלק לא קטן בזו של 95', כי תמורתו עבר מפורטלנד ליוסטון דרקסלר.

ת'ורפ שיחק 17 עונות, בערך בתשע קבוצות (קינגס בקנזס סיטי, ושתי תקופות בסקרמנטו), בסך הכל קלע 17,600 נקודות ולקח 10,370 ריבאונדים ב39,822 דקות ו1257 משחקים. במספר משחקים הוא 20 בהיסטוריה, לפחות בינתיים, עד שבעונה הבאה יעברו על פניו כמה.

אלה לא מספרים עגולים, וגם לא מופלאים, אבל לו היה אוטיס ת'ורפ יהודי, אמא שלו בטוח הייתה מתגאה בו עליהם, למרות שלא נהיה עורך דין או רופא, וגם לא חבר מפלגה.

יותר מהכל אהב להטביע. בטלף אחד.

אז באמת, למה אוטיס ת'ורפ?

קודם כל בזכות האפשרות להסביר למה חשובה יד עצומה לשחקן כדורסל, בלי להגיד דוקטור ג'יי ואשכולית.

שנית, כי הופעלו לחצים לאורך תקופה, ואני בסך הכל איש נחמד למדיי ונענה לבקשות מנומסות.

וגם, כמובן, בגלל שגם לשחקנים שקטים וסולידיים מגיע שידברו עליהם. אברהם לינקולן אמר שאלוהים כנראה אוהב אנשים פשוטים, ולכן ברא מהם כל כך הרבה. אמנם איש בגובה 2.06, עם כפות ידיים בגודל מטקות טניס, הוא לא בדיוק ממוצע, אבל אתם מבינים את הכוונה. אם לאוטיס ת'ורפ הוקדשו כרגע 1100 מילים, הרי כל אחד מאיתנו יכול לקוות שפעם, עוד הרבה שנים, יקום איש אחד ויעשה עליו כתבה.

אז תמשיכו לעשות מה שאתם עושים הכי טוב שאתם יכולים, ואולי פעם תהיו קצת מפורסמים.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. Yinon Yavor

    3 ספט 2013 22:45:06

    Thanks again
    I was very surprised to hear he's from Boynton Beach, FL. I have family there that I just visited six months ago. They're white, short and jewish, so I guess not related to Thorpe

  2. עדי

    3 ספט 2013 22:49:58

    אולי זה טמון בשנאה ,הספורטיבית ברבות השנים והגורפת כילד של הניקס, לג'ורדן, אבל תקועה לי בראש חמישיית האליפות של יוסטון מהשנה הראשונה להיעדרותו.

    למעשה, אלו שנתיים שנופלות, ברמה כלשהי, בדיוק על העיקרון של הפרויקט שלך; הגראנד סטאר עזב והשאיר את הבמה לגדולים מאוד, אך גדולים פחות, שמחפשים את הדף שלהם בהיסטוריה. ברמה הקבוצתית כמובן..

    אולאג'ואן, הורי, ת'ורפ, קני סמית וורנון מקסוול – יא אללה.
    הראשון הוא חלום, השני הוסיף בתעודת הזהות 'ביג שוט' ברבות השנים, שיני האוגר של הסמית' איתנו בפרשנות וורנון מקסוול בטח מאושפז באיזה בי"ח לחולי נפש (באמת מה איתו? הוא איזה משהו משהו ואני מביך את עצמי?).

    אלו ות'ורפ, שכיאה לבאי הפרויקט שלך, הספיק, כמעט אך ורק מבחינתי, להיות עיני עמנואל רוזן באולסטאר האחרון של מג'יק והאיש שפורץ דרך קו הבסיס עם כדור טניס בגודל 7 קבור לו בתוך היד.
    כיף להיזכר וטוב לשמוע שהיה קצת יותר.

    הפרויקט הזה הוא נכס דובי ! ת ע נ ו ג

  3. אפלטון

    4 ספט 2013 00:25:14

    שמע דובי, בשם אוהדי קלאצ' סיטי באשר הם, אתה מוכתר כיוסף בן מתיתיהו הדור הבא. מינוס ההתיוונות. לדעתי הוא היה השחקן המשני הכי חשוב בחמישייה של האליפות הראשונה. מפלצת, הר אדם עם כתפיים של הרקולס והכל בלי פוזה, אפילו בלי כינוי.
    והבן אדם החמיץ איזה 4 משחקים בכל התקופה שלו ביוסטון, פשוט מכונת עבודה.

  7. asi

    4 ספט 2013 07:51:05

    דובי כדי שהסרטון ייכנס ולא רק הקישור, כשאתה כותב פוסט תעביר ממצב של ויזואל טקסט לHTML תדביק את הקישור ואז הוא יופיע לך בצורה מלאה בפוסט. אגב אהבתי את סם קאסל באותה תקופה מאוד.כמה מכוער ככה קטלני

  8. ניצן

    4 ספט 2013 09:13:53

    דובי, יש שלושה דברים שגברים יכולים להביט בהם שעות : אש, מים זורמים ועוד משהו שנזכיר בסוף. הטור שלך גאוני והוא מקדש את המים הזורמים, השחקנים שאתה מביא לפנינו הם לא האש אבל פשוט אי אפשר להוריד מהם את העיניים. הם מעניינים, כישרוניים בדרכם, יש להם ייחוד ואופי שנדרש לקבוצה בכדי שתיזכר לעד, הם מגיעים למקומות שהאש של הסופרסטארים לא יכולה להגיע, מכריעים וזורמים הלאה. לעניות דעתי ת׳ורפ נולד לטור שלך… זוכר כילד איך המתנתי שהכדור כבר יגיע אליו, לא כי תמיד קרה מזה משהו מדהים לקבוצה, אלא בגלל שהיה לו מין קצב מיוחד שמשך את העיין. שתהיה לך שנה טובה. אתה גאון !

  9. ניצן

    4 ספט 2013 09:15:07

    נ.ב – הדבר השלישי שגברים לא יכולים להוריד מהם את העיניים זה ציצים קופצים (סליחה מנחם אם זה שייך למקום אחר באינטרנט).

    1. דובי

      4 ספט 2013 09:39:24

      תודה רבה, תרגיש טוב!

      לדעתי מנחם אמור בשעות האלה לישון או לעסוק בספורט שהוא עיקר. הענין של האתר הזה, ר' הטור על איבקה.

      והעיקר, אני מתחיל לעבוד על טור מיוחד לראש השנה, על התולעת שבתפוח שבדבש, הקניבל, זולל הילדים וטוחן החצץ…
      הפאוור האולטימטיבי
      האידיאה האפלטונית של האיש הגדול והרע בגופיה הכחולה

      צ'ארלס אוקלי!

  11. ישראל קרמר

    4 ספט 2013 18:28:07

    הדברים עליו ברשימותיי:

    אוטיס הנרי ת'ורפ – מעולה בהתקפה, טוב ומעלה בהגנה, ריבאונדר טוב מאוד וידע גם למסור. זכה באליפות עם הרוקטס ב-94' (ותודות לג'ורדן) בעונתו העשירית מ-18 עונותיו. העונות 8-3 היו הטובות ביותר שלו ובהן השיג 18 נק' (55.85% מהשדה ו-71.75% מהקו), 9.9 רי', 2.8 אס', 0.8 חט', חצי חסימה ו-2.7 אי' ב-37 דק' למש'. נתוניו בקריירה עד גיל 38: 14 נק' (54.6% מהשדה ו-68.7% מהקו), 8.2 רי', 2.2 אס', 0.7 חט', 0.4 חס' ו-2.2 אי' ב-31.7 דק' למשחק בעונה הסדירה; 10.1 נק' (56.9% מהשדה ו-63.1% מהקו), 7 רי', 1.6 אס' ו-1.5 אי' ב-28.9 דק' למשחק בפלייאוף כשללא הפלייאוף הראשון ושני האחרונים (סה"כ 57 מש' ב-13 פלייאופים מתוך 78 משחקי פלייאוף ששיחק) השיג 13 נק' (58.8% מהשדה ו-65% מהקו), 8.6 רי', 2.2 אס', 0.6 חט' ו-1.8 אי' ב-35.5 דק' למשחק.

      2. דובי

        5 ספט 2013 14:43:45

        העבודה על כל טור נמשכת בין שניים לארבעה לילות, תלוי בשחקן. קאמינגס ארבעה, ת'ורפ שניים, למשל. ואז להניח בצד לעמוד, לאיחוד הטעמים, עיצוב אחרון, תמונות, הגהות אחרונות, שמור טיוטה ולפרסם

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט