הררי פרשנויות נכתבו מאז יום רביעי האחרון ולקראת גמר המזרח שהתחיל היום, סופסוף. השורה התחתונה ברוב הניתוחים והפרשנויות של שחקני העבר והפרשנים השונים הייתה דיי אחידה: בוסטון קבוצה לוחמת ללא כוכבים, עם מאמן טוב מאוד, שאמנם לא תתבטל מול הקאבס כמו טורונטו אבל כנראה תפסיד בסדרה (לדעתי ההימור הנפוץ ביותר היה קאבס ב-6 ואחריו קאבס ב-5).

כל אמריקה יודעת כמה תיגמר הסדרה, אבל בוסטון – זתומרת העיר, לא הקבוצה, לא מוכנה לשמוע על זה. בנסיעות ארוכות שיצא לי לעשות השבוע לאורכה ורוחבה של ניו אינגלנד יצא לי לשמוע המון את רדיו הספורט המקומי The Sports Hub (אם חשבתם שרדיו חיפה אובססיביים לקבוצה שלהם, חכו שתשמעו את החבר'ה ב98.5 FM), ושם הגישה הייתה שונה לגמרי. בין ירידות על דיוויד פרייס, הפיצ'ר של הרד סוקס שמקבל 30 מיליון דולר לעונה (!) והושבת השבוע בגלל דלקת בכף היד שנגרמה ככל הנראה מיותר מדי שעות משחק בפלייסטיישן (!!), חברי הפאנל פשוט לא הבינו איך הליגה ממשיכה לא לספור אותם סדרה אחרי סדרה.

מכל מקום הגיע זמן משחק 1, ואני יצאתי לכיוון הגארדן רק כדי לגלות שהרכבת התחתית מושבתת בחלק מהדרך שאני אמור לעשות עד הגארדן. נאלצתי ללכת ברגל, ונתקלתי ברחוב הזה:

הרחוב על שם קיירי (מדהים באיזה מהירות הוא קיבל רחוב במיקום כל כך מרכזי בעיר – לא רחוק מהמסוצ'סטס סטייט האוס), הזכיר לי את הכתבה הראשונה שכתבתי להופס מהגארדן: משחק פריסיזן מול שארלוט הורנטס עם הכותרת  "הטריו החדש של המזרח פותח עונה".  נזכרתי באיזה סטייט אוף מיינד שונה הייתה הסלטיקס בתחילת העונה – קבוצה עם שלישיית כוכבים ברורה ומובחנת, שצריכה לספק תוצאות כאן ועכשיו. הסלטיקס של מאי 18 היא קבוצה אחרת: קבוצה עם כוכב אחד שהוא אנטי כוכב במהות שלו, וחבורה של צעירים רעבים וכשרוניים מחוזקת בשחקני ליגה סבירים שרוצה להפתיע את כל העולם. חבורה שאי אפשר שלא לאהוב.

ראש העיר וולש זרם עם הקבוצה (וקידם את עצמו על הדרך) והעמיד שלטים עם תמונות השחקנים בדרך לגארדן: בראון, טייטום, הורפורד, מוריס, סמארט ואפילו ביינס הלוחם האפור, כולם כיכבו בשלטים.

כתבי האתר שהיו במשחקי פלייאוף העונה כתבו כמה הארגון שונה ממשחקי עונה רגילה, אבל מסתבר שבגמר איזורי הרמה אפילו עוד קצת. כל קומה 3 של הגארדן – קומת הבקסטייג' שמכילה ברגיל את התקשורת, המעודדות ואנשי האקרובטיקה והתחזוקה, נהפכה כולה למתחם תקשורת ענק כשגם ארוחת הערב מוגשת בחוץ בחדר אוכל ענקי. באולם מסיבת העיתונאים נוספו כיסאות והמקום היה הומה בצורה שלא ראיתי עד כה.

בדרך לקומת העיתונאים הספקתי לראות את השחקן שמרוויח הכי הרבה כסף העונה בבוסטון, גורדון היוורד כמובן, שעדיין צלע בדרך לתפוס את מקומו בספסל הסלטיקס. כמה דקות לפני המשחק גם הצלחתי לצלם את מארק ג'קסון האגדי, מתכונן יחד עם ואן גנדי ומייק ברין לשידור המשחק.

***********************

מחצית ראשונה (או "האם ניתן לנצח בגארדן אחרי פתיחה של 14-0 מהשלוש?")

במהלך הראשון של המשחק, ג'יילן בראון תוקף את הגנת הקאבס וקולע (במהלך שלברון אמר לאחר מכן שסימל את כל המשחק). לברון מצידו עונה בפייד אווי יפיייפה (ושקרני) וקליבלנד עולה בעזרת לאב ל-4-7. בשלב הזה בוסטון נזכרה שהיא רוצה להוכיח לכל העולם שהיא לא טורונטו וריצה קטלנית שלה, של 0-17, בהובלת הורפורד, בראון ומוריס, העלתה ל-7-21 מהמם. רבע ראשון מצוין של בוסטון מסתיים עם סל פייד אווי קלאסי של טייטום, וזה 18-36 מדהים של בוסטון.

בוסטון עושה את הריצה הזאת כשהיא מקפידה על הדגשים שעליהם סטיבנס עבד, כנראה בארבעת הימים האחרונים: היא תקפה כמה שיותר את הוטרנים של הקאבס בהגנה – קורבר והיל, וניצלה מיסמאצ'ים כמו לאב על הורפורד. בהגנה בוסטון הסתמכה על מוריס שייצר את צעדיו של לברון, כשהמטרה הגדולה של סטיבנס מושגת בשלב הזה – לעצור את השלשות של השחקנים המשלימים של הקאבס.

רבע שני ולו מנסה ללכת על קלארקסון והוד. השניים האלו היו מצוינים במשחקם הראשון במדי קליבלנד, פה בגארדן, בערב שבו קליבלנד שחטה את הסלטיקס (ואני תמהתי שמא מדובר רק בניצוצות של ירח דבש שיתפוגגו בהמשך). הוד וקלארקסון הגיעו למשחק הזה אחרי שתי סדרות נוראיות פשוט, כשהוד קולע פחות מ-20% מהשלוש ושניהם ביחד לא מגיעים ל-9 נקודות בממוצע למשחק. הרבה פחות ממה שציפו מהם לאחר הטרייד (שלא לדבר על לארי נאנס ג'וניור שבקושי רואה מגרש).

השניים דווקא לא היו רעים והצליחו להוריד קצת מההפרש בדקות המנוחה של לברון, אבל זה לא עבד לאורך זמן, ושלשה של בראון העלתה כבר ל-33-61, שתי דקות למחצית שהסתיימה ב-35-61 מוחץ לסלטיקס.

In the locker room at halftime like … #RingerNBA pic.twitter.com/m4pxguI2ub

— The Ringer (@ringer) May 13, 2018

מחצית שניה (או "טו סמולר דה השפלה")

אז אחרי הסמס של לברון לוויד, הקאבס ניסו לחזור למשחק בחצי השני. 9 דקות לסיום הרבע השלישי, וקורבר סופסוף קולע שלשה ראשונה לקליבלנד אחרי 14 החטאות רצופות ואפס שלשות במחצית שלמה. כצפוי, הרבע הזה היה של קליבלנד שאמנם ברובו לא הצליחה להתקרב לסלטיקס, אבל ממצב של 52-75 4 דק' לסיום הרבע, הקאבס רצו 2-12 בדקות האחרונות של הרבע והורידו ל-14 הפרש בלבד (ג'ף גרין קולע סל יפה על הבאזר), 64-78 בסיום הרבע השלישי. הקאבס ניצחו את הרבע 17-29.

אבל הקאמבק של הקאבס לא הושלם. ככה תיאר לברון ג'יימס במסיבת העיתונאים – תוך שהוא מפגין זיכרון צילומי מפחיד – את הדקות בהם בוסטון התאוששה, בתחילת הרבע:

הדקות האלה שברו לחלוטין את הקאבס ובעצם גמרו את המשחק והובילו לגארבג' טיים אחד גדול בסיום. ניצלתי את זה לשפר עמדות:

ניצחון ענק בסיום לבוסטון, 83-108. פשוט תענוג לראות את הקבוצה הזאת משחקת כדורסל. בראון שהיה מצוין בהתחלה ונתן את הפוש בפתיחה סיים עם 23 נק' ו-8 קרשים. מוריס ששמר נפלא על לברון והגביל אותו ל-15 נק', קלע 21 באחוזים מצוינים (לא מתאים לו..), והורפורד נתן עוד הצגת אולאראונד מדהימה של 20 נק' ב-80% מהשדה. את הרביעיה השלים טייטום שאמנם לא המשיך את רצף ה-20 נק' שלו, אבל שיחק בביטחון כהרגלו וסיים עם 16 נק' יפייפיות. הרביעייה חיפתה על משחק בינוני של רוזייר שסיים עם 8 ו-8 סוכריות.

על קליבלנד – שתיראה כנראה קצת יותר טוב ביום שלישי – אין הרבה מה להגיד. לברון היה לא טוב וסיים עם 15 נק' ו-7 איבודים. הוא אמר במסיבת העיתונאים שהוא אוהב לקחת את המשחק הראשון בסדרה באיזי, וכדי להבין מי נגד מי – בינתיים בפלייאוף הנוכחי זה באמת מה שקרה. לאב היה סביר עם 17 והוד וקלארקסון סוף סוף קלעו בדאבל פיגרס עם 11 ו-10.

במסיבת העיתונאים, טיי לו נראה שבוז (כמו כל המאמנים שישבו עד כה בגארדן במסיבות עיתונאים בפוסט סיזן), וענה תשובות קצרות ולא אינפורמטיביות. סטיבנס גם הוא בא עם פרצוף חמור סבר כשהוא מנסה לשדר למועדון שהסיפור בערב שלישי יהיה שונה לחלוטין.

מוריס והורפורד נשלחו על-ידי הסלטיקס ולברון ייצג את הקאבס. מוריס הודה קודם כל לאמא שלו לרגל יום האם, וסיפר שהשמירה על לברון מבחינתו היא אתגר עליו יספר לנכדים שלו בעתיד. הורפורד נהנה לענות בספרדית לאחת הכתבות והיה הורפורדי מתמיד.

יום שלישי – משחק שני בסדרה. איך לברון יגיב? האם סטיבנס ימשיך להצליח לעצור את השלשות של סמית', קורבר ולאב? האם טריסטן תומפסון יקבל תפקיד יותר רציני ויעשה בעיות בצבע הירוק?

לפחות הפעם לא נצטרך לחכות הרבה זמן לתשובות.