דייוויד סטרן – מחוללם של המאורעות הלך לעולמו / מולי

פרויקט גיבורי היכל התהילה: דייוויד סטרן – מחוללם של המאורעות / מולי

הקדמה

הערב דייוויד סטרן הלך לעולמו. וכך אמי מעלה שוב את סיפורו של מי שניתן לכמותו מחוללם של הצאורעות.

הגיבור הראשון בפרויקט גיבורי היכל התהילה, לא נולד עם הכדור ביד, לא הצטיין בקליעה לסל משלוש והאחוז שלו מקו העונשין היה מחפיר למדי. החטיפות והחסימות בהן הצטיין הגיבור הראשון שלנו היו שונים לחלוטין מאלו של כל כדורסלן בליגה, ויודעים מה? גיבורי הכדורסל הזה גם לא היה מעולם אתלט מחונן… ועדיין, ניתן לומר במידה רבה של ביטחון שמאז ומתמיד, למן ילדותו ועד פרישתו מהליגה, הוא העדיף את התעמלות טיפוח המוח על פני התעמלות וטיפוח הגוף.

ועדיין, אולי יותר מכל אחד אחר, הוא יכול וצריך להיחשב כמחוללם של המאורעות, לפחות בכל מה שקשור לליגת ה- NBA, ולכן  – לפחות לטעמי – מגיע לו תואר הכבוד: "גיבור היכל התהילה".

דייוויד סטרן, מאתר ויקיפדיה באנגלית
דייוויד סטרן, מאתר ויקיפדיה באנגלית

ילדותו ונערותו של דייויד סטרן

דויד יואל שטרן,  או אם תרצו דייוויד סטרן, נולד בניו יורק ב- 23 לספטמבר 1942, יום שלישי בשבוע שבו נאמר (ובמקרה הזה בצדק גמור) פעמיים כי טוב. יום הולדתו יצא יום אחרי יום כיפור, מה שאולי קצת מסביר את הקריירה שלו שפרחה בעקבות צרות ומשברים.

דיוויד נולד לתוך עולם במלחמה, לא סתם מלחמה אלא ה-מלחמה.  הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, יותר מדויק: ימי הקרב על סטאלינגראד בו נפגעו כמיליון חיילים משני הצדדים, ובו עצרו הרוסים בסופו של דבר (גם) בעזרת "סבא חורף" את התקדמות הצבא הגרמני במזרח אירופה, וימי קרב הבלימה של כוחות ארה"ב את צבא יפן באוקיאנוס השקט.

ביום בו דייויד נולד, דווח בעיתונות הארץ ישראלית כי הנשיא רוזוולט ביקש מן הקונגרס הקצבה של  682,783,577 לירות ארץ ישראליות  לצורכי הצי, כשהוא מודיע שעד סוף השנה יהיו לארה"ב 4.5 מיליון חיילים, מספר שיוכפל ויותר עד סוף 1943.

מודעת מלחמה, עיתון "המשקיף" . 22/09/1942
מודעת מלחמה, עיתון "המשקיף" . 22/09/1942

משפחת סטרן גרה בטִינֶק (Teaneck) ניו ג'רזי, פרבר (Township) של ניו יורק שכיום גרים בו כ- 42,000 איש. כנער, דיוויד עבד בדליקטסה של אביו במנהטן ולמד בתיכון טינק. מבחינת כדורסל, נראה כאילו הקשר העיקרי שלו לכדורסל היה שהוא ואביו היו אוהדים שרופים של הניו יורק ניקס, והלכו למשחקים במדיסון סקוור גארדן הישן.

תיכון טינק. מויקיפדיה באנגלית.

שנות האוניברסיטה של דייויד סטרן

לאחר התיכון, כמו כל ילד יהודי טוב בארה"ב, דייוויד נרשם לאוניברסיטה, אוניברסיטת רטאג'רס במקרה שלו, ובשנת 1963 הוא קיבל שם BA בהיסטוריה. בזמן לימודיו הוא לקח חלק באחוות סטודנטים, בשם סיגמא, אלפא מוּ (ΣΑΜ) שהיתה עד 1959 אחווה המיועדת ליהודים בלבד. קשה לישראלי הממוצע להבין את תפקידה המחבר של האחווה בארה"ב, אך די אם נאמר כי אמנם ברוב האחוות החברות היא לתקופת הלימודים בלבד,  עדיין ישנן חלק מהאחוות בהן החברות היא לשנים, לעתים אף לעשרות שנים לאחר סיום הלימודים. וכך, במיוחד באחוות על רקע דתי, האחווה משמשת ככלי מחבר.

לוגו אחוות ΣΑΜ מויקיפדיה באנגלית.
לוגו אחוות ΣΑΜ מויקיפדיה באנגלית.

חברים בולטים לטובה ב- ΣΑΜ לאורך השנים היו למשל: הזמר והיוצר בוב דילן, השחקן פול מישל גלזר (סטארסקי), הסופר פיליפ רות', זוכה פרס נובל בפיזיקה דונלד גלזר, שחקני ה- NBA: דן שייס ודייב בינג, וולי זולצ'וק נשיא סיאטל סופרסוניקס, הארי גליקמן מייסד ונשיא פורטלנד טריילבלייזרס ומארב האלברט פרשן הספורט של NBC. ואולם, היו גם חברי ΣΑΜ שבלטו לרעה דוגמת בארני מיידוף (מי שהיה אחראי להונאת פונזי הגדולה ביותר שנחשפה אי פעם) ומייקל מילקן, מלך אג"ח הזבל.

יש לשער שבלחץ הוריו, שרצו שכנער יהודי כשר למהדרין הוא יהיה או רופא או עורך דין, דייוויד המשיך ללמוד באוניברסיטת קולומביה, ואכן, בשנת 1966 הוא קיבל תואר במשפטים ועבר עוד באותה שנה את בחינות ההסמכה שלו כעו"ד במדינת ניו יורק.

עבודתו הראשונה של דייויד סטרן כעורך דין

אחת הבחירות החשובות ביותר שאדם עושה אחרי לימודיו, היא בחירת מקום עבודתו הראשון במשרה מלאה. לחלק לא מבוטל מהאנשים, דווקא מקום ראשון זה מגדיר הרבה מאוד משארית חייהם, וכך היה גם במקרה של דייוויד הצעיר. הוא התקבל לעבודה בחברת עורכי דין בשם פרוסקאואר, רוז גוץ ומנדלסון, חברה שנוסדה בשנת 1875 וכתובתה הוא טיימס סקוור 11. חברה זו, שכיום מועסקים בה מעל לשבע מאות עורכי דין ושבשנת 2015 הכנסותיה הגיעו ע"פ ויקיפדיה ל 822.5 מיליון דולר, מייצגת בין השאר כמעט את כל ארגוני הספורט הגדולים בארה"ב (NBA, NHL, NFL, MLS, MLB, Pac-12, Big East, Association of Tennis Professionals, and Premier League,), כמו גם אמנים ידועים כגון מאדונה, U2, ליידי גאגא, קניה וסט, בון ג'ובי וג'אנט ג'קסון.

רוברטסון נגד ה- NBA

דייויד סטרן התבלט בחברה והפך לעורך הדין המוביל במשפט "רוברסטסון נגד האן בי איי", משפט שנועד לבטל את החוק ששחקן כדורסל הינו "רכוש 'לתמיד' של קבוצתו", ואינו יכול לעבור לקבוצה אחרת בלי הסכמתה. סטרן הוביל מטעם הליגה מהלך שהביא למעשה לחוקי ה"פרי אייג'נסי" הקיימים כיום. בהמשך, סטרן הוביל למעשה את האיחוד בין ה- NBA ל- ABA שנמנע עד אז גם ע"י איגוד השחקנים בשל אי פיתרון בעיית ה"פרי אייג'נסי".

סטרן כיועץ כללי לקומישינר ליגת ה- NBA שבמשבר

בשנת 1978 סטרן עזב את משרד עורכי הדין, והצטרף לשורות הליגה כיועץ כללי לקומישינר הליגה דאז, לארי אוברייאן שכיהן בעמדה זו מ- 1975 עד 1984.

לקראת סיום כהונתו של לארי אוברייאן כקומישינר של ה- NBA, הליגה היתה במשבר. כותב מייקל הלברשטם בספרו האגדי על הפורטלנד טריילבלייזרז "שם המשחק" [מאוד מומלץ – מולי]  את המילים הבאות:

"פקד משבר את ה- NBA עצמה. מספרן של הקבוצות החדשות נטל את העוקץ מן היריבויות המסורתיות. הקבוצות המסורתיות התקשו עתה יותר למצוא מחליפים ראויים לשמם לשחקניהן המתבגרים בשל ריבוי קופצים על הכישרונות החדשים. עומס הנסיעות גבר, והשחקנים אשר כרעו כבר קודם תחת נטל לוח המשחקים הדחוס, נתבעו עתה למאמץ קשה עוד יותר. בשידורי הטלוויזיה של משחקי העונה לא ניתן היה יותר להסתיר את תשישותם…." ("שם המשחק" עמודים 190-191).

בנוסף, המשבר בליגה נבע בראש ובראשונה מהתפישה של חלק מאמצעי התקשורת וחלק מקהל האוהדים את שחקני ה- NBA כמסוממים (תפיסה שנבעה לפחות בחלקה כתוצאה מסטראוטיפים גזעניים).

המשבר התבטא גם במעבר לשידורים מוקלטים במקום שידורים חיים בטלוויזיה, אפילו של סדרות הגמר, ובעיקר באבדן אחוזי צפייה.

הליגה החלה עוד בזמנו של אוברייאן (כשרבים האמינו שסטרן הוא המושך בחוטים העיקרי כבר אז) בפעולות "ניקוי הליגה מסמים", ובפעולות לשיווק הליגה כגון סופשבוע אולסטאר מורחב. גם בואם של לארי בירד ומג'יק עזר בפעולות השיווקיות ובמתן "פנים חדשות" לליגה.

דייויד סטרן ממונה לקומישינר ליגת ה- NBA

בשנת 1984 החליף דייויד סטרן את לארי אוברייאן כקומישינר של ה- NBA.

איני יודע כמה מאיתנו מבינים באמת אחריות. אני מבין אחריות ולכן אני מפחד ממנה. אני מבין את העול הבא יד-ביד עם האחריות, ולכן אני מקבל על עצמי מרצון את משא ונטל האחריות רק במקרים מעטים, או במקרים של חוסר ברירה.

ואולם, שלא כמוני, יש אנשים כמו דייויד סטרן שמצליחים להבין את האחריות, להבין את העול שהיא מחייבת, אבל עדיין מקבלים אותה בברכה. דייוויד יכול היה להמשיך להיות האיש החזק שמאחורי הקלעים, האיש המנתב, אך לא מי שהאחריות עליו,  ואולם, הוא העדיף  להיות הקומישינר, להיות גם האחראי באור הזרקורים, להיות האיש הקובע מאחורי ולפני הקלעים, ולשמש כממונה קבל עם-ועדה לטוב ולרע על ה- NBA.

בליגות ספורט בצפון אמריקה, ובעיקר בליגות מקצועניות, נציב או בביטוי האנגלי המקובל קומישנר (Commissioner) הוא בעל התפקיד הניהולי והרגולטורי הבכיר של הליגה. הוא ממונה על ידי בעלי הקבוצות כדי לקדם את הליגה ואת ענייניהם של הבעלים.

כוחו וסמכויותיו של הנציב משתנים בין ליגה וליגה, בהתאם לחוקיה ותקנותיה. אלה יכולים לכלול סמכויות משמעת על שחקנים (בדרך כלל בכפוף להסכמים עם איגודי השחקנים) או בוררות בין קבוצות."

מהערך "נציב (ספורט)" בויקיפדיה.

דייויד היה הקומישינר משך דור שלם! משך שלושים שנה, ומכך שברור שעשה אינסוף דברים משך 10,950 הימים בהן שימש כקומישינר. ברור גם שלא נוכל כאן להתעכב על כל מעשיו ונאלץ לכן לבחור ולהציג רק את הבולטים שבהם:

הישגיו של דייויד סטרן כקומישינר ליגת ה- NBA

המעשה הדחוף ביותר היתה עבודתו יד ביד עם בוב לניר (נשיא איגוד השחקנים דאז),  ג'טו דרו ומייקל ריי ריצ'ארדסון על נושא סילוק הסמים מן הליגה. החלה חובת בדיקות סמים, ננקטו עונשי הרחקה לזמן מוגבל על תפישה ראשונה, וענישה מוגברת במקרה של תפישה שנייה ומעלה.

הסוגיה השנייה החשובה והדחופה היתה הפיכת ה- NBA לארגון מוכר בכל רחבי העולם מתוך מחשבה על גלובליזציה והפיכת ה- NBA לליגת הכדורסל של העולם. כולו

כשלב הראשון בתכנית הזו, הוא החל במגעים עם פיב"א כבר באולימפיאדת לוס אנג'לס ב- 1984. מאז, מנגנון ה- NBA עבד עם פיב"א (איגוד הכדורסל הבינלאומי) על מנת לאפשר שיתוף שחקני NBA באולימפיאדה, וכך באה לעולם "נבחרת החלומות" של אולימפיאדת ברצלונה 1992 שלדעתי האישית עשתה יותר מכל דבר אחר, כולל אולי אפילו מייקל ג'ורדן! להפצת שם ה- NBA בכל פינה בתבל.

אבל הגלובליזציה המשיכה במקביל לבוא לאורך השנים לידי ביטוי בהדרגה ובדרכים שונות. ראשית, המעגל הקרוב לארה"ב: בקנדה. בשנת 1995 הוקמו הטורונט רפטורס והונקובר גריזליז (שעברה בשנת 2000 לממפיס).

משחקי ראווה עם קבוצות אירופאיות החלו מספר שנים קודם לכן. המשחק הראשון בין קבוצת NBA לקבוצה מחוץ לגבולות ארה"ב, נערך, אגב, בתאריך 07/09/1978 ונערך לא פחות ולא יותר ביד אליהו כשהוושינגטון בולטס הפסידו 98-97 למכבי ת"א. מאז שיחקו קבוצות NBA באירופה ואסיה

ואולם, בשנת 1990 נערך ביפן משחק הקדם-ליגה הראשון מחוץ לגבולות ארה"ב בין פניקס ליוטה, אך רק ב- 20/08/2010, הודיע דייויד סטרן על זוג משחקים רשמי ראשון של קבוצות ה- NBA (טורונטו וניו ג'רזי) בלונדון שייערך במרץ 2011.

משחקי NBA מחוץ לגבולות ארה"ב וקנדה הפכו מאז למסורות ושוחקו גם מחוץ לגבולות אירופה.

במקביל החלו שיתופי פעולה הן טלוויזיוניים והן מסחריים עם גורמים מקומיים בכל היבשות, אך דייוויד הבין שכדי ליצור מעורבות רגשית אל הליגה "מעבר לים", עליו להביא ל- NBA שחקנים זרים. אין פלא, למשל, שיאו מינג הסיני נבחר ראשון בדראפט 2002 ע"י יוסטון, לדעתי בעיקר מאחר וההשלכות הכספיות של הרווחים מהשוק הסיני היו, האפילו על איכותו מחד, ועל הסיכונים שיוסטון לקחה עם בריאותו מאידך.

גם כיום, מספר שנים אחרי זמן כהונתו של דייוויד, הליגה ממשיכה בדרכו ומנסה להתפשט עוד ועוד. האתגר הנוכחי הוא חדירה לתת היבשת ההודית המכורה לקריקט, וה- NBA עושה כמיטב יכולתו לחדור להודו בפרט ולחצי האי ההודי ככלל.

כפי שאולי שמתם לב, אם נבחן את הפרופיל של המגיבים באתר, נגלה בראש ובראשונה שרובם המכריע הם גברים. זה לא שנשים לא עושות ספורט, אבל – יחסית לפחות – נשים פחות משחקות כדורסל בנעוריהן, ומן הסתם הן גם הופכות – פחות מגברים – לאוהדות כדורסל ככלל ואוהדות NBA בפרט.

דייוויד סטרן זיהה זאת והחליט לנקוט צעדים על-מנת לחבר את החצי הנשי של האנושות לכדורסל בככלל ול- NBA בפרט. לשם כך, הוחלט בראש ובראשונה להפוך את משחקי ה- NBA לחוויה לכל המשפחה. אם הבייסבול נתפש כבילוי של אב ובן, הרי דייוויד ניסה להפוך את ה- NBA לחוויה לכל המשפחה.

אבל ישנה עוד דרך לחבב כדורסל על הנשים, והיא: משחקי נשים. וכך, בשנת 1997, הוקמה ביוזמתו של דייוויד ליגת ה- WNBA (Women's National Basketball Association). בין שתי הליגות ישנו שיתוף פעולה מלא המביא למצב שכל הצדדים מנצחים כתוצאה ממנו.

דייוויד סטרן הבין את נושא אמצעי התקשורת, אך הוא גם היה מספיק חדשן כדי להבין שניתן להרוויח כסף לא רק משוק הטלוויזיה, אלא גם בדרכים פחות מסורתיות. וכך, הליגה יצרה שיתופי פעולה עם כל אמצעי התקשורת, החל ממשחקי מחשב, המשך באינטרנט שמספק כיום גם אמצעי צפייה בשידור חי חליפיים לשידורי הטלוויזיה (pass league), ואתר ואפליקציית פלאפון שניתן לקבל בהם מבחר סטטיסטיקות, סיפורים וקטעי ווידיאו.

אין זה בא לומר שהטלוויזיה הוזנחה. שידורי ה- NBA עולים למשדרים הרבה כסף, ולזכותו של דייוויד ניתן בהחלט לומר שבכל חוזה שנחתם עם חברות הטלוויזיה בזמן כהונתו כקומישינר, הליגה קיבלה יותר כסף מקודמו.

ואולם, הטכנולוגיה לא נועדה מבחינתו רק לשדר את המשחקים. דייוויד יזם את הכנסת השיפוט בעזרת הטכנולוגיה, תוך שמירה על מינונים שימנעו את הארכת זמן המשחק ללא גבול, ותוך הקמת מרכז שיפוט כלל ארצי שבוחן דברים מיד כשהם נעשים.  הוא לא היסס גם לאפשר מתן עונשים בעקבות מעשה שנקלט בשידור ולא ניתן עליו מעשה בזמן המשחק.

ביוזמתו החלו שיתופי פעולה בין הליגה ושלל חברות פרטיות העוסקות בכדורסל במטרה לשפר את איכות המשחק. זה יכול לבוא לכלל ביטוי החל בסטטיסטיקות אוטומטיות מכל סוג שניתן לחלום עליו, וכלה ביישומים לשיפור האימון והביצוע המשחקי בכל אספקט של המשחק.

המשברים הבולטים בזמן כהונתו של דייוויד סטרן

דייוויד, מעצם תפקידו כקומישינר משך שלושים שנה, נאלץ לעמוד בפני שלל משברים וכמעט תמיד התמודד מולם בהצלחה. אזכיר רק שניים מן המשברים הבולטים ביותר בזמנו: הלוקאאוטים של 1999 ו- 2011, ופשיטת הרגל של ניו אורלינס באוקטובר 2010.

דייוויד בחר בדרך ייחודית להתמודד עם פשיטת הרגל של ניו אורלינס: ב- 20 בדצמבר 2010, רכשה ליגת ה- NBA את הקבוצה מידי ג'ורג' שין בעלות של כ- 300 מיליון דולר. וכך, הליגה  הפכה לבעלים של הקבוצה ודייויד שימש במקביל בתפקיד הבעלים של הקבוצה  משך כשנה ושליש עד ה- 13 באפריל 2012, כשהקבוצה נמכרה לטום בנסון ז"ל תמורת 338 מיליון דולר.

כאשר הקומישינר של הליגה  עושה את תפקידו כהלכה והליגה מצליחה, זה כמובן גורם לשלל הצלחות והישגים. ואולם, עם ההצלחה באות תמיד גם בעיות. לאחר שהליגה הצליחה שוב ושוב והבעלים גרפו הון לכיסם, נוצר מצב בו גורמים אחרים תבעו נתח גדול יותר מההצלחה לעצמם. היו אלו השחקנים שחשו שההצלחה מגיעה קודם כל כתוצאה ממעשיהם, והם רצו משכורת גדולה יותר ותנאים טובים יותר.

וכך, גם ב- 1999 וגם ב- 2011, נאלץ דייוויד להשבית את הליגה השבתת-מגן מאחר והבעלים והשחקנים לא הגיעו להסכמה. מעצם תפקידו, הקומישינר אמור לנהל את כל הגורמים המעורבים במשחק: הבעלים, השחקנים, השופטים, המאמנים, וכדומה. לכל צד האינטרסים שלו, שהם לרוב מנוגדים לאלו של הצדדים האחרים ועל הקומישינר להלך בין הטיפות מחד ולכפות את הפיתרונות שהם לטעמו הטובים ביותר לליגה על חשבון כל הצדדים – מאידך.

הנהלת הליגה היא יותר מאשר גוף מנהלי. אינך יכול לנהל ליגה מצליחה ללא מעורבות בפן המקצועי של חוקי המשחק. וכך, לקראת הדראפט של 1985, הליגה נכנסה לבעיה: כל הקבוצות רצו להיות ראשונות בדראפט כדי שהן תוכלנה לבחור את פטריק יואינג. כתוצאה מכך החלה עונת טנקינג (הפסדים בכוונה) בוטה מצד מספר קבוצות. הפיתרון של דייויד היה שינוי חוקי הדראפט למניעת שחזור הטנקינג, אך כידוע,  התופעה חזרה על עצמה למרות זאת – גם בעשור האחרון.

פאט ריילי על דייויד סטרן

בכל מקרה, בשורה התחתונה, שלושים שנה אחרי כניסתו לתפקיד הקומישינר, כשסטרן עזב את הליגה, היא היתה עסק שייצר יותר מ- 5.5 ביליון דולר בשנה, לשחקנים היתה משכורת שנתית ממוצעת של 4 מיליון דולר, לליגה היה חוזה טלוויזיה של יותר מביליון דולר לשנה, מאות מיליוני אוהדים ופעילויות פילנטרופיות בכל רחבי העולם.

פאט ריילי אמר עליו:
"דייוויד סטרן הוא הכוח הראשון בחשיבותו, הסיבה הראשונה בעטייה הליגה [ה- אן בי איי] נמצאת היכן שהיא היום, ואין בכך שום חוסר כבוד לשום שחקן נפלא בכל תפקיד שהוא כמו גם לא לבעל קבוצה כלשהו. יש לזה קשר למנהיגות של אדם אחד בודד."
וריילי המשיך:

"לאורך זמן, דברים לא משתנים במקרה, סתם ככה. הם לא. ישנו מישהו בראש הפירמידה שגורם לרע להיעלם ושמשווק את הטוב. הוא איש חזון מאוד חזק ומאוד פרגמטי."

ב- 26 באוקטובר 2012 הודיע סטרן שיעזוב את תפקיד הנציב ב-1 בפברואר 2014, 30 שנה בדיוק אחרי שנכנס לתפקיד.

היכל התהילה מקבל לשורותיו את דייויד סטרן

שנתיים אחרי פרישתו, ב- 2014, דייויד סטרן נבחר להיכל התהילה של הכדורסל ע"ש נייסמית'. בטקס ליוו אותו בוב ראסל, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, ראס גריניק (שהיה סגנו) ובוב לניר.

והנה נאום הכניסה שלו להיכל התהילה:

סיכום הסטרן

"מנהל," כך כאמור אומרת הגדרה שקראתי אי שם בשנות בשמונים של המאה הקודמת, "הוא מי שמשיג תוצאות בעזרת עבודה של הכפופים לו.". המדהים בדיוויד סטרן, לפחות לטעמי, הוא שהוא הצליח להשיג תוצאות בעזרת הכפופים לו, אלו שמלפניו, מאחוריו ומצדדיו: סגל הליגה, שחקנים, שופטים והתקשורת.  יודעים מה, אולי אפילו חשוב יותר: הוא השיג תוצאות גם בעזרת אלו שמעליו: בעלי הקבוצות שהם לכאורה הממונים עליו.

היכולת הזו שלו לנצל את כל המשאבים כדי לנתב את הליגה שבאחריותו בדרך אל ההצלחה למרות כל המהמורות, היא הגורם העיקרי שהופך אותו ללא סתם גיבור היכל התהילה, אלא לאגדה של גיבור היכל התהילה – לפחות בעיני.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. הסקרן שהרג את החתול

    3 ספט 2018 08:31:41

    עוד לא קראתי, אבל אלוהים ישמור כמה אתה גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו, עוד לא קמנו ואתה כבר חשבת על פרויקט התחלת לבצע אותו ויש לך תוצר מוגמר….
    אדוני אלה דברים שלוקחים לפחות שבוע שבועיים (״על פי זמנים שלא פוגעים באחר…״)

  2. אסף

    3 ספט 2018 08:35:48

    האיש ששינה את פני הליגה מבחינה ניהולית והאחראי העיקרי גם כן מבחינה זו שהליגה במקום שהיא נמצאת בו מבחינת עוצמתה הכלכלית -שיווקית-תדמיתית

    1. הציפור הנדירה

      3 ספט 2018 11:12:09

      ולא הזיקו קיומם של מג'יק ובירד בשיאם כשהחל את תפקיד הנציב והגעת ג'ורדן בעונה הראשונה שלו בתפקיד.

  6. יואל יצרן בובות מדופלם

    3 ספט 2018 09:20:55

    בהחלט "גיבור היכל התהילה"
    לא אהבתי אותו יותר מידי,והמחליף שלו נראה כמו סיבה לשנאת יהודים,האמת שניהם מדהימים,בעלי הקבוצות צריכים לבנות להם פסלים ולעלות מנחה כל שבוע.

  8. ולדי קוגן

    3 ספט 2018 09:29:13

    מולי זה נהדר.רעיון גאוני להתחיל עם סטרן.תיקון קטן הקנדיות נכנסו לליגה ב-95. היו לו עוד משברים שטיפל בהם מן הסתם, השופטים המושחתים וקוד הלבוש למשל. באמת עשה המון למען הליגה ב-30 שנה.

    2. מולי

      3 ספט 2018 10:45:52

      ברור שהיו לו עוד משברים, וכשאכתוב עליו ספר שלם, גם קוד הלבוש ייכנס מן הסתם, אבל כאן הייתי חייב לקצר כי אפ'חד לא היה קורא 263 עמודים על דוד יואל 🙂

    1. מולי

      3 ספט 2018 10:50:03

      עיתון "המשקיף" נמצא כחלק מפרויקט הספריה הלאומית שסרקה והעלתה לרשת כמה עשרות עיתונים.
      יש להיכנס לקישור הבא:
      http://web.nli.org.il/sites/JPress/Hebrew/Pages/HaMashkif.aspx

      בתחתית העמוד יש כפתור "לצפייה בעיתון" שמעביר לדף הפרויקט. ואז אפשר לבחור עיתונים, שנים וכדומה בעזרת כפתור החיפוש

      1. יוסל'ה שוחמכר

        3 ספט 2018 12:08:26

        תודה רבה אבל כשאני בוחר עמוד הוא משום מה לא נטען לתצוגה בודדת, למרות שאפשרתי פופאפס ונטרלתי את חוסם הפרסומות (ליתר בטחון, לא חושב שזה קשור).

  12. עידו גילרי

    3 ספט 2018 11:28:47

    ללא ספק אחד האנשים החשובים בתולדות הליגה.
    הקפיצה העצומה שהליגה עשתה בתקופתו קשורה לא מעט לשינוי הכלכלי בארה"ב באותה תקופה. לטעמי ההישג המשמעותי שלו בהקשר הזה הוא מיסוד תקרת השכר ושיתוף הרווחים בין הקבוצות שהובילה למבנה שבו קבוצות יכולות להתקיים ללא חשש תמידי מקריסה.
    לגבי מה שכתבת כי השחקנים בליגה נתפסו כמסוממים – אז זה היה די בצדק. כמובן שלא כולם היו על סמים אבל עשרות שחקנים השתמשו אז בקוקאין על בסיס קבוע וזו אכן הייתה בעיה שסטרן מיגר יפה. גם האלימות על המגרש שהיום משום מה רבים מסתכלים עליה בנוסטלגיה הייתה מאד בעייתית וזו עוד בעיה שטופלה יפה על ידו.

  13. האווי לאסוף

    3 ספט 2018 11:38:24

    מעולה מולי, וראוי מאוד. תודה רבה.
    בדרך כלל מי שיוצר (מוזיקאים קולנוענים, ספורטאים) לא אוהבים לתת קרידיט ל'חליפות', אלו שרק נועדו לייבש ולהצר את היצירתיות. במקרה של סטרן, אני לא חושב שיש ספק בתועלת העצומה שהוא הביא

  16. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    3 ספט 2018 13:32:19

    מולי איזה פרוייקט הרמת, חבל על הזמן. רק שמרוב השקעה היזהר שלא לשרוף את עצמך . . .
    סטרן היה מנהל ענק ואיש חזון.
    הוא מבין לנפשו של אדם ויודע לתמרן בין אנשים עם אגואים גדולים לטובת העניין עצמו.
    ובנוסף הוא מבין גם בשיווק וגם בטכנולוגיה – כמו סטיב ג'ובס רק בלי המניירות . . .

    1. עידן הרחוק

      3 ספט 2018 22:11:50

      מעניין נושא המניירות שהעלית .. חשבתי על הדמיון בחזון.. החוסר מניירות סגר לי את הסוף נפלא !

      מולי, כתבת נפלא תודה רבה !
      ריילי, שהוא בעיניי אחד הענקים והעצומים של המשחק לדורותיו סיכם נפלא כמו שציטטת .
      שוב תודה .

  17. Berch

    3 ספט 2018 13:49:56

    מעולה מולי, וסחטיין על המהירות….
    סטרן היה דיפלומט משכמו מעלה. אפשר לאוהב אותו, אפשר לשנוא אותו אבל אי אפשר להתעלם מפועלו.
    היה לי (קצת) עצוב כשפרש למרות שזה היה הדבר הנכון לעשות

  19. John

    3 ספט 2018 15:00:50

    כתבה מעניינת מולי!!!
    בראיון לדה רינגר שנתן ווג' לפני כשנה התייחס להבדלים בין דיוויד שטרן לאדם סילבר ולמה שטרן התקשה לקבל את אותה אהדה בשנותיו האחרונות. תרגמתי לעברית אך מי שרוצה שיחפש את המקור ב-The Ringer בגוגל

    ווג':
    לאדם סילבר אכפת יותר מה אנשים סביבו חושבים. הוא סקרן מאוד לגבי רעיונות חדשים. אני לא יודע אם דייוויד שטרן, ככול שהתבגר והליגה השתנתה סביבו, האם הוא הסתגל. כששטרן השתלט לראשונה על הליגה, כל הבעלים האלה שרכשו פרנצ'ייזים תמורת כמה מיליוני דולרים בודדים ראו את ערכם של הקבוצות שלהם נוסקות עד הגג כשהלייקרס וסלטיקס החלו את יריבותם וכסף מהטלוויזיה התחיל לזרום פנימה, ואז עידן ג'ורדן החל. היו הרבה בעלים ש'על עיוור' הסכימו עם כל מה שדיוויד רצה; הם היו בסדר עם זה כי הוא הרוויח להם הון תועפות. הם יכולו למכור את הפרנצ'ייזים שלהם באופן משמעותי בהרבה מהמחיר בו הם קנו אותם. הערך עלה באופן קבוע. ולא מעט מכרו

    ואז הגיע דור חדש של בעלים, ששילם כבר מחיר גבוה בעבור קבוצתו, שחלקן נאבקו להרוויח כסף, על פי שיטות הניהול הישנות שלו, ורצו נתח גדול יותר בקבלת ההחלטות לגבי ניהול הליגה. אני לא יודע אם שטרן אי פעם הסתגל לזה, כאשר בימי הזוהר שלו נהג לחבוט אגרופו על השולחן כסוג של "ככה זה הולך להיות. זה מה שאנחנו עושים"

    אני חושב שאדם מנווט את הספינה כל כך הרבה יותר טוב. אני חושב שהוא מסוגל להתמודד עם הרבה בעלים שונים, הרבה בעלים תובעניים, בצורה קלה יותר מאשר שטרן, ובכל זאת עדיין קשה מספיק עם החברה האלה כאשר הוא היה צריך לקבל החלטות. בין אם זה היה להזיז את האולסטאר משארלוט, זאת אומרת, היה צריך למכור את הצעד הקיצוני הזה לכמה אנשים חשובים בליגה. או אפילו אירוע דונלד סטרלינג, כאשר כולם בפומבי בליגה תמכו בו והוא קיבל גיבוי מכולם. אך באופן פרטי, היו הרבה בעלים שתשאלו אותו כי הם תהו, "האם זה יכול לקרות גם לי? אולי לא אמרתי דברים חמורים כאלה ואולי אין לי את ההיסטוריה שיש לסטרלינג. אבל אולי יש עליי משהו אחר, ואם זה בכלל יצא ואז בגלל התקדים של סטרלינג אני גם עלול להפסיד את הקבוצה שלי." הוא נאלץ למכור את החלטת סטרלינג בשקט לבעלים. אני חושב שהוא היה די מיומן לבצע תהליך כזה (ברמיזה ששטרן פחות יכל, מה גם ששטרן ידע על מעלליו של סטרלינג והתעלם מהן שנים – john)

    לסילבר יש גם קשר טוב יותר עם שחקנים: הוא עשה עבודה נהדרת בתקשורת איתם במיוחד בשנים המאוחרות, בהם ראו השחקנים את שטרן כאויב. בשנות ה -80 אני חושב שהיה לו קשר אחר עם הדור של לארי בירד ומג'יק ג'ונסון. הוא נראה כמין שותף איתם בבניין הליגה. הוא נראה מאוחר יותר על ידי שחקנים כמו אויב, בחור שהם פשוט נלחמו איתו ונגדו בהסכמים הקולקטיבים של הליגה, האיש שהנחית עליהם את קוד הלבוש. לאדם יש קרבה שונה עם שחקנים, מערכת יחסים אחרת.

    שחקנים מגיעים לטיולים בניו יורק ופשוט יקפצו לשבת במשך שעה עם אדם סילבר במשרד כדי לקשקש על רעיונות ועניינים. הוא עושה את זה ממש טוב, ולכן כאשר יש לו משהו שהוא צריך למכור לשחקנים, אם הקשר שלו עם לברון ג'יימס והמעגל הפנימי של לברון או עם כל כוכב אחר הוא כל כך קרוב ומבין בשגרה הוא יכול להגיע אליהן בתקשורת בלתי אמצעית לגבי החלטות או רעיונות שצריך את תמיכת השחקנים לגביהן.

    1. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

      3 ספט 2018 20:53:08

      ג׳וני זו השוואה לא הוגנת. סילבר לעומת סטרן זה כמו חייל צעיר שיוצא למסע כולו מצוחצח לעומת חייל שהגיע לסוף, כולו מזיע ועייף.
      או השוואה בין דו ובן מיצ׳ל שעוד לא קרע זוג נעליים ובין מאנו ג׳ינובילי . . .
      יש לי ספק רב שסילבר ישלים 3 עשורים של שירות כקומישיונר

  20. מנחם לס

    3 ספט 2018 15:26:22

    התחלה נהדרת של םפרוייקט חשוב מאד שיעסיק את מולי משך הרבה – הרבה זמן.
    אני הכרתי את דייודג סטרן אישית כשהיו לי (בממוצע) 5ר סטודנטים ל-M.A שעשו שם אינטרנשיפ, והוא ידע זאת והעריך זאת מאד. לסטודנטים הוא היה עונה תמיד באריכות ובסבלנות על כל שאלה, ואותי תמיד היה מברך ב-"היי דוק מל" ותמיד מודה על הסטודנטים שעזרו מאד במה שעשו. 4 מהם קיבלו שם משרות, והרבה מאד יצרו משם קשרים עם קבוצות שונות וגופיםמ שונים למשרות עתידיות כי ;אינטרנשיפ ב-NBA; תמיד נשא כבוד והערכה.
    תודה מולי

  30. captain beefheart

    1 ינו 2020 23:47:30

    ראיתי את החדשות עכשיו ומיד נכנסתי לכאן, כדי לקרוא ישר את הזהב. ועוד של מולי!
    דיוויד סטרן היה אור לגויים ואידך זיל גמור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט