ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות – 4 – אינדיאנה פייסרס 2013 / עמיחי קטן

ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות – 4 – אינדיאנה פייסרס 2013 / עמיחי קטן

הכתבה הרביעית בסדרת הכתבות "ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות" עוסקת באינדיאנה של 2013, קבוצה שהביאה לשיא את היכולת של אינדיאנה לאורך שנים ארוכות להתעלות בפלייאוף ובדרך כלל גם להפתיע ולעבור את הציפיות.

מאזן: 49 – 32 מקום שלישי במזרח.

חמישייה: ג'ורג' היל, לאנס סטיבנסון, פול ג'ורג', דיוויד ווסט, רוי היברט. שחקנים מרכזיים בספסל: די ג'יי אוגוסטין, טיילר האנסברו, ג'ראלד גרין, סם יאנג, איאן מהימני, ג'ף איירס.

מאז שפול ג'ורג' נבחר על ידי אינדיאנה ב-2010 הם היו בפלייאוף באופן קבוע. כוכב הקבוצה דני גריינג'ר הוביל אותם גם לסיבוב השני ב-2012, אבל נפצע וגמר את העונה בשלב מאוד מוקדם של עונת 2013. ג'ורג' ניצל את העובדה שעמדת הסמול פורוורד התפנתה ועבר לשחק שם, הפך לראשונה לאול סטאר וגם נבחר לשחקן המשתפר. ב-15 באפריל, לאחר שאינדיאנה הבטיחה את המקום השלישי במזרח ובוסטון את השביעי, התרחש פיגוע במרתון בוסטון, ובגללו המשחק המתוכנן בין בוסטון לאינדיאנה נדחה ולאחר מכן בוטל, מה שמסביר את המאזן הלא שגרתי של אינדיאנה.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו אינדיאנה את אטלנטה לסדרה בין 2 קבוצות מאוד הגנתיות, כאשר אטלנטה דורגה עשירית בנט-רייטינג הגנתי ואינדיאנה במקום השני, מאחורי ממפיס בלבד. הסדרה התפתחה בהתאם לציפיות, כאשר אטלנטה הגיעה ל-100 נקודות רק במשחק 4, ואילו אינדיאנה עשתה זאת רק במשחקים 1, 2 ו-5, ו-2 הקבוצות שמרו על הביתיות, עד למשחק 6 שהסתיים בתוצאה המביכה 81 – 73 לזכות אינדיאנה, למרות 4 נקודות בלבד של פול ג'ורג'.

היריבה בסיבוב השני הייתה הניו יורק ניקס, שעברה סיבוב פלייאוף לראשונה מאז 2000, והייתה פייבוריטית, בעיקר בזכות עונת שיא של כרמלו, ביחד עם צוות מסייע עמוק, וביניהם גם ג'ייסון קיד וטייסון צ'נדלר מהאליפות של דאלאס, וגם ג'יי אר סמית, השחקן השישי של העונה. במשחק הראשון הספיקה בריחה של אינדיאנה ברבע השלישי כדי להשיג את ניצחון החוץ היחיד בסדרה, למרות קאמבק של הניקס בסיום. מכאן ואילך, הקבוצות הביתיות השיגו ניצחונות די נוחים, למרות הופעת ענק של כרמלו עם 39 נקודות במשחק 6 האחרון.

היריבה שהמתינה בגמר המזרח הייתה מיאמי, האלופה ובעלת המאזן הטוב בליגה, שרשמה במהלך העונה רצף של 27 ניצחונות רצופים, ועברה בנוחות את 2 הסיבובים הראשונים. גם בסדרה הזאת לברון הוכיח את הדומיננטיות האישית שלו, כאשר הוא היה הקלעי המוביל בכל אחד ממשחקי הסדרה, אבל פול ג'ורג' עלה על השיטה לנטרל את מיאמי של לברון – להפחית את מספרי האסיסטים שלו ולתקוע את ההתקפה של ההיט. במשחק הראשון זה לא עבד כשלברון סיים עם 30, 10 ו-10, אבל בצד השני פול ג'ורג' קלע 27, כולל שלשה בפרצוף של לברון שכפתה הארכה. בהארכה לברון העלה את מיאמי ליתרון, אבל ג'ורג' סחט עבירה בשלשה והעביר את היתרון לאינדיאנה, מה שלא הספיק כי לברון הצליח לברוח להגנה ולשים את סל הניצחון.

במשחק 2 אינדיאנה המשיכה להקשות על מיאמי, והפעם הורידו את לברון ל-3 אסיסטים בלבד בזמן שרוי היברט שולט ברחבות עם 29 ו-10, ובשוויון 93 דיוויד ווסט קלע סל קריטי וחטף ללברון פעמיים רצוף כדי להוביל את אינדיאנה לניצחון. במשחק 3 מיאמי הביסו את אינדיאנה, אבל היברט החזיר את השליטה בצבע במשחק 4 ואינדיאנה לקחו עוד אחד צמוד. מכאן ואילך הקבוצות הביתיות השיגו ניצחונות ביתיים די קלים ומיאמי לקחו את הסדרה ב-7 משחקים.

כשמנסים לדון בייחודיות של הקבוצה הזאת של אינדיאנה צריך לזכור את הסיטואציה. הימים ימי לברון, מאז משחק 6 האגדי שלו בבוסטון ב-2012 ההיט בראשותו במאזן 13 – 2 בפלייאוף ו-66 – 16 בעונה הסדירה, ונדמה שהוא MVP קבוע. במערב יש כמה יריבות קשות, אבל במזרח יש חור שחור ואין להיט יריבות איכותיות מספיק. מעבר לזה, הכוכב של אינדיאנה בעונות הקודמות, דני גריינג'ר, נפצע וגמר את העונה, אבל הפייסרס מראים את האופי ההגנתי והקשוח שלהם במהלך העונה ולכל אורך הפלייאוף, לוקחים סדרה נגד יריבה עדיפה בדמות הניקס, וגוררים את הקבוצה הבלתי מנוצחת ל-7 משחקים בסדרה שהניבה כמה רגעים גדולים, בעיקר ב-2 המשחקים הראשונים. הפייסרס הצליחו לספק את האיום המזרחי היחיד על לברון במזרח, שנבע מחוזקה אמיתית ולא ממשברים של לברון וקבוצותיו, ורק על זה מגיע להם מקום של כבוד בסדרה הזאת, ביחד עם הריצה המפתיעה הזאת שהגיעה כמעט משום מקום, וכמעט הסתיימה במקום לגמר.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה רבה חיים.
    בעצם גורג עדיין עם סימן שאלה האם הוא אולסטאר + או שהוא סופרסטאר. הפלייאופים האחרונים לא עושים לו טוב ויהיה לו הרבה מה להוכיח השנה

  2. זו באמת היתה ריצה קסומה של אינדיאנה שלי אישית הזכירה את ימי רג'י מילר.
    איך כולם דיברו איזה מצויין היברט שהוא קופץ עם הידיים למעלה….
    אחלה טור
    🙂

  3. קבוצה מרתקת, ממש ריצה קסומה, בשנה אחרי עוד יצרו איכשהו ריצה נוספת שנעצרה שוב אצל ההיט אבל שם כבר החלו הבקיאים והעסק התפרק מבפנים לגמרי… מישהו יודע איפה רוי היברט כיום??.

    1. בשנה אחרי הם פתחו את העונה נפלא והיו בקצב של 65 ניצחונות, אבל אז העסק התחיל להתפרק. הגיעו איכשהו לגמר המזרח עוד פעם, ולמרות 2 הצגות ענק של פול ג'ורג' הם הפסידו 4 – 2 די נוח

  4. מדהים איך אותה קבוצה מוגבלת הצליחה להוות איום על מיאמי. במהלך האחרון של משחק מספר 1 פרנק ווגל המאמן בצעד תמוה בחר לא להעלות את היברט למגרש ואפשר ללברון את הנתיב החופשי לסל הניצחון, מי יודע אם הפייסרס היו לוקחים את אותו משחק אולי הסדרה היתה נראית אחרת. גם ב 2014 היתה לפייסרס עונה רגילה מצויינת עד שהגיעו טריידים גרועים והתפרקות בחדר ההלבשה ועוד הפסד למיאמי למרות יתרון הביתיות.

    מהסדרה נגד הניקס יש כמובן את המהלך הבא – לטעמי אחת החסימות הגדולות בכל הזמנים:

    https://www.youtube.com/watch?v=g5rxmhZxUQo

  5. תודה רבה.
    מזכרוני בלבד – שני דברים:
    האחד, הניקס היו בלוף ברור למרות שהגיעו לפלייאוף ועברו סיבוב. הם היו קבוצה גרועה מאוד עם הייפ.
    השני, אלה היו ימי "הצוות המסייע" במלוא תפארתו, וכמדומני במיוחד בסדרה נגד אינדי, השופטים שחטו אותם ונתנו כתף משמעותית בהכרעת הסדרה.

  6. רוי היברט פרש בגיל 31 לפני כמה שבועות
    למה פרש? הרבה בגלל אותה סדרה מול מיאמי, שסימלה, ברגע אחד, את ירידת קרנו של הסנטר הכבד המגן על הטבעת- מיאמי עברה בגמר ההוא, כדי לנטרל את היברט, לשחק מול אינדיאנה עם 5 שחקני חוץ. היברט, בתכונותיו ומימדיו, לא יכל לרדוף אחרי שחקנים אל מעבר לקשת, וכך ספולסטרה השיג את נטרול הנשק שובר השיוויון של אינדיאנה, מה שהפך אותו ללא רלוונטי לסדרה (ללא יכולת להיות על המגרש בדקות המכריעות), ובהמשך הוא ושכמותו לא רלוונטיים, או רלוונטים הרבה פחות מבעבר, לליגה (בובאן מריאנוביץ' כדוגמה המובהקת. תחשבו על בובאן בליגה של לפני 15 שנה, אפילו לפני 10 שנים)
    באופן כללי, אינדיאנה ההיא הציגה חמישיה סופר מאוזנת ומוכשרת (הרבה בזכות הגעתו בטרייד של ג'ורג' היל לאינדיאנה בערב הדראפט, בתמורה למקום ה15 באותו דראפט- קוואי לאונרד.). החמישיה הזו, עם היברט כעוגן הבולט בצבע (דומה באפקטיביות שלו לרודי גובר כיום, בקבוצת הגנה טובה הרבה יותר), השיגה את הניצחונות שלה בעיקר דרך ההגנה, שהורידה את ממוצע הנק' של היריבות ל91.2. כל ה5 היו שומרים אישיים וקבוצתיים מצוינים. ההתקפה לרוב הייתה פשוטה עם ג'ורג' היל כמוביל כדור ומנהל משחק מצוין, ופול ג'ורג' ודיוויד ווסט (שהיה אדיר, ההגעה שלו קיץ אחד לפני לדעתי תרמה רבות להפיכת הקבוצה לקונטנדרית לגיטימית במזרח) כמוציאים לפועל העיקריים.
    ברמה האישית, כאוהד, זו לא הייתה העונה בה שבעתי מרורים ביותר מלברון, על אף ההדחה הכואבת במשחק 7 בגמר המזרח (משחק 7 בסיבוב הראשון במדי קליבלנד לפני 3 שנים כאב לי יותר), אבל כן זו הייתה קבוצה מרגשת בדרכה שלה, מאוזנת מאוד, לא חבורת אנדרדוגס כמו הקבוצה של היום (וביתר שאת אחרי החוזה של ברוגדון), אלא של שחקנים שנמצאים בשיא הקריירה ובסיטואציה אידיאלית, ומבינים שיש להם פיק מאוד קצר של הצלחה ויכולת לקצור הישגים. לצערי הרב, הפיק הזה התקיים במקביל לפיק של לברון ג'יימס.

    1. המהלך של ספולסטרה לשחק עם 5 קלעים, כשרשארד לואיס הוא זה שנכנס לחמישייה, היה ב-2014, הרבה בגלל השליטה המוחלטת של היברט בצבע ב-2013.
      נ.ב. הראשון שעשה את זה היה בודנהולזר שהעלה את פרו אנטיץ' לצלוף שלשות על היברט בסיבוב הראשון באותה שנה.

  7. הבהרה על הטרייד של ג'ורג' היל- הטרייד סוכם לפני הבחירה, אינדיאנה בחרה בלאונרד מכיוון שזה השם שהספרס נתנו לה לבחור בו (כמובן העובדה שהשחקן הטוב בקבוצה והשחקן הטוב שקדם לו (פול ג'ורג' ודני גריינג'ר בהתאמה) ישבו לו על אותה המשבצת לא תרמה)

    1. זה נכון, אבל רק חלקית. הפייסרס בהתחלה חשבו לשמור על קוואי בקבוצה, הם העריכו אותו כשחקן שייבחר בין חמשת הראשונים בדראפט והופתעו כשנפל לבחירה מספר 15. רק בסוף הם השתכנעו ללכת על הטרייד מתוך מחשבה שכבר יש להם שתי SF בקבוצה את גריינג'ר וג'ורג

  8. לברון היה עונה על הכתבה הזו, כמו המשפט המיתולוגי מ"ילקוט הכזבים":
    "אינדיאנה 2013? קבוצה שלא תיאמן. שיטה, יכולת, מלחמה, שחקנים – קבוצה פשוט מדהימה, משכמה ומעלה. בקושי הצלחתי לנצח אותה".

    1. אני צעיר מכדי להכיר את "ילקוט הכזבים", אבל אינדיאנה הייתה לא פחות טובה מקבוצות שמצאו את עצמן בגמר בעידן המזרח החלש, רק שהפעם הייתה סופרטים אחת…

      1. סיפור על איזה מנשקה, שהחמיא ליוסקה: הוא מהיר, הוא רץ כמו שד, זריז כמו ארנבת, אין עליו, אלוף. בקושי ניצחתי אותו.
        הומאר פלמחניקי כזה של פעם, נו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט