שחקנים שאסור לשכוח: מאגסי בוגס / Ljos

אי אפשר להתחיל לדבר על מאגסי בוגס בלי לדבר על הפיל שברח מהחדר בגלל העכבר. כמו בוגס עצמו, השאלה הקטנה פשוט נתקעת ומפריעה להמשיך כל סיפור אפשרי. כמה שלא אנסה, אפילו בפסקה הקצרה הזו נפלתי במלכודת הכל כך ברורה לעין. מה לעזאזל זה מאגסי?

טיירון קרטיס בוגס נולד ב-1965 בפרוייקט לפאייט שבבולטימור, פרוייקט מגורים רב קומות שאמור היה להחליף את שכונות העוני, 30 שנה לפני ששוטח על ידי העירייה בעקבות ההזנחה הפושעת ופשעי כנופיות הסמים, להורים נמוכי קומה. בשכונה, הוא היה מהנמוכים על מגרש האספלט, ולכן בדרך כלל לא נבחר לשחק. אז הוא נאלץ להיות יצירתי. הוא וחבריו לקחו ארגזי חלב, גזרו את התחתית ותלו אותם כסלים. בוגס הצליח ככה ליצור לעצמו שם בשכונה, כמגן זריז ואגרסיבי, והתחילו לצרף אותו ואת חבריו למשחקים הרציניים. שם כינו אותו לראשונה "מאגסי".

"ילדים ללא מוצא" (Dead End Kids) הייתה סדרת סרטים שרצה בשמות שונים מאמצע שנות ה-30 ועד סוף שנות ה-50. היא סיפרה על חבורת ילדים שגדלו ברחובות ניו יורק של השפל הגדול, ילדים ששחו בנהרות מזוהמים, בישלו אוכל במדורות, עישנו, קיללו, והתקרבו לפשע. משום מה, הסדרה הזו הייתה פופולרית בין ילדי שכונות העוני של בולטימור. ו"מאגס" היה המנהיג שלה. הוא היה קטן יותר מכולם, אבל הוא פיצה על זה בקשיחות, הומור ושחיטה של השפה האנגלית (I depreciate it, Optical Delusion, היו רק חלק מהביטויים ששובשו על ידו), והוא הזכיר לילדי השכונה המבוגרים את טיירון הצעיר. השם, כמו שאתם יודעים, נדבק.


To be honest, it seems like I’ve been five-three my whole life. I don’t ever" remember growing. In elementary school I was five-three. In high school I was five-three. It’s strange isn’t it? I think my mom was the first woman ever to give birth to a five-three baby."

עכשיו, כשהוצאנו את זה מהמערכת, אפשר לחזור למנה המרכזית. מנה קטנה משהו, אבל מבטיח לכם שהיא מאוד משביעה. בשיאו, מאגסי התנשא לגובה של 1.60 מטר. 160 סנטימטר. לחברינו האמריקאים שאוהבים למדוד בעזרת כל דבר מלבד השיטה העשרונית, זה בערך 1.4 מכונות כביסה. בתקופתו, מחלקות משטרה שונות בארה"ב אסרו על גיוס של אנשים בגובה הזה. טום קרוז יצר קריירה שלמה רק כדי להעמיד פנים שהוא לא עד כדי כך נמוך, ואפילו לו יש לפחות 10 סנטימטרים יותר. תסמונת נפוליאון? נפוליאון היה ספאד ווב לעומתו.

הגובה של האמריקאי הממוצע הוא 1.76 מטר. של שחקן ה-NBA הממוצע הוא 2.01 מטר. אז איך אתה מצליח להפוך לשחקן ליגה לגיטימי, לרוץ 13 עונות, כשהליגה מחפשת את המפלצת הפיסית הבאה, ואתה היחיד בסביבה שמסוגל לתת היי פייב ליצחק שמיר? אתה נלחם עם כל מה שיש לך. הוא לא היה שחקן שיכול להשתלט על משחק כסקורר או ריבאונדר. אלא עם אגרסיביות בהגנה, וידיים זריזות במיוחד לחטוף כדורים. עם מהירות ותזזיתיות ששחקנים שגבוהים ממנו לא יכלו לעמוד בה. ועם יכולת למצוא תמיד את השחקן הנכון בדרך לסל.

לבוגס היה המזל לשחק באותו בית ספר עם דייוויד ווינגייט, רג'י לואיס ורג'י וויליאמס, מי שאולי נחשבת אחת מקבוצות התיכונים הטובות בהיסטוריה, להוביל אותה למאזן 0-60 בשנתיים האחרונות שלך, וכולם אמרו שהקולג'ים זו אופרה אחרת.

ווייק פורסט, מקום משכנו העתידי של טים דאנקן, החליטה להמר עליו לארבע שנים, שם הוא שבר את שיא החטיפות למשחק, עם 17, והיה בעשירייה המובילה של האסיסטים. במשחק האחרון שלו במדי המכללה, הם הפרישו את מספר 14 עבורו.

וושינגטון בולטס הסכימה להמר עליו בדראפט, לדעתי בעיקר כדי לספק את התמונה הבאה:

אז מה אם רון טחן הקדים אותי לגבי התמונה הזו? עכשיו אני דווקא אחפש לה שימוש נוסף.

אבל בשארלוט, שבחרה בו בדראפט האקספנשן שנה אחרי, הקריירה שלו המריאה. עד היום אף שחקן לא התקרב לשבור את שיא המועדון שלו בחטיפות (1067) ובאסיסטים (5557), ורק קמבה ווקר הצליח לשחק יותר דקות ממנו. מאגסי רץ, חטף ומסר את דרכו ללב האוהדים, אל הפלייאוף הראשון בתולדות הקבוצה החדשה, ואפילו אל המיינסטרים. עם הופעות ב-SNL, "אדי" ו"ספייס ג'אם", מאגסי הפך להיות תופעה תרבותית.

שום דבר מזה לא האט אותו על המגרש, כשהרגע הקסום הזה התרחש:

מאגסי בוגס, אולי כבר הספקתם לשכוח כי לא טחנתי את פריט המידע הזה מספיק במוח שלכם – 1.60 מטר של זריזות ואינטנסיביות, רץ מאחורי פטריק יואינג, רק 2.13 מטר של אינטנסיביות, ומגיע בדיוק מספיק גבוה כדי לחסום אותו מהצד.

בדרך כלל, מנסים לגרום לאנשים נמוכים להרגיש טוב יותר כשאומרים להם ש,היי, לפחות אתם חיים יותר. חיים עניים, עצובים ומאכזבים יותר, אבל להרבה יותר זמן:

הראשון זה על שחקני בייסבול, השני על צרפתים. כי רנדומליות!

ואם אתם רוצים עוד הוכחה, הנה:

אמרתי לכם שאשתמש בה שוב. משמאל: ענק אבל מת. מימין: חי, אבל לא יכול לעלות לרכבת הרים.

אבל כדורסל זה אחד המקומות שבו זה לא אמור לקרות. שחקני כדורסל נמוכים לא רק שמתים מוקדם יותר, אלא שהם בכלל לא אמורים להיוולד. יש המון שיאים ב-NBA, חלקם כאלו שנראים בלתי שבירים לחלוטין. לא חושב שיש אחד שנראה יציב יותר מהשחקן הנמוך ביותר ששיחק בליגה, למרות שזה השיא שמספר המתחרים עליו הוא הגדול ביותר. כל אדם די גבוה שמסתובב לו היום בעולם מתישהו הצליח להפסיק לגלגל עיניים למספיק זמן כדי לשמוע "אתה צריך להיות כדורסלן, אתה". אבל לכל השאר אין מי שיאמין בהם שיגיעו יום אחד לליגה שהופכת לגבוהה יותר ויותר. עבורם, מאגסי הוא הסמל היחיד שבוהק לו בשמיים, בין כל העננים הענקיים, היחיד שהצליח להשתחל לליגה של הגדולים (פיסית), גם אם רנדי ניומן טוען שאין לו סיבה לחיות.

וזה באמת סתם בשביל הכיף:

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. איי, איזה פוסט משובח תודה רבה.
    כשביקשתי לכתוב על האיש הזה:
    א. לא דמיינתי עד כמה הפוסט יהיה טוב.
    ב. לא זכרתי איזה שחקן טוב הוא היה.
    13 עונות. כבוד.
    יש ביוטיוב קליפ היילייטס שאני מראה לפעמים לבני נוער במסגרת סדנאות העצמה שאני עושה: איך לקחת את החסרונות שלך ולהפוך אותם ליתרונות (+ המון כוח רצון ועבודה קשה).
    האם מישהו יודע מה קורה איתו בימים אלו?

  2. מעולה!!!
    .
    ברמה מסוימת, אני שמח שלא בחרת להתעכב על סטטיסטיקות ומספרים (מעבר לאחד החשוב – 1.60),
    הסיפור של מאגסי גדול יותר ממה שסטטיסטיקה יבשה יכולה לספר.
    .
    אבל בכל זאת –
    נתחיל באחד הדברים שהוא פחות נודע לגביהם. מי שצפה בו משחק, יודע היה מנהל משחק בחסד. הוא לא היה בקטע של מסירות "מג'יק". הוא היה תואם סטוקטון בתחום הזה. החלק של משחקו בו הוא הצליח להאפיל אפילו על סטוקטון (ולמעשה על כל שחקן כדורסל אי פעם) היה ביכולתו להימנע מאיבודי כדור.
    בתולדות הליגה, יש 87 עונות בהן שחקן סיים את העונה עם 10+ אסיסטים למשחק. 2 מהן של מאגסי. זה לשם עצמו, מרשים למדי.
    אבל זה לא יוצא דופן. מה שיוצא דופן זו העובדה שמאגסי הוא היחיד שסיים עונה של 10+ אסיסטים עם פחות מ-2 איבודים למשחק. את עונת 90' בוגס סיים עם 10.7 אסיסטים מול 1.8 איבודים בלבד.
    זה יחס של 5.94 אסיסטים לאיבוד. בלתי נתפס.
    את הקריירה בוגס סיים עם יחס מרשים של 4.69 אסיסטים לאיבוד. לצורך השוואה, ממוצעי הקריירה של כריס פול הם 4.04 אסיסטים לאיבוד, של ג'ייסון קיד הם 3 אסיסטים לאיבוד, ושל ג'ון סטוקטון הם 3.75 אסיסטים לאיבוד.
    .
    מה עוד אפשר לספר על בוגס?
    שבניגוד למה שניתן היה לצפות מהעובדה ששחקן בגובה 1.60 (שהוא לא יותר מקוריוז),
    מדובר על שחקן שבשיא הקריירה שלו היה אחד מהרכזים הטובים בליגה, אחד מהשחקנים הטובים בליגה.
    את עונת 95' הוא סיים עם WS של 8.6,
    WS הוא מדד שאפשר לאהוב יותר או פחות, אבל לזכותו חובה לציין שהוא מתבונן הן על הישגים, והן על סטטיסטיקות אישיות.
    לצורך העניין, החמישייה המובילה בליגה ב-WS בעונה האחרונה הם הארדן, יאניס, גובר, לילארד, וג'ורג'. במקום ה-10 ווצ'ביץ',
    במקום ה-25 בלייק גריפין.
    את עונת 95' , מאגסי סיים במקום ה-27 ב-WS. זה ממצב אותו כ-"שחקן, שחקן". לא עוד "נגר" (אני כבר מחכה בקוצר רוח לתגובה הזו…)
    (מתוך אותם 30 ראשונים, מאגסי וטוני קוקוץ' הם היחידים שלא זכו לשחק באולסטאר במהלך הקריירה שלהם),
    אלא שחקן שתורם למשחק הרבה יותר ממה שדף הסטטיסטיקה מלמד. ניהול משחק ברמה הגבוהה ביותר. הגנה חזקה, וטונות של אופי ונשמה.
    .
    טוב, על האופי והנשמה, Ljos כתב טוב יותר ממני.
    .
    תודה, איסלנדי.

    1. גיא שוב אתה בוחר לסמן חץ ואז להקיף מטרה? אני מת על בוגס והסיפור שלו הרבה יותר גדול מהכדורסל והוא בהחלט מראה לכל אדם שהכל אפשרי ולא משנה מה המגבלה שלך אתה יכול להתגבר עליה, אבל הוא בשום אופן לא היה אחד השחקנים הטובים בעולם. הוא היה מנהל משחק אדיר אבל נגר (מדובר על יכולת קליעה) ושם בוגס לא היה מצטיין.
      .
      בכל זאת איסלנדי תודה על טור מצויין על שחקן בלתי נשכח

      1. שוב אתה נכשל בהבנת הנקרא, ברוך?
        היכן כתבתי שבוגס הוא "אחד מהשחקנים הטובים בעולם"?
        אני כתבתי – זה ממצב אותו כ-"שחקן, שחקן". לא עוד "נגר".
        לטעמי, "שחקן, שחקן", מתאר אותו מצוין. לא אחד מהכוכבים של הקבוצה (שיחק בשארלוט לצד לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג),
        אבל כן מנהל המשחק של הקבוצה, השחקן שדאג שהן ג'ונסון, והן מורנינג, יקבלו את הכדור במקומות הנכונים, ובכמות מספקת.
        רכז.

        1. ״מה עוד אפשר לספר על בוגס?
          שבניגוד למה שניתן היה לצפות מהעובדה ששחקן בגובה 1.60 (שהוא לא יותר מקוריוז),
          מדובר על שחקן שבשיא הקריירה שלו היה אחד מהרכזים הטובים בליגה, אחד מהשחקנים הטובים בליגה״.
          .
          אחד השחקנים הטובים בליגה זה אחד השחקנים הטובים בליגה

        1. שבוגס יסחוב לבדו קבוצה של נגרים לגמר יהיה לנו על מה לדבר, זה למה להסתכל רק על האפקטיבי זה כל כך לא נכון, המיקוד של ההגנות באיבברסון הדאבל טים זה מה שאפשר ילי לקחת ריבאונדים ושחרר את הנגרים לקחת זריקות קלות.

          1. לא טענתי שבוגס > אייברסון. טענתי שאתה ממהר לחלק תווית של נגר.
            .
            הגדולה של בוגס הייתה בקבלת ההחלטות שלו. הוא כמעט ולא לקח זריקות שהוא לא ידע לקלוע.
            מדובר על שחקן שניהל את התקפת קבוצתו, שהיה קטלני בניהול התקפת המעבר, ששמר על אחוזים טובים בזריקות אותן כן לקח,
            שכמעט ולא טעה (כמות נמוכה במיוחד של איבודי כדור),
            והכי חשוב? באותן עונות בהן שארלוט הייתה "קבוצה, קבוצה", הוא לקח פחות זריקות במשחק מאשר מסר אסיסטים.
            יש כמה וכמה "סקוררים", שאם היו מחליטים לאמץ (חלקית) את תהליך קבלת ההחלטות של בוגס, קבוצותיהם היו במצב טוב בהרבה.
            .
            לגבי השאלה, היכן הוא מוקם בטבלת השחקנים הטובים בליגה בשיאו –
            בין השנים 92' – 95', בוגס היה הרכז הפותח של ההורנטס. הוא קלע באותן שנים 10.17 נקודות למשחק, ומסר 9.15 אסיסטים למשחק. השחקן היחיד בליגה באותן 4 שנים שמסר יותר אסיסטים ממאגסי הוא ג'ון סטוקטון.
            היכן הוא ממוקם ברמת התפוקה הכוללת יחסית לרכזים המובילים של אותה תקופה?
            סטוקטון, KJ, וטים הארדוויי, בברור לפניו ברשימה. גם טרי פורטר, ומארק פרייס. מוקי בליילוק, וקני אנדרסון, הם כבר צמודים יותר, אבל עדיין לפניו. מה זה משאיר?
            סביר להניח ששכחתי רכז כזה או אחר. עדיין, להיות רכז טופ 10 בליגה בתקופה של חצי עשור, זה בהחלט מכובד, ועונה (לדעתי) על ההגדרה –
            אחד הרכזים הטובים בליגה, ואחד השחקנים הטובים בליגה.
            להיות בטופ 100 של שחקני הליגה, זה לטעמי עונה יפה על הגדרת ה-"שחקן, שחקן".
            .
            כמובן שאנחנו דנים בטרמינולוגיה, כאשר אנחנו בוחנים את משמעות "אחד השחקנים הטובים בליגה". אני לא חושב שנרמז במה שכתבתי שבוגס הוא אחד מהשחקנים הטובים בעולם. זה מרמז משהו ברמת ה-ALL NBA (דריימונד גרין, הוא דוגמה טובה).
            לא, בוגס לא היה בשום שלב "אחד השחקנים הטובים בעולם". בשביל זה להיות רכז טופ 10 זה פשוט לא מספיק בשביל זה צריך להיות אחד משלושת הרכזים הטובים ב-NBA.
            אבל מה שהוא כן היה, זה אחלה שחקן. "שחקן, שחקן". ובשום צורה, לא עוד "נגר".

            1. כשסטטיסטיקה מתנגשת במציאות החזותית, עדיף להתעלם ממנה.

            2. מה היא אותה "מציאות חזותית"?

            3. מה עם סטריקלנד?

            4. לא מזלזל בבוגס, אבל צריך לזכור שארלוט היתה קבוצת אקספנשין מסוף שנות השמונים וקיבלה כל מני שחקנים שהקבוצות בחרו לוותר עליהם, בין השאר דל אבא של סטפ ובוגס, בשנים הבאות בחרו את גיל לארי ג'ונסון ומורנינג והפכו לקבוצה מבטיחה ומלהיבה, בסיטואציה של שלושה סקוררים ועוד כמה קלעים בוגס היה בחירה סבירה, חלק מהגבלות שלו הוסתרו על ידי הכשרון של הקבוצה זה עזר למדד האסיסטים שלו כמובן אבל עדיין בשיאו לא נכנס לטופ 20 בעמדה שלו לפי מה שאני זוכר. פשוט כי היו יותר מדי חסרונות שלא נספרים בטטיסטיקה.

            5. המשפט, "בשיאו לא נכנס לטופ 20 בעמדה שלו",
              זה משפט שזקוק למעט גיבוי.
              .
              לא עשיתי (וזה לא מעניין מספיק בשביל לעשות) חקירה מלאה לגבי מקומו בהיסטוריה של מאגסי בוגס.
              אבל סקרן אותי. סקרן אותי לבדוק בדיקה השוואתית בינו לבין גארדים מנהלי המשחק האחרים בתקופתו.
              עשיתי בדיקה פשוטה –
              גארדים שמסרו יותר מ-5 אסיסטים למשחק, מדורגים לפי WS. ה-WS מתייחס לשלוב של סטטיסטיקה אישית והישגים.
              לצורך השוואה, אלו הטופ 5 ב-WS לפי הקריטריון הנ"ל בעונה שעברה:
              הארדן, לילארד, קרי, קיירי, בלדסאו.
              ניתן לראות שבלדסאו לדגומה, זוכה לדחיפה בזכות מאזן יוצא דופן של קבוצתו, בעוד שטריי יאנג (מקום 20) "נופל" בגלל מאזן רע (מאוד) של אטלנטה. אבל בסך הכל, זו רשימה הגיונית לחלוטין.
              .
              עכשיו נחזור לטענה שלי – בוגס בשיאו, טופ 10 בעמדה.
              נתחיל בעונת 89' – 90', אז לא לארי ג'ונסון, ולא מורנינג, שיחקו בקבוצה (עונתו ה-3 של בוגס בליגה)
              לפי הקריטריונים של החיפוש, בוגס מסיים במקום ה:
              .
              עונת 89' – 90' מקום ה-13.
              עונת 90' – 91' מקום 20.
              עונת 91' – 92' מקום 18.
              עונת 92' – 93' מקום 18.
              עונת 93' – 94' מקום 11.
              עונת 94' -95' מקום 5.
              .
              חשוב לציין – בוגס סיים 13 ב-WS בעונת 90', למרות שקבוצתו סיימה את העונה עם 19 ניצחונות בלבד.
              הוא סיים 11 את עונת 94' (הקבוצה סיימה את העונה עם מאזן חצוי. 41 – 41) כאשר באותה עונה לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג החמיצו שליש עונה (גו'נסון) ורבע עונה (מורנינג).
              .
              לטעמי (מה עשות, דרוגים, הם שאלה של טעם. הם סובייקטיביים במהותם), בשיא הקריירה שלו, בוגס היה רכז טופ 10 בליגה.
              רכז שעל פני תקופה של 4 שנים מסר פחות אסיסטים במצטבר רק מסטוקטון האגדי.
              רכז שעשה זאת ביעילות חסרת תקדים (לא היה עוד רכז שמסר כל כך ברבה, ואיבד כל כך מעט).
              והכי חשוב –
              רכז, שבשקט, בשקט, ידע להוביל קבוצה.
              מי שצפה בסאנס של השנה שעברה יודע עד כמה רכיב שכזה הוא רכיב קריטי להצלחת קבוצה.

            6. גיא, עברו שלושים שנה מאז, אני מדבר מתוך זכרון. סטטיסטיקה כמו שכבר כתבתי לא עושה עלי יותר מדי רושם. הדבר הנכון היה לראות כמה משחקים מהתקופה של כל רכז ואז לדרג, בגלל שלשנינו אין את הזמן לזה נסתפק בזכרון 🙂

  3. כמו שמאנו אמר, השחקן הטוב ביותר במדד יכולת לסנטימטר.
    שחקן כזה הוא גם נכס בחדר ההלבשה. היה בחור חיובי וחייכן.
    באמת מעניין מה אתו היום 🙂

  4. מעולה. תודה
    אף פעם לא הבנתי איך הם לא פשוט קלעו מעליו (לא הבנתי גם בזמן משחקים …)
    אבל עובדה שזה קרה מעט מאוד.

    1. לדעתי הוא לא נתן להם מרווח להסתובב לכיוון הסל אחרי שקיבלו את הכדור. מי שניסה חטף בוודאי דיפלקשנס על ימין ועל שמאל.

  5. תודה על כתבה מצוינת!
    מתוך: https://muggsybogues.com

    Currently, Muggsy has assisted thousands of youth from the ages of 12 to 18 at ‘Always Believe Inc.’ a non-profit program that focuses on student athletics, leadership development, character building, mentoring and team building.

    In 2014, Bogues was named and still currently serves as the Hornets Ambassador and Special Projects Advisor.

  6. פוסט אדיר! עושה כבוד לשחקן שבאמת ראוי לכבוד. מאגסי נתן השראה למיליוני נמוכים שרוצים לשחק כדורסל ולהצליח וזו השפעה גדולה הרבה יותר מעוד שחקן שנתן ממוצע דאבל דאבל עשר עונות רצוף..

  7. מכל השחקנים שאסור לשכוח ושנסקרו כאן לאחרונה , מאגסי הוא זה שאסור לשכוח יותר מכולם , בגלל שלמרות המגבלה הפיסית הוא שיחק כשווה בין שווים עם הגדולים ביותר .
    טור מרגש מאוד.

  8. מאמר מעולה על שחקן ראוי ביותר.
    הערה לגבי השיר של רנדי ניומן השווה מאד מאד Short People:
    הכוונה היא לא לאנשים נמוכים מבחינת גובהם אלא לאנשים בעלי דעות קדומות, נבערים, מאובנים וכו'.
    רנדי ניומן בהומור הציני שלו מכנה אותם כך. מאגסי בוגס השתייך לפי השקפתו של ניומן לקבוצת ה-Long People
    https://www.allmusic.com/song/short-people-mt0000647084

    1. תודה על ההסבר, לא ידעתי.
      מודה שבערך 80% מהסיבה ששמתי את השיר היא כדי למנוע מהחברה (שמתקשה להתמודד עם הקול של רנדי ניומן. והחיקויים שלי לא עוזרים) לקרוא את הפוסט.
      לא עזר.

  9. מאגסי בוגס וחבריו לשפלות הקומה, ספאד ווב וארל בוייקינס הם אנשים רעים ומרושעים. הם גורמים לנו להבין שכל התירוצים האלה של אני נמוך מדי ואין לי סיכוי הם סתם תירוצים שאנחנו ממציאים לעצמנו והאמת היא שאנחנו סתם לא מוכשרים מספיק או פשוט לא משקיעים מספיק.
    תודה שהזכרת לנו אותו ואת כל שאר מגרעותינו.

    1. כל הגמדים ההללו (כמו גם אחרים כמו איזייה או אייברסון) היו אתלטים עילאיים, שאמנם לא בורכו בגובה אבל נולדו עם נתונים פיזיים אחרים שהם הרבה, הרבה מעל הממוצע (ואני לא מתכוון רק למה שלארי דייויד ראה). אתה יכול להמשיך לנחם את עצמך שאם הנתונים שנתנו לך ולי, לא היה לנו שום סיכוי מלכתחילה.

  10. כתבה מעולה אפשר להתלהב גם היום מאייזאה תומאס כשחקן הנמוך היום בnba ואולי הטוב אי פעם כשחקן מתחת ל180.אבל בוגס הוא חתיכת השראה.

  11. פוסט משעשע.
    את עניין הגיל והגובה לא הכרתי.
    ההשוואה בין בול לבוגס לא הוגנת כי בול רחוק מהממוצע 54 ס"מ לעומת 16 של בוגס זה הבדל עצום.
    בוגס היה מקרה יחודי של שחקן די מוגבל ששרד בליגה בזכות כשרון אחד.
    למרות שהיה נמוך לא זכורה לי אתלטיות על, הקליעה מבחוץ לא טובה וההגנה בעייתית.יתרונו הגדול שהיה מנהל משחק מעולה.
    היום כנראה זה לא היה מספיק.

  12. תודה רבה על הכתיבה. מאגסי אחד האהובים עלי, ולמרות שהייתה לו תמיד נטייה לצוץ בכל חבילת קלפי Hoops שנייה שקניתי, אף פעם לא התבאסתי עליו (להבדיל מקנדל גיל, אבל זה כבר סיפור אחר). פשוט שחקן כל-כך חכם ומלא קסם אישי, הגובה זה רק בונוס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט