אי של אי יציבות – יומן הפליקנס מס 1 / מולי
יום אחד, לפני הרבה שנים, כשסביבי רק חול ואבק והצמח היחיד שבכלל העז להתקרב לאזור היה בעל השם מלא האופטימיות "מַלּוּחַ קִפֵּחַ", ישבתי נקוע רגל מחוץ לאוהל הסיירים ב"שמירה", וקראתי את ספרו האגדי של ויקטור פרנקל "אדם מחפש משמעות".
חול ו"פודרה" (מקוללת, אוי כמה שהפודרה הזו מקוללת לאורך הדורות) מעשה רגלי חיילים רצים וזחלילי נגמ"שים ברחבי נבי מוסא, (אתר ידוע לשמצה בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת), אינם בדיוק מעוררי תובנה בהקשר של משמעות החיים, ואולי זו הסיבה לכך שמשום-מקום עלתה בי המחשבה שבעצם, ומעל לכל, ומעבר למשמעות, אנשים כמהים בעיקר ליציבות, לידיעה: מה ילד יום.
אי ידיעה (ואני יודע זאת מידע אישי כאוב), היא הגורם מספר אחד למתח ולחצים. המתח והלחצים גורמים להתכווצות כלי הדם, וכשאלו מתכווצים, גבר הסיכון לקרישי דם וסתימת עורקים.
כאוהדי קבוצות ספורט, כמעט כולנו נידונים לאי ידיעה מתמשכת. אבל השנה, אוהדי הניו אורלינס פליקנס סובלים מכך ביתר שאת.
אוהדי אטלנטה, אורלנדו וסקרמנטו, אולי נידונים השנה למרורים, אבל הם גם ניצולי ייסורי חוסר הידיעה. השנה, ברור להם שקבוצתם "על הפנים" ושסביר שתפסיד ברוב משחקיה.
אוהדי גולדן סטייט, לעומת זאת, נידונים אולי לחרדה בשל השאלה האם האליפות המצופה והמיוחלת אכן תגיע, אך עם-זאת הם יודעים היטב שברוב המכריע של המשחקים משך העונה הסדירה, קבוצתם תנצח.
היחידים שתקעו יתד ב- "אי אי-הוודאות" הנטוש אי שם במדבריות הסבל; היחידים שתקועים השנה ב"אי אי-הידיעה" כשאינם מסוגלים אפילו לנחש איך תיראה קבוצתם לפני פתיחת כל אחד מהמשחקים, הם אוהדי הפליקנס החרדתיים שגם אני נמנה על שורותיהם.
עד לפני שבוע, נראה היה שהמקסימום שהקבוצה הזו מסוגלת לו העונה, לטוב ולרע, הוא רצף של שלושה משחקים. היה לקבוצה שיא של שלושה ניצחונות ברצף ושיא של שלושה הפסדים ברצף. "שלשות", הם מה שקיבלת עד אז לכל היותר, מבחינת "המשכיות" ו- "יציבות".
ובמצב כשזה אתה מתחיל לשאול את עצמך, (ולא רק כשאתה באוהל סיירים במדבר), איך בכלל ניתן לתחזק לאורך-זמן – בבריאות גופנית ונפשית תקינה – אהדה לקבוצה שאין לך מושג למה לצפות ממנה?
אהדה ל- "קבוצה של הצלחות", כידוע לכל מי שרדף אי פעם אחרי כדור בעודו מדמיין עצמו במדי נבחרת ארצו, היא קלה: אתה נישא על גלי האופוריה, מאמיר מ-שיא אחד למשנהו, וכל הצלחה שוברת עוד נדבך, עוד שורת לבני בטון מרושתות פלדת-אל-חלד, בחומות ההגנה של המציאותיות מפני האופטימיות שהיא מקדשו הסמוי של כל אוהד.
ומצד שני, גם אהדה לקבוצה "מסכנה" היא יחסית קלה. (כן, יודע! בחייך… אמרתי יחסית, לא?). שאלו כל אוהד הפועל ת"א מצוי, ותוכלו לשמוע את נאום "העולם כולו נגדנו" מתובל ברקע בקולו האגדי של האריה בעל האבן הבודדה השר בליִל גשום "ואיזה מסכנים האוהדים, ששוברים להם ת'לב"…
אבל עם הפליקנס, לפחות העונה, אין לך שום ניחומים. רק מידה ענקית של חוסר ידיעה למה לצפות…
הקבוצה הזו כאילו לקחה על עצמה, (וגם זה רק במשרה חלקית – יש להודות), להפוך בחצי-משרה לגזלנים ובחצי משרה לשקנאים מחלקי מתנות. "גזלנים וסנטה-קלאוסים חסרי אפליה", אפשר לכנות אותם בהקשר הזה, שכן הם נותנים (ולוקחים) במידה כמעט שווה הן לאביונים והן לבעליי היכולת. אפשר לחשוב, לעתים, שחלק מתפקידם הוא לשרת ולהעניק, משהו בנוסח של "מטוסי התדלוק של הליגה…"
ואולם, על מנת שאפילו לא יעלה, חס וחלילה, שיש היגיון כלשהו באופן בו הפליקנס "מעניקים" או "גוזלים", ראו לדוגמה את רצף המשחקים הבא: תחילתו ברצף הגיוני יחסית של שלושה ניצחונות על אורלנדו (חוץ), מיאמי (חוץ) וברוקלין (בבית). ואז, במשחקי-בית, מקבלים את דאלאס והניקס – ומפסידים לשתיהן… יוצאים למשחק חוץ קשה יחסית ביוטה ומנצחים אותו, ושלושה ימים אחרי מפסידים במשחק חוץ ב… מינסוטה. חוזרים הביתה לנצח את דטרויט, אבל מפסידים במשחק חוץ לממפיס – האחרונה בטבלה. יוצרים רצף של שלושה ניצחונות קשים למדי, מול פורטלנד בבית (הגיוני יחסית), הניקס ובוסטון בחוץ, רק כדי להגיע למשחק בהזמנה מול אטלנטה (שהחליפה את ממפיס כגרועה ביותר בליגה) ומצליחים להפסיד להם. מישהו מוצא היגיון בתוצאות הללו? כי אני, בטח שלא.
אין היגיון גם באופן בו הקבוצה משחקת. ברור שיש בה שניים מן השחקנים הבולטים בליגה. ברור גם שרוב האחרים לא ברמה. ג'נטרי, המאמן, נאבק כבר שנה – מאז שקאזינס הגיע – למצוא שיטה שתמקסם את היכולת של השניים לשחק יחד, אבל האמת היא שנראה שבתהליך הוא שוכח לשלב את השניים עם שאר השחקנים שבסגל.
היחיד שעושה משהו שהוא מעל ומעבר, הוא ג'רו הולידיי, מי שכנראה חש רצון להחזיר לקבוצה על ההתחשבות בו בעונה שעברה, ומספק עונה דומה לעונה בה נבחר לאול סטאר.
התחושה המרחפת כערפל מעל הצופים במשחקי הפליקנס, היא שהקבוצה בפשטות לא מסוגלת להחליט מי ומה היא רוצה להיות! שהרי, איך יכול להיות שדווקא הגבוהים בה זורקים הכי הרבה לשלוש? מילא אם הנתונים הסטטיסטיים היו מצדיקים זאת, אבל תתפלאו: לגארדים אטואן מור ודריוס מילר יש כעשרה אחוזי הצלחה יותר בקליעות משלוש מאשר לדייויס וקאזינס הגבוהים. תגידו: "הגיוני, בזה הם מתמחים!", אז למה, לעזאזל, דייויס וקאזינס זורקים בממוצע כמעט פי ארבע יותר זריקות לשלוש ממור ומילר במשחק? היכן ההיגיון בנתון הזה?
האם זה פלא, אם כך, שהקבוצה מתקשה להתרומם מהמקום ה- 27 מבין קבוצות הליגה בריבאונד התקפה? מי אמור ללכת לריבאונד התקפה כאשר קאזינס ודייויס נמצאים רוב הזמן בצד היותר-רחוק-מהסל של קשת השלוש? יותר ויותר מתברר לכל מי שעיניו בראשו שאלווין ג'נטרי, המאמן, וויתר ומוותר במודע כמעט לחלוטין על הכדורים החוזרים בהתקפה, וכידוע לכל, קו ההגנה הראשון הוא מניעת התקפות באמצעות לקיחת הכדורים החוזרים…
אז יש האומרים: אבל ההתקפה טובה, לא? הקבוצה נמצאת במקום הרביעי במספר הנקודות שהיא קולעת (אחרי גולדן סטייט, יוסטון והראפטורז), במקום שני במספר האסיסטים… והחשוב ביותר: היא במקום בשני באחוזי הקליעה. האם ייתכן שזו הסיבה שאין יותר כדורים חוזרים בהתקפה?
אז אני ראיתי משחקים… במשחק הראשון נגד יוסטון, למשל, נראה כאילו שתי הקבוצות מעדיפות לשכוח שיש דבר כזה ששמו "הגנה". שתיהן ויתרו בגדול גם על חדירות וקליעות משתיים. וכך, המשחק הפך ברוב שלביו לתחרות שלשות.
עוצמת זריקת הכדור בזריקות לשלוש, היא כידוע חזקה יותר, ומאחר והכדור מקבל יותר תאוצה כשהוא פוגע בחישוק – הוא אמור ליפול רחוק יותר מהסל. מכך הגיוני שהגארדים יהיו במעגל הכדורים החוזרים?
אולי הגיוני, אבל לא בפליקנס… ממש ממש לא.
מתברר שקאזינס ודייויס לוקחים שניהם כששים אחוז מהכדורים החוזרים בהגנה וכחצי מהכדורים החוזרים בהתקפה. תוסיפו לזה שהקבוצה בינונית בחטיפות ובינונית מאוד בחסימות, ואז תגיעו למסקנה הבלתי-נמנעת שהבעיה האמיתית היא ההגנה. הקבוצה אולי קולעת המון (מקום רביעי בליגה, כאמור), אבל בו-בזמן חוטפת המון-המון.
אז שקעתי עמוקות עם עצמי במדיטציית פליקן עקומת-כנף והחלטתי שכל הנתונים הללו אומרים שהבעיה, לפחות לטעמי, היא המאמן. אם קאזינס מוסר אותו מספר אסיסטים כרכז ראז'ין רונדו, אם ההגנה בבעיה, אם בסגל רשומים 18 שחקנים אבל שישה מתוכם שיחקו לכל היותר ששה משחקים (וזכרו שכן, הקבוצה הזו עדיין לא נפתרה מבעיית הפציעות המסורתית שלה)… אינך יכול שלא להגיע למסקנה העגומה שאלווין ג'נטרי פשוט לא יודע לאמן הגנה.
ואז, בשבוע האחרון, אי הוודאות, אי הידיעה ואי ההיגיון הגיעו לשיא.
הפליקנס אירחו את יוסטון למשחק שהבטיח המון. רוב הפרשנים אפילו חשבו שהפליקנס ינצחו (למרות שזה יהיה לראשונה העונה, ניצחון רביעי רצוף) כי ממש נראה היה שסופסוף משהו התחבר, שסוף סוף כל האבנים בפאזל שייפו את הקצוות החדים והתאימו עצמן זו לזו.
ואתם יודעים מה, הפליקנס הובילו כמעט לכל אורך המשחק, חלק מהזמן הם אפילו הובילו ביותר מעשרים הפרש, ובסוף המשחק הצליחו להגיע לניצחון רביעי רצוף! בפעם הראשונה מתחילת העונה!
ואנו, האוהדים, אנו היינו מאושרים לראות את קבוצתנו קורעת את המקום השני במערב, לכל אורך המשחק עד…
עד שמונה שניות לסיום המשחק!
שמונה שניות לסיומו של המשחק, שהיה אולי הטוב ביותר של הפליקנס העונה, מטח של אבני ברד ענקיות חירר את ראשינו מבלי שניתן לזהות בשמיים אפילו ענן אחד בודד, כאילו משום-מקום נפל עלינו גוש שתן וקפוא, קאזינס קרע את גיד האכילס, גמר את העונה…
והותיר אותנו תוהים, תוהים שוב…
מה יהיה?
האמת? התשובה פשוטה ביותר!
בעונה הזו אף אחד, פשוט, אף אחד, לא יודע ואף אחד לא יוכל לדעת מה יהיה! כי עם הקבוצה הזו, שחיה עם רגל אחת שקועה עמוק במים בחופי "אי אי-הוודאות" ורגל שנייה רועדת על פסגת הר-געש במרכזו של "אי אי-היציבות", אתה פשוט לא יודע מה תקבל. אין פלא שכל מיקום בסוף העונה בין המקום הרביעי למקום האחד-עשר במערב, יהיה הגיוני במסגרת "אי אי-ההיגיון" שהפליקנס החליטו משום-מה לקנן על חופיו העונה…
ד"ר הופמן
27 ינו 2018 10:45:05יפה לך מולי. וליבי עם בוגי. לא מבין למה הוא בכלל הלך על הכדור הזה. זו קללה. אני בטוח שעכשיו עם המורפינים שנתנו לו הוא עדיין חולם על מה שהיה עם ההחטאה הזו. אם זה היה נכנס או אם הוא פשוט היה חוזר להגנה במקום לעשות אקרובטיקה בשביל לתפוש עוד ריבאונד שלא היה כל כך חשוב… עצוב! כל הדיבורים עכשיו ברשת על תריידים זה שטויות. לדעתי לא יפרקו את ה-גבוגי בשנה הבאה.
אור
27 ינו 2018 17:12:25אתה אולי ד"ר למשהו (?) אבל לא חכם גדול אם אתה חושב שכל שחקן צריך לתכנן כל תנועה שלו מחשש לפציעה.
יוסי
27 ינו 2018 11:29:54התחזית הפסימיות התקיימה כמו שכתבתי בפריוויו של תחילת העונה רק שקאזניס נפצע ולא ג'רו וזה קרה אחרי 48 משחקים ולא 30
ממש מבאס
יוסי
27 ינו 2018 11:32:20כתבה מדוייקת ומצויינת כרגיל מולי, חבר הכתבות שלך
יוסי
27 ינו 2018 11:58:27לגבי עניין בריבאונד התקפה שמולי הזכיר , קראתי על כך שבכוונה לא מתאמצים עליו הוראת מאמן כי מעדיפים להתרכז בלחזור מהר ולהגנה ולהתארגן להתקפה שתבוא .
למרות השיפור בקבוצה ברור לגמרי עדיין שג'נטרי לא יודע לאמן ולקבוצה שיש לה כמה שחקני הגנה לא רעים בכלל כמו דייויס הולדי מור וגם קאזינס שרוצה היינו יכולים להיות קבוצת הגנה מצויינת
רועי ויינברג
27 ינו 2018 12:09:19אחלה טור מולי. ג'נטרי אף פעם לא האמין יותר מדי בריבאונד ההתקפה וזה די הגיוני, כי רוב הקבוצות ינסו לשחק מהר מול 2 גבוהים. צעד שאני יכול להבין. מבחינת השלשות – קאזינס שחקן התקפה מסוכן בהרבה והיכולת שלו לרווח את המגרש (דיוויס קצת פחות) מאפשרת לשחקני החוץ להכנס יותר בטבעיות פנימה. סוג של הפוך על הפוך שעבד באופן יחסי.
ולדי קוגן
27 ינו 2018 12:40:50פשוט מועדון מקולל. יאללה זה לא עובד, תעברו פשוט לסיאטל ותתחילו מחדש.
סער ברעם
27 ינו 2018 14:33:45לגמרי, מביאים שחקנים טובים בשביל לבלבל להם את המוח כל הקריירה
אסף
27 ינו 2018 12:53:18מולי יומן נהדר! חסר להם עוד קלעי יציב. הפציעה של בוגי מבאסת מאוד,נתן עונה נהדרת עד כה ובעיקר בזמן איום בדיוק שנראה שהעסק מתחיל להתייצב ולהתחבר
Benjo
27 ינו 2018 13:02:21האמת שאחלה ניתוח. יש משהו מוזר בקבוצה הזאת לא הגיוני שהיא מקום 16 בליגה בריבאונד. כאילו בנו משהו שיש לו נקודת חוזק ברורה ולא מנצלים את החוזק הזה. זה כמו שסטיב קר היה אומר לשחקנים שלו לא לזרוק שלשות. דרך אגב לגבי אי היציבות אני חושב שהרבה מזה קשור לרונדו הוא היה פצוע בתחילת העונה ומאז שחזר לא ממש יציב משחק אחד 25 אס' משחק אחרי 6. גם השיפור שלהם היה קשור אליו (זה די ברור האמת כי הוא בדיוק מה שהם היו צריכים מישהו שמסוגל להפעיל את כל הארטילריה הזאת שמסביב). כי מאז שהוא חזר הם נמצאים כל הזמן במגמת עליה וזו ממש אחלה קבוצה קאזינס הולידיי דייויס רונדו. כולם היו בשלב מסוים אולסטרס. בכל מקרה זאת (היתה) אחת הקבוצות המעניינות בליגה נקוה שקזינס יחזור. תודה רבה על הניתוח בעייני הוא מצוין.
אפלטון
27 ינו 2018 13:05:51אוי איזה סאלאו. כתיבה משובחת מולי, שמתארת במדויק את ההרגשה של אוהד הקבוצה. פשוט מזל נאחס, מאוד אהבתי איך נראו בכמה משחקים האחרונים עם המשחק בין גבוהים הבלתי עציר שלהם.
עדיין יש שם מספיק כדי איכשהו להשתחל לפלייאוף. דריוס מילר בעונה נהדרת, אטואן מור גם ותכף חוזר טוני אלן. ג'רו הולידיי פשוט מצויין ודייויס בלתי עציר. יצטרכו לרוץ עכשיו הרבה יותר ואם יהיו קבוצת שלשות לצד דייויס זה יכול לעבוד. סולומון היל אמור לחזור בסביבות מרץ לפוש אחרון לפלייאוף. יהיה קשה מאוד, אבל לא בלתי אפשרי.
Benjo
27 ינו 2018 13:12:21+100
פיני
27 ינו 2018 13:46:21זו פציעה איומה שאחריה ניו אורלינס צריכה לעבור לפול טאנק.
זו קבוצה שגם ככה מחזיקה על הפיירול מספר עצום של חוזים פצועים וגמורים. המעט שהיא יכולה לקבל זו בחירת דראפט טובה במחזור שאמור להיות מצוין.
חבל עכשיו על המאמץ של קבוצה שבורה מוראלית, להוציא מים מהסלע – ועבור מה?
Berch
27 ינו 2018 13:47:54אי של אי יציבות
אהבתי 🙂
ושיחליפו כבר מאמן. קאזינס ובוגי אמורים לפרוח עם רונדו… אחד הרכזים היחידים של pass first כרגע בסביבה.
לא יכול לחשוב על סיבה אחרת למה הם לא ממשים את הפוטנציאל שלהם
Ljos
27 ינו 2018 14:32:02נהניתי מאוד.
ליבי אתכם, אוהדי ניו אורלינס. הקבוצה לא נותנת לכם לצוף על מי מנוחות. אפילו לשקוע על מי מנוחות אי אפשר אצלכם.
מתן גילור
27 ינו 2018 15:45:23תודה רבה.
ספר מצוין. גם אני קראתי אותו כשמסביבי ענני פודרה, במסגרת קורס מפקדים.
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
27 ינו 2018 16:22:53תודה רבה מולי. לאוהדי ניו אורלינס באשר הם יש את סימפטיה שלי.
חבל על מה שקרה עם קאזינס, עכשיו הקבוצה תצטרך לרוץ יותר. רוצים את ריאן אנדרסון? תקבלו אותו במחיר מציאה.
כן, פודרה זה דבר נורא. יש איש כזה שמפזר אותה בשטח כדי לעצבן. " פדרו פיזר פה פודרה"
איתי
27 ינו 2018 16:23:52מולי מה כבר אפשר לעשות עם הסגל הנותר… גם כךהיו מוגבלים ביותר , אולי עכשיו ינסו לעשות שינוי…..
tomer
27 ינו 2018 17:32:35תודה רבה מולי. חבל לי על קאזינס, עד שיכל להגיע סוף סוף לפלייאוף נפצע בצורה מחרידה כל כך…
מנחם לס
27 ינו 2018 18:07:00המורה שלי קווינט לימד אותי בכיתה ג' לא להשתמש באותה מילה פעמיים במשפט. במקרה שלך "אי של אי יציבות" זוהי הברקה ספרותית ממש כי השתמשת באותה מילה, אבל מוהנה אחר בפעם הראשונה מאשר בפעם השנייה!
יומן מעולה ביותר
אור
27 ינו 2018 18:37:51האמת, אני צחקתי מאנשים שלפני העונה הכלילו אותם במקום השמיני במערב ובפלייאוף, מסתבר שטעיתי בגדול עד הפציעה הזו, חבל
המשגיח
27 ינו 2018 19:21:35טור מצוין מולי
אביהו חן
27 ינו 2018 19:47:47טור מצויין אבל נוראי!!!
Ido
27 ינו 2018 23:21:31מולי הגיע הזמן בשבילך לעבור לפדרר