נשים, גברים והופס – הטור של סופי לפלייר – מס. 1

את סופי לא פגשתי מעולם פנים אל פנים. קראתי את הפרופיל שלה בפייסבוק ובלינקדאין, ראיתי תמונות שהעלתה באינסטוש, שמעתי עליה סיפורים, שוחחתי עימה בסקייפ, אחרי הכול היא מזה יותר משנה בת זוגו של בארט, אחד מחבריי הטובים המתגורר בניו אורלינס, וכשסיפרתי לה, לפני כשנה בערך, שאני כותב באתר הופס, בעברית, היא הציעה לי שגם היא תכתוב קצת על הופס. מאז, מדי כמה ימים היא שולחת אלי מייל, ואני: מתרגם ומפרסם. מולי.

 

"לכי תביני גברים…" חשבה סופי לפלייר לעצמה כשישבה בסלון היופי של מטיאס ברובע בורבון שבניו אורלינס ממתינה לצבע שעל שיערה שיתייבש, ופותרת להנאתה בראשה – כפי שנהגה תמיד בהמתנות – בעיות בחשבון אינפיטיסימלי ובגיאומטריה רימנית (גאורג פרידריך ברנהרד רימן, המתמטיקאי הגרמני מהמאה ה-19, פיתח גיאומטריה לא-אוקלידית שבה אקסיומת המקבילים מוחלפת באקסיומה הקובעת שדרך נקודה הנמצאת מחוץ לישר נתון לא ניתן להעביר אף ישר שמקביל לישר הנתון).

היא הרימה את ראשה ובחנה את האישה שנכנסה לסלון היופי, מדרגת אוטומטית את מבנה הגוף, אופן הלבוש, התאמת הצבעים והתספורת ומקטלגת בראשה את התיק בצבע הערמונים שהאישה נשאה ברישול מכוון על כתפה השמאלית כפוטנציאל לרכישה עתידית.

משהו באישה הטריד אותה, אך היא חזרה למחשבותיה על המוזרות שבגברים, בעודה מתקדמת במקביל בפיתרון הבעיה הגיאומטרית.

דקה וחצי אחרי, כשחשבה לעצמה, בעודה מסיימת את פיתרון הבעיה, שחייבים, ממש כמו רימן, להמציא גיאומטריה חדשה שתתאר בצורה טובה יותר את הנעשה על מגרש הכדורסל, עבר בה זיק של הארה. היא זיהתה לפתע מי היא האישה שנכנסה לסלון וכל מחשבותיה השתנו מידית לגברים במכנסי שלושת-רבעי וגופיה.

האישה שנכנסה הייתה סוזאן האריס ג'נטרי, אשתו השנייה ואם שני בניו של אלווין ג'נטרי, המאמן הראשי של הניו אורלינס פליקנס, ומחשבותיה של סופי נדדו אוטומטית לעונת הכדורסל שתתחיל בשבוע הבא.

סופי לפלייר אהבה כדורסל מאז שהיא זוכרת את עצמה. מי שלימד אותה כדורסל היה סבה מצד אימא, ז'רום לאקוסט, שהייתה לו ולסבתה מישל חווה ב Bayou Gauche – שטח ביצות מרחק קצת יותר משעה נסיעה מבית הוריה של סופי בניו אורלינס. סבה היה זה שלימד אותה,,את נכדתו הבכורה,  לירות ברובה, לדוג ולצוד; סבה היה זה שלימד אותה מכונאות; סבה היה זה שגרם לה להתאהב בנפלאות המתמטיקה; ויותר מהכול: סבה היה זה שהחדיר בה את האהבה לכדורסל.

סופי תמיד חשדה שסבה היה כדורסלן מתוסכל (כי הוא היה החוואי היחיד בסביבה שבחצרו היה מגרש כדורסל תקני לחלוטין במקום עמוד וחישוק), ונזכרה בחיוך מתגעגע במבטו המתענג בפעם היחידה שראה אותה משחקת (כרכזת מחליפה) במדי אוניברסיטת קונטיקט, שם קיבלה את תאריה בהנדסת מחשבים ואדריכלות.

סופי שמחה כשהניו אורלינס הורנטס הוקמו בשנת 2002, התעצבנה כשעברו זמנית – בעקבות ההוריקן קתרינה – לאוקלהומה סיטי, בה שיחקו בעונות 2006 ו-2007 תחת השם "ניו אורלינס/אוקלהומה סיטי הורנטס", והפכה לאוהדת מושבעת של הקבוצה כשחזרו לניו אורלינס, ואפילו יותר אחרי שהחליפו את שם הקבוצה מ"ניו אורלינס הורנטס" ל-"ניו אורלינס פליקנס". סופי, יש להבין, שנאה צרעות מילדותה (מן הסתם מאחר שהותקפה ע"י נחיל צרעות בביצה כשהיתה בת שמונה) אבל שקנאים, לעומת זאת, היו הציפורים שהכי הקסימו אותה עוד מזמן ילדותה בביצות. היא אהבה לראותם עפים בלהקה מתואמת, ושאלה את עצמה מתי גם הפליקנס יצליחו לשחק כדורסל מתואם…

הפליקנס לא היו סיפור הצלחה כדורסלני בשנים האחרונות. סופי נזכרה בפוסט שהראה לה בארט (בארט לארג'רנון שוטוויל), בלש הכדורסל הידוע ובן זוגה מזה יותר משנה. פוסט  של מישהו בשם יונתן ובר שכתב  בבלוג באתר של עיתון בישראל ששמו "הארץ":

"…כי כל עוד ניו יורק תהיה ווינרית (חוץ מב-NBA) – ניו אורלינס תהיה האנדרדוג; כל עוד בוול סטריט ירדפו אחר שורת הרווח – ניו אורלינס תקדש את הנשמה; כל עוד מאונטיין וויו תכתוב אלגוריתם – ניו אורלינס תכתוב עוד מהלך גרובי של ג'אז; כל עוד הרווארד תעמיק בפרדיגמות – ניו אורלינס תשמור אמונים לבובות וודו; כל עוד בברוקלין יבנו שורות של בתי בראונסטון כיוון אוויר אחד – בניו אורלינס יחגגו על מרפסת רחבת ידיים עם רוח חמימה מהמיסיסיפי; כל עוד הוליווד תלך לשרינק – ניו אורלינס תלך להופעה…"

סופי, שהייתה בנשמתה יותר תחרותית משהייתה מוכנה להודות ברבים, נזכרה איך שמחה כאשר הפליקנס בחרו בדראפט של 2012 במקום הראשון את אנטוני דייוויס, ואיך קיוותה שהקבוצה תהפוך ליותר תחרותית למרות עזיבתו של כריס פול ששיחק במועדון בשנת 2005 . ואולם, שורת פציעות לאורך השנים, סגל שכנראה "נדבק"  בקלילות של העיר ומידה גדולה מדי של מה שבארט כינה "סאלאו" (הכינוי הגרוע ביותר לביש מזל ע"פ המינגוויי), גרמו לכך שהמקסימום בשנים האחרונות היה הגעה אחת בודדת לפלייאוף שכללה הפסד בסיבוב הראשון לאלופה, גולדן-סטייט, בעונת 2014-15.

הצבע שעל שיערה התייבש. מאטיאס קרא לה להתיישב על הכיסא,  הסיר את כל ניירות הכסף שאגדו את שיערה, העביר מכשיר פן לוהט לוודא את הייבוש בעודו מסרק קבוצת שערות אחת אחרי רעותה במהירות שהייתה נמוכה רק מקצב הדיבור שלו, ואז סירק אותה שוב, את כולה, ביקש ממנה לעצום עיניים וריסס על שיערה את הספריי עם הריח שהיא תיעבה.

"הספריי הזה הוא כמו ההנהלה הנוכחית של הפליקנס," היא חשבה לעצמה כשיצאה לדרכה, "חרא של ריח, אין סוף תלונות מלקוחות, ואיכשהו… משום מה… עדיין בשימוש…" היא עיקמה פניה שכהעלתה את ההשערה שאולי הסיבה לכך היא שטום בנסון, הבעלים בן ה-89 של הפליקנס והסיינטס, הפך סנילי ועצמה לרגע את עיניה כשנזכרה בעגמימות כיצד הוא לא זכר בעדותו במשפט נגד אחד מעוזריו, באמצע אוגוסט האחרון, מהו שמו של כוכב הפליקנס אנטוני דייוויס.  "זה כאילו הסניליות הזו נדבקה לכל הקבוצה," היא חשבה לעצמה בעוד ריח הספריי מסרב לנטוש את שיערה המתבדר ברוח הסתווית.

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  14. מנחם לס

    5 נוב 2017 18:01:18

    נהדר מולי. לא משנה על מה אתה כותב, אני נידבק מיד. אגב, מישהו הזכיר את ג'ון גרישאם. נדמה לי שגם הוא מניו אורלינס.
    השורה האחרונה

    זה כאילו הסניליות הזו נדבקה לכל הקבוצה," היא חשבה לעצמה בעוד ריח הספריי מסרב לנטוש את שיערה המתבדר ברוח הסתווית.

    שווה זהב, וקוראית להמשך!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט