שקיעתה של חבורת הבננה / אשך טמיר המקורי

"על בננה זו אנו מייסדים את חבורת השיקוצים"

"חבורת הבננה", הידועה לשמצה ב-NBA, כללה ארבעה חברים מילדות – לברון ג'יימס, דוויין ווייד, כרמלו אנתוני וכריס פול.

שלושה מהם נבחרו בדראפט 2003 – ג'יימס (1), מלו (3), ווייד (5), ואילו הגלגל הרביעי נבחר בדראפט 2005 (4).

גבריאלה יוניון, אשתו של ווייד, המופיעה ראשונה בתמונה, אינה חברה רשמית בחבורה אלא פשוט כנראה אוהבת לרכב על בננות, במיוחד כשבעלה מאחוריה.

הארבעה היו יוצאים לחופשים ביחד, וגם בתמונת הבננה כרמלו היה נוכח בנופש הנ"ל, אך למרבה הפלא ישב על הספסל.

תוכניות שונות היו לארבעת הסופרסטארים החברים מילדות. תמיד הם רצו להקים סופרטים אשר תכלול את ארבעתם.
לברון ו-ווייד אכן עשו זאת, במיאמי, כשכרמלו היה מוזמן גם לחגיגה אך ויתר לטובת חיים בניו-יורק – יש שיגידו לטובת אשתו וקריירת המשחק והעסקים שלה בעיר.

"שמור את חברי קרובים, אך את שדיה של אשתי קרובים יותר" – כרמלו אנתוני

במקומו הביאו את כריס בוש מטורונטו, הבחירה הרביעית מדראפט 2003, ליצור את "השלישייה הגדולה" שהביאה למיאמי שתי אליפויות.

חבורת הבננה וידיד

ב-2016, הופצו שמועות על רצונו של לברון באיחוד בננות בלייקרס. גם ווייד וכריס פול היו בעניין, אך בסופו של עניין הדבר לא הסתייע.
בעונה שלאחר מכן אכן חלו תזוזות מיקום בחבורת הבננה, אך השאיפה הגדולה לא התממשה: ווייד ולברון אוחדו מחדש בקליבלנד, למשך חצי עונה קטסטרופלית עד שווייד נבעט חזרה למיאמי.
פול נשלח ליוסטון לאחר בעיות חברתיות בקליפרס,
וכרמלו נשלח לאוקלהומה אחרי שבניקס ניסו הכל לקרצפו מעל הנעל, כולל חיכוך על שפת מדרכה, הליכה בחול, ושפשוף נמרץ בדשא לח.

אז בואו נבחן את מה שקרה בשנים האחרונות לחבורת הבננה, וננסה לתת הצצה לעתידם, או מה שנשאר ממנו.

הראשון מלפנים – דוויין ווייד

לאחר תקופת ה"ביג 3", ווייד ניסה למשוך את העגלה ללא הצלחה במשך שנתיים, ולבסוף עזב בטונים צורמים את קבוצת נעוריו, עם ויכוחים על חוזהו הבא מול פאפא ריילי.

ווייד הגיע לשיקגו, שם יצר "שלישייה גדולה" משל עצמו עם באטלר ורונדו, אך בקבוצה החלו בעיות חברתיות קשות בין הצעירים, בגיבוי רונדו, לבין ווייד את באטלר.
החבורה פורקה במהרה ו-ווייד הצליח כאמור להתאחד מחדש עם לברון בקליבלנד.

גם שם נפוצו שמועות על בעיות חברתיות איתו סביב מעמד, עלייה מהספסל וחוסר כבוד לעוזר המאמן, ההולוגרמה העונה לשם טיירון לו.
הוא נשלח בטרייד חזרה למיאמי – שם הצליח לתקן את הסיום הקודם בקבוצה בה בילה כמעט כל הקריירה, ופרש באופן מכובד כשהוא עדיין תורם ורלוונטי, במקום בו עשה את שמו.

הלאה. כריס פול

לאחר שהמאיס את עצמו בקליפרס לחלוטין, הוא נשלח ליוסטון כדי להיות הסייד קיק שיביא אליפות למזוקן, וזה כמעט הצליח לו.
עולם הכדורסל לא הבין כיצד שני אלה ישחקו יחד, הרי סילבר עדיין לא הכניס את החוק של שני כדורים בהתקפה, אבל הצמד הצליח באופן יוצא מן הכלל בעונה הראשונה, כשפול לוקח צעד אחורה בניהול המשחק, משמש כקלע בפינה, ומנהל את המשחק כשהמזוקן יוצא לפלות פרעושים מזקנו.

פציעת ההמסטרינג מול גולדן קטעה את החלום לאותה עונה, ובעונה השנייה שלו ביוסטון הם שוב התקרבו, רק כדי להיחנק לחלוטין הפעם מול גולדן חסרה כשהם בריאים, מה שגרם לכל החרא לצוף למעלה ולחשוף את הבעיות שכולם חשבו שיהיו בין השניים – ויכוחים על ניהול המשחק וגישות שונות בהתקפה (זקן – "אני מחזיק בכדור כל ההתקפה", פול – "לא, אני מחזיק בכדור כל ההתקפה"), בעיות אגו ולבסוף לפי הדיווחים אולטימטום של פול – אני או הוא – מה שגרם ליוסטון להעדיף את הוא כמובן, ולשלוח את פול עם כרטיס לכיוון אחד למקום הראשון שהסכים לקבל אותו (אוקלהומה).

כעת, פול בגילו, עם היסטוריית הפציעות שלו, חוזהו העצום, והבעיות החברתיות שהוא מביא עמו, העצומות לא פחות, נחשב לסחורה פגת תוקף בליגה אשר אף ג'י-אם לא ירצה לגעת בה עם מקל.
פרסטי יאלץ להמתיק את הגלולה המרה היטב היטב עבור מישהו כדי להיפטר ממנו ולעשות בנייה מחדש מלאה.

נעבור לאיש החסר בתמונה – כרמלו אנתוני

אנתוני היה הכוכב הגדול של הניקס במשך שנים, לאחר שהעדיף אותה על חבירה לחבריו במיאמי.
הוא השיג את הנקודות שלו, פחות את ההישגים, שיחק איך שהוא רצה – בידודים, חפירה, חצי-מרחק ולקיחת כל זריקה שבא לו, ולעולם לא מסר.

הוא הוכיח את אופיו האגואיסטי להדהים כשעשה הכל להכשיל את הלינסניטי, אשר פרח כשהוא ישב פצוע, ואפילו לאחרונה בילאפס (ששיחק איתו בדנבר) אמר עליו שהוא היה תמיד מעדיף לקלוע 30 ולהפסיד, מאשר לקלוע 22 ולנצח.

לבסוף, לאחר ניסיונות כושלים רבים וסאגה לא נעימה שנמשכה במשך יותר מדי עונות, פיל ג'קסון הצליח להיפטר מהכוכב הלא רצוי עם החוזה הענק, ומלו נחת ל"ביג 3" באוקלהומה, עם ווסטברוק וג'ורג' פול.
איך זה נגמר כולם יודעים – בעיקר ברוך ושמעון – הקבוצה שיחקה נורא במשך כל העונה, כשהשלושה מתחרים בעיקר זה בזה בבחירת הזריקות הנוראית שלהם, וסיימה אותה בהדחה משפילה מול יוטה והרוקי שלה.

זה הספיק לפרסטי.
כרמלו נשלח לאטלנטה בסיום אותה עונה, שם קיבל בייאאוט וחתם לבסוף ביוסטון – חבר לחברו לבננה פול ולשיקוץ המזוקן.

הרומן החזיק מעמד בדיוק 10 משחקים.
מלו נחתך מהקבוצה, בתחילה לא רשמית ולאחר מכן רשמית, והקריירה שלו בליגה מעשית חוסלה.
הוא כיום שחקן שאפילו חבריו לא רוצים בו, בעל סגנון משחק סוליסטי ולא יעיל אשר לא מתאים לסגנון המודרני, אגומניאק ברמות הגבוהות ביותר שלא מסוגל להסתגל לתפקיד משנה בדמדומי הקריירה.
אפילו לברון לא רצה אותו בלייקרס, והקבוצה מילאה סגל שלם ולא הציעה לו מקום בה.

אם כך הוא עוד היה נשמע באוקלהומה:


כיום הוא כבר נשמע כך:

אחרון ולא חביב – לברון ג'יימס

האחרון בחבורת הבננה שעוד רלוונטי.
"המלך" הודיע לאחרונה ש"התעסקו יותר מדי עם הכס, צפו פגיעה".
וזאת לאחר שדמו הותר, וכל הדברים שכולם ידעו תמיד על התנהלותו, מתחילים לצאת החוצה.

המשבר הראשון היה עם קיירי, שהחליט להקדים תרופה למכה ולברוח מלברון לפני שזה חותך ומשאיר אותו עם קבוצה מפורקת, לאחר שסחט ממנה הכל דרך החוזים לשנה שלו והחוזים לחבריו דרך קלאץ'.

אחריו הגיע יריבו – קווין דוראנט – שדיבר על הסביבה הרעילה שהוא מייצר ולכן זאת הסיבה שכוכבים לא מגיעים לשחק עמו בלייקרס.

העונה האחרונה סימנה אותו פגיע מתמיד.
בעוד הוא שקוע בענייניו בהוליווד, הלייקרס הוחרבה לחלוטין בגלל התנהלותו בגזרת דייוויס, בגלל מג'יק, וכן בגלל שהוא כבר לא השחקן שהיה.

זה היה ניכר מחוסר יכולתו להכריע משחקים, ה"פלייאוף מוד" המגוחך שהצהיר עליו ומה שקרה לאחר מכן, ואירועים נקודתיים שנחרטו בזיכרוננו כמו החסימה של הזוניה עליו בסוף המשחק, האיבוד המטופש כשנתן לכדור להתגלגל כל הדרך החוצה, האאוט שהוציא לקרש, והדחיפה שזכה לה מקוזמה כדי שיואיל בטובו לסגור את השחקן שלו.

לברון חירב את הקבוצה מבפנים ושרף את האמון מצד חבריו לאחר שזרק את כולם מתחת לאוטובוס תמורת הטרייד שרצה עם דייוויס, חתר כרגיל תחת המאמן התורן, ובחש ורחש יותר מתמיד בגזרת קלאץ' דרך סוכנו.

לאחר עונה קטסטרופלית זו, הלייקרס נאלצה להתחיל מחדש לחלוטין, הטרידה את כל עתידה הצעיר עבור הגרופי הנחשק שלו, ומקווה שאיכשהו הכל יתחבר עם המיש-מאש החדש כדי שייצא להם משהו מהקדנציה הזו של לברון אצלם.

אם העונה האחרונה בקליבלנד יכולה לתת אינדיקציה – כל המיש-מאשים האלה סופם לקרוס, שכן זו לא בנייה טבעית לקבוצה.

לאחרונה, מה שגרם לציוץ המלכותי היה דייוויד גריפין, שיצא עליו בריש גלי וסיפק הצצה לאיך זה להיות GM בקבוצתו של לברון.

זה מצטרף לגל הביקורות עליו בעקבות לקיחת אור הזרקורים מבנו וחבריו, בשואו-אוף המטופש שהדיווה יצר משום שאפילו לבנו הוא לא מאפשר לקבל קצת ממנו.

הוא פותח את העונה כשהציפיות בשמיים ולדעתי הוא יודע איך הדבר יסתיים.
ברגע שקוואי דפק לו את הברז הוא הבין שהעניין נגמר, ושהסוף לא יהיה יפה במיוחד, ובטח לא יהיה אף אחד לרכב עליו בדרך לאליפות נוספת.

חבורת הבננה שקעה.

מהתמונה הראשונה, שבראשית העמוד, כיום היא עברה להיראות כך:

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. חחחח אשך אכן אכן. לגבי פול מי שהציב אולטימטום כמדומני זה הארדן ולא פול. לא נראה לי שפול במצב להציב אולטימטום לאיש.
    גם את כרמלו השחרת יותר ממה שהוא מושחר. בילאמפס אמר ש30 נק היה חשוב לו ושהוא אמר לו שזה בסדר גם לקלוע 22 ולא שהוא לא רצה לנצח עם 22.
    תכלס כל הגדולים היו כאלו לכן הם גדולים מייקל קובי לברון כולם היו מניאקים של סטט שרצו לנצח רק עם 30 נק. לברון היה מאוהב ב28 8 8 שלו וניסה כל הזמן לעשות עונות td וכשל. גם קאווי הארדן ראס דוראנט קיירי סטפ כולם כאלו שלא יהיה לכם ספק הכי חזירים הכי מניאקים הם הכי טובים גם מסי ורונלדו כאלו. אל תטעו בתדמית של ילד טוב ירושלים שיעשה הכל בשביל הנצחון. עבור הכוכבים הנצחון יוקרתי וגורם לאורגזמה רק אם גם הם עושים 30 או 40 נק או טריפל דאבל לכן הם כוכבים. מי שמסתפק בנצחונות בלבד עם סטט חלש לעולם לא יהיה כוכב על ולא יחשב כזה. מאנו גינובילי לעולם לא יהיה לפני החברה האלו. כוכב זה מי שנותן 30 ו40 נק ואם הוא מצליח להביא גם אליפויות אז הוא אגדה ושחקן היסטורי זה כל הקטע. נראה לך שמייקל היה מסוגל לסיים משחקים עם 10 נק לאורך זמן? הוא היה אוכל גולגולת למישהו. הגדולים מכולם זה אלו שיקלעו 30 ויביאו אליפויות אחריהם יבואו אלו שיקלעו 30 וישיגו תארים אישיים בלי אליפויות ואז יבואו אלו דיקלעו 30 נק בלי כלום ורק אז יבואו המשלימים הפועלים שקולעים 10 נק למשחק ומביאים תארים שלא יהיה לכם טעויות שחקן שמוכן להסתפק ב10 נק למשחק הוא משלים בnba.

  2. תודה אשך נפלא, הקטע שכאשר מורידים את שירותי העבר מגיעים שיקותים חדשים, בדמות קיילר סוזה שאפילו לו הודיע לניק נרס בשיחה שהוא עוזב אלא שלח לו הודעה עם 3 מילים, שניסה לגייס חצי ליגה תחת חוזה לקבוצה שהוא בונה בנתיים שהוא אומר לשיקוץ שהוא מגיע, וכמובן הקואלה האוסטרלית שהוא שיקוץ אבל בלי יכולת

  3. צחוקים 🙂
    לגבי לברון יש לו לדעתי עוד כמה גמרים בקנה וכנראה אליפות או שתים עד גיל 40, ויש מצב גם לשיא הנק' של קארים
    נראה מה יהיה

  4. נהדר !
    זו חבורה מבהילה ביותר כאשר רק וויד עוד משאיר קצת נקודות זכות .
    .
    השיקוץ הקטן והשיקוץ הגדול הם שניים מהשנואים עלי בהיסטוריה של הליגה הזו.
    .
    כרמלו?
    הוא מ"החברים" האלה שלפעמים שוכחים להזמין למסיבה.

  5. תודה לאשך.
    .
    מסכים שכל הארבעה לא מושלמים, בעיקר חברתית, אבל לדעתי יש ביניהם הבדלים משמעותיים – לברון ווייד הצליחו להסתדר עם כוכבים אחרים, לגבש קבוצות מעולות, ולזכות באליפויות. כריס פול לא הצליח ברמות הגבוהות ביותר (המסטרינג אחד ב-14 עונות זו לא הצלחה ברמה הקבוצתית), וכרמלו עוד הרבה פחות ממנו.
    .
    במובן זה, הם חברים רק לבננה – מלו מעולם לא שיחק עם האחרים (למעט אותם עשרה משחקים ביוסטון בחוזה מינימום), ולא במקרה.

  6. אשך אתה מבדר אותי גם בזמן שאני בהודו בטיול….שוקראן. הכי מתועב בעיניי זה מלו. צ'יטה עם סטפבק (שמעון?), להגיד שגינובילי פחות טוב מווייד או פול או ראס זה….אתה חשוך הבנה. הם ככ מאחוריו שכשהוא מביט אחורה הוא לא רואה אותם בכלל. חוץ מסטטיסטיקה חשוב בכדורסל גם מתי לעשות מה. הם יכולים להיכנס לביהס לוינריות של מאנו, תגיד לאמא שלהם שתרשום אותם לכיתה אלף ושלא יתכננו כלום ב-12 שנים הבאות. גם בלי לשחק בכלל….כשהוא על הספסל, הנוכחות של וינר כזה תורמת יותר מהם כשהם משחקים. אם היה להם חצי מהמנהיגות והרוע שהיו למאנו אולי היו להם גם כמה טבעות על הידיים. ראס ווייד עשו את החברים שלהם טובים יותר גם כששיחקו עם נגרים? לא חושב. 30 נקודות בקבוצת תחתית? מאנו יכול היה לעשות את זה עם יד אחת. אבל זה לא כדורסל. תכף תגיד שגם מלו יותר טוב ממנו כי הוא קלע יותר….בחייאת.

    1. אחי,כתבת מלא שטויות.
      אתה משווה שחקן שישי (גם אם מבחירה) לשחקנים שהיו כמעט תמיד הכוכבים הראשיים בקבוצות והגיעו להישגים אלו ואחרים כאופציות ראשונות או שניות?
      .
      חולה על גינובלי אבל הוא לא באזור חיוג שלהם ,במיוחד לא של וויד וראס.

      1. השאלה, כמו תמיד, היא מה המטרה. מי שחושב שהמטרה היא לקלוע הרבה נקודות יעדיף את הקריירה של מלו וראס. מי שחושב שהמטרה היא אליפויות חושב ש-4 טבעות של מאנו זה יותר מהאפס של ראסל ושל מלו ושל כריס פול , ביחד… לכן צריך להבדיל בין לברון ווייד, שהצליחו, לבין חברי הבננה האחרים.

        1. המטרה היא לנצח אבל לקלוע גם 30 נק תוך כדי זה מה שעושה כוכבים סופרסטארים ולא שחקנים משלימים טובים חמודים ונחמדים כמו מאנו. דריימונד גרין ניתן להשוות אותו לבארקלי? או גארנט? ככה זה מאנו ליד וויד הארדן ראס קיירי דמיאן דיוויס שלא נדבר על לברון דוראנט וכו.

          מי שמטרתו רק לנצח עם סטט חלש הוא משלים הוא לא סופרסטאר. מאנו מעולם לא היה סופרסטאר כנל פי גי טאקר דריימונד וכו הם שחקנים מוגבלים שלא יכלו לשים 30 נק או להיות אופציה 1 בשום קבוצת פלייאוף.

          זה רק מה שאנשים לא מבינים כל כוכב היסטורי היה לו הכי חשוב הסטט לנצח בדרך שלו עם הסטט שלו. אנשים פה פשוט חושבים שלבירד או מגיק לא היה אכפת מהסטט שלהם זה מה שמצחיק אותי.
          מי שלא אכפת לו מסטט אישי שלו כל ערב באופן אובססיבי לעולם לא יוכל להיות סופרסטאר זה מה שעושה אותם לסטארים.
          כמובן שלא כל אחד מצליח להביא אליפות עם זה אחרת כולם היו טופ 10 היסטורי אלו שהצליחו מדורגים טופ 10.
          שחקנים כמו מאנו לעולם לא יהיו שם עם כל הכבוד

          1. שמעון, נניח שאתה צודק והכי טוב זה לקלוע 30 ולקחת אליפות, השאלה היא מה צריך/רוצה לעשות כל מי שלא יכול לקבל את שניהם, וצריך לבחור.
            .
            כרמלו, מסתבר, לא יכול את שניהם ובחר לקלוע, מאנו, מסתבר, גם לא יכול את שניהם ובחר להישאר בספרס על הספסל ולקחת אליפויות.
            .
            השאלה מי "יותר טוב", תלויה בשאלה מה המטרה, מי שרוצה אליפויות עדיף לו לקחת שחקנים נוסח מאנו, מי שרוצה דרמה וסיפורים אישיים עדיף לו לקחת טיפוסים כמו מלו.
            .
            אגב, אתם "הוספתם" את ראסל לדיון, ובמידה מסוימת של צדק מבחינת הנתונים האישיים והמיעוט היחסי של ההישגים הקבוצתיים, אבל חשוב לחדד שראסל, אצלי לפחות, שונה מאד ממלו. מלו לדעתי איבד עניין בכדורסל בשלב די מוקדם, השמין ובעט. לראסל שגיונות רבים, אבל לדעתי הוא יאבד עניין בכדורסל באותו יום מפורסם כשהגיהנום יקפא. זה הבדל משמעותי.

            1. לא יודע מיקי מה איתך אבל אני אישית מעדיף כל יום להיות חמישיית עונה להיות mvp ולקבל חוזי מקס מאשר לזכות ב10 אליפויות כמס 3 או 4. ייתכן שיהיו אנשים שיעדיפו את האופציה השנייה אבל הם מעטים.
              אני חושב שלקחת mvp או להיות חמישיית עונה פי 100 יותר קשה מאשר להיות מס 4 באלופה.

            2. עזוב, מאנו. להשוות את כרמלו לג'ינובילי זו בדיחה.
              יותר מכך –
              לכתוב על ג'ינובילי "שחקן שישי", זה לעוות את המציאות. מה זה משנה אם ג'ינובילי פתח על הספסל? משנה מי שיחק במאני טיים.
              אני די בטוח ששמעון לא ראה דקה (אי אפשר להגיע למסקנה אחרת, לאור מה שכתב) מהספרס של 2005.
              באותה אליפות, לאורך כל הפלייאוף, ג'ינובילי היה השחקן מס' 1 בקבוצה. אלו לא רק 20 הנק' למשחק שלו באותו פליאוף (כן, שמענו, שחקן שישי…),
              אלו 58% אפקטיבי נהדרים, בלעדיהם הספרס לא זוכים באליפות (זה היה פליאוף קשה במיוחד לדנקן. כמה מאצ'אפים לא קלים השאירו אותו על אחוזי ווסטברוק באותו פלייאוף – 46.5% אפקטיבי בפלייאוף, 41.9% אפקטיבי בפיינלס. פארקר סבל גם הוא מירידה באחוזים באותו פלייאוף, כאשר הסלע של הספרס בהתקפה, היעד בכל פעם שהמכונה נתקעה, היה ג'ינובילי.
              (אני לא היחיד שחושב שהוא קופח, כאשר לא זכה בפיינלס MVP של אותה עונה)

            3. שמעון, אתה מבולבל. ג'ינובילי הוא לא רוברט הורי. בשנים 05' – 11', היה לו חלק שווה בהובלת הספרס, בדיוק כמו לדנקן ולפארקר.

            4. גיא אתה כנראה לא ראית דקה. מאנו מעולם לא היה שווה לטימי או לטוני. לא מדובר פה על סידרה אחת אלא על עונות שלמות וקריירה. אני לא השוויתי אותו לכרמלו כרמלו לא הצליח להגיע לפלייאוף אפילו במזרח.
              מאנו מעולם לא קיבל שמירה שלה זכה טימי או טוני חלאס עם שקרי הסטט. מאנו היה ביום טוב מס 3 בספרס בשיאו ואחכ מס 4. זו האמת לא משנה כמה תעוות אותה עם סטט והמצאות. ואנו מדברים פה על קריירה לא על סגרה אחת. פיינלס אמויפי? גם איגי היה אז?

            5. הייתי כותב ,"תבדוק את עצמך".
              ואז מביא את 05' – 11' על שלל העונות הרגילות וסדרות הפלייאוף, כדוגמה. אבל זה מיותר.
              יחי הנרטיב!

            6. אני מסכים עם גיא ג’ינובילי היה חייב לקחת את הFinal Mvp ב2005 פשוט היה נהוג להביא לכוכבים, הוא היה השחקן הטוב בספרס בפער והסיבה מספר 1 לאליפות.
              .
              הוא בקלות יכל להיות אולסטאר ״שמעון ברוך״ בליגה אבל ההצלחה הקבוצתית הייתה חשובה לו יותר מאישית, להבדיל משמנמלו.

          2. ושוב נצטרך לחזור על הסיפור של לארי בירד, שבסוף רבע שלישי היה עם טריפל דאבל וחסרה לו חטיפה אחת לקוואדרופל, אבל העדיף להישאר על הספסל כי הקבוצה השנייה כבר הובסה?
            יש אנשים שההצלחה הקבוצתית פחות חשובה להם מההצלחה האישית. יכול להיות שזה קשור גם לאופי של אלפא או ביתא, כמו במקרה של סקוטי פיפן, אבל אני מעדיף להיות אחד כזה מאשר מלו

    2. גינובילי לא היה מסיים עם ממ6צע 30 נק לעונה גם אם חייו היו תלויים בזה פשוט לא היה לו את היכולת. שלא נדבר שבתור אופציה 1 הוא היה מוביל את הקבוצה לבחירה 1 בדראפט. גינו תמיד היה מס 3 4 בקבוצה. היתר היו 1 ו2 הובילו קבוצות. להשוות אותו לוויד או ראס זה מצחיק זה כמו להשוות את דריימונד לבארקלי

  7. איך שפתחתי את הדף המרכזי של האתר,ראיתי את התמונה של השיקוצידה על בננה,ורצתי להקיא,
    חשבתי,מי שם תמונה כזאת מגעילה,
    האמת,אשך,הרווחת את הזכות הזאת בעונג,
    סיכום מעולה של ריקבון בננות מהלך,תודה
    שלחתי מכתב תודה מה -ללל לטפלון שמנהל את הליגה, על ריכוז הזוהמה.

  8. עאותי משגעות התמונות שאתה מצליח להשחיל. מאיפה? אתה אשף בדברים האלה וגם בלהוציא מיץ מסלע.
    תודה אשך שאתה עוזד למלא את היעדרותי הזמנית.
    נהניתי מאד

  9. צ'יטה, אם אתה חושב שמאנו לא היה מסוגל לשים 30 בכל קבוצה אחרת וחושב שהיה שחקן 3-4 בספרס בחשיבותו אז אתה פשוט לא מכיר את הקריירה שלו. פופ אמר שהיה יכול לשים 30 בכל קבוצה אחרת, לא אני. ממליץ לך בחום לראות קצת פלייאוף כולל סדרת הגמר של 2005, איך מאנו מתעלל באחת ההגנות הטובות בהיסטוריה של המשחק (באד בויז 2). לא שחקן שישי או 3-4 בקבוצה שלו, אלא mvp של הפיינלס. נתנו אמנם לדאנקן אבל זה עניין של כבוד, מי שהכריע את המשחקים הקובעים היה מאנו. מי שסיפק את הברק, ניהול המשחק, החיצים האחרונים בגוויה של דטרויט. למאנו יש גיוון ושכל במשחק וביצים שלראס מלו פול לא יהיו בחיים. אתה מדבר על סטטיסטיקה? אז למה שלא תסתכל על ws, יחס אסיסטים איבודים, אחוזים מכל מקום? ראס הוא איום לשלוש כמו מאנו? לא חושב. ווייד עצמו מעריץ את גינובילי. תבדוק אותי. ברבע האחרון אני הייתי שם את הכדור בידיים של מאנו לפני פול ראס מלו ווייד לילארד ועוד רבים וטובים. מאנו היה שחקן שישי כי פופ גאון ואתה לשמור גיים צ'יינגר על הספסל ולהאריך ולשמר את הקריירה של מאנו (שמשחק כמו שהאיד). וכאן, יש למאנו 4 טבעות שמוכיחות שזו הייתה בחירה נכונה. ושוב, אף אחד מאלה שהוזכרו אצלכם כטובים ממנו לא התקרב למנהיגות שלו. תראה קצת ראיונות עם נבחרת ארגנטינה מה אומרים עליו חברים. הוא היה ההגדרה של סופרסטאר ובטח שחקן הרבה יותר מבריק מאלו שציינת שטובים ממנו. אגב בטטה, בנבחרת ארגנטינה הוא היה סקורר מוביל תמיד ואם זכרוני לא מטעני ב-2004 הם לקחו ת'אולימפיאדה מארהב עם ים כוכבים. נחש מי הכריע שם משחקים? מאנו אחד הוינרים הגדולים בתולדות המשחק. ד"א, אני די מסכים עם מה שאמרת על האגו של כוכבים והסטט'. וזו בדיוק הנקודה, שמאנו (וגם טימי, ראה אליפות 2014) התעלו מעבר לזה כי יותר מהאגו (או בגללו) הם היו מוכרים גם את אמא שלהם כדי להיות אלופים. נקודות למשחק? האם לילארד ראס מלו ווייד מסרו אסיסטים מטורפים כמו מאנו? תמצא לי לקט אסיסטים שלהם ביוטיוב ואחכ תשווה להיילייטס אסיסטים של מאנו (אחד מהעשרות שיש שם). לא אותה רמה. אפילו לא קרוב. להגיד על מאנו שחקן משני זה להיות שלול הבנה מוחלט.

    1. אתה מדבר שטויות. הוא היה שחקן טוב וכו וכו אבל לא שם. Mvp פיינלס זה סידרה אחת חביבי לא עונה שלמה לשים 30 נק על הלוח יש הבדל עצום שלא נדהר על עונות רציפות. מאנו היה מס 3 בספרס בשיאו ואחכ מס 4 מה לעשות.
      30 הוא לא יכל לשים כל משחק וגם אם היה עושה קבוצתו לא הייתה עושה פלייאוף בטוח. בטח לא במערב. מאנו לא התעלה על כלום זה פשוט היה היכולות שלו. הוא לא יכל להיות לא וויד לא ראס ולא הארדן גם אם היה רוצה.
      ווינר? אין לזה קשר גם רוברט הורי ודרק פישר היו ווינרים אפילו יותר ממאנו להורי יש 7 טבעות אתה חושב הוא בקליבר של וויד ראס או הארדן?
      אתה יכול לומר שמאנו היה ווינר מהם אולי. אבל כשחקן טוטאל בקריירה הוא לא מדגדג איש מהם לא קרוב אפילו. שורה תחתונה הוא היה שחקן של 13 נק למשחק בקריירה עם 4 אליפויות שזה משלים קלאסי.
      יש הבדל בין להיות אלפא דוג מס 1 לבין להיות 3 ו4. מאנו אפילו לא ררוב להיות קליי תומפסון.

      1. ההבדל בין מאנו קליי ואלו שהם יכולים לקחת מנוחות לתת משחק טוב פעם ב5 משחקים. הכוכבים הגדולים נותנים הצגה כל ערב במשך שנים זה דחף חולני ולכן הם כאלו טובים. שורה תחתונה יש מי שהובילו קבוצות ויש מי שהיו מספרי 3 ו4 ומה לעשות הם שווים פחות.
        קליי יכול היום להוביל קבוצה לבחירה 1 בדראפט בתור מספר 1 וקליי אגב שחקן הרבה הרבה יותר טוב ממה שמאנו היה אי פעם.

  10. לגבי העונה האחרונה של לברון, אז עד הפציעה שלו הלייקרס היו עם סיכוי טוב מאוד לפלייאוף ומאז חלה החדרדרות שהסאגת הטרייד על דייוויס הוסיפה לה. אך בכלל לא בטוח שהעונה הייתה מסתיימת כפי שהסתיימה אם לברון לא היה נפצע, גם עם סאגת הטרייד הנ"ל.

  11. מעולה אשך, תודה רבה.
    אי אפשר לחייב את הלייקרס לקבל את מלו? יהיה לי הרבה יותר קל אם ירכזו את כל המעצבנים בפרנצייז אחד

  12. הי שמעון. כשהגבתי בבוקר לא שמתי לב שגיא כבר הגיב לך לפניי. ואני מסכים עם כל מילה שלו. מה שמאנו עשה זה הרבה יותר מלשים 30 למשחק. אם אתה באמת מאמין שהוא היה שחקן 3 בספרס אני ממליץ שוב ללכת ליוטיוב ולרענן את הדעות הקדומות שלך. כמו כן ההשוואה לקליי מראה בדיוק את הטעות שלך: מאנו הוא לא רק קלעי ושומר טוב (קליי), אלא שחקן יוצר, מנהל משחק מהטובים בהיסטוריה של הענף. הוא שחקן התקפה מגוון בהרבה מקליי. שולט בקצב, תמיד מייצר מומנט חיובי ומוסר מהטובים בענף. והוא הרבה יותר יציב מקליי מבחינת יכולת אוברול. מעט מאד משחקים חלשים היו לו. מנהל פיק אנד רול גאוני, ויכול החדירה שלו טובה משל קליי פי מיליון. בכלל, הוא אחד החומרים הטובים בהיסטוריה. זאת לא הגזמה. והוא תמיד, אבל תמיד, היה שני בספרס רק לדאנקן (אם בכלל, וזו ממש לא בושה כי דאנקן הוא מאונט ראשמור של הכדורסל). הסיפורים שלך על שחקן 3-4 מופרכים לאור הישגיו האדירים כלידר של נבחרת ארגנטינה ( מדליית כסף (נדמה לי) וזהב באולימפיאדות). בקיצור, אם אתה באמת חושב שראס או לילארד או הארדן (שלא מסוגל לשמור עליי ובטח לא מנהיג) טובים ממנו אז לבריאות, אבל במציאות הסטטיסטיקה לא מספרת הכל וצריך להבין גם מעבר לה.

  13. מה גם שהסטטיסטיקה שלו מדהימה, בטח פר דקת משחק. מה לעשות שהוא שיחק בקבוצה שמשחקת כדי לנצח ולא כמו ראס או הארדן שמשחקים עם עצמם ועם דף הסטטיסטיקה (הדבר היחיד שיישאר להם בסוף הקריירה). לו מאנו היה משחק אותן דקות כמוהם גם לו היו 27 נק' למשחק, אבל בניגוד לשני האהבלים האלה הוא גם ידע להנהיג ולפרגן לאחרים, לנוח ולבוא ולחסל את היריבות בגמרי הליגה (מתי בפעם האחרונה מישהו מאלה שהזכרת כטובים ממנו הגיע לשם בכלל)? אה, שכחתי, הם קלעו יותר ממנו ביותר דקות למשחק בעונה הסדירה. וואו, ממש הישג חשוב. את מי זה מעניין חוץ ממך, השחקנים דרג ב' האלו ואימהותיהם?

  14. אין כמו הפוסטים שלך בעונת המלפפונים או הבננות. אני חושב שנחת כמו שיש לי מלברון בשנים האחרונות לא היה לי בכל הקריירה שלו. פשוט לשבת ולהנות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט