מלחמת 100 השנים: גרין ביי פוגשת את שיקאגו/ שחר דלאל

לאחר חודשים של ציפייה ליגת ה-NFL חוזרת סוף סוף למסכים, עם הפתיחה הכי גדולה שהיתה לה ב-100 שנות ליגה. שיקאגו ברס, המועדון היחיד שחוגג מאה ביחד עם הליגה (נושא שנוי במחלוקת שנגיע אליו בהמשך) קיבל את הזכות לבחור את המשחק הראשון. הבחירה הצפויה? גרין ביי פאקרס, הריבה המושבעת והיריבות הארוכה ביותר בליגה (03:20 בין חמישי לשישי).

אומנם יהיה לנו קל לגלוש לניתוח מקצועי של המשחק הצפוי, אך כשמדברים על היריבות הזאת מדברים קודם כל על ההיסטוריה, ששזורה ביחד עם ההיסטוריה של הליגה. אז כדי להכניס אתכם לעניינים, הנה כמה מספרים:

מינוס 17 – זה המשחק הקר ביותר ששוחק ביריבות הזאת, במשחק שנערך בסולדג'ר פילד שבשיקאגו ב-2008.

0 – זה מספר הנקודות הנמוך ביותר במשחק בין השתיים, לאחר שהמפגש ב-1932 הסתיים בתיקו מאופס. גם המשחק השני באותה עונה לא התעלה לרמה מרשימה והסתיים בניצחון 0:2 לזכות גרין ביי, לפני שהברס נקמו במפגש האחרון כשניצחו 0:9.

1 – יש רק שחקן אחד בהיסטוריה של היריבות הזאת שזכה באליפות בשתי הקבוצות, והוא עונה לשם ג'ים מקמן. הקווטרבק המוחצן הוביל את הברס לאליפות בסופרבול 20, לפני שצ'ארלס מרטין מגרין ביי סיים לו – מעשית – את הקריירה ב-1986 באחד הרגעים הזכורים לשמצה ביריבות הזאת. הוא המשיך לשחק כקווטרבק מחליף בליגה וב-1996 זכה באליפות נוספת כמחליף של ברט פארב. את הנקמה שלו הוא השיג כאשר בביקור בבית הלבן הגיע עם חולצה של הברס.

מקמן וחבר. נקמות מוגשות קר

2 – זה מספר הפעמים ששתי הקבוצות נפגשו במהלך הפלייאוף. שיקאגו ניצחה את המשחק הראשון ב-1941 (משחק וויילדקארד לא מתוכנן לאחר ששתי הקבוצות סיימו במאזן זהה) והמשיכה לזכיה באליפות, הפאקרס עשו את אותו הדבר ב-2010, לאחר שניצחו בגמר הקונפרנס.

5 – אלה מספר המדינות שהברס שיחקו בהן לאורך ההיסטוריה. הם רשמו משחקים רשמיים בבריטניה וקנדה, וקיימו משחקי קדם עונה בשוודיה, גרמניה ואירלנד. הפאקרס מעולם לא עזבו את גבולות צפון אמריקה (ארה"ב וקנדה), ומעולם לא קיימו משחק רשמי מחוץ לגבולות ארה"ב.

10 – זה מספר הניצחונות הרצופים הגדול ביותר בסדרה, בו מחזיקה גרין ביי בין השנים 1994 ל-1998, שזכורות כשנים הקשות ביותר בהיסטוריה של הברס. לעומתם, שיקאגו מחזיקה ברצף של 8 ניצחונות בין השנים 1985-1988.

22 – זה מספר האליפויות המשולבות של שתי הקבוצות. גם כאן מובילים הפאקרס עם יתרון של 13 מול 9. יש לציין כי שתי הקבוצות הן גם הראשונות בדירוג האליפויות הכולל (הג'איינטס הם הבאים בתור עם 8 משלהם).

לומברדי. עוד גביע לארון בטייטל טאון

28 – שתי הקבוצות נפגשו כבר 27 פעמים במשחק פתיחת העונה. המאזן במשחקים האלה? 13:13:1

54 – זה הפרש הנקודות בניצחון הגדול ביותר בסדרה, כאשר שיקאגו ניצחה 7:61 ב-1980. זה שבר את השיא הקודם שבו החזיקה גרין ביי, לאחר שניצחה 0:49 ב-1962.

198 – זה מספר המשחקים ששוחקו עד היום ביריבות הזאת. משחק אחד לפחות בכל עונה מלבד 1982, אז קוצרה העונה ובוטלו שני המפגשים שתוכננו. מאזן כל הזמנים עומד על 97–95–6 לטובת הפאקרס שלקחו את ההובלה בסדרה ב-2017, לראשונה מאז 1932.

207 – זה מספר המשחקים בקריירה של סטיב מק'מייקל. "מונגו" הוא השחקן ששיחק בהכי הרבה משחקים במדי שתי הקבוצות (191 במדי הברס ועוד 16 במדי הפאקרס בעונת הפרישה שלו). הבא אחריו ברשימה הוא רוב דייויס שרשם 167 משחקים במדי גרין ביי ועוד 16 בשיקאגו. השנה יהיו שני שחקנים ששיחקו בצד השני של המתרס בעונה שעברה – אדיראן איימוס שעבר מהברס לפאקרס והא-הא קלינטון דיקס שישחק בהרכב הפותח של שיקאגו.

1919 – זאת השנה שהוקמו שתי הקבוצות. עם זאת, הפאקרס הם היחידים שמציינים את זה. לעומתם הברס מתחילים את הספירה רק החל משנת 1920, אז הפכו לקבוצה מקצוענית, ולכן היא נחשבת לקבוצה היחידה שהוקמה ביחד עם הליגה.

מק'קפי. מספיק מהלך אחד

1940 – זוהי השנה של משחק פתיחת העונה הזכור ביותר בין שתי הקבוצות. גרין ביי הגיעה כאלופה, אך ספגה הפסד מביך, 41:10 מול יריבתה המושבעת. עם זאת, המשחק זכור בעיקר בשל הופעת הבכורה של השחקן שיקבל את הכינוי "מהלך אחד" ("one play"). ג'ורג' מק'קפי, הרץ של הברס, פתח את המשחק עם החזרת בעיטה ל-90 יארד וט"ד, המשיך עם מסירה לט"ד וסיים עם ט"ד נוסף לאחר הטעיה לבעיטת פאנט, כדי להנחיל לפאקרס את הפסדם הגדול ביותר בהיסטוריה (עד לאותה שנה).

*

הימור: שיקאגו 24 – גרין ביי 13

קשה לשכוח את משחק פתיחת העונה מהשנה שעברה, במיוחד בתור אוהד שיקאגו, אז שרשרת של טעויות בהגנה ושחקן אחד העונה לשם ארון רוג'רס הצליחו להחזיר את הפאקרס למשחק ולהשיג את אחד הניצחונות הגדולים ביריבות הזאת. ואם לזרוע מלח על הפצעים הוא עשה את זה אחרי מחצית ראשונה נהדרת של הברס ועל רגל אחת, לאחר שגם הקווטרבק המחליף שלו (דשון קייזר) נפצע ויצא מהמשחק.

קשה לי לחשוב על שחקן שהאכיל את שיקאגו יותר מרורים מרוג'רס, אך הפעם שיקאגו מעמידה קבוצה אחרת מאשר בעשור האחרון. חליל מאק מגיע לאחר מחנה אימונים שלם (אם כי יהיה לו קשה לשחזר את משחק הבכורה שלו בקבוצה), ההגנה כולה השתפרה במהלך השנה (סיימה ראשונה בליגה) וההתקפה כבר הצליחה ללמוד את הניואנסים המורכבים של מאט נאג'י.

מהצד השני, גרין ביי יפתחו את המשחק עם שחקן שהגיע בטרייד ממש לפני ששוחרר מהג'יינטס (בי ג'יי גודסון) ורשימת הפצועים שלהם יכולה למלא הרכב שלם. כן, ארון רוג'רס יהיה הפעם בריא, השאלה אם זה יספיק.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

    1. עידו גילרי

      5 ספט 2019 13:39:46

      כל השינוי הוא שאפשר ללכת לריוויו (ולערער).
      מה שיותר צריך להטריד הוא שתצפה להרבה אופנסיב הולדינג לפחות השבועות הראשונים .

  5. גיא רוזן

    5 ספט 2019 12:45:43

    אחלה פריוויו. והסרטון, מבריק! (למעט הקטע של ההמבורגר בין 2 חתיכות של עוף. בושה. זה אמור להיות שלישיית המבורגרים, 2 פרוסות צ'דר, 2 פרוסות אמריקן צ'יז, ו-6 פרוסות בייקון, בין 2 חתיכות של עוף מטוגן…)
    תודה, שחר.

  10. מנחם לס

    5 ספט 2019 23:09:56

    תודה שחר.
    רק להזכיר – או ליידע את מי שלא שמע על המשחק הקר ביותר בתולדות ה-NFL – את ה-ICE BOWL כשדאלאס הגיעה לגרין ביי ועם ה-WINDCHILL הטמפרטורה הגיעה ל-מינוס 39. כשהמשחק התחיל בסוף ינואר בגרין ביי הטמפרטורות היה מינוס 13 פרנהייט. הקוורטרבק ברט סטאר אמר אחרי המשחק שהעיניים קפאו לו והוא לא יכול היה לסגור אותן. הוא ניגב את עיניו ונפלו חתיכות קרח. ואז הן קפאו כמה שניות לאחר מכן. הוא שיפשף את עיניו להיפטר מהקרח לכמה שניות, מספיק לזרוק את הכדור. הפקרס ניצחו את הסופרבול במנשחק הקר בהסטוריה עד היום ב-1967. אני זוכר אותו כאילו הוא שוחק אתמול

    1. עידן

      6 ספט 2019 00:16:53

      תודה רבה.
      מקווה לניצחון של גרין ביי.גם בפוטבול כמו בכדורסל ובכדורגל אני בעד ההתקפה ולמרות העונה הטובה של הברס שנה שעברה הם היו לי ממש קשים לצפייה.מעדיף משחקים שמסתיימים 45-38 על פני משחקים של 17-10

  13. עידן

    6 ספט 2019 04:09:57

    יש דרייב ענק של רודגרס
    באמת קשה לי במשחקים של הברס.הגנה הגנה אבל שום יצירתיות בהתקפה.פיתחתי אליהם אנטי עוד משנה שעברה בגלל המשחק המשעמם שלהם

      1. עידן

        6 ספט 2019 04:35:57

        אתה יודע את דעתי עוד מהכדורסל בדיונים על המזרח הישן של ה 86-79 וכמה אני אוהב התקפה ופרו מערב.אני בהחלט מעריך אפילו מאד את ההגנה של שיקגו אבל לי כצופה המשחק פחות זורם וקשה לי לצפייה.עונה שעברה הכי נהנתי לצפות בקבוצות עם הסקור הגבוה בראשות פט הנסיך מהומס בקנזס גם את הראמס סיינטס והפטריוטס.שנה שעברה בטח בחצי הראשון היו משחקים מטורפים של סקור גבוה וחלקם היו גם צמודים מה שהוסיף לחוויה.פטריוטס-צ’יפס ,צ’יפס-ראמס ועוד

        1. גיא רוזן

          6 ספט 2019 04:53:18

          למה לאהוב את ההתקפה, בדגש על מהומס (יש מישהו שלא נפל ברשתו של הקווטרבאק הצעיר? . . . ) ,
          זו שאלה פשוטה.
          .
          הגנה, היא דורשת תשומת לב אחרת למשחק. אני אוהב להתמקד בשחקן אחד או 2 בהגנה (בעיקר בהילוכים החוזרים). המיומנות שהשחקנים האלו מפגינים, זה דבר מדהים. תקח את פאולר לדוגמה, שעצר את גרין ביי בדאון שני -4. הוא לא חטף את הפוטבול (זה כמעט היה אינטרספשין), או עשה משהו שיזכה לכותרות או איזה ריפליי מיוחד. אבל כאשר רואים איך הוא מתמקד ברסיסבר. איך הוא קורא את המסירה, לא דרך ההתבוננות ברודג'רס (כי אז זה כבר מאוחר מדי), אלא דרך קריאת התנועה של הרסיבר. זו שירה בתנועה. באותו מהלך הוא תרם לבלימת הדרייב של גרין ביי, והשארת שיקגו חזק בתמונת המשחק.
          .
          יש כמה שחקני הגנה, שלמדתי לאהוד לא פחות מאשר את מהומס. ג'יי ג'יי וואט, לדוגמה. איך שהוא משחק אחרי משחק מתמודד מול כיסוי כפול, ועדיין מצליח (כאשר הוא בריא) בכל עונה לסיים בצמרת הסאקס.
          וון מילר מדנבר. לראות אותו זז, זה כמו לצפות ברקדנית בלט בשיאה, רק כזו עם רצח בעיניים…
          .
          כמובן שכל אלו לא משנים את העובדה שגם אני נהנה מאוד ממשחק התקפה מלוטש. ההתקפה של הברונקוס בעונת השיא של מאנינג הייתה חוויה אסתטית ראשונה במעלה. התקופה בה הכי נהניתי לצפות בפוטבול.

          1. עידן

            6 ספט 2019 05:04:43

            מקבל את מה שאתה אומר שגם מהלכים הגנתיים יכולים להיות יפים אבל עדיין זה עניין של טעם ומהלכים התקפיים יותר עושים לי את זה.אם לשיקגו היה גם משחק התקפה בינוני פלוס אז בשבילי זה היה סיפור אחר.אני לא נגד הגנה להפך.אם לציפס היתה שנה שעברה הגנה בינונית הם לוקחים את הסופרבול כבר שנה שעברה אבל הייתה להם הגנה מחרידה.

        2. עידן

          6 ספט 2019 05:16:09

          פלייאוף החלומות בשבילי(לא מה שאני חושב אלא מה שאני רוצה)
          AFC
          צ’יפס
          פטריוטס
          בראונס
          סטילרס
          צארגרס
          טקסנס(חייב 1 מה afc south)

          NFC
          איגלס
          קאובויז
          פקרס
          סיינטס
          פלקונס
          ראמס

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט