מכירים את הופס בקליבלנד! בפעם הקודמת נכנסתי לאולם, עברתי בידוק ביטחוני ואז ניגשתי לאחראי על התקשורת כדי לקבל את התג שלי. לפני שהוא נתן לי אותו הייתי צריך לשלוף את הפספורט ואת רישיון הנהיגה שלי. ועכשיו, הפעם השניה שלי באולם הזה, סיימתי את הבידוק, והאחראי על התקשורת ניגש אלי, חייך ואמר: "ברוך הבא, איתן" ונתן לי את התג שלי. הייתי המום לכמה שניות, איך הוא יודע מי אני? איך הוא מזהה את הפרצוף שלי? וכל מה שיצא לי באותו רגע היה חיוך קטן ו "יפפפה". אחרי כמה שניות שהתאוששתי אמרתי שוב "יפפפה" הפעם עם חיוך רחב יותר ובאוקטבה אחת למעלה.

אין לי ניסיון באימון קבוצת אן.בי.אי, או בכדורסל לצורך העניין. אבל יש לי המון ניסיון ביצירת צוותים ובמנהיגות, ובגלל זה אני לא מבין מה הולך בחימום של קלינלנד.

אצל מילווקי רוב השחקנים בחוץ ביחד, בלי אוזניות ועם ג'ייסון קיד על אימונית איתם. הם מדברים אחד עם השני, נוגעים אחד בשני, לפעמים על הכתף לפעמים בכף, מתקשרים ובאופן כללי מודעים לנוכחות אחד של השני. בקליבלנד בינתיים רק וייד בחוץ וגם הוא עם אוזניות. במהלך החימום, אחרי כמה החטאות ברצף של הגיק פריק, תון מייקר עומד בצד ובשלשה הבאה מסמן בידו שלוש כדי לעודד. יש תחושה של קבוצה.

מאמני מילווקי בחימום אקטיבים, רצים, דוחפים, קופצים ומפריעים לשחקני מילווקי לזרוק ולנוע. במילווקי המאמנים מתקשרים רק עם השחקן שהם מאמנים באותו רגע, מרוכזים. מאמני קליבלנד, כשהם לא עסוקים בלצחוק ולהסתחבק עם כל מי שזז, רק מסמנים את התנועות ולא באמת מאתגרים את הזריקות של שחקני קליבלנד.  שאננות זו תכונה של אירגון.

מצד שני אפשר לראות שלכל שחקן בקליבלנד יש רוטינה קבועה בחימום. רוז מתחיל עם זריקת עונשין ביד אחת. פריי מתחיל עם ניתוח וידאו של המשחק הקודם. ג'ף גרין עם אימוני קורדינציה. אימן שאמפרט שר וזז לפי קצב המוסיקה באולם.

אולי מומחי האימון באתר יגידו לי מה עדיף. אם זה תלוי בי אני עם הגישה של ג'ייסון קיד.

כשעומדים ליד שחקני מילווקי אין שם איזה אייזה תומס שאני גבוה ממנו. אין שם איזה קייל אנדרסון שמשחק כל כך לאט שהוא גורם לי להאמין שאם רק הייתי רוצה ומתמיד גם אני יכולתי לשחק באן.בי.אי. כשעומדים לידם מבינים איך נראים שחקני כדורסל אמיתיים. כולם ענקים, עם כתפיים רחבות, שרירים מסורגים, זרועות באורך לא הגיוני ובקיצור גורמים לך להרגיש לא רלוונטי על מגרש הכדורסל.

היום המשחק הוקדש לVeteren Day שמגיע השבוע, זה יום שאין לנו מקבילה אליו בארץ. זה יום שמוקירים ומכבדים את הצבא ואת כוחות המשמר הלאומי האמריקאי. יש תחושה של כבוד עצום, של הוקרת החיים, הגיבורים וגם של המתים. בתחילת המשחק משאירים את המושב הכי טוב במגרש ריק ועליו דגל מקופל וורד אדום. במושב ליד יושב חייל במדים כחייל משמר טכסי. גם העיתונאים קמים ומוחאים כפיים. יש משהו מחמם בלראות משהו שהוא מעל מחלוקת. זה גורם לי לחשוב על ישראל ועל זה שלנו כיום אין גוף שנמצא בקונצנזוס, אין משהו שמעל מחלוקת, אין משהו שאינו פוליטי- כמו שאמר ריבלין. זה הופך את החברה הישראלית לחלשה יותר וחבל.

לפני שנתחיל רוז ומאמן אישי:

רבע 1

השחקנים של מילווקי לא משחקים חכם. יש תחושה שיש קצת צדק, אתה לא יכול להראות גם כמו אל יווני וגם שיהיה לך IQ של כדורסל בשמיים. שחקני קליבלנד מקפיצים אותם, מטעים אותם, חוטפים, הם מפסיקים את הכדרור מוקדם מידי, עושים עבירות שטותיות, והנפילים מצליחים להשאר בתמונת המשחק רק כי הם יכולים להטביע.

הרגע שהקהל שאג: כשדלאבדובה עלה לשחק בפעם הראשונה. כמה אהבה הוא קיבל.

הגנה: טיירון לו עשה פיני גרשון, השחקנים שלו נתנו מטר לשחקני מילווקי ואמרו להם להם לזרוק כמה שהם רוצים. זה עבד טוב מאוד.

המלך מול הפריק: זה לא כוחות. גם לברון וגם יאניס הם שחקנים שמשחקים עם המון כוח ומתבססים על האתלטיות שלהם. העניין הוא שללברון יש ארסנל בלתי נגמר של תנועות והטעיות כבונוס. בכל פעם שיאניס שומר עליו זה נגמר בסל או בעבירה. בצד השני של המגרש כשלברון מקבל את יאניס זה נגמר באיבוד.

רבע 2

מילווקי מתחילים לשחק כדורסל עם תרגילים, עלו על רעיון, והם כתמורה מגיעים לזריקות לא רעות. באמצע הרבע טיירון לו משחק לידיים שלהם כשהוא עולה לשחק עם וייד ורוז ביחד וקליבלנד קורסת. גם וייד וגם רוז מנסים לשחק ISO ולא מנסים לזרוק מעל לטווח של 5 סנטימטר מהטבעת. מול יער הידיים ממילווקי זה לא נגמר טוב. בהתקפה, ג'ייסון קיד שולח את אנטטוקומפו לחפור מול קראודר וזה פשוט לא כוחות.

בקצרה: הקאבס שיחקו כדורסל חכם ברבע הזה, אבל הפסידו בתחרות ריצה. 6 נקודות ממתפרצות ברבע היה למילווקי ועוד 4 נקודות שהם פיספסו סתם, לעומת 0 הזדמנויות לנקודות במתפרצות של קליבלנד.

הפריק הלבן: לא כל המושבים עולים אותו הדבר. ככל שהמושבים למעלה יותר הם זולים יותר, ככלל אצבע. המושבים שמאחורי הספסלים שווים פחות מאלה שמול הספסלים והפינתיים פחות מהמרכזיים. יוצא שהיציע הפינתי, העליון, שמאחורי הספסלים הוא היציע הכי זול, והוא במקרה היה מעלי במשחק הזה. וביציע הזה ישב הפריק הלבן ובכל פעם שהפריק היווני עשה עבירה הוא היה צועק במשך כמה דקות: "יזרקו אותך מהמשחק, יאניס. אתה חייב לשחק לפי החוקים, יאניס. יזרקו אותך החוצה." ואז מתחיל לרקוד.

סיכום המחצית: מי שרוצה לדעת איפה הקליבלנד שמועמדת לקחת את המזפח, שיראה את הרבע הראשון. ומי שרוצה לדעת מה קרה לאותה קבוצה, שיראה את הרבע השני.

במחצית כמעט התחלתי לבכות, חילקו מדליות לחיילים פעילים וכאלה שפרשו. היו שם שני חיילים שלחמו במלחמת וויאטנם ואחד מהם היה שבוי מלחמה. נזכרתי בסרטי וייטנם שראיתי ונפל לי האסימון שהם היו שם. כל האולם קם ומחה כפיים.

פינת הזיקפה הלאומית: עדין במחצית, על המסך הגדול הראו הילוכים חוזרים בתלת מימד, מיד פניתי לאנליסט מ GameTraders שישב לידי ואמרתי בחזה נפוח שזו טכנולוגיה ישראלית שנרכשה ע"י אינטל. סיפרתי לו איך הטכנולוגיה של Replay-Technologies עובדת ושהכל פרי מוחם הקודח של ישראלים.

רבע 3

מילווקי משחקים יותר טוב מקליבלנד, אבל קווין לאב משחק יותר טוב ממילווקי. מאמצע הרבע השלישי לאב משחק כמו השחקן הכי טוב במגרש, קליבלנד ב4+, פסק זמן והבימאי שם את הסרטון הבא: (את ההתחלה שלו)

הקהל שואג ומעיף את התקרה של האולם. ואז קורה משהו שלא קרה כל המשחק, קליבלנד מסיימת מתפרצת עם הטבעה וכולם מתחילים להשתולל בקריאות עידוד.

רבע 4

בתחילת הרבע ממש רואים את פערי הגיל בין הקבוצות. מילווקי מאבדים כדורים, לא מרוכזים ועושים עבירות שאינן מחוייבות המציאות. הקאבס משחקים לאט וחכם. לקראתם סוף הרבע מילווקי חזרו לשחק טוב יותר, אבל היה זה מעט מידי מאוחר מידי.

הרגע הגדול של המשחק: 18.4 שניות לסיום המשחק, אחרי שההתמודדות הוכרעה, הפריק היווני יוצא בעבירה השישית והפריק הלבן פותח בריקוד ניצחון ובקריאות "אמרתי לך, אמרתי לך. אבל לא הקשבת, יאניס. למה לא הקשבת לי יאניס? אמרתי לך"

אחרי המשחק היה מאוד מוזר.

אנשי קליבלנד נראו כאילו אבן נגולה מעל ליבם. קצין העיתונות חייך והתבדח, טיירון לו מספר קצת בדיחות במסיבת העיתונאים. ואני שואל את עצמי הם באמת חושבים שניצחון אחד הוציא אותם מהמשבר? לי זה לא הרגיש נכון.

איש המשחק שלי: ללא ספק השחקן הכי טוב על המגרש היה קווין לאב, אבל איש המשחק שלי היה ג'יי אר סמית ולא בגלל 20 הנקודות שלו. בהגנה הוא עשה כל כך הרבה מהלכי האסל, הקריב את הגוף שלו. והוא עשה את זה עם כל כך הרבה צניעות ושקט. בהחלט לא רואים את התרומה הענקית שלו בדפי הסטטיסטיקה. כשנכנסו לחדרי ההלבשה כולם רצו כמובן ללאב וללברון, ואז שאלו איפה ג'יי אר? קצין העיתונות יצא מהאולם כדי להחזיר אותו לחדר ההלבשה בשביל להתראיין. גם הוא לא חשב שישימו לב, אבל כולם במגרש ראו איזה לב ענק יש לבחור.