בתחילת העשור היה נראה שהנטס סוף סוף יוצאים מהצל של הניקס עם המעבר המתוקשר מניו ג'רזי לברוקלין ועם בעלים חדש שהביא איתו פנקס צ'קים שלא נגמר. מיכאיל פרוחרוב, שהתמודד באותו הזמן לנשיאות רוסיה, החליט להיכנס לליגה בסערה ועם מעבר הקבוצה לתפוח הגדול החליט לבצע את "טרייד המוות" כששלח שלוש בחירות דראפט ראשונות בתמורה לגופות של קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי.

הציוות הזה אומנם הוביל לפלייאוף, אך הוא התפרק בתום שנה והותיר את האוהדים הנאמנים מאוכזבים, כשהם נאלצים לצפות שוב ושוב בקבוצות שלא ראויות להיות על אותו המגרש עם הגדולות של הליגה.

עם זאת, השנה אנחנו רואים ניצנים של תקווה. המיליארדר הרוסי הבין שהעסק הזה לא בשבילו ומכר חלקים מהקבוצה למיליארדר הטייוואני, ממקימי עליבאבא, ג'וזף צ'אי (גדל בקנדה והתחנך בניו ג'רזי), שקיבל את הזכות לרכוש את כלל מניות המועדון בעוד שלוש שנים וינהל מעתה את ענייני הקבוצה.

בעלים: מיכאיל פרוחורוב (51%) וג'וזף צ'אי (49%)

מנכ"ל: שון מארקס

אולם: בארקלי'ס סנטר (17,732 מקומות)

צוות האימון:

מאמן ראשי – קני אטקינסון (שנה שלישית).

עוזרים – ז'אק וון (שנה שלישית), כריס פלמינג (שנה שלישית) ופבלו פריג'יוני (שנה ראשונה).

מאזן בעונה הקודמת: 54-28 (מקום 12 במזרח).

באו: קנת' פאריד (טרייד, דנבר), אד דייויס (שחקן חופשי, פורטלנד), שבאז נאפייר (שחקן חופשי, פורטלנד), ג'רארד דאדלי (שחקן חופשי, פיניקס), טרביאון גראהם (שחקן חופשי, שארלוט), דז'נאן מוסה (סיבוב ראשון בדראפט, בוסניה), רודיאונס קורוקס (סיבוב שני בדראפט, לטביה), ג'ורדן מקלולין (שחקן חופשי, דראפט), נוני אומות' (שחקן חופשי, דראפט), אלן וויליאמס (חוזה כפול, פינקס), תיאו פינסון (חוזה כפול, דראפט), מיטץ' קירק (חוזה חלקי, אוסטרליה).

עזבו: דנטה קאנינגהאם (שחקן חופשי, סן אנטוניו), ג'רמי לין (טרייד, אטלנטה), טימופיי מוזגוב (טרייד, אורלנדו), ג'אליל אוקאפור (שחקן חופשי, ניו אורלינס), ניק שטאוסקאס (שחקן חופשי, פורטלנד), אייזיה ווייטהאד (טרייד, דנבר – היום באירופה),קווינסי אייסי (שחקן חופשי).

סגל מלא: רכזים – דיאנג'לו ראסל, ספנסר דינווידי, שאבז נאפייר, כריס לאברט וג'ורדן מקלולין. גארדים – אלן קראב, דז'נאן מוסה, דמארה קארול, ג'רארד דאדלי, ג'ו האריס, טרביאון גראהם, מיטץ קירק, טיאו פינסון. פורוורדים – קנת' פאריד, רונדיי הוליס-ג'פרסון, רודיאונס קורוקס, נוני אומות'. סנטרים – אד דייויס, ג'ארט אלן, אלן וויליאמס.

חמישייה צפויה: ספנסר דינווידי, דיאנג'לו ראסל, אלן קראב/ דמארה קארול, רונדיי הוליס-ג'פרסון, אד דייויס.

לאחר שנים שבהן היה נדמה שלא יימצא האור בקצה המנהרה, נראה שהמנכ"ל מארקס והמאמן אטקינסון קיבלו את השדרה הניהולית שתאפשר להם לבצע את המהלכים המקצועיים שיובילו את הקבוצה חזרה לרלוונטיות. השנה גם הגיעו לסיומן הבחירות שהיו חלק "מטרייד המוות" כשמעכשיו הנטס מחזיקים בזכויות של כל הבחירות שלהם ויכולים לבצע טריידים, או סתם לנצל את הבחירה הגבוהה שמגיעה בזכות המאזן השלילי שלה.

אחד הדברים שזכינו לראות בשנתיים האחרונות היא ההתקפה. העובדה שלמרות האיכות המוגבלת שהיתה על המגרש, אטקינסון – שעשה את צעדיו הראשונים כמאמן תחת מייק דאנטוני – המשיך בפילוסופיה של רבו, ובשנתיים שהוא על הקווים והקבוצה שלו הובילה את הליגה ב-pace rating (103.58 בעונה הראשונה, 101.07 בשנה שעברה) היא לא מובנת מאליה. עם זאת, בדומה לדאנטוני, ההגנה דורגה שישית מהסוף ברייטינג הגנתי (108.5), משהו שלא צפוי להשתפר השנה.

למרות הסגל שלא ממש תמך את ההתפתחות שלהם, ג'ארט אלן ורונדיי הוליס-ג'פרסון הציגו ניצוצות, והוכיחו שהם יכולים להפוך לשחקנים משמעותיים בקבוצות מנצחות. אלן הוכיח שהוא יכול להוות נשק בשני צידי המגרש, ועוד קיץ בחדר הכוח בהחלט אמור לעשות הבדל במשחק שלו. הוליס-ג'פרסון, בשנתו השלישית בליגה, פרח בתפקיד הפוינט-פורוורד וסביר להניח שנראה אותו השנה יותר ויותר פותח בחמישייה.

שחקן מעניין נוסף שהתגלה הוא ספנסר דינווידי. הרכז המחליף נכנס לנעלייהם של ג'רמי לין ודיאג'לו ראסל הפצועים והציג את יחס האסיסטים-איבודים הטוב בליגה עם יחס של 4.0. הוא גם הוכיח שהוא נמצא שם ברגעי ההכרעה, עם מהלכים גדולים בדקות הסיום. הוא סיים שלישי בהצבעות לתואר "השחקן המשתפר של השנה", רק אחרי ויקטור אולדיפו וקלינט קפלה. שחקן מעניין נוסף הוא כריס לאברט שלאחרונה מתורגל כרכז והדיווחים עד כה מאוד מעודדים.

מארקס הצליח בקיץ להיפטר מהחוזים הגדולים שהכבידו על הקבוצה ויצר מצב בו בקיץ הבא הנטס יהיו עם כ-60 מיליון דולר מתחת לתקרת המס, מה שיאפשר להחתים שני שחקנים על חוזי מקסימום – ולשם מכוונת הקבוצה. הוא גם החתים בקיץ את אד דייויס ושבאז נאפייר מפורטלנד על חוזים ידידותיים והשיג בחירת דראפט ראשונה נוספת בטרייד שהביא לקבוצה את קנת' פאריד – שגם יתרום הרבה מאוד לקבוצה בדקות שיהיה על המגרש.

כדי לשכנע את השחקנים המובילים להגיע לקבוצה השניה של ניו יורק הקבוצה תצטרך להוכיח להם שיש בסיס משמעותי לעבוד איתו ושהם לא באים לשקם קבוצה מההריסות (תחשבו על אורלנדו של דוק ריברס ב-1999). זה לא יהיה פשוט, אבל בהחלט אפשרי.

תחזית אופטימית:

אטקינסון מוכיח שהוא אחד המוחות המבריקים בליגה, לאחר שמצליח להוביל את הנטס למקום התשיעי במזרח והקבוצה שומרת על סיכויי פלייאוף עד הרגע האחרון. ראסל חוזר בכושר שיא ומעמיד ממוצעים של 20, 5 ו-5, קראב חוזר להציג את אחוזי הקליעה מחוץ לקשת שהציג בפורטלנד (44.5%) וג'ארט אלן עושה את קפיצת המדרגה המיוחלת. הקבוצה נהנית מהגרלה מצוינת בלוטרי ולוקחת את ציון וויליאמסון בבחירה השלישית בדראפט. לאור השיפור ביכולת, ג'ימי באטלר וקיירי ארווינג (שרוצה לחיות בעיר בה מתרחשת הסדרה חברים) חותמים בקיץ בקבוצה והופכים אותה באופן מיידי לקונטנדרית במזרח.

תחזית פסימית:

אטקינסון לא מצליח לחלק את הדקות בין הגארדים שלו ובחדר ההלבשה מתחילות מריבות שיוצאות החוצה אל צהובוני ניו יורק. ראסל מחליט שהוא גילברט ארינס, לא מוסר לאף אחד, מכריז שהוא השריף החדש של ברוקלין ושולף אקדח בחדר ההלבשה. הקבוצה מתפרקת עוד לפני פגרת האולסטאר ולמרות שסיימה עם מאזן מחפיר של 64-18 הכדורים לא קופצים לכיוון שלה והיא מקבלת רק את הבחירה השישית בדראפט. השחקנים החופשיים לא רוצים להתקרב לקבוצה והבעלים מחליט לפרק את הכל ולהביא את אלילו – ג'רמי לין – להיות המאמן החדש של הקבוצה בניגוד להמלצת מארקס, מה שמוביל להתפטרותו המיידית של המנכ"ל.

תחזית ריאלית:

למרות שבשנים האחרונות היה נראה שדווקא התסריט הפסימי הוא שקרוב יותר למציאות, השנה החולפת הראתה שיפור משמעותי והאוהדים כבר יכולים לראות את הזמנים הטובים שבדרך. ראסל כנראה לא יהפוך לארינס – לטוב ולרע, אנחנו נראה שיפור מצידו של אלן שיתפתח להיות גבוה משמעותי ואפילו קראב יתחיל לקחת קצת יותר אחריות. ההגנה עדיין תהיה בתחתית הליגה, אבל הקבוצה תסיים עם יותר מ-34 ניצחונות ותראה ניצוצות, שיספיקו כדי לעניין את השחקנים החופשיים בקיץ.