יש משהו שונה בהתמודדות עם אלוף מכהן. יש חששות אחרות בצחצוח חרבות עם מי שכבר הוכיח עצמו כטוב מכולם, במיוחד כשהאלופה הנוכחית הוכיחה זאת כבר שלוש פעמים רצופות.
מי שבכוונתו להתמודד מול אלוף מכהן, יודע אינטואיטיבית שעליו להביא עמו את כל הכלים העומדים לרשותו כדי שיצליח במשימה (ולא הבאנו), יודע שעליו להיות בשיא כושרו כדי להתמודד, והחשוב מכל: עליו להיות בשיא כוחו לכל אורך ההתמודדות, ואת זה בהחלט לא עשינו.
עוד בעיה בהתמודדות עם אלוף מכהן, היא שתוצאות ההתמודדות אינן תלויות רק בך, כלומר שמעבר להיותך בשיאך, עליך לדאוג איכשהו לכך שהאלוף המתמודד איתך לא יהיה בשיא כוחו.
נכון, אויבו של הטוב מאוד הוא תמיד המעולה, ובתחרות ריצה, למשל, גם אם תשבור את שיאו העולמי של האלוף המכהן, זה יכול שלא להספיק, שהרי הוא יכול לשבור "עוד יותר" את שיאו שלו ולהשיג תוצאה טובה משלך.
בכדורסל, משחק המבוסס הן על התקפה והן על הגנה, גם אם תקלע 100% מזריקותיך (ואנחנו קלענו 47.8% משתיים, 34.3% משלוש ו- 77.8% מקו העונשין), אתה עדיין יכול להפסיד אם ההגנה שלך לא תצליח למנוע מהקבוצה היריבה לקלוע יותר נקודות מאלו שקבוצתך קלעה.
וחוץ מזה אנחנו לא היינו במיטבנו… טים פרייזר החל בעמדת הפוינט גארד, לפחות רשמית, אבל מסר רק אסיסט אחד וקלע שמונה בכעשרים דקות משחק. אני מודה שאני לא מבין מדוע הוא פתח במשחק ולא רק מאחר ומשחקו הקודם היה אומלל למדי. לטעמי, אם ידוע שהפוינט גארד דה-פקטו הוא ג'רו הולידיי (28 נקודות, תשעה אסיסטים, שתי חטיפות ושלושה כדורים חוזרים), למה לא לפתוח עם קלעי חוץ נוסף במקום עם פוינט גארד? למאמן ג'נטרי הפיתרונים.
ודייוויס חזר. כלומר דייוויס עלה לשחק אבל הפציעה עדיין הורגשה. 17 נקודות, 12 כדורים חוזרים ושבעה אסיסטים ב- 41 דקות הם מספרים מעולים לכל אחד, אלא אם כן אתה אחד מחמשת השחקנים הטובים בתבל. אלו המספרים של דריימונד גרין (18 נקודות, 14 כדורים חוזרים ושמונה אסיסטים – אבל רק ב-34 דקות) ולא המספרים להם הורגלת ואתה מצפה מאנטוני דייוויס, ממנו אתה מצפה למספרים כמו אלו של סטפן קרי (37 נקודות, שני כדורים חוזרים ותשעה אסיסטים ב- 38 דקות).
למירוטיץ' ולהולידיי אין לי שום טענות. הם עשו מעל ומעבר. אטואן מור היווה עבורי את הפתעת היום עם 21 נקודות וארבעה אסיסטים ב- 38 דקות, וג'וליוס ראנדל היה פושר למדי (גם הוא הרי היה בסימן שאלה לפני המשחק עקב פציעה) עם 11 נקודות ועשרה כדורים חוזרים ב- 22 דקות. בשורה התחתונה, ברור שלא הצלחנו להביא את המשחק הטוב ביותר שלנו מול האלופה המכהנת.
אבל האם הצלחנו לנטרל את האלופה המכהנת? בכל פרמטר שבודקים השורה התחתונה היא "לא", או לפחות "לא מספיק". גולדן סטייט קלטו יותר כדורים חוזרים (48 לעומת 42), חטפו יותר (10 לעומת 8), חסמו יותר (4 לעומת 2) ובעיקר קלעו יותר נקודות ובאחוז טוב יותר (חוץ מקו העונשין), התחושה היתה שהם הסתפקו בהפרש של כעשר נקודות מבלי להתאמץ יותר מדי.
ויש גם את הנקודה הכואבת של המאמן. האמת, לא מבין את ג'נטרי. רבע רביעי. אתה בפיגור 107-92. אתה מעלה בחמישייה את דייוויס, הולידיי, מור, ראנדל וקלארק. שש דקות ועשרים שניות לסיום אתה מחליף את ראנדל ומכניס את מירוטיץ' (שהיה אחד משני המצטיינים שלך בשלושת הרבעים הראשונים), וזה החילוף היחיד שאתה עושה בכל הרבע. תגיד לי, אתה באמת חושב שככה תצליח לנצח את גולדן סטייט (בה שיחקו ברבע הזה שמונה שחקנים, כשגם קרי, גם קליי וגם גרין נחו בחלקו)? עם חילוף אחד בודד ברבע הרביעי?
האלופה המכהנת הראתה לנו היום מאיפה משתין הדג. הנחמה היחידה היא שאנחנו איפשרנו לה את זה.
האמת היא שהצהרת הכוונות שלנו מתחילה מחר בערב. ממחר בערב נוכל לראות אם אנחנו מכוונים למעלה, והאם נצליח לנצח מחר ולהחיות את התקווה לשמוע את הצרחה:
יוסי
1 נוב 2018 12:27:56פתחו תעונה לא טוב בכלל עם הפציעות , פיטון רנדל דיוויס , נראה לי עדיף לתת לכולם לנוח כמה שצריך ולתת בנתיים לצעירים דקוץ להוכיח .
ג'נטרי מתחיל להדאיג בעניין ניהול המשחק שלו כמו פעם , אומנם יש שיטה אבל לא קורא נכון את המשחק ולא מחלק דקות נכון .
Berch
1 נוב 2018 13:17:56מולי… אתה גורר אותי אט אט לעגלה של הפליקנס עם המעקב הנהדר הזה. שאפו 🙂
מולי
1 נוב 2018 13:44:59זו המטרה הסופית: שיהיו עוד אוהדי ניו אורלינס כאן 🙂
עידו גילרי
1 נוב 2018 13:45:47אם זו המטרה. לדעתי אתה משיג בדיוק את ההיפך.
מולי
1 נוב 2018 14:18:04אנא הרחב ונמק
עידו גילרי
1 נוב 2018 14:20:12יש משהו מאד יומרני בהצהרה הזו החוזרת על עצמה.
מעבר לזה ניתוח של הבוקס סקור לא אומר הרבה ולא באמת יוצר חיבור לקבוצה.
אבל יותר מהכל – יומן אליפות אחרי כל משחק זה פשוט מעייף.
דן חסכן
1 נוב 2018 18:28:56ניו אורלינס תהיה אלופה ביום שמולי יתחיל לכתוב דברי טעם.
ספוילר: שניהם לא יקרו אף פעם
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
2 נוב 2018 09:10:13סתם מחשבה שעלתה לי –
קיץ 2019.
דריימונד, אחרי שנבחר למה שצריך להיבחר כדי לקבל סופר-מקס/מקס גורש חוזה כזה מהלוחמים. כיוון שדוראנט וקליי נשארים לייקוב מגיע לרמות מס מותרות בלי סבירות ומסרב. דריימונד לא נסוג, אבל גם מעדיף לקבל את החוזה הגבוה יותר, שרק הלוחמים, כמדומני, יכולים להציע לו.
במקביל, השקנאים חוששים שללא תגבור משמעותי של הקבוצה דייויס יבקש טרייד.
הפתרון – גולדן מחתימים את דריימונד על החוזה הגבוה שדרש, השקנאים מחתימים את רנדל, ומצריחים את שני השחקנים (+ עוד איזו חתיכה מהשקנאים כדי להשלים משכורות).
התוצאה – דייויס מקבל את דריימונד לאחד הקווים הקדמיים הקטלניים בהיסטוריה. דריימונד מוסיף לשקנאים הגנה, ניסיון, קילר אינסטינקט ועושה משחק נוסף, והופך אותם לקונטנדרית לכל דבר ועניין. דייויס נשאר. גולדן מקבלים את רנדל – תחליף לא רע במחיר שמאפשר חסכון של מיליונים במס מותרות, ומשחררים את החתיכה הנוספת. ומנעו הצטרפות של דייויס לבוסטון או ללברון. דריימונד מקבל את הכסף ואתגר חדש. רנדל מקבל סיכוי ממשי לטבעת.
מה אתם אומרים?