מסע בין חזירים

"ה-USG שלי יותר גדול"                                                    nba.com

מסע בין חזירים / קרע במיניסחוס

שמעו, ברגעים כאלו אני באמת מבסוט שמנחם נתן לי להשתחל לצוות הכותבים כי אחרת אין לי מושג עם מי הייתי יכול לדבר על הדברים האיזוטרים שעליהם אני משחית את זמני.

אז ככה,

הפוסט שכתבתי על הטווס העל קולי (ווסטברוק) שלח אותי להסתכל על נתונים של USG (בגדול מודד בכמה מבין הפוזשנים שהיו לקבוצה שחקן ספציפי "השתמש"). החלטתי לבדוק מי הם/היו חזרזירי הכדור הגדולים ביותר בהיסטוריה אבל מצאתי נתונים רק משנת 77 (בתור יליד 80 זה סבבה לגמרי מבחינתי). דגמתי את חמישים העונות הכי חזיריות שהיו לשחקנים בליגה וזה מה שיצא, פוסט עם נגיעות של נוסטלגיה שאוהדים חסידים של משחק קבוצתי הולכים לאהוב את מסקנותיו ואוהדים של כוכבים יהנו מההיילייטס של חזירי הכדור המדוברים. אז גשו להכין קפה ובואו נצא לדרך.

 

ראשית בדקתי מי מופיע ברשימה וכמה פעמים:

פעם אחת – ג'רמיין אוניל, ג'רי סטקאוהס, דומיניק ווילקינס*, ג'ורג' גרווין*, פרימן וויליאמס, דרוזן, אייזאה תומאס (2016), יאו מינג*, מארק אגווייר ואמביד

פעמיים – ברנארד קינג* והארדן

שלוש עונות – קאזינס, שמנלמלו, ווסטברוק, מקגריידי*

ארבע עונות – ווייד, קובי, לברון

שש עונות – אלן אייברסון* והקב"ה*

אלו חזרזירי הכדור הגדולים בכל הזמנים (משנת 77). רשימה בהחלט מעניינת עם רוב של חברים בהיכל(*) או מיועדים.

 

דבר שני בדקתי כמה רחוק חזירות מביאה אותך בפלייאוף.

לא עלו לפלייאוף – 13

סיבוב ראשון – 15

סיבוב שני – 15

חצי גמר – ג'ורדן 89-90, לברון 08-09, אייזאה תומאס 16-17, הארדן 17-18

גמר – אייברסון 00-01

טבעת – ג'ורדן 97-98, ג'ורדן 92-93

 

דבר שלישי, בואו נבחן את חמשת העונות הכי חזיריות שהיו לשחקן משנת 77

חזיר חמישי –

אייברסון 01-02

אוינק אוינק                                                         nba.com

בגיל 26, בעונתו השישית בפילדלפיה, לאחר שקיבל את ה-MVP של העונה הסדירה בעונה שלפני, אייברסון החליט לקחת את הכל עליו. הוא הוביל את הליגה בדקות למשחק (43.7), נקודות (31.4) וחטיפות (2.8). בנוסף, 5.5 אס', 4.5 כ"ח ו-4 איבודים למשחק וזאת בזמן שהוא קולע 39.8% מהשדה ו-33.3% מהשלוש. יעיל? ממש לא. כיף? בהחלט.

את העונה הם סיימו עם 43 נצחונות ואייברסון נבחר במקום התשיעי לתואר ה-MVP.

במהלך העונה היו לו כמה סוכריות:

30 נק', 10 כ"ח ו-11 אסיסטים בניצחון על הקליפרס.

46 נק' (15/30 מהשדה) ו-7 כ"ח בניצחון על קליבלנד.

40 נק' (18/29 מהשדה), 6 כ"ח ו-9 אסיסטים בניצחון על קליבלנד.

46 נק' (14/36 מהשדה), 5 חטיפות, 6 אסיסטים, ו-8 כ"ח בניצחון על הלוחמים.

47 נק' (16/31 מהשדה, 4/8 מהשלוש), 3 חט' ו-5 אסיסטים בניצחון על בוסטון.

58 נק' (21/42 מהשדה), ו-6 אסיסטים בניצחון על יוסטון.

היילייטיס שלו מהעונה.

ריצת פלייאוף קצרה –

בסוף הם הפסידו בסיבוב הראשון לבוסטון בחמישה משחקים (3-2) בסידרה בה הוא שם 30 נקודות למשחק, 2.6 חטיפות ו-4.2 אסיסטים אבל עם 38.1% מהשדה. מולו, פול פירס סיים את הסידרה עם 30.2 נק', 4.2 אס' ו-8.6 ריב' עם 44.8% מהשדה ו-46.5% מהשלוש.

המשחק השלישי היה משחק הדחה (בוסטון הובילו 2-0) בו אייברסון התפוצץ עם 42 נק' (19/20 מהקו), 5 חטיפות', 4 אסיסטים ו-5 כ"ח.

בוסטון המשיכו וניצחו את דטרויט של סטקהאוס בחמישה משחקים בסיבוב השני ולבסוף הפסידו בגמר המזרח לנטס של קיד בשישה משחקים.

 

העונה הרביעית בחזירותה –

ג'ורדן 86-87

פאק, עף לי המסטיק                                                nba.com

בגיל 23 (עונה שלישית), אחרי פציעה שהשביתה אותו למרבית העונה שלפני, אלוהים היה חייב לעשות משהו מיוחד אז הוא עשה, ב-37 משחקים הוא קולע 40 נק' או יותר. הוא מסיים את העונה עם 37.1 נקודות למשחק (48.1% מהשדה), 2.9 חט', חסימה וחצי, 4.6 אסיסטים, 5.6 כ"ח ו- 3.3 איבודים. כל זה הוביל ל-40 נצחונות ולטיול קצרצר בפלייאוף. בהצבעה לתואר ה-MVP ג'ורדן סיים במקום השני (חיים של מומי לקח הקופה).

משחקים ראויים לציון –

56 נק' (22/32 מהשדה), 8 חט' ו-7 כ"ח בניצחון 93-91 על פילדלפיה של ברקלי.

61 נק' (22/39 מהשדה, 17/18 מהקו), 3 חס', 3 חט', 3 אס' ו-7 כ"ח בניצחון 125-120 על דטרויט (תומאס 31 נק' ו-18 אס').

43 נק' (16/29 מהשדה), 5 חס', 8 חט', 6 אס' ו- 4 כ"ח בניצחון 102-98 על הקאבס של רון הארפר.

61 נק' (22/38 מהשדה), 4 חט', 10 כ"ח בהפסד 117-114 לאטלנטה של דומיניק.

https://www.youtube.com/watch?v=3romIgQanzU

53 נק' (19/27 מהשדה), 4 חט', 8 אס', 4 כ"ח בניצחון 116-95 על הפייסרס.

58 נק' (16/25 מהשדה, 26/27 מהקו), 2 חס', 3 חט', 3 אס', 8 כ"ח בניצחון 128-133 על הנטס.

היילייטס מהעונה.

טאטוא בפלייאוף  –

בוסטון טאטאו אותם בשלושה משחקים בהם ג'ורדן קלע 35.7 נק' (41.7% מהשדה), 2.3 חס', 2 חט', 6 אס' ו-7 כ"ח.

במשחק הראשון בוסטון ניצחו 108-104, ג'ורדן מסיים עם 35 נק', 2 חס', 4 חט', 7 אס', 6 כ"ח, אוקלי עם 21 ו-12 ופקסון עם 10 נק' ו- 6 אס'. החמישייה מנגד קולעים כולם בין 16 ל- 21 נק', בירד מוסיף 13 אס' ו-9 כ"ח ודני איינג' 8 אס' ו- 4 כ"ח.

במשחק השני בוסטון מנצחת 105-96 (מצאתי רק תקציר ארוך), ג'ורדן מסיים עם 42 נק' (14/29 מהשדה), 4 חסימות, 4 אס' ו-4 כ"ח ואוקלי מסיים עם 25 ו-15 וזהו פחות או יותר. ממול יש חמישייה, הציפור קולע 29 (9/17 מהשדה), קוטף 7 ומחלק 8. מקהייל מסיים עם 20 ו-10 (ו-4 אס'), פאריש עם 14 ו-10 (ו-5 חס'), ג'ונסון עם 18 נק', 7 אס' ו-3 חט' ואיינג' תורם 18 נק', 5 אס' 3 חט' ו-0 איבודים.

במשחק ההדחה בוסטון מנצחת 105-94, ג'ורדן מסיים עם 30 נק' (9/30 מהשדה), 11 כ"ח, 7 אס' והלשון בחוץ. אוקלי עם 14 נק' ו-19 כ"ח. ממול, ללא מקהייל, בירד מסיים עם 32 (11/21 מהשדה), 14 כ"ח ו-6 אס' וג'ונסון עם 24 נק' (10/17 מהשדה), 10 אס' ו-5 כ"ח.

בוסטון המשיכו וניצחו את מילווקי בשבעה משחקים ואת דטרויט בשבעה בגמר המזרח. בגמר הם הפסידו ללייקרס בשישה.

 

מקום שלישי –

ווסטברוק 14-15

ראס וידידו הטוב ביותר                                         nba.com

בעונה זו דוראנט שיחק רק 27 משחקים לפני שנפצע וראסל קיבל את המפתחות (שגם ככה תמיד היו אצלו). גם הוא החמיץ את פתיחת העונה, פרט למשחק הראשון, ונכנס לעניינים רק אחרי 16 משחקים. במשחק החזרה שלו נגד הניקס הוא נתן הקדמה למה שהוא יעשה במשך העונה עם 32 נק' (12/17 מהשדה), 8 שיתופים ו-7 ציוצים מחדש. אז הוא לא המשיך באותה יעילות אבל בכל זאת העמיד שורה יוצאת דופן של 29.5 נק' (42.6% מהשדה), 9 אס', 7.6 כ"ח, 2.2 חט' ו-4.6 איבודים. את העונה אוקייסי סיימו עם 45 ניצחונות שלא הספיקו להם להשתחל לפלייאוף, לפליקנס היה מאזן זהה אבל הם החזיקו בשובר השוויון (לא פשוט במערב). ראס סיים רביעי בהצבעה של ה-MVP מאחורי לברון, הארדן וקרי שזכה.

משחקים נבחרים –

54 נק' (21/43), 8 אס' ו-9 כ"ח בהפסד 116-104 לאינדיאנה

25 נק' (8/15), 4 חט', 14 אס' ו-11 כ"ח בניצחון 104-97 על אורלנדו

32 נק' (12/17), 8 אס' ו-7 כ"ח ב-23 דקות בניצחון 105-78 על ניו יורק

45 נק' (18/31), 6 אס' ו-6 כ"ח בניצחון 102-91 על הפליקנס

34 נק' (14/28), 5 חט', 11 אס', 5 כ"ח בניצחון 114-106 על הספארס

17 נק' (7/19), 16 אס', 15 כ"ח בניצחון 127-115 על הלוחמים (עם דוראנט)

30 נק' (9/21), 17 אס', 11 כ"ח ו-9 איבודים בניצחון 108-104 על טורונטו

21 נק' (8/12), 17 אס', 8 כ"ח ב-27 דקות בניצחון 119-94 על דנבר

49 נק' (16/33 מהשדה), 10 אס', 15 כ"ח ו-3 חט' בניצחון 123-118 בהארכה על פילדלפיה כולל דאנק פסיכי בשתי ידיים אחרי ריצה עם הכדור מחוף אל חוף וטריפל דאבל רביעי ברציפות.

המשחק הכי טוב שלו היה דווקא המשחק הרביעי והאחרון נגד הפליקנס שבו הרעמים מאוד רצו לנצח אבל הפסידו 116-113. מאמץ של 48 נק' (15/28 מהשדה ו-3/5 מהשלוש), 11 אס', 9 כ"ח ו-4 שודים לאור יום לא הספיק מול 41 נק' (15/23) של דייויס ו-22 נק', 10 כ"ח, ו-16 אס' של טייריק אוונס. לראס גם היו שלוש קליעות עונשין רצופות בשניות האחרונות אבל אז דייוויס קולע סל ניצחון פשוט מגוחך.

 

מקום שני

קובי 05-06

ממבה מיה                                                    nba.com

ב-05/06 עטפו את קובי בכל מיני שחקנים-עאלק, בינהם שמות כמו: למאר אודום, סמוש פארקר, כריס מיהם, בראין קוק, קוואמי בראון ועוד כל מיני כולרות. קובי מצידו הבין את הרמז והחליט לקחת אחריות. את העונה הוא סיים עם 35.4 נק' (45% מהשדה, 34.7% מהשלוש), 1.8 חט', 4.5 אס', 5.3 כ"ח ו-3.1 איבודים. במהלך העונה הוא קולע שש פעמים 50 נק' או יותר.

הקמפיין הזה הוביל ל-45 ניצחונות וליציאה מהפלייאוף בסיבוב הראשון אחרי מלחמה. במירוץ ה-MVP הוא מסיים רביעי מאחורי נוביצקי, לברון ונאש שזכה.

משחקים בולטים –

43 נק' (11/28 מהשדה, 20/23 מהקו), 3 חט', 5 אס', 6 כ"ח ואיבוד יחיד בניצחון 109-89 על השמשות.

50 נק' (17/41 מהשדה), 8 אס' ו-8 כ"ח בניצחון 112-109 על הקליפרס

50 נק' (17/28 מהשדה, 5/10 מהשלוש), 5 חט' ו-6 כ"ח בניצחון 110-99 על פורטלנד

62 נק' (18/31 מהשדה), 3 חט' ו-8 כ"ח בקצת פחות מ-33 דקות בניצחון 112-90 על דאלאס. לאחר שלושה רבעים הממבה קלע יותר נק' מאשר הקבוצה שממול.

כנראה המשחק הכי בולט והכי מדובר (בעונה הסדירה) בעשור הראשון של המילניום – קובי ממטיר 81 נק' (28/46 מהשדה, 7/13 מהשלוש), 3 חט', 2 אס', 6 כ"ח וחסימה בניצחון 122-104 על טורונטו.

היילייטס מהעונה

מלחמה בסיבוב הראשון בפלייאוף –

העונה נגמרה סופית אחרי הפסד בשבעה משחקים לפיניקס. להפסיד סדרה אחרי הובלה של 3-1 זה תמיד צורם ולא נעים אבל אחרי החגיגות של סל הניצחון של משחק 4 זה היה די מתבקש.

את הסדרה קובי סיים עם 27.9 נק' (49.7%, 40%, 77.1%), 5.1 פינוקים, 6.3 כ"ח, 1.1 חט' ו-4.7 איבודים. משחק השיא שלו היה השישי אותו סיים עם 50 נק' (20/35 מהשדה), 3 חט' ו-8 כ"ח.

ממול, נאש נתן סידרה של 22.1 נק' (50.9%, 36.1%, 91.9%), 9.6 אס' ו-4.3 כ"ח אבל לנאש הייתה עזרה בצורת בוריס דיאו, שון מריון, טים תומאס וברבוסה. אה, הייתה שם גם שיטה. פיניקס המשיכה לנצח את הקליפרס בשבעה ואז נפלה מול המווריקס בשישה.

 

הכי מאוהב בכדור

ווסטברוק 16-17

צ'יטה חזירית                                              nba.com

אחרי שדוראנט עזב ראס הפגוע החליט להרים הופעה כזאת שתגרום לכל האוהדים של הקבוצה לשאול קווין WHO? הטווס העל קולי שיחק 81 משחקים וסיים עם שורה היסטורית של 31.6 נק' (42.5% מהשדה, 34.3% מהשלוש), 10.4 אס', 10.7 כ"ח ו-1.6 חט' וכל זאת ב-34.6 דק' ועם 5.4 איבודים. ההישג של מלך הסלים + עונה שלמה עם ממוצע ט"ד עזר לו לזכות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, למרות שרבים חשבו שדווקא הארדן היה ראוי יותר אבל בסוף הזקן סיים שני. את העונה אוקייסי סיימו עם 47 ניצחונות והלכו הביתה אחרי 5 משחקים מול יוסטון של הארדן.

משחקים בולטים –

45 נק' (14/25 מהשדה, 8/13 מהשלוש), 4 חט', 10 אס', 9 כ"ח ו-7 איבודים בניצחון 103-100 על ממפיס.

38 נק' (8/20, 5/7, 17/17), 3 חט', 12 אס', 11 כ"ח ו-5 איבודים בניצחון 114-102 על ממפיס.

38 נק' (13/22 מהשדה), 3 חט', 12 אס', 14 כ"ח בניצחון 116-105 על הניקס.

45 נק' (13/25, 5/7, 14/16), 11 אס', 11 כ"ח בפחות מ-35 דקות בניצחון 117-112 על בוסטון.

41 נק' (14/21 מהשדה), 16 אס', 12 כ"ח בהפסד 119-117 לאורלנדו.

58 (21/39 מהשדה), 3 חט' ו-9 אס' בהפסד 126-121 לפורטלנד (לילארד תמיד מתעלה מול ראס).

57 נק' (21/40, 6/15, 9/11), 11 אס', 13 כ"ח, 3 חט ו-7 איבודים בניצחון 11-106 על אורלנדו.

50 נק' (17/32, 5/12, 11/11), 10 אס', 16 כ"ח, בדובדבן שעל הקצפת, שני משחקים לסיום העונה כשאוקייסי חייבים ניצחון וראס צריך עוד ט"ד אחד בשביל לשבור את השיא של ביג O שעמד על 41 כאלו בעונה. ניצחון 106-105 על דנבר עם הבאזר.

https://www.youtube.com/watch?v=hQZklESR0jI

סרטון של מהלך המשחק של ראס מכל משחקי העונה

פלייאוף –

בסיבוב הראשון (והאחרון בשבילם) אוקייסי פגשו את יוסטון של הארדן (זה שלא זכה ב-MVP אבל הרגיש שהגיע לו). יוסטון דילגו בחמישה משחקים מעליהם בשביל ליפול מול הספארס בשישה בסיבוב השני.

ווסטברוק בחמשת המשחקים האלו תרם 37.4 נק' (38.8%, 26.5%, 80%), 10.8 אס', 11.6 כ"ח, 2.4 חט' ו-6 איבודים למשחק. הוא לקח 9.8 זריקות למשחק מהשלוש. במשחק השלישי, והיחיד שהם מנצחים, הוא זורק רק פעם אחת מהשלוש (ומחטיא).

הארדן תרם 33.2 נק' (41.1%, 24%, 90.4%), 7 אס', 6.4 כ"ח, 1.6 חט' ו-5.6 איבודים למשחק.

בראשון הטילים ניגבו איתם את הפרקט (31 הפרש).

בשני הצ'יטה סיים עם 51 נק' (17/43 מהשדה), 13 אס', 10 כ"ח ו-4 חט'.

בשלישי הוא לא יורה מהשלוש (זריקה בודדת) והם מנצחים.

ברביעי הוא מסיים עם 35, 14 ו-14 אבל הם מפסידים בארבע

ובחמישי הוא מסיים עם 47 נק', 9 אס' ו-11 כ"ח אבל עם 18 זריקות מהשלוש (קלע 5), הפסידו בשש.

 

סיכום – אשמח לשמוע את מחשבותיכם על הפוסט, בכל מקרה המסקנה שלי היא שהחזירות, עם כל הכיף שבה (עבור האוהדים לא עבור החברים לקבוצה של החזיר), לא משתלמת, ובדרך כלל מצביעה על איזושהי מצוקה שהקבוצה נתונה בה עם יוצא מהכלל אחד בשם מייקל ג'ורדן שכנראה היה יותר ממושמע/מוכשר (מדייק יותר ומאבד פחות) מהאחרים.

מקווה שנהנתם,

קרע.

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. חזירות נגרמת בגלל חוסר יכולת של הקבוצה. אם הייתה לאותם שחקנים קבוצה טובה הם לא היו משחקים בצורה כזאת.

    1. תודה על התגובה שלך, דביר.

      מסכים איתך באופן חלקי.

      מה עם הבולס של 97-98 ושל 92-93? היה להם אחד שממש התחזר והם היו קבוצה לא רעה בכלל עם מאמן לא רע.

  2. כדורסל הוא ענף קבוצתי
    בסופו של יום החוליה החלשה בחמשייה שלך יכולה לעשות לך יותר נזק מהחזיר הכי גדול
    ווסטברוק חייב ללמוד לשחרר הוא אוטוטו בן 30 ובדרך לזרוק קריירה לפח

    1. תודה על התגובה מידן,

      ווסטברוק למד לשחרר אבל רק במשך שלושה רבעים.

      מסכים שהחמישי, שבדרך כלל גם מרגיש פחות מחובר, יכול לבצע טעויות במחיר גבוה מאוד. בתור תושב קליבלנד אני חי את זה עם JR.

    2. אליפות הוא כבר לא יקח כי יש את גולדן. מה שנשאר לו ללכת עליו זה תארי אמויפי וסטטיסטירות ולהתמקם גבוהה ככל האפשר בhof. יאללה עוד עונת טריפל דאבל

  3. תודה רבה קרע, פוסט סופר רלבנטי.

    דעתי, בעניין ראסל ובכלל, ידועה.

    אני מסכים עם דביר, שלעתים זו תוצאה של איזו דילמת אסיר כזו – הכוכב מסתכל ימינה ושמאלה ומבין שכנראה שהדבר הכי נכון לעשות הוא לנסות לבד.

    אבל זה מוביל למצב של אופטימום מקומי – כלומר לטווח הקצר (פוזשן נתון, רבע נתון, משחק נתון) זו, אולי, החלטה רציונלית, אבל בטווח הארוך זו אסטרטגיה כושלת – הקבוצה לא מתרוממת, והכוכב מוצא את עצמו שוב ושוב בהפסד מול קבוצה אמיתית.

    לכן, הכוכב החכם צריך להבין ש"לא טוב האדם לבדו", ולקדם את הקבוצה. כשהכוכב לא מבין את זה, הוא לא מצליח (מייקל המוקדם, קובי בלי שאק), כשנופל לו האסימון הוא מצליח (מייקל המאוחר, קובי עם שאק או גאסול), ככל שהאסימון נופל לו יותר מהר (דאנקן, למשל) הוא מבזבז פחות שנים בפריילוף.

    לדעתי לדוראנט נפל האסימון ב-2016. לדעתי, לראסל האסימון לא לגמרי נפל עד היום, אבל אולי החתימה של פול ג'ורג' מהווה אינדיקציה לשינוי ונראה אותו מתפקד אחרת השנה, (לא ראסל, אני לא מדבר על עשרה אסיסטים נגד סקרמנטו, אני מדבר על לשחרר את הכדור במאניטיים, ולהימנע מהשלשות המופרכות האלה. לטיפולך).

    1. פעם שנייה השבוע שאתה כותב משהו שמייתר את הצורך שלי להגיב בכלל.
      ובכל זאת נוסיף – ככל שאותו שחקן מסתכל על השחקנים שסביבו, מחליט שהם לא טובים וממשיך לעשות את שלו, ככה הוא נראה יותר טוב והאחרים נראים עוד פחות. ואז מה? תסתכלו איך הם נראים, יהיה פשע לא להמשיך. וככל שתמשיכו לעשות האן וללכת סולו, הפער הגדל לא מאפשר לשאר המחתרת והאיווקים להציל את המצב.

  4. אחלה פוסט אלעד!

    מעניין יהיה לבדוק עונות בהן שני שחקנים עשו usg% משותף.

    מעבר לזה, למרות שאני אוהב את המסקנות וחושב שווסטברוק הוא מכה, יש מצב שדביר צודק

    1. תודה יאיר,

      שאלה מעניינת, יש למישהו מושג איך אפשר לבדוק צמדי חזירים?

      לגבי ראס, אפשר לטעון שעונת חזירות השיא שלו הצליחה כי בעונה שאחרי הצליחו למשוך עוד שני פטישים לשחק איתו (למרות שאחד מהם היה חלוד).

  5. טור מעניין. ניתן לקבוע כי החזירות אינה משתלמת. כל מה שמייקל עשה לא יכול להיכלל כטענה בשום ויכוח, מאחר והוא לא דוגמה לכלום. בכל ענין הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל

  6. כמו שניתן לראות החזירות מופעיה בעיקר אצל גארדים שיכולים ליצור לעצמם

    החכמים באמת לומדים לאזן
    אירווינג עשה את זה השנה בצורה מעולה
    קרי עושה את זה כבר כמה שנים מעולה

    1. תודה על התגובה,

      בהחלט תופעה שמופיעה בעיקר אצל גארדים, לפחות משנת 77.

      לא יודע עם זה עניין של חוכמה נטו כי יש גם סיטואציה.
      אצל קיירי העונה ה-USG היה הגבוה בקריירה והוא שיחק "רק" 32 דק' למשחק. מה שכן, הוא מדוייק ומאבד מעט מה ש"פוגע" בנתון ה-USG.
      קרי הוא תופעה בתוך מערכת שהיא נדירה.

    2. קרי הוא גארד הוא סופרסטאר עם אחד על אחד וקליעה שגם עושה תנועה בלי כדור. אף גארד בכיר עם יכולות אחד על אחד כאלו לא היה נע כמוהו. רגי ואלן לא עם יכולות אחד על אחד ברמה שלו אלא היו קלעים ולכן נעו. קיירי אייברבון איזייה תומאס המקורי ראס הארדן פול נאש סטוקטון היו רק משחקים עם הכגור ובלי הכדור בדכ עומדים ומסתכלים. קרי הוא נדיר הוא לא מתבייש לנוע בלי הכדור ולכן עושה נזקים גדולים ליריבות.

  7. לכל מדיחי החזירים.. למרות שזה לא אותו דבר ( ובטח תגיע תגובה שתגיד שזה לא אותו דבר. אז הטיעון שלי ריק) אפשר היה לקחת נתון אחר (נגיד חטיפות) ולהשוות מה הקורלציה בין החוטף הטוב בליגה להישגים קבוצתיים. כנראה שלא היית מוצא ממש קורלציה. זה בגלל שלבדוק שחקן אחד, מבין שלל חזירים שהיו באותה עונה זה מדגם קטן מדי ( אם כבר ה usg מפתיע לטובה כי שתי אליפויות ב40 שנה זה פי 1.5 מההסתברות הצפויה).
    מזכיר, זה לא אותו דבר..
    בלי קשר אחלה מאמר וההשקעה מטורפת ..

  8. וואו, איזה פוסט מפתיע ואיזו השקעה. הייתי רק מציע לך ולאחרים להיזהר במספר הסרטונים שמכניסים. אין דרך שגולש יכול להיכנס לכל סרטון. אני הייתי מגביל את מספר הסרטונים בפוסט ל-10, אבל לרוב לא יותר מ-4 או 5. אבל כמובן שזה לא גורע מהפוסט המצויין.

    1. תודה רבה מנחם על התגובה.

      האמת שלא חשבתי שמישהו יראה את כל הסרטונים, הנחתי שכל קורא יתמקד באחת מחמש העונות שהכי קרובות לליבו ויצלול לתוכה אבל מקבל את ההערה ולקח אותה לתשומת ליבי.

  9. פוסט מעניין, תודה רבה.

    אין שחקן, ולא משנה כמה כשרוני הוא, שיכול לקחת לבד קבוצה עד הסוף, וראסל הוא הדוגמה הכי טובה לכך.
    אני מסכים עם אלו שכתבו שלפעמים זה נעשה ממצב של אין ברירה, אבל זה ממש לא תמיד המקרה (שוב, ראסל כדוגמה).
    יש שחקנים שזה פשוט האופי שלהם, אולי זה קטע של trust issues, אני לא יודע, אבל יש אנשים שזה פשוט חזק מהם, מבחינתם אין מצב שמישהו אחר מקבל את ההחלטות, ואם מגיע אחד כזה הם ידאגו שהוא יעלם.

  10. כשאתה האופציה הכי טובה אתה מכיש כמו הממבה
    כך הצ'יטה רואה אופציה לטרף ועט עליה
    ושניהם מבינים שצריך לצוד בלהקה כדי להיות בראש
    אז מחלקים סוכריות לשאר החיות

  11. פוסט מצוין.
    אם אני לא טועה קובי אמר משהו כמו ״אני מעדיף משחק בו קלעתי 0 מ 30 על משחק של 0 מ 9, כי אם עצרת אחרי 9 פיספוסים זה אומר שלא האמנת בעצמך״
    מראה משהו על המנטליות של קובי וראסל ודומיהם.
    שחקן שמשתולל לא יגיע רחוק אם אין לו קבוצה מספיק טובה והדוגמא היא הניצחונות של בירד על ג׳ורדן.
    אבל זה מרהיב לראות את המשחקים האלה . . .

    1. אחד מההבדלים בין ג'ורדן לקובי שעליהם כתב פיל ג'קסון, בעוד שאחרי 9 החטאות רצופות ג'ורדן היה עוצר ומנסה להיכנס למשחק בדרכים אחרות קובי היה ממשיך וממשיך

  12. מצויין. המשחק בין אוק לניו אורלינס היה אחד הטובים שאני זוכר
    לגבי ההגדרה לחזירות הייתי נזהר. יוסג' הוא פרמטר בעייתי. צריך להבין כיצד הוא מחושב בכדי להבין מה הוא רלוונטי למדוד. הנה החישוב (לצערי זה הדביק מימין לשמאל):

    100*[(Team Minutes)/(5*(Player Minutes))]*[(Field Goal Attempts)+0.44*(Free Throw Attempts)+(Turnovers)/[(Team Field Goal Attempts)+0.44*(Team Free Throw Attempts)+Team Turnovers)]

    ההסבר: הנוסחה מחשיבה נסיון זריקת עונשין כ44% מהערך של זריקה מהשדה כך ששני זריקות עונשין שוות 88% מזריקת שדה (לזריקה מהשדה יש גם פוטנציאל לנקודות רב יותר). הנוסחה מחברת את נסיונות הזריקה שלך מהשדה או העונשין ומוסיפה להם איבודי הכדור שהם גם נחשבים לפעולה. את הסך הזה היא חילקה לכמות הזריקות מהשדה פלוס עונשין פלוס איבודים של הקבוצה כולה בזמן שהותך במגרש. כך שנניח ששיחת 40 דקות ושזרקת 20 נסיונות מהשדה 10 זריקות עונשין ואיבדת 5 כדורים כשבמשחק הקבוצה זרקה 80 מהשדה 20 מהעונשין ואיבדה 15 אז החלק של הנוסחה הזה הוא
    (80+8.8+15)/(20+4.4+5) .

    זאת אומרת שעד כאן יש לנו 0.283 את זה צריך עכשיו לשים בפרופורציה לזמן המשחק כדי לנטרל את הזמן שלא שיחק. הרעיון היא ליצור מקדם להכפלה שיקטן ככל שהשחקן שיחק יותר זמן. אם השחקן שיחק 48 דקות אז המקדם יהיה שווה 1. אם הוא שיחק 24 דקות המקדם יהיה 2 וכך ככל שיעשה את אותם נסיונות לסל או איבודים בפחות זמן משחק היוסג' שלו עולה. וכך הנוסחה: סה"כ דקות המשחק האפשריות של קבוצה (ללא הארכה זה בדיוק 240 דקות שזה 48*5 שחקנים בכל רגע נתון) לחלק לדקות הקבוצה בזמן שהשחקן שיחק (5*40) . בדוגמא שנתתי השחקן שיחק 40 דקות. כך שזה 240/200 שזה 1.2. אז כעת ניקח את התוצאה הקודמת של השימוש בשחקן 0.283 ונכפיל ב 1.2. התוצאה היא 0.34. זהו עכשיו מכפילים ב100 בשביל האחוז ומקבלים יוסג' של 34%.

    אז מה זה מודד? כמה שחקן בזמן שהותו במגרש הוא המטרה האחרונה של הקבוצה שלו. הנוסחה לא מבדילה בין איבוד כדור לנסיון זריקה כי שניהם מעבירים כדור ליריבה. שניהם מסיימים פוזשין. הנוסחה לא לוקחת בחשבון משך אחזקת כדור אסיסט מסירה או שום דבר אחר. איך מורידים יוסג'? יעילות (אותם נקודות בפחות זריקותל) ושמירה על הכדור. בנוסף ככל שהקצב המשחק גדל ויש יותר זריקות לאחרים גם היוסג' יורד. כי 20 זריקות מתוך 90 זה לא כמו 20 זריקות מתוך 70. משחק מלא פוזשינים מוריד יוסג' (כל עוד לא אתה זה שמאבד כדורים שיוצרים את עודף הפוזשינים.

    1. קצב לא משפיע על USG כי אתה בעצם מודד איזה אחוז מהפוזשנים שחקן סיים בזמן שהותו על המגרש (לפחות תיאורטית כי בפועל אתה עושה את זה על פי ממוצע כללי בלבד).
      יעילות לא מורידה יוסג' אלא מצדיקה אותו. כלומר שחקן בעל אחוזי שימוש גבוהים שקולע ביעילות גבוהה צריך לקבל אור ירוק לקחת עוד זריקות (ראה סטף/KD).

      1. שים לב שכאשר ג'ון התייחס ליעילות, הוא הניח שמספר ניסיונות הזריקה ירד (ואותו מספר נקודות יקלע) ולכן היוסג' (מן הסתם) ירד.

          1. זה לא, כי אין כאן בכלל עניין של סיבה ומסובב.
            אתה רואה יעילות כהצדקה ליוסג' גבוה, זה אולי נכון אבל הצדקה אינה סיבה.
            שים לב שאני לא הצדקתי את ג'ון אלא רק ניסיתי להסביר את קו המחשבה שלו.
            נראה שג'ון מניח כל פעם שרק נתון אחד משתנה וכל השאר נשאר קבוע. במקרה היעילות, מספר הזריקות לסל של שחקן מסוים יורד בעוד שכל השאר נשאר אותו דבר (בפרט סך הנקודות). ובמקרה הקצב, מספר ניסיונות הקליעה הכולל עולה בעוד שמספר ניסיונות הקליעה של שחקן מסוים נשאר קבוע. בשני התסריטים הללו היוסג' של השחקן ירד אבל בשני המקרים ההנחות של ג'ון תיאורטיות בלבד.

          2. מראש אני לא מתווכח אם ההגיון המתימטי אלא אם ההצגה של הקשר הסיבתי.ג'ון כתב : איך מורידים יוסג'? והביא את הגברת הקצב והגדלת היעילות כדרך.
            בשני המקרים אני חולק בדיוק על הקשר הסיבתי הזה. ברור שמבחינה מתמטית מה שהוא כתב מדויק.

      2. אסביר את עצמי למרות שלי זה נשמע ברור. מדובר על אותו כמות זריקות של השחקן (ואיבודים) מתוך קצב גדול יותר ומלא זריקות. אם השחקן זרק 20 זריקות. או תיאורתית הוא מבטיח לעצמו 20 זריקות למשחק אז זה משנה כמה סה"כ זריקות נזרקו. אם ה20 שלך הם מתוך 90 או מתוך 70 זה משנה את הנוסחה. אם אתה לא מאמין לי תכניס נתונים בעצמך. לרוב התיקונים שלך במקום הפעם לא. קצב גדול מבטיח יותר פוזשינים שנגמרים או באיבוד או בזריקה או בעונשין.

        1. זה ברור אבל ההנחה כאן היא שבקצב שונה קצב הזריקות ישתנה. זו הבעיה. זה כמו להגיד שאם נעבור לקצב של שנות ה 60 ווסטברוק ישאר על אותו מספר זריקות. הוא לא יהפוך פתאום לשחקן אחר. הקצב לא משפיע על היוסג'. זו דרך די מעוות להציג את זה.

          1. זה לא נכון מתמטית מה שאתה אומר. יוסג' לוקח זריקות מהשדה, זריקות עונשין ואיבודים. קצב מדבר על כמות פוזשינים למשחק. אם יש 100 פוזשינים או 90 אתה מסכים איתי שמספר הזריקות או עונשין או איבודים יגבר? האם יש עוד דרך לסיים פוזשין? ככל שהקצב יגבר והשחקן מציג את אותה הסטטיסטיקה של זריקות ואיבודים היוסג' שלו ירד. בנוסף הדגש שלי לאו דווקא היה על קצב אלא על מספר הזריקות וזה מה שנתתי בדוגמא.

          2. ג'ון, אני חוזר שוב – אין ויכוח עם מה שכתבת מבחינה מתמטית. הבעיה היא בהצגה של הקשר בין היוסג' לקצב או ליעילות.
            אתה כתבת איך להוריד יוסג'?
            הדרך להוריד יוסג ' היא לקחת פחות זריקות (ואיבודים) מהכלל. בדוגמא שלך אתה מניח מספר זריקות קבוע אבל אם ניקח כדוגמא את ווסטברוק. נניח והתאנדר יעלו את הקצב – אתה חושב שזה יוריד את היוסג' שלו? ברור שלא כי הוא ייקח יותר זריקות. נניח גם שהוא פתאום יקלע באחוזי קרי, אתה חושב שהוא ייקח פחות זריקות? גם לא כי עכשיו גם יהיה ל"חזירות" שלו הצדקה והתאנדר אפילו ינצחו יותר.
            בקיצור כל מה שאני יוצא נגדו זה הקשר הסיבתי. כדי להוריד את היוסג' הגבוה שחקן פשוט צריך לוותר על הכדור ולזרוק/לאבד פחות. להעלות את הקצב או להגביר את היעילות שלו לא יגרום לזה לקרות.

  13. פוסט פנטסטי. אהבתי מאד את הכותרת היא מתאימה. בשביל להיות בהיכל התהילה של הגדולים באמת אם אתה לא בקבוצת כוכבים אתה חייב להיות חזיר על. זה רק מאמת את המסקנה שלי שהשחקן שיעבור את מייקל אי פעם יהיה חזיר ברמה אחרת. לראס 17 מייקל 87 וקובי 06 היו בקבוצה פחוני על שלא מסוגלים להטביע מול סל ריק ולכן הם שם. עונות אלו הן גם בין הגדולות אי פעם בעונות אינדיבידואליות של שחקן בודד אי פעם וסיפקו זכרונות והיילטס לקריירה שלמה. אני אישית חולה שחקני בול הוג כשרוניים בטירוף. אוהב את השכונה אוהב את האחד על אחד. החוסר הישגים זה לא בגלל שהיו חזירים אלא כי לא היה מסביב כלום.

  14. כל החמישה האלו היו מספיק טובים כדי להגיע לפלייאוף, כולל ווסטברוק ב-2015 שלא עלה הסוף.
    יותר מסיבוב ראשון אף אחד מהם לא היה שווה, כולל קובי שקלע 50 ביתרון 3:2 בסדרה, אבל עדיין הפסיד.
    2 החזירויות המאוחרות של הקב"ה היו בעונות שפיפן היה פצוע בהן.
    בכל קבוצה שהגיעה רחוק היו תמיד לפחות 2 שחקנים ראויים, והחריג היחיד הוא הגמר של אייברסון בו השחקן השני היה רלוונטי רק בהגנה, דיקמבה מוטומבו כמובן.

  15. פוסט מעולה. החזירים הם אנומליה קשה לאוהבי הכדורסל. מצד אחד איך אפשר שלא לרצות לראות שחקן שמשתלט על כל פיסה במגרש ושולט בה באופן אבסולוטי. מצד שני איך אפשר לא לרצות לראות קבוצות כמו סאן אנטוניו (בשיאה כאשר טימי-טוני-מאנו והצוות המסייע עשו קרקס ממיאמי של לברון ו-וויד) או גולדן סטייט (שעל אף שלל כוכביה עדיין משחקת לרוב כמו קבוצה ולא כמו אוסף כוכבים). כנראה שבאמת הכוכבים/חזירים לא באמת מצליחים לקחת אליפויות לבד ואז הם נשארים עם מחמאות וסיבוב שני בפלייאוף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט