אנדריי קירילנקו היה שחקן ייחודי ומהפכני לעמדה שלו. הוא היה שחקן עם הבנה מאוד גדולה של המשחק, ויכולות מאוד גבוהות בהתאם. במהלך הקריירה שלו הוא שיחק בשתי עמדות הפורוורד. הוא הצטיין בהגנה, אבל הוסיף למשחק שלו יכולת מסירה מעולה וראיית משחק מאוד מפותחת.
קירילנקו נולד ברוסיה בעיר איז'בסק ב-1981 והתחיל לשחק כדורסל מאורגן בגיל 10. הוא התחיל כדורסל מקצועי בשנת 1998, כשהצטרף לצסק"א מוסקבה. בדראפט ה-NBA של 1999, קירילנקו נבחר על ידי היוטה ג'אז בבחירה 24, והפך לשחקן הרוסי הראשון שנבחר בסיבוב הראשון, וגם לשחקן הזר הצעיר ביותר שנבחר בדראפט. עם זאת, הוא נשאר עם צסק"א עד עונת 2000-01.
בעונתו הראשונה ביוטה, קירילנקו נבחר לחמישיית הרוקיז של ה-NBA. כבר בתחילת הקריירה שלו, הוא ביסס את עצמו כאחד מהשחקנים הצעירים הטובים ביותר, ומגן ברמה הגבוהה ביותר בליגה. בעונת 2003-04, קירילנקו נבחר למשחק האול-סטאר בפעם היחידה בקריירה שלו, ובאותה עונה דורג מקום שלישי בליגה בבלוקים למשחק, ומקום רביעי בחטיפות למשחק. היה רק שחקן אחד שדורג בטופ 5 בבלוקים למשחק וחטיפות למשחק בעונה אחת, דייוויד רובינסון ב-1992.
באותה עונה הוא גם הפך להיות האופציה הראשונה של הג'אז, לאחר שג'ון סטוקטון פרש מכדורסל וקארל מאלון עבר ללוס אנג'לס לייקרס. הוא שיחק ופתח ב-78 מתוך 82 המשחקים שלהם, ובסופו של דבר החמיץ את הפלייאוף בניצחון אחד. קירילנקו הגיע למקום החמישי בהצבעות לשחקן ההגנה של השנה, ומקום רביעי בשחקן המשתפר של השנה. הוא גם נבחר לחמישיית ההגנה השנייה של ה-NBA. בסוף אותה עונה, הוא הוביל את הג'אז בנקודות, ריבאונדים, בלוקים, חטיפות, קליעות עונשין וקליעות שלשות.
באמצע עונת 2004-05, קירילנקו נפצע, ולמרות שהוא שיחק רק 41 משחקים, הוא חסם מספיק בלוקים בשביל להיות זכאי לתואר אלוף הבלוקים של ה-NBA, ונבחר לחמישיית ההגנה השנייה עוד פעם.
בעונת 2005-06, קירילנקו שוב הציג יכולות מדהימות בהגנה: הוא הוביל את הליגה בחסימות וסיים מקום שני בחסימות למשחק. הפעם, הוא נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה. באותה עונה הוא הציב שיא קריירה של 10 בלוקים במשחק אחד, והצטרף להאקים אולאג'וואן כשחקן השני בהיסטוריה שסיים משחק אחד עם לפחות 6 נקודות, 6 אסיסטים, 6 ריבאונדים, 6 חטיפות ו-6 בלוקים.
עונה לאחר מכן, קירילנקו חווה ירידה משמעותית ברמה, כששיחק 70 משחקים בעונת 2006-07 והציב ממוצעים נמוכים של 8.3 נקודות למשחק ורק 6 זריקות למשחק. הירידה ההתקפית היא כנראה תוצאה של התפתחות התקפית של חבריו לקבוצה כגון קרלוס בוזר, דרון וויליאמס ומהמט אוקור.
לאחר שנשבר בצורה דיי פומבית לקראת סוף הסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד היוסטון רוקטס, קירילנקו חזר לעצמו והוביל את נבחרת רוסיה לזכייה ביורובאסקט בקיץ 2007, בנוסף לזכייה בתואר ה-MVP של הטורניר. אחרי הטורניר קירילנקו ביקש מהג'אז לשחרר אותו כדי שיוכל לחזור לשחק כדורסל ברוסיה.
למרות כל השמועות והספקולציות שההצהרה הזו יצרה, קירילנקו חזר ליוטה בעונת 2007-08, והראה עלייה בכמעט כל אחת מהקטגוריות הסטטיסטיות ביחס לעונה שעברה, עם ממוצעים של 11 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-1.5 בלוקים למשחק. אימונים פרטיים עם ג'ף הורנסק, אגדה של היוטה ג'אז, בקיץ 2007, קירילנקו הצליח להעלות את אחוזי הקליעה שלו מ-47% ל-51% ואת אחוזי השלשות שלו מ-21% בלבד לשיא קריירה של 38%.
לאחר 10 שנים יחסית מוצלחות עם הג'אז, שהיו שיא הקריירה שלו, ועקב השביתה הכללית ב-NBA בעונת 2011-12, קירילנקו חזר לצסק"א מוסקבה לעונה אחת. בעונה ההיא, הוא הוביל אותם לזכייה ביורוליג, וגם זכה בעצמו ב-MVP של הטורניר ובשחקן ההגנה של הטורניר. לאחר מכן, חזר ל-NBA לעוד 3 עונות לא מוצלחות מדי עם מינסוטה, ברוקלין ופילדלפיה.
את הכינוי שלו, AK-47, שמייצג כמובן את הרובה המפורסם, השיג בעזרת ראשי התיבות של השם שלו ומספר חולצתו. פרט מעניין נוסף: עיר הולדתו של קירילנקו, איז'בסק, היא אותה עיר בה התחילו לראשונה לייצר את הרובה AK-47.
ב-2011, קירילנקו ומשפחתו השיגו אזרחות אמריקאית והשתכנו בסולט לייק סיטי, ביתם של היוטה ג'אז.
אולי לקירילנקו לא הייתה את הקריירה הכי משובחת מבחינת מספרים או תארים, אבל הוא היה שחקן מיוחד, ששלט בכמעט כל האספקטים של המשחק.
היה שחקן מלהיב ביותר
כשהוא עבר לברוקלין בעבור נזיד עדשים היו שמועות שהוא קיבל מפרוחקוב הבעלים (או איך שלא קראו לו) הבטחות לאחר הפרישה.
יודע מה קורה אתו עכשיו ?
הייתה חקירה לגבי זה, אבל לא היו הוכחות לקומבינה שכזאת.
סביר להניח שמס' הגופיה נבחר בשביל הכינוי ולא הכינוי ע"ש הגופיה.
באמריקה של היום אולי פחות היו אוהבים את הדאחקה.
סברה סבירה ביותר 👍
ואם אני זוכר נכון, אשתו הייתה סובלנית הרבה יותר מזאת של דאג כריסטי
לדעתי זה נכון לגבי יותר מרוב הנשים בעולם. ג׳קי קריסטי הייתה משהו אחר
היא נתנה לו פס חד שנתי. אשה מאוד מבינה.
אחלה פוסט על שחקן מיוחד.
לאורך תקופה מסוימת היה מפחיד לשחק נגדו. שילוב חטיפות-חסימות כמו שהיה לו אפשר למצוא כיום רק אצל שחקנים נדירים כמו הפריק או שחקני D&3 מובהקים כמו רוברט קובינגטון.
שחקן הגנה ואולאראונד נהדר. תמיד הרגיש לי כמו שדרוג בכמה דרגות של נדב הנפלד.
היטיב לתאר אותו יורי אורלוב:
https://www.youtube.com/watch?v=GF-t-0hDDIA
אם כבר התעכבנו על המספר אז קירילנקו השיג יותר נקודות,ריבאונדים,אסיסטים, חטיפות וחסימות יותר מכל שאר השחקנים שאי פעם לבשו את גופיה מספר 47 על מגרשי ה-NBA.
עוד תיאור קולע
https://www.youtube.com/watch?v=yxQNYPYFq1c
when you absolutely positively have to kill evrey mofo in the room
אכן.
ומ לגבי אחוזי קליעה ואחוזים אפקטיביים לעומת שאר השחקנים שלבשו גוםיות במספר זה?
חותמת האולאראונד הרשמית שלו היא ה5×5 אותו השיג ב-3 פעמים שונות.
אצלי הוא הכדורסלן האירופי הטוב ביותר בעמדה 3, לפני קוקוץ' שנהנה מלשחק בקבוצה הרבה יותר טובה עם מייקל ופיפן ועוד.
היה החוסם הטוב ביותר בכל הזמנים בעמדת הס"פ, לפני ד"ר ג'יי, והיחיד בעמדה זו שהיה שווה שתי חסימות למשחק בקריירה אך פציעותיו מנעו ממנו להגיע לכך.
אלוהים אדירים, עונת 2003-04 שלו. קבוצה שהשחקן השני הכי טוב שלה היה קרלוס ארויו נגררה על ידי קירילנקו למרחק משחק אחד מהפלייאוף.
זה שחקן שממש, אבל ממש חבל שהוא לא שיחק בקונטנדרית (אמיתית. לא יוטה). היה יכול לתת קריירה משמעותית בהרבה.
.
תודה, גדי.
+אין סוף.
עד 2003-2004, עם סטוקטון ומאלון, כשאדון קלצ'ניקוב אופציה שלישית זה לא קונטנדרית אמיתית?
ממש לא, הם היו חטייארים שנושקים ל 40.
אותן שנים ראשונות ביוטה, זו הייתה קבוצה נחמדה. אבל רחוקה מלהיות קונטנדרית –
פעמיים בפלייאוף. פעם אחת מהמקום ה-8, פעם אחת מהמקום ה-7.
לפלייאוף 07' ו-08' הם כבר הגיעו מהמקום ה-4 במערב,
כאשר אם ב-07' אי אפשר היה לכנותם קונטנדרים (דאלאסף פיניקס, והספרס של אותה שנה היורמה אחת מעל שאר הליגה),
ב-08' הם התקרבו, אפילו התקרבו מאוד, להיות קונטנדרים. הם הפסידו 2 – 4 ללייקרס בחצי גמר המערב, כאשר אחרי 4 משחקים התוצאה הייתה שוויון 2, ואת משחקים 5 ו-6 הם הפסידו בהפרשים חד ספרתיים (במשחק 5, בלוס אנג'לס, הם התחילו את הרבע האחרון כאשר המשחק בשוויון).
.
חבל לי שהוא בחר לעזוב את ה-NBA ב-12' (בגלל השביתה). אחרי שחזר, כבר לא היה אותו שחקן.
עוד יותר חבל לי שבחר לשחק בברוקלין של קינג, אם היה במקום בוחר לשחק בספרס לדוגמה, זה יכל היה להיות מרתק.
באליפות הרביעית של ס"א (הסוויפ על לברון) הייתה להם ריצה יפה (כנראה גם בגלל ההדחה של דאלאס), אבל בכללי זה גם מה שאני חשבתי – שחקן מהסוג שאתה רוצה לראות בסדרת גמר. חבל שלא יצא.
לקירילנקו היה חלק קטן יותר בריצה הזאת – זה היה בדיוק בעונת הנפילה הפתאומית שלו. אם הוא היה בכושר שיא בייחד עם בוזר ודרון וויליאמס, אלוהים יודע מה היה קורה.
ב-08' זה היה בוזר שהפסיד להם את הסדרה. קירילנקו אף פעם לא היה אס התקפי, אבל באותה סדרה מול הלייקרס הוא היה נהדר בהגנה.
בוזר, להבדיל, גם היה נוראי (כהרגלו) בהגנה, וגם בהתקפה לא הצליח לתפקד מול הגבוהים של הליקרס.
לטעמי, ההפסד באותה סדרה הוא קודם כל על המאמן (ג'רי סלואן, שבכל הזדמנות אחרת אבחר לשבח) שלא זיהה שצריך לתת את המפתחות למילסאפ, בטוח באותה סדרה מול קו קדמי כמו של הלייקרס).
יופי של פוסט על שחקן נהדר. מת על האול-אראונדרס, אלופי קרב ה-10 של הכדורסל, טובים בכל, מעורבים בכל, וכל אוהד מת שהם יהיו אצלו.
שחקן ענק שהקדים את זמנו. טוב מדי בשביל הסדרה הזאת לדעתי