שני רצים מפורסמים רצו אתמול את ריצת הפרישה שלהם. האחד פרש מפעילות ספורטיבית, השני החליט לפרוש מתחרויות באצטדיון ואולם, ולעבור למירוצי כביש בלבד.
המשותף ביניהם הוא ששניהם כשלו במשימה שאנחנו החלטנו שעליהם לעמוד בה: לזכות בזהב.
(אנחנו, הרי, החלטנו משום-מה שלהם מתאים אך ורק המקום הראשון.)
אז בימים האחרונים, ועוד יותר היום, מיליוני לחיצות מקלדת בכל רחבי העולם עסקו בשאלה "האם הם פרשו מאוחר מדי?" ובשאלות הנלוות אליה:
"האם היה עליהם לפרוש בשיא?" (כדי לספק את החלומות שלנו לגביהם!)
"האם מורשתם נפגעה מה'כישלון'?" (כישלון? אחד זכה במדליית ארד ונפצע במירוץ השני, והשני זכה בזהב במירוץ הראשון ו"רק" במדליית הכסף במירוץ השני.)
והשאלה העקרונית מכולן: "מתי בכלל ראוי שספורטאי מצליח יפרוש"?
אז הנה התשובה שלי לכל השאלות הללו במילה אחת:
זכותם!
בשלוש מילים:
"זה רק עניינם!"
ובחמש מילים:
אין ספק. ואני חושב שכולם מסכימים שהאליפות האחרונה לא גורעת מאומה מההישגים שלהם לאורך השנים.
רק תיקון קטן – בולט זכה בארד ולא בזהב השנה
תוקן, תודה!!!
שאלה ממי שלא שוחה באקטואליה וכבר 12 שנים בלי טלויזיה: מיהם השנים ?
אפשר אולי קצת חומר על הנושא ?
אחד זה בטח בולט, כי הוא פרש עכשיו ואני מזהה את הצללית אבל מיהו איש המסתורין השני ? רוגל נחום ??
מו פארה
צודק ב-100%, מולי. (לדעתי)
אין מה להשוות .
פארח לקח כאן זהב ב 10 כסף ב 5 .
הוא למרות שלא זכה בדאבל עשה בהחלט את שלו.
בולט לעומת זאת היה מוותר ברצון על האליפות.
יחד עם זאת בולט עדיין צעיר יחסית (גאטלין האלוף גדול ממנו ב 4 שנים ) ככה שיכול להיות שדווקא הכישלון ייתן לו דרייב מחודש ואם יקבל דרייב שכזה הוא יכול עוד לחזור לקידמת הבמה.
בהקשר זה עוד נתון מעניין .
אם איני טועה אף אחד /אחת לא הצליחו לפחות עד כה לקחת צמד מדליות זהב.
אפילו ואן ניקארק עשה זהב וכסף כנ"ל פארה.
זה נכון גם לנשים אך היום יש הזדמנות לקנייתית לקחת את הדאבל ב 5 ו 10 .
הימים של לואיס ,גונסון ,בולט ,בקלה וגרבסילסי נראים רחוקים מאד.
בולט לא יחזור, הוא כל הזמן אומר שהוא לא יכול לתת יותר ומצבו הגופני מחמיר משנה לשנה. חבל שזה נגמר ככה אבל אף אחד לא יכול היה לדעת לפני האליפות שזה מה שיקרה, כולל בולט עצמו שרץ 9.85 השנה.
גם פלפס אמר שהוא לא יחזור.
ייתכן וכן וייתכן ולא .
אם יש איז שהוא סיכוי לחזרה זה הכישלון בלונדון.
לפלפס היה נמאס משחייה,לעומת בולט שדועך מקצועית
תודה מולי. צודק לחלוטין.
רק לתקן שפארה עובר לריצות כביש ולא לריצות שדה.
תוקן בתודה
פוסט מצויין.
הכותרת הטעתה אותי, הייתי בטוח שאתה מדבר על ביטול חוק הצעדים ב- NBA שהורס את הכדורסל
🙂
פרשו בול בזמן עם סיומת קלאסית מהסרטים שרק מראה שהם מודעים לגופם וליכולתם ויודעים שזה בדיוק הזמן לפרוש בלי להשאיר תהיות.
ענקים וגדולים.
אני חושב שיש פה משהו סימלי ויפה. בסופו של דבר כולם בני אדם גם אגדות חיות כמו בולט . עם זאת וואלה התבאסתי בשבילו.
אני דווקא מעריך לא פחות ספורטאיים שנשארים בתחום גם אחרי שיאם, זה השלב בו ברור לי שהם פה בגלל האהבה, לא הכסף או הסיכוי להצליח.
בכל מקרה, אין מילה שנואה עליי יותר בספורט יותר מ'מורשת'. לצ'רציל יש מורשת, לפרס יש מורשת, לאורן חזן יש מורשת. לספורטאי יש קריירה
להפך מי שנשאר אחרי השיא זה בד"כ קשור לכסף
פדרר, ג'ורדן, דנקן, ניסים כהן…
כמו בלא מעט דברים בחיים –
יש, ויש.
אחחחח ניסים כהן
בד"כ אני נותן אותו בתור דוגמא יחד עם כארים…..
איפה הוא שיחק בכלל ? נתניה ?
אם אני זוכר נכון –
בית"ר תל אביב.
אכן כן רוב הקריירה בביתר ת"א שהחזיקה בשלישית הכהנים.
ניסן,ירון וכמובן ניסים
אני לא יודע למה, אבל דווקא שם הקבוצה בית"ר תל אביב (עם ניסים כהן כמובן) עושה לי פלאשבק לשנות ה-80' כשכדורגל ישראלי עוד עניין אותי (מאוד עניין)..
מולי יא פלזפן
חן חן, ולא סתם אלא פלזפן בגאון!
יפה מולי, ואני מסכים איתך ב 100%.
ספורטאי חייב לפרוש אחרי השיא כי אחרת איך הוא ידע שהוא הגיע לשיא? הוא חייב להרגיש את הירידה כדי לדעת איפה הוא.
יש בי הערכה לספורטאים שממשיכים להתחרות בפאזה השניה שלהם כאשר הם כבר לא עליונים פיסית על הסביבה שלהם (ע"ע מייקל ג'ורדן, טים דאנקן, ריי אלן, אוטוטו לברון)
פדרר.
כמה כתבו שבחרותו מביישת את נעוריו?
עבורי, דווקא ההפסדים בגמרים לדג'וקוביץ' (ב-14' ו- 15'),
עליהם העפיל אחרי כמעט שנתיים ללא גמר גראנד סלאם,
היו אלו שהראו עד כמה הוא ענק.
לראות ספורטאי ענק כמוהו מעניק יוצק תוכן חדש למושג "ספורטאי",
תוכן שכשור יותר לרוח מאשר לנתונים פיזיים.
אם היה פורש אי שם ב-2013 או 2014,
אז אנחנו כאוהדי ספורט, היינו המופסדים.
קשור.
ידעתי ששכחתי מישהו חשוב
עגל הגבתי לשאלתך בדיון הארוך של שריפת גופה כן או לא בתחתית רשימת התגובות
כמובן שאתה צודק מולי.מודה שפעם באמת חשבתי בצורה הפוכה והתבאסתי שספורטאי גדול עושה "פדיחות" אבל אז הבנתי מה שאתה כותב .זכותם המלאה להמשיך עד אשר הם מחליטים שזהו מספיק .
מה שכן קצת צורם לי זה שלפי מה שקראתי אז בולט בכלל לא רצה להגיע לאליפות הזאת והתכוון לפרוש מיד אחרי ריו ורק בגלל לחץ של פומה הוא המשיך
המאמר והדיון אחריו חשובים ומעניינים, אבל מי שהזכיר את ניסים כהן (גיא ?) הרג אותי.
כתבתי על זה בדיון אחר-
מייקל ג'ורדן אמר לאחמד רשאד בראיון חגיגי לכבוד יום ההולדת ה-50 של אלוהים (בניגוד לחמשת אלפים שבע מאות ומשהו שקרמר מכיר) שהדבר שהכי מצער אותו ("מצער" זו מילה קצת גדולה, נסתפק ב"טיפהל'ה מבואס אבל ממש בקטנה") הוא שלא יצא לו להפסיד בסדרת גמר לאחר ששת האליפויות ובכך להעביר את השרביט הלאה..
רק לי זה מזכיר את "אני עובד קשה מדי", בתור תגובה לשאלה 'מה החסרונות שלך' בראיון עבודה? לתחושתי, אם ג'ורדן היה מפסיד בסדרת גמר הוא היה עושה הכל כדי למחוק את זה, כולל להמציא מכונת זמן.
ויש כאלה שטוענים שזה באמת כבר קרה…
מצויין, ובדיוק בזמן
אני מופתע מולי שהשאלה בכלל עולה ושאתה מתיחס אליה .
המחוה של זוכה הזהב לזןכה הארד אומרת הכל.
הצופים קיבלו פדישה מדהימה ועכשיו בולט פורש כבן אנוש מישהו ניצח אותו פעם בריצה משמעותית .
חושב שאין כבוד גדול מזה לספורטאי .
אתה לחצת על בולט לא לפרוש?