שחקנים שאסור לשכוח: שון מריון – המטריקס / רן ריין

למה אסור לשכוח את שון מריון?

סגנון הזריקה הייחודי

שון מריון הוא לדעתי שחקן שלא רק שהוא אנדרייטד כשחקן בנבא, הוא גם אנדרייטד ביחס להשפעה שלו על הליגה כמו שאנחנו מכירים אותה היום. לכן, החלטתי לכתוב עליו קצת במסגרת הפרויקט, במטרה שמי שקורא, ייזכר, יהנה ולא ישכח כמה מריון היה חלק משמעותי במעבר של הליגה ממשחק של גבוהים למשחק של שחקני כנף ללא עמדות ברורות ומוגדרות. הוא מסוג השחקנים שלא היו בליבת המהפך של סגנון המשחק, והוא לא ייזכר עם הגדולים ביותר, ובצדק, אבל משהו בסט היכולות הנדיר שלו, בעיקר לתקופה בה שיחק היה משמעותי ליצירת תבנית המשחק והשחקנים כפי שאנחנו רואים אותם היום. אני כמובן שם בצד את איך הזריקה שלו נראית, זה פשוט לא דוגמא לכלום ושום דבר, אבל מה שהוא הביא לשני צידי המגרש, לאורך כל הקריירה הארוכה שלו, הוא היום מה שכל ג'נרל מנג'ר מחפש בשחקנים צעירים וותיקים כאחד.
הממוצעים של מריון לא גורמים לו לקפוץ מדפי ההיסטוריה:

  • 15.2 נקודות למשחק (21.8 בשיא בפיניקס 05-06) – בממוצעים של 48% מהשדה, 33% מהשלוש ו-80% מהעונשין ו- True Shooting של 54.2%.
  • 8.7 ריבאונד למשחק (11.8 בשיא בפיניקס 05-06)

אבל אולי דווקא הדברים הקטנים הנוספים, כמו 2 אסיסטים למשחק, 1.5 חטיפות למשחק, חסימה אחת למשחק ועוד שלל מהלכים של hustle ברגעים החשובים הם אלה שהופכים אותו לשחקן all around מרשים, יעיל וחשוב עבור הקבוצות בהן שיחק לאורך הקריירה. היכולת שלו לחתוך, לזוז בחוכמה רבה בלי הכדור, לרוץ במגרש הפתוח, לקפוץ לריבאונד מעל כולם או פשוט לשמור על עמדות 1 עד 4 בהצלחה, הפכו אותו לשחקן משמעותי בקבוצות בהן שיחק.

בהסתכלות מעמיקה על נתונים של כל הקריירה, מריון סיים עם יותר מ-17,000 נקודות, 10,000 ריבאונד, 2,000 אסיסטים, 1,700 חטיפות ו-1,200 חסימות. ישנם עוד שני שחקנים בלבד עם נתונים כאלו בכל הקטגוריות ואלה הם האקים אלג'ואן וקווין גארנט, מענקי המשחק וגם שחקנים שפרצו גבולות במגוון היכולות שלהם. אני לא משווה את מריון לגארנט או אולג'ואן, רק משתמש בדוגמא כדי לחדד כמה הקריירה שלו והיכולות המגוונות שלו היו ייחודיות באופן היסטורי, אגב הוא נמוך משניהם באופן משמעותי.
מריון, קיבל את הכינוי המוצלח "The Matrix", מקני סמית', עוד לפני עונת הרוקי שלו, בשל היכולות האתלטיות הנדירות שלו והמימדים החריגים של אורך הידיים שלו והניתור המרשים. כינוי זה הוא מושלם עברו שחקן שכמו הסרט, הוא ייחודי מאוד וברור לכולם שיש בו הרבה מעבר. 

קריירת הנבא של המטריקס

את הכניסה שלו לליגה עשה מריון מהבחירה התשיעית בדראפט של 99', בחירה שהגיע לפיניקס מהטרייד של סטיב נאש לדאלאס ב98'. פיניקס של אז הייתה מרוכזת סביב ג'ייסון קיד וניסיונות אחרונים לייצר משהו מהקריירה של פני הרדאווי. הקבוצה דשדשה בעונות הראשונות לקריירה של מריון, אבל הוא כן צבר הרבה דקות משחק וכמה סיבובי פלייאוף.
השינוי המשמעותי של פיניקס כמובן מגיע בשנת 2004, עם העברת הבעלות של הקבוצה ושינויים ברוב משרות הניהול. ההחתמה של סטיב נאש, יחד עם מינוי מייק ד'אנתוני, סימלו את תחילת תקופת ה"שבע שניות או פחות", שלמעשה הניחה את התשתית המחשבתית למשחק המהיר והקצבי שאנחנו מכירים היום. בתקופה זו שימש סטיב קר מנהל/יועץ לקבוצה ואני בטוח שגיבש שם חלק משמעותי מתפיסת המשחק שלו שהפשיע על הדרך בה יאמן בעתיד את הקבוצות של גולדן סטייט. אין לי ספק שהתקופה הזו והקבוצות הללו של הסאנס לא זוכות למספיק קרדיט היסטורי, כי לא הביאו אליפות, אבל כמו מריון עצמו, שהיה חלק משמעותי בשיטה, יש להן חלק גדול בהתפתחות הליגה. בתקופה זו, מריון מעמיד ממוצעים של כמעט 20 נקודות ו-10 ריבאונד למשחק, ומהווה צלע חשובה וייחודית עבור הסאנס. הוא השחקן הורסטילי ביותר גם בהגנה וגם בהתקפה, והיה מקבל על עצמו את משימות ההגנה המאתגרות ביותר של הקבוצה היריבה.

שימו לב בסרטון הבא למהלך מספר 8, המטריקס במלוא מטריקסיותו.

בעונת 2007-2008 הסאנס שלחו את מריון בטרייד למיאמי עבור שאק. הטרייד הגיע אחרי לא מעט שמועות, כמו גם חוסר רצון של הסאנס להאריך את החוזה של מריון שלבסוף גם דרש את הטרייד בעצמו. בנוסף, הסאנס, שרצו לעשות שינוי כי חשו שהם מגיעים לתקרת הזכוכית, העבירו את מריון ושינו את סגנון המשחק שלהם. זה מסוג הטריידים שבדעיבד, כאוהד נבא, הייתי מעדיף שפשוט לא יקרו. שהקבוצה שהייתה לפיניקס אז תמשיך עוד קצת ותנסה את מזלה עוד מספר עונות. 

הטרייד הזה, והטרייד בעונה שאחרי לטורונטו, הם למעשה שנים מתות בקריירה של מריון וחבל. אלה יכלו להיות שנים טובות שלו בקבוצות שיתמודדו על אליפות, אבל זה נמנע ממנו עד שלבסוף בקיץ של 2009 הוא חתם בדאלאס (לאחר Sign and Trade) על חוזה של 39 מיליון דולר לחמש עונות, סוג של חוזה סיום קריירה, כשחקן משלים בקבוצה שכמובן המשיכה להיבנות סביב דירק נוביצקי.
בעונת 2010-2011, שבסיומה זוכה דאלאס באליפות מול מיאמי של לברון ושות', היה למריון חלק משמעותי מאוד. הוא לא היה הכוכב של הקבוצה וגם לא האופציה השנייה, אבל היציבות שלו, היכולות ההגנתיות שלו, הניסיון ואינטיליגנציית המשחק שלו היו מרכיבים חשובים בהצלחה של דאלאס ובאליפות. הפציעה של קארון באטלר גם פינתה לא מעט דקות עבור מריון במהלך העונה ובפלייאוף. מריון היה משמעותי בפלייאוף כששמר על קובי בסיבוב השני, דוראנט בגמר המערב ועל ווייד ולברון בגמר. משחק השיא שלו, והמשחק החשוב ביותר שלו עבור האליפות היה משחק מספר 2 בגמר הנבא אותו דאלאס ניצחה במגרש של מיאמי, והוא אחד המשחקים המרגשים ביותר בתקופה האחרונה. במשחק מריון היה יעיל עם 20 נקודות ב 9 מ14, ועשה עבודת הגנה נהדרת ופשוט היה בכל מקום.
בעיני, ההצלחה שלו בדאלאס היא הוכחה שהצלחתו בפיניקס לא הייתה רק תוצר לווי של שיטה שבה יכל להצטיין אלא הוכחה לחשיבות היכולות שלו עבור קבוצה שרצה עד הסוף. 

מריון ביכולת שיא ברגעי האמת – מוכיח שהוא לא עוד שחקן

אחרי עונת האליפות הקריירה של מריון דועכת לאיטה, ואת עונתו האחרונה הוא עושה בקליבלנד בשנת 2014-2015, בניסיון להשיג טבעת אליפות נוספת אך ללא הצלחה.

איפה המטריקס היום?

כיום, מריון הוא אחד מבעלי השליטה בקבוצת הכדורסל הניו זילנדית, ה Breakers. שלכאורה לא אמורה לעניין אף אחד, אבל החתימה לאחרונה את RJ Hampton הצעיר והמבטיח שבמקום ללכת למכללות לפני הדראפט של 2020, החליט דווקא ללכת לקבוצה בניו זילנד, אותה מאמן דן שמיר כדי לפתח את המשחק שלו לפני ההגעה לליגה הטובה בעולם.
לחובבי הפרוספקטים הצעירים יש כאן לקט הייליטס משובח של המפטון:

שאלה לסיכום:

ולסיכום, שאלה חשובה שיש עליה לא מעט מחלוקת, האם שון מריון הוא Hall of Famer. יש הטוענים לכאן ולכאן. החשיבות שלו לליגה היא באמת מיוחדת, ולפעמים לא נותנים לה מספיק מקום. מצד שני, המספרים שלו הם מיוחדים, אבל לא משהו שמצדיק באופן מובהק כניסה להיכל, בסוף היום אם מרדדים הכל לאליפויות וסטטיסטיקה אז אין פה משהו בולט. בעיני, בכל זאת מדובר בשחקן שהוא חלק משמעותי במהפכה של המשחק, יכולות וורסטיליות שלא היו להרבה שחקנים לאורך ההיסטוריה וזריקה מכוערת בצורה יוצאת דופן. 

אם היינו מדברים במונחים של אבולוציה לשחקני D & 3, אז מריון הוא כמו האייפון הראשון עבור אייפון X, הוא הצ'רמנדר לצ'ריזארדים, הוא המטרקיס עבור סרטי מדע בדיוני – בקיצור הוא הניח את התשתית שעל בסיסה התפתחו שחקנים כמו פול ג'ורג', קוואי לנארד ועוד רבים וטובים. הוא הניצוץ הראשון לחשיבות היכולות הוורסטיליות מעבר לשחקן הבודד והראה מה שחקן מהסוג הזה יכול לעשות עבור קבוצה שלמה ועבור סגנון משחק. מריון היה שחקן שכל הזמן התפתח והשתפר, מקצוען אמיתי ודוגמא לשחקן שפשוט בא לשחק ולתת את כולו. 
אז לסיום – סקר קצר:

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. asaf

    6 אוג 2019 10:56:22

    תודה רן. שחקן מאוד מגוון. לא מצטיין בתחום מיוחד אבל טוב בהרבה דברים ובזה ייחודו. חייב להגיד שביחס לזריקה המשונה שלו האחוזים סבירים יחסית.

  2. יואב

    6 אוג 2019 11:00:40

    אני זוכר אותו בפיניקס עם נאש וסטדומיאר איזה קבוצה
    מצד שני זוכר אןתו בעונת האליפות של דאלאס
    חושב שהוא מין סוג של רול פלייר כוכב משהו באמצע.
    האם ראוי להיכל התהילה שאלה קשה.
    אבל ללא ספק היה חלק מאחת האלפויות המרגשות שאני זוכר
    תודה רן.

  3. bobby

    6 אוג 2019 11:46:25

    תודה רן.
    בזווית האישית, אני זוכר שלפני עונת 05/06 עוד היה לי זמן פנוי (תלמיד תיכון) ונרשמתי לליגת פנטזי כלשהי (של חברי קהילת ה-nba של פורום בהיידפארק, אם מישהו זוכר). בחרתי בדראפט באחת הבחירות הראשונות את שון מריון, מתוך אמונה שלאור פציעה של אמארה, הוא יעשה מספרים יפים. אנשים קצת פקפקו, אבל לבסוף הוא התברר כגניבה של ממש באותה עונה 🙂
    .
    מסכים עם המסקנה ה״אבולוציונית״, שמריון בהחלט היווה מעין חוליה מקשרת לפורוורדים ״קטנים״ אך ורסטליים שבעבר לא תמיד ידעו איך לנצל, וכיום הם סחורה חמה, כמו הדוגמאות של קוואי ופול ג׳ורג׳.

  4. גיא רוזן

    6 אוג 2019 12:04:41

    שון מריון הוא דוגמה נפלאה לסימביוזה. איך שחקן ששווה X מסויים בכל הקריירה, שווה X+Y בסיטואציה מסוימת.
    לסיטואציה של מריון קראו נאש.
    עד נאש, הוא היה שחקן של קצת פחות מ-50% אפקטיבי (ב-4 מ-5 עונותיו הוא קלע פחות מ-50% אפקטיבי, כאשר ה-"שיא" היה בדיוק 50% אפקטיבי, בעונתו ה-4 בליגה).
    לצדו של נאש, האחוז הפקטיבי שלו היה:
    52% , 56% , 56.1% , ובחצי העונה עד לטרייד שהביא לסאנס את שאק, האחוז האפקטיבי שלו היה 57.6%
    ב-16 המשחקים שהספיק לשחק באותה עונה במדי מיאמי?
    47.8%
    .
    לאחוזי הסאנס, הוא לא הצליח לחזור עד לסיום הקריירה,
    אבל כאשר הצטוות שוב לצדו של רכז עילית, שוב הוא העמיד נתונים מרשימים:
    52.3% אפקטיבי בעונת האליפות עם דאלאס.
    .
    צריך להבין, "היחסים" עם נאש של הסאנס, היו לחלוטין סימביוטיים. היכולת שלו לתת הגנה על עמדות 2 – 4, היכולת שלו לכסות את ההגנה הבעייתית של נאש (ואמארה), היא זו שהפכה את הסאנס מ-"קבוצה מלהיבה", ל-"קונטנדרית".
    .
    אין בכלל ספק, רן צודק. מריון היה הסנונית שבישרה את הסטארץ' 4 המודרני –
    יודע להגן על כמה עמדות ביעילות, מגוון מספיק בשביל לרווח את המשחק, נותן תרומה משמעותית בעמדות הפנים (רב').
    לא היה לפניו, וגם לא אחריו, עוד שחקן שנתן עונה של 11 רב', 2 חטיפות, 1.5 גגות, ושלשה אחת למשחק. למריון, יש 2 עונות כאלו.
    .
    בנימה אישית,
    אני מאושר מהפוסט הזה. שחקן שכל כך אהבתי לראות על הפרקט,
    בקבוצה שנתנה לי כמה וכמה רגעי אושר (ושברון לב) בלתי נשכחים.
    .
    תודה, רן. נהדר!

  5. Smiley

    6 אוג 2019 12:10:57

    שחקן שמאוד אהבתי, משחק עבור הקבוצה כסוג של שחקן כל-בו.
    היה אחד האתלטים הגדולים בדור שלו. אם הייתה לו קליעה הוא כנראה היה נכנס לפרוייקט האגדות, הבעיה שהזריקה שלו הייתה כנגד כל חוקי הפיזיקה…

  7. avio

    6 אוג 2019 13:51:54

    תודה רבה ,בהחלט מעניין.
    כמו שאמרת ברגע שהוא עבר לדאלס בתוספת הפציעות הוא הפך להיות בורג חשוב.
    אפשר לראות את מה שהוא עשה כמו התפקיד של איגודלה בעיקר בסדרה הראשונה נגד לה ברון.
    נותן הגנה חזקה ואתלטית , לא כופה את המשחק וקולע באחוזים טובים שצריך.
    זה בדיוק מסוג השחקנים שאתה צריך שישלימו את הפאזל ויעזרו לעשות את ההתאמות בהגנה ויהיו מסוגלים לעשות סלים בהתקפה.

  8. Yinon Yavor

    6 אוג 2019 15:23:03

    תודה. מעניין להיזכר.
    רק עכשיו נרשמתי לאתר – עסק קצת מייגע עבור משתמשים חדשים. לדעתי זה ירחיק קהלים, ושווה לוותר על זה.
    מי שמשוטט לו בלילות הקיץ החמים במרשתת, רואה פתאום איזו כתבה מעניינת או תגובה מלומדת של גיא, ומרגיש שיש לו הערה/תובנה לתרום – פשוט יוותר על התענוג. אני יודע שבשבועיים האחרונים אני ויתרתי לא פעם על כתיבת תגובה בגלל זה. עכשיו יש לי קצת זמן אז נרשמתי כראוי, אבל הקונספט הזה בעייתי לדעתי.

  9. yaniv

    6 אוג 2019 15:39:59

    תודה רן.יותר מכל ייזכר כבעל הזריקה המכוערת ביותר ולא משנה מה ההישגיים שלו.דרך אגב הממוצעים לקריירה שנתת פה מכובדים בכל קנה מידה לסיים קריירה בNBA עם יותר מ15 נקודות למשחק וכמעט 9 רביאונדים זה יפה מאוד(הייתי בטוח שפחות).
    לגבי השאלה ששאלת אז התלבטתי ובסוף החלטתי שלטעמי הוא עדיין לא ראוי להיכנס להיכל התהילה

  11. צ'יטה עם סטפבק

    6 אוג 2019 15:59:13

    אם מריון hof אז אני מארגן קמפיין לברוך שיכנסו אותו גם לhof של הnba.
    היה לו זריקה באמת חשודה וואלה טיג זריקה חשודה צריך לשנות את שמו למריון זריקה חשודה מאד. אבל היה אחלה שחקן בעיקר בהגנה וידע לאכול שאריות גם בהתקפה

    1. הציפור הנדירה

      6 אוג 2019 23:40:45

      יכולתו לאורך הקריירה שווה היכל תהילה שחקנים איכותיים אמנם אך פחות טובים שלא השיגו יותר נבחרו.

  12. Dor

    6 אוג 2019 16:35:01

    תודה רן. לא חושב שמריון אנדרייטד. הוא היה שחקן טוב ויעיל וגם קיבל חוזים בהתאם. עד היום קצת חבל לי ש JJ הלך לכסף של ההוקס ולא נשאר עם נאש ושות׳ ואז אולי היתה אליפות במדבר

  13. מנחם לס

    6 אוג 2019 18:47:06

    בואו נגיד ששון מריון הוא השחקן הטוב ביותר בין השחקנים שמשחקם היה המכוער ביותר.
    הוא מאד אנדרייטד בגלל הזריקה המכוערת שלו והפאול שהיה אפילו יותר מכוער. שחקן הגנה נפלא. ממש גבולי בקשר להיכל התהילה אבל אני הייתי מצביע עבורו להיכנס.

  14. stam

    6 אוג 2019 19:55:09

    מאוד מעניין, 3 השחקנים הוורסטילים שציינת, היחידים לעבור את הרף בכל חמש הקטגוריות.
    בלי לבדוק – השחקן הכי ורסטילי לא שם?? מוזר לי הנתון הזה.

    1. stam

      6 אוג 2019 20:27:38

      אוקיי, מחובר, אלה הנתונים:
      הרף שחצו מריון, גארנט והאקים בלבד הוא:
      17,000 נקודות, 10,000 ריבאונד, 2,000 אסיסטים, 1,700 חטיפות, 1,200 חסימות
      ברוןברון כבר עם:
      32,543 נקודות, 8,880 ריבאונד, 8,662 אסיסטים, 1,937 חטיפות, 921 חסימות
      .
      ב-3 קטגוריות (נקודות, אסיסטים, חטיפות) זה בכלל לא הרף עבורו. רף מאוד נמוך.
      מה שמטיל קצת ספק בהגדרת הרף הנ"ל כ-"ורסטיליות" – מי שהוא כ"כ נמוך בנקודות-אסיסטים-חטיפות, לא יכול להיקרא "מגדולי שחקני האול-אראונד". יותר מדויק, זה מדד עבור ביג-מן משובח, פלוס אקסטרות.
      ב-2 הקטגוריות המובהקות של הביג-מנים – חסרים ללברון 1120 ריבאונד (כ-2 עונות), ועוד 279 חסימות (4-5 עונות). קצת טריקי, האחרון. אבל אם הקריירה אכן תימשך עד אחרי שבירת שיא הנקודות של קארים – ועם מה שקורה היום במעבדות, ודוגמאות כמו פדרר, נדאל, בריידי ומי לא – גם זה יישבר.
      .
      נראה לי שאפשר יהיה להציב מדד אחר בבוא היום, יותר עגול וזכיר, וגם מעט יותר דמיוני:
      לפחות 30,000 נקודות, 10,000 ריבאונדים, 10,000 אסיסטים, 2,000 חטיפות, 1,000 חסימות.
      עליונות בלתי נתפסת.

      1. הציפור הנדירה

        6 אוג 2019 23:48:38

        בממוצעים לברון היחיד עם ממוצעים של לפחות 27, 7, 7, 1.5.
        בירד היחיד עם ממוצעים של לפחות 24, 10, 6, 1.5 וללא פציעות היו לו בנק' כנראה לפחות 25.

        1. stam

          7 אוג 2019 08:37:45

          זה נכון, בירד העמיד גם רף בלתי נתפס משל עצמו. חבל רק שלא זרק יותר ל-3, במשחק של היום היו לו ממוצעים עוד יותר מדהימים. והכי חבל על קריירה קצרה יחסית.
          ראיתי לאחרונה שוב כמה משחקים מהתקופה. ליגה מעל כל היתר. איזה שחקן.

  15. שחר דלאל

    6 אוג 2019 22:19:28

    יש שחקנים שרק ממרחק הזמן מבינים כמה היו יחודיים להתפתחות הליגה. מריון תמיד היה נהדר לצפייה, אבל בערך בעוד עשור יבינו גם כמה היה חשוב ויבינו שמקומו בהיכל התהליה מובן מאליו.

  16. עידו גילרי

    6 אוג 2019 23:49:01

    מאד שמח שלקחת אותו תחת חסותך. הרגשתי שלא בנוח לדחוף את כל שחקני הסאנס האהובים עלי לפרויקט…
    בכל מקרה אצרף רק את דעתי המשוחדת – Hof בהחלט.

  17. הציפור הנדירה

    6 אוג 2019 23:52:44

    שחקן מהסוג שאני אוהב סך הכל למרות שהזרחקה אינה מהסוג שאני אוהב. שחקן נהדר ומגוון ומשובח בשני צדי המגרש.
    סגנונו דומה לגארנט והיה "גארנט לעניים" וזה לא בא כביקורת.

  20. Havlicek stole the Ball

    7 אוג 2019 04:54:48

    כתבה נהדרת על שחקן מקסים.
    וחברים, אני לא מאמין שאני מסכים עם שמעון פה – בואו נפסיק את הבולשיט, אפילו אם הNBA לא. בואו נודה בינינו שאין שום סרט שמגיע לשחקן כשון מאריון להיות בHOF. שום סרט.
    אם ניקח ליגה מתוקנת מבחינת בחירותיה להיכל (ומקולקלת מהרבה בחינות אחרות, הרוב לא ספורטיביות), הNFL, מכניסה חמישה כל שנה, כשלכל קבוצה יש רוסטר גדול פי 3.54 מרוסטר של קבוצת NBA, שמכניסה שמונה שחקנים כל פאקינג שנה.
    מיץ׳ ריצ׳מונד, ג׳ק סיקמה, מגריידי (הכשרון שם, הקריירה ממש לא), ברנרד קינג, ג׳מאל ווילקנס, ראלף סמפסון…
    ואני לא מכניס אנשים בעייתים מאוד, שאולי אפשר 'להחליק' בגלל הבינ"ל (יאו, שרונאס מרצ׳ולינס, ולאדה דיבאץ׳…).
    בקיצור, בואו נפסיק עם הבולשיט –
    אם אנחנו רוצים שהHOF יהיה פרס השתתפות, סוג של "עשית עשור נחמד בליגה, אולי אפילו טוב – קפוץ פנימה!", fine – לכריס בוש ודאי מגיע, קווין לאב נכנס ישר, לו וויליאמס עשה טרור מהספסל, אולדיפו כבר יכול להיכנס.

    אני לא מקשיב לסקיפ בייליס בכלום, ואני לא מאמין שאני מצטט אותו, אבל כשהייתי צעיר מאוד שמעתי אותו אומר שיש לו חוק לגבי כניסת שחקנים לHOF – אם אתה צריך לחשוב האם השחקן מתאים להיכל, הוא לא.
    יש מעט כאלה, ולכן זה פרס חריג ומיוחד, שמתאים לנפילים האמיתיים.
    עכשיו, ברור לי שבכדורסל זה לא כמו פוטבול – מעבר לבינ"ל שזה מרכיב עצום, יש גם לנשים יצוג, שרק מתעצם עם הזמן ויהיה גם הוא יותר גלובלי.
    אבל שון מריון להיכל התהילה? bitch, please..

    (נ.ב,
    נהניתי מאוד מהכתבה, הרבה זמן לא חשבתי על ה-dude)
    נ.ב.מ,
    גילרי, עלייך אני מתפלא. אני אוהד בוסטון, ולא דני איינג׳ ולא קנדריק פרקינס/ראז׳ון רונדו צריכים להיות בhof).

      1. ברוך רובין

        7 אוג 2019 06:13:30

        השאלה אם מגיע לו? התשובה היא לו חד וחלק או שמורידים את הקטוגריה לזנות כמו שעשו ממשחק האולסטאר ששם שחקנים כמו דריימונד גרין נכנסים אליו.

  21. אשך טמיר המקורי

    7 אוג 2019 09:23:10

    מצוין.
    הסירטון של דאלאס נפלא ממש. אחת האלופות המרגשות שהיו.
    מתחבר גם לפוסט של גדי הלוי על שיטת לברון – אם הוא היה משחק כמס' 2 בשיטה אמיתית, כמו שרואים מהתקופה ההיא (ווייד היה האלפא ומיאמי הכריחו אותו לשחק בשיטה של ספולסטרה), הוא יכל להיות סוג של פיפן עם הרבה יותר אליפויות.
    אבל האגו התנפח והתנפח ולכן יסיים עם 3, כשלמעשה 2 מהן בפוקס מטורף והיה לו טונה של מזל לזכות בהן.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט