לילה מוטרף בגארדן / יואב מודעי

מתי בפעם האחרונה לניקס היה סיכוי ממשי לנצח 8 פעמים ב-9 משחקים? מתי בפעם האחרונה לניקס היה מועמד ל-MVP? אפילו רוב האוהדים כאן בתפוח הגדול לא ידעו בדיוק מה התשובות, אבל הם כן ידעו שמשהו טוב קורה בעיר הזאת. הניקס, שניצחו 4 מתוך 5 המשחקים האחרונים שלהם, יפגשו בשבוע הקרוב את: אינדיאנה, שארלוט, אורלנדו וסקרמנטו. רק תארו לכם מצב בו הניקס במאזן 4:8 כשהם מנצחים 8 מ-9 משחקים… בפעם האחרונה שדבר כזה קרה היריבות בין ניו יורק לאינדיאנה עוד הייתה רלוונטית.

כל זה עוד לא קרה, אבל לאוהדים המקומיים יש תקווה, ויותר מכך – יש להם את קריסטפס פורזינגיס. אתמול כשהסתובבתי בטיימס סקוור עם ג'קט של הניקס, ראיתי עוד המון אנשים עם לבוש של הקבוצה, יותר ממה שראיתי בכל הביקורים האחרונים שלי בתפוח הגדול. זה היה ממש כמו עכברים שיוצאים מהחורים שלהם. החלק הכי טוב הוא שאנשים ברחוב שאלו אותי אם הלכתי למשחק אתמול (בין שישי לשבת) נגד פיניקס, וכשאמרתי כן, הם התלהבו והתחילו לדבר איתי על מה שהלך שם במגרש. לשם שינוי אלו היו שיחות אופטימיות. ברשתות החברתיות ניתן לקרוא אין ספור תגובות של אוהדים נטרליים שכותבים עד כמה הם "שמחים בשביל הניקס", שסוף כל סוף מתחילים לחזור למפה. תראו, יכול מאוד להיות שאלו תקוות שווא שהתרגלנו לראות מאוהדי הניקס בכל השנים האחרונות ומיילס טרנר ישתיק את כולנו פה הערב, אבל, הן עדיין תקוות, והתקוות האלה מביאות אנרגיות למדיסון סקוור גארדן, אז אני מבסוט מכל הסיפור הזה.

בדיוק כמו לפני יומיים, גם המשחק הערב נגד הפייסרס התחיל ב-19:30, משמע כניסה לאולם ב-17:30. כשנכנסתי ל"מכה" התבשרתי בשתי בשורות. הראשונה – פורזינגיס, שלא התאמן אתמול, כשיר. השנייה, והעוד יותר משמחת – חדר האוכל חינם!!! בפוסט הקודם שלי כתבתי שהאוכל פה עולה כסף, אבל היום שאלתי לגבי העניין הזה, ונודע לי שלעיתונאים הוא בחינם. אפשר להירגע. אז כמיטב המסורת, פתחתי עוד סיקור כמו שצריך, עם המבורגר + צ'יפס וגלידה. אחרי שצמצמתי את כמות האוכל שהיה בחדר אוכל, ירדתי לחדרי ההלבשה, שם פגשתי את טי.ג'יי ליף. הראתי לו פוסט בטוויטר מהקיץ בו הוא הגיב לי "YALLA ISRAEL", הוא צחק, ולאחר מכן סיפרתי לו שרכז הניקס פרנק ניליקינה דיבר איתי על חברו לשעבר לנבחרת תמיר בלאט. היה נחמד מאוד. הנה הראיון עצמו שסיפקתי עבורכם:

רגע לפני הטיפ אוף, כל הגארדן עמד דקת דומיה לזכר ההרוגים בפיגוע הנורא היום בטקסס. אחר כך נאלצתי לשמוע את ההמנון האמריקאי בפעם ה-10 ב-16 ימים. GOD DAMN IT… אז הגיעה הצגת השחקנים, ואני חייב לומר שאני די מאוכזב ממחלקת המדיה של הניקס. פעם הם היו דואגים לסרטון הייפ כזה לפני המשחק, והיום כבר אין את זה. הכרוז רק מקריא את השמות וזהו. בהשוואה למה שהולך בלוס אנג'לס, פילדלפיה, בוסטון, ברוקלין ואפילו יד אליהו, המדיסון סקוור גארדן מאחור. ועכשיו – כדורסל!!!

חמישיות:

ניו יורק ניקס: ג'רט ג'ק, טים הארדוויי ג'וניור, קורטני לי, קריסטפס פורזינגיס ואנס קאנטר.

אינדיאנה פייסרס: דארן קוליסון, ויקטור אולדיפו, בויאן בוגדנוביץ', ת'דיאוס יאנג ומיילס טרנר.

רבע ראשון:

המשחק נפתח עם קליעה מדויקת מחוץ לקשת של הארדווי, שזרק עוד אחת מהטווח הזה בהתקפה הבאה. הורנסק נותן לו אישור ירי חופשי, ולפעמים – חופשי מדי. לפני המשחק היו דיווחים שמיילס טרנר ישמור על פורזינגיס, מה שדי הגיוני כי יאנג 20 ס"מ יותר נמוך מ-KP, אבל בפועל דווקא יאנג שמר עליו, למרות הפרשי הגובה. הלטבי העניש עם אלי הופ אדיר שקבע 6:10. 7 וחצי דקות לסיום הרבע, הפייסרס היו כבר מעבר לתחום העבירות הקבוצתיות. הניקס יהיו חייבים לנצל את זה עם כמה שיותר אגרסיביות וחדירות בהתקפה. 15:15, 4 וחצי דקות לסיום הרבע, פורזינגיס עם 8 נק'. האחרון יצא, ואז אינדיאנה התחילה להשתלט על העניינים. בעיקר דומנטאס סאבוניס, שקלע כבר 8 נק' (4/4 מהשדה). בהתקפה האחרונה של הרבע, פרנק ניליקינה סחט עבירה ששווה שתי זריקות, אבל השופטים הלכו למוניטור כדי לראות כמה זמן נשאר על השעון. בסוף נשאר 0.7 שניות, הצרפתי החטיא את שתי הזריקות, ו-5 דקות בוזבזו מהחיים שלי. 25:33 לאינדיאנה אחרי 12 דקות של כדורסל. 

רבע שני:

פורזינגיס עדיין נח, זה 27:38 לפייסרס בפתיחת הרבע, ויש לנו יתרון דו ספרתי ראשון להיום. 8 דק' לסיום הרבע, כשהיתרון עומד על 12 לאורחים, הורנסק הואיל בטובו להכניס את פורזינגוד, אחרי שגם הוא הבין שבלעדיו הקבוצה שלו מסריחה את הפרקט. את האמת שגם עם הלטבי הכדורסל של המארחים לא השתפר, ואינדיאנה המשיכה לשלוט בקצב המשחק. 49:62 לפייסרס אחרי 24 דק'. הניקס לא ניצחו משחק אחד העונה בו הוא הם היו בפיגור במחצית. (3:0). זוכרים את אותה שלשה של הארדוויי בפוזשן הראשון של המשחק? מאז הניקס קלעו 1/10. הפייסרס 6/12 מחוץ לקשת.

מהלך המחצית: לאנס סטיבנסון רוצה לסיים מחצית נהדרת עם דאנק מפלצתי, אבל הוא שוכח שמולו עומד איש בגובה 2.21:

 

רבע שלישי:

הניקס לא מצליחים לייצר מומנטום, ומספר שריקות הזויות של השופטים לטובת אינדיאנה גם לא ממש עוזרות לזה לקרות. בינתיים הפייסרס מוליכים 55:70, ואנחנו כמעט במחצית הרבע. ההפרש דגדג את ה-20, אבל אז פורזינגיס החליף את הארדוויי המזוויע, ותוך דקה הזינגר קלע 7 נק', כדי להוריד את הניקס להפסקת הרבעים כשהתוצאה 72:84 אינדיאנה והמומנטום אצל המארחים. קאמבק? מישהו? 

רבע רביעי:

כשההפרש עמד על 10, ניליקינה לקח שלשה שיכלה להוריד ל-7 ולהרים את הקהל בגארדן מהכיסאות, אבל הוא החטיא אותה. בשני הפוזשנים הבאים של הפייסרס, ת'דיאוס יאנג דייק בשתי שלשות, והתוצאה עכשיו 74:90, 10 דקות לסיום. זה בדיוק סיפור המשחק – הניקס קולעים ב-17% לשלוש, אינדיאנה ב-58%. אחרי שתי השלשות האלו הורנסק לקח פסק זמן, אבל הניקס חזרו מפסק הזמן כמו מלוע של תותח. ריצת 0:8 מהירה שכללה 6 נק' של פורזינגיס (עכשיו הוא עם 31), קבעה 82:90 8:44 לסיום הרבע. נייט מקמילן לוקח טיים-אאוט משל עצמו. זוכרים את השלשה ההיא של הצרפתי שיכלה להוריד את ההפרש ל-7 קודם? אז עכשיו ניליקינה לקח עוד שלשה, בלי פחד, שיכלה להוריד את ההפרש ל-3, והוא קלע אותה!!! 89:92 בלבד לאינדיאנה. איזה ביצים, ואיזה טירוף כאן בגארדן. ריצת 2:15 של ניו יורק ב-3 ורבע דקות, ויש עוד 6 דקות מלאות לשחק! שימו לב לתוצאה עכשיו: 94:94, 4 דקות לסיום. מה הולך פה??? פורזינגיס השלים אנד וואן וניו יורק מובילה 3 דקות לסיום!!! 96:97, ופורזינגיס משווה את שיא הקריירה שלו עם 38 נק'. KP קולע סל מחצי מרחק ויש לו שיא קריירה חדש של 40 נק', ובפוזשן הבא הוא מוצא את ניליקינה לשלוש והצרפתי בן ה-19 תופר עוד אחד!!!! 99:102 מופרע לניו יורק דקה וחצי לסיום. הארדוויי קלע לייאפ שקבע 99:104, אך אולדיפו מיד צימק ל-101:104 עם סל משלו. שתי קליעות עונשין מדויקות של לאנס תומאס העלו את היתרון שוב ל-5, 101:106 12 שניות לסיום, ומפה אינדיאנה לא חזרה. 101:108 מדהים לניו יורק ניקס בסיום!!!!!!!! המשחק הכי גדול שאני זוכר במדיסון סקוור גארדן בשנים האחרונות. 17:36 לניקס ברבע אחרון לפנתיאון. האם זוהי תחילתה של יריבות חדשה / ישנה בין הניקס לפייסרס? לכו תדעו, אבל אם כן קיבלנו אחלה סיפתח… 

 

אתם מבינים למה פורזינגיס כמו אלוהים כאן בניו יורק? שאלו אותו מה קרה בסיום שהביא לקאמבק ולניצחון, והוא ענה: "HONSETLY, WE JUST PLAYED WITH THAT NEW YORK MENTALITY. THAT NEW YORK GRIT." הבן אדם יודע לענות בדיוק מה שהקהל רוצה לשמוע. הוא גאון. 

 

סטטיסטיקה:

  • קריסטפס פורזינגיס: 40 נק', 8 ריבאונדים ו-6 חסימות.
  • אנס קאנטר: 9 נק' ו-18 ריבאונדים (7 בהתקפה)
  • טים הארדוויי ג'וניור: 16 נק' (רק 1/7 לשלוש)

 

  • ויקטור אולדיפו: 17 נק'
  • דומנטאס סאבוניס: 16 נק'
  • מיילס טרנר ודארן קוליסון: 15 נק'
  • ת'דיאוס יאנג: 18 נק' (4/4 לשלוש)

נקודות למחשבה:

  1. פרנק ניליקינה שיחק לאורך כל הקאמבק. ב-23 דקות הוא קלע 10 נק' (2 שלשות קלאץ'), חילק 7 אסיסטים, חטף 3 פעמים ובכלל הציג יכולת הגנתית יוצאת דופן על הפרימטר. בגארדן כבר מצאו לו כינוי – FRENCH PRINCE, ויכול מאוד להיות ש-KP6 לא היה הבינגו היחיד של פיל ג'קסון בניו יורק.
  2. ניו יורק שלטה לחלוטין בריבאונדים, 34:46 ליתר דיוק. יכול להיות שהיה שווה למקמילן להמר על הרכב של יאנג ב-3, סאבוניס ב-4 וטרנר ב-5. לאורך כל המשחק, סאבוניס ג'וניור שיחק כסנטר. נגד גבוהים כמו קאנטר ופורזינגיס שתמיד אקטיבים, הימור לשחק "ביג בול" היה יכול להיות במקום.
  3. כל הרבע האחרון פורזינגיס קלע זריקה אחרי זריקה על הראש של יאנג. במשחק בו הניקס קולעים מתחת ל-30%, גם פה מקמילן היה צריך להמר על קלף מנצח – לתת לשאר השחקנים לנצח אותו. זאת אומרת דאבל טים על פורזינגיס. כל אוהד אינדיאנה היה מעדיף לראות זריקה פנויה של לאנס תומאס / קורטני לי לפני זריקה של פורזינגיס על ת'דיאוס יאנג ANY DAY OF THE WEEK.

הציטוט הנחמד של הערב: 

אנס קאנטר אמר אחרי המשחק שבקבוצה שמו דגש על לפתוח מחציות שניות בצורה טובה יותר. למה? את הניקס עצבן שבכל תחילת רבע שלישי רבע אולם ריק. קאנטר אמר ממש במילים האלו: "עזבו את הנקניקיות והפופקורן. אנחנו רוצים שתראו אותנו. אנחנו צריכים את האנרגיות שלכם." מחשבה יפה שהעלתה לכולנו חיוך בחדר ההלבשה.

ה-רגע של הערב מבחינתי, וגם של המסע שלי:

הדבר שהיה לי הכי קשה בכל המסע הזה ברחבי ה-NBA, זה ההרגשה בתוך עצמי שאחרי 3 סיקורים הפסקתי להתרגש. דיברתי עם קרי וקיירי כאילו הם חברים מהשכונה, ועם הרוקיז כאילו הם היו איתי בבית ספר. לא התרגשתי לרגע. זה היה לי מוזר, מוזר מדי. הרגיש לי כאילו אני כבר לא מתרגש ולא מעריך כלום, ובתור אחד שחולם להיות עיתונאי אמרתי לעצמי "מה יקרה בעתיד?". היום, דווקא השחקן האהוב עליי – קריסטפס פורזינגיס, החזיר אותי לקרקע והזכיר לי שעדיין לא איבדתי את הרגש. עמדתי בין כל העיתונאים בזמן ש-KP התראיין בסיום, סיטואציה שכבר הייתי בה כמה פעמים במסע הזה. רק שהפעם, מתוך ההתלהבות התפרצתי לדבריו של פורזינגיס, בטעות כמובן. כולם רצו לשאול שאלה, אבל ידעתי שהזדמנות כזאת לא תחזור ואני חייב להיות "ישראלי", אז שאלתי מהר את השאלה. הייתי בטוח לגמרי שקריסטפס סיים לדבר, אבל לא… זאת הייתה סיטואציה מביכה ברמות שאי אפשר להסביר, אבל אז הגבוה הלטבי הציל אותי כששאל YOU'RE EXCITED AH? בסוף איכשהו הסיטואציה הזאת יצאה מצחיקה, ובהחלט בלתי נשכחת. היופי הוא שכולם ידעו שיש לי שאלה, ובשאלה הבא "השאירו" לי את הבמה לשאול. בדיעבד הפדיחה הזאת הייתה טקטיקה גאונית. שאלתי את פורזינגיס איך זה גורם לו להרגיש כשהוא שומע את השם שלו בפעם הראשונה בקריירה בדיוני MVP, והאם זה משהו שהוא חושב עליו. הוא ענה לי שלא ממש, בטח לא בשלב כזה של הקריירה. הוא כן אמר שהעונה הוא רוצה לזכות בתואר השחקן המשתפר, ההגנה, וכמובן להגיע לאולסטאר. הסרטון המלא (כולל הפדיחה!) כאן למטה, רק שלצערי הסוף של השאלה שלי וההתחלה של התשובה שלו נחתכו מהסרטון.  אחר כך ביקשתי סליחה מהאחראי על הניקס שם בחדר ההלבשה, הסברתי לו שאני רק בן 18 אז אני לומד את העסק אבל הוא קיבל את זה בכיף בסך הכל. אז הגיע פורזינגיס ולחצתי לו את היד. אמרתי לו שאני צעיר מישראל כך שאנגלית היא לא השפה הראשונה שלי, אז אני לומד ומשתפר מיום ליום. הוא חייך אליי ואפילו אמר לי GOOD JOB. ערב השיא שלי כעיתונאי וערב השיא של פורזינגיס מתלכדים לרגע אחד, שאני בטוח – לא אשכח בחיים.

סיכום משחק:

הדרך הטובה ביותר לסכם משחק כזה, היא פשוט לראות את התקציר שלו, אז תבלו. כל מה שאתם צריכים לדעת שלא יופיע לכם בתקציר זה שאינדי פראיירים, ושניו יורק במאזן חיובי (?!?!) 4:5, והם פאקינג L-E-G-I-T. אני יוצא עכשיו מהגארדן כדי לשלוח סיקור ל"בוקר ספורט" בספורט 5. אתם יותר ממוזמנים לצפות בו כמובן. לילה / בוקר טוב!!

https://www.youtube.com/watch?v=LHf9KDdeUbg

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. סיקור מעולה!!!
    הקטע המרגש של הערב ריגש לי את הבוקר 🙂
    גם אני קצת איבדתי את הרגש… הרבה זמן לא הייתי בניו יורק. צריך לחזור…

  2. לקרוא נער בן 18 ישראלי עם כל החוצפה והנועזות גורם לי גאווה עצומה ומזכיר לי את עצמי, קרוב ל50 שנה אחורה (רק שלי לא היה את האומץ בגיל הזה לטוס לתפוח הגדול והייתי צריך כמה שנים להבשיל). למרות שכמעט 2 בלילה פשוט תענוג צרוף

  3. צרפתי, לטבי וטורקי נכנסו למדיסון סקוור גארדן…
    אחלה סיקור

    לגבי הלטבי, נראה שקיבל ביטחון ומצליח להיות יותר פיזי, קולע עם מגע, עושה סיבוב במקום על שחקן כדי להיות עם הפנים לסל (קיבינימט, 221 ס"מ, הוא פשוט מעביר את המרפקים מעל השחקן ).
    השלב הבא (נראה לי שתרגמו פה איזו כתבה כזו על לנארד) הוא ללמוד לשחק מול דאבל טים, כי הם יגיעו והרבה, נראה לי שיש לו את היכולת לעלות לשלושה-ארבעה אסיסטים למשחק (כרגע על אחד) ואז בכלל יהיה בלתי אפשרי לעצור אותו.

  4. מעולה יואב! כל סיקור שלך בונבון.
    מאוד מקווה שהניקס יחזרו להיות רלבנטים. חשוב מאוד לליגה.
    אם לשים את הווריורס בצד, נדמה שהקבוצות עם הדינוזאורים הגדולים נחלשו והקבוצות עם הסייחים הצעירים התחזקו. רק שימשך כך..

  5. סיקור מעולה שמסיים מסע משחקים נהדר. נהנו לקרוא כל כתבה. מבחינת המשחק עצמו – פורזינגיס אדיר והנקודה על הביג-בול בהחלט במקום. אני לא מבין למה יאנג פותח ולא סאבוניס ליד טרנר. ניטיליקינה ותומאס היו ממש אחלה בניו יורק, הורנסק עושה שם עבודה טובה. בקצב הזה זינגר עוד מסיים בחמישיית הליגה השנייה העונה.

  6. עוד אחד מהתותחים פה מתגלה כבן 18? לא ייאמן, רק תשתדלו לא לראיין את קווין ספייסי…
    בקשר לחלומך להיות עיתונאי, אני עסקתי בזה במשך כעשור, ובחרתי שלא ללכת לתחום הספורט, דווקא בגלל שאני אוהב אותו. זה לא רק שאתה מפסיק להתלהב, מתי שהוא אתה גם מתחיל לראות ולגלות דברים שאף פעם לא רצית לדעת על קיומם, ומשהו ברומנטיקה נפגע.
    בכל מקרה, הצעתי היא שתמשיך לכתוב פה. יש מעט מאוד פלטפורמות, בטח בשפה העברית, שיאפשרו לך לכתוב כמו שאתה רוצה, וללמוד לגלות את הקול האישי שלך, כמו שהופס מאפשרת
    וכמובן, כל הכבוד על סדרת הסיקורים. עשית עבודה נהדרת!

  7. סיקור מעולה, תודה רבה!
    אני חושב שהצלחת להעביר טוב מאוד את התחושות שלך – גם את האווירה במשחק, וגם ההתרגשות שלך בריאיון עם פורזיגניס.

  8. יופי של עבודה נתת כאן, יואב ותודה להופס ששלחו אותך.
    אתה חייב לבקש דחיית שירות מהצבא לפחות עד סוף העונה…
    הראיון עם הכוכב הלטבי – טופ! כל הכבוד על התעוזה! סטארט אפ ניישן זה חלק ממך… ועוד מילה, כל כתבה שלך אני במתח האם האוכל יהיה שם בסוף בחינם או לא בחינם… זה משעשע! תמשיך להנות ולגרום לנו הנאה מהספורט הכתום (עם הכדור הכתום).

  9. אני מצטרף למחמיאים. ניכר שאתה עדיין מתרגש וזה טוב ומוצדק, ואנחנו מקנאים.
    "התקרית" עם פורצינגיס מצחיקה והוא יצא גדול.
    תמשיך לדווח על האוכל – אתה בחור צעיר וגבוה אז התיאבון ברור 🙂

  10. בגן של מנחם, הילדים תותחים אחד אחד.
    מתי אתה מתגייס יואב? אני מקווה שרק אחרי הפלייאוף, בקצב הזה הניקס יהיו שם.
    פורזינגיס מדהים. ולחשוב שהוא עדיין ילד.

  11. היה כיף לקרוא את המאמר האחרון לפני שזזים לשרלוט, ומחר טסים לישראל. הספקתי לשלוח את המאמר עם הסרטונים ל-NBA! נראה לי שהיה לך מסע מוצלח ביותר.
    כל הכבוד לנציגנו בארה"ב לפני הגיוס, ותודה גדולה ביותר מהבוס.

  12. חולה על הדיווחים של כתבי הופס מהמגרשים – שאפו ענק לכתבים, ולמנחם שמארגן אקרדיטציות על ימין ועל שמאל!

    שאלה שמפריעה כבר הרבה זמן ודי התביישתי לשאול: מה הקטע של קבוצות עם מחזור כספי של מאות מליונים, לגבות 5$ על אוכל מעיתונאים? כאילו, זה מה שיאזן לכם את התקציב?

  13. יש מצב מישהו יעשה השוואה בין הניקס עד כה בלי כרמלו לניקס עם כרמלו, ועל ההשפעה של אותו טרייד על שתי הקבוצות עד עכשיו?

  14. כל הכבוד, סיקור מהנה ביותר!!!

    ניקיליטה ממש מראה ניצוצות בדקות שהוא משחק – אולי הגיע הזמן להתחיל לבשל אותו על אש גבוהה יותר עם החמישייה שיצבור דקות וניסיון.

    1. לגמרי. ממש לא ברור למה הם מחכים שם בניקס ולמה לא נותנים לו דקות משחק כבר מעכשיו. מה כבר יש להם להפסיד בעונה הזו? עם כמה שירדו על הניקס שבחרו בו, יש מצב שזאת לא היתה החלטה כל כך רעה.

  15. תינוקות מנחם ממשיכים לעשות עבודה מופלא באתר, כל הכבוד!
    לפני שבועיים תפסתי את הראש איך הניקס בחרו את ניקיליטינה ולא את דניס סמית', היום אני מבין כמה טעיתי.
    השילוב שלו עם פירזינגיס הולך להיות הגרסה המשופרת והארוכה יותר של מלון וסטוקטון, הוא הולך להיות הגארד השומר הכי טוב בליגה, יש לו קליעה יפה, הוא רכז עם יסודות מאוד טובים (ככה זה כשגדלים בפנימיית כדורסל) שמחפש את המסירה קודם, הוא לא מרגיש שהוא חייב לסיים משחק עם 20 נקודות והכי חשוב יש לו ביצים והוא לא מפחד.
    הרוקי הכי אנדרייטד כרגע

  16. סמיילי, נכון שהוא נראה מצוין אבל אל תשכח שגם ג'ק חווה פריחה במשחקים האחרונים ויש לו חלק לא קטן בניצחונות

    1. ג'ארט ג'ק חזר מהמתים… עכשיו ברצינות, ג'ק הוא אחלה PG גיבוי/מחליף – בטח לא חמישייה בקבוצה שמכוונת לאיפשהו.
      עכשיו ניקיליטה הוא צעיר עם תקרה הרבה, אבל הרבה, יותר גבוהה מג'ק, איך שלא מסתכלים על זה הוא ה-PG העתיד (נכון להיום) שלהם.
      ככמה שכל דקה שהוא על הספסל, מלבד מנוחה, זה סוג של בזבוז. נכון שצריך להיכנס לאט לעניינים, אבל במצב של הניקס, שבטח ובטח לא מאיימים על אליפות (סליחה דובי…) זה"פשע" לא לתת לו הרבה דקות.

      היתרון של ג'ק שיודעים מה אתה מקבל. הבחירה בו כמישהו שיכול ללמד את הצעירים היא נכונה, אבל מתישהו צריך לתת לצרפתי הצעיר את המושכות.

  17. אחלה סיקור ואחלה אומץ לדבר ככה עם פורזינגיס. עוד לא ראיתי את הראיונות איתו ועם ליף (שראיינתי גם לפני שבועיים – הוא בטח חושב שאנחנו איזו מעצמה עולמית 😅) אבל אני בטוח שהם מעולים גם כן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט