יומן המכשפים מוושינגטון (1) מאת הגולש שלהבת

לוגו הוושינגטון וויזארדס מויקיפדיה

יומן המכשפים מוושינגטון (1) מאת הגולש שלהבת

השמונה באוקטובר, שעת אחר צהריים, יום ראשון ישנוני בבירה.  הפרשים מקליבלנד מתארחים באולם הבירה 1 למשחק טרום-עונה. מס' 9 של המכשפים, שלדון מאק, מכדרר מעבר למחצית המגרש ולפתע מועד, מדשדש, וקורס על הפרקט ללא שום מגע. שלדון מאק שהגיע לסגל ללא הדראפט רואה את חלומו מתנפץ ועונתו נגמרת בהרף עין ונאנק מכאבים איומים על הפרקט.

כעשרה ימים לאחר מכן, משחק פתיחת העונה בוסטון-קליבלנד. אחד, היוורד גורדון, מסיים את העונה בפציעה, שוב נגד אותם פרשים.

הבדל קטן: המשחק הראשון לא משודר בשידור חי ביבשת, בעוד השני כן. עוד הבדל: במשחק הראשון הפרשים לא עוצרים את ההתקפה בעוד השחקן הפצוע נאנק וממשיכים למתפרצת כאשר ג'ף גרין נותן דאנק והספסל של הפרשים מתפרץ מאושר. לברון במיוחד מנופף במגבת וקופץ אל-על. מישהו מהספסל ניגש לפצוע? ממש לא. מישהו מהקבוצה כורע ברך להתפלל לשלום הפצוע ומזיל דימעה לנגד המצלמות? צביעות היא שם המשחק.

ולמה כל זה חשוב? הדבר האחרון שניתן לומר על הכוכבים של וושינגטון שהם צבועים. וושינגטון היא בראש ובראשונה ג'ון וול, או הוולסטאר, או ה-פוינט-גווד, והדבר האחרון שאפשר לומר עליו הוא שהוא צבוע. וול הוא בין כוכבי העל המעטים שאומרים בדיוק מה שהם חושבים, ושחקן עם לב ענק… נקודה.

ושינגטון לא מאמינה ב BS. נמאס להם לעוף בסיבוב השני, ונמאס להם שלא מחשיבים אותם במירוץ לאליפות. וכך, בתחילת העונה הכריזו וול וביל שוושינגטון הקבוצה הטובה במזרח. עתה, בסוף 2017 ניתן לבחון אמירה זו. נכון לכתיבת שורות אלה, לוושינגטון המאזן הגרוע ביותר נגד קבוצות מפסידות (10-9) והמאזן הטוב ביותר במזרח נגד קבוצות מנצחות (11-6). בלתי נתפס אם לא מבינים את המנטליות של וושינגטון. בשבוע האחרון של דצמבר, למשל, חווינו רצף בלתי-נתפס של מפלה קשה לברוקלין, ניצחון חוץ בבוסטון, הפסד בית (לא צמוד) לאטלנטה (בעלת המאזן הגרוע בליגה), ומיד לאחר מכן ניצחון ב-18 על יוסטון. זוהי וושינגטון  של המחצית הראשונה של העונה. הקבוצה הכי טובה והכי גרועה בליגה בו-זמנית. תמונת ראי של העיר וושינגטון: מובלעת דמוקרטית ומרכז שלטון הרפובליקנים. עיר שקובעת את חוקיה (והם מהליברלים במדינה), אולם כפופה לקונגרס הרפובליקני שלעיתים מבטל חוקים אלה או מגביל אותם.  בקיצור, כמו בפוליטיקה, לא צריך לנסות להבין את המכשפים בסטנדרטים של הקבוצות האחרות. הם אחרים, לטוב ולרע.

גם ההנהלה היא סוג של רכבת הרים: החתמות מזעזעות לצד החלטות מרשימות. קחו למשל את יאן מאהינמי. לאחרונה נטען שהחוזה שלו הוא אולי הגרוע בליגה. אפנה אתכם לכתבה המקורית (אחת מיני רבות).

אבל, בתור צופה תמים אין צורך לראות הרבה משחקים כדי להתרשם שזה שערורייתי לשלם לשחקן מחליף  כל כך הרבה בשביל תפוקה כל כך גרועה. ישנם לא מעט משחקים שהסנטר הזה מסיים עם יותר עבירות מנקודות. לפעמים עבירות התוקף שלו עוצרות מומנטום לקבוצה בצורה שלא ניתנת להסבר על ידי סטטיסטיקה בלבד. בכל מקרה, הוא מספר אחד בליגה לעבירות לשחקן ששיחק מעל עשר דקות למשחק בממוצע. תואר מפוקפק. מצד שני, קחו את מייק סקוט. הבחור הגיע מאטלנטה המתפרקת על חוזה מינימום. במשך רצף של כעשרה משחקים בדצמבר הייתה תקופה שקלע קרוב ל- 70 אחוזים מהשדה, והרבה מהזריקות האלה היו קשות ויפות ביותר. בכל מקרה, השחקן הזה מוביל את הליגה כולה באחוזי קליעה עבור שחקן שזורק לפחות פעמיים מטווח השלוש בממוצע למשחק ותורם כמעט 10 נקודות למשחק ב – 19 דקות בלבד.

מייק סקוט הוא אחד הגורמים החשובים בהתחזקות הספסל של וושינגטון ששנה שעברה היה מהגרועים בליגה, אבל הוא לא היחיד. קלי אוברה ג'וניור נתן קפיצה מרשימה מאוד השנה.  הקליעה שלו לשלוש השתפרה פלאים השנה וזינקה ל 38% לאחר 29% בלבד בשנה שעברה. כמו כן, השחקן שהיה תדיר נקלע לעבירות מטופשות השתפר השנה מאוד במובן הזה, ושוב, סטטיסטיקה בצד לרגע, אוברה נותן המון רגעי קלאץ ממש מרשימים ואפילו מכריע משחקים לעיתים (רגע ערך משחק חג המולד בבוסטון, בו קלע 5 רצוף לתת לוושינגטון את ההובלה שניצחה את המשחק).  עוד שחקן שנתן קפיצה רצינית, אך קטנה יותר, הוא סטורנסקי. בזמן עשרת המשחקים בהם וול היה פצוע, סטורנסקי קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו ועשה זאת בגדול. הסטיגמה של סטו היא שהוא לבן שלא יודע לכדרר ונוטה לאיבודים, אבל השנה באופן מדהים הוא מקום שלישי בליגה ביחס אסיסטים לאיבודים עם 4.4 יוצא מן הכלל. אומנם, יש לו עוד המון פוטנציאל להשתפר, אך בהתחשב בכך שאחת הבעיות המרכזיות של וושינגטון הייתה תמיד (!) למצוא מחליף סביר לוול, זוהי חדשה מאוד מעודדת בבירה. ג'ודי מיקס הוא אולי היחיד משחקני הספסל החדשים שניתן לומר שמאכזב מעט. הוא פתח את העונה עם 31.5% חלשים מהשלוש (לעומת 37.2% בקריירה).

החמישייה עצמה לא השתנתה כלל משנה שעברה, דבר שלא הרבה קבוצות חוץ מג"ס וושינגטון יכולות להגיד. וול פתח את העונה לא מי יודע כמה עם שרשרת פציעות ועשרה משחקים בחוץ, אבל מראה סימנים של חזרה לשיגרה.  גורטאט נותן את התפוקה הרגילה, וגם פורטר מופיע כמעט לכל משחק ואף השתפר (הבן אדם מכונה) משנה שעברה באחוזים  לשלוש  ועומד כעת על 46.6% יוצאי דופן, מה שהופך אותו לאחד משלושת הקלעים המובילים לשלוש מבין אלה שזורקים לפחות ארבע פעמים למשחק (אחרי מירוטיץ וטלטוביץ). ביל ממשיך להשתפר בכניסות רב-גוניות לסלביל ממשיך להשתפר בכניסות רב-גוניות לסל למרות שהאחוזים שלו לשלוש מאכזבים השנה, רק 35.5 % לעומת 40.4 % שנה שעברה. המאכזב הגדול, אבל, הוא מוריס שנראה כמו צל של עצמו ברוב העונה לאחר שהפסיד את החודש הראשון עקב פציעות. הרבה מאוד יהיה תלוי בחזרה שלו לתפוקה משמעותית כי הגארדים של וושינגטון לא יכולים בעצמם. יש כבר קולות שקוראים שאוברה יפתח במקום מוריס, או אפילו לתת למייק סקוט מקום בחמישייה. יש מצב שנראה את זה, למרות שלפעמים נראה שסקוט ברוקס מפחד ממוריס (אי אפשר שלא להבין אותו).

אם צריך לסכם, ניתן בהחלט להיות מאוכזבים מהרקורד של וושינגטון עד כה. אבל יש הרבה סימנים לאופטימיות במיוחד לאחר השבוע האחרון בו בוסטון ויוסטון רשמו  L  צורב נגד וושינגטון שלא הסתכלה לאחור. עם מכונת היילייטים כמו ג'ון וול, שעכשיו מגובה על ידי ספסל הולך ונבנה ונראה בריא וכשיר, השמיים הם הגבול. בתנאים אידיאלים הקבוצה תתאושש ותגיע לאולסטאר עם מאזן של 35 – 22, כלומר עם מאזן 15 -6 במשחקים שבין  31.12 ל 14.2.  לוח המשחקים בתקופה הזאת הוא "נוח" במובן זה שמתוך 21 המשחקים רק 8 הם נגד קבוצות מנצחות. ואולם,  כאמור, וושינגטון בינתיים מפסידה למפסידות ומנצחת את המנצחות, אז ניתן לטעון שזהו לוח קשה לקבוצה הבי-פולארית הזאת…. נחיה ונראה.

בכל מקרה, תזכרו את השמות קלי אוברה ג'וניור ומייק סקוט.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. קבוצה שכבר כמה שנים עושה קולות של כמעט, אפילו יותר מטורונטו….
    מקווה שהשנה יצליחו. מת על ג'טן וול וגורטאט 🙂

  2. ג'ון וול נחלש מאוד העונה, לא יודע למה אבל לא יפתיע אותי אם הוא לא יכנס לאולסטאר.
    מי שכן צריך להיות שם זה בראדלי ביל שלפעמים גם מצליח לחפות על זה שוול לא מופיע עם תצוגות יפות משלו.

  3. וושינגטון זו קבוצה אניגמטית, פשוט לא יציבה. או שמה שחסר להם זו מוטיבציה אמיתי, וכך הם מופיעים רק למשחקים חשובים. ג'ון וול מאכזב גם אותי השנה. הם באמת אמרו שהם הקבוצה מס' 1 במזרח? אז הגיע הזמן שיוכיחו את זה.
    אגב היחס אסיסטים לאיבודים של סטורנסקי הוא מצוין אבל הוא משחק רק כ-15 דקות לערב כך שזה לא אומר הרבה.

    1. קצת תקועים במקום ועדיין פוטנציאל גדול להיות סוס שחור אחרי בוסטון וקליבלנד במזרח, בעיניי חייבים לסיים השלישייה הראשונה
      במזרח (למרות הקרב הצמוד מול טורונטו ומילווקי)

  4. החוזה בלית ברירה לפורטר קצת תקע להם גמישות לטריידים והחתמות.
    וול וביל כל פעם מחליטים מי יפגע מהפציעות – עונה אחת זה ועונה שניה ההוא.
    דווקא ביל מראה השנה שיפור גדול ו-וול מדשדש לעומת הפוטנציאל הגדול שלו.
    יש שיפור מסוים בספסל. אבל כמו שאמרת, יש פה עניין עם מוריס, שאם הוא בריא זו תוספת משמעותית לחמישייה חזקה.
    קבוצה של כמעט והשאלה עד מתי זה ימשך.

  5. תודה על היומן.
    אני לא רואה את וושינגטון מתקדמת ללא טרייד על פורטר תמורת שחקן עם חוזה יותר נוח/חוזה שנגמר העונה. הבעיה היא שאף קבוצה לא תיקח את פורטר עקב החוזה הבלתי סחיר בעליל שלו

        1. מסכים. ברוקלין עשו דווקא לוושינגטון כשהציעו לו חוזה כזה. אני תוהה עם וושינגטון יכלו לתת לו הצעה ראשונים בלי לחכות שקבוצות אחרות יפנו אליו? 80-90 מיליון היה יותר הגיוני ובלי אופצית שחקן על שנה 4.

  6. יומן מדוייק ומסביר בדיוק את הבעייה של וושינגטון: קבוצה שאין הסבר לבעייתה! אין כל הגיון בהצלחתה מול קבוצות טובות וכשלונה נגד מפסידות.
    לדעתי ביל עולה העונה על ג'ון וול שדי איכזב אותי עד עתה. חשבתי שזאת תהיה העונה בה יעלה דרגה לכיתה של ג'יימס הארדן, ווסטברוק, וקרי אבל לא. הוא לא יציב ולא מביא את הסחורה הביתה בצורה אמינה.
    עוד בעייה? גורטאט. למרות גובהו וחוזקו, הוא לא מהווה מין מפלצת תחת הסל. משהו במשחקו לא עושה ממנו סטופר בצבע מהסוג של קאזינס והגדולים האחרים.

    1. תודה על הפידבאק, מנחם. גם אני חשבתי שוול יעלה מדרגה השנה. חוסר מזל עם פציעות עוצר אותו בינתיים, וגם חוסר דיוק מהעונשין (70% בלבד) והשלוש. אני גם מרגיש שהמאמן שוחק אותו קצת עם דקות משחק. בעייה גדולה היא שגורטאט ומאהינמי סוגרים 30 מיליון בשנה.

  7. יומן נפלא, תודה רבה.
    לא יודע מה צריך לקרות כדי שהקבוצה הזאת תעשה כבר את קפיצת המדרגה. התירוצים על הפציעות של וול לא מחזיקים מים, לדעתי הם היו במאזן לא רע בלעדיו.

  8. תודה אחלה יומן.
    אני וויתרתי על וושינגטון.
    מבחינתי דירוג העוצמה במזרח:
    1) קליבלנד
    2) טורונטו
    3) בוסטון
    4) וושינגטון
    וול כמו שאמרו כאן לר עושה את הקפיצה הנדרשת וסף הכישרון שלהם מוגבל. הפורטלנד של המזרח.

    1. סף הכישרון הוא בעייתי, אך מבחינתי שורש הבעיה (שגורם לסף הכישרון להיות מוגבל) הוא בניהול. כאשר ההנהלה מייצרת טריידים קטסטרופליים כמו מאהינמי זה פשוט טראגי. שנה שעברה הקבוצה איבדה את הבחירות שלה כדי לתקן טריידים אחרים. יכול להיות שהשנה שוב זה יקרה כדי לשלוח את מאהינמי. וכך קורה שהשחקן הכי צעיר בקבוצה הוא בן 22 וקשה לפתח כישרון. חוץ מזה המאמן שוחק את וול שלא לצורך. הסופ"ש הזה ראינו את וול משחק 38 ו-42 דקות יום אחרי יום חודש בלבד לאחר שעבר פרוצדורה בברך. זה לא היה קורה בספארס.

  9. סיקור מאד מרשים. מאד אהבתי את צורת הניסוח והזוית ממנה נתחת את הקבוצה, – מקורי ומרענן. גם ההתגלגלות והשטף בקריאה מאד כיף קליל וקריא.

    ראיתי אותם המון השנה ( שיקולי פנטזי) והרודם העיקרי שלי הוא שביום בו צמדים חזק לוול וביל מאד קשה להם לייצר לעצמם.

    אה, הכי חשוב. וול עוזב את נייקי לטובת אדידס.

    1. תודה רבה על הפרגון, מעריך מאוד!

      מסכים. למשל אתמול דלה וודובה ושות די סגרו את ביל והקבוצה מאוד התקשתה לייצר במאני טיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט