אהבתי לכדורסל- סיפור שזה עתה התחיל ולא ייגמר / רותם אלרן

התחלתי להתעניין בכדורסל לפני כ-4 שנים, אך באותו זמן פחות התעניינתי בליגה המופלאה שנקראת NBA. אהבתי ל-NBA התחילה רק כשאבי קנה לי ליום הולדתי את המשחק 'NBA 2K15' (משחק אדיר, דרך אגב). לאט לאט התחלתי לשקוע במשחק עם ההטבעות, המדים הצבעוניים והחגיגה על המסך.

בעקבות המשחק התחלתי להתעניין ב-NBA גם בחיים האמיתיים, וכיום אני מכור רציני למשחק עם הכדור הכתום. הכול ב-NBA ריגש אותי: הפרשנים, השלשות, ההטבעות, ממש חגיגה ובלאגן שלם על הפרקט. לאט לאט התחלתי להבין גם חוקים יותר מסובכים שמן הסתם טירון לא יבין, לדוגמה חוקי שלוש שניות בצבע, 5 שניות ללא כדרור ועוד.

השחקן הראשון אותו ממש אהבתי בכל לבי היה סטפן קרי מגולדן סטייט. קרי הדהים וריתק אותי בעיקר בגלל שלמרות ממדיו הקטנים, הוא היה מעין קוסם ומכשף על הפרקט, שידע לקלוע מכל נקודה על הפרקט בכל רגע נתון. עד היום קרי הוא בין שלושת השחקנים האהובים עליי, ובגלל שכל כך אהבתי את מספר 30 במדים הזהובים-כחולים, התחלתי לחבב גם את גולדן סטייט, שאז הייתה בתחילתה של ריצות האליפות שלה (מזכיר, 2015).

תוצאת תמונה עבור ‪steph curry‬‏

הקבוצה הראשונה אותה אהבתי בכל לבי הייתה הסן אנטוניו ספרס. מאנו ג'ינובילי היה השחקן הראשון שחזיתי בהיילייט שלו. היו להם שחקנים עם משחק שוטף ויפה, כפי שכתוב בספר. מסתבר שהתחלתי לאהוב את הדורבנות בזמן הלא נכון, וכיום שלושת השחקנים שאהבתי משם (השלישייה הגדולה) כבר פרשו, כשהאחרון בהם (פארקר) פרש לפני מספר שבועות.

תוצאת תמונה עבור ‪sa spurs‬‏

לאחר דעיכתם של שלושת הגדולים, התחלתי לשים לב לשחקן צעיר, בעל הגנה מעולה. באותו זמן אותו שחקן כבר פרח וזכה ב-FMVP. אתם יכולים לנחש את שמו? נכון מאוד, השחקן הוא קוואי לנארד.

אמנם אהבתי את לנארד, אך הסאגה שלו בשנה שעברה עם קבוצת נעוריו מעט הרסה לי את החגיגה, אך למרות זאת, השנה אותו שחקן כבר זכה באליפות ו-FMVP שניים עם קבוצה ראויה מאוד ונלחמת.

יש שיחשדו בי שאני אוהד הצלחות, אבל אני פשוט אוהב סגלים של קבוצות, וכל שנה-שנתיים משנה קבוצה כי בליגה הזו השחקנים כבר לא נאמנים לקבוצתם ורוב הקבוצות כבר לא נאמנות לשחקניהן. נדיר מאוד למצוא כעת שחקן שהיה כל הקריירה באותה קבוצה, כמו מאנו ג'ינובילי שפרש לפני שנה, פארקר ששיחק רק עונה אחת מחוץ לספרס ונוביצקי ששיחק 21 שנים באותה קבוצה, ובאותה עיר, גם בשנים שחונות.

אני יודע היום שבעבר הכל היה אחרת. אלה שנולדו בסלטיקס בשנות ה-50 המאוחרות עם ביל ראסל ובוב קוזי, בד"כ גם "מתו שם". כמובן לא מוות ביולוגי, אבל לעזוב קבוצה אז היה כמו לעזוב אישה אהובה וילדים.

הנה הוכחה שאני לא 'אוהד הצלחות': השנה הקבוצה האהובה עליי ביותר בליגה הייתה דווקא דאלאס מאבריקס, ששילבה נוסטלגיה – דירק נוביצקי – יחד עם שיטות חדשניות ושחקנים חדשים ומלהיבים – למשל לוקה דונצ'יץ'.

לקראת העונה הבאה, נראה לי שאחת הקבוצות שאתעניין בה וארצה בהצלחתה היא הניו אורלינס פליקנס, ולא רק כי ציון וויליאמסון ישחק שם, אלא בגלל שחקנים כמו לונזו בול, ג'רו הולידיי, ג'קסון הייז, ניקיל אלכסנדר ווקר ועוד. כל השחקנים האלה הם שחקני הגנה מצוינים, ולדעתי הגנה היא רוב, אם לא כל הסיפור. הקבוצה השנייה האהובה עליי היא דאלאס: שחקנים מלהיבים ומהנים לצפייה כמו לוקה דונצ'יץ' וקריסטאפס פורזינגיס. הקבוצה השלישית היא אטלנטה הוקס, אטלנטה אף פעם לא עניינה אותי במיוחד עד שהתחלתי לשים לב לרוקי טריי יאנג שהדהים אותי עם כדורסל יפה ומכשף, כמו סטפן קרי בזמנו. בעונה הבאה אטלנטה תהיה מעניינת ביותר בגלל שחקנים כמו דיאנדרה האנטר (השחקן 'שלי' מהדראפט האחרון) וקאם רדיש. ישנה לי הרגשה שבעונה הבאה הקבוצה הזו תעשה את הפלייאוף מהמקום השישי או החמישי במזרח.

לסיום, אני לא אוהד הצלחות אלא אוהד שחקנים ובגללם אני מתחבר לקבוצות מסויימות. אין ממש קבוצה שאני מחויב אליה רגשית בכל לבי כי הדבר האהוב עליי הוא כדורסל הגנתי מאוד בצד אחד ושוטף יפה בצידו השני של המגרש, וקבוצות המצטיינות בשני הדברים האלה הולכות ובאות, ואני הולך ובא איתן. רוצים דוגמה? אז הנה: הווריורס הייתה הקבוצה שכה הערצתי. האם היא תלהיב אותי העונה ללא קווין דוראנט וקליי ת'ומפסון? קשה מאד להאמין שהווריורס תצליח לשחק את 'משחק הווריורס' ללא שניים משלושת שחקניה הטובים ביותר. ובלי קשר, פחות אהבתי את הווריורס עם דוראנט, משום שלדעתי 'חיבל' במשחקם ושיחק עם יותר מדי בידודים.

אבל איך אומרים?

"לעולם אין לדעת!"

מוזמנים לספר בתגובות – או אפילו לכתוב פוסט שלם בנושא ולשלוח למנחם לפרסום (ברשותו כמובן) – על מה הביא אתכם לכדורסל ואילו שחקנים היו אלה שהלהיבו וריתקו אתכם, והפכו אתכם לעכברי כדורסל.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. מולי

    8 יול 2019 16:26:54

    דגם שלא כתבתי עליו ב"מסע בין אוהדים" שלי. כתבתי על אוהד של שחקן, אבל לא של שחקנים.
    מה אתה עושה כשהשחקנים שאתה אוהב מתפצלים בשל טרייד?

  2. עומרי

    8 יול 2019 16:46:21

    מעולם לא הגבתי פה אז הנה הפעם הראשונה.
    ממש התחברתי למה שרשמת.
    אני התחלתי להתעניין ב-nba לפני 6 שנים אחרי שלפני כן לא התעניינתי בספורט באופן כללי.
    הליגה הזו שאבה אותי למחוזות מיוחדים והשחקן שהוביל את ההתאהבות היה דאנקן. והספרס באופן כללי.

  3. אזרח

    8 יול 2019 16:47:38

    משום מה מנחם הוריד את "דיון הופס pm" או משהו כזה אז אתאר בפרוטרוט כאן את דעותיי:
    (הבהרה:דיון1:מי התחזקה במזרח.2:איך תיראה טבלת המזרח.וכנל למערב דיונים 3-4)
    דיון 1:
    אם אני לא טועה רק פילי התחזקה מעט וגם זה נתון לויכוח
    דיון 2:
    חמשת הראשונות ללא סדר מחייב:
    מילווקי
    פילדלפיה
    אינדיאנה
    ברוקלין
    בוסטון
    שכחתי מי עוד במזרח
    אההה כן טורונטו..

    לא בפלייאוף.

    דיון 3:
    שתי הקבוצות מLA התחזקו כמובן (במיוחד הלייקרס, למרות שעל הנייר הקליפרס קיבלו שני סופרסטארים. התשובה היא שהם קיבלו עם דיוויס גם את המוטיבציה של הקינג שכשהוא רוצה הוא הGOAT
    דיון 4:
    קליפרס
    לייקרס
    דנבר
    יוטה
    יוסטון
    גולדן סטייט
    פורטלנד
    ניו אורלינס (פה זה כבר לא תחזית אלא יותר משאלה)

    אגב
    לעניין הפלייאוף בלבד
    לא מדברים על יוסטון הרבה בגלל כל הבלגן של התאגיד והשיקוץ קוואי בעיר המלאכים
    שכחו שהם היחידים שאיימו על גולדן של דוראנט
    לדעתי השנה יגיעו באקסטרה מוטיבציה ועשויים להדיח את הקליפרס
    לברון כבר גדול עליהם

    1. OO

      8 יול 2019 17:53:45

      ללייקרס יש עוד כ-10 מיל' לבזבז. ועם טרייד יחסית פשוט, kcp, גרין, מגי נאמר, ועוד קארוסו או שניים – הם יכולים להביא, אם הם רוצים, את ווסטברוק או את כריס פול. לא בטוח שזה כדאי… אבל האפשרות לקבוצה עוד הרבה יותר חזקה, כבר קיימת.

      1. גיא רוזן

        8 יול 2019 18:04:27

        גם אם האופציה סופר כדאית –
        אפשרית, היא לא.
        רק ב-15 בדצמבר מותר להעביר בטרייד שחקנים שחתמו על חוזה חדש לפני ה-15 בספטמבר.

  4. יואל יצרן טיטולים לשיקוצים

    8 יול 2019 17:59:46

    "ג'נר, שנפרדה מסימנס במאי האחרון, נצפתה בשבוע האחרון כשהיא צמודה לשחקן כדורסל אחר העונה לשם קייל קוזמה"
    חחחחחח לא מספיק שכל הטינופת עוברת ללייקרס,
    השחקן היחידי ששווה התיחסות אמיתית שם,הולך להדרס תחת הבוחנה של הקרדש.
    הלך על קוזמה,
    איזה עונה מחכה לנו,אני מייייייית,קומדיה כהלכתה

  5. Berch

    8 יול 2019 18:08:21

    טור משובח
    גם אני כמוך אוהד של שחקנים שאני אוהב לראות.
    עצתי לך שתמצא לך איזו קבוצה לא מוצלחת במיוחד שאתה מעריץ (נגיד הפועל חולון או בית"ר בלפוריה) וככה תתאים לכל המסגרות
    :'-)

  6. עידו יצחקי

    8 יול 2019 18:12:17

    תודה רותם.
    לא מצליח להבין זאת. איך אפשר יום אחד לאהוב קבוצה ויום שני לא? בסופו של דבר, שחקנים באים והולכים. מה שנשאר זהו הסמל. חווית הריגוש של ניצחונות והפסדים, תקופות של הצלחה מסחררת לצד כשלונות מהדהדים היא הלחם והחמאה של כל אוהד ספורט באשר הוא. אני סולד לחלוטין מהתופעה הזו.
    אותי לימדו שיש שני דברים שלא מחליפים: משפחה וקבוצת ספורט.

    2. רותם אלרן

      8 יול 2019 18:30:52

      נשמע הגיוני מאוד, אבל לדעתי המשמעות של קבוצה היא אסופה של שחקנים, ולא משנה לי הסמל מאוד (גם אם הקבוצה מפסידה אני יכול לאהוד אותה בגלל שחקנים מאוד מסוימים), בתור דוגמא: אני מאוד אהבתי את ל.א לייקרס בעונה שעברה עם לונזו, זובאק ואינגרם אך בעונה הזאת לברון הרס לי את הקבוצה מעט

  8. כדור הרעם

    8 יול 2019 22:05:16

    אני אוהב כדורסל יפה וקבוצתי, עם הרבה תנועה ומסירות, אוהב שחקנים בעלי גוף צנום, כמו ריי אלן, רג'י מילר, אלן אייברסון, וכמובן השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים שלא היה טוב ממנו ולא יהיה טוב ממנו – סטף קרי.

    בהחלט אפשר לאהוב קבוצה ואז להפסיק לאהוב אותה ולאהוב אחרת, הרי קבוצה לא שומרת לנצח על אותה שיטת משחק ועל אותו סגל.

    שחקן נוסף שצפיתי בו והתאהבתי כבר לפני עונה וחצי הוא דונובן מיטשל.
    לדעתי מיטשל עוד ישלוט בליגה.

  9. גדי הלוי

    8 יול 2019 22:14:32

    תודה רבה רותם! כמובן שאין בעיה בלהחליף קבוצה כי אתה צודק מאוד שאין נאמנות במשחק משום כיוון – אבל טיפ שלי: תנסה להישאר עם קבוצה אחת, זה הרבה יותר כיף.
    אפשר לראות שראיית המשחק שלך נכונה מהחיבור האינטילגנטי לסן אנטוניו של השלישיה הגדולה. לדעתי כל אוהד כדורסל אמיתי צריך להתחבר למופת של הכדורסל ההוא.
    נ.ב: אם אתה עדיין משחק 2k, אתה מוזמן לשחק מולי בסוני 😉

כתיבת תגובה

סגירת תפריט