יום אסל, יום באסל. יש ימים שצריך להתאמץ לשרבט כמה רעיונות וראיונות לסיפור. היום אני פשוט מוצף – ברגשות, רעיונות, מחשבות וראיונות. נצא לדרך.

Shutdown? Ah, ah, Showdown baby. בבירה מדברים בימים האחרונים רק על הוויכוחים הפוליטיים אשר הניבו בינתיים השבתה של הממשלה – shutdown, שהחלה ממש היום. אך, ההשבתה הזאת פסחה, למרבה השמחה על הכדורסל. ההיפך, קיבלנו הערב showdown בלתי יתואר. ביני לבין עצמי הייתה לי הרגשה שחזרתו של אוברה המוחצן לעיר מצד אחד, ואריזה שמשחק נגד קבוצתו הקודמת מאידך יהיה מתכון מצויין לכדורסל משובח, ולשמחתי לא טעיתי.

דווין סמית' ודווין בוקר. הערב התחיל על הפארקט. מי אם לא דווין סמית', מספר 6 האגדי האחרון של מכבי (אחרי שושלת מפוארת של טל ברודי, גיא גודס ודריק שארפ), בחולצת פניקס סאנס, עוזר מאמן חדש בקבוצה, עורך חימום עם דווין אחר, הלא הוא דווין בוקר האגדי גם הוא. דווין שלנו קולט אותי ושואל אם אני העיתונאי הישראלי שרצה לדבר איתו, אני מהנהן. הוא מחייך למצלמה ואנו קובעים לראיון אחרי המשחק (למי שרוצה את הראיון – נא ללכת לסוף הכתבה):

בינתיים, אני מלקק את האצבעות מלראות את דווין בוקר מתחמם. אולי הקלע עם הזריקה החלקה ביותר שראיתי אי פעם:

שוויון. מילת המפתח במשחק הזה. שוויון 55 במחצית. שוויון 113 לאחר שתיים. שוויון 122 לאחר הארכה. שוויון 133 לאחר שתיים. ואז נכנסים להארכה השלישית. מהלך ענק מצד אחד ומהלך ענק מצד שני, 141-144 למארחים ואז TJ Warren הבלתי נלאה קובר שלשה, 144-144, 54 שניות לסיום. מן העבר השני, ביל בכניסה לסל מהסרטים, 146-144, 40 שניות לסיום. TJ נכנס לסל ומחטיא זריקה נוחה, אך מן העבר השני סאטורנסקי מחטיא 1 מ-2 והיתרון הוא רק 3, 147-144, פסק זמן לפניקס ולאחריו המהלך הבא:

נקודה הפרש, זריקות עונשין לגרין, והמשחק נגמר (לאחר מהלך הזוי של פניקס שבו נראה שבוקר פשוט שכח כמה זמן נותר על השעון), 149-146 למארחים, לאחר 3 הארכות.

ג'ף גרין. לפני כמה ימים מנחם לס ערך משאל/דיון באתר: "מי הן המציאות בליגה?". אני עניתי שג'ף גרין. לשחקן זורם קרח בוורידים. 10 מ-10 מהקו, כולל שתי זריקות עם 3 שניות לסיום המשחק שהובילו להארכה הראשונה, שתי זריקות שנעלו את המשחק עם 9 שניות לסיום ההארכה האחרונה. 0 איבודי כדור. 2 מ-4 מהשלוש (כולל שלשת קלאץ' דקה וחצי לסיום), 20 נקודות, 8 ריב'. בחדר ההלבשה הוא מאוד soft spoken, צנוע, לא מחפש תהילה. מציאה גדולה.

No Wall, No Problems.  לפני שנה או שנתיים הייתי מתאכזב מאוד להגיע למשחק ולשמוע שוול אינו משחק. היום אפילו שמחתי לראות שהוא לא ישחק (שפעת). הקבוצה הזאת משחקת, ללא שום צל של ספק, כדורסל יפה יותר וקבוצתי יותר בלעדיו. לא פחות מ-40 אסיסטים היו לוושינגטון היום (32 בסיום 48 דקות). מלחמה בהגנה וכדורסל בסגנון יורוליג, כמעט.

101%. תומאס פ%$# ברייאנט. אני כתבתי לא פעם על הענק שהגיע במתנה לבירה בעקבות החלטה טיפשית של הלייקרס. בתחילה לא הבנתי מדוע אינו משחק, ראיינתי אותו מספר פעמים כשהיה אלמוני לגמרי. דיברתי עם אימא שלו שבאה למשחק הפתיחה שבו לא קיבל דקה אחת. שאלתי את הכתבים המקומיים מדוע אינו משחק. והיום היה משחק הפריצה שלו. שורה סטטיסטית מטורפת: 14 מ-14 מהשדה, 31 נק', 13 ריב', איבוד אחד, והפלוס-מינוס הגדול ביותר מבין כל השחקנים +12. ואחוז true shooting אגדי: 101% TS. נתן סוף-סוף קרדיט לסקוטי ברוקס על החלטה חכמה? לא ממש. ב-45 הדקות הראשונות תומאס ברייאנט שיחק רק 18 דקות עד שמוריס (תודה לאל) יצא ב-6 עבירות. על המגרש נשארו 4 שחקנים והיה נראה שברוקס מסתכל זמן לא מבוטל על הספסל ומנסה להחליט את מי יכניס במקומו. No brainer? לא לברוקס. לבסוף הכניס את ברייאנט מלית ברירה. מאותו רגע הבחור שהלייקרס חתכו שיחק עוד 18 דקות, וקלע עוד 18 נקודות! הטבעה אחרי הטבעה, טיפ-אין אחרי טיפ-אין. פשוט חגיגה לעיניים. שרק ימשיך כך.

ביל. איזו הצגה: 40 נק', 15 (!) אס', 11 ריב', בטריפל דאבל הראשון בקריירה של השחקן הנהדר הזה. הריבאונדים היו בחלקם מצילי משחק, בהתקפה. האסיסטים היו חכמים. הנקודות היו יעילות. להוריד את כובע הסנטה קלאוס לבחור הזה שללא ספק צריך להיות הבסיס לעתיד הקבוצה.

295. כמות הנקודות שנקלעה הערב: המספר הגדול ביותר ב-10 השנים האחרונות בליגה!

בוקר, אייטון, וורן ואוברה. אני לא יודע למה אומרים שפניקס הקבוצה הגרועה בליגה. כשכולם בריאים, יש להם סגל נהדר. אייטון היה מעולה (26 נק', 17 ר') ונעצר רק בעבירה שישית בהארכה שכלאחריה היה לפניקס קשה מאוד בצבע. בוקר תרם 33 באחוזים לא נהדרים אך את רוב הזריקות בקלאץ קלע. וורן היה נפלא עם 28 נקודות ב-60% TS. אוברה התחיל לאט אך קלע כמה שלשות גדולות בקלאץ' וסיים עם 20 נק'.

טרבור אריזה. מעל הכל, איזה רוגע וסמכות הוא מביא לחדר ההלבשה (ובמיוחד לחדר הלבשה בעייתי כמו הוויזרדס). קשה לתאר או לכמת את זה, אך אני מתחיל להבין למה כל כך הרבה GMים רצו אחריו. בראיון איתו אחרי המשחק יצא לי גם לשאול שאלה וגם לשחרר אותו מהכתבים שלא הבינו את הרמז שלו שהוא רוצה לקצר כדי ללכת לנוח לקראת משחק מחר באינדיאנה (הוא שמח על כך):

דווין סמית' – אחד על אחד. אחרי הראיון עם אריזה אני רץ לחדר ההלבשה של פניקס ומתבשר שדווין כבר עזב לאוטובוס. אני רץ בתעלה, מוצא את האוטובוס ומתבשר שהאוטובוס הראשון כבר עזב. למרבה המזל, לדווין חברים ומשפחה באזור אז הוא התעכב בתעלה ופיספס את האוטובוס. אנחנו מפטפטים, והוא מתרגש לא מעט להיזכר בישראל ובמכבי:

פרידה מקלי אוברה. אני מסקר את הקבוצה הזאת מקרוב רק כשלושה חודשים, אבל השחקן שנקשרתי אליו הכי הוא ללא ספק קלי אוברה. לא פעם פטפטנו בחדר ההלבשה והיה ראיון ארוך בתכנון – אך בינתיים קרה מה שקרה ו-KO עבר למערב. יש לו אישיות ממגנטת. פשוט קסום להיות בסביבתו. אני תופס אותו במזל גדול שניות לפני שהוא עולה לאוטובוס. והוא מוסר המון איחולים לאוהדים בישראל, ואנו מתחבקים ונפרדים, עד הפעם הבאה.