זה היה אחד מהסופרבולים הגדולים שאני זוכר. הפעם 2 הקבוצות הגיעו למשחק, הפעם 2 הקבוצות תפקדו במאני טיים.
2:09 לסיום, האיגלס ביתרון של 5 נק', הפוטבול בידיים של בריידי.
כל עולם הפוטבול, כל אוהדי הפטס, כל שונאי בליצ'ק, כל אוהדי האיגלס.
כולם משוכנעים שזה גמור. אי אפשר לעצור את בריידי במצב כזה,
ו-2 הדקות שנשארו?
נצח.
ובריידי נתן את כל הסיבות בעולם להאמין שזה שלו –
505 יארד במשחק. 3 טאצ'דאונס. ועד לאותו הרגע –
0 סאקס, 0 איבודים.

שחקן אחד על המגרש חשב אחרת.
ברנדון גרהאם, במהלך של המשחק, מצליח לחדור את קו ההתקפה של הפטס (שנתנו עד לאותו רגע משחק מופתי),
מצליח להגיע לבריידי, ורגע לפני שבריידי מצליח לשחרר מסירה, גראהם שולח את ידו, מגיע לפוטבול, וגורם לפאמבל שמכריע את המשחק.
ב-2 הדקות שנותרו, האיגלס "שורפים" דקה, ועולים ליתרון של 8 נק' אחרי שער שדה מוצלח של ג'ייק אליוט, הקיקר הרוקי.
והפטס מגיעים לזריקת הייל מארי בשנייה האחרונה, מסירה שלא נתפסה, ושאחריה תם הזמן.

זה היה ניהול משחק ניצחון מרשים במיוחד מצדו של פדרסון, מאמנה של האיגלס.
הוא הצליח להעלים את הגנת הפטס. הוא לקח הימורים גדולים, כולל דאון רביעי ליארד, שהסתיים בטאצ'דאון בו פולס הוא הרסיבר, כולל דאון רביעי 5:39 לסיום, כאשר האיגלס בפיגור נקודה. לא מעט מאמנים ב-NFL היו מסתפקים בפילד גול בדאון רביעי הראשון, ובפאנט במקרה השני. פדרסון הימר, וזכה בגדול.
לא בכל יום אפשר לפגוש מאמן שמשחק את המשחק של בליצ'ק, ומנצח בו.

ניק פולס, עליו שאלתי לפני המשחק אם הוא מסוגל להציג את אותה יכולת אשר הציג במשחקי הפליאוף הקודמים,
או שהוא יציג את היכולת של העונה הרגילה, נתן תשובה חד משמעית –
סופרבול MVP.
373 יארד, 3 טאצ'דאונס, אינטרספשין, ותפיסהאחת לטצ'דאון, היו לו במשחק.
אבל המספרים לא מספרים את כל הסיפור –
הדרך בה התמודד עם הלחץ. הביטחון לנסות ולמסור מסירות בסיכון גבוה. והיכולת פעם אחר פעם לצלוח נק' משבר אפשריות (10 מ-16 בדאון שלישי, 2 מ-2 בדאון רביעי),
כל אלו אפשרו לאיגלס להוביל ברוב חלקי המשחק, למרות תצוגה התקפית נדירה מצד בריידי והתקפת הפטס.

1151 היארדים שהשיגו 2 הקבוצות ביחד, זה שיא סופרבול.
גרונקובסקי. את המחצית הראשונה הוא סיים עם 9 יארד, 0 טאצדאונס. במחצית השנייה היה לו חלק אדיר בעובדה שהפטס הצליחו להעלים את פיגור 10 הנק' מהמחצית, ולעלות ליתרון בתחילת הרבע הרביעי. גרונקובסקי סיים את המשחק עם 116 יארד, 2 טאצ'דאונס.
אמאנדולה. הוא המשיך ביכולת האדירה שלו בפלייאוף השנה, כאשר הוא מסיים את הסופרבול עם 152 יארד, וכמה תפיסות קלאצ' שרק הוא יודע לעשות.
ארץ, קלמנט, ג'פרי, פולס, בלאנט. כל אחד מהם סיים את המשחק עם טאצ'דאון, במשחק בו הגיוון של התקפת האיגלס השאיר את הגנת הפטס מנחשת, ומנסה לפתור את השילוב בין משחק הריצה למשחק המסירה של האיגלס ללא הצלחה.
בלאנט. הראנינג באק (לשעבר שחקן הפטס) הנהדר נתן המון חמצן להתקפת האיגלס, כאשר הוא מסיים את המשחק עם 94 יארד (6.4 יארד לניסיון ריצה) וטא'דאון. לצדו בלט אג'איי, שלמרות שזה היה ברור שהוא לא כשיר ב-100%, נתן משחק טוב מאוד, עם 57 יארד משלו (6.3 יארד לניסיון ריצה).

נכתב לפני המשחק:

ניו אינגלנד פטריוטס (13 – 3) – פילדלפיה איגלס (13 – 3)
(01:30 לפנות בוקר יום ב')
כצפוי, ה-BB (בליצ'ק את בריידי) שוב יתמודדו על תואר אלופת ה-NFL.
קצת פחות כצפוי, הקבוצה שתתמודד מולם היא פילדלפיה איגלס.
האיגלס דווקא היו פייבוריטים אפילו לזכייה, בעיני לא מעט אוהדי פוטבול, במחצית השנייה של העונה, אז הם החזיקו במאזן הטוב בליגה, אבל פציעה של הקווטרבאק הפותח (קרסון וונץ) השאירה את הרושם שסיפור הסינדרלה של האיגלס הולך להסתיים מוקדם מהצפוי (ולאור יכולתו של וונץ – בצדק).
בסופו של יום, האיגלס הראו שהם קבוצה שלא תלויה בשחקן כזה או אחר, ומאחורי ההגנה החזקה שלהם, הם הצליחו להעפיל לסופרבול אחרי תצוגות משכנעות ב-2 משחקי הפלייאוף שלהם.

(אין סופרבול בלי פרסומות. ואין פרסומות בלי פייטון מאנינג!)

המפתח למשחק א':
טום בריידי. לא ייאמן, אבל בריידי, כבר בן 40 +, לא זאת בלבד שישחק הלילה בעוד סופרבול (ה-8 שלו), בניסיון להשיג טבעת אליפות מספר 6 (יותר מכל שחקן אחר בתולדות ה-NFL),
הוא מגיע למשחק כזוכה הטרי בתואר ה-MVP של העונה, אחרי שבפברואר של השנה שעברה, בביקורו האחרון בסופרבול, בריידי הוליך את הפטריוטס לאולי מה שהוא ניצחון הקמבאק הגדול ביותר, והמדהים ביותר, בתולדות הסופרבולים.
השנה, ההתקפה של הפטס מתקתקת, בריאה, ומאיימת מתמיד –
ברנדין קוקס (1,082) יארד, וגרונקובסקי (1,084) יארד, מהווים מטרות איכותיות למסירה לטווחים הקצרים, הארוכים, ולאנד זון (15 טאצ'דאונס לצמד העונה).
דיון לואיס (896 יארד, 7 טאצ'דאונס) מהווה איום מתמיד מעמדת הראנינג באק.
ואמאנדולה הבלתי נגמר, הגיע השנה לפלייאוף בכושר מדהים, כאשר ב-2 משחקים יש לו 196 יארד, 2 טאצ'דאונס, 0 איבודים, 11 דאון ראשון, ו-18 תפיסות מוצלחות מ-22 ניסיונות מסירה של בריידי. מדהים (לטעמי, הוא ה-MVP של הפטס, עד כה בפלייאוף).
עם כאלו כלים, זה באמת לא מפתיע שהפטס פייבוריטים ב-4 נק' לזכייה בסופרבול.
המפתח למשחק ב':
קו ההגנה של האיגלס.
ישנה אגדה שבריידי "מתקפל" כאשר לוחצים אותו. שטויות. כל קווטרבאק עלול לאבד את הפוטבול אחרי סאק, או למסור אינטרספשין בזריקה תחת לחץ.
אבל בריידי, הוא אחד מהמצטיינים בליגה במסירה תחת לחץ, והתקפת הפטס מיומנת להפליא בלפרק ניסיונות בליץ.
אבל –
יש לאיגלס יתרון יחסי אחד, כזה שהקשה על כל קבוצה אותה הם פגשו –
הם מסוגלים להפעיל לחץ גם ללא הבליץ. הם לא זקוקים להביא עזרה בניסיון להפעיל לחץ, וזה הופך את ההגנה שלהם לוורסטילית יותר, מאיימת יותר.
נתון המפתח שמאפשר להגנה שלהם להצליח במשימה:
לאיגלס 7 שחקני קו הגנה ששיחקו העונה 400+ סנאפס.
זה עומק מרשים, כזה שבפלייאוף שיחק תפקיד מפתח בהצלחת הקבוצה –
ב-2 המשחקים הקודמים שלהם העונה בפלייאוף, האיגלס גרמו ל-3 איבודים אחרי לחץ על הקווטרבאק,
וזה אחרי שבעונה הרגילה הם גרמו להתקפות היריבות ל-15 איבודים (מקום שני ב-NFL אחרי ג'קסונוויל).
המפתח למשחק ג':
ניק פולס. פולס, להבדיל מוונץ, הוא קווטרבאק חד ממדי. אם וונץ היה איום מתמיד הן למסירה, והן לריצה (לוונץ היו העונה 299 יארד על הקרקע, לצד 5 פאמבלס. לפולס 3 יארד על הקרקע, 3 פאמבלס).
השאלה היא, כאשר פולס ישחק את המשחק אותו הוא רגיל לשחק, איזו גרסה של פולס נראה הלילה?
פולס של העונה הרגילה, זה שהצליח למסור 537 יארד בקצת פחות מ-4 משחקים, כאשר הוא מציג נתון של 56.4% מסירות מוצלחות, 5 טאצ'דאונס, 5 איבודים.
או פולס של הפלייאוף, זה שמסר ב-2 משחקים 598 יארד (77.8% מסירות מוצלחות), מסר 3 טאצ'דאונס, 0 אינטרספשינס, 2 פאמבלס.
המפתחות הלא חשובים (אותן מפתחות שתופסים מקום בצרור, אבל כבר אין לך מושג למה הם שם…) :
4,577 יארד, היו לבריידי העונה. הכי הרבה ב-NFL. עוד לא היה קווטרבאק שסיים את העונה במקום הראשון ביארדים, וזכה בסופרבול (0 מ-5 , האחרון להפסיד – מאנינג, להגנת סיאטל האימתנית).
מאז 2001, מאזן הפטס נגד קבוצות אותן הם לא פגשו בעונה הרגילה הוא 15 – 0
21 נק' לפטס. בעידן בליצ'ק, כאשר הפטס משיגים 21 נק' או יותר, מאזנם בפלייאוף הוא 22 – 1

(ה-MVP של הסופרבול!)

התחזית:
ניצחון של הפטס. אם יש מאמן אחד שיודע יותר טוב מכל מאמן אחר לנצל חד ממדיות של קווטרבאק של היריבה, זה בליצ'ק. פולס, הוא פשוט מוגבל מדי. אם זה היה וונץ ויכולתו להאריך מהלכים, אני חושב שזה היה שקול, עם יתרון קל לאיגלס.
אבל זה לא.
התחושה שלי שהתשובה למפתח ג' היא שאנחנו נראה את פולס של העונה הרגילה, שהפטס ינצחו, ושהמצטיין במשחק יהיה אמאנדולה הנהדר (בגלל יכולתו בסלוט, בגלל הניידות שלו, בגלל חשיבותו לניסיון של התקפת הפטס לעקר את הלחץ של הגנות היריבות, בגלל שהשנה בפלייאוף הוא פורח).