הטורניר של אבי / הגולש אבי עובדיה
התעודה של אבי מאליפות הישיבות

הטורניר של אבי / הגולש אבי עובדיה

**************************

אתמול כשביקשתי גולשים מתנדבים לכתבות ספורט מכל הסוגים לעונת המלפפונים (אגב, אתם יודעים בוודאי שאת המושג 'עונת המלפפונים' אני הראשון שכתבתי, בכתבה ל'חדשות הספורט' מקיץ 1962 באוהיו כשמלבד בייסבול לא היה שום דבר לכתוב עליו) התכוונתי לכל מיני כתבות, גם על ה-NBA וגם על טורניר מיוחד שבא לכם לכתוב עליו. זוהי ההזדמנות שלכם להראות מה יש לכם. רק תבטיחו לי שלא תעלבו את התגובה שלי תהיה "חזור לכיתה ג'".

הערה חשובה: כולנו עסוקים, כולנו מתנדבים, ולאף אחד אין זמן לעבור על הכתוב בשקידה. לכן כל מאמרי האורח ניכנסים כמו שהם ללא עריכה אז כל שגיאות הכתיב והדקדוק עליך! לכן  ח-ו-ב-ה  לעבור שוב ושוב על המאמר לפני שהוא נישלח. במאמר של אבי עובדיה גיליצי לפחות 5 שגיאות בקריאה מהירה ותקנתי (למשל? "אחד הבעיות…" או: "בגמר היה חלוקת תעודות"), אז אל תשפילו את עצמכם ואל תצפו מזקן בן 80 שחי בגולה כבר 57 שנה לתקן את העברית הקלוקלת והמביישת שלכם, אוקיי?

הכתובת היא meless1937@gmail.com

*************************

הטורניר של אבי / אבי עובדיה

 

התעודה של אבי בסיום הטורניר

 

———————פרולוג———————

שלום חברים , הייתי השבוע במפגש מרתק של חברים וותיקים. סיפרתי קצת קצת על חיי, ועל טורניר מסויים שגרם לי לשינוי ממשי בחיי. בעקבות שיחתנו הציע לי חבר לכתוב לאתר שלכם.

אני בחור דתי חובש כיפה סרוגה בן 36. היינו חבורה של ילדים שחולים על כדורגל ישראלי ומכירים כל שחקן ששיחק בארץ בעיקר בשנות התשעים. בישיבה תיכונית לומדים עד 6 בערב, חצי יום לימודי קודש ומהצהריים לימודי חול. כמובן שיש המון שעות מתות ומשעממות וכך היינו עוברים על מדורי הספורט גם  של ידיעות וגם מעריב, קוראים בשקיקה כל כתבה ועוקבים באדיקות אפילו על משחקים בליגות הנמוכות.

מכיוון שהחלום להיות כדורגלן או אפילו להיות בקבוצת נוער כלשהי הוא חסר סיכוי בגלל שמשחקים בשבת וגם ככה אין סיכוי להגיע לאימונים, אז המקסימום שלך יכול להיות רק אליפות בתוך הבית ספר, והחלום הכי רחוק שאתה יכול לחלום עליו הוא אליפות הישיבות. כיום, האליפות מתקיימת כל שנה ובזמני היא הייתה פעם בשנתיים. הישיבה התיכונית שבא למדתי הייתה קטנה מאוד והייתי במחזור ב׳. המורה לספורט עוד התלבט אם לרשום אותנו או לא.

בתקופתי היו ישיבות שהיו אימפריות של ממש עם שש עד שמונה כיתות במחזור ואנחנו היינו רק כיתה אחת, כשבמחזור מתחתינו היו חנונים ולכן לא היה כל כך את מי לצרף. בסופו של דבר נרשמנו לאליפות והנס הגדול היה שהעפנו בכדורסל שתי אימפריות חזקות ועלינו לחצי גמר. יום אחרי היה שלב הבתים של האליפות וממש שמחתי להיות חלק מהסגל. ואולם, מה שקרה זה שהכוכב שלנו שהיה חלוץ מצויין היה גם קלע מעולה בכדורסל ולקראת סוף המשחק האחרון שלהם הוא חטף כדור ורץ למתפרצת והשחקן רדף אחריו והעיף אותו לברזלים שמתחת לסל, הוא סיים פצוע ולא יכל לשחק את המשחק בכדורגל. בעקבות זאת, ואחרי דיונים רבים,  עליתי בהרכב. אולי לשחקן כדורגל מקצועי או כל ילד שהיה בקבוצה רשמית זה שטויות, אבל בשבילי זה היה הרגע הגדול ביותר בספורט שזכיתי בו.

———————משחק ראשון———————

טורניר אליפות הישיבות מתקיים בגבעת וושינגטון, שזאת הגרסה הדתית למכון וינגייט. הגענו בהסעה לשם, כשאנחנו לא יודעים מה יהיה והאם איזק הכוכב שלנו יוכל לשחק, אפילו לכמה דקות. בחימום לפני המשחק המורה לספורט קורא לבלם שלנו שמצדד בשחקן מהשביעית, ולשמוליק – הפליימייקר המדהים שלנו, שמצדד בי. רגע לפני שעולים לדשא להתחמם המורה אומר לי אתה פותח ואני עם פרפרים בבטן, כאילו אני עומד לשחק נגד נבחרת ברזיל. בדרך למגרש אני פוגש מישהו שהיה אצלנו בישיבה עד כיתה ט' ועבר לישיבה אחרת .הוא אומר לי: ״עובדיה, מה אתה עושה פה? מה? אתה משחק? אז המצב שלכם ממש גרוע״. אותו ילד היה מהמקובלים בכיתה ולי היה ריב איתו, מה שגרם לכך שכמעט שנה וחצי לא היו בוחרים בי ב"כוחות", ורק מחוסר ברירה הייתי משחק למרות שהייתי טוב בהרבה מרב הילדים. אחרי שהוא אמר לי את המשפט הזה, אמרתי לעצמי שאני עוד אראה לו מי לא שחקן.

אחת הבעיות של חבר'ה דתיים וישיבות תיכוניות זה שהם לא רגילים לשחק על דשא. יום קודם עשיתי עבודת אפסנאות וביקשתי מאחי הגדול ומשכנים שלי שהיו משחקים כדורגל בקבוצה להשיג לי נעלי פקקים. זה היה לנו קצת מוזר וגם קצת לא נח אבל מהר מאוד הבנתי שכל הטעיה נגד שחקן עם נעלי ספורט אני מנער אותו בקלות ועובר.

בחימום, שמוליק ורועי מורידים ממני לחץ ואומרים לי כמה הם סומכים עליי ויודעים שאני מסוגל. שריקת פתיחה והמשחק יוצא לדרך. כל מה שאנחנו רוצים זה לשחק בצורה טובה ואולי להפסיד בכבוד. עוברת דקה ואני מקבל כדור ליד קו החצי (זה מגרש בערך בגודל של כדוריד אבל על דשא. אין סיכוי לשחק עליו 11 על 11). אני מחליט שאני חייב לעשות מהלך קדימה וכמו שאני לחוץ גם הילד ממולי בלחץ. אני עושה הטעיה כאילו אני הולך ימינה ועובר אותו משמאל, יוצא מולי עוד שחקן ואותה הטעיה .אני מגיע כבר לרחבה והשוער יוצא מולי, שוב אותה הטעיה ועובר גם אותו ונותן פס מושלם לפינה. פתאום הבלם שלהם מזנק אחורה והודף עם היד מהקו. השופט נותן פנדל ורק צהוב. שמוליק בועט את הפנדל והשוער הודף לקרן. זה קצת מלחיץ אבל אני כבר עם ביטחון. מוציאים לי קרן קצרה ואני עושה הטעיה קטנה ובועט טיל לקורה. מאותו רגע אני מבין שההגנה שלהם בלחץ והמאמן שלהם צורח תסגרו את מספר 11 (בזכות הטורניר הזה, המספר הזה זה חלק מהשם שלי בג'ימייל). עוברות הדקות והמחצית מסתיימת ב-0:0. מחצית שנייה ואני מצליח לבשל גול לשמוליק עוברות עוד כמה דקות ואנחנו מבקיעים את השני. 2:0 נגמר. אנחנו יצאנו בהרגשה שעשינו את שלנו ויש לנו לפחות ניצחון אחד.

———————משחק שני———————

משחק שני ואנחנו נגד קבוצה של אחת הישיבות שחיים בה בפנימיה וכל היום עושים כושר. עולים מולנו חבורה של סוסים ובועטים טילים מרחוק. כולנו נראים לידם קטנים אבל שכנענו את עצמנו שאפשר לגנוב גול במתפרצת. המשחק מתחיל בצורה די שקולה כשאנחנו מתגוננים ויוצאים למתפרצות. אחרי חמש דקות שמוליק מקבל לבד כדור על קו הימני ושני שחקנים עליו. אני עושה חיתוך מאגף שמאל ושם לו צעקה: ״שמוליק עכשיו!!״, ושמוליק, כמו אייל ברקוביץ' בימים הגדולים, נותן לי פס מטר לפני בין הבלמים. אני מכניס את הרגל סנטימטר לפני הבלם והכדור טס לחיבור!! גול ואני בעננים. שמוליק ורועי מגיעים לחגוג. עוברות עוד 2 דקות ועוד גול שלנו במתפרצת, וזה שתיים אפס. במחצית שנייה נזהרים לא לספוג ושוב עוקצים במתפרצת. 3:0. הקבוצה השניה מתפרקת והמאמנים מעלים את המחליפים. 4:0 והמשחק נגמר. עכשיו אנחנו בהרגשה שאנחנו קבוצה טובה והדברים מתחברים.

———————רבע הגמר———————

אנחנו עולים למשחק השלישי באותו יום שזה בעצם רבע הגמר. עלינו נגד ישיבת נתיב מאיר.  זאת אולי ישיבה של צדיקים מירושלים, אבל עם 6 כיתות בשכבה, ככה שהם יכולים בקלות להרכיב קבוצה טובה. אנחנו יושבים בחוץ ורואים אותם מפרקים קבוצה אחרת וממש מתחילים לפחד. מבחוץ, קבוצות תמיד נראות מאיימות וחזקות. השעה שתיים בצהרים והמשחק יוצא לדרך. יש להם הגנה חזקה ואנחנו לא מצליחים לצאת קדימה. כמה דקות לפני המחצית, המגן שלהם מנסה לעבור אותי ליד החצי, אני שם גוף וחוטף את הכדור. אף אחד לא רץ איתי ואני מגיע מול הבלם עושה הטעיה ימינה ומיד בועט טיל לכיוון הקורה הרחוקה. גול! יורדים למחצית ביתרון. מתחילה המחצית השניה. אני אומר לכולם שחייבים לבעוט יותר ולנסות לגמור את המשחק. התקפה ראשונה, אני מקבל כדור בצד ימין עובר שחקן ושחזור של הגול הראשון ,הטעיה ימינה וטיל לפינה. 2:0 לטובתנו. עוברת עוד התקפה והם מאבדים כדור ואת הראש. 3:0 לנו. המורה לספורט מתחיל להוציא אותנו ולהכניס מחליפים. גם המחליפים עושים חגיגה ועולים כבר ל 6:0. אני מבקש להיכנס שוב, ובגלל שאחד המחליפים נפצע. מכניסים אותי שתי דקות לסיום. איך שאני נכנס לוקח כדור ומכניס לשחקן בין שני שחקני הגנה. 7:0. אנחנו יודעים שעוד מעט שריקת הסיום ואמרתי לעצמי שאני חייב לנסות להבקיע עוד אחד ושיהיה שער מיוחד. אחד המחליפים מעיף כדור מההגנה אני עם בלם על הגב מתלבט אם לעצור את הכדור או לבעוט. אמרתי לעצמי בוא ננסה משהו יפה מקסימום אחטיא. אז הכדור יורד ואני חוסם את הבלם על צד ימין ובועט וולה אדיר בשמאל מחוץ לרחבה גול !! 8:0 והמשחק נגמר.

אנחנו מגיעים יום אחרי לישיבה ופשוט זוכים לכבוד גם מהתלמידים וגם מחלק מהמורים. אף אחד לא מאמין שישיבה כזאת קטנה, עם רק שלושים ילדים בערך במחזור שלנו ועוד קצת ילדים בשביעית, מצליחה לעלות לחצי בגמר גם בכדורגל וגם בכדורסל.

———————חצי הגמר———————

למשחקי חצי הגמר והגמר מותר להביא קהל. פתאום יש אוירה אחרת וכל אחד מרגיש שהוא מינימום שחקן בנבחרת ישראל. הרי בתכלס, רובנו לא נשחק באיזה ליגה רשמית ופתאום אתה שומע שירי עידוד ואתה מרגיש בעננים. החברים הטובים, ה"אולטרס" שלנו שרים לי שירים ואני יודע שאסור לי לאכזב אותם. הפעם יש למורה לספורט התלבטות חיובית. אני הייתי מצוין אבל איזק חזר להיות בריא. אז עם מי לפתוח? מכיוון שהכדורגל והכדורסל נערכים באותו יום הוא צריך לנווט את 2 הכוכבים שלנו ולדאוג להם לחלוקת דקות. בסוף הוא מחליט שאני אפתח ואיזק יעלה מהספסל.

עוברות הדקות והרמה של הקבוצה ממול זה כבר רמה אחרת. ההגנה יותר חזקה, השחקנים יותר מהירים וגם להם יש עידוד .אני מנסה לעבור פעמיים ולא מצליח. חולפות חמש דקות וקרן עבורנו. שמוליק נותן רוחב, מעביר לרועי ורועי עם הגב על הפינה של הרחבה. אני עם בלם על הגב צועק לו "תן לי!". הוא נותן עקב אחורה ואני קולט שאני כמעט על קו החוץ. אני מתלבט אם לעצור כדור ולנסות לעבור לאמצע או לבעוט. החלטתי לנסות לבעוט כשאני כמעט במרחק סנטימטרים מהחוץ. אני מחליט לבעוט בסיבוב ובלי לעצור. אני בועט בלי לראות את השער והבלם דוחף אותי ואני שומע רק רעש של הרשת זזה. אין לי מושג אם הכדור נכנס או שהכדור ברשת החיצונית. פתאום אני שומע ״יש !!!!!״ אדיר מהקהל, ואני קולט שזה גול!! אני רץ כמו משוגע וכמעט נפצע בחגיגות, רואה את עודד ליאור ופיני על הגדר. זהו, אף אחד לא יעצור אותנו. הגול כפי שהסבירו לי היה פשוט בזוית בלתי אפשרית כמעט, הייתי שלושה מטרים מהקורה ומהסיבוב בעטתי לחיבור הרחוק. איזק נכנס לפני המחצית וכובש גול. 2:0. בתחילת המחצית הם מצמקים, שמוליק נותן עוד טיפה גז. 3:1 לנו. הם מבקיעים עוד גול ואנחנו סוגרים את הסיפור 4:2 !! איזה חגיגות ואיזו הרגשה.

———————לפני הגמר———————

היישר ממגרש הכדורגל אנחנו רצים לעודד את החברים בכדורסל אבל פתאום אנחנו מגלים שיש בעיה. המשחק הראשון התעכב והחצי גמר של הכדורסל נדחה בחצי שעה. המורה לספורט מנסה לדאוג שייתנו לנו מרווח בין המשחקים והמארגנים לא מוכנים. אנחנו בלחץ. מילא עוד איכשהוא הסתדרנו בלי איזק אבל עכשיו גם שמוליק שהוא הרכז שלנו לא יוכל להיות? מתחיל המשחק בכדורסל, אותו אנחנו רואים כמעט עד המחצית. המשחק צמוד, ואז פתאום מודיעים בכריזה שמשחק הגמר בכדורגל מתחיל. בא אחד המארגנים בצרחות ומודיע שאם תוך 5 דקות אנחנו לא במגרש אנחנו מפסידים טכני.

ככה אנחנו מוצאים את עצמנו עוברים מהאולם למגרש הכדורגל כאשר שני הכוכבים שלנו עדיין משחקים בכדורסל, חצי מהאוהדים נשארים שם והמורה אייל לא יודע מה לעשות עם עצמו.

———————הגמר—–—————-

המשחק מתחיל והמורה לספורט מחליט שדווקא אחד השחקנים מכיתה י יפתח במקום שמוליק. אנחנו מתמודדים מול קבוצה מנהריה שבה כל שחקן נראה כמו שחקן נבחרת גרמניה. גם יש להם מדים אמיתיים!! ואפילו צווארון ונעלי פקקים לכולם. המשחק מתחיל ואני מרגיש מלחמה. הם מכסחים בלי הפסקה ומקללים כל הזמן, אנחנו אומרים לעצמנו "בואו נמשוך את הזמן כמה שאפשר עד איזק ושמוליק יחזרו ואז אנחנו מפרקים אותם".

עוברות חמש דקות אני מנסה לעבור בין שני שחקנים ליד הרחבה. הם נכנסים בי שניהם ואנחנו מקבלים בעיטה חופשית. אחת הבעיות בטורניר כזה, היא שהשופטים לא מקצועיים מספיק,  כי מי ששופט זה סטודנטים. בכל בעיטה חופשית החומה לאט לאט מתקרבת ולכן אין סיכוי לעבור אותה. אני קורא לרועי ולמשה מהשישית. ידעתי שיש לו בעיטה פצצה. אמרתי לרועי אנחנו חייבים לא לתת לחומה לבלום. אז אני אדלג מהכדור וקופץ לתוך החומה וגם אתה, תסיט את הכדור ותתפוס אותם. וככה בדיוק היה. שנינו קופצים מעל הכדור ופשוט תופסים את החומה. משה בועט טיל ו- 1:0!! אנחנו חוגגים כמו משוגעים ורק מחכים ששני הכוכבים יגיעו. חולפות שתי דקות וקרן להם. הם מגביהים לאמצע הרחבה והבלם המפלצתי שלהם שם ראש – 1:1. בינתיים מגיעות הידיעות מהכדורסל: המשחק צמוד וזה נקודה לכל צד. אנחנו רק מחכים שיגיעו. בינתיים אצלנו הקבוצה מנהריה משחקת בונקר ומעיפה כדורים. כדור אחד ארוך שלהם והבלם שלנו לא מרוכז, וזה 2:1 להם. לא נעים אבל לא נורא. יורדים למחצית, התוצאה בסדר. אני רואה מרחוק את איזק ואת שמוליק מגיעים בבעסה. הפסידו בשניה האחרונה. אני יורד לספסל ואיזק ושמוליק עולים, אבל הם נראים סחוטים ועצבניים. יש כדור חוץ להם ליד החצי והם בועטים לכיוון השער. השוער שלנו לא נוגע השופט טוען שכן. לא יאמן, אבל 3:1 להם. עוברת התקפה וההגנה רבה עם השופט. הוא נותן כדור חופשי מהצד. שני שחקנים עומדים בחומה והשאר שומרים אישית פתאום שחקן הגנה שלהם קולט שעליו אף אחד לא שומר. הוא רץ מהצד, אני והספסל צורחים להם לסגור אותו והם לא שומעים. 4:1.

המורה לספורט מיואש ולא מאמין מתחיל להכניס מחליפים. אני צועק ומקלל על הספסל שייתן לי להיכנס, שאנחנו מסוגלים לנצח. בינתיים איזק חוטף כדור ושם גול. 4:2.

עוד התקפה שלנו ואיזק עובר שני שחקנים ובועט טיל מטורף. השוער שלהם לא מספיק להגיב וחוטף אותו פיצוץ לפנים. לצערנו אין גול אבל השוער שלהם נראה מרוסק עם אף נפוח.

הם מכניסים שוער מחליף ואני אומר למורה שיש לנו עוד סיכוי ושיתן לי לשחק. הוא לא מקשיב. שוב קרן להם שוב טיל לאמצע ונגיחה 5:2.

יש אולי חמש דקות לסיום והמורה המיואש סוף סוף נותן לי להיכנס. במקביל אליי השוער שלהם חוזר ואומר לי ״אין סיכוי שאתה שם לי גול״. אמרתי לו אני מתערב איתך שאני שם. אני עולה לשחק ורץ כמו משוגע. איזק פורץ מצד שמאל, השוער יוצא אליו הוא מקפיץ לי מעליו ואני מול השער עם בלם על הקו. אין לי זמן לחשוב. הכדור מגיע לי לרגל ימין – אני שמאלי ושונא לבעוט עם ימין . אני מחליט לא עצור ולהתפלל לטוב. אני מכניס את רגל ימין ויוצא לי כדור קשתי מצוין בין הראש של הבלם למשקוף! 5:3.

עוברת עוד התקפה אני חוטף כדור ובועט מרחוק. השוער שלהם הודף לקרן. אנחנו מסמנים לשחקני הגנה לעלות כי אין מה להפסיד. איזק מגביה ויוגב שעד עכשיו כמעט ולא עבר את החצי מגיע בריצה לאורך כל הקו. הכדור עובר מעל כולם ויוגב בועט וולה אדיר. 5:4. נשארו בערך 3 דקות לשחק.

אם ציפתם לסוף טוב אז זהו שלא… הם היו בהלם ופשוט ירדו לבונקר והעיפו כל כדור לקילומטר. אנחנו נלחמנו וניסינו אבל זה כבר היה מאוחר מדי. לנצח נישאר עם הסיפוק ותחושת ההחמצה.

———————אפילוג———————

עכשיו אני אתן וידוי קטן: אחרי המשחק המתיש הזה עוד היינו צריכים ללכת למשחק על מקום 3-4 בכדורסל. כולם היו מבואסים והלכו להם לאט לאט. אני לא יכולתי להחזיק את הדיכאון, אז שמתי ריצה לסוג של חורשה שהייתה שם ופשוט נשכבתי על הדשא ובכיתי איזה רבע שעה. אחרי עשרים דקות נרגעתי ואמרתי לעצמי שאחרי שכמעט שנתיים לא נתנו לי לשחק, ואחרי שבכלל לא הייתי אמור לשחק בטורניר, אין לי מה לבכות. אין לי ספק שבהרכב מלא ובלי הטירוף של הכדורגל והכדורסל היינו מנצחים.

בסופו של דבר באתי, ומיד אחרי הגמר של הכדורסל היתה חלוקת תעודות ותארים והחלטתי שאנחנו נחגוג כאילו זכינו. אף אחד לא ידע אבל הבאתי סוג של שמפניה. כשהביאו לי את הגביע רצתי לתיק והוצאתי את הבקבוק והשפרצתי על כולם. בסופו של יום זכיתי לתואר מלך השערים של הטורניר 6 שערים ב 5 משחקים וידעתי שבשביל עצמנו אנחנו אלופים.

אני לא מאמין שעברו כבר 19 שנה ומבחינתי פתאום הכל צף עכשיו.

אז אם אתם מחפשים סיפורי כדורגל אולי דומים לאלה, נראה לי שהשבוע או שבוע הבא יהיו חצי הגמר והגמר של אליפות הישיבות. ותודה לכם שאמרתם לי שזה מעניין.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. צופה מהצד

    20 יונ 2018 08:18:39

    לא יאומן,
    הייתי מחזור א'!
    לנו לא היה טורניר כדורגל, אבל בכדורסל היו לנו כמה כשרונו חזקים.
    אגב, בכדורגל, כל אחד קבל כינוי, על שם שחקן מהליגה. אני אהדתי את בני יהודה, וקראו לי ניקו, ע"ש ניקו אי קודר צקי האגדי. כמה הצטערתי כשהוא נהרג בתאונה…
    זיכרונות אדירים!
    כתבת יפה מאוד

          1. אבי

            20 יונ 2018 23:32:55

            אז היה לכם את אורי נוב שהיה לו כינוי רוסי, דודו ספטי שהחטיא מולנו פנדל בכיתה ח, ג'ובני ושני .
            מעניין מי כבודו ?

          2. אבי

            20 יונ 2018 23:48:54

            אז בתתור אחד שגם היה כאוהד בגמר של הכדורסל שלכם אולי תשכנע את נועם יבלון או ספרוני שהם יכתבו על האליפות שלהם בכדורסל..

  2. אהרון שדה

    20 יונ 2018 09:04:57

    עוד לא קראתי כלום אך ראיתי את התמונה של התעודה ונזכרתי בצמד מדליות זהב שיש לי כאלוף הישיבות התיכוניות בקפיצה משולשת (תשנ"ב) ובקפיצה לרוחק (תשנ"ג ..1993 למינינם ).
    לצערי בתקופתי לא היו טורנירי כדורגל ..אם היו היינו לוקחים בהליכה .
    (לפי הישגי האתלטיקה שלנו בוודאי )

  7. אבי

    20 יונ 2018 12:08:32

    תודה חברים על התגובות ועוד יותר תודה למנחם על הפרסום.
    מנחם – מבחינתי זאת סגירת מעגל כי סיפור על אליפות ישיבות מחזיר אותי לשיעורי גמרא היותר מדי ארוכים ומשעממים .
    תוך כדי שיעור היינו מחזיקים מתחת לגמרא את העיתוני ספורט ונהנים לקרוא את התיאורים על משחקי נבא עם תיאורים של סוכריות רשים ממתקים וכו'.
    מבחינתי זה שהסיפור מתפרסם היום זאת אחלה מתנת יום הולדת.
    היום ז' בתמוז זה היום הולדת העברי שלי.

    1. הציפור הנדירה

      20 יונ 2018 13:47:08

      ראשית, מזל טוב עד 120!
      שנית, לא כולם בישיבות התיכוניות החסיקו עתונים על הברכיים בשיעורי גמרא, ישנם רהים שלא עשו דברכזה בכל שיעור שהוא וגם לא בשיעורי גמרא. אלו שעשו זאת היו כאלו שהייתה להם חולשה דתית וחסר גדול ביראת שמים.

      1. אבי

        20 יונ 2018 23:46:40

        ציפור נדירה אם אספר לך שהייתי לומד גם דף יומי והייתי גם בסוג של כיתה מתקדמת בגמרא מה תאמר ?
        שלומדים גמרא עם אנשים שלא מבינים אז הרב חוסר על כל שאלה ותשובה 10 פעמים ומי שהבין בפעם הראשונה פשוט משתעמם.
        בזמנים המתים האלו הייתי מעביר את הזמן עם העיתון ספורט.
        תאמין לי שזה יותר מכבד מלהפריע בשיעור

      2. ספלאש

        21 יונ 2018 07:22:15

        לא הייתי קורא לה ישיבת יבנה ,יותר תיכון דתי.
        אבל אני מסכים עם הרעיון שלכם, רוב החברה בגיל הזה עוד לא גיבשו את אמונתם עד הסוף, ומעשים כמו לקרוא עיתונים לא מעיד על הרבה אם בכלל.
        גם אני למרבה הבושה חטאתי ושיחקתי בכדורגל בישיבה התיכונית ..

  9. דן חסכן

    20 יונ 2018 13:25:23

    מצטער להרוס את השמחה אבל עושה רושם שאם היית מתמקד פחות בכדורגל ויותר בלימודים לא היית כותב ברמה של ילד בן 8…

    בלי קשר ועם קשר אליך, רמת התוכן באתר הזה יורדת פלאים

      1. אבי

        20 יונ 2018 23:43:31

        חמוד שלי דן, אני לא יודע מי כבודו ולפי מה אתה מחלק לי ציונים .
        את מה שכתבתי פה זה היה בסערת רגשות ודברים שפתאום צפו לי לפני 20 שנה.
        לידיעתך סיימתי תואר בפתוחה ואפילו הייתי מצטיין דיקאן אז אל תדון אדם לפני שתגיע למקומו ,ואם אתה לא איזה פרופסור אז תירגע.
        אם לא טוב לך אל תקרא או אל תגיב..
        לילה טוב

        1. דן חסכן

          21 יונ 2018 06:13:40

          אוי לא ידעתי שכבודו מצטיין דיקן. אני ממש מוריד בפניך את הכובע…
          "אם לא טוב לך אז אל תקרא", אולי נעשה הפוך ונגיד שאם אתה לא מסוגל להתמודד עם ביקורת אל תכתוב? אני הייתי מתבייש במאמר כזה או לפחות עובר עליו שלוש פעמים לפני שאני שולח למנחם (גם מנחם כתב לך משהו כזה בפתיחה)

          ובכלל כל עוד אתה כותב משפטים כמו:
          " עולים מולנו חבורה של סוסים ובועטים טילים מרחוק"
          זאת אולי ישיבה של צדיקים מירושלים, אבל עם 6 כיתות בשכבה, ככה שהם יכולים בקלות להרכיב קבוצה"
          "עוברות הדקות והרמה של הקבוצה ממול זה כבר רמה אחרת. ההגנה יותר חזקה, השחקנים יותר מהירים וגם להם יש עידוד"
          אז אל תתפלא שמבקרים אותך, לא כולם חנפנים ויש כאלה, כמוני שגם ישגידו לך את האמת בפנים.
          והאמת היא שהמשפטים שציטטתי, שהם דוגמא מייצגת לרמה של הכתיבה מהווים צורת ביטוי שהילד שלי בן 7 מתבטא בה אז ממש טוב לשמוע שאתה בסערת רגשות אבל תרצה או לא מבחינת כתיבה זה פשוט פתטי.
          וכן, ופה אני פונה למנחם, אני מצפה מהאתר הזה ליותר

          2. אהרון שדה

            21 יונ 2018 17:42:03

            באיחור קל דן חסכן אני חושב שהביקורת שלך מקוממת.
            ראשית מדובר באתר של מתנדבים ולכן כל מי שטורח הרי זה משובח.
            שנית לא כל אחד יכול /צריך/אמור להתחבר לכל פוסט לא מתאים לך תעבור הלאה זה בסדר גמור.
            שלישית. הביקורת לא הייתה עניינית אלא ארסית בעיקרה וזה לא במקום.

  10. אהרון שדה

    20 יונ 2018 15:01:30

    נפלא יש לי זכרונות מאד דומים.
    גם אני גדלתי בישיבה תיכונית.
    הייתי כוכב כדורגל (יותר נכון קט רגל).
    ותמיד מסקרן אותי לאן הייתי מגיע אלמלא הייתי שומר שבת.
    (משוכנע שליגת על לפחות ).
    לצערי הרב בתקופה שלי לא היו טורנירי כדורגל אלא רק אתלטיקה וכדורסל .
    אני זוכר שמאד רציתי טורניר כדורגל ואני משוכנע שהיינו לוקחים כמה טורנירים .
    בדיעבד התנחמתי בתארי אליפות הישיבה בכדורגל .
    לקחתי את התואר הזה עם כיתתי בחמישית ,בשישית ובשמינית.
    דווקא בשביעית שהיינו בשיאנו הפסדנו בגמר לכיתת שמינית אחרי ששחטנו אותם בבית המוקדם.

    עוד נחמה הם תארי אליפות הישיבות באתלטיקה .
    שם היה לי סיפור מעניין .
    בחמישית ייעד אותי המורה לספורט דווקא לקפיצה לגובה אלא שלא יכולנו להתאמן בפרוסברי (בגלל שהיו צריכים מזרונים מיוחדים שלא היו לנו ) ולכן לא היה סיכוי ממשי למדליה ..בהמשך פסלתי מדי ולא יצאתי לאליפות ואז הבטחתי לעצמי לקחת מדליה בשנים הבאות.
    בכיתה י' יצאתי לאליפות אבל רק כמחליף רוחק .
    ובי"א היה מנוי וגמור איתי להביא מדליה ברוחק לא משנה מה יהיה.

    באמת הייתי הקופץ הטוב בישיבה התיכונית באותה השנה (מבחינת תוצאות למרות שהיו שתיים מוכשרים ממני ).
    אלא שפסלתי הרבה (בגלל שהיינו רצים לבור הקפיצה בקשת בניגוד לאליפות עצמה וזה בלבל אותי לחלוטין ).
    וכך למרות שעשיתי את התוצאה הכי טובה המורה ניפה אותי אך אמר לי שאהיה מחליף.
    ביקשתי ממנו להבטיח לי לצאת ואמרתי לו שאשתתף בתחרות הרשות בקפיצה משולשת (רשות הכוונה כל אחד יכול להשתתף בניגוד לרוחק למשל שם רק 2 נציגים מישיבה).
    כך התאמנתי פחות משבוע ולתדהמת כולם זכיתי בזהב עם 11.45 .
    שני הנציגים של הישיבה ברוחק עפו בשמיים .
    הראשון ניצח עם 5.91 והדיח את אלוף שלושת השנים הקודמות שסיים רק שני .
    הנציג השני שלנו זכה בארד עם 5.81 (ובזהב ב 100 ).
    כשהמורה לספורט ראה שזכיתי הוא חיבק אותי ליד בנו שהתחרה בישיבה אחרת .
    ואמר לי כל הכבוד איך לא פסלת ?
    ואז הוא אמר לי אבל אתה לא יכול לבוא אליי בטענות על הרוחק שכן שני החברים שברו שיאים אדירים וסיימו עם זהב וארד.
    אני שהייתי על גג העולם וטיפוס שחצן מאד (לפחות לאותם הימים ..)
    אמרתי למורה כך מילה במילה (לא שוכח גם בחלוף 25 שנה…).
    אם אני הייתי משתתף היינו זוכים בזהב וכסף ואני לא הייתי מביא את הכסף !
    מפה לפה כולם דיברו על כך וזה הגיע גם לחברי האלוף (שנינו היינו אז בשביעית ).
    הוא היה מוכשר בהרבה ממני (11.8 ב 100 בחמישית ! ).
    אך לי הייתה תכונה אחת שלא כ"כ הייתה לו וזה התפקוד בלחץ (הוא נכשל ב 100 באליפויות למשל ).
    וככה התחלתי איתו טראש טוק הארוך בהיסטוריה סביב השאלה מי יהיה האלוף בשנה הבאה.

    כעבור שנה קרה מקרה הזוי .
    חודש לפני כן התקיימה אליפות הכדורסל שם לצערי למרות גובהי הייתי שחקן מחליף הקרוב יותר לתואר נער פוסטר.
    בכל אופן קרה שם משהו מטורף.
    היה תלמיד בישיבה שעף מהישיבה לצמיתות ..אבל הרוחות של שמעון מזרחי השפיעו גם על עולם הישיבות וכך הוחלט להשאירו באופן פורמלי בישיבה למרות שהיה בבית (שמינית) .
    כל זאת בשביל שישחק בנבחרת הכדורסל.
    ואז ערב האליפות אמר מאמן הכדורסל רוברטו האגדי .
    חברים יקרים אני מבקש לא לעשות שטויות שלא פתאום שרון (המועף) יבוא לשבת ישיבה ובמוצאי שבת יגיד לזיו בוא לכמה זריקות כדורסל ואז יתחילו לשחק אחד על אחד זיו יפצע והלכה האליפות.

    מסתבר שהרוברטו הזה היה נביא .
    כל מה שהוא אמר קרה אחת לאחת .
    שרון בא לקח את זיו לכדורסל במוצאי שבת וזיו נקע רגל.
    למחרת כשרוברטו הגיע כולם רצו אחריו ממרחקים .
    מכיוון שהיה חודש אדר הוא היה בטוח שעובדים עליו .
    זיו בכל אופן ניסה לשחק צולע באליפות כמובן זה רק החמיר את פציעתו
    עברנו את שלב הבתים ואז הודחנו (שמעון שלנו זכה בתואר מלך הסלים).

    זיו הזה הוא היה האלוף והיריב שלי ברוחק והוא כמובן לא יכול היה להתמודד מולי .
    אני המשכתי לפסול ולקבל גערות מהמורה לספורט אבל בזמן אמת יצאתי לאליפות ולקחתי את הזהב ברוחק עם תוצאה פחות טובה משמעותית 5.58 (אך לזיו הייתה רוח גבית מסייעת לדעתי ).
    אבל בתחרות מה שחשוב זה מבחן התוצאה ומדליית הזהב שהייתה היחידה של ישיבתנו באליפות ההיא (ובכל זאת זכינו גם במקום הראשון הקבוצתי שנה שנייה ברציפות ).
    אני מתחבר גם לענייני העיתונים ושאר חוויות .
    תודה רבה …אולי גם אני אעשה על כך פוסט יום אחד

    2. אבי

      20 יונ 2018 23:40:31

      אהרון סיפור מעולה, תמיד עולה השאלה עד כמה יכולנו להיות טובים גם בעולם האמיתי.
      אני יכול להגיד לך שיצא לי לשחק בגילאי תיכון עם שחקנים של מכבי ראשון בכדורסל כולל אפיק ניסים ובהחלט היינו נותנים פייט.
      כמובן שמי שלא מספיק גבוה לא יכול להגיע רחוק.
      בכדורגל הבעיה היא בעיקר שאתה לא משחק על מגרש אמיתי ואז אתה לא יכול להתמודד עם שחקנים מקצוענים בבעיטה ממרחקים כמוהם וביכולת לרוץ כ"כ הרבה.
      מבחינת שליטה בכדור יצא לי לשחק עם שחקנים מליגה לאומית ולא היה הבדל גדול על מגרש קטרגל.

      1. אהרון שדה

        20 יונ 2018 23:51:24

        תודה אבי .
        בתקופתי בצבא יצא לי להיות שבת עם שחקן ליגת על (חלוץ דאז) שפרח באותה עונה .
        שיחקנו סטנגה שבת שלמה קרעתי אותו פעם אחר פעם .
        למרות שהיה בכושר גופני פי מאה ממני .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט