פריוויו לפלייאוף-אינדיאנה וברוקלין/רועי ויינברג

הפריוויו לפלייאוף נמשך, והפעם הגענו למקומות 3-4 במזרח: אינדיאנה פייסרס וברוקלין נטס. 2 הקבוצות צפויות להגיע לסיבוב השני, אך יכולות להגיע למעלה משם, לגמר המזרח.

בראקט הפלייאוף של הופס לפלייאוף 2013-הפרטים בקרוב…


 

אינדיאנה פייסרס

 

שם: אינדיאנה פייסרס

רקורד (נכון ל-11/4/13): 29-49 (62.8% הצלחה)

הבטיחה: מקום בפלייאוף (השלישי, נכון ל-11.4.13), ראשות הבית המרכזי.

החמישייה: ג'ורג' היל, לאנס סטפנסון, פול ג'ורג', דיוויד ווסט, רוי היברט

שחקני רוטציה: טיילר הנסבורו, ג'רלד גרין, איאן מהנימי, די ג'יי אאוגסטין.


מאמן:
פרנק ווגל (עונה שלישית באינדיאנה, מאזן של 69-107 בקריירה, 60.8% הצלחה).

סיפור העונה: הפייסרס קיבלו מכה רצינית בתחילת העונה, עם העדרות ארוכת טווח של דני גריינג'ר. הפייסרס חשבו שאם יהיה להם מזל הם יצליחו להגיע למקום השישי, אבל היה שחקן אחד שלא חשב ככה. קוראים לו פול ג'ורג'. העונה הוא קלע 17.5 נקודות למשחק (לעומת 12.1 אשתקד), קטף 7.7 ריבאונדים (לעומת 5.6 בעונה הקודמת), ומסר 4.1 אסיסטים למשחק, עלייה מה-2.4 בעונה הקודמת. המספרים רק מראים שג'ורג' השתפר בגדול, וניצל ההזדמנות במלואה. בנוסף לג'ורג', שהפך משחקן ספסל לאול-סטאר, דיוויד ווסט גם השתפר (17 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק), היל תרם 14.2 נקודות למשחק, ורוי היברט המשיך לעשות מה שהוא יודע-לקחת ריבאונדים (8.3 למשחק), ולחסום (2.61 גגות למשחק). התלכיד החזק הזה הביא את הפייסרס למקום השני במזרח בחלק גדול של העונה, עקב הירידה של ניו יורק, אבל רצף הניצחונות של הניקס דחק את אינדיאנה למקום השלישי, מרחק 2.5 משחקים מהניקס. מרבית הסיכויים שהפייסרס ישארו במקום השלישי, ויפגשו את הניקס לסדרה קשה בחצי גמר המזרח.

אינדיאנה
אינדיאנה. אלופת הבית המרכזי ואחת קבוצות ההגנה הכי טובות בליגה.

נקודות חוזק: ה-ג-נ-ה. הפייסרס סופגת בממוצע 90.2 נקודות למשחק (המקום השני בליגה, אחרי הגריזליס שסופגת 89.7 נקודות למשחק), ב-41.8% מהשדה (הטוב בליגה), ו-32.2% מהשלוש (הנתון הטוב בליגה).
ההגנה של הפייסרס בצבע חזקה במיוחד. היא סופגת 52.2% בזריקות שנלקחו עד ל-5 פיט מהסל (1.52 מ'), הנתון הטוב בליגה, 35.5% בזריקות שנלקחו 5 עד 9 פיט מהסל, ו-35.9% בזריקות שנלקחו 10 עד 14 פיט מהסל. בממוצע אינדיאנה סופגת 36.4% מהצבע, הרבה הודות להגנה החזקה של דיוויד ווסט ורוי היברט, שמקשה על היריבות של הפייסרס.
אינדיאנה מחזיקה את היריבות שלה על אחוזים נמוכים מהשלוש-32.8% מהקשת עצמה, ו-32.3% מזריקות שנלקחו מאחורי הקשת. ההגנה החזקה של אינדיאנה תקשה על מרבית קבוצות הליגה בפלייאוף.

נקודות חולשה: ספסל. למרות העומק היחסי באינדיאנה, החמישייה משחקת בממוצע 32.6 דקות למשחק, שזה לא מעט (אבל גם לא הרבה), אך הספסל תורם רק 25.6 נקודות למשחק (27% מהנקודות של הפייסרס). מרבית הניצחונות של אינדיאנה באים דרך ההגנה החזקה, אך בפלייאוף הארוך הספסל יצטרך לשחק לא מעט, וזה יכול לשמש כלי עזר ליריבות שיאבקו באינדיאנה.

תחזית: הפייסרס יגיעו לחצי גמר המזרח נגד ניו יורק, ויפסידו במשחק השביעי במדיסון סקוור גארדן.


 

ברוקלין נטס

 
שם:ברוקלין נטס

רקורד (נכון ל-11.4.13): 32-46 (59% הצלחה)

הבטיחה: מקום בפלייאוף

החמישייה: דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, ג'רלד וואלאס, רג'י אוואנס, ברוק לופז

שחקני רוטציה: אנדריי בלאטץ', סי ג'יי ווטסון, קריס האמפריס, קיית' בוגאנס.

מאמן: פי ג'יי קרליסימו (החליף את אייברי ג'ונסון באמצע העונה), שנה ראשונה (חלקית) במועדון. מאזן של 309-228 בקריירה, ו-42.5% ניצחונות.

סיפור העונה: ברוקלין של מיכאל "אליפות ב-5 שנים" פרוחורוב, עברה עונה לא פשוטה. בקיץ היא הביאה את ג'ו ג'ונסון ורצתה להיות הסגנית של ההיט במזרח. הנטס פתחו את העונה מעולה, עם 11 ניצחונות ב-15 משחקים, אבל המשך של 10-3 הביא אותם למאזן 14-14 ולמרכז הטבלה. זה הספיק (בנוסף לסכסוך עם דרון וויליאמס) לפיטוריו של ג'ונסון ומינויו של קריליסימו לתפקיד המאמן הראשי. עם קרליסימו יש לברוקלין 18-32, והם חזרו למירוץ על הביתיות בפלייאוף. כרגע הם בדרך לשם, עם יתרון של 3.5 משחקים על הבולס, שמדורגת חמישית.

ג'ונסון
ג'ונסון. מוביל את אחת מעמדות הקלע העמוקות בליגה.

נקודות חוזק: קו אחורי. הקו האחורי של הנטס מורכב מדרון וויליאמס וג'ו ג'ונסון, שתורמים ביחד 35 נקודות עם 11.2 אסיסטים למשחק, אולי לא עונים על כל מה שציפו מהם בתחילת העונה, אבל מהווים קו אחורי חזק, שיסייע להם נגד הקבוצה שתפגוש בסיבוב הראשון (כנראה שיקגו-דרון וויליאמס עדיף על קירק הינרייך/נייט רובינסון, וג'ו ג'ונסון יתן תפוקה יותר טובה ממרקו בלינלי/ג'ימי באטלר בסיבוב זה). מלבד ג'ונסון ו-וויליאמס, לנטס יש עומק בעמדות 1 ו-2, בדמות סי ג'יי ווטסון (6.8 נקודות למשחק), מרשון ברוקס (5.4 נקודות למשחק), ג'רי סטקהאוס וקיית' בוגאנס, שיכול לתת הגנה חזקה על כל גארד. העומק בעמדת הקלע, שמורכב מג'ונסון, צמד גארדים שיכול לקלוע 20 נקודות ללא התראה מוקדמת (סטקהאוס וברוקס), וההגנה החזקה של קיית' בוגאנס.

נקודות חולשה: עמדות הפורוורד. ג'רלד וואלאס מאכזב העונה, וירד מ-15.2 נקודות ו-6.8 ריבאונדים למשחק ל-7.8 נקודות ו-4.6 ריבאונדים למשחק. לצידו של וואלאס בעמדת הפאוור פורוורד יש את קריס האמפריס (5.5 נקודות ו-5.6 ריבאונדים), ורג'י אוואנס (11 ריבאונדים ו-4.6 נקודות למשחק). יחד איתם יש את אנדריי בלאטץ' הסביר, שקולע 10.1 נקודות עם 5 ריבאונדים למשחק. וואלאס ואוואנס נותנים עונה הגנתית טובה, וההגנה מאוד יעילה בפלייאוף, אבל מול קבוצות עם עמדות פורוורד מסוכנות, המצ'-אפ בין דנג לוואלאס למשל יכול להשפיע מאוד על הסדרה, לטובת שיקגו.

תחזית: הנטס יעברו מלחמת גוג ומגוג מול שיקגו, אבל יודחו בסיבוב הראשון.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. את ברוקלין אני לא יכול לקחת ברצינות. לדעתי יעופו בסיבוב הראשון, אבל יש להם את הכלים להתפוצץ בפלייאוף, תלוי הרבה מאוד בדרון (ובאופי של לופז).

    אינדיאנה פשוט קבוצה מצויינת, נדירה בסוגה, אבל הסגל מעט קצר מדי לפלייאוף ארוך

  2. שיקאגו יכולה וצריכה לנצח את ברוקלין גם בלי יתרון ביתיות.
    יש להם תשובה הגנתית על כל עמדה במגרש, עם וויליאמס/היינריך, ג׳ונסון/באטלר (הוא דומה לג׳ורדן או שזה רק אני!?) וואלאס/דנג, לופז/נואה. יש יתרון לשיקאגו, וויליאמס יצטרך לתת סידרה טובה בשביל שיעלו.

    ניקס-פייסרס בחצי גמר המזרח. ספייק לי יחזור לחיים…!

  3. אם רוז חוזר לפלייאוף, שיקאגו עוברת את ברוקלין בשישה משחקים. בלעדיו, אני חושב שהבולס יפסידו. הסדרה לא תלך למשחק שביעי.
    ברוקלין היא קבוצה לא ברורה, עדיין אין לה אופי מוגדר משלה, אז אני לא רואה אותם עוברים את חצי הגמר.
    אינדיאנה לעומת זאת, מתחילה להיראות כמו מועדון אמיתי. השאלה הגדולה היא האם נראה התעלות של השחקנים בפלייאוף. דיוויד ווסט יהיה יציב כהרגלו, גם מג'ורג' היל אנחנו יודעים למה לצפות, אבל הנעלמים הגדולים הם ג'ורג' והיברט. היברט פתח את העונה בצורה מאוד חלשה אבל השתפר ככל שהיא התקדמה. הוא עדיין לא גבוה מיומן, אבל ההגנה שלו בצבע פשוט נהדרת. פול ג'ורג' יכול להיות כוכב גדול בליגה הזו. הוא ארוך, אתלטי, חוטף בחסד, קלעי טוב, והוא מנצל את הגובה שלו (לארי בירד אומר שהוא הגיע ל6.10 בקיץ שעבר, כלומר הוא גבה בשלושה אינצ'ים מאז שהוא נבחר בדראפט) בשביל לראות את המשחק טוב יותר ולחלק מתנות לחברים. זו השנה השלישית שלו בליגה, ותצוגת פלייאוף גדולה תהיה ההבדל בין חוזה גבוה, לבין חוזה מקסימום (כן, אני בהחלט רואה לא מעט קבוצות שמציעות לו מקסימום).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט