מחמוד עבדול ראוף היה אחד השחקנים המיוחדים בהיסטוריה של הליגה.
הן מבחינת משחקו, והן מבחינת סיפורו.

הבחור שיחק רק 9 עונות בליגה (ועוד 6 מעבר לים), אבל בהחלט השאיר את חותמו, ולהלן הציוץ הבא של פיל ג'קסון, מ-2016:

הוא היה סקורר מטורף מעמדת הפוינט-גארד, בימים שהדגם היה עדיין בחיתוליו.
(עוד על אחד מפורצי הדרך האחרים- מארק פרייס – כתבתי כאן)
למרות מספר עונות טובות, הוא מעולם לא הצליח לממש את הפוטנציאל העצום הטמון בו.
הסיבה לכך הייתה פחות קשורה לכדורסל, ויותר לאופיו המיוחד והבלתי-מתפשר ולסיפור שלו.

אז כדי שתתרשמו בעצמכם התרשמות ראשונית (או לאלה שזכו לראותו תיזכרו), ולפני שנתחיל בסיפורו, הנה סרטון קצר המדגים את המובים שהם סימני ההיכר של ראוף, שאכן כמו שג'קסון אמר, דומים מאוד לאלה של קארי:

אז בואו נתחיל את סיפורו בעובדה הבאה: הוא נולד תחת שם אחר – כריס ג'קסון.

הוא נולד לאם יחידנית, במשפחה ענייה מאוד באיזור רע במיסיסיפי, וסבל מתסמונת טורט שאובחנה רק בגיל 17 (ממאפייני התסמונת – טיקים גופניים או קוליים בלתי-נשלטים, וקווי אישיות אובססיביים-קומפולסיביים, עם נטייה לבעיות התנהגות וחרדות).

תחילת דרכו ככדורסלן אף היא הייתה מיוחדת, והוא התגלה בידי מאמנת כדורסל של בי"ס יסודי, בעת ששיחק בהפסקה במגרש הבית-ספרי. היא שמה לב לכישרונו המיוחד ושיכנעה את אימו לתת לו לשחק כדורסל מאורגן בבית-הספר.
במשחקו הראשון במסגרת זו, ולמרות שעדיין לא ידע את החוקים, הוא קלע 24 נק' – סימן לבאות.

בקולג' התסמונת המשיכה – הן הטורט, והן הסקורריות המופלאה והטבעית.

במשחקו השלישי במכללת LSU הוא קלע 48 נק'.
בהמשך עונת הפרשמן שלו שבר את השיא לנק' לפרשמן, עם 53, ובהמשך העונה שבר אותו שוב עם 55 (10 שלשות!).

את עונת הרוקי הוא סיים עם שיאי NCAA לפרשמן בנק' (965), ונק' למשחק (30.2).

לאחר שתי עונות בקולג' (מר מיסיסיפי פעמיים) הוא העמיד את עצמו לבחירה ב-NBA.

הוא נבחר במקום ה-3 המכובד בדראפט 1990 ע"י דנבר, אחרי דרק קולמן וגארי פייטון.
בעונתו הראשונה הוא העמיד ממוצע של 14.1 נק' באחוזים רעים, ב-22.5 דק', אחרי הרכז הפותח והקלע המוביל של הקבוצה, מייקל אדאמס, אשר התפרס על 1.78 מרשימים.
בתום עונה זו נבחר לחמישיית הרוקיס השנייה.
בעונה השנייה הוא שיפר את אחוזי הקליעה, אך נפל בדקות למשחק ובנקודות, כשאדאמס עזב אבל לפניו הועדף וינסטון גארלנד האלמוני.
ג'קסון חווה פציעה והעלה הרבה במשקלו, והחל לקבל תווית של באסט.
בשנה זו (91') הוא אף התאסלם, בעקבות השפעה ממלקולם X (עליו קיבל ספר ממאמנו ב-LSU).

הפריצה הגיעה בעונה השלישית.
לאחר שפתח ב-11 משחקים בלבד בעונה הקודמת, בעונה זו המאמן החדש דן איסל נתן לו את המושכות וכריס ג'קסון דהר.
הוא הוריד המון ממשקלו, פתח בכל 81 המשחקים בהם שיחק, היה הקלעי המוביל של הקבוצה עם 19.2 נק' למשחק, שיפר את קליעתו משלוש ל-35.5%, ודייק באחוז פסיכי מהעונשין של 93.5%.
הוא נבחר לשחקן המשתפר של העונה, ולקינוח נשלח לתחרות ההטבעות למרות שלא הטביע אפילו פעם אחת במשחק ליגה בקריירה הקצרה שלו עד אותה עת, לאחר ש-GM הקבוצה שלח לליגה לקט מביצועיו באימונים.

בתום עונה זו הוא אף שינה את שמו למחמוד עבדול ראוף.

ב-94', בעונתו הרביעית בקבוצה, עבדול ראוף המשיך להיות הרכז הפותח של הקבוצה ולהוביל אותה בנקודות, אך הסיפור הגדול היה בפלייאוף, שם הדיחה דנבר הצעירה והמלהיבה, המדורגת 8, את סיאטל האימתנית של פייטון וקמפ, הפייבוריטית הברורה והמדורגת ראשונה, ועוד לאחר שחזרה מ-0-2 לנצח 3-2.
הסינדרלה מדנבר לא נכנעה גם מול יוטה של סטוקטון ומלון, וחזרה מפיגור 3-0 ל-3-3, לפני שכשלה במשחק המכריע והודחה לאחר פלייאוף מזהיר ומלא השראה.

את העונה הוא סיים עם 95.6% מהעונשין – העונה השלישית בטיבה בהיסטוריה של הליגה בתחום הזה.

במהלך שתי העונות הבאות שלו, החמישית והשישית בדנבר, הוא המשיך לפרוח, להוביל את קבוצתו בנקודות, לתת מדי פעם תצוגה פסיכית (30 נק' ו-20 אסיסטים נגד פיניקס, 51 נק' נגד יוטה), ולמצב את עצמו בתור קלע-סקורר מיוחד ביותר בליגה, אשר עדיין בעלייה.
ב-96' הוא נתן את עונתו הסטטיסטית הטובה ביותר, עם 19.2 נק', 6.8 אסיסט, 39.2% מהשלוש, ו-93% מהקו.

אבל באותה עונה החל גם המפנה הגדול אשר יסמן את דרכו החוצה.

כי מחמוד עבדול ראוף היה הקולין קפרניק הראשון.
הכל החל כשסירב לעמוד במהלך ההמנון. הוא היה נשאר בחדר ההלבשה ועולה על המגרש לאחריו, או מעמיד פנים שמתמתח תוך כדי. כך זה התנהל במשך זמן מה, בשקט.
לאחר אחד המשחקים, עיתונאי מקומי הבחין בעניין ושאל אותו על כך.
מחמוד ענה על כך בפתיחות, ותיבת הפנדורה נפתחה.
בהמשך התראיין שוב על הנושא וטען כי הדגל האמריקאי עבורו הוא סמל לדיכוי, שלארה"ב היסטוריה ארוכה של עריצות, ושהוא בתור אדם דתי השואף למוסר מוחלט ועולמי לא מסוגל לתמוך בכך.
הדבר לא התקבל טוב אצל מאמנים, שחקנים, עיתונאים ובמיוחד אצל דייוויד סטרן הקשוח.
הוא הושעה ללא הגבלת זמן וללא שכר בשל סירובו לעמוד בזמן ההימנון.

ההשעיה לא נמשכה זמן רב – משחק אחד למעשה – מחמוד התייעץ עם אנשי דת מוסלמים והגיע לפשרה עם הליגה – הוא יעמוד, אך בעיניים עצומות, כשראשו מופנה לקרקע והוא ממלמל פסוקים מהקוראן למען הנדכאים באשר הם.

לדנבר זה הספיק.
הכיוון החדש של כוכבה, התעקשותו הבלתי-מתפשרת על דרכו הדתית והמוסרית, והפוקוס ששם על כך, לא התאימו לראשי הקבוצה והוא הוטרד בסיום אותה שנת שיא סטטיסטית לסקרמנטו.

שתי העונות שלו בסקרמנטו היו עגומות למדי – הוא צנח בהתמדה בדקות המשחק ובמספרים, סבל מפציעות ומיחס עוין בליגה, החל לאבד עניין בכדורסל ובגיל 28 עזב את ה-NBA לטובת פנרבחצ'ה הטורקית.
את העונה שם הוא לא סיים, והודיע על פרישה מכדורסל עקב אובדן עניין, כשהוא עוד לא בן 30.

לאחר עונה בה לא שיחק כלל, מחמוד ניסה לעשות קאמבק.
הוא חתם בונקובר גריזליס, אך לא הצליח לקבל דקות משחק ולהשאיר חותם.
בסיום אותה עונה הוא חזר אל מעבר לים.

מחמוד החל בנדודיו ברחבי העולם, כשהוא משחק ברוסיה, איטליה, יוון, ואפילו ערב הסעודית ויפן.
במהלך שנים אלו הוא אף קרע את האכילס, וחזר לקאמבק נוסף לאחר עוד שנה בחוץ, כשהוא מספיק עוד לקלוע 18 נק' למשחק ביפן לאחר הפציעה.
ב-2011 הוא פרש – והפעם סופית.

הנה סרטון קצר שמסכם את סיפורו של הסקורר המפוספס:

מחמוד עצמו טוען שהוא מעולם לא איבד עניין ב-NBA, אלא נדחף החוצה בגלל דעותיו, דתו, ואורח חייו.
הוא טוען שמאז שהפך למוסלמי ומאז הסערה התקשורתית סביב ההימנון הוא הפך תמיד ל"שעיר לעזאזל" בדנבר, שסימנה לו את הדרך החוצה, למרות שתמיד שמר על מקצוענות בכל הקשור לכדורסל.
"שנותי הטובות ביותר נלקחו ממני, אנשים לא נתנו לי צ'אנס בגלל דברים שמעבר לכדורסל, i've been blackballed (הוטל עלי חרם סודי)".
הנה הוא מספר על הצד שלו:

מספר תצוגות שיא מהקריירה הקצרה של ראוף ב-NBA:

ראש בראש נגד הגדול מכולם, 32 לראוף, 39 לג'ורדן, דנבר קוטעת לשיקגו 96' רצף של 18 נצחונות:

39 נק', 10 אסיסטים ו-8 שלשות נגד ג'ייסון קיד:

מוריד 51 נק' על הראש של סטוקטון ומלון:

הטורט של מחמוד שיחק אף הוא תפקיד חשוב בקריירה שלו.

הוא סיפר בריאיונות שונים, כי האובססיה המלווה לתסמונת דחפה אותו לקלוע מאות קליעות עונשין כבר בתור ילד, מתוך שאיפה לשלמות.

ישנו סיפור, כי פעם, בקבוצתו בתיכון, הילדים היו מתוגמלים על קליעות עונשין, ומסיימים את האימון מוקדם אם דייקו היטב.
מחמוד יום אחד ניגש לקו וקלע 283 קליעות עונשין רצופות, וכל הקבוצה השתחררה באותו רגע מהאימון.

הוא למעשה הקלע המוביל באחוזים מהעונשין בליגה בהיסטוריה עם 90.5%, שיא אותו אין הוא מחזיק (קארי מקום ראשון, ואחריו נאש ופרייס) משום שחסרות לו 39 זריקות לסף הזריקות שהליגה קבעה – 1200.

את האובססיה לשלמות בזריקה ניתן לראות אף בסרטון הבא – מחמוד מלמד ילדים איך להתאמן בזריקה מנקודות שונות במגרש, תוך שהוא מקפיד לומר בלהט, שוב ושוב – "אם זה נכנס אבל פוגע בטבעת זה לא נחשב! אם הכדור לא חוזר אליך זה לא נחשב!" על זה נאמר – גיא, מאחוריך.

רוצים עוד דוגמא?
ראוף קולע 102 מתוך 104 זריקות בחימום, בגיל 43 (אתם מוזמנים לספור). שימו לב כמה מתוך קליעותיו זה רק רשת, כמו שהוא מלמד:

כיום עבדול-ראוף משמש כקפטן-המשנה בקבוצת "-3headed monsters", בליגת ה-BIG-3 לשחקני עבר.
הוא אחד מכוכביה הבלתי מעורערים של הליגה, מרביץ הופעות כמו פעם למרות שנראה כמו הדוד דרו עם השיבה שזרקה בשיערו וזקנו, נותן ווינר שוטס, ותענוג גדול לראות אותו. מומלץ.

והנה כמה הופעות שלו בליגה זו.
בסוג של סגירת מעגל, הוא סוף סוף כוכב בין בני דורו.