לקטום מפרשים – יומן אליפות ניו אורלינס פליקנס / מולי

לוגו פליקנס עם כתר
לוגו פליקנס עם כתר

אחת השאלות שאני מתחבט בהן מדי פעם היא: "מתי חידוש הופך לשגרה?" מתי, אחרי שמשך תקופה הגבת לתופעה ב"וואו!" או ב"זה יוצא מן הכלל, פשוט מדהים" אתה מוצא את עצמך אומר בכמעט אדישות: "כן, הא, נו מילא – לא ציפיתי לפחות".

מהי נקודת הזמן האחת –  זו שכמעט לעולם אינך יכול לשים עליה אצבע, זו שכמעט לעולם אינך יכול לתת לה זיהוי מדוייק – שבה התלהבות החידוש מפנה את מקומה לקבלה שלווה של תופעה שזמן קצר קודם לכן התקבלה -מינימום- בהתלהבות סוחפת?

בפליקנס של השנה עוד לא הגעתי לנקודה הזו, אבל כן הגעתי לזיהוי תופעה שהיא בדרך אליה: ל"תופעת נשימת הרווחה".

השעון צלצל הבוקר בשלוש. עדויות לכך נשמרו בהודעת ה"התראה שהוחמצה" שראיתי כשקמתי –  כמו כל יום – בשש. הצלצול, כנראה, השתלב בחלום הרפתקני במיוחד נוסח "משימה בלתי אפשרית" שחלמתי הלילה. כנראה שבמסגרת החלום התעוררתי, אבל מה שבטוח: במציאות המשכתי לישון.

מיד אחרי שהקלדתי NBA.COM/SCORS וראיתי את התוצאה, חוויתי את תופעת נשימת הרווחה. נשימת הרווחה שאתה חש מכך שהחלום (חלום האליפות, לא זה של המשימה הבלתי אפשרית… בעצם, כן זה של המשימה הבלתי אפשרית 🙂 ) עדיין נמשך. על המסך הבהבה התוצאה: ניצחון על הקליפרס בשבע נקודות הפרש. מאזן 0-3. החלום נמשך.

ואז, כשאתה מנתח את ספר המשחק, אתה רואה שהפעם זה לא היה כל כך קל. אתה רואה מחצית ראשונה בה ההובלה השתנתה שבע פעמים ושבסיומה דווקא הקליפרס הובילו. אתה רואה שדייוויס שיחק כארבעים דקות וג'רו הולידיי כשלושים ושמונה. אתה רואה שהחמישייה כולה שיחקה לפחות שלושים דקות וששותפו תשעה שחקנים ואחד מהם רק  כארבע דקות.

אבל… אבל אתה גם רואה את התופעות שהורגלנו להן בשני המשחקים הקודמים: "כמובן" ריכוז מעולה של פייטון, "כמובן" הצטיינות של דייוויס, "כמובן" הצטיינות גם של מירוטיץ' (למרות ששמתי לב שכמעט ולא היו להם אסיסטים – לדייוויס רק שניים ולמירוטיץ' בכלל לא), ו"כמובן" משחק טוב למדי של ג'וליוס ראנדל (עם שבע משבע מהעונשין. כבוד!) למרות שמאזן ה-/+ שלו היה מינוס שש.  "כמובן…".

עוד "כמובן" אומר שקלענו מעל ל- 110 נקודות ושליקטנו מעל 45 כדורים חוזרים, ולמרבה הצער גם "כמובן" שספגנו מעל מאה נקודות. אגב, ממש נחמד לראות שהיו לנו רק שמונה איבודי כדור. ככלל – עוד אגב – איכשהו אנו לא מאבדים השנה כל כך הרבה כדורים למרות קצב המשחק המוגבר.

כל ה"כמובן" הזה לא אומר שלא היו לנו בעיות. 25% הצלחה בקליעות לשלוש? רק שש מתוך עשרים וארבע זריקות? בחייכם. במשחקים הקודמים אחוזי ההצלחה של הקליעות לשלוש היו סביב החמישים אחוז! זה הפרש מהותי. גם מספר האסיסטים ירד מסביב 35 ל- 22 בלבד. וכל אלו מרמזים על פחות שיתוף פעולה. במיוחד בהתקפה.

ועדיין, בשורה התחתונה החלום נמשך. הקליפרס ממשיכים את מסעם על המיסיסיפי אל מחוץ לגבולות ניו אורלינס עם מפרשים קטומים קמעה, אבל הפליקנס ממשיכים לשלות ניצחונות מאגם ה- NBA…

נמשך גם החלום לשמוע את הצרחה:

"והאלופה… ניו אורלינס פליקנס".

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. אוהד של הצלחות
    קל לאהוד קבוצה בלי הפסדים…. כמו מכבי בשנות ה 80….
    נראה אותך אוהד של פיניקס 🙂

    בלי קשר טור חביב, דיוויס מפלצת. אני עוד בהתלהבויות 🙂

  2. נדבקת ממנחם… שני משחקים עם 50% מהשלוש ואתה מתבאס שזה לא נמשך. מצד שני משחק אחד על 25% מהשלוש ואתה נלחץ. כולה שלושה משחקים לתוך העונה (שמשנה כלום ושום דבר בערך וזה מה שהלוחמים הבינו לפני שלוש שנים ולברון לפני חמש) ואתה כבר מזהה מגמות וממעט להתלהב מדברים ש"פעם", לפני שהתחילה העונה, היו בגדר הפתעה.
    אין בעיה להיות אוהד רגשי ומאושר, אבל בעונה של 82 משחקים כל המסקנות האלה בנקודה הזאת לא מחזיקות מים (מי יכול להחזיק מים בכלל)

  3. אז מירוטיץ' לא ימשיך כל העונה עם 65% מהשלוש? מפתיע.
    מולי תגידו לג'נטרי שהוא משחק באש (ובברכיים של דייויס) עם הכמות דקות והקצב המטורף שהוא מכתיב

  4. אני איתך מוליס, השקנאים צריכים לכוון הכי גבוה שאפשר, גם מאחר ודייויס מתפוצץ וגם על מנת שישתכנע שהוא יכול ללכת עד הסוף השקנאים ולא בבוסטון או ל.א.

    מה שכן, לכוון גבוה גם מחייב סבלנות ותכנון ארוך טווח, ושמירה על מינון דקות סביר וחיזוק הספסל נדרשים. יוסי יגיד איזה טרייד נדרש ואפשר, אבל רוטציה של שמונה מגבילה את היכולת בשלבים הגבוהים (לפרטים נוספים פנה ליוסטון).

  5. כמו שברץ' אמר, אוהד הצלחות
    בשלב הבא תגיע הדורסנות
    אח"כ הממזר ואוהדי העגלה
    עגל שסבור שיש לפרק את נ"א

  6. בתור אוהד מכבי, אני בהחלט מכיר את אנחת הרווחה. זה קורה כשחשש מהפסד גדול מהשמחה מהנצחון, ואני לא בטוח שזה דבר משמח…
    בכל מקרה, שתהיה עונה נהדרת לניו אורלינס ולגבה (אני בעד העיר מאז שראיתי את טרמיי של דיווד סימון)

  7. גם אם היינו מפסידים לא צריך להתרגש , אתה מסתכל על המשחק ואתה רואה באמת קבוצה טובה עם כוכב על ושחקנים טובים מסביבו ,קודם כל אפשר להגיד שאנחנו קבוצת צמרת במערב אחרי שבתחילת העונה רוב האנשים באתר ןלא נתנו לנו סיכוי לפליאןף.
    דבר נוסף נראה שג'נטרי יצא ענק וההחלפה של רונדו קאזינס בפייטון רנדל מוגדרת כהצלחה .
    פייטון לא כוכב אבל בהחלט נותן מה שציפו ממנו , לגבי רנדל עדיין לא מקבל מספיק דקות אך ברור שמדובר בהחתמה ענקית ואחת הגניבות ספרי איגנטס השנה .
    נראה לי ג'נטרי בקש ביום הולדת לקבל את המגע של אינג ואלוהים קיבל את התפילה .
    דיוויס כסנטר פשוט מפלצת וממצא את היכולות הגנתיות וההתקפיות שלו , כבר 4 שנים שאני אומר שהוא צריך לשחק סנטר.
    לכל החופרים שדיוויס יעזוב אז כנראה שאין לו באמת שום סיבה לעשות את זה , דיוויס שחקן נאמן מהסוג של דירק ולכן יעדיף להשתפר עם מה שיש , רחוקים שחקן אחד מקונטנדרית ולהסתכל לגולדן בלבן של העין .
    אליפות היא בהחלט בגדר אפשרית מבחינת הפליקנס

כתיבת תגובה

סגירת תפריט