הגיע הזמן לספר לכם קצת יותר על רועי וויינברג בן ה-18, אחד מעורכי האתר ואחד מנכסי האתר הגדולים ביותר.

כיצד הכרתי את רועי, ואיך זה שצעיר בן 18 הוא סגן העורך הוותיק ביותר של האתר (סגן עורך כבר 7 שנים!!!)?

הזכרון של זקן כמוני הוא כבר לא מי יודע מה (מתי הלייקרס זכו באליפות בפעם האחרונה אני זוכר גם זוכר) , אבל כמה דברים כתובים, והתאריכים ידועים לי כי ישנם לוחות שנה ישנים ופנקסי צ'קים עם תאריכים.

אז ככה.

בשנת 2005 שרון סולומון ושגיא כהן – שני צעירים בשנות ה-20 המאוחרות שלהם, פנו אלי עם בקשה לכתוב לאתר הופס.קו.איל. באותן שנים (2000 ואילך) הייתי מעוניין בשני דברים לשעות הפנאי בפנסיה: שייט (עם דייג), וסרפינג. לפעמים עם גלשני רוח. למשחקי מיאמי היט הייתי ניכנס עם אקרדיטציה של NBA הנמצאת ברשותי זו השנה ה-56, ולפעמים עם רענן כץ שבזמנו – ואולי עדיין – היו לו כמה אחוזים מבעלות הקבוצה. זאת היתה גם התקופה בה ערכתי ושיכתבתי מאמרים  לספר שהחלטתי לכתוב וכבר חשבתי על שם "חיצים ובונבונים". "חיצים ובונבונים" הפך לספר שבערך חצי מפרקיו הועתקו ישר ממאמרים שכתבתי משך כל שנותי ל'חדשות הספורט', 'חדשות', 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', ומאמר אחד (אני חושב שהאחרון בספרי) על גולף שהופיע ב'הארץ', והשאר עודכנו ממאמרים ישנים או מאמרים שכתבתי מחדש.

ניכנסתי ל'הופס', וממש התפעלתי מהמוצר ששני הצעירים האלה יצרו. פורטל NBA ברמה טובה ממש. אבל השניים סבלו מחוסר תורמי מאמרים, וכשהתחלתי לכתוב הרגשתי מין חובה מוסרית להמשיך לכתוב אפילו שהיו ימים בהם הייתי התורם היחיד. הרגשתי שאני מקים מין קהילה חדשה, אבל האתר לא היה שלי – ובאותו זמן תרמתי גם לדה-באזר. ככה זה נימשך שנתיים או שלוש.

כשהגיעו מים עד נפש ושני הצעירים לא יכלו לעמוד יותר (כספית) באחזקת האתר (וכמובן סבלו מחוסר תורמים קבועים מלבדי – השאר היו תורמים מזדמנים) הם החליטו לסגור אותו. האתר אשכרה ניסגר. מי שניסה להיכנס קיבל מסר "האתר אינו פעיל יותר". מיד התקשרתי אליהם ושאלתי מה ניתן לעשות לפתיחת האתר מחדש. הם הציעו לי מחיר שהתבסס על ההוצאות שלהם על האתר בשנים שהם תיחזקו אותו. זה לא היה זול, אבל החלטתי לקנותו.

זה היה ב-2010, והחלטתי לקנות את האתר למרות שידעתי שמלבד שם הדומיין, ואולי כמה מאות גולשים ששמעו על האתר, אני לא קונה שום דבר בעל ערך. אבל אהבתי את השם ויצרנו איזה שהוא מוניטין, אבל – וזוהי האמת לאמיתה ואני מגלה אותה כאן קבל עם ועידה בפעם הראשונה – למעשה קניתי את האתר שישמש לצעצוע שלי בשנות הפנסיה המאוחרות כשכבר לא יהיה שייט וסרפינג, וכבר אז התחלנו לתכנן לעבור מדרום פלורידה לגרינוויל, דרום קרולינה,  להיות קרובים לילדים, נכדים, ונינים באטלנטה ובשרלוט (שעתיים נסיעה לכל כיוון).

חשבתי גם שאם יש לי אתר משלי –  אני אדון לעצמי ואיש לא יוכל לומר לי מה לכתוב ומתי לכתוב, עד עמוק אל תוך מחלת הדימנציה או האולצהיימר המחכות בוודאי בשער לנפילה הראשונה שלי.

אני חייב כמה דברים לזכותם של שרון סלומון ושגיא כהן, ואחד מהם הוא שהם התחילו עם המסורת של 'מפגש הופס' שהם אירגנו כמה שנים מול הקניון בפ"ת.

במפגש הופס של 2009 הופיע גבר עם ילד. האב ניגש אלי, לוחץ ידי, ואומר לי "נא להכיר את 'סקייהוק'!"

סקייהוק היה הגולש הנאמן ביותר שהיה באתר. לא היה מאמר אחד שסקייהוק לא הגיב עליו. אני לא זוכר אם ידעתי מי בדיוק הוא סקייהוק, או בן כמה הוא, אבל כשהילד הזה לוחץ ידי בבושה, ועיניו בוהות כלפי הקרקע במקום להסתכל עלי, נדהמתי: "זה 'סקייהוק'? זה הילד שכבר שלח לי מאמר או שניים שפרסמתי?"

האתר עדיין לא היה שלי אבל למעשה הרצתי אותו, ומאמרי סקייהוק היה טובים מספיק לפרסום.

מה שלא ידעתי הוא שהילד עוד לא בן עשר (10)…

לא יאומן! הנה הוא מאותו מפגש:

(סקייהוק. עוד לא בן עשר, וכבר כתב לפחות מאמר אחד להופס!)

סקייהוק ואני הפכנו לידידים. היה לנו את האימיילים אחד של השני, והייתי בקשר רצוף איתו. קשר זה נימשך עד היום.

בשנת 2010 קניתי את האתר.

כמעט מיד אחרי שקניתי את האתר הצעתי לסקייהוק – עכשיו כבר רועי וויינברג – להיות סגן העורך שלי. אני העורך וסקייהוק (סליחה! רועי מכיתה ה' או ו' ) הוא סגן העורך של הופס.קו. איל!

שאר הסיפור הוא כבר יותר מוכר לכולם, ואין צורך לפרט את כל תרומותיו הידועות והלא ידועות של רועי לאתר. אני משוכנע שיש לו חלק ניכבד בעובדה שהיום הפכנו לאתר מכובד ביותר עם אלפי כניסות ליום (יום אחד בפלייאוף של השנה שעברה שברנו את ה-11,000 כניסות ביום אחד!), מוכר יותר מכל גוף מדיה ישראלי אחר ב-NBA (אפילו הערב יש לנו את עידן עופר יושב לו וכותב ישר מהאולם במשחק בוושינגטון הבירה – הקאבס נגד הוויזרדס); אף אתר או גוף מדיה ישראלי אחר עדיין לא דיווח אף משחק העונה מהאולם עצמו, ואילו אנחנו היינו כבר בכ-20 משחקים!

אחד התענוגות הגדולים שלי הוא לגלות צעירים ולעזור להם בכתיבה, ברעיונות, וכל הדרכה שהם זקוקים לה. בעתון 'חדשות' עזרתי לכמה צעירים שהפכו להיות אנשי מדיה מוערכים ביותר בישראל כנדב יעקובי, אבי מלר, מוסיק לוי (עזב את העתונאות) ועוד. אבל להם עזרתי אחרי שכבר היו כתבים במישרה. אולי התגלית הגדולה ביותר שלי הוא ערן סורוקה שגיליתי בימים שערכתי חידונים ב'מעריב', ונוצר קשר בינינו כשהוא היה בן 12, ואפילו ניפגשנו קיץ אחד כשגייל ואני שכרנו בית לבילוי הקיץ בבית ינאי. גם ערן סורוקה – כרועי – הרשים אותי מאד כצעיר פיקח, ידען כדורסל, ואחלה טיפוס. כשהיה בן 14 המלצתי עליו למשרת כתב ב'מעריב' והוא קיבל אחריות הקשורה בכדורסל נערים ונוער (אני כבר לא זוכר בדיוק מה היתה אחריותו ב'מעריב'), והשאר הוא הסטוריה. אגב, לערן הצעתי להמשיך לכתוב כהובי אבל להמשיך ללמוד ולהפוך מהנדס, רופא, או עורך דין, אך הוא בחר ללמוד תקשורת ומה הוא היום כולכם יודעים.

אני מציע גם לרועי ללמוד הנדסה, רפואה, או עריכת דין, אבל לך תדע. רועי התגלה לי בעיקר בשנה האחרונה כאנליסט כדורסל רציני. רציני מאד. אין בכלל שאלה שאם ימשיך, הוא יהיה יום אחד אחד ממוחות הכדורסל המובילים בישראל.

בינתיים הוא עוזר לאתר בכל מיני פרוייקטים.

למשל, הוא הכניס לנו מנוע חיפוש שמופיע עם כל פוסט בצד השמאלי למעלה. תשאל שאלה, תבקש תמונה – תקבל.

בקשתי ממנו – והוא התקין – פס נע באנגלית מתחת לאזור "תגובות אחרונות" המכיל את הדברים האחרונים שקרו בליגה, כולל תמונות וסרטונים.

אני מעוניין ששני השיפורים החדשים הללו ייכנסו לעמוד הראשי, ובקשתי מרועי לבדוק אם זה אפשרי בוורדפרס, ואם זה מעל יכולתו, שיבקש עזרה מעזרא, איש המחשבים שלנו שכמו כולנו, הוא מתנדב וכל שרותיו נעשים חינם אין כסף מתוך אהבה לאתר. עזרא הוא מקרה מיוחד במינו: אני לא חושב שהוא אוהד ספורט – אולי כן אולי לא. אחד הגולשים שגם כתב כמה פעמים המליץ עליו כאיש מחשבים, ומהרגע הראשון עזרא היה האיש שעשה לנו הכל – כולל המעבר לוורדפרס שהוא גבה ממני עבורו מחיר מינימלי – בוודאי ההוצאות שלו מכיסו. מאז הוא לא מסכים לקחת פרוטה ועוזר בכל מה שהוא יכול.

ורועי? כל מה שאני מבקש מרועי הוא מיד ניגש לעשות. כל פעם שאני מבקש מתנדב – רועי מתנדב.

ב-27 לנובמבר הוא מתגייס. הוא כבר לא ילד. הוא גבר צעיר שכולנו חייבים לו תודה גדולה מאד. הוא ימשיך לתרום כשיוכל, אבל הוא כבר הציב כמה סטנדרטים שאחרים צריכים רק להמשיך.

(!GO GET THEM, ROII)

רועי ואני יצרנו כאלה יחסים קרובים שאני מאמין שבהשפעתי הוא אפילו הפך לאוהד מיאמי היט שרוף עוד מימי האליפות שלהם…למעשה, שנינו כנראה אוהדי מיאמי היחידים באתר. היה פעם שלישי, שמו נתנאל. לאחד ממפגשי הופס הוא הביא את אימו, והמפגש נהרס בו במקום (וזה קרה לפני אפילו שהאשך הפך לחלק מהופס!).

אבל זה כבר סיפור אחד.

רועי, אני לוחץ את ידך, אומר לך תודה, ומאחל לך גיוס ושרות קל. אני בטוח שאני מדבר בשם כולם!

אולי עתה הוא הזמן לספר גם לכולם שיום אחד רועי לא יהיה סגן עורך, אלא יהיה אחד מבעלי האתר. האתר יישאר בידיים טובות של מידן (מומי), רון טחן (פייסבוק שלנו וכמובן ספורי NBA) גיא רוזן (הכל, אבל איש הפוטבול), יאיר זעפרני (פריוויו מוצ"ש שהוא מסטר פיס החוזר על עצמו, וכדורסל ישראלי), כמובן רועי.

אבל בינתיים אני לא הולך לשום מקום, ועדיין נשארו לי כמה ASSES לבעוט בהם.

להתראות במפגש!