שבת בבסיס / אסון מאנסן – יוני לב ארי

היום לפני 40 שנה פקדה את עולם הבייסבול טרגדיה נוראית. הקפטן והלב של היאנקיז, ת'רמן מאנסן, נהרג בתאונת מטוס כשהוא בן 32 בלבד. סיפור על האגדה מאוהיו שכבשה את הברונקס

הרגע שמני לוי, שחקן מכבי תל-אביב בתחילת המילניום, התמוטט בזמן משחק נגד בית"ר ירושלים, אני לא אשכח בחיים. בדיוק איפה הייתי, מה עשיתי. זו טבעה של טרגדיה, היא חקוקה בזיכרון של אוהדים לכל החיים, וזה כנראה מה שמבדיל אוהדי קבוצה מכל השאר.

הלב. מאנסן. צילום: steelyankee.blogspot.com

אם אתה (או את) היית אוהד הניו-יורק יאנקיז בשנות ה-70, אין ספק שאתה זוכר בדיוק איפה היית כשנודע לך על מותו הכל-כך טראגי של קפטן הקבוצה, ת'רמן מאנסן. היום, ה-2 באוגוסט, בדיוק לפני 40 שנה, התרסק מטוסו הפרטי של מאנסן, וקריירה נפלאה של הלב של היאנקיז, ואחד הקאצ'רים הטובים והצבעוניים שידע המשחק, נגדעה. אז מי היה האיש שמאחורי המספר 15 בפסים?

ילד טוב אוהיו

מאנסן נולד באקרון, אוהיו (מוכר לכם?), הבן הצעיר מתוך ארבעה, וכשהיה ילד עברה המשפחה לקאנטון הסמוכה. אחיו הגדול לימד אותו לשחק בייסבול, אך בתיכון הוא שילב שני ענפים נוספים –  כדורסל ופוטבול. בשלב הזה הוא עוד שיחק שורט סטופ, אך החליף לתפקיד הקאצ'ר די מהר.

הניו-יורק יאנקיז ראו את הכישרון בקאצ'ר הצעיר, ובחרו בו רביעי בדראפט 1968. מאנסן התקדם במהירות, ובילה שנה מלאה אחת בלבד במיינורס, לפני שב-8 באוגוסט 1969 רשם יאנג ת'רמן הופעת בכורה במייג'ורס, עם 2 מ-3 מול אוקלנד. יומיים מאוחר יותר העיף מאנסן את ההום ראן הראשון בקריירה, שוב, מול האייס.

לאט לאט הפך למנהיג. צילום: dailydsports.com

רוקי 1

1970 היתה עונת הרוקי הראשונה שלו, אז הוא חבט 302. מרשים, בדרך לתואר רוקי העונה. מעבר להתקפה, מאנסן הציג משחק הגנה מבריק, ומשחק בוגר לגילו – 23. היאנקיז של אותה התקופה החלה נבנית מחדש. הפסים לא ראו אליפות מאז 1962, ולא הגיעו לוורלד סירייס מ-1964, כשהשמות המרכזיים בקבוצה היו מל סטולמאייר, בובי מרסר ורוי ווייט. אך מכל השמות האלה, ה-302. של מאנסן היה הגבוה ביותר.

כבר ב-1971 לקח ת'רמן הצעיר חלק באול-סטאר, הישג שהוא ירשום עוד שבע פעמים נוספות במהלך הקריירה. לאורך כל עונת 1971 רשם הקאצ'ר הצעיר רק ארור (Error) אחד, שגם הוא קרה כיוון שמאנסן היה מחוסר הכרה. עונת 1973 היתה גם הפריצה ההתקפית שלו, כשהוא חובט 301. עם 20 הום ראנס. תוסיפו לזה זכיה ראשונה ב"כפפת הזהב" (מחולק לשחקן המצטיין הגנתית בעמדה שלו בכל ליגה), ותקבלו עונה אישית נפלאה.

"הסוד שבלב"

בעונת 1975 הגיע מנג'ר חדש לאמן את מאנסן, בילי מרטין האגדי, שילווה אותו עד לסיום הקריירה, וישפיע עליו לא מעט. הקאצ'ר הניו-יורקי רשם את עונת השיא שלו, כשהוא הופך לאט לאט להיות הלב של הקבוצה, ובמקביל מוביל את הינקיז בחמש קטגוריות, כולל ממוצע חבטות של 318. (שלישי בכל הליגה) ו-102 RBI. סביבו של ת'רמן החלה להיבנות הקבוצה שתחזיר ליאנקיז את התואר, עם שמות כמו כריס צ'יימבליס וגרייג נטלס. עונה לאחר מכן מאנסן סומן רשמית כמנהיג – כשהוא נבחר לקפטן הראשון של היאנקיז מאז לו גריג אי שם בשנות ה-30. לא מיקי מנטל, לא ג'ו דימאג'יו. מאנסן. צריך להבין – בספורט האמריקאי קפטן נבחר רק מדי פעם, כשיש מנהיג אמיתי בקבוצה, לא בכל עונה יש לכל קבוצה קפטן.

מאנסן ומרטין. השפיע עליו רבות. צילום: 90feetofperfection.com

התגובה של מאנסן? עונה נפלאה נוספת (302., 17 הום ראנס), ה-MVP  של האמריקן ליג, ומקום ראשון בבית המזרחי של האמריקן ליג, בדרך להפסד בוורלד סירייס לסינסינטי. כבר כאן החל מאנסן להראות עד כמה הוא מצטיין במאני טיים, כשהמספרים שלו נסקו בפלייאוף.

סוף סוף אלוף

1977 היא כנראה עונת השיא של כל מי שהיה מעורב במועדון מהברונקס בשנות ה-70. רג'י ג'קסון הגיע, ה-Bronx Zoo נפתח רשמית ביאנקי סטדיום, אבל עם כל הבלגן סביב חדר ההלבשה, הקבוצה הביאה סוף סוף אליפות לאוהדים הכל כך נואשים. מאנסן, כמובן, התעלה על העונה המצוינת שלו בפלייאוף, עם מספרים מפחידים, בעיקר בוורלד סירייס מול הדודג'רס, והפך לאגדת אוקטובר.

אך החגיגות לא הסתיימו בזאת, כשגם ב-1978 העלה מאנסן כמעט בכוחות עצמו את היאנקיז לוורלד סירייס (הום ראן בלתי נשכח בגמר האמריקן ליג מול קנזס), והציג יכולת מרשימה בדרך לאליפות שניה ברציפות, שוב נגד הדודג'רס המסכנים.

צפו בהום ראן הבלתי נשכח של מאנסן נגד קנזס

תחילת הסוף

עונת 1979 החלה הרבה פחות טוב מהקודמות, כשהיאנקיז דשדשו באמצע הטבלה, ורחוקים 11 משחקים מהמוליכה מבולטימור בפגרת האול-סטאר. מאנסן החל להתעייף מעבודת הקאצ'ינג, מה שהשפיע על המספרים שלו. בנוסף, הגעגועים למשפחה במהלך העונה, גרמו לת'רמן בן ה-32 לשאוף לעבור לשחק בקליבלנד, קרוב לבית, אך היאנקיז לא העלו על הדעת אפשרות לוותר על הכוכב שלהם.

המרחק מהבית הביא את מאנסן לפתרון יצירתי – הוא רכש כבר ב-1978מטוס קל, ססנה, ולמד להטיס אותו. כך הוא הגיע למשפחה בימים בהם אין משחקים, וחזר מהר לניו-יורק בקלות. אך היו לא מעט שחששו לשלומו, כשלו פנילה, ה-Left Fielder של היאנקיז באותו העונות סיפר: "אני ובובי מרסר (אאוטפילדר ביאנקיז, חבר קרוב של מאנסן, י.ל.א) ניסינו לשכנע אותו לרדת מזה, דיברנו איתו שעות. חמישה ימים לפני התאונה אמרנו לו: 'תמכור את המטוס וזהו'".

מרסר ופנילה עם מאנסן. חברים קרובים. צילום: nysportsday.com

"לא הייתי רגועה"

גם אשתו, דיאנה, לא אהבה את הפטנט הזה. "זה מאוד הלחיץ אותי", סיפרה, "בכל פעם שהוא היה באויר לא הייתי רגועה. חששתי שאין לו מספיק ניסיון". וב-2 באוגוסט 1979 החששות הפכו למציאות. היאנקיז היו ביום חופשי, בין סדרה בשיקגו לסדרת בית מול בולטימור. מאנסן טס הביתה, והחליט להתאמן באותו היום בהמראת והנחתת המטוס, בשדה התעופה הקטן באקרון, אוהיו. איתו היו חברו, ג'רי אנדרסון, ומדריך הטיסה שלו, דייב הול.

מאנסן קיבל אישור לשלוש נחיתות והמראות במסלול 23, שהושלמו. כשהוא ניסה לנחות סופית במסלול אחר, טעה הטייס הצעיר ואיבד איזון, מה שגרם למטוס לצלול נמוך מדי, ולמנוע לפגוע בעץ הסמוך למסלול. המטוס התרסק ברחוב גרינסבורג, מחוץ לשדה התעופה, כשתוך שניות ספורות הוא עולה באש.

מאנסן ודיאנה. אהבה גדולה. צילום: nydailynews.com

הול ואנדרסון, שברחו מהר מהמטוס הבוער, נכוו אך שרדו. מאנסן, שטס ללא רתמה מגינה על הכתפיים כנדרש, שבר את הצוואר, כשסיבת המוות הרשמית היתה חנק, כתוצאה משאיפת אויר לוהט וחומרים רעילים. רוב הסיכויים שגם אם היה שורד, היה סובל משיתוק.

"התיישבתי והתחלתי לבכות"

כל אחד מחבריו זוכר בדיוק היכן היה כשהבשורה המרה הגיעה לאזנו. "הייתי בגינה עם הילדים ואשתי", סיפר פנילה. "ג'ורג' סטיינברנר התקשר, הוא היה היסטרי. לא הבנתי על מה הוא מדבר".

גוס גאסג', הרליבר האימתני של היאנקיז, יזכור את מאנסן כל חייו: "אלו היו החדשות הכי רעות שקיבלתי בחיי. לא עיכלתי את זה עד שנכנסתי לחדר ההלבשה, וראיתי את התא שלו ריק, עם הרבה זרי פרחים. אין יום שחולף מבלי שאחשוב עליו, עד היום".

גאסג' ומאנסן. לא ישכח אותו. צילום: theepochtimes.com

באקי דנט בדיוק סיים ארוחה במסעדה במגדלי התאומים: "ירדתי למטה כשהשומר בחניון זיהה אותי. הוא אמר לי 'ממש עצוב מה שקרה למאנסן', לא הבנתי על מה הוא מדבר. ואז הוא סיפר לי. כאבו לי הרגליים, פשוט התיישבתי והתחלתי לבכות".

"תעזור לי, דייב"

את מילותיו האחרונות של מאנסן שמע הול, לפני שברח מהמטוס, כשזה אמר לו: "תעזור לי, דייב". ולמרות הכל, ביקרה דיאנה אשתו את השניים בבית החולים: "רק רציתי להבהיר שאני לא כועסת או מאשימה אותם שנטשו את המטוס".

התקשורת בניו יורק, למחרת האסון

למחרת, לא היתה ברירה, היאנקיז היו חייבים לחזור למגרש. אך המשחק מול בולטימור לא החל לפני טקס סופר מרגש. שחקני הקבוצה עמדו כל אחד בעמדתו, כשרק עמדת הקאצ'ר נותרה ריקה (הקאצ'ר שהחליף את מאנסן חיכה בצד), ולאחר תפילה שנשא הקרדינל טרנס קוק, ודקת דומיה, 51,151 הצופים מחאו כפיים במשך שמונה דקות. "אי אפשר להסביר את זה עד היום", סיפר גאסג', "50,000 אנשים בוכים. אפשר היה לשמוע את הבכי מהיציעים לאורך כל המשחק".

חובטים ובוכים

לווייתו של מאנסן נערכה ב-6 באוגוסט בקאנטון, אוהיו, כשפנילה ומרסר נשאו דברי הספד. באותו הערב, לאחר הלווייה, ניצחו היאנקיז את בולטימור 4:5, כשמרסר מביא הביתה את כל חמש הריצות, כולל ווק אוף סינגל באינינג התשיעי, חובט ובוכה עם כל הקבוצה.

יאנקי סטדיום ביום שאחרי. נותנים כבוד. צילום: ephemeralnewyork.wordpress.com

מספרו של מאנסן, 15, "הופרש" מיידית, וב-20 בספטמבר מוקם פלאק (אנדרטה) לזכרו של הקפטן ב"מוניומנט פארק" ביאנקי סטדיום. על הפלאק נכתב: "הקפטן והמנהיג שלנו לא עזב אותנו היום, מחר, בשנה הבאה, המאמצים שלנו יסמנו את האהבה וההערכה כלפיו".

והיאנקיז? הם איבדו את הנשמה והרוח אחרי מותו, ונראו כבויים, אפשר להבין. "אחרי שת'רמן נהרג", נזכר נטלס, "איבדנו הכל. כל העונה הלכה לפח". גם אלמנתו דיאנה הוסיפה: "ידעתי שהם לא יהיו אותו הדבר בלעדיו". ב-1980 אמנם הגיעו היאנקיז לפלייאוף, אך הובסו 3:0 מול קנזס, אותה היו רגילים לנצח בניו-יורק, אך הפעם הבאה שהקבוצה מהברונקס תגיע לפלייאוף תהייה אי שם ב-1994. הנשמה של מאנסן, אין ספק, היתה חסרה.

סיפורו של המשחק שאחרי

מי שלא הספיק לסגור מעגל כמו שצריך מול מאנסן היה רג'י ג'קסון. ב-1977 נחת ג'קסון, שהוביל את אוקלנד לשלוש אליפויות בניו-יורק, זאת לאחר בקשה של מאנסן. כבר בתחילת האימונים אמר ג'קסון לתקשורת: "אני ות'רמן הם הקשים שמערבבים את המשקה בקבוצה, אבל מאנסן יכול לערבב רק לכיוון הלא נכון". הציטוט הזה יצר רעש גדול סביב הקבוצה, והרחיק בין שני הכוכבים.

"אני לא יודע אם שנאנו זה את זה", אמר ג'קסון לפני מספר שנים. "שנאה זו מילה חזקה מדי. אני מעולם לא שנאתי את ת'רמן, אני אפילו לא בטוח אם לא אהבתי אותו. אני לא חושב שמאנסן שנא מישהו".  במבט לאחור הוסיף רג'י: "הדברים שאמרתי היו מטופשים, לא היה בזה הגיון".

היו גם חיוכים. ג'קסון ומאנסן. צילום: si.com

השבוע לפני

הפעם התחנה הראשונה יחסית מודרנית, כשהרחקנו רק עד ל-30 ביולי 1969, השבוע לפני 50 שנה. שיי סטדיום הניו-יורקי ראה משהו מיוחד באותו התאריך, כשדניס מנקה וג'ים וויין מהאסטרוז מעיפים גראנד סלאמס באינינג התשיעי, בדרך ל-3:16 על האלופה בדרך – המטס.

25 שנה מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1994, הפך קני רוג'רס ללפטי הראשון בהיסטוריה של האמריקן ליג עם פרפקט גיים, אחרי 0:4 מושלם של טקסס על האיינג'לס.

נסיים ב-31 ביולי 2004, תאריך שאוהדי הרד-סוקס זוכרים מצוין. הקבוצה מבוסטון, שנמצאת בעונה לא פשוטה, שלחה את אחד הסמלים שלה, נומאר גרסייפרה לקאבס, בעסקה משולשת עם לא מעט שחקנים. הטרייד הזה שידר "הרמת ידיים", והסתיים באליפות היסטורית.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. מנסון היה השחקן האהוב והקרוב אלי מכל היאנקיס. סטודנטים שלי עשו שם את האינטרנשיפ והוא תמיד התנהג אליהם בכבוד (ובתודה). על הדיאמונד הוא היה קשה כמסמר. אבל אישית הוא היה רך ועדין. מותו היכה בי קשות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט