זרעי קיץ – בלוג כדורסל ישראלי (1) / גרשון רוקח

זרעי קיץ – בלוג כדורסל ישראלי (1) / גרשון רוקח

הקיץ הנוכחי היה אחד הדרמטיים, המשונים והמשמעותיים שהכדורסל הישראלי עבר בשנים האחרונות. בעצם, הקיץ המשונה התחיל כבר בעונה שעברה בהחתמה של אריק שיבק במקום בגאצקיס אי-שם לפני הפלייאוף. החתמה שעליה אמר דייויד פדרמן ש"לא דיברנו על כסף, אריק רק רצה לעזור" (הציטוט לא מדויק, הרעיון ההזוי כן). מהרגע ההוא הליגה ,שממילא היתה משוגעת, ירדה לחלוטין מהפסים. אילת וחולון, הקבוצות במקומות 1-2 להזכירכם, הודחו ברבע גמר מול ראשון הבינונית וחיפה הקשוחה בהתאמה. הפועל ירושלים נכנסה לפיגור 2-0 מול נהריה נטולת שחקני הפנים ויצאה ממנו עם 3-2, ודווקא מכבי עם המאמן הפילנתרופ, החליטה להתאושש ולטייל בקלילות מול בני הרצליה נטולת הישראלים.

מכבי שהגיעה לפיינל-פור עם רוחות של שינוי התרסקה בחצי הגמר מול חיפה של ורגאס ודיברתולומיאו. ירושלים טיילה בחצי גמר מול ראשון באחד הרגעים הייחודיים שבהם הצפוי אכן התרחש. בגמר, ירושלים ניצחה את חיפה עם ערב של 0 (אפס!!!) סלי שדה מהישראלים ובהצגה גדולה של הקו האחורי הזר ג'רלס-דייסון-קינסי. אותה הפועל ירושלים שהתאפיינה במשחק סוליסטי, שהכריזה שהליגה לא מעניינת אותה עד חודש מאי, שהביאה זרים כושלים במהלך העונה, אותה ירושלים זכתה בסופו של דבר באליפות שלא בטוח שהיתה ראויה לה.

ירושלים חוגגת אליפות..עונה הזויה.
(צילום: אתר מנהלת הליגה)

את כל זה אתם יודעים, אבל בעיניי, השנה האחרונה ובעיקר הסיום שלה הוא המפתח להבנה של כל מה שקרה פה בקיץ. בכל שבוע אני אנסה לעשות סיכום קיץ של כמה נושאים הזויים, מרגשים ועצובים מהכדורסל הישראלי. נתחיל הפעם מהקיץ של מכבי תל-אביב וההופעה של נבחרת העתודה באליפות אירופה בכרתים. כל זה כדי להעביר את הזמן עד שזעפרני יחזור לסיקור המופלא שלו.


נבחרת העתודה

בשנת 2000 חגגתי בר-מצווה, והכדורסל היה כבר חלק משמעותי מאוד מחיי, אבל זה היה הקיץ הראשון שבו עקבתי, יחד עם כל עם ישראל, לא רק אחרי הנבחרת הבוגרת אלא גם אחרי הנבחרת העתודה של ישראל. החבורה של יורם חרוש שכללה את בורשטיין, אפיק ניסים, שחר גורדון, יניב גרין, ארז כץ, אורי יצחקי, איציק אוחנון, שמוליק ברנר ומשה מזרחי ועוד כמה שמות שנעלמו מאז מהנוף, הטריפה לי את הקיץ. ההתרגשות שהחבורה הזו עוררה בי היתה קשורה בכך שבתור אוהד הפועל ירושלים ונבחרת ישראל מעולם לא זכיתי להצלחה אמיתית של קבוצה שלי באירופה ופתאום חבורה של שחקנים צעירים ודי אלמוניים, הופכת להיות מקור ההזדהות האישי שלי. החבורה המזהירה שהגיעה לשיאה באותו חצי-גמר זכור נגד ספרד של פאו גאסול, הפסידה בצורה קורעת לב לסלובניה בגמר של אותה אליפות. כל חובב כדורסל ישראלי זוכר את אותה נבחרת, את הרוח המיוחדת שהביאה לאותו קיץ (ולזה שאחריו עם שלב בתים מדהים באליפות העולם וההפסד המאכזב ההוא לרפובליקה הדומינקנית ברבע הגמר).

בדרך כלל, יש נטיה להביט על נבחרות ישראליות צעירות שהצליחו במבט מזלזל, השאלה הקבועה "מה נהיה מאותם שחקנים?" הפכה לאם כל הקלישאות בכתבות על נבחרות עבר.

הלך המחשבה הזה, שמאפיין מאוד את הספורט הישראלי, לא מבין את מקומן של נבחרות צעירות. בפשטות, הנבחרת הבוגרת רלוונטית בערך ל-13-14 שנתונים בכל פעם (גיל 21-34 פחות או יותר), המחשבה האווילית שכל שחקן שהשתתף בנבחרת צעירה שהצליחה אמור להיות שחקן נבחרת, פשוט לא מחוברת להיגיון ולמספרים. נבחרת צעירה מוצלחת אמורה להוציא כוכב או שניים לנבחרת הבוגרת ועוד מספר שחקנים משלימים במקרה הטוב. נבחרת כזו יכולה להוות שלד, אבל ממש לא לעלות כמו שהיא לנבחרת הבוגרת.


מבט מפוכח על השמות מגלה שהנבחרת הזו הצליחה להוציא לנבחרת הבוגרת בדיוק מה שאפשר לצפות מנבחרת כזו- שני כוכבים בדמות בורשטיין ויניב גרין שהיו הסלע של הנבחרת הבוגרת כל עוד יכלו, אפיק ניסים שרכש גם הוא מקום של כבוד בנבחרת לאורך השנים, ארז כץ ומשה מזרחי שהופיעו גם הם בנבחרת ועוד כמה שחקני ליגה טובים או בינוניים.   

"איפה הם היום?" – אם כל הקלישאות

 

נבחרת העתודה הנוכחית פתחה את אליפות אירופה בסערה, מאזן 0-3 בשלב המוקדם כולל ניצחון מרשים על מעצמת כדורסל מליטא. הבעיה היא שבאליפויות של פיב"א הפער בין הצלחה לכישלון מתנקז בדרך-כלל למשחק אחד. במקרה של נבחרת העתודה הדבר נכון שבעתיים (באמת כתבתי את זה?), כיוון שכל הנבחרות המשתתפות "מעפילות" (אפשר לומר העפלה כשאף אחת לא מודחת?) לשלב שמינית הגמר. השלב המוקדם בסך הכל קובע את סידור המשחקים עד הגמר, אך אינו מסנן אף נבחרת. וכך, למרות שלב בתים דומיננטי ומרשים, נבחרת ישראל עוד יכולה למצוא את עצמה בדרג ב'. הפער בין הצלחה לכישלון, בין תהילה לזלזול מופגן תלוי במשחק אחד מול נבחרת חלשה יותר.

ישראל תפגוש בשמינית הגמר את איטליה שסיימה את הבית המוקדם (בית המוות של האליפות) במאזן נקי מניצחונות ונראית כמו נבחרת פחות טובה ומוכשרת מזו הישראלית. על הנייר, נבחרת ישראל  צריכה לעבור מחר לרבע הגמר.  מצד שני, לפני שבוע וחצי הסתיימה אליפות העולם עד גיל 19 ובה נבחרת איטלקית לא מוכשרת בעליל קפצה בכל פעם מעל המשוכה שעמדה מולה ומצאה את עצמה בגמר בניגוד לכל הציפיות. אז מה יהיה? אין לדעת, אבל אני מאמין בחבורה הישראלית. המקום הראשון הבטיח לישראל דרך פשוטה יחסית בדרך לחצי הגמר. ניצחון על האיטלקים יביא את ישראל לרבע-גמר מול שבדיה או איסלנד. שתי נבחרות בינוניות יחסית באופן כללי ובאליפות הזו, שישראל אמורה להצליח לעבור. משם מגיעים לחצי-גמר והדרך לתהילת עולם קרובה מתמיד.

אבל כפי שכתבתי, המבט על הנבחרת הזו צריך להיות גם, ואולי בעיקר, בראיה עתידית, ופה אני חושב שהבשורות טובות אפילו יותר. אם דיברנו קודם לכן על מפתח של כוכב עתידי אחד או שניים עבור כל נבחרת מצליחה, בנבחרת הזו קל מאוד לזהות אותם.
לתמיר בלאט יש לא מעט חסרונות, הוא נמוך מאוד, לא אתלטי ברמה שתכפר על הגובה, החדירה שלו לסל עדיין לא מהווה איום והוא לא פיתח 'פלואוטר' שיאפשר לו לסיים בצבע בלי להיכנס ליער שמחכה שם. ובכל זאת, תמיר בלאט הוא נכון לעכשיו השחקן הטוב ביותר באליפות אירופה עד גיל 20.

איך זה קורה?  בלאט הוא בראש ובראשונה רכז- ניהול המשחק, ראיית המשחק והפיקנרול שלו הופך אותו ליופי של שחקן לנהל לך את המשחק. אבל לתמיר בלאט יש משהו נוסף. הוא קלעי אדיר ולא מספיק מוערך. הוא מזכיר במובן הזה קצת (מקווה שאלוהי הכדורסל וגיא יסלחו לי על ההשוואה) את סטיב נאש. נאש היה אחד הקלעים הכי טובים בהיסטוריה של המשחק, אבל נאש ידע כיצד להפוך את היכולת הייחודית הזו לכלי נשק שמאפשר לו לשלוט במשחק. השימוש של בלאט בחסימות של הגבוהים, יחד עם העובדה שאסור ללכת 'אנדר' מולו בחסימה הופכת את בלאט לשחקן פיקנרול טוב. הוא יהפוך להיות שחקן פיקנרול כמעט מושלם ברגע שהוא יפתח זריקה מ3-4 מטרים שמתאימה ליכולת הכדרור שלו. קטש גם מנצל את יכולת הקליעה המצוינת של בלאט בכך שהוא נותן לעיתים לרועי הובר לנהל את ההתקפה ובלאט מחכה בנקודות הרגישות של האיזורית על מנת להיות פנוי לשלשה.


לשחקנים נמוכים יחסית יש לפעמים את הקושי לעשות את המעבר לבוגרים, אבל תמיר בלאט נתן עונה לא רעה בכלל בהפועל תל-אביב ויש לי תקווה שהוא מתחיל להבין אילו התאמות הוא צריך במשחק שלו לעשות על-מנת להפוך לטל בורשטיין של הנבחרת הנוכחית (לא מבחינת תפקיד, אלא מבחינת "הכוכבות" שלו בנבחרת הבוגרת). המעבר להפועל חולון בהקשר הזה עשוי להיות בשורה רעה, זאת בשל הנוכחות של שלומי הרוש וההחתמה של חנן קולמן. אבל לקיץ של הפועל חולון נגיע בבלוג אחר.

תמיר ודיוויד בלאט. משפחת אצולה.


הכוכב העתידי השני מהנבחרת הזו יכול וצריך להיות יובל (עם צירה, כמו שנת 50) זוסמן. זוסמן הוא גארד גבוה עם יכולת קליעה לא רעה, שליטה בכדור וחדירה טובה לסל. המספרים שלו באליפות מצוינים עד עכשיו, גם אם יש תחושה לעיתים שהוא מעט מהוסס ולפעמים מוותר מהר מדי על הכדור. מלבד היכולות ההתקפיות המגוונות, זוסמן גם נחשב שומר מצוין ומוכיח את זה באליפות. ועוד משהו, הוא צעיר מכולם בשנה.  בדומה לליאור אליהו בשנת 2004, גם יובל מצליח לבלוט בנבחרת מרשימה על אף שהוא צעיר משאר השחקנים.  אפילו יותר מבלאט, ליובל זוסמן יש את הסייז, הכישרון והיכולת להיות העתיד של הכדורסל הישראלי ונראה שהאליפות הזו מקרבת אותו לכך. אז מה יהיה בעונה הבאה? מצד אחד, זוסמן שיחק העונה בליגה שניה ונתן מספרים לא רעים בכלל (סביב 11 נקודות) ואולי הצעד הנכון יהיה להישאר בליגה השנייה, מצד שני, הוא שייך למכבי תל-אביב שבהינתן האופציות הישראליות שנותרו בשוק, עשויה להשאיר אותו אצלה. אני בכל מקרה מקווה שהוא יגיע לאשדוד או לגלבוע, מקומות שהוכיחו שהם יודעים להיות כר נוח להתפתחות של שחקנים.


יש עוד המון מה להגיד על הנבחרת הזו, אבל נסיים בסימן שאלה מדאיג. דניאל קופרברג נראה ודובר בקיץ שעבר כעתיד של הגבוהים הישראלים, אבל אחרי עונה כמעט בלי דקות בחיפה, נראה שקופרברג די עומד במקום. הוא לא מספיק מגוון, וכדורים עדיין בורחים לו מהיד. בשנה שעברה, כאחד השחקנים הצעירים בנבחרת, קופרברג נתן מספרים טובים יותר ממה שהוא נותן באליפות הזו. למרות הכל, קופרברג הוא עדיין הגבוה המוביל של הנבחרת הזו. נקווה שהדומיננטיות של בלאט וזוסמן (והובר, שנפלא בדקות שלו) הן אלה שפוגעות במספרים של קופרברג והוא ימשיך ויאיץ את ההתקדמות שלו.

 

איזה מכבי? מכבי שלנו?
במערכון המונומנטלי של הפרלמנט, חוזרת כל העת השאלה "איזה אמציה/אבי/שאולי/כרמלה? אמציה שלנו?". אוהדי מכבי תל-אביב מעיפים מבט בסגל הקבוצה, שומעים על כל החלטה וחושבים "איזה מכבי? מכבי שלנו?". אז כן, אחרי כמה עונות כושלות החליטו ללכת במכבי על שינוי בדפוסי החשיבה. השינוי בא לידי ביטוי הן ברמה המקצועית והן ברמה הכלכלית והמערכתית.

גל מקל, יוגב אוחיון, ג'ו אלכסנדר, גיא פניני וסילבן לנדסברג – כל הישראלים הללו עזבו את מכבי בחודש האחרון. מדובר בשינוי במצבת הישראלים שאני לא זוכר במכבי ב-20 השנים האחרונות. במכבי הגיעו למסקנה שהצוות הישראלי לא מצליח להוות את ההבדל בליגה והוא חייב ריענון. זו היתה ההחלטה באופן שטחי, באופן העמוק יותר מכבי החליטה שהיא רוצה ישראלים שיודעים לתפקד כרול-פליירס. כאלה בעלי תפקיד מוגדר שאינם זקוקים לכדור או לדקות רבות על-מנת לתרום.

אתחיל מטפיחה קלה על השכם ויחסי ציבור בינוניים- בשנה שעברה כתבתי טור על המצב של מכבי, בו נכתב:
"במקרה כזה עדיף שחקן בינוני כמו ג'ון דיברתולומיאו של חיפה. אחד שיקלע כשהוא פנוי, יתחיל את ההתקפה ולא יתבייש לעשות עבירות. מקל שחקן טוב יותר, אבל אין סיבה למאמן להביא את היכולת המרכזית שלו לידי ביטוי באופן קבוע".

http://www.hoops.co.il/?p=86131

נתחיל בהבהרה קצרה, למרות הפלייאוף המדהים של דיברתולומיאו, מכבי לא החתימה אותו בגלל חמישה משחקים בחודש מאי. לא בגלל היכולת באותם חמישה משחקים ובעיקר לא בגלל צורת המשחק. בחמשת המשחקים הללו, דיברתולומיאו קלע בלי הכרה, הוא לקח את הכדור לסל, זרק על שחקנים מ-9 מטרים ופשוט לא יכול היה להחטיא. אבל דיברתולומיאו של הליגה הסדירה הוא שחקן סולידי יותר, הוא שומר מצוין, ויצר יחד עם ורגאס צמד בולדוגים אמיתי, והוא קולע את השלשות הפנויות באחוזים גבוהים. דיברתולומיאו של הליגה נותן למכבי בדיוק מה שמצפים מגארד מחליף- שלשות והגנה. גל מקל שחקן טוב יותר מדיברתולומיאו, הוא בוודאי רכז טוב יותר, אבל גל מקל לא מועיל לקבוצה כשהוא לא עם הכדור. הוא לא קולע שלשות פנויות באחוזים גבוהים והוא מתקשה לתפקד כשהוא רחוק מהכדור. כשגל מקל מחזיק בכדור, הוא רכז נחמד, הוא פשוט לא רכז ברמת יורוליג. מכבי מעדיפה 15 דקות של הגנה ושלשות מאשר 15 דקות של ניהול משחק טוב, אבל לא מספיק טוב.

 

דיברתלומיאו בחלומות של מנהלי מכבי תל אביב.

בהמשך לקו החשיבה הזה, מכבי החתימה את השחקן הישראלי הכי טוב בשוק- אלכס טיוס. טיוס הוא האבטיפוס של הגבוה היורוליגי החדש והמוגבל- רים פרוטקטור ושחקן פיקנרול. זהו. הוא לא יודע לעשות שום דבר אחר ולא מתכוון לעשות שום דבר אחר. טיוס היה שם בגביע של 2014 ומכבי מצפה שהוא יביא לה בדיוק את מה שהביא אז (מינוס שביתות איטלקיות והתבכיינויות תכופות). מכבי לא מחפשת שחקן מטרה בצבע כמו צירבס או שחקן עם כישרון התקפי כמו אלכסנדר. היא מחפשת שחקן לתפקיד מסוים עם יכולות מסוימות. את זה טיוס עושה בצורה מושלמת.


גם ההחתמה של ג'ייק כהן מגיעה מהכיוון הזה, ריבאונדר טוב ושחקן שקולע שלשות כשהוא פנוי. ג'ייק כהן יקבל 10-15 דקות מקסימום ולא ינסה לעשות שום דבר אחר חוץ מהגנה סבירה, ריבאונד ושלשות. בקבוצה שתתבסס המון על הפיקנרול בין ג'קסון לטיוס, הריווח הזה, של כהן (ושל דשון תומאס), יכול להיות קריטי.


הערה קטנה לפני שממשיכים, יש נטיה לראות בכל שחקן גבוה שזורק משלוש סטרץ' 4, אבל סטרץ' 4 אמיתי שבאמת מרווח את ההגנה חייב לקלוע באחוזים גבוהים כדי שלהגנה לא ישתלם לעזוב אותו. ג'ייק כהן קלע בעונה האחרונה ב29% לשלוש מול ההגנות החלשות של ליגת העל. במספרים כאלה, אף אחד לא ייצא עליו בטירוף והיריבות של מכבי תוכלנה לצופף את ההגנה ולהקשות על ג'קסון להגיע לסל.


שמו של פייר ג'קסון חזר כבר פעמיים בפסקאות האחרונות וזה לא מקרי, מכבי של העונה, אלא אם כן היא תפתיע בהחתמה יוצאת דופן, תקום ותיפול על ג'קסון. הבחור הוא תעלומה מסוימת ברמה האירופית כי הוא מעולם לא הוביל קבוצה במשך עונה שלמה. מדובר בגארד נמוך ומוכשר מאוד. ניסיון היורוליג הקצר שלו לא מזהיר (אצל אוברדוביץ' בפנר), אבל ג'קסון נראה כמו שחקן שחייב שהקבוצה תהיה לגמרי שלו, לפחות בדקות שהוא משחק. נראה שספאחיה, שתמך מאוד בהבאתו, ייתן לו את המפתחות ומעניין כמה רחוק הגארד האקספלוסיבי יוכל להביא את מכבי תל-אביב. על מייקל רול (יופי של החתמה) ודשון תומאס (פחות יופי) אנסה לכתוב בעתיד.

ברמת המקרו, מכבי הולכת לשלם העונה הרבה פחות לשחקנים. נכון לעכשיו, רק דווין סמית' יושב על חוזה של מעל מיליון דולר וגם ממנו תשמח מכבי להיפטר. פייר ג'קסון הוא השחקן היקר ביותר שהוחתם והוא ירוויח העונה 900,000 דולר. לשם השוואה, בעונה שעברה החתימה מכבי את ווימס, צירבס, גאודלוק, סמית' וקווינסי מילר (לפני הפציעה) על חוזים של למעלה ממיליון דולר. נראה שמכבי הפסידה לא מעט כסף בעונה שעברה ובונה על כך שהמותג מספיק חזק כדי להצליח לשמור על הכנסות דומות, גם כאשר ההוצאות נמוכות בהרבה.


ונקודת מבט נוספת ואחרונה על הקיץ הזה של מכבי: נראה שמכבי קצת מוותרת על האתוס המכביסטי. האתוס הדורסני שרואה ברוח המועדון מימד מיתי שמכניע לבדו קבוצות, לא קיים בבניית הקבוצה הנוכחית. מכבי ויתרה על פניני ויוגב, ותשמח לומר שלום גם לדווין סמית'. השלושה הללו, ובעיקר פניני וסמית', מייצגים את הפחד שמכבי מטילה על יריבותיה מעבר לכל הבדל כישרון או כסף. נראה שבמכבי הבינו שווינריות לבדה לא מביאה ניצחונות והיא חייבת להיות מלווה בכישרון ורגליים צעירות. קשה לראות מי במכבי הנוכחית מכניס את הירושלמים לשיתוק כפי ששארפ, פניני ודווין סמית' עשו בכל פעם שעלו לזריקה במלחה או בארנה. מכבי הנוכחית בונה בעיקר על להיות הקבוצה הטובה, המוכשרת והרעננה יותר ופחות על סיפורי גבורה לא רלוונטיים. זו תפיסה הגיונית, למרות שהאתוס המכביסטי היה זה שהביא את הגביע בעונה שעברה, אך יש בה בעיה אחת: נראה שהקבוצה שמכבי בונה פשוט לא מספיק מוכשרת כדי לוותר על המכביזם.

למי ששרד עד פה, שבוע הבא אסכם את המסע של נבחרת העתודה, אכתוב את השנקל שלי על שון דוסון וכארם משעור שלא זכה להתייחסות ואנסה לגעת בקיץ שעבר על הפועל ירושלים.

בברכת סיום הקיץ ושזעפרני יחזור לכתוב,
גרשון.              

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. תודה נהדר, אני חושב שההחתמה הכי גדולה של מכבי העונה זה ספחיה, אני חושב שאם יתנו לו לעבוד הוא יעשה עבודה נהדרת. הבן אדם מבין כדורסל ואני חושב שהשנים באטלנטה(ששיחקה נהדר בשנים האלו, למרות הירידה ביכולת העונה) רק עשתה לו טוב.

  2. קשה לי לקרוא סיכום של הקיץ של מכבי כשברור שחסרים עוד שניים שלושה שחקני חמישייה. ועדיין, קיץ מוזר, מאוד. אני חושב שאתה מזהה יפה את הלכי הרוח ועדיין, חסרים לי כמה חלקים בפזל כדי להבין מה בדיוק ספחיה מנסה לבנות שם.

    על הליגה והעתודה כתבת נפלא, כהרגלך, יש לומר.

  3. טור נהדר גרשון.

    לגבי מכבי, ניקוי האורוות הגיע כנראה שנה אחת מאוחר מידי. גיא פניני כבר בן 33 (עדיין ילד חוצפן אבל כבר בן 33). מקל הראה, שוב, שהוא לא שחקן יורוליג וגם מההבטחה של סילבן ואלכסנדר כבר לא נשאר הרבה. קצת חבל לי על יוגב שדווקא כן הוכיח שהוא שייך לרמות האלו אבל הוא קצת הלך לאיבוד בשנים האחרונות, מה גם שהוא כבר בן 30 ולרכז שמתבסס על אתלטיות ואנרגיה זו כבר תחילת הסוף.

    אני מאוד מתפלא על ההחתמות של כארם משעור וג׳ייק כהן. שחקנים טובים בסך הכל אבל ממש (ממש) לא שייכים לרמות הגבוהות של אירופה. יותר מידי מזכיר לי את ההחתמות של אבישי כדיר ודגן יבזורי, וגם פה זה יגמר בחשבון בנק מנופח ופצעי לחץ בישבן.

  4. לא כל כך מבין את הבנייה הישראלית של מכבי שכרגע יש לה רק גארד ישראלי אחד דיברתלומאו ולא ממש נשארו פנויים טובים בשוק אפילו לרמת הליגה. העזיבה של בלאט את הפועל ת"א לדעתי בגלל הסיכוי לחשיפה במסגרת אירופית בחולון כי בהפועל לדעתי הדקות שלו היו הרבה יותר בטוחות.
    קופרברג וגם רויה שנחשפתי אליו רק הקמפיין הזה צריכים להפוך לפרוייקט לאומי ברמת הגבוהים, גם אם לא הכי מוכשרים אין לנו יותר מדי כאלה וחייבים לטפח ולקדם אותם.

    1. קראתי איפהשהו (איך כותבים את המילה ׳איפהשהו׳? גיא?) שבלאט הלך לחולון כי הוא ואבא שלו חושבים שדן שמיר ישדרג לו את המשחק.

      1. כן גם זה… די אבסורד אבל מי שהכי שיפר אותו עד עכשיו זה
        שרון אברהמי והפציעה של לימונד בזמנו שיחד הפכו אותו בגיל 19 לשחקן של 20-25 דקה בליגה הבכירה.

      2. איפה שהוא.

        הצירופים הישנים (מהו, מיהי, איפה, משהו), צירופים שמופיעים במקורות, או בספרות חז"ל, מותרים.

        הצירופים החדשים (איך שהוא/איכשהו , מתי שהוא/מתישהו, איפה שהוא/ איפשהו),
        בהם מומלץ להשתמש בדרך הלא מחוברת בגלל שכאשר כותבים אותם בתיבה אחת מתקבלת מילה שהטעמתה מלעיל דמלעיל (שתי הברות מן הסוף) הנחשבת לא תקנית בעברית.

        (וזה חוץ מהעובדה ש-'איפה' זו מילה שהיא כבר צירוף של 2 מילים:
        הצירוף של 'אֵי' ו-'פֹּה'.)

  5. העתודה משחקת כדורסל נהדר. זוסמן הוא בהחלט השחקן עם הפוטנציאל הכי גבוה בנבחרת – במשחק נגד אוקראינה נראה כמו פרוספקט ל-NBA.
    מי שמשחק נהדר זה מירון רוינה. הוא היה השנה גבוה מחליף בכפר סבא ומשתפר בלי הפסקה (2.02 שמוריד כדור לרצפה ומוביל התקפות מעבר, שומר מעולה וריבאונדר טוב. יש רק בעיה של התמצאות במגרש).

    1. אני ראיתי את רוינה פעם ראשונה באליפות הזו, יכול להיות שחקן מעניין מאוד לעמדות 3-4, אגב איך הקליעה שלו נחשבת איל?

  6. יופי של טור, מאוד מעניין.
    לא שמתי לב שבלאט כל כך נמוך, ליד התמונה של אבא דיוויד זה עוד יותר ניכר.
    ג'ייק כהן ומשעור ממש לא יעשו את ההבדל בשביל מכבי.
    קצת חבל לי על אוחיון שעוזב. אם רק היה מסוגל לשים את הכדור בסל מהשלוש זה היה הרבה יותר טוב בשבילו.

  7. תודה גרשון, פוסט מצוין.

    אני מחזיק אצבעות לבלאט, שכמו נאש, גם הוא ינפץ את התקרה שמשורטטת עבורו.

    אני כבר לא ממש עוקב אחרי הכדורסל הישראלי, כך שלא ממש יצא לי לראות אותו משחק,
    אבל התיאור מזכיר מאוד את בלאט האבא בימיו ככדורסלן.
    אני זוכר אותו מעלה את הפועל נהריה לליגה הראשונה בעונת 91/92.
    הוא היה המאמן על הפרקט –
    נמוך, לא מהיא, לא אתלט,
    אבל מנהל משחק מצוין עם יד טובה מאוד מבחוץ.

    אז עושה רושם שבלאט ג'וניור, הרוויח והפסיד בו זמנית, ממשחק הלוטו הידוע גם בשם – "גנטיקה…"

  8. תודה רבה גרשון! טור מצוין ואתה ממלא את החסר נהדר אז אני יכול להמשיך לטבוע בעבודה שלי ברוגע.

    לגבי מכבי ת"א הפלאת לכתוב אבל אני תוהה אם פייר גקסון הוא לא הימור גדול מדי בטח בסביבה הלחוצה של מכבי וגם שואל את עצמי בקול – עם כל כך הרבה רול פליירס, מי בדיוק יהיו הפליירס?

    לגבי נבחרת העתודה מסכים מאוד, הם בהחלט בדרך הנכונה גם בלי להתחשב בתוצאות. מה שכן, אולי אני אכול טראומה ואולי אני מלא ניסיון חיים ואולי שניהם אותו דבר אבל יש לי תחושת בטן שהנבחרת תפסיד היום לאיטליה..

    1. את הניצחון הזה העתודה מקדישה לך לניסיון הניחוס המחוכם שלך.
      (יודע שלא התכוונת אליו).
      היה תענוג לקרוא וגם אל יאיר התגעגעתי מאוד מה הסיכוי למשמרות של שבוע שבוע שנוכל להרוויח משני העולמות.

  9. מסכים שהטור מצוין ומסכים שזעפרני חסר…
    כולם זוכרים את איציק אוחנון(שאבא שלי קרא לו יוחנונה) דופק דאנקים על פאו גאסול ונעלם…עשו על זה כתבה יפה בזמנו בערוץ הספורט.

  10. נבחרת העתודה – נותנים יופי של אליפטת עד עכשיו כשבלאט מוכיח אינטלגנציית משחק של רכז טופ יורוליג (לא מגזים), הוא בהחלט מתפתח לרכז חכם ביותר ואני מקווה שילך ויתחזק בנתוניו הפיזיים כל מנת להוביל גם ברמת הבוגרים ויקבל את ההזדמנויות. אני חושב שעשה בשכל שהלך מהבלאגן של הפועל ת"א למאמן כמו שמיר שמעריך אותו, רק חבל לי שזה יבוא על חשבון הובר שיחפש קבוצה אחרת להמשיך ולהשתפר.
    זוסמן פוטנציאל גדול ואני מאוד מקווה שספחייה יתן לו דקות משמעותיות (כפי שאומרות השמועות). הנתונים הפיזיים שם והוא רק צריך לשחק ברמה גבוהה.
    יש עוד שחקנים סולידים בנבחרת הזו שאני מקווה שיתפתחו לשחקני ליגה לגיטמיים ויתפסו מקום ודקות בקבוצות ליגת העל.
    דוסון – עשה החלטה שאני חושב שנכונה במצבו בקריירה והלך אחרי דקות המשחק והובלת קבוצה, מה שלא ממש יכלו להבטיח לו במכבי ובירושלים, בטח אחרי עונת הבלהות שלו. יתכן והיה צריך לצאת לאירופה. בכל מקרה נראה שהוא וראשל"צ מיצו אחד את השני ויפה שזה נגמר בשקט ובלי לכלוכים.
    מכבי – חסרות להם בחתמה חשובה של גבוה (סנטר) וגארד שנותן נקודות. מניח ששתי ההחתמות הללו יהיו של שחקנים ילסית יקרים ומוכחים אם כי בשוק לא נשארו יותר מדי שמות.
    בהחלט יכול להיות שמכבי צריכה להמר על שחקן צעיר וכשרוני ולהבטיח לו דקות על חשבון הצפייה לחוזה 10 ימים בnba.

  11. אז תודה לכולם על התגובות, אנסה להתייחס בקצרה:
    מסכים לגמרי לגבי ספאחיה, הבחירה הטובה ביותר בהינתן ההברזה של בלאט.
    לא ניסיתי לסכם את הקיץ של מכבי, ניסיתי להסביר, לפחות ביחס לשחקנים הישראלים מה הרציונל שהנחה את מקבלי ההחלטות. אני מסכים שמוקדם מדי לדעת איך הקבוצה תיראה, אך הסגל הולך להיות פחות נוצץ מהשנתיים הקודמות וזה ברור.
    לגבי הצער על לכתו של אוחיון, מכבי לא חשבה שאוחיון ייעלם לה, היא הפעילה את הפיצוי על מנת לחסוך בחוזה החדש שהיא קיוותה שייחתם. החתימה של אוחיון בירושלים ולאחריה הסאגה המפתיעה עם טימור, השאירה את מכבי עם גארד ישראלי אחד פחות ממה שהיא קיוותה להיות בשלב הזה. לגבי המקום של משעור וכהן, אני מסכים שכהן פשוט לא מספיק טוב ועל חוסר ההתאמה האפשרי של משעור אכתוב בפוסט הבא.
    לגבי העתודה, את רוינה אני לא מספיק מכיר עד האליפות, אז לא כתבתי. תודה לאייל על התוספת.

    תודה לכולם על התגובות, תמיד כיף גדול

  12. אם כבר מישהו על הספסל במקום זעפרני אז טוב שזה אתה 🙂
    טור משובח. מחכה כבר לטורים הבאים.
    הפתעת אותי בהחתמות של חולוניה… מכוונים גבוה יותר מהכרמל בשנה הבאה

  13. טור נפלא!!

    את האליפות של שנת 2000 אני זוכר מצוין אבל העלית לי זיק של זכרון מאותה אליפות עולם ומפגש עם הנבחרת האמריקאית. ממנה אני לא זוכר אף אחד חוץ משני הגארדים (אותם עופר שלח הפרשן כינה דאז כלבי ציד) ג'יי ויליאמס, שנבחר על ידי שיקגו בבחירה גבוהה ונעלם מהר אחרי פציעה קשה, וכריס דוהון שהסתובב קצת בליגה כולל בקבוצה של דובי מניו יורק.

    לדעתי הלך המחשבה של מכבי ובמיוחד של ספאחיה היה פשוט לנקות את המועדון מהשחקנים שהיו אחראים על השנתיים המבזות האחרונות.

  14. מהמעט שאני עוקב אחרי כדורסל ישראלי, מעמדו של השחקן הישראלי לא חלש- הוא פשוט לא קיים. למעט עומרי כספי אין בנבחרת אף שחקן שיכול להשתבץ בקבוצת יורוקאפ (אפילו בספסל) ורוב מכריע של הישראלים לו היו זרים היו שחקני ליגה שנייה או שלישית. פשוט עצוב וחוק רוסי לא יהפוך רקדני בלט לשחקני כדורסל- פשוט אין לנו שחקנים. הנבחרת של 2000 היא סמל לדבר הכי עצוב בספורט הישראלי- עד שיש לנו כשרון בספורט כלשהוא זה כבר חבורה של חסרי אופי. לפחות איציק אוחנון הבין את החיים והשיג לו איזה שיקסע חתיכה שתנעים לו את לילותיו (מה איתה? אולי האשך ידוג לנו קצת מידע/תמונות אינטימיות?)

    1. ברמת הנבחרת, יניב גרין היה באנקר וכוכב ככל ששחקן אפור כמוהו יכול להיות.. שיאן ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים.

  15. גרשון ראיתי קצת באיחור טור נהדר.

    בכל הקשור לעתודה תודה רבה אני שמח מאד שמישהו כותב על כך ופתחת את התיאבון .
    בכל הקשור למכבי יש לי הרבה מה לומר.
    בקצרה.
    1. מכבי הולכת לעונה פיננסית לאחר שכילתה המון כסף גם על חשבון עונות עתידיות .

    2. זה לא בהכרח רע סוף סוף מכבי חוזרת להיות קטנה (ביבשת) ויכול להתקיים בה ..באה קטנה ויוצאת גדולה.

    3. היתרון הוא בכך שנראה שמכבי הזו תתן יציבות לצוות ולשחקנים …גם אם מחוסר ברירה וזה יכול לעשות רק טוב.

    4. בכל זאת מטרידה אותי מאד הגזרה הישראלית.
    מכבי חתכו חד מדי ….

    5. וזה מוביל לשאלה המעניינת מי יהיה הקפטן ?
    כל הישראלים הבכירים שוחררו …גם סמית בדרך החוצה.
    שגב ילד ,לנדסברג לא מתאים בעליל גם לא טיוס שאלה מעניינת ביותר.
    בקיצור לא היה כדבר הזה במכבי שכל הישראלים הבכירים (ילידי הארץ לא מתאזרחים ) משוחררים יחד.

    תודה רבה גרשון ממתין בשמחה לשבוע הבא.

  16. גרשון, מצטרף למחמאות. טור באמת נהדר. בעיקר אהבתי את הגישה המפוכחת והמאוד לא ישראלית לנבחרת העתודה הדי מענגת הזו. בהחלט תענוג לראות את זוסמן ובלאט. ובניגוד לכל אלה שמקפידים להזכיר לבלאט שהוא שם רק בגלל הייחוס המשפחתי ושאין לו גובה/אתלטיות/הגנה וכו' כדי להיות שחקן מוביל (טענות שאפשר לשמוע בערך מאז שהוא היה בן 14), אני בהחלט מאמין בו. קליעה וחוכמת משחק, כמו שיספרו לכם האיש בתמונה שלי, שאראס, וגם סטף קרי הם המצרכים הכי חשובים בכדורסל וכשיש מהם בכמות משובחת שכזו, מצליחים בדרך כלל גם להתגבר על חלק מהחסרונות או להחביא אותם עם הזמן.

    חשוב לציין גם שבלאט עדיין מראה גרף שיפור יפה ונראה טוב יותר בכל אליפות (זו השישית הרצופה שלו). אין סיבה לחשוב שדווקא עכשיו בגיל 20 הוא פתאום יעצור.

    ולגבי ההקבלה לנבחרת הנהדרת של 2000 — דווקא זוסמן הוא לדעתי לגמרי בורשטיין. יש בניהם לא מעט קווי דמיון ונקווה שיובל הבוגר ידמה לטל ואולי אפילו יעלה עליו במקצת. בהחלט הכישרון הבולט של הכדורסל הישראלי מאז הדור של כספי ומקל.

  17. מאמר מצוין! נהניתי מאוד לקרוא.
    אי אפשר לשכוח את נבחרת העתודה של בורשטיין וגרין.
    נקווה שהעתודה הנוכחית תצמיח לפחות שני ישראלים מובילים.

  18. טור משובח ברמה גבוהה. תענוג לקרוא.
    כיף לראות נבחרת צעירה שמשחקת כדורסל אינטליגנטי (בלאט) ומתואם, ובינתיים גם מתקדמת לא רע עם סיכוי טוב לחצי גמר. אני רק מקווה שהצעירים יקבלו החלטות טובות בקריירה, כאלו שיאפשרו להם למנף את הקריירה.

    לגבי מכבי אני מצטרף לאהרון. גם אני לא מצליח לדלות מזכרוני מצב בו מצבת הישראלים של מכהי כל כך מדודלת ויותר מכך בלי אף ישראלי דומיננטי ומוביל. זה מצב חסר תקדים לפחות מאז שאני עוקב אחרי כדורסל בערך משנת 86/7. אולי מעז יצא מתוק, אבל כרגע קשה לראות איך מכבי מסתדרת עם החוק הרוסי בליגה. לעניות דעתי זו גם הפעם הראשונה בה שחקן ישראלי בכיר (אוחיון) שמכבי רצתה מעדיף לעבור ליריבה ישראלית אחרת, וגם זה תקדים שלא זכור לי.
    מכבי בעונה פיננסית כשככל הנראה חלחלה ההכרה שאין מנוס מלחתוך בבשר החי ולנסות להיות "צבא קטן וחכם". נהיה חכמים יותר כשהסגל יושלם

  19. אגב מי זה נתנאל ארצי? איפה הוא משחק? באיזה תפקיד? לא שמעתי את השם שלו לפני האליפות, אבל עד כה הוא מהבולטים בנבחרת

    1. חיפאי עמדות 3ו4 1.99 מ' בערך מסומן מגיל 14 לצד הובר ובלאט ככוכבים הגדולים של המחזור גיל. הפך מאז את המשחק שלו למודרני (גם פיזיות וגם מחוץ לצבע כולל קליעה נהדרת לשלוש), רק דקות בבוגרים יסדרו לו מעבר טוב בחלק הקטלני שבין גילאים צעירים לבוגרים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט