ג'סטין רוז – מחפש את הזכיה השניה שלו במייג'ור מאז 2013 אולי זו האליפות שלו הפעם

1. קושי המגרש

יומיים מרתקים של גולף באליפות ארה"ב שוחקו במגרש Pebble Beach הנפלא.

אחת השאלות המסקרנות טרם פתיחת הטורניר הייתה רמת הקושי של המגרש שמארגני התחרות יציבו הפעם לשחקנים, זאת לאחר אין ספור ביקורות וכעסים שספגו מצד השחקנים השנים האחרונות.

ביום הראשון של התחרות סיפקו השחקנים תוצאות נמוכות (כלומר טובות) משמעותית ביחס לציפיות הקושי ותוצאות העבר. לשם הדוגמא, שבע עשרה תוצאות eagle (תוצאה של 2- בגומה) שניפקו השחקנים במהלך היום. הגרינים היו רכים יחסית ואפשרו לשחקנים ללכת באופן  אגרסיבי על ניסיונות בירדי.

ביום השני, תנאי המגרש היו יותר קשוחים בשל מזג האוויר הקריר והתגברות הרוחות והתוצאות היו פחות טובות בהשוואה ליום בקודם. רק eagle אחד נרשם ביום זה.

2. המוביל

גארי וודלנד, האמריקאי החביב בן ה- 35 הוא ה"כוכב" בחלוף יומיים של תחרות, באופן לא צפוי במיוחד. ביום הראשון סיפק תוצאה של 68 (3-) וביום השני של האליפות התעלה על עצמו עם תוצאה של 65 (6-) כך שכרגע מוביל את התחרות בתוצאה מצטברת של 9-, בשתי חבטות יתרון על ג'סטין רוז האנגלי.  אמנם וודלנד ידוע בעוצמת החבטות שלו בסבב, אך דווקא נתון זה אינו הדבר החשוב ביותר הנדרש הפעם לזכייה באליפות.

תראו את הפאט המסיים של וודלנד (לבירדי) אתמול בגומה השמונה עשרה:

האם הייתם מצפים ששחקן שמדורג בסבב במקום ה – 150 בפאטינג יצליח להוביל במייג'ור ועוד על הגרינים של יו.אס. אופן? Absoulutly not

ותראו את הנתון הסטטיסטי המדהים הבא:

Through his first 36 holes, Woodland leads the field in strokes-gained/putting at 7.16 — a huge improvement from his negative-0.211 mark on the season.

אז מה ההסבר ליכולת ה – putting  הפנומנאלית של וודלנד. עבודה קשה והרבה סבלנות.

אחד הדברים הקשים והמתסכלים ביותר שכל גולפאי, חובבן ומקצוען כאחד, יכול לחוות בחייו הוא שינוי בסגנון החבטה/מכה או שינוי באחיזה של המקל. המוח האנושי מתרגל לתנועות קבועות שחוזרות על עצמן וזו הסיבה ששחקני הגולף מתאמנים שעות על גבי שעות כדי להרגיל את המוח שלהם לתנועה הרצויה מבחינתם ("שהחבטה תיכנס לדם"). הדבר הקשה ביותר לגולפאי הוא לתרגל ולאמן את המוח כדי לשנות את התבניות שכבר התקבעו בו בעבר. שינויים כאלו מצריכים זמן וכוח רצון, מלבד גם היכולת הטכנית והפיסית.

מסתבר שמחודש יולי, החל וודלנד לעבוד עם מאמן מומחה על חבטות ה – putting  שלו. בין היתר, התמקדו וודלנד ומאמנו האישי בהפחתת הלחץ והעצבנות, שבאים לידי ביטוי גם ברוטינה שלפני החבטה. גם שינוי והתאמה פיסית של מחבט ה – putter (במקרה הזה הגדלה של ה- grip), כפי שוודלנד ערך, יכול להביא לשיפור הביצועים אצל השחקן.

הרעיון הכללי, מעבר לשיפור המיומנות הטכנית שממילא גבוהה מאוד אצל שחקני הסבב, להגדיל את הביטחון העצמי של השחקן בחבטה שלו, במיוחד חבטות ה – putting שעושות את ההבדל בסופו של דבר.

אז עכשיו כאור הזרקורים מופנה לוודלנד וכל השחקנים על הכתפיים שלו, נראה אם יוכל להתמודד עם לחץ מסוג אחר – לחץ ההובלה אבל לפחות הוא הצליח להציב את עצמו בעמדה קורצת לקראת היומיים האחרונים.

3. הדולקים אחריו

ג'סטין רוז החל נפלא את התחרות עם תוצאה של 65 ביום הראשון ו – 70 ביום השני. הוא שיחק בצוותא עם וודס וספית' והשידור החי כיסה את משחקם רב הזמן. מה שמעניין זו הדרך של רוז לתוצאה. במשחק לא אופייני לו, רוז נחת ב – 12 fairways מתוך 28 אפשריים ביומיים ופגע ב – 19 גרינים מתוך 36 גומות. אלו לא נתונים שמאפיינים שחקן שנמצא במקום שני אלא אם המשחק הקצר שלך הוא top class כמו של רוז. שימו לב לנתון הבא שמסביר את הכל: במהלך 36 גומות חבט רוז 49 פאטים בלבד!

כשמדובר על אלוף הפדקס הנוכחי ומקום רביעי בעולם אולי זה לא מפתיע אבל בשני המייג'ורים הראשונים של העונה, רוז פישל עם פספוס cut במאסטרס ומקום 29 באליפות ה – pga.

לואי אוייסטהויזן הדרום אפריקאי במקום השלישי עם תוצאה מצטברת של 6- בהחלט מועמד ראוי להמשך התחרות בגלל המשחק המדויק שלו.

במקום הרביעי נמצא מקילרוי (5-) שממשיך את הכושר הטוב שלו מהתחרות לפני כשבוע והוא אחד הפייבוריטים שלי להתמודד עד הסוף.

במקום השישי (4-) נמצאים מספר שחקנים, ביניהם האלוף המכהן ברוקס קפקה ומאט קוצ'ר. גם באליפות ארה"ב בשנה שעברה, פיגר קפקה בחמש חבטות לאחר היומיים הראשונים וההמשך ידוע…

במקום ה-11 עם תוצאה מצטברת של 3- אפשר למצוא בין היתר את אדם סקוט, ג'ון ראהם, הנריק סטנסון, סרג'יו גרסיה, גראהם מקדואל, קסדנר שאופלי – כולם שחקנים עם רקורד מוכח שרק יחכו להזדמנות "לתפוס יום" ולהתקדם לצמרת ה – leaderboard.

כמובן שאי אפשר לפסול על הסף שחקנים מצטיינים אחרים עם תוצאה מצטברת של 2- כמו מולינארי, ג'ים פיוריק, זאק ג'ונסון ודסטין ג'ונסון.

הפלופ של התחרות היה שייך דווקא לריקי פאולר לאחר שבתום היום הראשון סיים במקום השני בתוצאה מצטברת של 66 ולמחרת סיים בתוצאה לא מחמיאה בכלל של 77 וחבל מבחינתו.

טייגר וודס מדשדש לצערו במקום ה-32 עם תוצאה מצטברת של even par (70 ביום הראשון ו – 72 ביום השני), במרחק של 9 חבטות מהמוביל ו- 2 חבטות מ – cut line שעמד על תוצאה מצטברת של 2+. זה לא שהמשחק של טייגר רע אבל פספס המון פאטים שבעבר היה מרגיל אותנו שנכנסים.

שחקנים בולטים שאכזבו ולא עברו את ה- cut הפעם: ג'סטין תומאס (!), טוני פינאו, קוין נה, קיגן ברדלי, בבה ווטסון.

4. moving day

היום השלישי של התחרות נקרא גם moving day:

לאחר ה – cut של היומיים הראשונים נושרים כמחצית השחקנים עם התוצאות הגרועות ביותר. ביום השלישי של התחרות, השחקנים שנותרו ואינם בהכרח בצמרת המובילה, מנסים להציב את עצמם בפוזיציה אפשרית ולהשאיר לעצמם צ'אנס לזכייה ביום האחרון. אלה שלא יספקו את הסחורה ביום השלישי, ימצאו עצמם מדשדשים בסוג של גרבג' טיים ביום האחרון, הכל באופן יחסי כמובן, כי עדיין משולמים סכומי כסף לא מבוטלים ומחולקות נקודות דירוג עולמי וגביע פדקס על פי הדירוג הסופי בתחרות.

בשלב זה נותרו מספר לא מבוטל של שחקנים שהצמרת נמצאת בהישג יד עבורם, לרבות שחקנים מובילים, שסומנו מראש כפייבוריטים (קפקה, דסטין ג'ונסון, רורי מקילרוי). היום זו גם ההזדמנות של טייגר לנסות ולהציל עבורו את התחרות אם הוא רוצה להשאיר לעצמו סיכוי למחר. אני לא אופטימי לגבי הסיכויים שלו עם כל התותחים הכבדים שכבר מובילים עליו.

אם להמר – ובגולף אגב זה לא דבר חכם – אני צופה שג'סטין רוז ורוי מקילרוי יילכו עד הסוף, בתוספת שניים שלושה שחקנים נוספים שיגיחו מאחור (אולי קוצ'ר). אופתע אם וודלנד יעמוד בלחץ.  קפקה לא יזכה הפעם.

פטריק ריד בתגובה טיפוסית לפספוס אתמול