5 על 5 – שבוע 1

צוות הופס גאה להציג פורמט חדש-ישן שרץ בהצלחה ב-ESPN, באתלטיק ובגופי תקשורת אחרים בארץ ובחו"ל. כל שבוע נעלה 5 שאלות ל-5 כתבים שונים שיתנו את הזווית שלהם, ואתם מוזמנים לתת את שלכם בתגובות.

פאנליסטי השבוע: עידו רבינוביץ', חיים, סתו נמש, רותם אלרן, תומר שנאן.

מי הקבוצה האובר-אצ'יברית ביותר עד עכשיו?

אובר-אצ'יברית: קבוצה שהגיעה להישגים גבוהים יותר מיכולתה האמיתית.

רבינוביץ': פניקס סאנס. המומחים הגדולים של ווגאס חזו לסאנס סיום בבוטום 5 בליגה, ובעיקר ציפו להתחלה מלאת הפסדים כאשר רצף המשחקים הראשוני של השמשות החל בצורה קשוחה, אולם חבורתו של מונטי וויליאמס הצליחו להפתיע את כולם. שלושה ניצחונות מתוך חמשת משחקיהם הראשונים, כאשר שני ההפסדים הגיעו בנקודה בלבד לקבוצות איכותיות (בדנבר לאחר הארכה ונגד יוטה). כאשר הם מצליחים להכתיב קצת משחק התקפי, הם מנצחים (מעל 120 נקודות בכל אחד מהניצחונות שלהם עד כה, ופחות מ-108 בשני ההפסדים). מה שעוד יותר מרשים הוא שנראה כי יש להם עוד מקום לעלות למעלה. הרבה שחקני מפתח שלהם קולעים בצורה מאוד לא יעילה (רוביו, קמינסקי, ברידג'ס) ודיאנדרה אייטון יחזור מהשעייתו במהלך המשך העונה. התלבטתי בינם לבין מינסוטה טימברוולבס, קא"ט נראה כמועמד חזק ל-MVP וההתקפה עובדת מאוד חלק כאשר הוא מנהל אותה.

חיים: פניקס סאנס. הסאנס אמנם עשו כמה פעולות חכמות בקיץ ופתרו את שאלת הרכז, אבל כמעט כל המשחקים שלהם הגיעו נגד יריבות שלא פתחו טוב את העונה, וגם אל המשחק נגד הקליפרס יש להתייחס כאל הופעה חד פעמית, שמצטרפת אל בעיית העבירות שהייתה לבברלי וקוואי באותו משחק. יש לצפות לשיפור משמעותי אצל פיניקס ביחס לעונה שעברה, אבל לא לקרב אמיתי על הפלייאוף, כפי שזה נראה כרגע.

נמש: טורונטו ראפטורס. הראפטורס ניצחו 4 משחקים מ-5 ופתחו את העונה מצוין. ההפסד היחיד שלהם היה מול בוסטון כשהם הביסו את דטרויט, אורלנדו, הפליקנס והבולס. אחד הנתונים הבולטים ב-5 המשחקים האלו הוא הרייטינג ההגנתי, שכרגע עומד על 99.5 (מקום 6 בליגה). דירוג זה הושפע רבות מ-2 תצוגות הגנתיות מעולות מול שתי קבוצות התקפה חלשות בדמות שיקגו ואורלנדו, סימן שמראה שזה לא בהכרח משהו שימשיך הרבה זמן, לצד תצוגות הגנה מאכזבות מול הפליקנס (122 נקודות) והפיסטונס (113). הקבוצה מאבדת 16.5 כדורים, בד"כ סימן לא טוב, וגם לא מייצרת איבודי כדור אצל היריבות שמאבדות 13.5. הקבוצה כרגע 7 בליגה באחוזים משלוש ו-2 בניסיונות. אני חושב שטורונטו תפתיע ותהיה טובה מהתחזיות, לפחות מהתחזיות שלי, אבל לא תרשים כמו שפתיחת העונה מרמזת ולא תהיה צמודה לטופ 2 במזרח.

אלרן: מינסוטה טימברוולבס. לאחר 4 משחקים היא עם 3 ניצחונות (ההפסד היחיד מול הסיקסרס שבו טאונס הורחק וכעת בחוץ לשני משחקים בשל ההשעיה). הם לא ימשיכו כך לאורך כל העונה מכיוון שטאונס לא ימשיך בכושר עילאי כזה לכל העונה וסביר להניח שבשלב כלשהו במהלך העונה תהיה ירידה ביכולת.

שנאן: פניקס סאנס. התלבטתי המון בינה לבין מינסוטה, ועדיין, שלושה ניצחונות כולל אחד משכנע מאוד על הקליפרס ושני הפסדים על חודה של נקודה לנאגטס ולג'אז מחייבים אותי לבחור בפיניקס. הקבוצה נראית מעולה, מציגה הגנה טובה בהרבה מזו שהציגה בעונה שעברה ונראה שהם נמצאים בעיצומו של תהליך חיובי, הפתיעו אותי מאוד.

מי הקבוצה האנדר-אצ'יברית ביותר עד עכשיו?

אנדר-אצ'יברית: קבוצה שהגיעה להישגים נמוכים יותר מיכולתה האמיתית.

רבינוביץ': סקרמנטו קינגס. בעונה שעברה, הקינגס היו בקטגוריה העליונה. אף אחד לא ציפה מהם להילחם על מקום בפלייאוף, בטח שלא בקונפרנס האיכותי יותר, אבל הם היו בתמונה עד ממש הישורת האחרונה. חשבו שזו השנה שלהם לצאת מהמעגל האין סופי של בלתי נראות בליגה ולחזור לרלוונטיות של תחילת שנות האלפיים. כנראה שהרוח הרעה עדיין שוכנת בבירת קליפורניה, כי הקינגס התחילו את העונה עם אחת מהפתיחות הגרועות בהיסטוריה של המועדון, מה שאומר הרבה. עם לו"ז די נוח סטטיסטית, הם לא הצליחו להתקרב לפחות מ-7 נקודות למספר הנקודות של יריבתם באף אחד מחמשת המשחקים הראשונים שלהם. באדי הילד מנסה לסחוב את הקבוצה על גבו, מה שגורם לקליעה לא יעילה שלו. הקו הקדמי של בייליצה-דדמון נראה כבד הגנתית ולא תורם התקפית (מה שגרם להוצאה שלהם מהחמישייה הפותחת במהלך השבוע, מה שלא עזר להימנע מהפסד ביתי לשארלוט!). לוק וולטון יאבד את תפקידו במהרה אם ימשיך ככה, למרות הניצחון על יוטה. התלבטתי בינם לבין הפייסרס, שם חסרונו של ויקטור אולדיפו מורגש, החיבור של סאבוניס-טרנר בקו הקדמי לא עובד והשחקנים החדשים עדיין צריכים זמן להתאקלם.

חיים: אינדיאנה פייסרס. הניסוי עם טרנר וסאבוניס ביחד בחמישייה לא עובד כל כך טוב, אבל ניתן לשער שבהמשך העונה תימצא הדרך להריץ אותו טוב יותר, או הפרדת דקות שתשפר את המצב באינדיאנה, וכמובן גם חזרה של אולדיפו מתישהו. מבחינת כישרון ונכסי טריידים, אינדיאנה שווה פלייאוף, והיא רוצה את זה, בניגוד אולי לרוב קבוצות הטנקינג של המזרח.

נמש: אני מאוד רוצה לכתוב סקרמנטו, אבל יש שם יותר מדי סימני אזהרה, אז אבחר בשיקגו בולס. בחירה מפתיעה, נכון, ואני לא חושב שהם ינצחו 55 משחקים, אבל אני כן מאמין שהם יהיו רוב העונה באזור המקום השמיני במזרח ויהיו הקבוצה שתפריע להרבה קבוצות. את פתיחת העונה ניתן להסביר ב-2 מילים: "אחוזי קליעה". הם כרגע מקום 28 באחוזי קליעה (20 שנה שעברה), אבל מוזר יותר המקרה של לאורי מארקנן ואוטו פורטר, שני שחקנים יעילים שבינתיים זורקים ב-39.3% אחוז מהשדה כל אחד. תומאס סאטורנסקי, קובי ווייט וקריס דאן (עליו לא ארחיב) בינתיים חלשים. זה סימן של פתיחת עונה ואני מאמין שאצל כולם האחוזים יעלו וכשזה יקרה הקבוצה תתחיל לחבר ניצחונות.

אלרן: הסקרמנטו קינגס פתחו את העונה עם 5 הפסדים רצופים. הם לא ימשיכו כך הרבה זמן וסביר להניח שבסופו של דבר הם יתעשתו. כשבאגלי יחזור וכולם ישחקו טוב, הם קבוצה מפחידה.

שנאן: סקרמנטו קינגס. הקבוצה שחולקת יחד עם הניקס את המקום האחרון בליגה אחרי הפסדים לשארלוט, יוטה, פורטלנד ופיניקס וניצחון בודד על הג'אז בנקודה אחת בלבד. משהו לא עובד בסקרמנטו, הפיטורים של ייגר נראים כמו טעות קריטית מאוד שמשפיעה לרעה על הקבוצה המוכשרת מקליפורניה. מקווה מאוד שאתבדה, אך הימרתי עליהם טרם פתיחת העונה כסוס השחור במערב וכרגע נראה שהם ממש לא בדרך לשם.

מי הרוקי עם פתיחת העונה הטובה ביותר?

רבינוביץ': קנדריק נאן. מוביל את כל הרוקיז עם 22.4 נקודות למשחק, הרוקי שקלע הכי הרבה נקודות בחמשת משחקיו הראשונים מאז 2007 (קווין דוראנט קלע נקודה אחת יותר ממנו) והכי הרבה נקודות לרוקי אנדראפטד של ההיט בכל הזמנים בשלב הזה של הקריירה. בנוסף להיותו סקורר מעולה, הוא שחקן האסל אדיר, מריץ פיק נ רול ביעילות היסטורית יחד עם ארסנל כלים אדיר לסיים בסל, מגן מציק וחבר מעולה לקבוצה. החיבור של הצעירים (נאן, הירו, סילבה) עם החבר'ה החדשים (באטלר ולאונרד) גרמו להשתלבות חלקה של כל המשתתפים. בנוסף, נאן נותן עוד ממד חשוב להיט עם התאמת חמישייה ליריבה כאופציה נוספת בשתי עמדות הגארד. האופציה השנייה שלי הייתה פי ג'יי וושינגטון, שמוביל את הרוקיז בסטט' on-off, ראשון בדקות ושני בנקודות בקבוצה.

חיים: אר ג'יי בארט. הרוקי של הניקס בינתיים בא לעבודה בכל אחד מהמשחקים, ומוכיח את עצמו עד כה גם בתור קלעי יעיל יחסית עם 17.7 נקודות למשחק ב-44% מהשדה ו-48.9% אפקטיבי, אחוזים נאים, וזה מרשים במיוחד כשהוא נמצא בדיוק במצב שלאף אחד לא אכפת מהיעילות שלו. זה מצליח להשכיח אפילו 45.5% מזעזעים מהעונשין עד כה, שמעלים את החשש שמדובר ברצף משחקים חיובי שייגמר בקרוב, אבל בינתיים הוא המרשים ביותר.

נמש: אין תשובה אחרת מלבד פי ג'יי וושינגטון. 15.8 נקודות, 7 ריב', 55% מהשדה, 52% מהשלוש (5 ניסיונות למשחק ב-NBA לעומת 2.2 בקולג'). מדהים.

אלרן: קנדריק נאן. נאן שם 22 נקודות למשחק בדקות משמעותיות ביותר במדי ההיט וכרגע הוא נראה שחקן מגוון ביותר שיהיה מפחיד עוד יותר בעתיד הקרוב.

שנאן: קנדריק נאן. מאיפה זה הגיע? לאחר שהרוב הימרו על זאיון (שנפצע), בארט, ג'ה או אולי רדיש שיובילו את הרוקיז של המחזור, הצעיר המוכשר של מיאמי עושה פחות או יותר מה שהוא רוצה בהתקפה והורג את היריבות. עם 22.4 נק' למשחק ו-51.8% מהשדה (48.4% מאחורי קשת השלוש!) נאן הוא הבחירה המתבקשת, פגיעה נהדרת של מיאמי עד כה.

איזה שחקן הראה השינוי הגדול ביותר במשחקו?

רבינוביץ': קוואי לנארד כמוסר ומנהל משחק. אחת מהביקורות הגדולות ביותר על ה"טלף" במשך שנים, בעיקר בתקופתו בסן אנטוניו, היא יכולת המסירה הבינונית שלו. השנה, רבים חשבו שהחוסר ברכז טהור יפגע ביכולת ההתקפית של הקליפרס, אמנם קוואי הוכיח שזהו לא המקרה. 6.2 אסיסטים למשחק (כמעט פי שניים מהשיא הקודם שלו לעונה, 3.5 עם הספרס ב-16/17) ב-41.7% assist ratio. כן, סאמפל סייז קטן, אבל בינתיים זה מאוד מרשים. שווה לדבר גם על התפתחותו של באם אדביאו כקלע מעבר לצבע, ניכר כי הוא עבד על זה בקיץ ואף קלע שלשה יפה אין רית'ם מהפינה במשחק האחרון נגד אטלנטה.

חיים: שיי גילגיוס אלכסנדר. שג"א סומן מההתחלה כגניבת דראפט של הקליפרס והשיג מקום בחמישייה של קבוצת הפלייאוף המפתיעה והנהדרת, אבל היה נדמה שהולך לקחת לו זמן להפוך לכוכב, אם בכלל. את העונה הוא פתח עם 21.6 נקודות למשחק והבהיר לכל מי שתהה מי הכוכב של אוקלהומה, כל זה בזמן שכריס פול לא סגור על עצמו, ושרודר מוכיח שהוא לא יותר משחקן שישי. שג"א הצעיר נראה בינתיים כמו מישהו שאפשר לבנות מסביבו קבוצה, גם אם שאר הרוטציה כרגע זה בעיקר בחירות דראפט של הקליפרס, מיאמי ויוסטון.

נמש: מלקולם ברוגדון! הוא הפך את עצמו משחקן משלים שחי על הזריקות הפנויות שיאניס מייצר לו, למרכז ההתקפה של אינדיאנה ולמפתח של כל מה שקורה שם. האחוזים ירדו, באופן מובן מאליו, אבל הם עדיין טובים. אני נדהם מההגעה לקו, 6.2 ניסיונות למשחק לעומת 2.4 בשנה שעברה, ו-10.2 אסיסטים לעומת 3.2.

אלרן: קוואי לנארד שכרגע עומד על 6.2 אסיסטים לערב. קוואי הוא מנהל התקפה מוכשר ביותר, אך עד כה לא ראינו יכולות מסירה יוצאות דופן ממנו, וכעת הוא מראה יכולת מסירה מרשימה יחד עם יחס אסיסטים של כמעט 2 אסיסטים על כל איבוד.

שנאן: בן סימונס. נכון, הוא עדיין לא זורק שלשות, הוא עדיין לא בטוח בזריקה שלו מחצי מרחק ורוב הנתונים שלו נותרו די זהים, אך נראה שסימונס הגיע העונה במטרה להיות שחקן מוביל יותר בפילי. הוא תוקף יותר את הטבעת, מבצע יותר חיתוכים ללא הכדור ומוסיף לכך את יכולות ניהול המשחק האדירות שכבר היו לו בעונות קודמות. מקווה שימשיך במגמה ואולי יתחיל לזרוק מרחוק, כי הוא בחצי הדרך להיות מה שכולם טענו שיהיה.

מה המגמה המעניינת ביותר עד עכשיו?

רבינוביץ': בחירת הזריקות של מילווקי. הבאקס עד כה לא נראים כמו הקבוצה הדורסנית של שנה שעברה, יאניס נראה כצל של ה-MVP היוצא (למרות שהסטטיסטיקות היבשות נראות לא רע בכלל, חוסר זהירות עם הכדור, עבירות מטופשות שכבר הובילו לשתי הרחקות מתוך חמשת המשחקים של האיילים וקושי התקפית כאשר חוסמים לו את הצבע כפי שקרה בסדרה מול הראפטורס שנה שעברה והיווני לא מצליח להתאים את עצמו) מה שגרם לשינוי בפילוסופיה ההתקפית: יידויי שלשות. עלייה של 7.8 שלשות בממוצע פר משחק מהממוצע של העונה שעברה (כאשר הם קולעים אותן רק ב-35.2%, מקום 13 בליגה). כאשר ארבעה מתוך חמשת שחקני החמישייה הפותחת קולעים פחות משליש מזריקותיהם מדאון טאון, זה גורם לבעיות. קריס מידלטון פתח את העונה מצוין מחוץ לקשת, אבל אם וכאשר יהיה לו יום רע מהבחינה הזו, הבאקס בבעיה.

חיים: הרוקיז של מיאמי. יש כאלו שניים – טיילר הירו וקנדריק נאן. אם במקרה של הירו דיברנו על שחקן שיכול להיות רול פלייר, ובינתיים הוא עומד בציפיות נפלא, אז במקרה של נאן, האלמוני עד לפני כמה ימים, הוא הכניס את עצמו לחמישייה ופתר למיאמי את דילמת הרכז הפותח בעזרת תצוגות קליעה יוצאות דופן. בנוסף אליהם יש גם את כריס סילבה שנותן אנרגיות מהספסל ואת קיי זי אוקפלה שעוד לא מקבל דקות, אבל יכול להיות פרוספקט עתידי, וכעת נראה ששוב פעם פט ריילי הצליח לעבוד על כולם ולייצר קבוצת פלייאוף מכלום.

נמש: מייק בודנהולצר שעשה עבודה מצוינת עונה שעברה בכך שפתח את ההתקפה של מילווקי, יידרש העונה לעשות התאמה כי כרגע קבוצות למדו מטורונטו וסוגרות ליאניס את הצבע. הוא זורק העונה 42.7% מהזריקות שלו מטווח של 0 עד 3 פיט מהסל בניגוד ל-57.3% בעונה שעברה. המפתח לשטף של ההתקפה של מילווקי הוא היכולת של יאניס לייצר קליעות פנויות. והעונה זה קורה פחות.

אלרן: היכולת של הספרס לרוץ, ומהר. כרגע הם אחת הקבוצות בעלות הקצב במהיר בליגה בניגוד לשנים קודמות בהן סיימו בין המקומות האחרונים. ניתן לייחס את השינוי לדג'ונטה מארי הנהדר שחזר מפציעה וכרגע מריץ את הקבוצה, ובינתיים זה נראה טוב מאוד.

שנאן: הרוקיז. טענו שזה דראפט של טופ 3, שדווקא אחרי מחזורים מאוד מאוד עמוקים נקבל דראפט ללא עומק מיוחד, שמעטים הרוקיז שיצליחו להביע חותמם בליגה ועד עכשיו זה פשוט לא נכון. האצ'ימורה נותן לאוהדי הוויזארדס תקווה, נאן נראה נהדר, ת'ייבול קרוב למושלם בהגנה ופי ג'יי וושינגטון מראה המון יכולות. הצעירים בכלל והרוקיז בפרט בולטים מאוד בליגה, וזהו דבר מאוד חיובי לדעתי.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

    1. די מנחם. כולנו יודעים את יחסי האהבה – שנאה שלך או ווטאבר ללייקרס, אבל להגיד עליהם שהם אובראצ׳יברים כי ניצחו את ממפיס, שארלוט, יוטה ודאלאס זה מגוחך

  1. כמה דברים:
    1. רעיון מצויין וגם יצא מעניין
    2. יש לנו מילים משלנו: אובר אציבר – מפתיעה
    אנדר אציבר – מאכזבת , ידוע שהתרגום לא מדוייק. אבל הרעיון דומה.
    3. בשבילי:
    פיניקס מפתיעה ועוד מול קבוצות אמיתיות
    סקרמנטו מאכזבת
    רוקי: מוקדם מדי אבל בארט
    מגמה מעניינת: לא הפתעה מדהימה, אבל בהדרגה תוך כמה חודשים ופציעות ברמה של סיקול ממוקד וברקע הפציעה האחרונה של סטפ (שלושה חודשים על שבר?!) אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים הפכה לקבוצת טאנקינג, מי היה מאמין…

  2. תודה חברים. הטייק של תומר על סימונס מאוד מעניין ושווה דיון, למרות שהוא ממשיך את המגמה מהשנה הקודמת. יש תקרת זכוכית גדולה כל עוד הוא לא מפתח זריקה, אבל המצב מעודד. פניקס מפתיעה מאוד לטובה כשרוביו מייצב את הקבוצה בשני צדדי המגרש יחד עם ההגעה של מונטי וויליאמס. הם עשו קיץ מעולה ובמערב שנראה מאוד פתוח עוד יכולים להשתחל לפלייאוף – הקרב על המקום השמיני כרגע בינם לבין דאלאס, מינסוטה ואולי סקרמנטו אם יתחילו רצף.

  3. אובר – פניקס (וגם בוסטון, דאלאס, מיאמי)
    אנדר – גולדן (גם סקרמנטו, יוטה)
    רוקי – נאן
    שינה משחקו – פולץ
    מגמה מעניינת -ההתאמות בלייקרס בהתקפה ובהגנה

  4. הפתעת השנה זו הליגה עצמה. הכשרון סופסוף מחולק בצורה שווה, חיתוך 30 קבוצות , 25 תחרותיות ליכולות להתמודד על התואר.
    המאכזבת. הלוחמים.
    השחקן המפתיע. טאונס. שני סימנס. שלישי גורדון הווארד. רביעי. אובלוק

  5. אחלה, חמוד. כדאי קצת יותר להרחיב….
    אנחנו הקצרים נגיד:
    אנדר אצ'יברית – לייקרס. נעזוב תוצאות ורגעי דרמה, המשחקים די זוועה ברובם. בלגן אטומי. יש בחומר הזה הרבה יותר – רק שאני בכלל לא משוכנע שעד סוף העונה, צוות המאמנים המאוד בעייתי, יצליח להרכיב מזה אצ'יברית במידה.
    הם, וכמובן פילי.
    .
    אובר אצ'יברית – כרגיל, יוטה של סניידר. היא לא באמת שם, קונטנדרית. צריכה עוד מהלך גדול אחד. אבל תמשיך להאמין שכן, ותמקסם את עצמה למופת. וזה יפה כשלעצמו.
    במידה מסוימת גם האחות שלה, דנבר. וברוקלין, שעוד לפני KD שווה 4 במזרח. ניתן לקיירי צ'אנס להתבגר סופסוף, ונראה.
    .
    הרוקי: מורקאמי.
    (קנדריק נאן, כאילו דא).
    .
    השינוי הכי גדול: לוק הדונצ'יץ'. לא שינוי. וידוא הריגה. זהו. אם היה עוד ספק אחרון, אז הוא על אמת. אבל פור ריל, בליגת העל של הפור ריל. ביום בהיר ולא מאוד רחוק רואים MVP עונה סדירה.
    .
    מגמה: "הכל פתוח!".
    כרגע זה נראה כמו קליפרס, חצי קומה מעל מיליון קבוצות שמצטופפות. אשליה מתוקה. כי תיכף החזקות יתייצבו, הפציעות יגיעו, החלשות יטנקקו, וה-הכל פתוח יצטצמם לאללה. אבל זה הכיף של תחילת עונה, תחילת כל פרויקט. בתקווה שיישאר ככה עד הסוף, ונקבל 105 משחקי פלייאוף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט