פרק ג' – תקופת ראסל: 2016 עד ימינו אנו/ מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

הפרקים הקודמים – פרק א': שנות הבנייה 2007-2012, פרק ב': תקופת הדוראסל 2012-2016.

2016/17 – 47 ניצחונות, הדחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הרוקטס.

רגע לפני המפץ הגדול של קיץ 2016, פרסטי מטריד את איבקה לאורלנדו עבור אולדיפו, סאבוניס (11 בדראפט), ואיליאסובה. כפי שניתן לראות להלן, הנתונים של איבקה בירידה בשנתיים החולפות, והוא מוחלף באיליאסובה, PF מנוסה, ובסאבוניס, PF/C צעיר ומבטיח. שני שחקנים עבור שחקן אחד שנמצא בירידה בהחלט נשמע הגיוני, בפרט כשהשחקן לא עשה את ההבדל עבור המועדון בפלייאוף של השנה החולפת. איליאסובה הוטרד מאוחר יותר עבור ג'רמי גרנט, גם הוא PF, ובחירת דראפט עתידית, אבל זה לא כל כך משנה לענייננו. על פניו, טרייד מצוין של פרסטי.

איבקה, ממוצע למשחק:

בנוסף, פרסטי מקבל בעסקה את אולדיפו, גארד צעיר, שקולע 16 נק' למשחק בממוצע בשלוש העונות באורלנדו (17 נק' ל-36 דקות). להערכתי מדובר במענה חד וברור לבעיה החריפה של 2015/6 – התלות של המועדון בנקודות של דוראסל בכלל, ובעמדות הגארד בפרט. כלומר, מעתה גם במקרה של פציעה או מנוחה של אחד מהדוראסל, עדיין יהיה מישהו שיודע לייצר נקודות, וכששלושתם על הפרקט היריבות לא יוכלו להסתפק בלסגור את דוראסל ויתמודדו עם מפלצת התקפית תלת ראשית. סך הכל, עסקה טובה מאד של פרסטי, שמחזק נקודת תורפה מרכזית בקבוצה, מבלי להחליש אותה בהיבטים אחרים.

אולדיפו, ממוצע למשחק:

קרוב לוודאי שבנקודת הזמן של ביצוע הטרייד על איבקה, מה שהיה בראש מעייניו של פרסטי הוא הצורך לשפר את הקבוצה על מנת להשאיר את דוראנט, וגם בהיבט זה אני חושב שפרסטי קיבל החלטה נכונה. אפשר היה לומר לדוראנט שיקבל סיוע התקפי בכלל, ומגארד שאינו ראסל בפרט. כאמור, למרות השינוי הזה, בחר דוראנט כפי שבחר, והשאיר את פרסטי להתמודד עם התוצאות.

לראסל, בשלב זה, נותרה רק שנה אחת בלבד עד תום החוזה בקיץ 2017. קרוב לוודאי שפרסטי חשש שהוא עלול לאבד את ראסל. אבדן של שני השחקנים המובילים בקבוצה, ללא תמורה, בתוך שנתיים, עלול היה לשלוח את המועדון לשנים ארוכות של בניה מחדש. על כן פרסטי החתים את ראסל על הארכת חוזה לשלוש שנים, עם אפשרות יציאה לשחקן בתום העונה הראשונה להארכה. בשורה התחתונה, פרסטי האריך את התחייבותו של ראסל למועדון משנה לשנתיים – עד קיץ 2018.

לאחר ההחתמה המחודשת של ראסל, לא ביצע פרסטי צעדים משמעותיים נוספים, בין אם מהעדר אופציות טובות, ובין אם מאחר והמתין לראות כיצד הקבוצה משחקת ביום שאחרי דוראנט ולהגיב בהמשך העונה. כך או אחרת, אחרי שראסל פתח את העונה בקול תרועה רמה ועתירת טריפל דאבלים, בפברואר הוטרדו לוברן, מורו ופיין לשיקגו עבור טאג' גיבסון, דאג מקדרמוט, ובחירת סיבוב שני ב-2018. ההחלפה של לוברן, PF, בטאג' גיבסון, גם הוא PF, היא כמובן חיזוק משמעותי, שהתאפשר גם עקב התקציב שהתפנה אחרי עזיבתו של דוראנט. מצוין. מקדרמוט, SF וקלע עם אחוזים מצוינים לשלוש, הוא כמובן לא תחליף לדוראנט, אבל מסוגל לייצר נקודות ולרווח את המשחק עבור ראסל ואולדיפו החודרים. גם מצוין.

האם התרומה של השחקנים הללו לקבוצה עמדה בציפיות? לא נראה שהתשובה חיובית. על פניו, ניתן היה לצפות שהחיבור בין ראסל למקדרמוט יהיה מצוין – ראסל חודר ומוציא החוצה למקדרמוט לשלשה, בדיוק כמו שעושים הארדן, לברון ואחרים. אבל בפועל, ה-FGA של מקדרמוט הוא 10.4 ל-36 דק' – הנמוך ביותר מאז שהצטרף לליגה. מקדרמוט גם עם 12.1 נק' ל-36 דק', שוב – הנתון הנמוך ביותר שלו בחמש השנים מאז שהצטרף לליגה. תמונות קשות. במקרה של גיבסון התמונה פחות ברורה – הנתונים שלו דומים מאד לאלו שהיו בשיקגו בשנה הקודמת.

בנוגע לאולדיפו, הנתונים היבשים מראים תמונה דומה לעונות הקודמות באורלנדו, אבל התחושה, שלי לפחות, על סמך הצפייה במשחקים, ובוודאי על סמך המספרים מהעונה שאחריה, באינדיאנה, היא שאולדיפו לא באמת הצליח להפוך לשחקן משמעותי ב-OKC ולא מיצה את הפוטנציאל שלו. לתחושתי הדברים נכונים במידה רבה גם לסאבוניס. לא בדקתי את המספרים של סאב-2, ובוודאי שקשה יותר לקבוע נחרצות כשמדובר ברוקי, אבל גם כאן ההתפוצצות שלו באינדי לא מזכירה את ימיו ב-OKC.

ומה עם שאר הרוסטר, בלי קשר לטריידים? ללא שינוי ניכר – אדאמס מייצר 13.6 נק' ל-36 דקות בהשוואה ל-11.4 שנה קודם לכן. קנטר מייצר 24.3 בהשוואה ל-21.7 שנה קודם לכן. באחוזים מכלל הנקודות של הקבוצה – אדאמס עולה מ-7.5% ל-10%, קנטר מ-11% ל-13%. תאומי המגדל המשופמים של OKC, שחקנים של למעלה מ-15M$ לעונה (גם אם במהלך העונה אדאמס עדיין היה על חוזה רוקי), קולעים ביום שאחרי דוראנט רק 5 נקודות יותר למשחק ממה שקלעו עם דוראנט. זה לא נראה טוב.

ואם להסתכל על כלל הרוסטר – למרות שהקבוצה איבדה את יצרן הנקודות המרכזי שלה בדמות דוראנט (ממוצע של 28 נק' למשחק, ב-35 דקות למשחק) הנקודות שלו לא ממש "הגיעו" לשאר השחקנים בקבוצה. אפשר כמובן לטעון, שהנקודות של דוראנט פשוט "לא נקלעו", אבל זה לא מדויק. הממוצע למשחק אמנם ירד, מ-110 ל-106, אבל מדובר בהפרש של 4 נקודות בלבד. לאן הלכו 24 הנק' "הנותרות"? 8 לקח ראסל (31.6 נק' יחסית ל-23.5 בעונה שעברה, ב-34 דקות למשחק בשתי העונות), ו-16 כל שאר השחקנים בקבוצה. כלומר, כל שחקני OKC שאינם עונים לשם ראסל ווסטברוק, שהזמן המצטבר שלהם על הפרקט עלה ב-35 דקות (כאמור, מספר הדקות הממוצע של דוראנט בעונת 2015/6), קלעו רק 16 נקודות יותר מבשנה שעברה. בניסוח אחר – אם לרגע נתייחס לנתונים האלה כנתונים של שחקן אחד, ונקרא לו "מחליף דוראנט", הרי ש"השחקן הזה" קיבל 35 דקות וקלע 16 נקודות בלבד. אז אני לא אומר שאפשר היה לצפות מ"מחליף דוראנט" להיות כמו המקור. אי אפשר היה, אבל אפשר היה לצפות ליותר מ-16 נקודות למשחק.

בסיכומו של דבר, קרנבל הטריפל-דאבל ופרס ה-MVP של ראסל משכו את תשומת הלב הכללית, וראסל הפך ל"סיפור" של OKC – הגיבור שהושאר מאחור ואף על פי כן נלחם עד הרגע האחרון. שתי בעיות בסיפור הזה – הקטנה שבהן היא שהרגע האחרון הגיע כבר בסיבוב הראשון ובסדרה שהיה ברור למדי של-OKC אין סיכוי לנצח בה. הבעיה היותר גדולה היא שכל הצעדים שביצע פרסטי, גם בקיץ וגם במהלך העונה, צעדים ששיקפו הבנה והכרה בחוסרים ברוסטר, וכל אחד מהם בפני עצמו נראה הגיוני ואף חכם – כל הצעדים הללו לא הועילו. אם לחזור למטאפורת המשוואה – ראסל, הגורם הקבוע, נתן את הכל, הרוסטר השתנה, המאמן עושה את עבודתו כבר שנה שנייה, ועדיין, הקבוצה לא מצליחה לסגל משחק קבוצתי ולהפיק את המרב משחקניה.

מה יכולות להיות המסקנות של פרסטי מתוצאות המשוואה בתום עונת 2016/7?

  • המאמן – אפשר בהחלט לטעון שהאשמה בחוסר מיצוי הרוסטר נופלת בחיקו של דונובן. מדובר בשנה שנייה, הרוסטר השתנה מאד (קרוב לוודאי בהתייעצות עם דונובן) והקבוצה כבר צריכה להתחיל להיראות כ"קבוצה שלו". בוודאי שניתן להטיל עליו אחריות על התוצאות המוגבלות של "מחליף דוראנט", שהרי המאמן, בראש ובראשונה, צריך לנהל את הרוטציה ולמצות את הרוסטר. מאחר ודונובן לא הוחלף בתום העונה נראה שפרסטי לא חשב שהמאמן הוא הגורם הבעייתי במשוואה.
  • ראסל – אפשר בהחלט לטעון שהבעיה היא בראסל. הוא הפך לאלפא-מייל הבלתי מעורער של הקבוצה, ויחד עם הדומיננטיות הזו מגיעה אחריות. אחריותו של ראסל לעשות את השחקנים סביבו טובים יותר, אבל זה לא קרה. חלקם לא השתפרו יחסית לקבוצותיהם הקודמות, שחקנים שכבר היו חלק מהקבוצה לא השתפרו באופן משמעותי יחסית לעונות הקודמות, וברגעים רבים, רבים מדי, התקפת אוקלהומה נראתה כמו "תנו את הכדור לראסל, וגם זה רק אם הוא לא לקח כבר את הריבאונד בעצמו, והוא כבר יקלע". מאחר וראסל לא הוטרד, ואף הוצעה לו הארכת חוזה נוספת ומפלצתית של 205M$ ל-5 שנים, אפשר לטעון שפרסטי לא חשב שראסל הוא הגורם הבעייתי במשוואה. עם זאת, הסתכלות ארוכת טווח, שעוד נעסוק בה, יכולה להביא למסקנה הבאה – פרסטי לא יכול היה להרשות לעצמו להפסיד את שחקן הפרנצ'ייז האחרון שלו. לכן, כמו בקיץ של 2016, גם בקיץ 2017, היה הגיון בלהבטיח שראסל יישאר כנכס של המועדון ב-4 השנים הבאות (החמישית היא אופציית שחקן). החוזה אמנם מפלצתי וכולל טרייד קיקר של 15%, לא משהו שאפשר להטריד בקלות, אבל לפחות יש נכס ביד. כשמדובר על קבוצה משוק קטן ונידח כמו OKC אין להקל בכך ראש.
  • הרוסטר – אפשר לטעון שהשינויים הרבים ברוסטר לא היו נכונים, בין אם מכיוון שהשחקנים עצמם אכזבו, ובין אם מדובר בהבנה שהשחקנים הללו הם לא השחקנים המתאימים להשתלב בשיטה של דונובן בקבוצה המבוססת על ראסל. הלקח הזה הוא בעייתי משתי סיבות – האחת, שפרסטי עצמו הוא זה שהוביל את הטריידים הללו. את הטרייד על איבקה עשה לפני המפץ הגדול, אז ניתן לטעון שאם היה יודע שדוראנט יעזוב היה פועל אחרת. עם זאת, הטרייד שהביא את מקדרמוט וגיבסון היה כבר אחרי המפץ הגדול, ובפברואר, אז בעניין הזה פרסטי יכול לבוא בטענות אך ורק לעצמו. עם זאת, כפי שיתברר בתום העונה, הוא השתמש בחלק מהנכסים הללו לטריידים נוספים, ולכן אפשר לטעון שההעסקה הייתה טקטית בעיקרה – כלומר הציעו לו עסקה טובה והוא לקח אותה, לא מאחר וחשב שהיא תהיה חלק מתהליך הבניה של היום של אחרי דוראנט, אלא בעיקר מכיוון שרצה נכסים להטריד בהמשך.

אני נוטה להסכים שבשלב זה לא ניתן לדעת שהבעיה היא אכן בדונובן. בעניין הרוסטר, אני מבין את הטענה שהקבוצה עדיין לא התייצבה לאחר עזיבת דוראנט, אבל לפחות בתחושה שלי נראה שהבעיה נמצאת אצל ראסל. גם אם היה ניתן לצפות שהחיים אחרי דוראנט לא יהיו קלים, ושייקח זמן למערכת להתאושש, אני חושב שאפשר היה להפיק יותר מהרוסטר, ולהתייצב יותר כקבוצה, מאשר מה שקרה בפועל.

2017/18 עד כה – קצב של 45 ניצחונות לעונה מלאה, כרגע מקום 5

כאמור, פרסטי לא החליף את המאמן, והחתים את ראסל על הארכת חוזה ארוכת טווח בסכום שיא. הטריידים הנועזים בקיץ מעידים על כך שאכן סבר שיש מקום לשינוי חד ברוסטר, כולל כאלו שמעורבים בהם שחקנים שהביא בעצמו בטרייד קודם לכן. במובן זה השנתיים האחרונות מסמנות את פרסטי כטריידר אגרסיבי, כמעט בדרגת דני איינג', אבל מידת האפקטיביות הכוללת שלהם, להבדיל מבחינת כל טרייד בפני עצמו, תתברר רק בעתיד.

הטרייד להשגת פול ג'ורג'

המהלך הראשון שביצע פרסטי היה להטריד את אולדיפו וסאבוניס לאינדיאנה עבור פול ג'ורג'. כמה מחשבות על העסקה:

A. פול ג'ורג' הכדורסלן – את כישרונותיו המרובים אין צורך להציג. הגנה, התקפה, אתלטיות, שלשות, הכל. למעט לברון וקוואי אני לא יכול לחשוב על מחליף ראוי יותר לקווין דוראנט מאשר פול ג'ורג'. במובן זה זו הצלחה מרשימה של פרסטי, שהצליח לייצר מחליף ראוי תוך שנה מהיום שנפלה עליו הפצצה.

B. פול ג'ורג' הנכס – כאן התמונה מסתבכת. אליבא דכולי עלמא (גיא!), וגם החברים של דדי באמריקה, נקעה נפשו (גיא!) של פול ג'ורג' מהשוק הקטן באינדיאנה והוא מעוניין לשחק בלייקרס או לכל הפחות במועדון גדול דומה בשוק גדול. כלומר, לא רק שפול ג'ורג' הופך לשחקן חופשי בקיץ, אלא גם ברור שהוא רוצה ללכת למקום אחר, והסיכוי שדווקא אוקלהומה תצליח להוריד אותו מחלומותיו על קליפורניה השמשית כנראה נמוך למדי.

המתח בין ג'ורג' ככדורסלן לג'ורג' כנכס ברור היה לפרסטי, ועדיין החליט לקחת את הסיכון. מדוע? יכולים להיות מספר הסברים:

  • המחיר – אפשר לטעון שפשוט מדובר בעסקה טובה מאחר והמחיר היה סביר. לעניות דעתי זו טענה שגויה. נכון שאולדיפו וראסל לא הפכו לדוראסל-2, אבל אולדיפו, כפי שהוכח מאוחר יותר באינדיאנה, שחקן מצוין, ועל שחקן כזה לא מוותרים אחרי עונה אחת. כנ"ל בנוגע לסאב-2. עבור עונה אחת של פול ג'ורג' זהו מחיר בהחלט כבד.
  • תפיסה של "לנצח עכשיו בכל מחיר" – תפיסה כזו יכולה להסביר מדוע פרסטי הסכים לשלם מחיר כזה לעונה אחת בלבד. כי זו לא תהיה סתם עונה אלא ה-עונה. הגעתו של פול, נועדה לייצר, כמעט יש מאין, קונטנדרית אמיתית, שגם אם לא ברור שתישאר כזו בשנים הבאות, יכולה להגיע להישג משמעותי בשנה הקרובה. כשלוקחים בחשבון את הבאתו המאוחרת של כרמלו, כמו גם את העובדה שבשלב הזה ראסל עדיין לא חתם על הארכת החוזה, אפשר בהחלט לטעון שפרסטי הולך על עונה של לנצח עכשיו, או לפחות שהוא מנסה לייצר דימוי כזה על מנת לשדר לראסל שלמרות עזיבת דוראנט OKC נשארת קבוצה שמכוונת הכי גבוה שאפשר.
  • הסיכוי להשאיר אותו במועדון – אמנם פול אומר שהוא רוצה לל"א, אבל אם יהיה לו טוב במועדון, ואם הקבוצה תגיע גבוה בפלייאוף, יתכן שגם ג'ורג' יסכים לוותר על השמש עבור סיכוי ממשי לטבעת, מה שהלייקרס, בשלב זה לפחות, לא יכולים להבטיח לו. לא עוזבים כל כך מהר קבוצה תחרותית שהגעת איתה להישגים.

לדעתי, התשובה נמצאת אי שם בין ב. לג. – פרסטי יודע שהמחיר הוא כבד, אבל מכיוון שהוא רואה בראסל את המרכז של הקבוצה, הוא מייצר לו רוסטר תחרותי שישכנע את ראסל ש-OKC תחזור להיות קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף ולכן לחתום על הארכת החוזה. ואם אכן כך יהיה, יתכן שגם פול ג'ורג' יישאר.

הטרייד להשגת כרמלו

פול ג'ורג' הגיע בתחילת יולי, אבל השבועות נוקפים וראסל עדיין לא חתם על הארכת החוזה שהוצעה לו… נראה שפרסטי הבין שראסל מעוניין בשינויים נוספים בקבוצה, וכסוחר ממולח הוא היה ערני להצעות השונות בשוק. לבסוף, ב-25 בספטמבר, פרסטי מביא מניו יורק את כרמלו אנטוני עבור קנטר, מקדרמוט ובחירת סיבוב שני של 2018. ב-29 בספטמבר חותם ראסל על הארכת החוזה המיוחלת. צירוף מקרים? כנראה שלא. כמה מחשבות על העסקה:

כרמלו הכדורסלן – גם על כרמלו לא צריך להכביר מילים. אמנם אחד הכדורסלנים הפחות אהודים עלי בלשון המעטה, אבל כן, האיש יודע לשים את הכדור בסל. מצד שני, הוא לא ידוע כשחקן הגנה עילאי, אוהב מאד את הבידודים שלו, מהווה חור שחור לכדורים המועברים אליו, ונראה שהאגו שלו מספיק פלנטה או שתיים. האמת, לא בדיוק שחקן שהייתי לוקח למועדון בבנייה מחודשת. וצריך גם לזכור שהוא בכלל לא רצה להגיע ל-OKC אלא רק ליוסטון.

כרמלו הנכס – גם כאן התמונה מסובכת. מצד אחד נשארו לו שנתיים בחוזה. מצד שני במחיר של 27 מיליון דולר לעונה, נראה שהוא יותר נטל מנכס. ואם אצל פול ג'ורג' אפשר לומר שבכל הקשור לכדורסל נטו הוא עדיין שחקן שכל מועדון ירצה אצלו, הרי אצל כרמלו גם העניין הפעוט הזה של כדורסל קצת שנוי במחלוקת.

אז מה גרם לפרסטי לעשות את הצעד השנוי במחלוקת הזה? יכולים להיות מספר הסברים:

  • המחיר – גם במקרה כרמלו אפשר לכאורה לטעון שפשוט מדובר בעסקה טובה מאחר והמחיר היה סביר. ועוד יותר מאשר במקרה של פול ג'ורג' זו טענה שגויה. את הוויתור על מקדרמוט אפשר להבין לנוכח הגעתו של פול ג'ורג', אבל קנטר שחקן מצוין, בוודאי בהתקפה, והשתלב יפה במועדון. אני לא בטוח שכרמלו שחקן טוב יותר מקנטר, ובטח שלא שווה לשלם לו 27 מיליון דולר כשקנטר מושך 17. כעסקה נטו זו ממש נראית כעסקה גרועה.
  • תפיסה של "לנצח עכשיו בכל מחיר" – עוד יותר מאשר במקרה של פול ג'ורג', הבאת כרמלו יכולה להיתפס כמוצדקת כמעט אך ורק במסגרת תפיסה של "לנצח עכשיו". זה הימור על כל הקופה – שחקן שיש לו (היה לו?) פוטנציאל גבוה, עם אופי בעייתי, שמובא כצלע שלישית למועדון שלא רצה להגיע אליו. Double or nothing. All in. מכיוון שראסל אכן חתם על הארכת החוזה, 4 ימים אחרי הטרייד של כרמלו, אפשר לומר שתפיסת ה"לנצח עכשיו", והבאתו של כרמלו, אכן הביאו לתוצאה המקווה של אסטרטגיית "להשאיר את ראסל", הביאו לתוצאה המקווה. האם ראסל לא היה חותם ללא הטרייד הזה? לעולם לא נדע, אבל המטרה הושגה.
  • הסיכוי להשאיר אותו במועדון – אם הקבוצה תצליח, בהחלט יתכן שכרמלו יישאר. כרמלו בן 33, עם חתיכת קוף על הכתף – קריירה נטולת כל הישגים (בנ.ב.א, וכן, אני יודע שהוא זכה במדליות באולימפיאדה, זה לא הישג של ממש) – מקבל כאן הזדמנות אחרונה להיות שחקן משמעותי בקבוצה תחרותית, ואם היא אכן תצליח להיות כזו, אפשר להניח שישמח לחתום על חוזה נוסף במועדון בגיל 35 ובשכר נמוך יותר.

במקרה של כרמלו התשובה הנכונה היא כנראה ב. לוותר על קנטר בשביל שחקן שעולה 10 מיליון דולר יותר לעונה, זו לא עסקה טובה, אבל במסגרת הרצון לשכנע את ראסל לחתום ולייצר קונטנדרית בפוטנציה, פרסטי לוקח את הסיכון הזה. השינויים האחרים ברוסטר אינם מאד משמעותיים – פטריק פטרסון וריימונד פלטון הצטרפו, ונוספו כמה רוקיז.

קיץ 2017 הוא הקיץ שבו פרסטי עשה הכל כדי להחתים את ראסל על הארכת החוזה, ובכלל זה להביא שחקנים שלא רצו להצטרף לקבוצה, על מנת לייצר קונטנדרית פוטנציאלית, ותוך נכונות לשלם מחירים כבדים בהווה ובעתיד. על כן עונת 2017/18 תהיה עונת מבחן לכל הנוגעים בדבר – OKC, ראסל, ג'ורג' וכרמלו, דונובן ואולי גם פרסטי עצמו.

עברה כמעט חצי עונה, וקצב של 45 ניצחונות הוא בסדר, אבל המבחן האמיתי של הקבוצה הזו יהיה בפלייאוף, ולכן עדיין מוקדם לסכם. עם זאת, אפשר בהחלט לומר שגם אם בצד ההגנתי הדברים נראים טוב (כפי שנראו ב-OKC בכל השנים האחרונות), בצד ההתקפי הקבוצה החלה להתגבש רק במחזורים האחרונים, השילוב של ראסל עם ג'ורג' וכרמלו עדיין לא אופטימלי, וכמוהו גם השילוב שלהם עם שחקנים אחרים בקבוצה.

קצת מספרים:

ראסל – ראסל קולע 24.7 נק' למשחק, קרוב למדי ל-23.5 נק' שקלע בעונתו האחרונה עם דוראנט, ומשמעותית פחות מה-31.6 שקלע בשנה שעברה. עד כאן בסדר, אבל מספר הזריקות שלו ירד רק מ-24 ל-21. ראסל לוקח השנה פחות זריקות לשלוש, אבל גם קולע אותן באחוזים נמוכים יותר (30%).

ג'ורג' וכרמלו – ג'ורג' עם 20.7 נק', אמנם פחות ממה שקלע באינדיאנה בשנים האחרונות אבל עדיין סביר, וכרמלו עם 17.6 נק'. מבחינת חלוקת הזריקות ביניהם – ראסל עם 21 ניסיונות זורק 30% יותר מאשר ג'ורג' וכרמלו עם כ-16 זריקות כל אחד. רק לשם השוואה החלוקה אצל הלוחמים היא דוראנט 18.6, תומפסון 16.7 וקרי 17.7. יש עוד הרבה עבודה לעשות.

באופן טבעי ג'ורג' וכרמלו זורקים לסל פחות מאשר בקבוצותיהם הקודמות, אבל באופן לא טבעי האחוזים שלהם ל-2 נקודות הם הנמוכים ביותר מאז שהצטרפו לליגה. אני נוטה להאמין שיש בכך להעיד שהם מכריחים זריקות ושהמערכת מסביבם עדיין לא השכילה לייצר עבורם מצבים נוחים לקליעה. כאמור, השנה היא ה-שנה, ואם זה לא ישתנה בהמשך האחריות על כך תיפול גם עליהם אבל גם ובעיקר על ראסל ודונובן. יש גבול לכמה אפשר להאשים את הרוסטר, ובוודאי כשהרוסטר כולל שחקנים כמו פול ג'ורג', ולכן יהיה מעניין לעקוב אחרי הנתון הזה בהמשך השנה. אצל שאר הרוסטר אין התפתחות משמעותית – אדאמס קולע 15 נק' ל-36 דקות, נקודה וחצי יותר מבשנה שעברה, ופטריק פטרסון משחק מעט וקולע מעט ובאחוזים נמוכים יחסית לעונות קודמות במועדונים אחרים.

הקבוצה של 2017/18 עדיין לא נראית כמו קונטנדרית, וחלק מהבעיות שליוו את המועדון בשנים האחרונות בהחלט בולטות גם כיום. האם יש מקום לביצוע שינויים נוספים בסגל עם פתיחת חלון ההזדמנויות? אני מעריך שלא יהיה טרייד על אחד משלושת המוסקטרים עד לסיום העונה. יתכנו טריידים על חלקים אחרים ברוסטר, אולי על פטריק פטרסון.

הפרק הבא – פרק ד': פרסטי מתראיין בהופס.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. דביר

    10 ינו 2018 09:23:47

    הכל בגלל ראסל. אוקלהומה צריכה לעשות עליו טרייד ולקבל עליו 2 אולסטארים ופתאום.הקבוצה תשתפר פלאים. שימו לב שכל מי שמשחק באוקלהומה לא נמצא את הפוטנציאל שלו הארדן דוראנט איבקה אודילפיו סיבואניס קנטר פול ג'ורג' כרמלו כולם יורדים ברמה ושעוזבים את אוקלהומה הופכים ליותר טובים

  2. אבג

    10 ינו 2018 09:34:59

    משהו שלא רשמתי אתמול אבל מסכם את התקופה לדעתי הוא הציטוט של קווין דוראנט:
    "What do you want? Just pass the ball around and around and not be aggressive?

  3. lamb

    10 ינו 2018 09:45:12

    הטריידים שהביאו את סבוניס ואולדיפו היו בהנחה שדוראנט נשאר , הם היו יכולים להיות קבוצה מפחידה עם אולדיפו כשחקן שישי כמו הרדן בזמנו
    אבל כן הבעייה היא ראס שלא מצליח להבין את החשיבות בלשתף את השחקנים שלידו בהתקפה
    ופרסטי שמעדיף שחקנים עם נתונים פיזיים מרשימים על פני איי קיו כדורסל גבוה עיין ערך גרמי גרנט אנדרה רוברסון גוש יוסטיס

  4. דה שוט

    10 ינו 2018 09:52:22

    כתבה נהדרת, מאוזנת ומאופקת. ניתוחים חכמים ביותר. תודה רבה.
    שני השקלים שלי :
    יש שני סוגים של קבוצות חזקות בליגה בשנים האחרונות:
    1. קבוצות עם כלים התקפיים רבים וחלוקה רחבה של האיומים ההתקפיים. קבוצות כאלה מכות בך בדרכים רבות וקשה מאוד להתגונן מפניהן. בקלאץ' הן הולכות לשתיים, מקסימום שלוש אפשרויות. דוגמאות : ג"ס (בקלאץ' היו אלה סטף וקליי, ובהמשך כמובן גם דוראנט) ו-ס"א הגדולה (מאנו וטימי בקלאץ', לפי החלטתם של פארקר ו/או פופ). על קבוצות כאלה אי אפשר לשמור.
    2. קבוצות שמבוססות על כוכבי התקפה דומיננטים בודדים שלא ניתן לעצור אותם, אשר מפעילים על ההגנה לחץ בלתי פוסק ומכריעים אותה בסופו של דבר. בקבוצות אלה ההירארכיה בקלאץ' מאוד נוקשה. מיאמי (לברון ומי שהוא מאפשר לו – ווייד), קליבלנד (לברון ומי שהוא מאפשר לו – קיירי), אוק' סיטי 2016 (דוראנט וראסל לפי "מי שתופס ראשון"), יוסטון 2017 (הארדן). כשהכוכבים בכושר טוב – גם על קבוצות כאלה לא ניתן לשמור (קליבלנד בגמר 2016, אוק' במשחקים 6-7 שמרה על עצמה).

    לגבי אוק' סיטי של ראסל – יש כאן עיוות של המצב השני. על עונת 2016 נכתב למעלה הכל ואני מסכים עם הכל. לגבי העונה הזו – הטריו מציג כדורסל איטי (מסתבר שדוראנט מאוד מהיר, בעיקר כשהוא עובר את המגרש במעבר) ובצרוף "חזירות-על-הכדור" של ראסל (ball hog) מדובר בקבוצה שבונה על הכישרון שלה להשגת נקודות אבל בהתקפה עומדת זה ממש לא מספיק. בקלאץ' הקבוצה הולכת רק לראסל (הולך לעצמו) וזה לא עובד טוב עד כה. אני לא רואה איך ראסל נותן לאוק' אפשרות להפוך לקבוצה מהסוג השני ולכן הדרך היחידה של אוק' סיטי להצליח השנה היא להעלות איכשהוא את אחוזי ההצלחה של הטריו. בהנחה שבילי לא יילך, על זה תקום ותיפול העונה. ראסל, מסורתית, מעלה אחזוים בפלייאוף. נראה מה יעשו ג'ורג' ומלו.

    נ.ב. ס"א של קאוואי ולמרכוס מחפשת את דרכה בין שני סוגי קבוצות העל שהצגתי למעלה. המאמן והדי אנ איי של הקבוצה מושכים לסוג מס' 1, האופי של קאוואי ובעיקר של למרכוס משוכים לסוג מס' 2. יהיה מעניין שם.

    2. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      10 ינו 2018 10:20:13

      כל מילה בסלע.
      בעיני, העובדה ש-OKC היא קבוצה מהסוג הראשון, לפחות מ-2012 אם לא קודם לכן, היא הכשלון הגדול ביותר של פרסטי יוצא הספרס.
      קבוצות מסוג 2 זוכות בטבעת כשיש להן את לברון וגם הוא על 3/8 בפיינלז, קבוצות מסוג 1 זוכות גם בלי לברון. אז אפשר לטעון שהצירוף של דוראסל = לברון, אבל בעונה וחצי האחרונות אפילו הטיעון הזה לא רלבנטי.

        1. צביקה

          10 ינו 2018 11:57:07

          ה"סטטיסטיקה" 3/8 היא קשקוש, סליחה, שצריך להיעלם כבר.
          אלה לא זריקות מהקו. זה גם מתעלם מקבוצות גרועות שבכל זאת הגיעו לגמר, חסרות סיכוי. מה יוצא מכל זה? שעדיף להגיע לסדרת גמר רק אם אתה פייבוריט. אחרת – עדיף להפסיד בשלב מוקדם. כדי לשמור על "סטטיסטיקה" יותר יפה בגמרים.

          יוצא מזה שנבחרת אנגליה בכדורגל היא הטובה בכל הזמנים – 100 אחוז הצלחה בגמר מונדיאל. גרמניה? רק 4 מ-8.

          1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

            10 ינו 2018 12:09:42

            צביקה, אני לא חושב שלזה דה שוט התכוון, וזה גם לא מה שאני התכוונתי לומר – הסטטיסטיקה הזו לא נועדה לנגח את לברון או להציגו כלוזר, פשוט להגיד שקבוצות מסוג 2, כמו שדה שוט כתב, מחייבות התעלות קוסמית כמעט של הכוכב, ואפילו כשיש לך את לברון זה לא תמיד מספיק. לכן, עדיף לשחק קבוצתי מאחר וזה משפר את הסיכויים שלך להגיע עד הסוף.

          2. דה שוט

            10 ינו 2018 12:42:45

            צביקה – דה מאן מייצג בדיוק את עמדתי, שהגיעה בכלל ממנו. אין כאן ניגוח של לברון, יש כאן חיזוק סטטיסטי לחיסרון של המודל השני ביחס למודל הראשון. ד"א, אטלנטה 2015 היא דוגמה לחיסרון של המודל הראשון – שם היו כלים התקפיים רבים אבל היה חסר כוכב לרגעי הקלאץ' (ומאיפה הגיע בודנהולצר?).
            אם נשווה לשיקאגו של מייקל (6/6) – לדעתי היא לא שייכת לאף מודל כייוון שבזמנו של מייקל הכדורסל היה אחר, בעיקר מבחינת המעמד של הקליעה מבחוץ (לרבות שלשות). ואולם, גם אז, קבוצות ששחקו משחק קבוצתי בהתקפה, היו קשות מאוד לעצירה (דנבר נאגטס, סיאטל סופרסוניקס וכמובן השואו-טיים).

    3. מתן גילור

      10 ינו 2018 12:30:55

      ניתוח מצוין (וגם הטור שלך מיקי – בכלל כל סדתר הטורים הזו מעולה).
      כתבתי אתמול במקום אחר ואחזור על זה בקצרה – שחקן כמו קרי לוקח את הכדורסל קדימה. אם אתה משחק בשיטה הנכונה גם שחקן ביכולת של 85% קרי ועוד שחקן ביכולת של 80% קליי יכולים לקחת אותך גבוה מאד.
      לברון לוקח את הכדורסל אחורה. 95% לברון לא יביא אותך לשום מקום.
      לכן, לקבוצות יש 2 אפשרויות:
      1. לשחק "מודרני".
      2. להמר שיש להן לברון.
      אז עכשיו קבוצה כמו OKC צריכה לחשוב האם הכוכב שלה יכול לסיים סדרה מול ג"ס כשהוא מוביל את שחקני 2 הקבוצות בכל הקטגוריות או עושה TD באחוזי יעילות פסיכיים? אם כן, שילכו על זה. זה לא תמיד יספיק, אבל לפעמים כן.
      אבל אם הוא לא יכול לעשות זאת? אז לשנות פרדיגמה. בשיטת הלברון אם אין לך לברון את קורס.

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        10 ינו 2018 10:26:11

        חמישיה כזו שמשחקת משחק קבוצתי (סוג 1 כמו שדה שוט הגדיר את זה), שווה אליפות או לפחות תהיה קונטנדרית מהמדרגה הראשונה. חמישיה כזו שמשחקת משחק לא קבוצתי (סוג 2 בהגדרה של דה שוט), שווה מפח נפש שנתי קבוע לאוהדי OKC. השאלה האם חמישיה עם ראסל מסוגלת לשחק כמו קבוצה סוג 1. אם לא, השאלה הבאה היא האם לא עדיף להוציא את הגורם המעכב מהמשוואה….

    2. הייט אשברי

      10 ינו 2018 12:23:35

      תתגבר ותנגב את הדמעות , גם אם קשה לך .
      KD גם אמר באותה כתבה שהוא יחסר את איבקה . אולי זה גבר על ההגעה של אולדיפו .

  6. הטמיר המקורי גלוח האשך מחוץ לתחתונים של ביל ליימביר

    10 ינו 2018 10:11:25

    תודה רבה.
    אם ראסל היה משקיע רבע מההשקעה שלך בפוסטים בלנסות לשפר את עצמו למען טובת הקבוצה, OKC כבר הייתה אלופה מזמן.

  7. tomer

    10 ינו 2018 10:36:41

    תודה רבה! אני אמנם מסכים שראסל הוא חלק לא קטן מהבעיה של OKC, אך לדעתי גם דונובן נושא חלק לא קטן מהאשמה.

    הוא לא מאמן רע. פשוט הוא מתנהג יותר כמו חבר של השחקנים מאשר אדם אשר נמצא מעליהם. וכשיש לך בקבוצה שחקנים כמו ראסל ומלו, אתה חייב להיות מאמן תקיף ואסרטיבי שלא סולח על שום מהלך שנובע משיקולי אגו ולא משיקולי טובת הכלל.

  8. צביקה

    10 ינו 2018 11:04:23

    ראסל קלע טוב ל-2. האחוזים שלו יפים. אם לוקחים את הגארדים בליגה, שזורקים ל-2 לפחות חמש פעמים במשחק – הוא נמצא בין דווין בוקר למקולום:
    https://stats.nba.com/players/shots-general/?Season=2017-18&SeasonType=Regular%20Season&PlayerPosition=G&sort=FG2_PCT&dir=1&CF=FG2M*GE*5

    מה שמוביל לשאלה – אולי היה כדאי לשבור את הקונספציה שנכשלה כ"כ הרבה פעמים, ולשחק איתו בתור מס' 2 אקספלוסיבי, מתחת או ליד פוינט גארד מסורתי.
    ואם הארדן היה נשאר…

    1. עידו גילרי

      10 ינו 2018 11:32:04

      הנתונים האלה לא נכונים. יש המון בעיות השנה באתר סביב כל מה שקשור לנתוני הטראקינג.
      אם תיקח את השורה הסטטיסטית שלו העונה ותפחית את הזריקות לשלוש מהזריקות ל-2 תראה שהוא קולע ב-46.5% ל-2. זה לא נורא אבל גם לא טוב.
      אם ניקח את הקריטריון שבחרת של 5 זריקות ל-2 למשחק הוא מדורג 50 מתוך 45 מתוך 70.
      אם ניקח קריטריון שנותן קצת יותר משקל לנפי כמו 8 זריקות ל-2 למשחק: הוא 24 מתוך 33.

  9. ולדי קוגן

    10 ינו 2018 11:33:07

    אני חושב שקשה להתייחס לעונה הקודמת כאל כל עונת כדורסל רגילה. אוקלהומה עברו סוג של טראומה עם דוראנט וחיפשו מה תהיה המטרה של העונה בהיעדר התמודדות על אליפות, וראס משתגע היה הסיפור.
    בקיץ האחרון אני חושב שהטרייד על גורג היה טוב, והטרייד על מלו לא. מאוד הייתי רוצה לראות את ראס וגורג מפתחים כימיה, ועם מלו זה פשוט יותר מסובך. אם ההבאה של מלו סגרה את החוזה של ראס זה משתלם, אני פשוט חושב שהוא היה חותם גם בלי זה.

  10. הייט אשברי

    10 ינו 2018 12:26:56

    יש אמת פשוטה אחת – ראס לא יזכה באליפות כשחקן מוביל.
    ואידך זיל גמור .
    אולי לקראת סיום הקריירה – כשחקן משלים בקונטנדרית .

  11. Avri

    10 ינו 2018 14:11:24

    בפרספקטיבה ניתן לראות שרוב רובם של הטריידים של פרסטי היו דווקא ממש טובים. גם הטרייד עם אינדיאנה (כי עם כל הכבוד והערכה למה שאולדיפו עושה העונה, פול ג׳ורג׳ עדיין שחקן יותר טוב ממנו). לגבי הקבוצה הנוכחית, צריך לתת להם זמן ואין ממש תועלת בהערכות מוקדמות כי את הכסף סופרים איפה שזה משנה – בפלייאוף.
    בכלל, לא צריך להיות פתאליסת בכל הקשור להערכות של מאמנים ומנהלים בליגה. פרסטי מחזיק קבוצה בפלייאוף ברציפות מ2010. הקבוצות שלו תמיד תחרותיות והוא ממש לא מפחד מלבצע מהלכים גדולים. כפי הנראה אחד המנהלים היותר מוצלחים בליגה הזו.

  12. אסף

    10 ינו 2018 14:13:17

    הייט המשפט הזה מתחבר בול גם על דוראנט ןלראייה המעבר ללוחמים שלו. כביכול מוביל אבל קל וחומר להינות ככה שגרין עושה את עבודת המנהיגות המלוכלכת ויש לך חיפוי של סטף וקליי כקלעים.
    ראס בחר לא לברוח ולהמשיך לנסות בעיניי לפחות זה ראוי להערכה רבה.

    1. הייט אשברי

      10 ינו 2018 14:56:39

      לא דומה לחלוטין . דוראנט הוא ציר מרכזי אצל הלוחמים . להזכירך , הוא הגיע לאייש את עמדת ה-SF הפותח במקום האריסון בארנס , כשהאחרון דרש חוזה מכסימום וג"ס לא רצתה לתת לו אותו .

      נניח שראס בוחר היום לעבור קבוצה לכזאת שהוא חושב שתיתן לו סיכוי גדול יותר לטבעת . למי הוא יכול לעבור ולהיות הרכז הפותח שלה ולשדרג אותה במקום הרכז הקיים ?

        1. Ish

          10 ינו 2018 15:47:47

          נראה לי בכל הקבוצות הנ"ל הסיכוי שהוא ינסה להשתלט על המשחק של הקבוצה יפגע במעורבות ובתרומה של שאר השחקנים המובילים שכבר שם ויגרום למרמור והתפוררות התפקוד של מספר שחקנים גדול מחמש גבוה משבעים וחמש אחוז.

          1. דה שוט

            10 ינו 2018 16:22:51

            ראה תגובתי למטה. כולן, מלבד בוסטון, היו לוקחות אותו בשתי ידיים. לטורונטו ומינסוטה הוא עשוי לנפץ את תקרת הזכוכית, לקליבלנד הוא ייתן סיבה להופיע לגמר ואת ס"א הוא יהפוך מיידית למועמדת בכירה לאליפות.

      2. דה שוט

        10 ינו 2018 15:42:02

        ב-ס״א עם קאוואי ולמרכוס תחת פופ זה חלום רטוב; בטורונטו עם דמאר ואיבקה זה פוטנציאל לגמר הכללי; בקליבלנד עם לברון ולאב זה פוטנציאל לאליפות; במינסוטה עם באטלר, וויגינס וטאונס זה גמר מערב בשקט; בבוסטון שנוי במחלוקת אבל בראד סטיבנס יוכל להוציא ממנו מפלצת. תחזור לחצי השני של משחק 1 בג״ס ב-2016 ותראה כמה נזק הוא מסוגל להסב ליריבה כשהוא מתפוצץ.

        1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

          10 ינו 2018 15:47:30

          בעניין זה דעתי שונה – אף אחת מהקבוצות המאוזנות שציינת לא תכניס את הראש החולה של ראסל למיטה הבריאה שלה, בעיקר לא על חשבון שחקנים מרכזיים ברוסטר הקיים. לדעתי הוא יכול להיות ברירת המחדל של קבוצה חלשה שאין לה ברירה אלא לקחת סיכון גבוה.

        2. הייט אשברי

          10 ינו 2018 16:02:00

          זה לא עובד כך . הוא לא מגיע בנוסף , אלא במקום . במינסוטה אין וויגינס , בבוסטון אין קיירי , בקליבלנד זה במקום הגמד , וכו' . זאת ההשוואה שאתה צריך לעשות .

          1. דה שוט

            10 ינו 2018 16:17:29

            אשברי – אתה זה שהשווה לדוראנט ואז גם שאלת שאלה מפורשת, ועכשיו אתה מנסה להתחמק מזה. אצל דוראנט זה בפירוש "עבד ככה". הוא "הגיע בנוסף", לא בא על חשבון אף כוכב! רק הצטרף לקבוצת 73:9
            באשר לשאלתך – כפי שביקשת הראיתי כיצד החלפה של ראסל ברכז הקיים הופכת כל אחת מהקבוצות לקונטנדרית מיידית, בוודאי בקונפרנס שלה (סייגתי את בוסטון). במקום איזיאה כן, במקום וויגינס לא.
            דה מאן – כל אחת מהקבוצות שציינתי הייתה לוקחת את ראסל בשתי ידיים ללא טרייד. מה יש להן להפסיד ? דוראנט בא על חוזה לשנה אחת. פופ לא היה מפחד ממנו, נהפוך הוא, זה היה אתגר עבורו. היחידה שיש לה מה להפסיד כאן זאת בוסטון. לברון היה מאושר לקבל אותו. בארץ יש נטייה לזלזל בראסל (מבוסס על מדגם מאוד מצומצם של מגיבים מעולים באתרים השונים וכל מיני פרשנים מפוקפקים בטלוויזיה) – בארה"ב הוא מאוד מוערך.

          2. אור

            10 ינו 2018 17:52:14

            נו מה יהיה עם החישובים השגויים האלה, דוראנט בא על חשבון חצי ספסל ופוטנציאלית סנטר, אתם מתעלמים מהכסף כמו שלפני כמה ימים טענתם דברים על "ג"ס בלי קרי / דוראנט" כאילו שזה לא יוצר חור של 20 ומשהו – 40 מיליון דולר בקאפ שאפשר להשלים עם שחקנים אחרים (פחות טובים כמובן אבל עדיין קבוצה עדיפה על okc והאחרות שהשוותם מולן)

          3. הייט אשברי

            10 ינו 2018 18:17:34

            דה שוט – אתה טועה ומטעה . דוראנט הגיע לג"ס במקום ה-SF הפותח שלה , האריסון בארנס. זה שדוראנט טוב ממנו זה סיפור אחר – ג"ס ניצלה את ההזדמנות והתחזקה. אבל זה הנראטיב המדוייק שאתה מנסנ להשכיח .
            ראסל במקם קיירי או הגמד לא יהפוך את בוסטון או קליבלנד לטובות יותר .
            וויגינס – סימן שאלה.. לדעתי גם כאן לא. .

          4. דה שוט

            10 ינו 2018 19:01:53

            אור – הלך חצי ספסל, בא דוראנט, יצא 16:1
            ברור לך שלא היו עושים טרייד של דוראנט תמורת בארנס, גם לא עם תוספות.

        3. Ljos

          10 ינו 2018 18:15:03

          בספרס הוא יוכל לשחק כאשר פופ מחליט לזרוק את המשחק ולהעניש את השחקנים. אולי עלית פה על משהו. הדרך הכי טובה לדרבן שחקנים: "לא רוצים לשחק עם ראסל? אז תתחילו לנצח. מעכשיו יום עסל או יום ראסל".
          בקליבלנד, סליחה, אבל תומאס לחלוטין עדיף. הוא לפחות יכול לתרום כשלברון מנהל את המשחק.עם כמה שאני לא אוהב את הדרך שהם משחקים, ראס אל-ברוק יחריב גם את זה.
          טורונטו לא יודע, לא רואה. ריקי רוביו.
          במינסוטה אתה רוצה עוד שחקן שיודע לשחק רק עם הכדור ביד ולא שום דבר אחר? אתה דופק פה את באטלר ומעלים את וויגינס.
          בבוסטון הוא יכול להיות מקסימום אחראי אופנה.

  15. אבי

    10 ינו 2018 16:01:34

    לדעתי בסיפור של אוק' בתחילת העונה היו 2 אפשרויות :
    מביאים רכז קלאסי שינהל את המשחק וינווט ומעבירים את ראסל להיות מספר 2 אימנתי ושיחסוך קצת אנרגיה בהגנה – אני יודע שהוא אוהב את הכדור אבל מאמן טוב ורכז טוב היו יכולים לשנות את התמונה.
    2) הייתי בהחלט מוותר על כרמלו ומביא סנטר איכותי שגם גורם להגנה להתכווץ וגם שיכול לעשות איתו פיק אנ רול טוב.

    1. הטמיר המקורי גלוח האשך מחוץ לתחתונים של ביל ליימביר

      10 ינו 2018 17:34:45

      1. אין סיכוי שהוא יסכים לזה (כמו שציינת חייב את הכדור ביד), והוא גם לא טוב בזה (קלע גרוע).

      2. בדיוק מה שקרה, רק הפוך – היה קנטר, הביאו במקומו כרמלו…

  16. מנחם לס

    10 ינו 2018 20:36:40

    התקופה האחרונה מראה שהנסיון ניכשל. ראסל, ג'ורג',ואנטוני לא מסוגלים להתפרץ יחד. השימוש במחליפים מינימלי, וביל דונובן חייב לעוף משם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט