פינת הגולש הצעיר: למה אני אוהב את הליגה הישראלית בכדורסל / אורי ספיר (14)

זה אולי יישמע לכם מוזר. אבל בשבילי הליגה הישראלית יותר איכותית מהNBA. אז לפני שאתם מתלהמים, אסביר לכם למה.

כמו שכל קופאית בסופר אובה להיות בעלת סניף, כמו שכל מתכנת זוטר חושק בתפקיד איש פיתוח בכיר ב-google. כך חזונו של כל שחקן כדורסל וגם של שחקני ליגת העל שלנו, הוא להגיע ל-NBA. אך לצערנו רוב שחקני הליגה הישראלית כבר וויתרו מזמן על החלום הזה. הספורטאים הללו שנכנעו והודו בכך שהם לעולם לא יוכלו להגשים את חלומם, משולים לקופאית בסופרמרקט שלפני 20 שנה נכנעה והשלימה עם זה שהיא כבר לא תנהל סניף. ולמרות זאת, אני ועוד הרבה אוהדים, מעדיפים את איכויותיה של קופאית הזקנה של ליגת העל על פני הפרארי הנוצצת של המתכנת הראשי מן ה-NBA.

 

ב-NBA מתקיימים מעל ל2,400 משחקים בשנה! בליגת העל, לעומת זאת, מתקיימים רק 264 כאלו. כלומר, אני יכול לצפות רק במשחקים של גולדן סטייט, קליבלנד, בוסטון והספרס, ויהיו לי יותר משחקים לצפות בהם בעונה מאשר אם אעקוב אחרי כל קבוצות ליגת העל. למען האמת, אין שום סיבה שיחסרו לי משחקי כדורסל איכותיים לצפות בהם. אין כל סיבה שאיאלץ לצפות בתחליף הזול, בחיקוי העלוב, בקופאית הכעסנית ולא ב- NBA האיכותי ומרובה המשחקים.

"כדורסל מעולם אחר" כך מנחם הגדיר את המשחק ב- NBA בפעם הראשונה שהוא חזה בו. על אף שבתקופה ההיא מנחם רצה רק להמחיש את איכות הכדורסל, בשבילי הוא רק חיזק איכויות אחרות ב"ליגה הטובה בעולם", מדובר באנשים מעולם אחר, אנשים יותר חזקים, יותר גבוהים יותר עשירים וכמובן, אנשים יותר רחוקים. אני לא יודע מה אתכם, אבל אני לא מסוגל להתחבר לאנשים כאלו. לעולם לא אשנא את קווין דוראנט או אפילו את לברון ג'יימס כמו שאני שונא את גיא פניני; לעולם אוהב את קוואי לאונרד כמו שאני אוהב את יותם הלפרין. אני פשוט לא יכול להתחבר לאנשים הגדולים והעשירים האלו שחיים בעולם גדול ועשיר בארץ גדולה ועשירה.

פשוט אגיד את זה, הקהל ב- NBA הוא לא איכותי. קשה לא אוהדים לשים לב לאיכות של אוהדים שמסוגלים לרקוד בפסק הזמן האחרון של קבוצתם בזמן שהיא מפסידה ב- 40 הפרש. אני לא מסוגל להאמין שהאוהדים האלו באמת אוהבים את קבוצתם בכל מאודם, ושהם פשוט תרבותיים מדי בשביל לקלל. אם תשאל אוהד ירושלמי טיפוסי על גיא פניני התשובה תהיה בסגנון "הומו", "בן ז@#ה" ועוד קללות איכותיות ועסיסיות בסגנון. לעומת זאת המקביל לגיא פניני בארצות הברית, קווין דוראנט, נעלב כשקוראים לו קאפקייק.

(הקללה הנוראית ביותר באמריקה)

אני מגיע למשחקי כדורסל מגיל צעיר. אני עדיין זוכר בקושי את עצמי נוסע למשחקים במלחה יחד עם אבי ועם אחי. אני זוכר במעומעם את חברים של אח שלי מרימים אותי על כתפיהם בצעקות "יאללה הפועל", אבל אני זוכר את ההתרגשות של להיות חלק ממשהו. את מסיבת הסיום של בית הספר היסודי פספסתי בשביל לראות את הפועל זוכה באליפות. כן, הליגה הישראלית מרגשת, מחזירה אותי אל מעט הנוסטלגיה שילד בן 14 יכול לרכוש ובשבילי זה איכותי יותר מכל שלשה של קארי ומכל דאנק של לברון.

אני שונא את מכבי. אני גם שונא את גולדן סטייט ואת ליברפול אבל לא כמו שאני שונא את מכבי. השנאה הזו, שנאה טהורה ואמיתית, שנאה איכותית, היא מאוד חסרה ב- NBA. השנאה הזאת בארץ שכול כולה מתנקזת תמיד כלפי קבוצה אחת. כמות השחיתויות שקרו במכבי, הזמן הממושך שלהם בשלטון וההתנהלות המגעילה של האוהדים וההנהלה, יוצרת מצב שאני יותר נהנה לראות את מכבי מפסידה מאשר את הפועל מנצחת. ורק בשביל השנאה המבורכת הזו, שווה לרדת באיכות הכדורסל.

(זה הכדורסל שלי)

לסיכום, הכדורסל בארץ הוא פשוט יותר מכדורסל. ואף על פי שהרמה הנמוכה, האיכות היא הכי גבוהה שיש. בשביל חלקנו מדובר בנדירות שבמשחקים או סתם בשעה הנוחה שגורמת לנו לחכות כל שבוע למשחק, אבל כל צופי הכדורסל בארץ ואני ביניהם, פשוט מתמכרים לריגוש. ואני תמיד אעדיף לצפות בקופאית העצבנית בסופר שתמיד תיתן את כולה בשביל שכל מוצר יעבור בצורה חלקה, מאשר באיש ההייטק הבכיר שיעדיף לא להתלכלך, לפחות עד לסוף החוזה, כי זו איכות בשבילי.

לפוסט הזה יש 171 תגובות

        1. כשאני נמצא במשחק אני מרגיש המון הקרבה ונשמה. אבל כמובן שהכי קל להגיד שכבר אין דברים כאלו בכדורסל הישראלי.

          1. לא הכי קל זה לשנוא, וזה מה שכל הטור שלך נוטף ממנו.
            מה שאתה מרגיש נובע מצורך פנימי. מה לעשות שכשכל כך הרבה שחקנים מגיעים מבחוץ ובאים רק כדי לעשות קריירה, ורובם מתחלפים בתדירות זו התוצאה.

          2. זה קיים בכל סוגי הספורט. אתה אומר שאין נשמה בכלל בספורט? אם כן אז למה אנחנו ממשיכים לצרוך אותו? אני משתדל להיות אופטימי ולהתחבר לשחקנים כמו בר טימור ויותם הלפרין, אבל אתה צודק שהשחקנים מהסוג הזה הולכים ומתמעטים. ובאשר לזה שהוא שלי נוטף שנאה, אני מבקש ממך לעבור שוב על הפוסט.

          3. מילים שלך:
            "יוצרת מצב שאני יותר נהנה לראות את מכבי מפסידה מאשר את הפועל מנצחת. ורק בשביל השנאה המבורכת הזו, שווה לרדת באיכות הכדורסל."

          4. המילה שנאה על הטיותיה השונות מופיעה בטקסט 10 פעמים. כדי להדגים את החיבור הרגשי שלך במקום להצביע על הדברים שאוהדים אומרים על שחקן שהם אוהבים בחרת להדגיש את השנאה לשחקן.
            אלו הכל בחירות שלך. אז אולי זה לא מה שהתכוונת. אבל זה מה שיצא.

          5. בפסקה הראשונה בה נאמרה המילה שנאה על כל הטיותיה, דיברתי על כמה שאני אוהב שחקנים מסוימים וממול כמה אני שונא שחקנים אחרים. אני חושב שזה לגיטימי לשנוא שחקנים אחרים ושזה חלק בלתי נפרד מאהבה.
            בפסקה השנייה הקדשתי פסקה שלמה לשנאה, אתה יכול לאמר שאני מקדש את השנאה בכך 'אני כותב עליה פסקה שלמה, אבל היא חלק מפורט וכמו שכתבתי למעלה, אני אפשר להתכחש לשנאה. בסוף גם הגזמתי מעט על מנת להמחיש את דעתי. אני עדיין לא חושב ש הפוסט כולו סובב סביב שנאה.

          6. גם אני לא חושב שכולו על השנאה (וגם לא אמרתי את זה). אבל השורה שציינתי היא זו שבהחלט גורמת להרגשה הזו.
            בוא נגיד שיש לי חבר טוב (במקרה או שלא הוא גם אח של עדי גורדון) שאוהד שרוף של הפועל ירושלים ולמרות השנאה למכבי הוא בחיים לא היה מרגיש ככה. הפועל לפני הכל.

          7. הרשה לי לצטט את אפלטון (שלנו כן): "שנאה ספורטיבית היא חלק לא פחות חשוב באהדת ספורט מאשר אהבת הקבוצה 'לך

          8. היא חלק בלתי נפרד מאהדה איכותית. כמובן שלא הכל.
            בנושא אחר, מה קורה עם עדי גורדון עכשיו? חבר שלי אמר לי שהוא נהיה גורו טבעונות או משהו הזוי כזה, יש בכך מן האמת?

          9. 1. באמירה כזו אתה בעצם טוען שכל מי שלא שונא ספורטיבית אינו אוהד איכותי. בתור אוהד למוד סבל שלא שונא את היריבות שלו (כמעט, מודה שהיו תקופות) אני מתקשה להסכים.
            2. אני לא מכיר אותו אישית. ראיתי אותו באיזה יום הולדת לפני שנתיים והוא נראה מצוין, כאילו מעולם לא פרש. לדעתי הוא מעביר כל מיני הרצאות אבל באמת שאין לי מושג.

          10. גם את הקבוצה שנגדה קבוצתך משחקת? לא שנאת את ריילי אחרי השלשה בגמר. או את סמי בכר שהרחיק את טפירו, או את גיא פניני באופן כללי. אם לא שנאת אף אחד מאלו אז אולי הרגש לא קיים אצלך?

          11. קח אויר, אני מכביסט. אבל לדוגמא כשהפסדנו את האליפות לגליל שמחתי בשבילם. כשירושליים ניצחו באירופה דמחתי בשבילם. בכל פעם שירושליים מנצחים אותנו אני ברך את חבר שלי. לא אין לי שנאה לצד השני.
            כדי שלא תגיד שזה בגלל שאני אוהד מכבי. אז אני אציין שלא שנאתי את הספרס אחרי השערוריה מולל הסאנס ואפילו את הלייקרס אליהם הייתה לי טיפה שנאה בהתחלה למדתי להעריך עם השנים.
            בקיצור אני מחובר רגשית מאד לספורט בלי ששנאה תהיה כרוכה בכך.

            רק נשאר הקטע הזה עם ג'ון פקסון שאני צריך להתגבר עליו.

      1. אני לא חושב שהומו זו קללה, זה פשוט קיבל משמעות של כינוי גנאי. דרך אגב הבריגדה הירושלמית נגד הומופוביה כמו שאתה יכול לראות בתמונה שלי.

  1. אם תשאל אוהד ירושלמי טיפוסי על גיא פניני התשובה תהיה בסגנון "הומו", "בן ז@#ה" ועוד קללות איכותיות ועסיסיות בסגנון.

    אני לא מצליח להבין איך זו דוגמה למשהו חיובי.
    בעצם, אני מצליח להבין, אני מסרב לקבל.

    1. הייתה לי תחושה שמישהו יתפוס אותי על המשפט הזה. אענה לך באריכות כשאגיע הביתה. בינתיים אומר רק שזה משקף את האמוציות שקיימות במשחק.

      1. טוב הגעתי הביתה (ימים ארוכים בחטיבה) אני רואה שכבר היה דיון בנושא ובכל זאת.
        הקללות הן לא נושא הכרחי ומחייב בספורט. אבל קשה לשנוא בלי לקלל ולצעוק, חלק מהתרבות שלנו, אין מה לעשות. אז בבקשה אל תהיה כזה יפה נפש ואל תגיד לי שאתה לא מקלל בנושאים אחרים בחיים שלך כי זה לא נשמע לי אמין.

        1. אני מקלל, לפעמים. כאשר אני ממש כועס.
          אם יצא שקללתי וילדי שמעו אותי?
          אז זה גורם להרגיש לא טוב עם עצמי.

          עכשיו תקשיב למה שאתה כותב –
          "קשה לשנוא בלי לקלל ולצעוק, חלק מהתרבות שלנו, אין מה לעשות."

          בטח שיש מה לעשות –
          פחות לשנוא, פחות לקלל, פחות אלימות.
          לי זה נשמע אחלה.

          ואם זה גורם לי להישמע יפה נפש?
          סבבה.
          אף פעם לא הבנתי למה יפה נפש הפך לכינוי גנאי.

    2. נשמע לי כמו בית ספר לארסים מה שהולך במגרש שלכם…

      מה שכן אורי אם תתן לנו יומן שנתי על: השבוע במגרש של הפועל י"ם אני מבטיח לך שזה יהיה אחד הטורים היותר מעניינים בהופס. אבל תכתוב כל מה שהולך בלי סימנים "בן ז@#ה"…

  2. בתור אוהד חולוניה אני יכול להתחבר לחלק מהדברים אבל ההגדרה של אוהד איכותי שמחייבת שנאה לא מקובלת עלי.
    בנוסף, ההתייחסות להומו כקללה והתירוץ שזה "כינוי גנאי" ממש יצא לך עלוב. כשכולם יפסיקו להשתמש בזה ככינוי גנאי\קללה\העלבה\צחוקים אחינו אז המצב שלנו כחברה ישתפר.
    וזה מתחיל גם בך. בטח בתור כותב לאתר ה NBA הגדול במזרח התיכון ובמערב אסיה.

    מעולה שכתבת ומצאת את האומץ לפרסם…. אבל אתה צריך להבין את האחריות שבאה עם זה 🙂

  3. אני מתקשה להסכים איתך היות ובסופו של דבר הכדורסל בארץ הוא לא כדורסל אוב שכיף ליצפות בו. מלבד משחקים בודדים מאוד העונה של מכבי תל אביב והפועל ירושלים, הקבוצות המובילות, המשחקים שראיתי היו מביכים, לא מעניינים ובלי התקפה עם כיוון כלשהוא. לכן אני יעדיף לראות יורוליג מאשר את הליגה המקומית.

    1. אכן לא כיפי, אבל זה משלנו ולפחות במקרה שלי כדורסל התחלתי לראות באזור גיל 8 באוסישקין ז"ל עם אחי הגדול וזה תמיד מרגיש לי הרבה יותר אמוציונלי ,רגשי ,כואב או משמח מכל משחק של גולדן סטייט,לייקרס,ספרס וכדומה.

      1. אין ספק שמשחקים עם הקבוצה "שלך" בארץ יהיו הרבה יותר מרגשים ממשחק nba, אבל לצערי כרגע המצב הוא כשאני צופה במשחק ומשתעמם ממנו. אני לא מרגיש יותר מדי עניין במשחק.

  4. כנראה שאני כבר הרבה שנים לא אוהד אמיתי, אבל לא ברור לי החיבור הזה בין ספורט לשנאה. אם הדרך היחידה שלך להביע אהבה למישהו זה שנאה למישהו אחר, כנראה שמשהו התקלקל בדרך

      1. לדעתי, וזו רק דעתי, לפעמים יש דרכים שהן אולי טבעיות, אבל אין בהן שום דבר תורם או מעשיר, ולעיתים הן אף מרעילות.
        אם יצא שהתגובה שלי הייתה תוקפנית מדי אנא סלח לי. לא ראיתי את גילך, ולמען האמת, זה בדיוק הלהט שאני מצפה מצעירים להתייחס לחיים 😄 אני כבר זקן מדי…

  5. טוב כל לוחמי הpc יקפצו עליך מייד אבל אני יכול להבין את מה שאתה אומר.
    שנאה ספורטיבית היא חלק לא פחות חשוב באהדת ספורט מאשר אהבת הקבוצה שלך.
    אוהד ליברפול חייב לשנוא את מנצ'סטר יונייטד ולהיפך. כי חייבים לקחת צד. והצד שלך זה הטובים אז חייבים את הרעים.
    בארץ מניח שיש את זה עם מכבי והפועל.
    לגבי העידוד והקללות. חייב להגיד שכשאני גדלתי היתה קבוצה, גליל עליון קראו לה, שלא היית שומע קללות באולם שלה. מקסימום בוווז. והעידוד היה גדול יותר וחזק יותר מכל קבוצה אחרת בארץ.
    ועדיין שנאו את מכבי שנאת מוות, כן? ניצחון על מכבי היה כמו הבסת האימפריה במלחמת הכוכבים. רק וויתרו על החלק של הקללות והאלימות. כך שזה אפשרי.
    בארה"ב זה קצת אחרת. יש גרעין ממש קטן של אוהדים שלוקח את הספורט, בטח כדורסל, כמשהו שהוא יותר מבידור. יש לזה הרבה מאוד סיבות. גם עניין של הזדהות, גם עניין של מעבר קבוצות ומסורת "חדשה", וגם מתוך הכוונה מערכתית.
    לדעתי שנאה ספורטיבית זה בריא. עוד נדבך באמוציות של הספורט שעושות אותו כזה גדול. אפשר לשנוא גם בלי לקלל ובלי לנהוג באלימות. פוסיקאט, קאפקייק, שפן פחדן. קללות עדינות כאלו, חמודות. זה לא עושה את זה פחות אמוציונלי.
    אתגר לעונה הבאה. בכל פעם שבא לך לקלל שחקן בקול גדול תצעק לו "קאפקייק" או "אפרסק". תנסה זה יתפוס, נשבע לך. ומשטרת הpc לא תתפוס אותך וכל חווית העידוד תהפוך נעימה יותר לכולם.

    1. לא הכל זה pc או תקינות פוליטית או השד יודע מה, לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
      שנאה, בכל תחום בחיים מובילה רק לדברים רעים, למה שבספורט זה יהיה אחרת? אין כמובן מניעה שתרצה להביס את היריבה שמולה אתה משחק, או שתהיה לך אויבת 'מושבעת', אבל להעביר משחק שלם מול קבוצה אחת כשאתה מקלל קבוצה שלישית, נראה לי מעוות משהו.
      וכמובן, אל תשכח את מילותיו של מאסטר יודה:
      "hate lead to suffering"

    2. שנאה ספורטיבית זה בריא בטח בהשוואה לכל השנאות האחרות .מצד שני כשהיא הופכת למהות זה כבר נהייה בעייתי. אפשר לראות היטב לאן זה גורר את הספורט שלנו.
      אז אתה יכול לקרוא לכל מי שלא רוצה אלימות במגרשים משטרת pc אבל צריך לזכור לאן זה מוביל אותנו כשזה יוצא משליטה.

          1. הגעתי כמעט לכל משחק של הפועל ירושלים העונה בכדורסל וראיתי פעם אחת מקרה של אלימות אמיתית והיא הייתה בתוך הבריגדה ולא בין שני מחנות שונים. אל אף השנאה הרבה מחנות האוהדים משתדלים להשאיר רחוקים אחד מהשני אפילו שזה לא תמיד נראה כך.

    3. לוחמי ה-pc ,
      זה לא שם של ארגון גיימרים מחתרתי?

      (סמיילי מתחסד.
      אבל כזה שמרגיש סבבה עם ההתחסדות שלו…)

    4. ניב,
      היה את הקלאסי בפציעות של שחקן יריב
      הוא מת הוא מת הוא מת הוא מת ….

      ושחולוניה היו מגיעים (תמיד עם קהל שבא לעודד) ומתחילים בחולוניה – איה איה
      היו מקבלים בתגובה חולוניה – על הזין
      משוגעים בגליל מ ש ו ג ע י ם

  6. לפני כעשור קיבלתי החלטה שאני במגרשים יותר לא מקלל. לא שר שירים עם קללות ולא שום דבר בסגנון.
    מצאתי שמאז אני הרבה יותר נהנה ללכת לאצטדיון (וזו תקופת שפל עבור הקבוצה שלי, כן?) ובעיקר יוצא פחות עצבני ומצב הרוח מהמשחק פחות משבש לי את שגרת החיים.
    אבל יש הבדל עצום בינינו – הרגש החיובי שלי למכבי הוא פי גזיליון בזיליון יותר חזק מכל רגש שלילי לכל קבוצה אחרת.

  7. ד"א, אני חושב שצריך להבדיל בין יריבות ספורטיבית לשנאה ספורטיבית.
    כמו שעידו כתב, ניתן לראות בהמון מקרים (כולל באתר שלנו) שהשנאה נהיית המהות. זו תופעה שלילית בעיני.

  8. זה נכון שאוהד שאוהב את קבוצתו בכל ליבו, ו/או שונא קבוצה ושחקן יריב עד כדי קללות ונאצות, אוהד כזה הוא הרבה יותר "רציני" ומסור.
    אבל להגיד שהוא איכותי? שהוא עדיף מאוהד שמתייחס למשחק כבידור? אם זה אני לא מסכים. קודם כל כי שנאה גוררת, כמעט בהכרח, אלימות לסוגיה שכולנו נגדה, ואולי חשוב יותר , כי בסופו של דבר זה רק ספורט. מופע בידור ותו לא, ולכולנו יש דברים הרבה יותר משמעותיים בחיים.

    אז אולי יותר יפה לראות את הקהל היווני המשוגע שמעודד בטירוף מאשר את המשפחות האמריקאיות בולסות הפופקורן ביציעים, אבל לצד זה צריך לזכור את האלימות המגעילה שנובעת מהאהדה המטורפת הזאת.
    אולי יש כאלה שחושבים שקצת קללות ומכות ופצועים מדי פעם זה נסבל, אני חושב שזה לא שווה את זה. ונראה שהנבא גם חושב ככה, ולכן מתאמצים שם כ"כ למתג את המשחקים כבידור שכיף למשפחה נורמלית ללכת אליו

    1. אני יותר נהנה להתרגש ולקפוץ ולהשתולל מאשר לשבת ולזלול פופקורן. התייחסות לספורט כבידור היא לדעתי פשוט לא הגיונית או אפשרית, כי כבר המון זמן שספורט הוא הרבה יותר מזה (לדוגמה הפועל ומכבי הם סמלים פוליטיים).

      1. אתה בעליל צעיר.

        אני מסרב לקחת את ילדי למגרשי הספורט בארץ
        (בגלל שאני יפה נפש…)
        אבל למשחק בייסבול בארה"ב?
        חוויה אדירה.

          1. משחית קיבות צעירות –

            כריך הדנג'נס קראב –
            בשר סרטנים מוגש בין 2 פרוסות לחם מחמצת שנצלו על הגריל.

            (מוגש באצטדיון הביתי של סן פרנסיסקו ג'איינטס. תור ארוך במיוחד, אבל שווה את זה!)

          2. אם כל הכבוד לקרי, או אפילו לניינרס של מונטנה –
            הגורם המאחד, המכנה המשותף הרחב ביותר, באחת מהערים היותר הטרוגניות בארה"ב,
            אלו הג'איינטס.

            ללכת למשחק של הג'איינטס זו באמת חוויה.
            זה לא דומה לספורט כמו שאנחנו חווים בארץ,
            זה הרבה יותר משפחתי,
            הרבה פחות אלים,
            ועדיין מאוד אוהד.
            (וכן, בהחלט חוויה תרבותית קולינרית. רק יוסטון וסנט לואיס מתחרות בהיצע האוכל של AT&T פארק)

  9. אחד הדברים שאני נהנה לקרוא פה זה פוסטים של אוהדים צעירים, ילדים אפילו בגיל חטיבה שמבינים פי 100 ממני וכותבים מעולה.

    מישהו היה צריך לערוך את האמ-אמא של הפוסט הזה (אחרי שהוא החליט שראוי לפרסום פוסט על כך ש"אני נהנה לראות את הרעים מפסידים יותר מאשר את הקבוצה שאני אוהד – ואני עוד אוהד אמיתי, לא כמו בארה"ב – מנצחת"), כי הוא כ"כ רחוק מאהבת ספורט שהאתר הזה מייצג בשבילי שזה פשוט הזוי.

    אין פה אשמה על הכותב, זה תוצר של גיל, סביבה, חינוך מאוהדים אחרים וכו'. אבל בשביל זה יש עורך.

    1. הפוסט הזה עבר עריכה, עבדתי ביחד עם מולי. אולי הפוסט הזה קצת פרובוקטיבי אבל אני לא חושב שהוא לא ראוי. הייתי שמח אם היית מתייחס לגוף המאמר ולא מתנשא עליי בגלל גילי הצעיר…

    2. בנוסף אני חושב שהמון אנשים רואים רק פסקה אחת בכל הפוסט, מתייחסים רק לשנאה הדי מעטה שנמצאת בפוסט, במקום להסתכל על התמונה השלמה.

  10. למרות שניסית לא ממש שכנעת פה מישהו.
    בליגה שבה אף אחד לא ממש שומר. כל הזרים מעשנים מריחואנה ואולמות הכדורסל הם חלטורה אין ספק שההנאה מובטחת

  11. לגבי השימוש בהומו כינוי גנאי. אני לא רוצה להתווכח על זה כי אני בדעה איתך ואתה צודק שאין שום הצדקה לשימוש במילה הומור כמילת גנאי. אני לא חושב שנאה היא אהדה איכותית אבל אני מאמין שהיא חלק. אני לא יודע למה כולם נתפסו דווקא להפסקה הזו.

    1. למילה הזו. זה מה שמשטרת ה pc עושה.
      אבל אם תתעלם מההתקפות האישיות, ואם תצליח איכשהו להתנער מההתקפות של משטרת המוסר ומחלקת אהדת הספורט ו"מהו אוהד אמיתי", תגלה שיש משהו במה שהם אומרים.
      כן, שנאה ספורטיבית וחלוקה ל"טובים" ו"רעים" הוא חלק מהותי באהדה ספורטיבית. גם החלק של השייכות וההרגשה של להיות חלק ממשהו גדול יותר הוא אותנטי. אבל אולי היה צריך להדגיש כי לאלימות אין באמת מקום בספורט. שנאה, סבבה, אם זה עוזר לך להרגיש את כל מגוון התחושות, אבל אלימות, פיזית ומילולית כאחד, פשוט לא שייכת לשם.
      לגבי הליגה הישראלית. היא אבדה לי כשגנבו את הקבוצה שלי. מודה שבפלייאוף האחרון נהניתי, בעיקר בזכות הופס והכתבים, אבל בלי גליל אין ליגה.

      1. איזה מחלקת אהדת הספורט? הוא זה שבא והגדיר שכל השאר לא אוהדים אמיתיים. לפעמים אתה מצחיק אותי עם הצורך שלך ללכת נגד דווקא.

        1. עידו אתם תוקפים השכם וערב כל מי שלא מסתדר לכם עם הדיעה, ההתנסחות, או הערכים.
          אין שום יכולת הכלה, שום יכולת לנסות להבין דעות אחרות. אני רק מנסה להראות צדדים אחרים לכל דיון. אולי חלק מהאנשים יתפסו שיש כמה צדדים לכל נושא. וכולם לגיטימים. חוץ מאלימות.

          1. איזו תקיפה בדיוק? אמרתי לו לא לשנוא? הדבר היחידי שהתקוממתי עליו היה השיוך של השנאה לאיכות.
            מותר לי לא להסכים?

          2. ובבקשה תביא דוגמא להשכם וערב שלך. אני בדרך כלל מנסה להקשיב לדעות של כולם. כן הרבה פעמים אני לא אסכים ואביע את דעתי אבל לא אבטל את דעתו של הצד השני.

          3. אני ממש לא הולך לחזור אחורה ולהביא לך ציטטות. הלוואי שהיה לי את הבן של בשלף. אני רק מציין מה עיני רואות ושכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו. אם אתה נקי וזח לבב בעיניך, סחטיין.

        2. כל מה שאמרתי הוא שאני רואה בשנאה חלק גדול מאהדת ספורט. אני ממש בסדר אם זה שאתה לא שונא קבוצות אחרות. ומן הסתם האוהדים שנמצאים באולטראס דווקא מאוד שונאים. ובשבילי הם איכותיים יותר מבלסני הפופקורן בNBA כל אחד ודעתו.

  12. קצת קשה להיות אוהד פנאט של קבוצות בליגת העל. יותר מחצי קבוצה מתחלפת בקיץ וכמעט כל השחקנים המשמעותיים בליגה הם זרים שלא נשארים פה יותר מדי זמן.

  13. בתור שרוף של מכבי ביורוליג אני חייב לומר שעניין השנאה אף פעם לא תפס אצלי מקום.
    גם כשהייתי שרוף של הפועל בארץ (שנות ה90 והקשר עם גורדון )
    לא שנאתי את מכבי או קבוצה אחרת אלא נהנתי שהפועל יכולה להתמודד איתם בכבוד.
    בכל זאת יש מה שנקרא יריבות .
    יריבות בריאה שלא חייבת לבוא משנאה
    זה נכון לגבי ברצלונה /ריאל או במשחקי דרבי.
    שוב שלא יובן לא אמרתי שאין שנאה ושהיא לא קיימת איני נאיבי ודאי שיש .כוונתי שגם בלא זה ניתן להסתדר

    1. שנאה היא חלק בלתי נפרד באהדה (שלי לפחות) לא נראה לי אפשרי לעודד את מכבי ביורוליג ואז לשנוא אותם בליגה.

  14. נראה לי שקצת הגזמתם עם התגובות כאן, ברור שהכוונה לאמוציות לא לשנאה אמיתית (והכותב בחור צריך, תחליקו לו קצת..).
    טור חמוד אבל נו דיסריספקט לציבור הקופאיות, אני מעדיף לראות סרט על סטיב ג'ובס מאשר סרט על קופאית בסופר. ספורט מבחינתי זה אוטופיה, בשביל מציאות אפורה אני לא הולך לבזבז את הערב שלי.
    דווקא כשהייתי צעיר הייתי כמוך – אני זוכר שכשהייתי ילד ראיתי משחק גביע הטוטו בהשתתפות צפרירים חולון והפועל כפר סבא, זה כנראה הכי נמוך שירדתי. עם הגיל הזמן נהיה יותר יקר וצריך לבחור בחוכמה..

    1. אני מעדיף את האמוציות על רמת המשחק כמו שהסברתי בפוסט. לגבי הקופאיות, אתה ממש צודק אבל הייתי חייב להביא איזושהי דוגמה…

  15. פוסט נהדר. אל תקשיב לכל ה CupSnakes.

    לגבי.., הלב שלי עוד עומד מדמם מול אשנביי הקופות של מלחה.

    עוד לא ביקרתי בארנה.. תמיד ביטלתי ברגע האחרון.

    ועדיין –

    "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה הפועל ירושלים"

    רק תבטיח לי שלא תדרדר לרמה של הדתי הג'ינג'י על הברזלים (הוא עוד מקלל את צ'ורה ופאנן.. ?) ובסוף בסוף באמת "האהבה תנצח" – גם אם זה אומר שצריך לשנוא קצת (הרבה) בדרך.

    "מלחה בלוז" :

    113-75 הפסד צורב
    תוגה יורדת על היכל מלחה,אדום כואב
    אך עודני, עומד ושר לך, מכל הלב
    הפועל ירושלים, הן רק אותך אני אוהב

    יש עוד סדיסטים מזוכיסטים, כאן מסביבי
    כבר מאוחר,אחרי חצות, אחד כאן לידי
    מאגיסט באפטר,ועל הבוקר, תרגיל גדודי
    מסמן מטרות ב צהוב – כחול, כך אין סיכוי שהוא יחטיא..

    מאחוריי, אני שומע, מלמולים ולחשים
    כיפה אדומה, ספונה בספר תהילים
    ומולו סוציאליסט מרקסיסט ואנדליסט אתיאיסט רדיקלי אנרכיסט מהפכן ניהיליסט בגיטרה ותלתלים
    אך צ'ה גווארה לא יחזור, ולא יעזור גם אלוהים.

    האורות כבו, כולם הלכו, רק את פה עלמתי
    מוחה דמעה,לא מאמינה, אך את עוד תתרגלי..
    רוצה לומר לך, מאוהב בך,ו לעד היא שבועתי –
    אם אשכחך ירושלים תשכח גם ימיני". (וכושלאמא של פניני..)

  16. חבר'ה כדאי להרגיע ולהשאר בפרופורציות , מוטב גם לא לנפח דברים ולאבד מהקשרם , הטור מעניין גם אם מופרך כבר בכותרת, הליגה הישראלית בינונית ומעניינת במשחקים בודדים בלבד ,ריבוי הזרים והמתאזרחים שבאים והולכים לא מוסיפים לרמה להזדהות ולעניין . וברשותכם כמה נקודות * יש פה ערבוב של שנאה ושמחה לאיד שלא תמיד מקבילים , השמחה לאיד היא זו שגורמת לשמוח מהפסד של היריבה ולאו דווקא השנאה * מוטב שלא ניתמם אף אחד שזורק למישהו את המילה ' הומו' לא בא לקרוא בשמו או לברך אותו , וזה הרבה יותר מתריס וגרוע מ' קאפקייק ' למשל (אגב . אולי מר ספיר הצעיר לא זוכר אבל כשגיא פניני קלע שלשות באדום והשתיק את הקהל הצהוב הצעקות באו מהכיוון ההפוך) * אני רוצה לספר לך אורי שחלק גדול מהדשדוש רב השנים והכשלון של הפועל עם דני קליין וכו' היה ההתעסקות התמידית במכבי, ההקנטות הקטנות ,לקיחת כל שרון ששון שנפלט ממכבי והפיכתו לסמל ועוד . השינוי הגדול הגיע בתקופה הזו ,במיוחד בגלל שהפועל בהנהגת אורי אלון מתעסקת בעצמה ובכל ראיון ששואלים את אלון על מכבי הוא עונה ישר שהוא מתעסק בקבוצה שלו לא מתנצח ולכן הוא מנצח בגדול ולסיום אורי היקר אתה בר מזל שבגיל 14-16 כבר ראית אליפויות באדום וכמעט לא נתקלת בדורסנות הצהובה , יש עשרות אלפים ש50 שנה סבלו ביניהם אביך מן הסתם . אז תודה לאלוקים שנולדת עכשיו .אתה' זכית' להיות מאוהדי הפועל השבעים והמפונקים כאלה שרגילים לבא למשחק מול מכבי כשווים אם לא פייבוריטים , אין הרבה כאלה שזכו. תמשיך לכתוב תודה.

    1. השאלה היא מה אתה מנסה להגיד עם המילה הזו?
      אם אתה רוצה להעליב את הגבריות של מישהו, אז הכרתי הומואים והכרתי עוגות. נראה לי שלקרוא למישהו עוגה זה יותר מעליב.

          1. ולכן לא זורקים לחלל האוויר מתכון קרמנישט של רות סירקיס.

            פשוט יורים – "יא הומו !"

            זה לבד עושה ת' עבודה.

          2. אבל למה שזה יעליב אותי? אלא אם כן אתה חושב שאני חושב שזה רע להיות כזה.
            אם תגיד שאני קרמשניט בלי וניל, תאמין לי שאעלב.

          3. זה בדיוק העניין – אם זה לא צריך להעליב אותך, אז למה אתה/אחרים עושים מזה כזה עניין…? כנראה שזה כן לוחץ על בלוטות כלשהן.. כנ"ל לגבי קללות אחרות, עובדה שלא נעים לך/אחרים לשמוע אותן..

            קח לדוגמא את המילה/קללה/מחמאה – "כוסית"

            אישית זו אחת המילים שאני הכי שונא, ואני לא כזה אדם רגיש… אבל דווקא שם זה פוגש אותי בצומת הפמיניסטית אובר רגישה שלי.. מצד שני מה ההבדל בין "כוסית" ללקרוא למישהו "שמוק" או "יא חתיכת זין"

            אף אחד לא יטען בשני המקרים האלו ל מיזאנדריה, בזמן שעל "כוסית" ישר מתלוננים מיזוגניה..

            בקיצור.. עובדה שלמילים האלו כן יש השפעה.

          4. אין לך אבל שליטה מלאה על איך מה שאתה אומר יתפרש. אנשים מגילאים שונים במקומות שונים משתמשים במילים אלו בצורות ומשמעויות שונות ודרגות רגישויות שונות. אני יכול לשמוע כוסית ובערך כל קללה שנפוצה בשימוש במיינסרים הישראלי והאמריקאי של שנות ה90 עד שנות ה2010 בלי למצמץ ובלי להרגיש מזה כלום אבל תאמר לי גברת או אדון ומשהו יצפצף באיזה צומת של ניורונים במערכת. הדיסנסטיזציה של כל אדם למילה מסוימת היא שונה והיכולת שלך לצפות מהי היא מוגבלת ביותר. תאמר קאפקייק למיליון איש והם אפילו לא ימשכו כתף אבל תבוא ותגיד את זה לאיזה בחור עם שם משפחה פרקינס ופתאום אתה בעולם משמעויות ורגישויות אחר לגמרי.

          5. בטח שלמילים יש השפעה והמטרה היא ליצור דיון על וסביב המילים, אבל כל פעם שמנסים ישר יש מי שעולה ומאיים שמדובר בעליית משטר טוטליטארי חדש, ואז אי אפשר לעשות כלום.

          6. ועדיין אני מאמין שסטט', יותר תגרות רחוב בעולם התחילו עם "U NIGGER" ו כאלה, מאשר "…HI MISS SUNSHINE"

            הרי אתה בעצמך לפי ויכוחים קודמים, יודע בדיוק איך יתפרש לאדם שחור אם שוטר לבן, בצומת שכוחת אל יבקש ממנו ID בפנייה "…HEY NIGGA"

            כנראה שהוא ישתין במכנסיים לפני שהוא יספיק להיעלב.

            סתם דוגמא.

          7. כנראה, אבל כשאני מדמיין את הסנריו בראש זה יכול ללכת בכמה דרכים.

            ואני ממש לא בטוח, הסיכוי לשימוש ב '…HI MISS SUNSHINE' הרבה יותר גבוה כך ששילוב של הסיכוי הפחות כביכול שלו להתחיל תגרה עם הסיכוי הגדול יותר בשימוש בו עשוי להניב תוצאה של סה"כ מספר תגרות גדול יותר שהתחילו בו.

          8. ואני מנחש שאף אחת מהדרכים שעלולות להתפתח מהסנריו הזה, ידידיתויות (מצטער.. ואללה לא מצליח לרשום את המילה הזו נכון..) להומאניזם.

            די נו… כמה תגרות בעולם התחילו בגלל "בוקר טוב אדון'גברת…להלהלה" ?

            הכי הרבה, קצת רתח לך בין האוזניים..

          9. עזוב. רק רוצה שתהיו מדוייקים יותר בקללות. תעליבו את מי שרציתם להעליב, ולא אחרים.
            אם כדי להעליב אותי אתה צריך ליצור עבורי עולם שבו הומו = שלילי, אז לדעתי יש פה בעיה.

          10. ידידותיות (להכניס לתיקייה ולהשתמש בקופי פייסט בעת הצורך)

            דווקא אני לא בטוח שאין תוצר קומי מכמות הגיחוך שבזה בחלק מהתסריטים

            אני יודע איך התייחסו לזה לפני מאה שנה או בתקופה הויקטוריאנית…

          11. חחח… אתה מבקש ממישהו שהרגע קרא לך "יא הומו", להתחשב ברגשות של אחרים… נאיבי משהו..

            חוץ מזה שככה עובד המנגנון של הקללות, זה נכון לא רק ל "הומו"

            – "יא בן כלב"

            – סליחה אדוני, בבקשה תשאיר את הכלבים מחוץ לעסק, זה ביני לבינך

            – אהההה.. טוב ספר לי קצת על עצמך…

          12. ספר לי על עצמך כדי שאוכל להעליב אותך בצורה המדויקת ביותר שאני מסוגל להגיע אליה.

            זה יכול להיות עולם מעניין.

          13. כן, כמו שקללה נפוצה היא "מזיין אימהות" ולא "מזיין את אמא שלי". כי בדרך כלל לא מתכוונים להעליב מישהו אחר על ידי העלבת אמא שלך.

            והיי, להעליב מישהו זה כמו סטנד אפ. אתה אמור להיות חכם מספיק כדי לדעת מה עובד על קהל היעד. אחרת אתה סתם גרוע.

          14. אני מניח שהריקושט הקומי הוא לברון בחולצת

            "I CANT BREATHE"

            אחרי 3 רבעים מול ה PACE של גולדן גיים 1 בפיינל'ס.

      1. זאת לא אמרתי. רק להמחיש את המסר אז אוהד מכבי ת"א בגילך ראה לא פחות כשלונות ממך, מכבי הפסידה אליפויות בעשור הזה לדעתי 6-10 , כשלונות וגם השפלות (אה וגם אליפות אירופה לפני 3 שנים). מה שאומר שאוהד מכבי בגילך הוא לא יותר שבע או מושחת כמו שכתבת . למרות שהכל עובר במשפחה (אני מתאר לעצמי שבסיוטים שלך כילד בן ארבע אתה שומע את אביך מסתובב סהרורי וממורמר במרפסת ומשמיע קללות בלתי מובנות כלפי אחד.. סמי בכר.)

    1. מה המסר לדעתך? אני מקווה שהוא לא שנאה היא הדבר היחיד בספורט והכי חשוב לקלל כמו שהרבה פה חשבו משום מה.

      1. דבר אחד שקרה לי בארץ במכביה הקודמת היה משחק בין האמריקאים לבין נבחרת העתודה. האמריקאים (תחת מאמן טנסי שרק פוטר) היו רובם ככולם שחקני מכללות צעירים מדיביזיות 1,2, ו-3.
        לפתע שכחתי היכן אני, והמשחק – למרות שלא היה ברמה אולימפית – הפך למהנה ביותר, תחרותי ביותר, ובכלל לא שמתי לב שהרמה לא היתה בשמיים. רציתי כמובן שיהודי ארה"ב ינצחו כי היום אני יהודי אמריקאי, ובאמת ניצחנו. השמחה, הצהלה, והסיפוק היו עליונים פי עשר משאר כשארה"ב ניצחה את האולימפיאדה בריו.

  17. אורי כנראה שאתה אוהד קבוצה ובמקרה הקבוצה הזאת משחקת כדורסל. כל מי שאוהב כדורסל תמיד יעדיף לראות משחק NBA על משחק מליגת העל המפוארת שלנו, לא חייבים לאהוד קבוצה אפשר פשוט להנות מהמשחק ללא שנאות, בתקופת היריבויות בין סלטיקס ללייקרס, היתה לי העדפה ברורה לסלטיקס, אבל נהניתי לראות את מאגיק מוביל מתפרצת בסגנון השואו טיים, נפעמתי מהבייבי סקיי הוק שנפעל עלינו בגארדן, ולרגע לא הרגשתי שנאה.
    ועוד שאלה, איך אפשר לשנוא קבוצה כמו ליברפול עם מסורת אדירה של תרבות ספורט, ליברפול תמשיך בצעדה שלה יחד עם האוהדים ומי שמגיע לאנפילד חש רק התעלות ואחווה.

    1. אתה צודק. באמת לפעמים מרגיש לי שאני בא למשחקים של הפועל בשביל החברה ולא בשביל הכדורסל. NBA אני רואה בשביל לראות כדורסל טוב.

  18. אוהו, מה נפלתם על הילד עם עניין השנאה הזה?
    אורי, יופי של טור, מזדהה עם הרבה דברים.
    חלק מההגדרה של אהדה היא גם שנאה והיו קבוצות רבות במהלך ההיסטוריה שתיעבתי אותם וזה היה כיף לא נורמלי.
    לדוגמא-
    מכבי ת"א של גרשון ובלאט
    לייקרס של שאקובי
    מיאמי של לברון וחבורתו
    הניקס של סטארקס
    הבד בויז של תומאס.
    הספרס של הורי ובואן.

    אגב, בהמשך השנים למדתי לאהוב את הניקס ודטרויט. את שנאתי למכבי אני מבטא בכך שלא משנה לי מול מי ישחקו בארץ, אני אהיה בעד הקבוצה השניה.
    הלייקרס של שאקובי- ללא ספק הקבוצה שהכי תיעבתי בהיסטוריה, כנראה בעיקר בגלל הביזיון שהליגה היתה מעורבת בו מול הקינגס. התבוסה שלהם לדטרויט היתה כל כך מענגת.

  19. אני חייב לומר שכאוהד הפועל ירושלים ותיק, אף פעם לא באמת שנאתי את מכבי ת"א נהניתי תמיד לנצח אותה ולחגוג ניצחונות וגביעים, אבל לא שנאתי. אם יש קבותה שבאמת הרגשתי כלפי רגשות של שנאה זו הייתה הפועל ת"א של שנות ה90. היא באמת הייתה העין של סאורון, תמצית הרוע המוחלט והמזוקק. אמסלם, פרישמן, ת'רדקיל, דובראש, שטיינהאור ועמי נאווי כמובן הם היו סאורון ה-אורק הלבן ו-וולדמורט בעיניים של נער מתבגר.

    היום אני יודע להעריך את המלחמה והנחישות של השחקנים האלו, אבל בגיל 14 זו הייתה מלחמת עולם של להיות או לחדול! אני לא זוכר את עצמי מקלל כי אף פעם לא הייתי מקלל, אבל בהחלט שנאתי אותם.

    אני חושב שאהדה של קבוצה קשורה איכשהו באיזו הזדהות עמוקה עם הדומים לך ולערכים שהקבוצה מייצגת בצדק או שלא בעיניך. זה חלק מלהיות שייך לקולקאיב, ומי שהיה באולם מלא וראה את העצמה למשל במלחה מבין את הכוח שיש לזה. כשהייתי ביד אליהו בגמר גביע 95 כש5000 ירושלים כובשים את ההיכל ונותנים תחושה ביתית מול קהל הקונצרטים של מכבי זו הייתה תחושה של עצמה ושייכות למשהו שגדול ממך.

    אני יכול להבין על מה אורי כתב ומאיפה התחושות, ואני מקווה שזה יתמתן ויקבל את המקום הנכון עם השנים.

      1. גם עבור אוהדי קבוצות אחרות.
        הטעות הכי גדולה שנעשתה כאן בשם ה"כדורסל" היה המעבר לשיטת הפיינל-פור.

  20. כל הכבוד על הפוסט אורי, שללא ספק כתוב יותר טוב מכל הטורים הקודמים שלך. סחטיין גם על הדיון שיצרת.
    אהבתי שכתבת באחת התגובות שלא באת ללמד אותנו, אלא להראות את הזווית שלך. היטבת לעשות את זה, ואני נהניתי מאוד לקרוא על הזווית שלך כי היה נחמד להזכר בזווית שהייתה שלי, עד לא כל כך מזמן. זכור שעכשיו, אחרי שהראת את הזווית שלך, מותר לך לשנות אותה :-), כמו שאני שיניתי. עכשיו, למען האמת, אני מסכים עם העמדה של גילרי, גיא ושות'. נסה ללמוד מהם, יש להם במצטבר כמה מאות שנות אהדה של כדורסל.

  21. מיותר לציין שאני נגד אלימות ונגד קללות ומקווה שתרבות האהגה בארץ תהיה גם של פרגון ליריב, אבל אם להיות ריאלי זה לא הולך להשתנות בקרוב.

    1. באותה שנה שאתה שנאת את הפועל תל אביב דובראש,
      אני הייתי אוהד שרוף של אותה קבוצה אדומה.
      מספיק שרוף בשביל לנסוע כל הדרך מנהריה לאוסישקין.
      לא רק למשחק בודד. למשחקים 1 ו-5 של אתה סדרה.

      איזו קבוצה מדהימה הייתה לכם –
      עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע, נוריס קולמן, וטוני מאסופ.

      במשחק 1 אי אפשר היה לעצור את גורדון –
      כל מה שהוא זרק, נכנס.
      אני זוכר את ההלם באוסישקין בסיומו של אותו משחק הפסד.

      ובמשחק 5 אלו היו פרישמן, שטיינהאור, ובעיקר אמסלם,
      שניצחו עבורנו את המשחק.

      אותה עונה הסתיימה ב-"טרגדיה" כאשר הפסדנו לליף, שפר, והגליל.

      גם אם היינו מפסידים לירושלים,
      לא הייתי שונא את הירושלמים.
      הייתי רק מעריך אותם יותר.
      בדיוק כמו שאחרי ההפסד לגליל (הפסד שהשאיר אותי בדיכאון עמוק קיץ שלם),
      לא שנאתי את הגליל.
      איך אפשר לשנוא קבוצה שמשחק בשורותיה עדי גורדון?
      איך אפשר לשנוא קבוצה שמשחק בשורותיה ברד ליף?

      (מדהים איך במאי 93' הייתי הכי אופטימי שאפשר –
      הפועל תל אביב סיימו ראשונים בליגה בישראל, וזכו בגביע.
      פיניקס סאנס סיימו ראשונים ב-NBA.
      לא שיערתי לעצמי את שרשרת האכזבות האיומות שצפויה לי מאותו רגע של אופטימיות…)

      1. העונה הראשונה שבתור ילד בן 9 אח שלי הגדול ממני בעשור הדביק אותי באהדה להפועל ת"א כל הדרך ממרגלות הגלבוע לאוסישקין כמה וכמה פעמים בעונה הזו. להפועל הייתה קבוצה חד פעמית בעונה הזו.
        ואיך שכחת גיא את גדול גבוהי ישראל אי פעם פליישר?
        באמת שאת י-ם ובגליל של אז אי אפשר היה לשנוא….

        1. גם לי יש פינה חמה בלב לפליישר…
          אבל ב-93' אני די בטוח שהוא לא היה בסגל הקבוצה.
          שטיינהאור ואמסלם?
          הם, אם אני זוכר נכון, סיימו את משחק 5 מול ירושלים עם 20+ נק', 10+ רב', כל אחד.

      2. איזה שנה מטורפת זו הייתה! גם אני אהבתי מאד את פיניקס של קייג'יי מארלי ובארקלי שהיה ענק באותה שנה.
        את הקללות לאמסלם אף פעם לא אהבתי.
        הסדרות בין ירושלים להפועל ת"א נכנסו לפנתיאון. אני זוכר איזו אווירה סוערת הייתה במשחקים, לעומת קהל הקונצרטים בסדרה המקבילה בין גליל למכבי.
        רק להסתכל על השמות הישראלים בשתי הקבוצות כדי להתגעגע. באיזו קבוצה יש היום חזן, שפע, גורדון או או פרישמן אמסחם ושטיינהאור כשחקנים מובילים?
        הופעל ת"א באמת פספסה את הזדמנות חייה באותה עונה. מכבי בעונה הגרועה בתולדותיה, יתרון ביתיות, ועדיין לפספס את זה…
        למען הסר ספק השנאה הייתה ספורטיבית לגמרי

          1. אגב אני חושב שרלף ז"ל סיפר פעם שדייויד ת'רדקיל הגיע למשחק הראשון מול גליל מאוחר מאד, ולא היה מפוקס. אני לא זוכר אם זה בגלל שבילה בלילה או היה על איזה סל, אבל הוא לא הגיע מוכן לסדרה, וזה פגע מאד בקבוצה.
            למען האמת אני חייב לומר שאני מתגעגע מאד ליריבות הזו. היא הוציאה את המיטב משתי הקבוצות והלוואי והיום היינו רואים קבוצות עם גרעין ישראלי כל כך חזק שרץ שנים ביחד ונותן את האופי והיציבות לקבוצות. נותר רק להתגעגע.

  22. אורי, סחטיין לך שאתה נהנה מהכדורסל הישראלי ככה. ואני מניח שגם הרבה אנשים יזדהו עם מה שאתה אומר.
    אבל כמו כל אדם שמלא בעצמו, הטור בעיקר גרם לי חפש את הנקודות שלי להזדהות. אני אוהב כדורסל ומסוגל לעצור את כל העולם ואחיינו החורג אם יש סיכוי שאראה איזה משחק פיק אפ בשכונה. כשמדובר בכדורסל ישראלי, אני לא מוכן אפילו להתאמץ עד כדי ללחוץ על הלינק במחשב כדי שיפעל ברקע בזמן שאני מתחמק מלעשות עבודה חשובה יותר.
    אז מה יש לכדורסל הישראלי להציע עבורי? ההורים שלי לא לקחו אותי אף פעם למשחקים. עבור אבא שלי, כל פעם כשמזכירים ספורט זה לוקח אותו לטיול רחוק במורד הזיכרון כדי להיזכר אם היה ארואסטי בכיתה שלו או לא (התשובה היא שאף אחד מהם לא היה מספיק זמן בכיתה כדי לדעת). אז הערך הנוסטלגי קצת מתעמעם עבורי (גם ככה, זו הנוסטלגיה שלכם היום? עצוב שהדור שלכם לא ידע כמה נוסטלגיה הייתה טובה פעם). ועניין הקהל, שמצטער, לא מרגישים אותו מעבר לצרחות של רסקין והלינק של ספורט חמש המקרטע.
    אז מה יש לכדורסל הישראלי להציע עבור אחד כמוני?

    1. אלעד לאותו משחק ראשון בסדרה מול הגליל ת'רדקיל הגיע לפי השמועות הפוך לגמרי ומסומם עוד יותר, לא יודע מה האמת אבל לא נשמע מפתיע במקרה של השריף

      1. גם אם זה נכון ולמרות התפקיד המרכזי של תרדקיל, הפועל הייתה צריכה לשמור על הבית, אבל גליל ההיא הייתה קבוצה מיוחדת.
        איזה שנים נהדרות אלו היו כדורסל מקומי ברמה גבוהה וישראלים מרכזיים שעוררו הזדהות גדולה. צריך לצמצם את מספר הזרים גם במחיר של ירידה ברמה כדי להצמיח שוב ישראלים מובילים.

  23. אחרי כל שלל הביקורות, וההתחסדויות –

    על תיקח ללב טרחנים שכמותי.
    אחלה טור – כתוב היטב, רהוט, ובעל מסר חד וברור.

    בנוסף –
    סחתיין על איך שאתה עומד על דעתך.
    כל הכבוד.

  24. בואנה אורי …. אליפות
    עיתונות ברמות הגבוהות ביותר
    דיון סוער ומעניין
    בכללי בעיני שנאה לא מקדמת בהרבה.

    נהנתי מאד מהעיר ושמח עליו מאד
    עלה והצלח.

    נ.ב
    את פניני כמובן לשנוא ..זה לגיטימי .
    אבל רק במגרש.

  25. שנאה למישהו בגלל שהוא לא מהקבוצה ה"נכונה" היא לא דבראיכותי אלא דבר לא איכותי ורע ומגונה ואנטי ספורט, וכך גם קללות וניבולי פה, בדיוק כמו שירי השואה והנהמות לשחקנים שחורים וכדומה.
    מי שחושב שזה איכותי וחלק לגיטימי מהספורט אז אין לא כל מושג איך צריך להיראות הספורט ומהערך ספורטיבי!

  26. לגבי קללות וניבולי פה, רק מי שהוא שקוע בשחיתות מוסרית יכול לא לראות בהם דבר לא לגיטימי, מגעיל ומכוער ומגונה ופסול בכל קנה מידה מוסרי.

  27. יש דבר כזה שנאה ספורטיבית וזה לגמרי בסדר!
    כשמיאמי של לברון היתה מפסידה הייתי בעננים! כשמכבי מפסידה אני מבסוט, כשבית"ר ומכבי בכדורגל וריאל מדריד בכדורגל אמיתי מפסידות אני מבסוט עד הגג!

    מה הבעיה כאן בדיוק?
    אם לברון או רונאלדו עושים מהלך גדול ויוצא לי משהו כמו "בן ז..ה, איזה שחקן!" זה בעייתי? אני ממש לא חושב, נהפוך הוא – מי שאין לו את האלמנט הזה חווה את המשחק בעצימות נמוכה יותר ומן הסתם נהנה פחות. לא כל דבר צריך להיות "מתורבת" במאה אחוז. חלק מהכיף זה להשתולל מדי פעם – בין אם משמחה ובין אם מעצבים ותסכול. נראה לי שלזה אורי התכוון באהדה איכותית – אהדה שמכילה את כל מנעד הרגשות.

    צריך להפריד בין שנאה להגינות – אני יכול לשנוא(שנאה ספורטיבית, כן?) את ה"אויב", לשמוח בכישלונותיו ועדיין להיות מספיק ישר כדי להודות בגדולתו הספורטיבית. אין סתירה בין השניים.

    הבעיה מתחילה כשהשנאה היא לא שנאה ספורטיבית אלא שנאה עיוורת שגולשת מתחומי המגרש ואני בטוח שאורי לא התכוון אליה.

    נ.ב. השנה היתה לי שנה מעולה עם כל הפיאסקו של מכבי 🙂

    נ.נ.ב. אני לא מבין איך אפשר היה להיות אוהד פיניקס בסדרה ההיא מול הספרס ולא לתעב אותם עד העצם. זה נראה לי לא הגיוני(תגידו את המשפט הבא במבטא בריטי מלכותי: ברוס בואן נהג בברוטליות מסוימת כשהכה את סטיב נאש שלנו אבל דיאו וסטודומאייר שגו כשפרצו לתחומי המגרש ובכך הביאו על עצמם את עונש ההשעיה במשחק הבא. הלא כן?)

    1. הגדרת את מה שהתכוונתי אליו מבחינת השנאה. משום מה נוצר פה דיון גדול רק על הפסקה הבודדת הזו שהיא ממש לא עיקר הטקסט…
      נ.ב
      נ.ב= נזכר בצד (מולי הסביר לי וגם ידעתי לפני) לכן אני לא חושב שמותר לכתוב נ.נ.ב(:

  28. אהבה, שנאה, הכל שטויות ואני לא אומר את זה בהתנשאות, ספורט היום ב 99 אחוז מהמקרים הוא עסק לכל דבר. מנג'רים חותכים שחקנים בלי להניד עפעף( היי איינג' ), שחקנים עוברים קבוצות בלי טיפת אכפתיות או בושה( מי אמר לברון/ דוראנט). המטומטמים היחידים שעדיין אמוציונליים זה האוהדים. בשנים האחרונות, ככל שאני מתבגר, דווקא גישת האהדה האמריקאית מוצאת חן בעיני הרבה יותר. מי צריך חבורה של מטורפים, שונאים ומקללים בלי הפסקה?

  29. לא קראתי את הכתבה אבל אני יכול לנסות לענות על השאלה שבכותרת:
    כי אתה צעיר ותמים (תמים בקטע טהור), עם הזמן זה עובר.

    1. אשמח אם תקרא כדי שתוכל להגיד לי את זה עוד פעם. בהתחשב בזה שחצי מהכותרת הוא הגיל שלי הגיוני שההערכה שלך תהיה לא מדויקת.

      1. קראתי, האהבה/שנאה שלך כלפי קבוצות זה משהו שהיה רלבנטי לפני הרבה זמן, כשמעברים של שחקנים בין מועדונים היו נדירים יותר.
        אני מבין שזה רומנטי ויש בזה משהו מקסים (ותמים), אבל בימים שלנו אנו שבו שחקן מוביל אחד יכול לגדול במועדון אחד ולעבור למועדון אחר ולזכות בתארים, הלפרין ואליהו קופצים לי לראש, לא יודע כמה משמעות יש לדבר.
        היום אין באמת נאמנות ולא רק בספורט, אבי שמתקרב לגיל פנסיה עובד באותו המקום כבר 45 שנה, אני עובר חברה כל 2-3 שנים.
        אני יכול לומר בוודאות שהעובדה שאיני אוהד אף קבוצת נבא עושה לי רק טוב, אני בלתי משוחד ויכול להנות מכל משחק.

        1. נשמע נורא פסימי מה שאתה אומר. אני לא חושב שאין נאמנות בכלל וזה לגמרי לגיטימי ששחקנים עוברים קבוצות מדי פעם. למשל בר טימור גדל בחיפה והיום הוא משחק בירושלים. אני לא חושב שאוהדי חיפה רואים בו בוגד אף על פי שהוא עזב אותם לטובת ההתקדמות בקריירה. ואני מסוגל להתחבר אליו אף על פי שהוא לא גדל בהפועל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט