פינת הגולש הצעיר – סיקור שבוע: הפועל ירושלים מאת אורי ספיר (14)

סיקור שבוע-הפועל ירושלים מאת אורי ספיר

(אורי ספיר – בן 14 מירושלים)

 

לאחר שני משחקי חוץ הפועל ירושלים חזרה הביתה לשני משחקי בית, אחד בליגה והשני באירופה.

משחק ראשון נגד ראשון לציון

את המשחק הביתי הראשון לעונת 2017-18 פתחה הקבוצה במשחק נגד ראשון לציון. המשחק נפתח בטקס העלאת דגל האליפות אל תקרת האולם, טקס קצת פתטי ומיותר לטעמי, אך הוא לא עיכב יותר מדי את תחילת המשחק.

טכס הפתיחה במשחק בין הפועל ירושלים לראשון לציון

המחצית הראשונה התחילה בצורה רעה בשביל ירושלים שאפילו פיגרו בדו ספרתי. הקבוצה הראתה כמה משמעותי חסרונו של טרנס קינזי כאשר שחקני ראשון חדרו לצבע פעם אחר פעם. בלטו במחצית הראשונה הקפטן יותם הלפרין עם שלשות מהסוג שלא ממש ראינו ממנו בשנה שעברה ואוסטין דיי שהפגין יכולות מחוץ לקשת. המחצית הסתיימה בתוצאה 43-41 לראשון לציון.

במחצית השנייה זה כבר היה סיפור אחר לגמרי, האוול קלע בלי הכרה מתחת לסלים ואלן אומיץ' הקפיץ את הקהל עם משחק פוסט לא רע בכלל. דיי והלפרין המשיכו לדייק משלוש וגם ליאור אליהו שיחק לא רע בכלל. ירושלים הוליכה גם היא בהפרש דו ספרתי והריצה תרגילים מדהימים במהלך המשחק המהיר והקצבי, אך בשל ההגנה הרעועה המשחק נגמר רק בתוצאה 90-85 לירושלים.

בלטו בחסרונם אני מניח ששמתם לב שבסיקור זה חסרים שניים מהשחקנים הבולטים של ירושלים בעונה שעברה. שני הכוכבים הגדולים של עונת האליפות: קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון. בעוד שבעונה שעברה היו משחקים בהם ג'רלס "כדרר את השעון", העונה נראה כאילו המאמן מתכנן לשחק מהר יותר כאשר בכל התקפה כמעט התבצע איזשהו תרגיל בניגוד לשנה שעברה בה פיאנג'יאני נתן יד חופשית לשחקניו. אני רואה בחוסר התבלטותם של השניים דבר חיובי. העונה יש לנו עוד מספר קלעי שלשות (דיי, פרפרוגלו והלפרין) שעדיפים על ג'רום דייסון ומרווחים את המשחק בזכות גובהם, מה שנותן לג'רלס ולדייסון להתמקד בחדירות אותן הם מעדיפים.

 

משחק יורוקאפ ראשון בבית נגד בודצ'נוסט

לאחר שבמשחק מול ראשון ההתקפה החזקה והשלשות הספיקו, נגד המונטנגרים צריך היה יותר מזה.

תמונה מהמשחק בין הפועל ירושלים לבודצ'נוסט

את המשחק השני פתחו בירושלים באווירה תוססת, האוהדים קפצו וצעקו והשחקנים נראו עצבניים אחד על השני ובכלל. כמו במשחק הקודם, גם כאן נקודת האור הייתה יותם הלפרין עם שמונה נקודות במחצית. ואולם, הצבע של ירושלים היה פתוח לגמרי, ועל כך הם שילמו מחיר כבד בדמות 39 נקודות במחצית. בזכות משחק מצויין של ג'רום דייסון ואוסטין דיי הצליחה הפועל להישאר במשחק, כאשר את המחצית הראשונה היא סיימה בפיגור 36-39.

את הרבע השלישי פתחה בודצ'נוסט בריצה שהובילה את ירושלים לפיגור 16, חמש דקות לאחר תחילת הרבע כאשר קצקאריס העלה כל מני הרכבים משונים, ואף העלה את רם אליאס-פור למספר דקות. לאחר שהפועל התאוששה, הרבה בזכות משחק מצויין של ג'רום דייסון שהתחיל להשתלט על המשחק ויחד עם קרטיס ג'רלס וליאור אליהו הצליח להפיח באוהדים תקוות לקאמבק. תקוות אלו נגוזו כאשר יוגב אוחיון פספס שלשה כמעט עם הבאזר ושלח את האוהדים לכיוון החניה כשתי שניות לסיום המשחק.

איפה ההגנה? דבר שמאפיין את ירושלים בעונה זו הוא חוסר ההגנה בצבע, לאחר שבעונה שעברה וגם לפני שתי עונות, הפועל הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה, העונה מדובר דווקא בצד החלש של הקבוצה. הכי קל כמובן להאשים את חסרונו של קינסי בבעיה ההגנתית, וגם האוול היה חסר במשחק האחרון, כך שיכול מאוד להיות שזו הבעיה. ואולם, צריך להסתכל גם על השחקנים שכן שיחקו: אליהו, פרפרוגלו, אומיץ' ודיי לקחו חלק במחדל ההגנתי במשחק האחרון, וחשוב שקציקאריס יזכור לא להעלות הרכבים של דיי יחד עם אליהו לאחר שהאוול יחזור מפציעה.

 

מסקנות נוספות מהשבוע האחרון

בר טימור לאחר שבעונה שעברה הוא נתן עונה לא רעה בכלל והשנה צופה ממנו להיות שחקן חמישייה לפחות. אך המאמן כמעט וכלל לא שיתף אותו במשחקים וכשכן שיתף אותו הוא כלל לא בנה סביבו תרגילים. במשחק השני בר לא קיבל ולא מסירה אחת בזמן המועט בו קיבל הזדמנות לכאורה. אותי אישית זה מתסכל ביותר לאחר ההתחרטות ברגע האחרון מהמעבר למכבי, לדעתי היה צריך לתת לו מעט יותר זמן מגרש להוכיח את עצמו אחרי הכל מדובר בשחקן מדהים אשר חווה את עונת הפריצה שלו רק לא מזמן. במידה ובר ימשיך לחמם את הספסל במשחקי הליגה, לא מן הנמנע שיבקש לעבור קבוצה בסוף העונה ובכך ממעמד של "העתיד של הקבוצה" (חתום על חוזה לחמש שנים) יהפוך בר ליריב מר.

השחקן ה-12 לכל קבוצה יש את השחקן הזה שדואג להקפיץ את האוהדים, נלחם כמו מטורף בהגנה, קופץ על כל ריבאונד אבוד ועושה הצגות על מנת להלהיב את האוהדים. השנה השחקן הזה הוא אלן אומיץ'. אומיץ' הוא שחקן הציר הראשי של הקבוצה, הוא יודע להיכנס חזק בפוסט ולמצוא מצ'-אפים טובים, הוא לא רע בכלל בהגנה והוא אדיר בריבאונד. ועדיין, הדבר החשוב ביותר באומיץ' הוא האהבה שהוא נותן ומקבל מהקהל. בכדורגל טוענים שהקהל הוא "השחקן ה-12", ואם כך הבדבר,  אומיץ' בהחלט יודע לנצל את השחקן הזה כאשר כל סל של אומיץ' מוביל להתפרצות מטורפת של כ-7000 אוהדים ויותר שגורמת להכנסת הקבוצה למומנטום.

 

החוויה כאוהד

ביום ראשון פתחה הפועל את עונתה הרביעית בארנה! הארנה היא האולם הגדול בארץ כיאה לקהל הגדול בארץ, כאשר העונה נמכרו מעל ל-6000 מנויים ולכל משחק מגיעים כ-7000 כאלו. העונה שברה הפועל בפעם השלישית בשלוש שנים את שיא מכירת המנויים שלה, והפכה ככל הנראה לבילוי תרבותי או משפחתי בשביל אנשים רבים.

במשחק הראשון לעונה זו הגעתי מוקדם, לראות מה השתנה ולהתרגל למקומות החדשים בשער 12. עם תחילת המשחק נדהמתי לראות שהאולם כמעט ריק, רק לאחר כשלוש דקות של משחק הגיעו גם כל המאחרים ומילאו את האולם. לצדי ישב גבר מבוגר ומאחורי ישבה משפחת אוהדים וותיקה. הרעש באולם היה מדהים, והייתה לא מעט התרגשות כאשר קבוצתי האהובה דרכה על הפרקט בפעם הראשונה לעונה זו לקולם של שמונת אלפים אוהדים. אך הרגע הכי מרגש במשחק היה המפגש עם שימי ריגר. המשחק השני היה בהחלט דומה לקודמו מבחינת אמוציות, אם כי במשחק היורוקאפ הייתה עצבנות מורגשת מצד האוהדים, בעיקר כמובן, על השופטים.

עם שימי ריגר

בשבוע הבא יש משחק נגד גלאטסריי על המקום ביורוקאפ, אני מקווה לדווח לכם גם משם.

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 20 תגובות

        1. אני מאמין שההגנה של קינסי תתרום מאוד לקבוצה. לאחר החזרה של קינסי אפשר יהיה לחשוב על רכש, אני עקרונית נגד "מהפכות" בסגל ואני מאוד מקווה שזה יספיק.

    1. דווקא יש להם שלד מרכזי משנה שעברה:
      אליהו, הלפרין, טימור, ג'ארלס, דייסון, קינזי (טוב אעשה הנחה – הוא עוד לא משחק)…

      בניגוד לי-ם, מכבי ת"א היא אכן קבוצה חדשה במלוא מובן המילה… 12 שחקנים הוחלפו + צוות האימון. ולבנתיים, מכבי משחקת אחרת מהם….

      אם נאמר את האמת:
      הבעיה של ירושלים היא הרבה יותר עמוקה מלומר "קבוצה חדשה".
      יש חוסר כימיה בולט לעין… תלונות על המאמן, פרצופים של שחקנים (האוול, ג'ארלס וכדומה). מאמן "נחמד מדי" שלא מצליח לשלוט על השחקנים…

        1. אורי,
          תמיד אפשר לחכות לאמצע שנה… אבל החוכמה היא לזהות את הבעיות כבר בשלב מוקדם.
          נכון לכרגע, נראה שיש להם בעיות מעט יותר עמוקות מ"חיבור" של השחקנים. גם בראיון האחרון של ג'ראלס לפני המשחק, הוא רמז בעדינות על כך שהמאמן בכלל לא עבד איתם על הגנה וכו'. במילים אחרות, אם ה"כוכב" של הקבוצה לא מחובר למאמן ולא מאמין בשיטה שלו… זה לא יכול ללכת למקום טוב.
          בדומה למה שהיה שנה שעברה במכבי, עם ווימס וכו'.

          1. לדעתי כבר מאוחר מדי לשינויים דרסטיים בסגל. לכן עדיף לתת לו צ'אנס לפני שמחרבים עבודה של פגרה שלמה.

  1. סחטיין אורי, אחלה פוסט. גם אני הייתי השבוע פעמיים בארנה ומתקשה למצוא את עצמי אופטימי.
    הרכות של הקו הקדמי זו עובדה ידועה, אבל גם ההגנה הקבוצתית לא היתה קיימת במחצית השניה. יש תחושה שהרבה דברים בתוך הקבוצה לא עובדים כמו שצריך, ובשבוע הבא מגיעה באיירן שפירקה את הליטאים (כן, אלה שניצחו את הפועל) ב36 הפרש. באיירן, בעיניי, היא הקבוצה הכי מרשימה עד עכשיו ביורוקאפ (כולל בליגה מקומית). תבוסה ביתית, ואני חושב ששינויים פרסונליים בסגל השחקנים יהפכו מחוייבים מבחינת הראל ואלון. במוצאי שבת ירושלים עוד צריכה להגיע לדדרייב אין למשחק נגד פרנקו, הפסד שם והלחץ יעלה עוד לפני שהחבורה של דג'רג'ביץ' תגיע למלחה.
    שוב תודה על הפוסט

    1. אני מקווה שהשילוב של האוהדים והמעמד יעשה את שלו. הגנה זה עניין של רצון, הרבה מלחמה על כדורים והרבה לחץ ואולי יצליחו לנצח את באיירן.

  2. אורי קודם כל כתיבה נהדרת…תענוג לקרוא…
    לי חבל קצת שנראה שהקו שפאנג'יאני התחיל אתו בנוגע לגארדים ממשיך גם אצל קאציקאריס. דייסון וג'רלס הבכירים וילקטו שלושת הישראלים הלפרין-אוחיון-טימור שאריות, מה עוד שאוחיון וטימור מנהלי משחק הרבה יותר טובים מהשניים הללו בעיניי לפחות.

  3. ג'רלס שוחרר וןמגיע לאלון צל"ש על ניהול המשבר.
    איני יודע אם היווני ישרוד אבל הוא מקבל צ'אנס של ממש אחרי שגרלס התלונן עליו הוא נזרק והיווני מקבל את חדר ההלבשה ..בדיוק מה שמזרחי ופדרמן לא עשו אשתקד אם ארז.
    איני יודע האם הייתי ממנה את היווני אך משמונה הוא חייב לקבל גבוי !

    1. אני מאמין שהצל"ש כמו את הקרדיט על בניית הקבוצה, מגיע לגיא הראל המנכ"ל ולא לאורי האלון שהוא בסך הכל הבעלים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט