1. וושינגטון היא אחת הקבוצות הרווחיות בליגה. הרווחיות הזאת נשענת על שנים של גזענות (עד שהממשל התערב), מחסור בקבוצות בדרום והצלחה מטורפת בשנות ה-80. הקוקטייל המשונה הזה הפך אותה לקבוצה עם שווי השוק הגדול ביותר בספורט המקצועני כשנמכרה ב-1999 לדניאל סניידר, ששילם על התענוג 800 מיליון דולר שכמעט והובילו אותו לפשיטת רגל. אבל משם הכל התחיל להסתבך.
אל תטעו, ההחלטה לפטר את המאמן ג'יי גרודן ביום שני בחמש בבוקר היתה חריגה אפילו במונחים של ליגת העל הישראלית, אבל זה רחוק מהבעיה המרכזית של המועדון הזה, שבדומה לקאובויס, מנוהל בצורה ריכוזית מאוד.
הבעיה כמובן התחילה בהיסטוריה שלו, והבעלים ג'ורג' פרסטון מרשל, שהוביל את הליגה להחרים שחקנים שחורים והיה האחרון לשתף אותם בקבוצתו, רק לאחר התערבות הממשל הפדרלי, והמשיך עם סוגיית השם הפוגעני. אך הבעיה המרכזית, שמטילה עננה גדולה על כל המועדון, היא ההתעקשות של סניידר לנהל את הכל, אבל הכל, בעצמו.
רשמית האחראי על קביעת הסגל הוא ברוס אלן, אך מעשית הבעלים הוא זה שמקבל את כל ההחלטות, כולל זאת שהובילה לבחירתו של הקווטרבק דוויין האסקינס בסיבוב הראשון, בניגוד לדעתם של צוות האימון שסבר שייקח לו לפחות שנתיים עד שיהיה מוכן להתמודד עם הגנות בליגה. וזאת בדיוק הסוגיה, הוא חושב שהוא יודע יותר טוב מכולם.
כאשר עלתה הסוגיה בנוגע לשם הקבוצה, שרבים מבין הקהילה האינדיאנית בארה"ב רואים בו פוגעני, הוא פשוט שלל את זה ובשרשרת מהלכים הרסנית איבד את זכויות הקניין שלו על שם הקבוצה – הרדסקינס. כשכבר בחר "להתמודד" עם הסוגיה הביא שאמן ש"טיהר את המגרש", אך רק הרגיז יותר את הקהילה והמהדרין טוענים שאף הטיל קללה נוספת על המועדון (באותו משחק נפצע אלכס סמית' ומאז הקבוצה ניצחה רק פעם אחת מתוך 12). הוא פשוט לא נותן לאף אחד אחראי לקבל את ההחלטות.
בתקופה שהוא הבעלים (כאמור, 20 שנה), הוא העסיק כבר תשעה מאמנים, כאשר גרודן היה זה שהחזיק הכי הרבה זמן (חמש וחצי שנים). אם מסתכלים רק על התקופה של אלן, שהתחילה ב-2010, אז רואים שהקבוצה עומדת על 40% הצלחה וללא ניצחון פלייאוף למרות שהיא מובילה את טבלת השכר בשנים אלו.
למעשה, הדבר הטוב היחידי שהם יודעים לעשות הוא לבחור מאמנים. גרודן נחשב לגאון התקפי לא קטן, אבל מהם גם הגיעו שון מקווי וקייל שאנאהן, כאשר גם עכשיו נראה שהם עשו בחירה מצוינת עם ביל קלאהן (היה מאמן קו ההקפה), הם רק צריכים לתת להם שקט.
2. קחו שתי דקות ותקשיבו לכריס תומפסון מוושינגטון מגיב אחרי ההפסד ביום ראשון, כאשר הוא יודע שכנראה לא יראה יותר את המאמן שלו. בטח כאשר בעולם הציני של ימנו, אנחנו שוכחים את הצד האנושי של הדברים:
3. אחת הבעיות הגדולות של הפוטבול המודרני הוא המחסור בשחקני קו התקפה איכותיים, לאור התבססות התקפות ה-spread במכללות והתרחקות מכאלה שדורשות התבססות על פוקט נקי. הסיטואציה הזאת יוצרת מצב בהם שחקנים נבחרים על פי פוטנציאל בלבד והבחירות האלו הופכות לפחות ופחות "בטוחות" מבעבר.
אם במכללות ניתן להתמודד עם הבעיה, בעיקר השונות הגדולה בין הקבוצות, והרמה הנמוכה יותר באופן כללי, ב-NFL המצב שונה. קווי התקפה איכותיים ויתר ושיטות משחק התקפיות שונות הופכות מייצרות מצב בו קו התקפה איכותי יכול להפוך כל קווטרבק לכוכב וקו התקפה מחורר ישלח אותך הביתה מהר משציפית.
לאור המצב, יש עלייה בחשיבות מאמני קו ההתקפה, שבעבר היו נוטים להתייחס אליהם בשוויון נפש, ולדלג עליהם כששוקלים מינויים בכירים יותר. מוביל את הרשימה כמובן דנטה סקרנקיה מניו אינגלד, שמצליח לייצר שחקנים חדשים כמעט בכל עונה, אך הוא לא היחיד.
קלאהן שהוזכר קודם לכן בנה שנים קווים איכותיים בבירה, מייק מונצ'ק (דנבר) העמיד קו התקפה בלתי חדיר במשך שנים בפיטסבורג ובטנסי, ג'יימס קמפן (קליבלנד) עשה שני עשורים חיל בגרין ביי והארי איסטנד (שיקאגו) נחשב שנים לגורו של קווי ההתקפה במכללות. אני חושב שהגיע הזמן לתת להם יותר קרדיט.
4. אם כבר אנחנו מדברים על קווי התקפה, אז למרות העלייה באחוזי המסירות וירידה במשחק הריצה, דווקא החלק השני משמעותי יותר לניצחון. בשבוע החולף היו תשעה ק"ב שמסרו ל-300 יארד או יותר, אך המאזן שלהם עמד על 5-4. לעומתם היו תשע קבוצות שבהם אחד השחקנים השיג 100 יארד על הקרקע. המאזן שלהם? 1-8. גם אחרי 100 שנות ליגה, משחקים עדיין מנצחים בשוכות.
5. באופן לא מפתיע שחקן השבוע שלי הוא רץ. כריסטיאן מקאפרי היה אחד הרצים היחידים שרבים ממנכ"לי הליגה שקלו לבחור גבוה בסיבוב הראשון, מכיוון שהוא מהווה איום גם על הקרקע וגם במשחק המסירה. רץ 2.0 אם תרצו. מול ג'קסונוויל זה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת.
כריס ג'ונסון עדיין מחזיק בשיא היארדים המשולבים (scrimmage yards) לאחר שהשיג 2,509 בעונת 2009. אחריו ברשימה נמצא מארשל פולק והעונה הקסומה של 1999 עם 2,429. מקאפרי נמצא בקצב של 2,771…
6. ניו אינגלד מדהימים, בלי שום אבל, ונמאס כבר להגיד את זה. אז למה אלוהי הפוטבול נתנו להם שוב לו"ז כל כך חלש?
7. שריקות כמו זאת, נגד ראשן גארי שקיבל עונש על פגיעה בקווטרבק – בזמן שהוא היה באמצע סקראמבל – רק פוגעות במטרה האמתית של הליגה:
8. יש מעטים מאנשי המקצוע שכבר לא מסכימים עם זה שג'סטין טאקר הוא הבועט הטוב בהיסטוריה של הליגה (אדם וניטיירי הוא המועמד היחידי לוויכוח). השבוע היה נראה שאף לו כבר משעמם והוא החליט לבעוט את השער שניצח את המשחק בצורה שנקרא לה "ייחודית":
9. זה לא מצחיק, אבל אין דרך אחרת לרשום את זה: הסקרמבל של פאט מהומס שבר את הקרסול, תרתי משמע, של קימיקו טוראיי מאינדיאנפוליס. לפחות הוא קיבל קרדיט על הסאק.
10. הקוראים הוותיקים של המדור כבר יודעים מה דעתי על החשיבות של ליגת פוטבול נוספת להתפתחות המשחק. לאחר כישלון ה-AAF באביב האחרון, אנחנו נקבל בקרוב ניסיון נוסף, הפעם של וינס מקמהון וליגת ה-XFL שלו.
לא, אין לו כוונה להתחרות באחות הגדולה, אבל לליגה שלו יש את הכי הרבה כלים להצליח, לפחות מאז, טוב, ה-XFL הראשונה. בדומה לגלגול הראשון, גם הפעם עומדת מאחוריו רשת טלוויזיה גדולה (הפעם ESPN) והוא כבר השקיע כחצי מיליארד דולר במיזם שלו.
החל מה-15 לאוקטובר ובמשך יומיים יבחרו שמונה קבוצות הליגה את השחקנים שלהם בדראפט מיוחד, שיחולק לפי עמדות, כאשר הקווטרבקים ייבחרו ראשונים. בכל מקרה, כל עוד מדובר בוינס מקמהון, זה יהיה מעניין.
*
משחק יום חמישי (03:20): ניו יורק ג'איינטס (3:2) אצל ניו אינגלנד פטריוטס (0:5)
מעט מאוד קבוצות הצליחו להתמודד עם הפטס ב-20 השנים האחרונות, כאשר היחידה שיכולה לראות את עצמה עם היד על העליונה, מגיעה השבוע לפוקסבורו. ניו אינגלנד היא אותה ניו אינגלנס, אך הג'יינטס כבר מזמן לא מאיימים על אף אחד.
איליי מאנינג יצפה הפעם מהספסל, בעוד דניאל ג'ונס ינסה להחזיר את הקסם למשחקים בין הקבוצות. לצערו הוא יהיה בלי הכלים ההתקפיים החשובים ביותר שלו: הרץ סקון בארקלי (נקע), הטייט אנד איבן אינגרם (ברך) והתופס סטרלינד שפרד (זעזוע מוח).
בצד השני, הפטס יעמידו את אחת ההגנות הטובות שראתה הליגה, כאשר היא סופגת בממוצע רק 6.8 נקודות למשחק. במקביל, הם מתמודדים עם בעיית פציעות משלהם וידעו חסרים בעמדת התופסים, אבל אנחנו כבר יודעים שטום בריידי ימצא דרך.
הימור: אחרי 0 מ-5, מגיע משחק שלא ניתן להיכשל איתו. ניצחון לפטס.
תומר
10 אוק 2019 09:51:01יופי של סיכום
תודה
Cooks
10 אוק 2019 12:22:48טור מצוין, לגבי נקודה מס' 4- יש לבדוק מה המאזן כאשר שני התנאים מתקיימים ( באותו משחק, גם במסירה וגם הריצה מעל המדדים שציינת).
מנחם לס
10 אוק 2019 14:37:52במהירות הבזק לפני שזזים לאטלנטה: פוסט מצויין. SI מגדיר השבוע את וושינגטון כפרנצ'ייז העלוב ביותר מבחינה ספורטיבית בצפון אמריקה מבין כל הקבוצות המקצועניות בכל הספורטים.
עידן
10 אוק 2019 15:29:53פוסט מצויין על וושינגטון.אני עדיין בתהליכי למידה על העבר של הnfl ורק השנה הבנתי כמה הרד סקינס הם פרנצייז רקוב.
כולם מדברים על הקווטרבקים אבל בינתיים מקאפרי אחרי 5 מחזורים מוביל במאבק הmvp
יניב ש.
10 אוק 2019 19:23:02מקאפרי פשוט שחקן מדהים, מאחל לו שישבור את השיא המשולב.
לגבי הפטריוטס, היכולת שלהם להשתנות מעונה לעונה, ואפילו בין העונה הסדירה לפלייאוף, זה משהו שאני לא ראיתי אי פעם ב- NFL, ומעמידה את באליצ'ק בשורה אחת עם טובי המאמנים אי פעם.
תומר
10 אוק 2019 20:20:35"מעמידה את באליצ'ק בשורה אחת עם טובי המאמנים אי פעם"?
אחד האנדרסטייטמנטס אם לא ה
אור
10 אוק 2019 20:44:55סתם אוברייטד
עידו גילרי
10 אוק 2019 20:47:59on to brian flores
רועי ויינברג
10 אוק 2019 19:27:53אחלה סיכום שחר. הפטריוטס מדהימים גם השנה, אבל הלו"ז שלהם עד עכשיו היה כמעט קל מדי. אני לגמרי רואה אותם מנצחים את שלושת הבאים
Barry
10 אוק 2019 21:58:38אחלה של סיכום ו-וידאו.
הפטריוטס ממשיכים בפרי סיזן, והוא יימשך במלוא עוזו גם בין חמישי לשישי.
לא ממש הבנתי מה מיוחד בבעיטה של טאקר
אוסקר
10 אוק 2019 22:23:38בעיטה מוזרה. היה נראה שהולכת החוצה ואז הלכה פנימה. וגם בניגוד לכיוון ״ההגיוני״. מין בננה הפוכה.
הפטריוטס יקרעו את הליגה, יש להם מספר קטן של משחקים רציניים. וכל השאר הכנה לפלייאוף. אחלה קבוצה.
ata98
10 אוק 2019 23:57:00אגב הנה עוד פעם שהוא מסובב את הכדור, רק הפוך, זאת ההחטאה היחידה שלו ל-extra point ב-NFL
https://youtu.be/qAQLmZkNhC4
עידו גילרי
11 אוק 2019 18:12:16דניאל ג'ונס יכול להתנחם בזה שאחרי 21 רבעים הוא הצליח להיות הק"ב הראשון שמוסר לטאצ'דאון מול הההגנה של הפאטס