מחשבות כדורסל של שישי / רועי ויינברג

משהו לא עובד במילווקי

הבאקס פתחו את העונה שעברה עם 7 ניצחונות רצופים, לעומת 2 ניצחונות מ-4 משחקים בעונה הנוכחית כשהם מפסידים לבוסטון ושומטים יתרון בן 20 נקודות מול מיאמי. בעונה הקודמת הם היו קבוצת העונה הסדירה הטובה ביותר כשהם מובילים את הליגה ברייטינג ההגנתי ובמקום הרביעי ברייטינג התקפי, לעומת 15 ו-8 עד עכשיו. מה לא עובד?

בואו נתחיל מחוזק היריבות. מילווקי פגשה את בוסטון, יוסטון, קליבלנד ומיאמי – 3 קבוצות שצפויות להיות בפלייאוף השנה (וקליבלנד). בשנה שעברה הם פגשו 3.5 קבוצות פלייאוף מתוך 7 ברצף הניצחונות, כשחצי הקבוצה היא טורונטו ללא קוואי לנארד במשחק בו הבאקס שיחקו בלי יאניס אנטדקומפו. החוזק הזה של היריבות, כאשר יכול להיות שנראה את שלושתן עם יתרון ביתיות בסיום העונה. זה משפיע, במיוחד במדגם כזה קטן. חשוב להדגיש זאת ולכן לא בטוח שהמצב של מילווקי כזה גרוע. הם עדיין פייבוריטים לסיים כאחת משתי הראשונות במזרח.

הם מגיעים ליותר זריקות חופשיות מהעונה הקודמת, אבל הן לא נכנסות כשהם קולעים ב-35.7% בזריקות האלה. ברוק לופז, ווסלי מת'יוס ואריק בלדסו עדיין חלודים, משהו שיכול להשתפר לקראת המשך העונה ויחזיר את מילווקי לגבהים של השנה שעברה. זה פחות מדאיג מהכושר של יאניס. הגריק פריק עם 23.8 נקודות למשחק, נתון טוב, אבל ב-16.5 זריקות בלבד: משהו ששחקן בסדר הגודל של כריס לברט לוקח, לא מועמד לאמ.וי.פי.

ההגנה של יריבות על יאניס נהדרת. עדיין לא ראינו אותו מגיע לגבהים של השנה שעברה, וזה מורגש. הוא יצא כבר פעמיים ב-6 עבירות, לעומת פעמיים בכל 2018/19. בשני המשחקים האחרים הוא זרק 15 זריקות או פחות, נתון אליו הגיע לעתים רחוקות בעונה הקודמת. 56% מהזריקות שלו היו באזור הטבעת השנה לעומת 66% בעונה הקודמת, לפי cleaning the glass. היריבות מצליחות להגביל את ההשפעה שלו על המשחק, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

פי ג'יי טאקר ובן מקלמור שומרים על יאניס לפני שהוא נכנס לצבע. דנואל האוס ג'וניור מחכה מתחת לטבעת וקלינט קפלה יכול להיכנס בעת הצורך.

המחזה הזה חזר על עצמו כמה פעמים לאורך העונה. יש מעין קיר בין הגריק פריק לכניסה לטבעת שמונעת ממנו להשפיע על המשחק, כשהוא מקבל את הכדור בקצה הבקבוק, כך שהשומרים של היריבה קרובים לשחקני החוץ בעת הצורך כמו שניתן לראות בפריים. היריבות של מילווקי שמות דגש על הגנת המעבר, מה שמכריח את הפריק לשחק בהתקפת חצי-המגרש בה הוא חלש יותר משמעותית.

פתרון אפשרי יהיה מתן כדור לפריק בסיטואציה שונה. אולי לתת לאריק בלדסו להוביל כדור כשיאניס עומד על אחת הפינות ומתחיל תנועה, בדומה לפסקל סיאקם בשנה שעברה, או פוסט-אפים, משהו שראינו מה-MVP בתדירות לא נמוכה בעונה הקודמת ופחות העונה. מילווקי צריכה לשחרר את צוואר הבקבוק הזה מסביב לאנטדקומפו בשביל לתת לו לפרוח, וכששתי היריבות הבאות שלה קבוצות עם שחקני הגנה ארוכים במיוחד (אורלנדו וטורונטו), הם יכולים להגיע למאזן שלילי. זה הדבר החשוב ביותר, כשההגנה פחות מדאיגה בהתחשב בכך שיש הרבה שחקנים חדשים והתיאום לוקח זמן.

כוכבים או לא?

כמה שחקנים עשו קפיצת מדרגה בתחילת העונה. בואו נדבר עליהם וננסה לחזות האם מדובר בשיפור אמיתי או לא:

ברנדון אינגרם (ניו אורלינס פליקנס). הפליקנס ניצחו את משחקם הראשון העונה מול דנבר ולא פתחו את העונה בצורה מרשימה במיוחד, מה שקשה להגיד על אינגרם שקולע 26.8 נקודות עם 8.2 ריבאונדים ו-4.8 אסיסטים למשחק. הוא זורק כמות גבוהה יותר של שלשות בצורה משמעותית מהעונות הקודמות והשנה, עד עכשיו, הן נכנסות. הוא הרבה פחות פסיבי מהעונה הקודמת, מה שבולט במעורבות שלו בהתקפה ובשיפורו כמוסר, בין אם כחלק מההתקפה המסודרת של הקבוצה או אחרי חדירות. אינגרם יהיה שחקן חופשי בקיץ חלש ויכול להשיג חוזה מקסימום, למרות שמדובר במדגם קטן וכבר ראינו אותו נותן תקופות נהדרות של 5-10 משחקים בעבר. במקרה של אינגרם במיוחד, יותר משחקנים אחרים, ישנה שאלת ההמשכיות.

פסקל סיאקם (טורונטו ראפטורס). בלי קוואי לנארד היה צריך פרנצ'ייז פלייר בטורונטו, סיאקם עושה את זה עד כה. תדירות זריקות הספוט-אפ שלו ירדה בזמן שהוא מריץ הרבה יותר פיק-נ'-רול, אחוז השימוש זינק מ-20.8% ל-32%, הוא מוסר יותר ולוקח פחות שלשות מהפינה – משהו שסופרסטארים פחות עושים. נראה שהוא עשה את המעבר למספר 1 בצורה חלקה בלוח משחקים לא פשוט שכלל 3 קבוצות פלייאוף. ההתקפה טובה בהרבה כשהוא על המגרש, מעורב יותר ממה שראינו. זה עובד לראפטורס גם בלי הצל של קוואי.

טריי יאנג (אטלנטה הוקס). בניכוי המשחק נגד מיאמי, בו נפצע אחרי 11 דקות, יאנג עם 34 נקודות ב-51.5% מהשדה ו-52% מהשלוש לצד 9 אסיסטים ו-6 איבודים למשחק. הוא לא ימשיך עם המספרים האלה לאורך עונה שלמה, אבל היו כמה דברים מעודדים: 3 זריקות ממסירה, בניכוי משחק הפציעה, לעומת 1.7 בשנה שעברה. הוא נראה יותר טוב בהגנה בצורה משמעותית, סימן חשוב להמשך. חבל שנפצע נגד ההיט, מה שמשפיע על המדגם הלא-גדול הזה, אבל השילוב שלו בקבוצה בהגנה ובהתקפה כאחד נראה יותר גבוה מהעונה הקודמת. יאנג עדיין רחוק מהשחקן ההיסטורי שהוא יכול להיות, אבל הוא הפך למועמד לגיטימי לאול-סטאר.

נקודות

דברים מעניינים, אבל כאלה שמבוססים על מדגם קטן במיוחד ואולי יהיו ראויים לדיון נרחב בהמשך:

הקצב של הספרס. לוקח לספרס 9.6 שניות לייצר זריקה אחרי ריבאונד הגנה ו-5.6 שניות אחרי איבוד, בשני המקרים מדובר בנתון הגבוה ביותר בליגה ושיפור עצום מ-11.7 ו-8.6 שניות בהתאמה בעונה הקודמת (הכל לפי אתר הסטטיסטיקה inpredictable). זה חלק מסוד ההצלחה שלהם עד עכשיו העונה כשאולדריג' לא במיטבו – משחק המעבר השתפר פלאים. האתלטיות של דיונטה מארי נראית טובה מתמיד והוא מצוין במעבר, מה שנותן לס"א ממד שלא ראינו בזמן האחרון – 19% מהזריקות שלהם הגיעו במעבר השנה, לעומת 10.8%, 11.2% ו-12% בשלוש השנים הקודמות. הכמות צפויה לרדת בהתחשב בכך ש-2 מ-4 משחקיהם היו נגד וושינגטון וניו יורק, אבל התנועה שלהם אחרי ריבאונד וכפיית האיבודים הופכות אותם לקבוצה מסוכנת יותר ואחת הטובות של תחילת העונה.

אריק פסקל. אין הרבה נקודות אור בגולדן סטייט עד עכשיו. אחת היחידות היא אריק פסקל – הבחירה ה-41 בדראפט האחרון שקולע 13 נקודות ב-63.6% למשחק. ג"ס חלשה יותר בשני צדדי המגרש כשהוא על הספסל עם יצירת נקודות יעילה ומשחק התקפי שמראה ניצוצות. כשקרי בחוץ לתקופה ממושכת ותומפסון לא צפוי לשחק העונה, הווריורס ישתמשו ב-2019/20 כמדד לשחקנים שיכולים להיות שחקנים חשובים בקונטנדרית של העונה הבאה עם קרי, קליי וגרין הבריאים. בינתיים פסקל עושה רושם של אחד כזה.

ההתקפה החדשה של מיאמי. ההיט פתחו את העונה נהדר כשקנדריק נאן וטיילר הירו מקבלים הרבה באזז בצדק, אבל חשוב לדבר על התמונה המלאה. ג'סטיס ווינסלו וג'ימי באטלר הראו כישורי מסירה טובים מאוד, גם באם אדביו (5.2 אסיסטים למשחק לגבוה), דראגיץ' ונאן עצמו. הנעת הכדור מובילה לזריקות פתוחות וקצב גבוה, כשמיירס לנארד, הירו ודאנקן רובינסון נותנים ממד חשוב של קליעה. בינתיים עובד להם נהדר.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. חיים

    1 נוב 2019 12:20:04

    מעניין ביותר, תודה.
    1. אני מאמין שבאד שומר כמה פתרונות לפלייאוף ולא רוצה לאבד את מרכיב ההפתעה.
    2. סיקאם נפלא העונה עד כה, יאנג פתח עם מספרים הזויים, אבל ההגנות יתחילו להתכונן אליו יותר וזה יפגע בו, ולגבי אינגראם אין לי מושג כמה הוא מסוגל לשמור על רמה גבוהה. בכל מקרה, אינגראם לדעתי יקבל מקס או קרוב לזה.
    3. אצל הספרס העלייה בקצב והירידה של אולדרידג' זה סוג של ביצה ותרנגולת.
    4. למיאמי יש ניהול מהטובים בליגה ומאמן מהטובים בליגה, ועד כה העונה זה ניכר.

  2. צ'יטה עם סטפבק

    1 נוב 2019 13:05:07

    1.הבעיה של הבאקס זה ברוגדון. מי החתים את בלדסו במקומו לא יאמן. אני מניח שבזמן אמת לפני החתמת בלדסו ידעו שהבעלים לא רוצה לחרוג אז בחרו בבלדסו??

    2. אני חושב שיותר מידי עפים על ההיט הם שיחקו בינתיים מול נמושות, המבחן יהיה מול קבוצות יותר רציניות.

    3. סיאקם בעונה נהדרת לא האמנתי שיש לו את ברמות האלו בינתיים נראה פגז.

    4. אריק פאסקל הוא נק חושך הרי מישהו חייב לשים נק איך ואקום גם אם יעלו 5 שחקני נס ציונה מישהו ישים 13 נק.

    1. stam

      1 נוב 2019 13:10:35

      2 – תסתכל מקרוב על השניים האלה. כישרון שאי אפשר לתרץ. אבל אין לך מה לדאוג, המבחן מגיע כבר עכשיו – יוסטון בית, ואז מסע חוץ עם דנבר, פיניקס, ובק-2-בק לייקרס. אם יצליחו לצאת חצוי, watch out.

      2. צ'יטה עם סטפבק

        1 נוב 2019 15:10:09

        האמת ראיתי העונה תקציר אחד של מיאמי ביוטיוב. אז אני די פסול עדות. ביטאתי סתם תחושה כזאת אבל נראה בשבוע הקרוב כמו שאמרת. עם השעון חורף קשה לראות אפילו רבע אחרון של קבוצות המזרח האמת.
        את פילי אני עוד טורח לראות תקצירים או ש.ח של איזה 25 דק בליג פס אם יש זמן מתישהו.
        בוסטון לצערי גם לא יצא לראות.למעט מול פילי.

    2. רועי ויינברג

      1 נוב 2019 13:34:04

      מסכים חלקית בקשר למיאמי. ניצחו את מילווקי שלא נמושה, למרות שעדיין לא לגמרי שם. הנזירה והגיבור עובדים טוב ביחד, אדביו עושה את הקפיצה שכולם ציפו לה ודראגיץ' נותן אנרגיה מהספסל. בשנים הקודמות הם פתחו את העונה בכדורסל הרבה יותר מנומנם, השנה משחקים טוב מהג'אמפ הראשון וזה בשני משחקים לא גדולים של ג'ימי באטלר. אם מנצחים שניים מארבעת המשחקים הבאים אז באמת מתפתח כאן משהו יפה, והם יהיו משחקים עם סגל מלא (באטלר, אדביו, ווינסלו, הירו, נאן). אפשר להיות אופטימיים

  3. stam

    1 נוב 2019 13:05:11

    ראיתי אמש את מיאמי במשחק שלם פעם שניה (הראשונה מול הבאקס), ודי השתפכתי על השניים, נאן והירו. לא אחד – שניים בבת אחת, צנחו מתנה מהשמיים, ובאיזה בטחון הם כבר משנים את כל הקבוצה מהיסוד.
    .
    עוד ראיה לכך, שחלק גדול מהדראפט הוא מזל גדול ופגיעות אאוט אוף דה בלו, לפעמים אפילו במה שמסתתר מחוץ לדראפט… רק לתהות, כמה עוד נאנז כאלה יש בערימות הכישרון של אמריקה, שמזלם לא ישחק להם.
    .
    עדיין לא נמצא כינוי טוב לצמד. נאן והירו, נזירה וגיבור. נזירה ואביר, כמו תמונת שמן מפוארת מימי הביניים… אשכרה הגיעו עם שמות של סטארים בילט-אין. חייבים למצוא כינוי משותף מוצלח (ולא, משהו בנוסח "פורלוקה" זה לא כינוי טוב באמת, סליחה. חייב לצאת פה משהו בול).

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    1 נוב 2019 14:52:49

    אחלה מחשבות רועי, תודה רבה.
    .
    בעניין הספרס – רצים יותר, גם בגלל דז'ונטה, אבל גם מאבדים יותר, גם בגלל דז'ונטה. אם יאבד פחות השינוי הזה יהיה משתלם עוד יותר. מסכים עם חיים שאולדריג', ואולי גם דרוזן, קצת פחות מסתדרים עם השינוי הזה, לפחות כרגע.
    .
    בעניין יאניס, שאלה – נראה לי שהמודל של יאניס הוא של לברון הצעיר – פיזיות שאין שניה לה וקליעה מוגבלת מבחוץ. אם נניח לרגע שאכן כך – האם לא השתמשו בחומות כאלו גם מול לברון הצעיר? אם כן – איך הוא התמודד עם זה? האם יאניס יכול למצוא פתרונות דומים?

    2. רועי ויינברג

      1 נוב 2019 16:06:36

      השוואה יפה. לברון הצעיר שיחק בעידן שונה, בו היה פחות ריווח – הוא שיחק עם שני גבוהים לידו (ביג זי ואנדרסון וז'אראו או שאקיל אוניל וג'יי ג'יי היקסון בשנות ה-MVP, למשל) לכל אורך התקופה בקליבלנד. זה היה כדורסל פיזי יותר ואיטי יותר כשקליבלנד הייתה במקום ה-25 בקצב המשחק בכל אחת מהעונות בהן לקח את השחקן המצטיין. הם לא התבססו על ריווח וריצה של לברון במעבר כמו מילווקי, אלא על משחק איטי יותר.

      הוא היה קלע טוב מיאניס בצורה משמעותית. יאניס קולע השנה ב-14.3% מהשלוש (2 מ-14) ובשנה שעברה קלע ב-25.6%, כשמלבד עונת הרוקי הוא עובר את ה-30% פעם אחת בלבד. ללברון היו 34.4% מהשלוש בעונת האמ.וי.פי ו-33.3% בעונה השנייה בקליבלנד, לפני שהפך לקלע טוב בהרבה במיאמי, כשהוא זורק לא פחות שלשות מיאניס של היום. היה לו מיד-ריינג' יותר טוב ממה שיש לפריק.

    3. c webb

      1 נוב 2019 19:42:55

      הרבה פעמים מציירים את לברון כתפלץ אתלטי.
      זה די נכון, אבל חוטא לאמת.
      הרי ישנם שחקנים אתלטים ממנו, שלא יגרדים עשירית מהקריירה של לברון. מבחינתי מה שמייחד את לברון מכל שאר השחקנים, זה האינטליגנצית משחק שלו (כבר מגיל צעיר). משהו שלצערי, אין ליאניס.

      1. ברוך רובין

        1 נוב 2019 20:15:18

        לברון בשיאו אתלט חד פעמי שהליגה לא ראתה 120 קילו של שרירים שטס במהירות האור וקופץ מעל 40 אינץ מהמקום, יש לו אינטלגנציית משחק נדירה אבל היתרון האתלטי האדיר על השאר מאפשר לו לנהל משחק בקלות יתר.
        .
        יאניס הוא שחקן מדהים ואחד מהטובים בעולם אבל אין לו כמעט סקילס בכדורסל, הכדרור שלו לא טוב, אין לו קליעה מרחוק, אבל היתרון האתלטי המדהים שלו (גם אתלט חד פעמי) והחוקים של היום מאפשרים לו לשלוט בליגה

      2. stam

        1 נוב 2019 22:22:43

        מדויק ואפילו בלשון המעטה. מה שמציינים, שנה מדי שנה, כל מאמני ושחקני ה-NBA שרבים מהם לא אוהבים את לברון מי-יודע – זה את אינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו, הכי גבוהה בליגה, ויכולת המסירה. הוא כבר נחשב כאחד מגדולי המוסרים שידע המשחק, ואלה לא רק המספרים הקיצוניים (למעלה מ-7 אסיסטים במשחק, כל שנה, כל הקריירה, כמו שעון; בנוסף ל-27 נק ו-7 ריבאונדים, וזה רף שרק הוא מגיע אליו, בהפרש). יאניס הוא לברון, ולא בושה לא להיות לברון, רק חשוב שרף כזה לא יונח עליו.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט