יומן ברוקלין – קניבליזם בברוקלין / הגולש Ljos

לוגו ברוקלין נטס מויקיפדיה

יומן ברוקלין – קניבליזם בברוקלין / הגולש Ljos

ביומן הקודם, בחצי הטוב של השנה:

הלם קראב! כל השחקנים נפצעו! אך אין דאגה, המחליפים כאן לעזרה. הקבוצה בניצוחו של האיש עם השם הבלתי אפשרי, ספנסר סינגהאם דינווידי, עושה את הבלתי אפשרי ומובילה את אמצע טבלת המזרח. האם הסנסציה תימשך? האם ברוקלין ימשיכו להצליח להצמיח ידיים לכיסאות ולהפוך אותם לשחקני ליגה? והאם אי פעם ברוקלין תזכה לבחור בדראפט מהבחירה של עצמה? כל זאת ועוד, בפרק הנוכחי של היומן, אותו ברוק-זמן, אותו ברוק-אתר.

עכשיו:

אוי, ברוקלין, ברוקלין. אתם יודעים מה? בואו נדחה את השיחה על ברוקלין. לימדו אותי ששומרים את הרע לסוף. אז בואו נדבר על משהו חיובי יותר, טביעתה של ספינת המלחמה האנגלית שפילד בזמן מלחמת פוקלנד. באפריל 1982 מטוס קרב ארגנטינאי פגע במדויק בספינה שמיד החלה לרדת למצולות. בדרך כלל, כשאנחנו מדמיינים ספינה יורדת למים אנחנו נדמיין חבורת אנשים עצובים, כנראה מצדיעים, תוך כדי שחצוצרות מנגנות נגינה עצובה ברקע. לא כך עשו צוות הספינה. הם החליטו לפצוח, רגע לפני מותם הקרב, בסרקזם בריטי ראוי. הם החליטו לשיר את זה:

בסופו של דבר הם ניצלו, וכך החלו את אחת המסורות הצבאיות ההזויות ביותר, שהמשיכה לכל אורך מלחמת פוקלנד ותועדה היטב אפילו במלחמת המפרץ, כעשור אחרי, של לשיר את השיר האירוני הזה רגע לפני שהספינה או המטוס נופל.

אם נשליך את אותה מסורת בריטית ישנה על ספינת הרשתות של ברוקלין, ישנו שיר שמתאים להדביק על העונה הנוכחית, ולתת לחברי הקבוצה לשיר אותו בכל אחד מהמשחקים שנותרו להם לעונה:

 

קניבל אמיתי, שייה לה-בף.

הרקע לשיר הוא שבאותה תקופה, שנת 2014 ההו-כל-כך רחוקה, נראה היה ששייה השתגע. לה-בף החל לבלבל פרסום עם הערכה, ומשחקן צעיר חביב הוא התהפך לו בין לילה, ונשאר ממנו רק סלבריטאי שמסוגל ובאמת מצליח להגיע לכל סקנדל אפשרי. קרבות בארים באנגליה, גניבת שירים ותסריטים (וההתנצלות המזוייפת לאחר מכן) ועד ללבישת ספנדקס סגול עם חולצה ירוקה תוך כדי ריצה רנדומלית מסביב לבניין. באותו רגע בזמן, נראה היה ששייה מסוגל להכל.

ברוקלין התחילה את העונה מעולה. התגברה על פציעות מפתח קשות, גידלה כישרונות (דינווידי הגיע לאולסטאר! תחרות הכישרונות, אמנם, אבל הוא זכה! השתווה לשמות כמו סטף קרי, ג'ייסון קיד ופטריק בברלי) והייתה בדרך הבטוחה להשוות את מאזן העונה שעברה בכמעט חצי מזמן. ואז החלטתי להכניס אותה ליער ולנחס אותה ביומן הקודם. שבעה הפסדים רצופים היו לקבוצה, עד שהצליחו לשבור את השרשרת, לנצח בפעם העשרים העונה, במשחק מול שיקגו, שלגמרי, לחלוטין, ללא צל של ספק, עדיין עולה למגרש מדי פעם, במשחק שנראה ככה:

מדי פעם הם מראים ניצנים של יכולת של חצי העונה הראשונה. מאז הניצחון ה-20, הם הצליחו להדביק עוד 3 ניצחונות. שניים מהם רצופים. הם הצליחו להוביל על טורונטו ב-23 הפרש, ולמשוך חלק מאריות הליגה לשלושה רבעים מאוד צמודים.

אבל כל פעם מחדש, מתישהו קורה אותו דבר. בברוקלין חושבים שהם יכולים לשבור את הקללה. להתחמק משייה לה-בף. לעשות דברים נכון ולצאת לדרך חדשה.

הם לקחו את ספנסר דינווידי מקצה הספסל של דטרויט והעלו אותו לרמות אלוהיות.

ד'אנג'לו ראסל הגיע לתחנה האחרונה לפני הליגה הסינית ואז נפצע, עכשיו הוא משחק, מראה עדיין למה כשהוא חם יש אנשים שעדיין מריירים עליו, והוא עוד הצליח לשפר במעט העונה את יכולת ניהול המשחק שלו (5 אסיסטים למשחק בחודש מרץ, הגבוה בקריירה שלו).

ג'ארט אלן, בחירת דראפט נדירה של ברוקלין, לקח את תפקיד הסנטר הפותח בשתי ידיים, ומראה שיש לו עתיד. הוא סנטר אתלטי ואקטיבי ובעצם המגן היחיד של המועדון מתחת לסל.

המאמן, קני אטקינסון, מראה שהוא יודע להיות יצירתי עם השחקנים שעומדים לרשותו, ולפתח אותם תוך כדי שהעונה רצה.

אפילו לוורט, הכריש, מצליח לכדרר את עצמו לרשימת שחקני העתיד של המועדון.

אבל אז, כל פעם שחושבים שמנצחים את לה-בף, שהקללה הוסרה והנה, יש למה לצפות בברוקלין, הוא מופיע מחדש.

ספנסר ירד מכס האלוהות שלו וחזר שוב לעלות מהספסל.

ד'אנג'לו ראסל מראה עדיין למה כשהוא קר, 2 מיליארד סינים מריירים עליו. הוא מנהל המשחק של קבוצת שלשות התקפית, כזו שלא יכולה לנצח לעד כשהם בתחתית אחוזי הקליעה ועם רייטינג התקפי מהנמוכים בליגה.

ג'ארט אלן, הרוקי שבדיוק נכנס להרכב, הוא המגן היחיד של המועדון מתחת לסל. הטיילת של גבוהי הליגה מתחת לסלי ברוקלין לא באמת הצטמצמה, ולראייה 30 ריבאונדים של חלקיקי הגב של דווייט הווארד על חשבונו.

המאמן, קני אטקינסון, מראה שהוא לא מצליח לצאת מהשיטה שלו, כשהמצב דורש אחרת. הקבוצה ממשיכה לרוץ וליידות מהשלוש גם ברגעים רעים, ברגעים שההפרש לטובתה ולפעמים אולי עדיף להאט את המשחק.

אפילו לוורט, הקריש, מצליח להיעלם כל פעם שברוקלין צריכה לשחק הגנה.

וברגע שאתה הכי לא מוכן לו, אחרי שחשבת שעברת את הסערה, ברגע הכי שקט, מופיע שייה לה-בף

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. שמעון

    29 מרץ 2018 08:10:46

    קבוצה פח של הפח בלי עתיד תקווה וחלום. ימשיכו להישאר שנים בנוזל שנשפך מהפח אחרי שמילאו אותו במלא שקיות.

    1. שמעון

      29 מרץ 2018 08:12:28

      אהה נ.ב

      אני מצדיע לך שאתה מסוגל לרשום עליהם משהו.

      ורפה הבנה שכמוני חשב שדיאנגלו ראסל ערב הדראפט יהיה הארדן לייט

  2. Ido

    29 מרץ 2018 08:35:10

    לחוס – מאד נהנתי גם מהטור הזה. בשביל לא לקלקל לעצמי את ההנאה מהטור.. קראתי רק את הדברים הטובים והשארתי את החלק של יומן הקבוצות לפעם אחרת.

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 14:34:42

      אגדה אורבנית ידועה של האתר. האגדה אומרת שפעם בשבוע אפשר לראותו, מגיח לרגע מתוך החשיכה, מניף את ידו אל האוויר, ו-10000 מילים מסתדרות להן אחת אחרי השנייה. מילים, שכל מי שקורא אותן לא מסוגל להפסיק. מילים, שכל מי שקורא אותן לא יכול שלא להוציא אנחת הנאה אחת לחצי דקה.
      יש שאומרים שאין זו אלא אגדה אורבנית. אבל גם הם אינם יודעים להסביר את תופעת המילים המרחפות.

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 14:03:51

      דיברתי עליו ביומן הקודם, ולא רציתי לחזור על עצמי יותר מדי. הוא באמת בעונה מעולה. טורונטו בטח מצטערים שויתרו עליו תמורת, אממ, הם בעצם שילמו עליו בחירת דראפט כדי שברוקלין יסכימו לקחת אותו. דווקא בשיטה של השנה הוא היה עוזר להם מאוד.

  6. ולדי קוגן

    29 מרץ 2018 12:30:11

    קבוצה עצובה באמת,גם בהם הפציעות פגעו, לא שלין איזה אולסטאר אבל היו מגרדים איתו עוד כמה נצחונות. גם העמיסו על עצמם חוזים גרועים ולא יוכלו באמת להביא מישהו בקיץ שאין להרבה קבוצות.בילי קינג באמת עשה פה השמדת מועדון טוטאלית, מדהים.

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 14:08:35

      איזייה תומאס אולי יהיה פנוי…
      הם התחילו ממצב בלתי אפשרי. בילי קינג היה יותר מארי אנטואנט, אבל חייבים להעריך אותם על, בניגוד לכל חברת בנייה ישראלית, שהם מצליחים לתקן את ההרס יותר מהר משהיה מצופה.

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 14:14:35

      תודה.
      בסתר, ואל תגיד לאף אחד, אני עדיין מאמין בד'אנג'לו. כלומר, אני מאמין שהפוטנציאל עדיין שם. אבל לא ברמה של להמר על ארוחה על זה.

  8. האווי לאסוף

    29 מרץ 2018 15:26:32

    מדהים אותי איך אנשים מקצועיים יכולים לשפוך ים כסף ואלפי שעות עבודה, על משהו שהוא בתכלס בדיחה
    (התכוונתי לשיר הנהדר, אבל אני מניח שזה תופס גם לגבי הקבוצה)
    תודה רבה על היומן, ולא תודה על השיר שעכשיו אזמזם עד ליום מותי, ואולי גם קצת אחרי

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 16:51:10

      הרבה דברים טובים התחילו כבדיחות שמישהו לקח יותר מדי ברצינות. "טיסה נעימה!" התחיל כששני אחים ראו סרט ישן ולא הפסיקו לצחוק. הגיטריסט של ספרינגסטין החליט לצחוק עם להקה מניו ג'רזי בטקס פרסים, והוא הפך לאחת הדמויות הטובות של הסופרנוס. הביסטי בויז.
      ועשיתי את מנת הרוע היומית שלי עם השיר. אפשר לנוח עכשיו ולהניח לתינוק ללכת עם הסוכריה.

      1. האווי לאסוף

        29 מרץ 2018 19:42:36

        זה לא נאמר בשלילה כמובן, אני מלא הערצה למי שמצליחים להצחיק, ובדרך כלל זה עבודה קשה.
        לא ידעתי על שורשי הדמות של סטיב ון זאנט/סילביו דנטה, ובתור מעריץ של שני האספקטים האלה שלו, הייתי שמח לשמוע עוד…

        1. Ljos

          29 מרץ 2018 20:42:08

          חלילה, לא חשדתי.
          אתה מוזמן להסתכל פה: https://www.youtube.com/watch?v=D-5qjdr4ODk
          זה מ-1997, בהצגה של להקת The Rascals האיטלקית-אמריקאית מניו-ג'רזי להיכל התהילה של הרוק'נ'רול. סטיב ון זאנדט החליט לעשות חיקוי מוגזם, דייויד צ'ייס במקרה ראה בטלוויזיה ומשום מה חשב שזה שילוב מוצלח לדרמה שלו, והוא צדק.

  10. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    29 מרץ 2018 16:22:34

    תודה לגוס. או שאתה מאוד אוהב את הקבוצה או שאתה מאוד חרוץ.
    חבל לי על השחקנים הסימפטיים שתקועים במצב לוזרי שכזה.
    מה שכן, במשחק הם נראים יותר טוב ממה שהמאזן שלהם מראה.

  11. אשך טמיר המקורי

    29 מרץ 2018 17:03:01

    תודה רבה!
    הם נראו ממש סבבה והיו מהנים מאוד עד אמצע העונה ככה.
    מאז לא יצא לי לראות אותם באמת, אבל לגמרי התלהבתי מדינווידי, מאטקינסון ומסגנון המשחק שלהם.

    את דיאנג'לו אני לא סובל.
    ולכן אני שואל – האם ספנסר נדחק לאחור כשהוא חזר?
    האם לחזרתו יש חלק באיך שהם נראו בחצי השני של העונה?

    1. Ljos

      29 מרץ 2018 17:27:21

      אתחיל במה שיקפיץ לך את האשך – הירידה של דינווידי התחילה כשראסל חזר, אחרי הפסקת האולסטאר.
      מאותו רגע ספנסר היה הרבה יותר פאסיבי. את העונה הוא התחיל עם גישת "Bitch better have my money", ומאז הוא יותר "Man Down".
      אבל – אני לא יכול להפיל את האשמה כולה על ד'אנג'לו. הם ניסו לגרום להם לעבוד ביחד, ולא עשו תורי-תורך. אולי זו עייפות (ספנסר המשיך לעבוד גם האולסטאר. הוא לא רגיל לזה), עייפות ניהולית, או לא יודע מה.
      לדעתי, ספנסר לקח צעד אחורה, ורק אז ד'אנג'לו נכנס לחור שנפער.

  12. Ljos

    29 מרץ 2018 18:01:03

    תודה לקוראים, למגיבים, למחמיאים, לבריטים שמגזימים ולאנשים שממש מחפשים את זעפרן.
    בעיקר תודה למולי על הארגון, העריכה המהירה והסבלנות.
    וגם לעמית טבול, שבלי שמץ של בושה גנבתי לו את ההלם קרב.

  14. רועי ויינברג

    29 מרץ 2018 20:57:16

    טור פשוט אדיר. אני אוהב את מה שקורה בברוקלין – ג'ארט אלן מאוד צעיר ומראה הרבה ניצוצות. עם אטקינסון המעולה הוא יכול להפוך לסנטר פשוט מצויין. כריס לוורט לדעתי יהיה השחקן השישי של העונה מתישהו בעתיד ועושה פלאים מהספסל.

    גם רונדה הוליס ג'פרסון נותן את ה-15 נקודות וה-7 ריבאונדים שלו למשחק יחד עם הגנה טובה ויכול להיות לא רע, אבל לא יהיה שחקן חמישייה. סך הכל עבודה טובה בתנאים בלתי אפשריים של המועדון הזה, שיכול סוף סוף לסיים עונה במקום ה-11 במזרח אחרי שנים עמוק מדי בתחתית. יש התקדמות, למרות שהיא נובעת מזה שרבע ליגה הולכת אחורה

  15. מנחם לס

    29 מרץ 2018 23:11:38

    הלם קראב! בשתי מילים הראית את גדולתך. אגב, כמוך אני אוהב את המאמן קני אטקינסון. בכלל ישנה לי חיבה לקבוצה הזאת שפעם שיחקה 4 מייל מביתי כשגרתי בגרדן סיטי בביתי הראשון והנטס שיחקה בנסאו קולוסיאום עם ד"ק ג'יי!

    אני נהנה מכל מה שאתה כותב

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט