רשמי מולינדיאל – מנה ראשונה בלגית, והמנה העיקרית? / מולי

פודיום המונדיאל

רקוויאם (תפילת אשכבה) לאנגליה

אחרי הרבה שנים, אולי בשל הנוסטלגיה של 1966 ו- 1970, אולי בגלל העושק מידו של הצורר מאראדונה, ב- 22 ליוני 1986, ואולי בגלל שבובי צ'רלטון היה מהשחקנים האהובים עלי בכל הזמנים (נראה לי שבגללו ייחלתי לקרחת כבר מגיל צעיר – תקווה שהתגשמה כבר בתחילת שנות העשרים שלי), השנה אני מחובר לנבחרת אנגליה.

אני מחובר בראש ובראשונה לדמותו של גארת' סאות'גייט, מאמן שלומד מניסיונו שלו ומניסיונם של אחרים, אני מחובר לפיקפורד השוער, אני מחובר לרשלנותם ומהירותם של ראשפורד, לינגארד, סטרלינג ולופטוס-צ'יק. אויש איזה שם… אמרתי לחברתי שבטח קראו לו לופטוס, והוא התחתן עם חתיכה והוסיף את שמה… ואני מחובר להגנה בראשותם של מגוויאר וטריפייר.

אני מתחבר לניסיון להשתמש כמה שיותר בראש תוך שמירה על העיקרון של "סוף מעשה במחשבה תחילה". עיקרון שבא לידי ביטוי למשל  בתרגילים במצבים הנייחים, למשל בפיזור ההתקפות מימין ומשמאל, ולמשל בניסיון להסוות את המגרעות הרבות של השחקנים. אני מתחבר לרצון הבלתי-נלאה ולאי הנכונות לוויתורים. בקיצור, אני מתחבר לרוח האנגלית של פעם, שנושבת גם בנבחרת הזו.

יודעים מה, את נבחרת בלגיה הערכתי. את נבחרת אנגליה – אני אוהב.

 

אז בעד מי את/ה?

אני חושב שאין עוררין שלמשחק הגמר הגיעו שתיים מתוך ארבע הנבחרות הטובות לאורך הטורניר. חלק מן הפרשנים גם טוענים שהכוחות מאוזנים, חלק אחר טוענים שצרפת פייבוריטית. רק מעטים טוענים שקרואטיה היא הפייבוריטית אבל שמעתי לא מעט, מאלו המגדירים עצמם רומנטיקנים, הרוצים בניצחונה של קרואטיה. הרוב חצויים. גם אני. מצד אחד רוצה בניצחונה של צרפת כי מחובר יותר לכדורגל שלה, מצד שני אני רומנטיקן שלבו שייך בראש ובראשונה לאנדר-דוג (לא פלא שאתמול ייחלתי לניצחונה של אנגליה).

אז מי את רוצה שינצח? ומי אתה רוצה שינצח? ולמה?

 

פינת הנוסטלגיה:

אחד מספרי השירה האהובים על הוא "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן. לקראת סיום המונדיאל, אז הנה מה שהיה לנתן אלתרמן לומר על כדורגל:

הִתְחָרוּת שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל – נתן אלתרמן

כָּבוֹד לַסְּפּוֹרְט!

קוֹל תְּרוּעָה וְתֻפִּים!

הַמַּרְאֶה מַקְסִים כַּחֲלוֹם בָּדוּי – – –

הַטְּרִיבּוּנָה נוֹהֶמֶת כְּעֵדֶר דֻּבִּים.

הַשּׁוֹפֵט לוֹחֵשׁ וִדּוּי.

הָרֶגֶל בּוֹעֶטֶת. הַיָּד מַכָּה לָהּ.

פְּצוּעִים בְּשׁוּרָה עוֹבְרִים.

אַל נִקְרָא יְדִיעוֹת עַל חֲזִית מַקַלֶה,

נֵלֵךְ לְמִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל עִבְרִי!

תּוֹדָה לְכֻלְּכֶם, רַבּוֹתַי סְפּוֹרְטָאִים,

עַל חֶזְיוֹן הַפְּלָאוֹת הַמַּרְהִיב – – –

טוֹב בְּאֹפֶן פִּיקַנְטִי כָּזֶה וְטָעִים

לְחַבֵּב אֶת הַסְּפּוֹרְט עַל תּוֹשָׁבֵי תֵּל-אָבִיב.

טוֹב לִרְאוֹת אֵיךְ בָּחוּר אֶת שִׁנָּיו מְאַסֵּף

וּמוּבָל אֶל מִטַּת בֵּית-חוֹלִים צִבּוּרִי,

רָצוּץ וְנָפוּחַ כֻּלּוֹ וְשׁוֹאֵף

לְ"נֶפֶשׁ בְּרִיאָה בְּגוּף בָּרִיא"!

 

 

אז מה היה לנו אתמול?

בלגיה ניצחה את אנגליה 0:2 והוכיחה שבשורה התחתונה, בכדורגל  אי אפשר לנצח בלי להבקיע גולים.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. העושק מידיו של הצורר מאראדונה…. זה נשמע טראומה אדירה, שום מילה על הגול השני שלו? אולי האשמה בגול הראשון היא על השופט? מצחיק אותי שעד היום אף אחד לא זוכר את השופט התוניסאי והכוון הבולגרי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט