מעבר לשעון חורף – יומן אליפות הפליקנס / מולי

לוגו הפליקנס עם כתר

ישראל עברה בלילה האחרון לשעון החורף. יודעים מה? גם הפליקנס עברו, לא יודע אם לשעון – אבל בטוח לחורף.

מזה עשרים וארבע שעות שכלי התקשורת מבשרים לנו ששעון החורף יגיע הלילה, ומזה עשרים וארבע שעות ברור לכל אוהד פליקנס באשר הוא, שהחורף – כלומר ההפסד הראשון (ואולי אף תחילת עונת ההפסדים) – מתקרב וצפוי להגיע.

אני קשיש מספיק לזכור את הוויכוח שהיה עת הוכנס שעון הקיץ לראשונה בישראל. היום מעברי שעון הקיץ ושעון החורף הם דברים שאתה מקבל כמובנים מאליהם, דברים שאינך יכול לעשות מאומה נגדם. "ככה זה – וזהו" יאמרו לך אם תנסה. גם הפסד בעונת ה- NBA הוא "ככה זה – וזהו", אני לא מאמין שאי פעם תהיה קבוצה שתצליח לא להפסיד בעונה של 82 משחקים.

אבל התחושה היא שאלוין ג'נטרי, המאמן, רימה קצת. התחושה היא שהוא אמר לעצמו: "אני אנווט, אני אחליט ואני אקבע מתי ההפסד הראשון יבוא". יודעים מה, אני בטוח שהוא חשב לעצמו שתכף מתחילה לפליקנס סידרה של ששה משחקים במרווחים של יום כן – יום לא, חמישה מהם בחוץ ונגד קבוצות שהן לחלוטין לא נמושות (דנבר, גולדן סטייט, פורטלנד, ספרס ואולקוהומה). ואני מתאר לעצמי שבשקט בשקט, במעמקי באר עמוקה בחצות היום, הוא לחש לעצמו: "אם כך… אז אולי עדיף שניתן לאנטוני דייוויס לנוח? נגיד שיש לו מתיחה בשריר, המממ… זה גם יאפשר לי לראות איך הקבוצה מסתדרת בלעדיו…"

איך אמר ג'נטרי בתחילת הדקה השלישית של הראיון כששאלו אותו אם יש דאגות לטווח ארוך בהקשר לבריאותו של אנטוני דייוויס?

"לא, לא. אין שום דאגות לטווח ארוך, הוא שיחק משך… אני מתכוון: הוא שיחק את שארית המשחק. זה פשוט מצב בו אתה, כמובן, משחק על אדרנלין וכשהמשחק מסתיים אתה מבין שיש קצת מתיחה… הוא בא הנה היום וניסה לקלוע וראה שיש עוד טיפה כאב… ולכן… זה כמו עם אלפריד, אני לא מתכוון לסכן שום דבר עבור משחק אחד בודד…"

אז ג'נטרי לא סיכן שום דבר…

אז דייויס ודאריוס מילר כלל לא התלבשו…

אז אלפריד פייטון נפצע ושיחק רק 14 דקות…

אז הפליקנס החזיקו מעמד ברבע הראשון ואפילו הובילו בסופו בשלוש הפרש. (ואגב, על כך נאמר: WTF?)…

אז הפליקנס שיתפו את כל 13 השחקנים שבסגל, ומשך יותר מעשר דקות כל אחד…

אז פרנק ג'קסון וג'אהיל אוקאפור הראו שניתן לסמוך עליהם אם צריך…

אז הקבוצה הראתה שהיא לא יודעת לנצח בלי דייוויס (ודאריוס מילר, ואלפריד פייטון)!!!

אז הפליקנס הפסידו בבית בעשרים ואחת הפרש…

אז אנחנו כבר לא מושלמים…

 

אז כן, אנחנו כן מקווים ומתפללים עדיין לשמוע את הצרחה:

"והאלופה… ניו אורלינס פליקנס".

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. קבוצה מאוד נחמדה. הם בטוח יעשו פליאוף, השאלה עד לאן הם יכולים להגיע. אני עדיין מחכה לראות את ההשתלבות של רנדל

  2. רק התחלנו את העונה כמו שכולם אומרים אבל עדיין אני מאמין שבאמת אפשר להפתיע וללכת על האליפות .
    פוטנציאל יש בקבוצה והרבה , כמובן הבסיס דיוייס רנדל מירוטיץ פייטון הולדי ומור .
    אך גם אחריהם יש מספר שחקנים שיכולים לתרום כמו פרנק ג'קסון אוקופור ודיאלו .
    רנדל נראה שסוחב פציעה רק זה יסביר את היכולת היחסית פושרת ודקות המשחק שהוא מקבל .
    עוד יהיה טרייד במהלך העונה שיתן את הבוסט.
    למרות שאני לא אוהב את באטלר הייתי בןדק אופציה לטרייד אפילו אם זה רק לשנה (לא נותן מקס אפילו לא לשנה ).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט