איזה ימים היו אז ב'שיאה סטדיום' בקווינס עם הצעירים דרל סטרוברי (מעל), ודווייט גודן (מתחת). וכמובן שאר השחקנים ששמותיהם מתנגנים כמו שיר נפלא של המשוררת רחל:  ג'סי אורוסקו… גארי קרטר… ריי נייט… רפאל סנטנה…לני דיקסטרה… קית' הרננדז… שחקנים נפלאים שאני זוכר כל כך טוב שאפילו אוהד יאנקיס מושבע כמוני נישבה ברישתם. גודן וסטרוברי היו – פשוטו כמשמעו – צעירים תמימים וטהורים אבל באותו זמן גם נאיבים וילדותיים – שלא יכולת שלא להתאהב בהם!

דווייט גודן בן ה-20, הפיצ'ר של המטס, מנצח משחק 14 משחקים ברציפות, ובכך מגיע ל-20 נצחונות, הפיצ'ר הצעיר ביותר בהסטוריה של הליגה להגיע ל-20 נצחונות. הוא יסיים את העונה 4-24 עם 268 סטרייקאאוטים ו-1.53 ERA, וכמובן בתואר סיי יאנג כ'פיצ'ר הטוב ביותר ב-MLB', ואז היו בטוחים שלפינו מתפתח הפיצ'ר הגדול מכולם בכל הזמנים.

היה לו גוף מושלם לפיצ'ר – 1.92 מ', LEAN, גמיש מאד למרות שריריו, עם זרועות ארוכות כאורך הגלות, ופני מלאך שחור. כשהגיע לניו יורק מטס הוא הפך כמעט מיד לתקווה הגדולה של אוהדי המטס נגד היאנקיס השנואה. הוא מיד קיבל את התואר "DR. K" (כש-"K" היא האות הידועה בבייסבול לציין סטרייקאאוט).

אני זוכר כאילו היה זה אתמול כשהוא הגיע ב-1984 למטס, צעיר בן 19, וגייל אשתי – אוהדת מטס סופר-מטורפת (על אמת!) – מעודדת אותי לקחתה לכל משחקיו הראשונים. הוא כבש את קווינס ולונג איילנד בסערה ב'שיאה סטדיום' ( רוב אוהדי המטס הם מקווינס ולונג איילנד. אוהדי היאנקיס הם ממנהטן, ברונקס, כשברוקלין היא בעיקר אוהדת הג'איינס והדודג'רס שברחו מערבה). כבר בשנת הרוקי שלו עשה את האול-סטאר, והוביל את הליגה כולה בסטרייקאאוטס. הוא היה 'הדבר הבא' בבייסבול ללא ספק קטן שבקטנים.

הטרוף ב'שיאה סטדיום' היה בשיאו. הרכבת לונג איילנד ריילרוד עוצרת בשיאה סטדיום, ולהגיע מביתנו למטס סטדיום היה עניין של 25 דקות. אפילו אני – אוהד יאנקיס מטורף – התלהבתי כל כך מגודן שבכל הזדמנות עליתי על הרכבת לראות אותו זורק. מלבד זאת הסטודנטים שלי התחילו לעשות אינטרנשיפ במטס וביאנקיס, והיתה זו חגיגה אחת ארוכה, בלתי מסתיימת.

חשבנו שאנחנו רואים את הפיצ'ר שישבור את כל השיאים ויהיה ה-GOAT על בטוח.

ב-1985 הוא זכה בסיי יאנג, בטריפל קראון (Triple Crown) עם רקורד של 4-24, ERA של 1.53, ו-268 סטרייקאאוטים. הכל בראשות הליגה. הוא גם סיים 16 משחקים מושלמים (זרק את כל 9 האינינגס).

בעונה הבאה, 1986, הוא היה כוכב המטס כשניצחו את הוורלד סרייס (1986 World Series.). הוא היה בדרך הבטוחה להפוך לפיצ'ר הגדול בהסטוריה. אבל אז התחילה הירידה. בתחילה איטית, ואז הירידה הואצה. היו לו עוד כמה עונות טובות אבל הקוקאין החל להרוס את גדולתו. אחרי עליות וירידות, הוא חתם עם היאנקיס ב-1996, זרק NO HITTER אחד, ועזר לקבוצה בדרכה לוורלד סרייס. הוא המשיך לזרוק עוד 4 שנים עבור קבוצות שונות, אך אף פעם לא עם ההצלחה הנדירה של שנות השיא שלו. ההתמכרות לקוקאין החלה שלוש-ארבע שנים אחרי כניסתו לליגה ומאז היתה זו מלחמה מתמשכת של שימוש ונסיון להתנקות.

בעיותיו עם סמים המשיכו אחרי פרישתו, עם כמה מאסרים לתקופות קצרות של כמה שבועות, ופעם אפילו ל-7 חודשים.

מה שמוזר ונשמע כאילו לא ייתכן עם גודן היא העובדה שהוא לא ניצח אף משחק פלייאוף ב-9 משחקים בהם עלה כפיצ'ר. הוא פרש ב-2001 אחרי שהיאנקיס חתכו אותו ב-SPRING TRAINING כשסיים קריירה עם רקורד נהדר של 112-194, אבל למרבה הצער רוב נצחונותיו באו לפני שהוא היה בן 25.

ב-2006 הוא הופיע ברשימת המועמדים ל-'היכל התהילה'  אבל רק 17 בחרו בו, 3.3%. לפי חוקי ה-HOF אם אתה מקבל פחות מ-5% אתה לא יכול להיות יותר מועמד ל-HOF ובכך מוצא מרשימת המועמדים. כמה עצוב שכוכב-על שיכול היה להיות היום שם של פיצ'ר ליד שמו של סנדי קופאקס, אפילו איננו – ולא יהיה אף פעם – חבר ב-HOF!

מי יודע לאן היה מגיע ללא ההתמכרות לסמים. אולי ל-GOAT של הפיצ'רים בבייסבול! היכרתי אותו…דיברתי איתו…הייתי בחדר ההלבשה איתו (סטודנטים שלי עשו אינטרנשיפ גם במטס, ואח"כ כששיחק ביאנקיס). טיפוס כזה נחמד ותמים. ילדותי ונאיבי בגיל 21. היה בו כזה תום וטוהר שלא יכולת לא להרגיש לגביו חום מיידי. כמה חבל שהסמים פגעו בו כל כך. לא חיסלו אותו, אבל בגלל סמים הוא איננו ב-HOF ולעולם לא יהיה!

עד כמה שידוע לי הוא 'התנקה' מסמים, ועבד כמה שנים עם היאנקיס, ואז במשרה מכובדת של PR עם האטלנטה ברייבס. בפעם האחרונה ששמעתי ממנו הוא שיחק בתכנית הטיווי של ד"ר דרו "ריהביליטציה של סלבריטיס מסוממים" Celebrity Rehab with Dr. Drew