שחקנים שאסור לשכוח : ג'יילן רוז – טעם של החמצה / רפי י.

ג'יילן רוז היה אחד מעמודי התווך ואחד השחקנים המוכשרים של הקבוצה הנפלאה שהעמידו האינדיאנה פייסרס בסוף שנות ב-90 ותחילת ה-2000 . בפעם הראשונה שנחשפתי לרוז היתה בגמר המזרח ב-1998 בה עלה כמחליף של כריס מאלין ומרק ג'קסון וגרם צרות צרורות לבולס הגדולים. רוז היה SF בהגדרה אבל יכל לשחק בכל אחת מעמדות הגארד. לרוז היתה את החוצפה והאומץ להתעלות ברגעים הגדולים של המשחקים ותחת האימון של לארי בירד רוז פרח והפך לכוכב המוביל של אינדיאנה יחד עם רג'י מילר והוביל אותה בפעם היחידה בהיסטוריה של הקבוצה אל גמר ה- NBA – לזכר אותם ימים בחרתי לכתוב עליו

ג'יילן רוז נולד בשנת 1973 פרי לרומן שקיימה אימו של ג'יילן עם אחד משחקני הכדורסל הבולטים בתחילת שנות ה-70 ג'ימי ווקר כוכב הדטרויט פיסטונס ( בחירה ראשונה בדראפט 67 ופעמייים אול סטאר) . ווקר שהיה נשוי בעת קיום הרומן התכחש לבנו מחוץ לנישואים וסירב לדבר איתו או עם אימו. ג'יילן גודל וחונך על ידי אימו ואת דמות האב מילא דודו של ג'ילן לאונרד.  וווקר לא החליף מילה עם בנו עד לשנת 2007 , כמה חודשים לפני שנפטר מסרטן הריאות.

רוז גדל בדטרויט ושיחק בתיכון ב- Southwestern High School שבדטרויט, על חבריו לאותה נבחרת כדורסל ניתן למנות וושן לאונרד והווארד אייזלי , רוז היה כוכב הקבוצה וזכה לחשיפה רבה. לאחר סיום התיכון הוא נרשם לאוניברסיטת מישיגן שהעמידה את חמישיית הפרשמנים הכי גדולה עד לאותם ימים ה- "Fab Five" שפרט לרוז נמנו על אותה חמישיה כריס וובר, ג'ואן האוורד, ג'מי קינג וריי ג'קסון (שיא של 4 שחקני אול אמריקן באותה קבוצה, השיא של מישיגן נשבר ע"י קנטאקי של טאונס ב-2013 ) .

החמישיה הגדולה של מישיגן בתחילת שנות ה-90

למרות שכריס וובר נחשב לכוכב הקבוצה והשחקן בעל הפואטנציאל הגדול ביותר, רוז היה למעשה המנהיג והסקורר המוביל שלה.

בעונה הראשונה (1992) של מישיגן יחד הוביל רוז את הקבוצה בנקודות למשחק עם 19 והוביל את מישיגן לגמר המכללות שם הובסה ע"י דיוק הגדולה של לייטנר. בעונה השנייה שלהם ה- FAB FIVE  הגיעו שוב לגמר הטורניר שם הפסידו לצפון קרוליינה באחת ההפתעות הגדולות של טורניר המכללות ( המשחק ההוא עם הפסק זמן של כריס וובר). רוז היה הלב של הקבוצה הגדולה של מישיגן, היה מוציא לפועל כשהמשחקים היו צמודים. מישיגן קיבלה יחס מיוחד מהתקשורת ודעת הקהל וסוקרה כמו קבוצת NBA דבר יוצא דופן  ששחקני מכללות לא חווים בד"כ. בתום העונה השניה של ה-  FAB FIVE   יחד , כריס וובר נרשם לדראפט וה- FAB FIVE של מישיגן התפרקה. רוז המשיך עוד עונה במישיגן וסיכם שלוש שנים במכללות בהן העמיד ממוצע של 17.5 נקודות למשחק.

בתום שלוש שנים במכללות, נרשם רוז לדראפט 1994 ונלקח בבחירה מספר 13 ע"י הדנבר נאגטס, שסיימה את העונה עם העפלה לפלייאוף מהמקום השמיני במערב וחוללה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות הפלייאוף כאשר הדיחה את סיאטל סופרסוניקס (ז"ל) של גארי פייטון ושון קמפ לפני שעפה בחצי גמר המערב בשבעה משחקים על ידי היוטה ג'אז.

למרות ההצלחה הרגעית בפלייאוף 1994, דנבר היתה קבוצה בינונית אבל מאוזנת  שחיה על הגבול בין הפלייאוף ללוטרי, הנאגטס הובלו ע"י שבעה שחקני רוטציה טובים בראשות מחמוד עבדול ראוף ודיקמבה מוטומבו.

רוז העמיד עונת רוקי סבירה ב1994-1995 ונבחר באותה עונה לחמישיית הרוקים השניה עם ממוצע של 22 דקות בהן קלע 8.2 נקודות ו-4.8 אסיסטים. בעונה השניה בליגה דן אייסל השתמש ברוז בעמדות ה- SG וה- SF ו העלה את כמות הדקות שבהן השתמש , רוז שיפר את משחקו אך דנבר למרות זאת מסיימת עונה מאכזבת מחוץ לפלייאוף.

כמה ימים לפני הדראפט של 1996 שולחים הנאגטס את ג'יילן רוז לאינדיאנה פייסרס בחבילת שחקנים שמטרתה להעביר את מארק ג'קסון מאינדיאנה לדנבר (מארק ג'קסון משחק 50 משחקים במדי דנבר לפני שהנאגטס שלוחים אותו בטרייד…… חזרה לפייסרס).

רוז מגיע לפייסרס של רג'י מילר, האחים דיוויס וריק סמיתס שנדמה שהקבוצה הזו מעבר לשיאה לאחר שתי הדחות רצופות בשבעה משחקים בגמר המזרח , את הקבוצה מוביל המאמן לארי בראון השועל  שלא מחזיק יותר מדי משחקנים צעירים וקובר את רוז עמוק בספסל של הפייסרס. רוז מסיים עונה מאכזבת שבה כמעט ולא קיבל הזדמנויות ממשיות ולהעמיק את גודל האכזבה מרוז,  חברו למישיגן כריס וובר נבחר באותה עונה לאולסטאר הראשון שלו .

הפייסרס מסיימים עונה מאכזבת שבסיומה נפרדים מלארי בראון וממנים את לארי לג'נד למאמנם . לארי בירד מכיר בפוטנציאל שטמון ברוז  ומתחיל להשתמש בו כ- SF שעולה מהספסל ומנהל את המשחק מעמדה זו יחד עם טרוויס בסט כשמארק ג'קסון יורד לנוח. רוז מתחיל לפרוח באינדיאנה והקבוצה מנצחת ומנצחת ומסיימת עם 58 נצחונות ודירוג שלישי במזרח לאחר שיקאגו הגדולה ומיאמי.  בפלייאוף מגיעים הפייסרס לגמר המזרח לפני שמודחים ע"י שיקאגו ומייקל ב-7 משחקים.

את העונה המקוצרת של 98-99 מסיימת אינדיאנה עם המאזן השני בטיבו במזרח ומודחת שוב בגמר המזרח בשישה משחקים  ע"י הניקס המפתיעים של ספריוול ואלן יוסטון (דורגו במקום השמיני בתחילת הפלייאוף) , רוז ממשיך להיות דומיננטי מהספסל וחלק חשוב בפאזל של אינדיאנה אך עדיין יש טעם של החמצה סביב רוז.

האם זו התקרה של השחקן שהגיע לליגה כמנהיג ה- FAB FIVE ?

לארי בירד וג'יילן בפלייאוף 1998

במשך חמשת העונות הראשונות של רוז בליגה הוא מעולם לא עבר בממוצע הנקודות שלו את המספר 12 ולא תפס מקום קבוע בחמישיות הקבוצות בהן שיחק.

לארי בירד מבין שהקבוצה המזדקנת שלו צריכה שינוי, אינדיאנה שולחת את אנטוניו דיויס בטרייד ורוז מוקפץ סופסוף לחמישייה הפותחת של אינדיאנה. מה התוצאה? רוז הופך לסקורר העיקרי באינדי יחד עם רג'י מילר, מחזיר את המושג פוינט פורוורד למילון המונחים בליגה, ואפילו מסיים כקלע המוביל של הקבוצה באותה עונה עם 18.2 נקודות , 5 כ"ח , 4אסיסטים , 47% מהשדה ו-39% מהשלוש. רוז זוכה ללא עוררין בתואר ה- MIP של הליגה לעונת 1999-2000. מה קרה בפלייאוף ? רוז חזר להיות שחקן ה-TIME  MONEY כפי שהיה בימים ההם במישיגן , ולצד רג'י הגדול מוליך את אינדי כל הדרך לגמר הליגה (לראשונה בתולדותיה) ועל הדרך מעלה את ממוצעיו ל-20.8 נקודות למשחק. בגמר הליגה נתקלים רוז ואינדי במשוכה בלתי ניתנת למעבר,  הלייקרס הצעירים של שאקובי , זה נגמר ב- 6 משחקים לא לפני שרוז השאיר את חותמו בסדרה מצוינת מבחינה אישית (ממוצע של 25 נקודות למשחק בגמר) . בכדי להבין איזה Gamer היה ג'יילן רוז כדאי לצפות בהופעה שלו במשחק מספר 5 מאותה סדרת גמר, להלן התקציר של כ-3 דקות (מצטער על האיכות)

משחק השיא של ג'יילן בגמר ה- NBA

בעונה שאחרי לארי בירד מחליט שנגמר לו מקריירת האימון ואיזאה תומאס מגיע לאמן את הפייסרס. אינדיאנה עוברת חילופי דורות, ריק סמיתס פורש ממשחק, מארק ג'קסון חותם בטורונטו ודייל דיויס מועבר לפורטלנד בטרייד. ג'יילן רוז הופך לכוכב של הפייסרס ויחד איתו בחמישיה עולים רג'י מילר המזדקן ( בן 35 ) , טראביס בסט ושני הצעירים המבטיחים ג'רמיין אוניל ואל הרינגטון.

את עונת 2000-2001 מסיימים הפיסרס במאזן 41-41 והדחה בסיבוב הראשון ע"י פילי של לארי בראון ואייברסון . ג'יילן רוז מסיים עונה מצויינת מבחינה אישית עם 20.5 נקודות למשחק, 6 אסיסטים ו-5 כ"ח.

בעונת 2001-2002 נמשכת מגמת הבינוניות באינדיאנה.

מי שמכיר את איזאה תומאס (במיוחד בכוונה לאוהדי הניקס) מדיניות " בוא נגלגל את האשמה על הכשלון שלי למישהו אחר" עבדה היטב בפייסרס ואחרי שג’יילן הדעתן הביע את דעתו על איכות העבודה של איזאה , תומאס עשה כל שיכל להעיף את רוז מהקבוצה ובסוף שכנע את מנהלי אינדי לשלוח אותו בטרייד.

סיכום של התקופה של איזאה תומאס כמאמן – ג"לן קולע 42 נקודות ואינידיאנה נכנעת ל-45 של קרטר

לקראת הטרייד דד ליין של עונת 2001- 2002 מחליטים הפייסרס לשנות את נקודת העבודה של הקבוצה ושולחים בטרייד את רוז ובסט בני ה-29 לקבוצת הטאנקינג בשיקאגו תמורת רון ארטסט הצעיר, הסנטר בראד מילר, רון מרסר וקווין אולי כשהכוונה היא לבנות לעתיד סביב ארטסט, בנדר, הרינגטון וג'רמיין אוניל הצעירים כאשר רג'י מילר סמל המועדון משמש כמנטור.

שיקאגו בעידן פוסט ג'ורדן היתה אחד המקומות הנוראים לשחק בו, בשלוש עונות שלפני הטרייד מאזן ניצחונות השיא השנתי של הקבוצה היה 17, את העונה הראשונה שלו בשיקאגו הבולס מסיימים עם 21 ניצחונות. שיקאגו חיפשה מנטור ותיק שיכוון וידריך את הכוכבים הצעירים שלה טייסון צ'נדלר, אדי קארי וג'אמאל קרופורד (זוכרים שפעם הוא היה צעיר???). את ג'יילן רוז זה לא עניין!

רוז הרגיש שהפייסרס דפקו אותו ומקבוצה מנוסה שהיתה מגיעה כל שנה לפלייאוף והוא היה המוביל שלה כולל עונת שיא עם הופעה בגמר הליגה מוצא את עצמו בקבוצה שבנויה מילדים ושחקני שוליים בליגה .

בעונת 2002-3, למרות הסגל החלש של שיקאגו הם מצליחים לסיים עם 30 נצחונות , מאזן השיא לאחר פרישתו של ג'ורדן. רוז סיים עונה עם 22 נקודות בממוצע והתחרות היחידה שעניינה אותו זו הנקמה וכל מפגש עם הפייסרס הי עבורו מלחמת עולם – 2-2 התפצלה הסדרה בין שיקאגו לאינדיאנה.

בשיקאגו מאוכזבים מרוז, הוא לא ניגן לפי החליל של אנשי הבולס, הוא היה שובר מהלכים, משיג סלים, ובכלל לנצח משחקים היה יותר חשוב לג'יילן מלעזור לצעירים להתפתח. בתחילת עונת 2003-4 נשלח רוז בטרייד לטורונטו, שם הוא חובר לוינס קרטר בשיאו ורוקי צעיר בשם כריס בוש.

בטורונטו נראה שסוף סוף העסק מתחבר לרוז ולקראת פגרת האולסטאר הרפטורס עוד עומדים על מאזן חיובי, בדיוק אז רוז נפצע בידו ושובר אותה בהתנגשות עם שחקן יריב ומושבת עד לסוף העונה. הרפטורס פוצחים בסדרה של 9 הפסדים רצופים ומסיימים את העונה חלש מאוד עם 33 ניצחונות (24-8 ללא רוז) .

את עונת 2004-5 פותח רוז כאשר לרפטורס מתמנה מאמן חדש בשם סם מיצ'ל, רוז בן ה- 32 עדיין מעמיד מספרים נאים אבל הרפטורס קבוצה מפורקת, וינס קרטר מביע את רצונו לעזוב והוא נשלח בטרייד לניו ג'רסי תמורת חוזים נגמרים ובחירות דראפט. רוז ממשיך לתת תפוקה סולידית של 18.5 נקודות לערב עם 40% מטווח השלוש ו-46% מהשדה, אבל פרט לכריס בוש הצעיר אין לראפטורס כלים להוות גורם כלשהוא במזרח. רוז מתחיל לאבד אתלטיות והוא לא מסוגל להחזיק בהגנה מול גארדים ושחקני כנף צעירים ואתלטים.

רוז ממשיך לעוד עונה בראפטורס שבה מועבר לשחק כגארד ומתחיל את הדעיכה הגדולה ביכולתו. 

 ב-22 לינואר 2006 מגיעה טורונטו למשחק חוץ בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס למשחק מול הלייקרס המארחים.

הלייקרס של אותה עונה נשענו על המשחק של קובי בריאנט ולאמר אודום שהיה העזר כנגדו (שתבינו כמה הלייקרס של אותה עונה נשענו על בריאנט – הם העלו באותה עונה את סמוש פארקר, כריס מיהם ומאט בונר……….) , במשחק הקודם של הלייקרס קובי חצה את רף ה- 60 נקודות בשלושה רבעים ונח ברבע הרביעי והיה ברור לכולם שקובי חם אש.

כאמור הראפטורס מגיעים ל- LA ואמורים להתכונן למשחק מול אחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק בשיאו. מה תוכנית המשחק של סם מיצ'ל הערמומי ? הוא שם על קובי את ג'יילן רוז בן ה-33 שאיבד את האתלטיות ללא עזרה ודאבל טים אחד למשך כל המשחק!!!

 46-28 קלע בריאנט מהשדה בדרך לשיא היסטורי של 81 נקודות שרבות מהן נעשו על הראש של רוז המסכן.

ה81 של קובי מנקודת מבטו של ג'יילן

לקראת הטרייד דד ליין של עונת 2005-6 מועבר רוז לניקס  תמורת אנטוניו דיויס, רוז מסיים את העונה במדי הניקס  בכל ענות חלשה וחותם לעוד עונה במדי הפניקס סאנס שם לא מהווה פאקטור גדול ופורש ממשחק בגיל 35 בתום עונת 2006-7.

**************************************************************

אם היינו לוקחים את רשימת השחקנים ששיחקו בליגה ומעולם לא נבחרו לאול סטאר היה רוז אחד השחקנים שהיו מדורגים בראש הרשימה מבחינת כשרון , זו גם התחושה לגבי הקריירה של רוז- נשארנו עם טעם של פוטנציאל שלא מומש.

ככה זה בליגה הזו, המורשת שלך די תלויה במזל וטיימינג-

  •  לאיזו קבוצה אתה נופל
  • באיזה עיתוי אתה מגיע לקבוצה
  • מי המאמן שמוביל את הקבוצה והאם הוא יודע להשתמש בכשרון של השחקנים  בצורה המיטבית

צ'ונסי בילאפס להמחשה, הגיע לליגה בשנת 1997, ב- 5 שנותיו הראשונות הוא שיחק ב-6 קבוצות והיה סימן שאלה גדול לגבי התאמתו לליגה, בעונה השישית הוא מגיע לדטרויט ומשם הכל רץ לו- MVP גמר ,אליפות , שש הופעות בגמר המזרח, בחירות לאולסטאר וקריירה גדולה.

לרוז שהגיע לליגה כפוטנציאל גדול  לקח 3שנים להגיע להכרה אצל לארי בירד שהוא אחד השחקנים המוכשרים שיש לו, רוז חווה שנתיים בטופ שבטופ לפני שלארי עזב ואינדי החלה בתהליך של חילופי דורות, לאחר שנתיים של דישדוש בפייסרס, רוז נשלח למדבריות הטאנקינג של שיקאגו ואח"כ הרפטורס, שני מקומות שבהם ביזבז את כשרונו ושנותיו היפות .

ג'יילן רוז כשחקן חרוט בתודעה של כולם בעיקר בגלל משחק ה-81 נקודות ההיסטורי של בריאנט, אבל מי שיודע , ראה וצפה ברוז בשיאו יוכל להעיד שמדובר בשחקן מיוחד ומוכשר.

רוז במהלך הקריירה הרוויח מעל ל100מ"ד ולאחר פרישתו הפך לפרשן מצליח ב- ESPN,מנחה כיום תוכנית של 3 שעות בשם GETUP!  וכמו כן שוטף לפודקאסט JALEN& JACCOBY .  בנוסף רוז עושה חייל בעסקים , הוא השלים לימודי תואר ראשון בניהול כשעוד שיחק בליגה, הקים לאחר פרישתו ממשחק חברת מדיה שמפיקה סרטים ומייצגת שחקנים, כותבים, עורכים ומפיקים.

זהו עד כאן על ג'יילן רוז אחד השחקנים הצבעוניים והמוכשרים בליגה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, רק לקראת סיום נציין לפני כשנה רוז נישא בשנית למולי קווירם מגישה ב- ESPN

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. Berch

    26 אוג 2019 07:52:42

    היה שחקן של כמעט שבשנותיו האחרונות ראו את החמיצות על פניו…
    הפתיע אותי שדווקא הוא השתקן מככב כפרשן אבל התרגלתי והוא באמת לא רע
    🙂

  4. סימור סקגנטי

    26 אוג 2019 11:24:57

    שחקן נהדר שלמרבה הצער פספס את הסיכוי לאליפות בסוף שנות ה 90 ונפל על אייזיאה תומאס הכושל ישר אח"כ (בירד המליץ להנהלת הפייסרס למנות את ריק קרלייל אחריו, חבל שלא הקשיבו לו). גם פרשן אהוב על כולם וגם קצת חוש הומור עצמי

    https://youtu.be/gTBs1rqLtSk

  9. Ljos

    26 אוג 2019 16:26:02

    פוסט מעולה, תודה. כשחקן כמעט ולא שומעים עליו, ויש מה לשמוע.
    כפרשן, ועוד אחד היחידים ב-ESPN שאפשר לסבול, תמיד מרגיש את הצביטה כשחבר לשעבר בפאב פייב עולה לשידור עם עוד חליפה משעממת כמו כולם. לפחות אם היה מגיע ככה: http://assets.rollingstone.com/assets/images/video/flashback-jalen-roses-sartorial-splendor-at-the-94-nba-draft-20140626/bball624-1403803188.jpg

  10. Avri

    26 אוג 2019 18:09:35

    כיף של פוסט, הרבה תודה רפי. מה שבאמת מדהים אותי זה שה'פאב פייב' – קבוצת הקולג'ים הכי מפורסמת בהסטוריה, למעשה לא זכתה בתואר. היה שחקן נהדר אבל יזכר בעיקר בגלל קריירת המכללות.

    2. גיא רוזן

      26 אוג 2019 18:21:48

      מה שבאמת מדהים זו העובדה שמכל חמישיית ה-"פאב 5", רק האווארד סיים את הקריירה עם טבעת אליפות (24 דקות מצטברות בפלייאוף במדי ההיט של 12' הספיקו לטבעת אליפות).

            1. עידו גילרי

              26 אוג 2019 21:53:26

              אני יודע. אבל מאז כולם החליטו שהוא מכר את המשחק הזה…

  14. stam

    27 אוג 2019 02:22:01

    אחלה פוסט, תודה.
    אני דווקא לא אוהב את רוז כפרשן. גם הוא התאהב בפוזת ה"ילד רע בכל מחיר", פה גדול בלי שום כיסוי ("קוואי סגור בטורונטו, 99 אחוז". יום לפני המעבר לקליפרס…). אולי גם כמקום לשחרר קיטור ותסכול בגלל קריירה לא מוצלחת, קריירה שתיזכר בעיקר בזכות שני כשלונות מפוארים – הפאב פייב, ומשחק ה-81.
    שוב תודות.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט