אליפות העולם עד גיל 19 (למעשה 19.5, כי מותר לשתף כל מי שנולד החל מינואר 1998) התקיימה השנה בקהיר. יעד קצת מוזר, בהתחשב בכך שהשכנים מדרום הם לא בדיוק מעצמת כדורסל. בהתאם, האווירה במשחקים לא הייתה חמה במיוחד, אולי חוץ מבמשחק הגמר. ובכל זאת, האליפות הזו נותנת הזמנות טובה להתרשם מכמה מהכשרונות הבינלאומיים הבולטים, ביניהם אלה שיש להם סיכוי להגיע ל-נבא בשנים הקרובות.
קנדה הביסה את איטליה בגמר ולקחה זהב היסטורי. ארה"ב זכתה בארד אחרי ניצחון קל על ספרד. גרמניה סיימה חמישית וליטא שישית.
אז מי בלט באליפות הזו? הנה כמה שחקנים שתפסו לי את העין ויש סיכוי טוב שנשמע עליהם בשנים הקרובות (נלך לפי דירוג הנבחרות).
קנדה
הו, קנדה אהובתי. רק נחת. טוב, לא רק. זה דווקא התחיל לא טוב. מתוך עשרת הקנדים הטובים ביותר מבין ילידי 98' ו-99', רק אחד (!) התייצב לאליפות. בין אלו שלא באו יש כמה שחקני נבא עתידיים כמו שיי אלקסנדר, ניקייל ווקר, סימי שיטו, עמנואל אקוט, לוגנז דורט ואיגי ברזדייקיס (למי שמעוניין, סקירה קצרה על כמה מאלו כאן). לא לגמרי ברור לי למה הם לא היו בסגל, אבל דמיינו את הסערה אם משהו דומה היה קורה בישראל. הקנדים גם לא התחילו טוב את הטורניר, עם הפסד לספרד בבית המוקדם, שזימן להם מפגשים קשים מול אלופי אירופה מצרפת ברבע ומול האמריקאים בחצי הגמר. בנוסף, הם איבדו את השחקן השלישי הכי טוב בנבחרת, הרכז הפותח והקפטן לינדל ווינינגטון, שלא שותף במשחקים מול צרפת וארה"ב בגלל זעזוע מוח.
אבל למה לדבר על מי שלא בא או נפצע. הקנדים השלימו טורניר היסטורי (מעולם לא דורגו מעל מקום חמישי באליפויות הגילאים הצעירים), עם הרבה סטייל, התעלות ברגעים הנכונים ומדליית זהב ראשונה אי פעם.
מעל כולם בלטו שניים:
על אר ג'יי בארט כבר כתבתי לא מעט לפני חצי שנה, הנה כאן. לבארט, אחד השחקנים הצעירים באליפות, מלאו 17 ממש לפני תחילת הטורניר, מה שאומר שהוא קטן בשנתיים פלוס מרוב השחקנים האחרים ונותרו לו עוד שנתיים בתיכון. למרות זאת, הוא היה ה-MVP הבלתי מעורער של הטורניר: מלך הסלים עם 22 נקודות למשחק, 8 ריבאונדים (מקום 11 באליפות), 5 אסיסטים (מקום שביעי) וכמעט שתי חטיפות (מקום רביעי) למשחק. והסטטיסטיקות הללו אפילו לא מספרות את כל הסיפור. זו הייתה האליפות הכי דומיננטית שזכורה לי משחקן בגילאים הללו עם התעלות במשחקים הכי חשובים: 27 נקודות ברבע הגמר מול צרפת ובעיקר הופעה לפנתיאון בחצי הגמר מול ארה"ב: 38 נקודות (25 במחצית הראשונה), 13 ריבאונדים, 6 אסיסטים, ודומיננטיות מוחלטת מול שחקני נבא עתידיים, לפני שיצא ב-5 עבירות שלוש דקות לסיום. הוא הוביל את קנדה כמעט בכוחות עצמו לניצחון 87:99 והיה פשוט נהדר.
מה שמדהים אצל בארט, זה שלמרות הדומיננטיות הוא עדיין רחוק מלהיות שחקן שלם ולדעתי רק מגרד את הפוטנציאל המלא שלו. הקליעה מבחוץ לא טובה מספיק (בטח שלא לגארד), עם שחרור קצת נמוך ו-25% באליפות. בנוסף, יד שמאל שלו מאד דומיננטית והוא בהחלט יכול להרוויח משיפור נוסף של הכדרור והסיומת בימין. אבל את מה שיש לו, אי אפשר ללמד ולדעתי יש רק לגדולים – חוש אדיר לסקורינג וקילינג אינסטינקט. לבארט יש צעדים ארוכים, גמישות יוצאת דופן, ויכולת למצוא את הפרצה, להתגנב בין שחקני ההגנה, ולסיים בדאנק או עם הקרש, עם או בלי מגע (סוחט המון פאולים ושיפר מאוד את האחוזים מהעונשין, שהיו נקודת תורפה בעבר). קבלת ההחלטות שלו ויכולת המסירה גם הן השתפרו מאוד בשנה האחרונה, כמו גם היכולת לקחת על עצמו את המשחק והקבוצה. הנה הוא מול האמריקאים:
השחקן השני שנתן אליפות נהדרת עבור הקנדים הוא אבו קיגאב. קיגאב הוא שחקן שגדל עליך (עלי לפחות) ככל שאתה צופה בו יותר. עוד גארד בגובה שני מטר עם אתלטיות טובה וגם הרבה כוח ונחישות. מצד אחד, יש בו משהו קצת פרוע ולא מהוקצע (גם מבחינת המראה). הוא נכנס לפעמים עם הראש בקיר, הכדרור קצת רשלני, והוא לא תמיד מקבל החלטות טובות (למרות שהשתפר מאוד בתחום הזה בהשוואה לאליפות אמריקה שבה ראיתי אותו לפני שנה). אבל הוא לוחם גדול, שעושה את הדברים הקטנים, מגן מצויין, וגם ריבאונדר הגנתי יוצא דופן (מעל ל-10 ריבאונדים למשחק באליפות, מקום שישי, מעמדת הגארד!). הוא הוביל כדור עבור הקנדים בחלק לא קטן מהזמן, הראה יד טובה משלוש וגם יכולת המסירה השתפרה. שחקן שהייתי לוקח איתי לכל מלחמה. בעונה הבאה הוא באורגון במכללות ואם ימשיך להראות יכולת ורוח לחימה דומות גם יגיע ל-נבא בסופו של דבר.
איטליה
האיטלקים בקושי הגיעו לרבע הגמר, אחרי שניצחו את יפן מסל בשנייה האחרונה בשמינית הגמר. אבל ברבע הם ניצחו את הליטאים (אחת מהפתעות הטורניר לדעתי) ובחצי הצליחו לבצע מהפך בשניות האחרונות של המשחק מול ספרד, אחרי שפיגרו לאורך כל המשחק. למען האמת, לא ממש נבחרת מרשימה למרות הווינריות ורוח הלחימה. בכלל לא בטוח שמישהו שם יגיע ל-נבא. אולי דייויד אוקקה, סמול פורוורד (2.03) שעוד לא מלאו לו 19 והראה אתלטיות יפה והרבה רוח לחימה. לא כוכב גדול, אבל אם ימשיך להתחזק וישפר את השליטה בכדור והקליעה יוכל אולי להשתלב בליגה בעתיד.
ארה"ב
האמריקאים, שאומנו על ידי ג'ון קליפארי מקנטאקי, היו כרגיל הכי מוכשרים והביסו את כל היריבות בקלות, בהפרשים של 20 עד 60, אבל הצליחו כאמור להפסיד לקנדים בחצי. בדומה לקנדים, זו לא הייתה הנבחרת הכי מלהיבה או מוכשרת שארה"ב יכלה לשלוח. היא לא כללה כמה מהכוכבים ששיחקו לפני שנה באליפות אמריקה עד גיל 18 וגברו על הקנדים במשחק צמוד. אלו כללו שחקנים שנבחרו בדראפט האחרון כמו מרקל פולץ וג'ארט אלן, כמו גם כמה מהשחקנים הטובים ביותר שמגיעים לקולג'ים השנה כמו מייקל פורטר ומוחמד במבה. עוד לא הגיעו שלושה מארבעת השחקנים הטובים ביותר (לדעתי) מבין ילידי 1999: מרווין באגלי, זאיון (ציון) וויליאמסון, ובול בול (הבן של). חבל, כי מדובר על כמה שחקנים מלהיבים ביותר ולפחות שניים או שלושה מבין חמשת האחרונים שציינתי כאן הולכים להיות כוכבי נבא ותמיד נחמד לראות כאלו בגיל צעיר.
אז מי כן בא? מבין אלו שהשתתפו באליפות הקודמת בלט חמידו דיאלו, גארד/פורוורד שהוא פריק אתלטי וישחק בשנה הבאה בקנטאקי, אחרי שמשך את שמו מהדראפט של 2017 ברגע האחרון. דיאלו נתן אליפות די טובה ויש לו פוטנציאל גדול (וורטיקל ג'אמפ של 45 אינצ', הכי גבוה שנמדד אי פעם בקומביין) – חזק, מהיר, אגרסיבי ואקטיבי מאוד (ואתלטי כבר אמרנו?). אבל כרגע אין לו ממש קליעה מבחוץ והוא גם לא בדיוק השחקן הכי מתוחכם או אלגנטי שראיתי. קצת מזכיר את ג'יילן בראון של בוסטון, אבל כרגע נראה פחות מוכשר. נראה מה ייצא ממנו. עוד שחקן מוביל מהנבחרת שזכתה באליפות אמריקה בשנה שעברה הוא פי ג'יי וושינגטון, גם הוא בקנטאקי בשנה הבאה. פאוור פורווד לא גבוה (2.03), אבל עם מוטת ידיים אימתנית (2.20), והרבה גודל, כוח ואתלטיות. וושינגטון סיים כקלע המוביל של האמריקאים בטורניר הנוכחי והנבחרות היריבות התקשו מאוד להתמודד איתו. זאק רנדולף חדש?
חוץ מאלו, הרשימו אותי אצל האמריקאים גם ברנדון מקוי (בשנה הבאה ב-UNLV), סנטר בגובה 2.13, אתלט טוב, חזק, וגם תנועה יפה וסיומת רכה מתחת לסל. לדעתי לא קיבל מספיק דקות, בעיקר בחצי הגמר מול הקנדים. ובעיקר קמרון רדיש, גארד גבוה (מעל לשני מטר) בעל מוטת ידיים אדירה (משהו כמו 2.15). קמרון עוד לא בן 18 (האמריקאי הכי צעיר באליפות), עם הבנת משחק וחדירה מרשימה, קליעה נהדרת מבחוץ (שתי שלשות למשחק עם מעל ל-50% דיוק), וגם יכולת מסירה מצויינת (בערך 8 אסיסטים פר 40 דקות באליפות) ופוטנציאל הגנתי גדול (כמעט 4 חטיפות פר 40 דקות). תזכרו את השם. עוד נשמע עליו.
ספרד
כמו האיטלקים, לא נבחרת גדולה מבחינת כשרונות איניבידואליים, אבל הציגו משחק קבוצתי מצויין, בעיקר בניצחון על קנדה בשלב המוקדם, שסידר להם דרך נוחה לחצי הגמר. המצטיין של הספרדים היה אריק וילה, פאוור פורוורד (2.11) עם קליעה רכה ומגוון יפה של מובים, שמשחק במכללת טקסס. ריבאונדר מצויין (רביעי באליפות) ושחקן אינטליגנטי, אבל נראה לי שמתאים יותר למשחק האירופאי מאשר ל-נבא.
גרמניה
דור מוכשר מאוד לגרמנים, שיחד עם דניס שרודר הולכים להעמיד נבחרת מרשימה בעוד כמה שנים. רק חבל לי על הג'רמינייטור, שנאלץ כל השנים לשחק עם חבורת דחלילים. בכל מקרה, בנבחרת הנוכחית יש המון גובה, אתלטיות וגם כישרון. אולי הנבחרת הכי מוכשרת באליפות אחרי ארה"ב וקנדה (עם תחרות מליטא). ומה שמעניין זה ששני השחקנים הכי טובים של שנתון 98' אפילו לא הגיעו לאליפות. מדובר על הסנטר/פורוורד אייזייה הרטנשטיין, שנבחר בדראפט האחרון, והגארד עם מוטת הידיים האדירה, קוסטה מושידי, שכנראה יבחר בשנה הבאה. בין אלו שכן הגיעו בלט יליד 99', אייזק בונגה, שצופים לו בחירת סף לוטרי בשנה הבאה. בונגה הוא סמול פורווד, 2.06, אתלטי וחזק, רק בן 17.5, מוכשר מאוד. מגן מצויין והראה גם כמה מובים התקפיים יפים. כרגע הוא עוד לא בשל והעמיד סטטיסטיקה בינונית מאוד באליפות. הקליעה מבחוץ חלשה, והוא נעלם לא מעט במשחק ההתקפי. ועדיין, כישרון נהדר שנמצא בדרך ל-נבא תוך שנה או שנתיים.
ליטא
בעיני הנבחרת האירופאית הכי מרשימה וכיפית לצפייה. הביסו את כל מי שפגשו עד רבע הגמר (כולל הגרמנים), אבל ברבע הפסידו במפתיע לאיטלקים הפחות מוכשרים, בעיקר בגלל יום שחור של רוב הכוכבים. שניים שהרשימו במיוחד אצל הליטאים היו טאדאס סדקרסקיס וארנולדס קולבוקה, שני גארדים/סמול פורוורדים גבוהים וניידים. סדקרסקיס (2.07) הוא ווינג יוצר, עם חדירה טובה וסיומת נאה בשתי הידיים (רביעי בנקודות באליפות), ובעיקר ראיית משחק מצויינת (כמעט 5 אסיסטים למשחק). כרגע הקליעה די חלשה (כולל מהעונשין), אבל לדעתי פוטנציאל נבא מצויין. קולבוקה (גם 2.07) הוא שוטינג גארד, קצת סטריקי. התחיל את האליפות חם מאוד ונראה כמו הדבר הבא, אבל בהמשך התקרר והחטיא בסיטונות. פחות יוצר לעצמו ולאחרים מסדקרסקיס, אבל עדיין פוטנציאל לקאץ' אנד שוט ב-נבא. סיים שביעי בנקודות באליפות.
ורק בשביל הפיקנטריה: נבחרת הנוער של יובל זוסמן כמעט ניצחה את ליטא הזו באליפות אירופה בטורקיה לפני חצי שנה (ישראל הובילה ב-15 ברבע הרביעי והפסידה בהארכה)…
יפן
יפן? כדורסל? אוקסימרון קלאסי, לא? אז זהו, שלא הפעם. היפנים נתנו אליפות יפה, וכאמור כמעט ניצחו את האיטלקים בשמינית. במיוחד הדברים אמורים בכוכב הנבחרת, רוי (RUY) האצ'ימורה, שסיים את האליפות במקום השני בנקודות (מעל ל-20 נקודות למשחק). ואם אתם מתחילים לדמיין איזה גמד זריז שמפציץ שלשות, אתם לא בכיוון. האצ'ימורה הוא בן אמא יפנית ואבא מבנין, וצמח לגובה נאה של 2.03 עם ידיים ארוכות, גוף חסון ואתלטיות יפה. יותר חשוב מזה, הבחור יודע לשחק כדורסל. סמול/פאוור פורוורד עם חוש טוב לסקורינג, קליעה לא רעה מבחוץ (בערך 40% משלוש), וגם ריבאונדר מצויין (11 למשחק, שלישי באליפות). הוביל את האליפות גם במדד היעילות. קצת תקוע בין 3 ל-4 כפוטנציאל נבא עתידי, אבל נראה לי שעדיין יש לו סיכוי לא רע להגיע לליגה ולגרום למיליוני יפאנים להתקשר לעבודה בבקרים כדי להודיע שהם חולים.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/51530215/rui.0.jpg)
אנגולה
למרות כמה רגעים יפים, האנגולים לא הרשימו במיוחד באליפות, כדרכן של נבחרות כדורסל מהיבשת השחורה. הם בכל זאת כאן בגלל סילביו סוזה, פאוור פורוורד אתלטי (2.06) וחזק, שסיים שלישי באליפות בנקודות, ראשון בריבאונדים ושני במדד היעילות. לא כישרון ענק, אבל שחקן עם גוף גדול ואתלטיות טובה, שבהחלט סביר שיגיע ל-נבא בשנים הקרובות.
זהו, נגמרה עוד אליפות. נהניתי לעקוב (הסטרימינג של פיב"א מעולה ומאפשר להשלים פערים גם כשאין זמן לשידור החי). עכשיו נחכה לראות מה יקרה עם השחקנים הללו בעוד חמש או עשר שנים.
גרשון רוקח
10 יול 2017 07:11:37הי ערן, תודה רבה. יופי של סקירה והתמקדות בדבר החשוב באליפויות מעין אלה: השחקנים עם העתיד המבטיח ביותר.
איכשהו יצא לי לראות בעיקר את הצד האירופי של ההגרלה (עם ספרד, ליטא ואיטליה). מסכים מאוד למה שכתבת, האיטלקים בדומה לנבחרות העתודה הישראליות של תחילת שנות ה2000, לא התמקדו ביצירת שחקנים אלא ביצירת נבחרת שמשחקת קשוח וחזק. קשה לראות שם כוכב בפוטנציה. לעומת זאת, אצל הליטאים שדקרסטיס נראה כמו הדבר האמיתי. הוא משחק בבאסקוניה ואני ממש מקווה שהוענה כבר יקבל דקות אמיתיות ביורוליג. כישרון כזה בעמדות החוץ לא צמח לליטאים הרבה שנים.
למעשה, מאז הדור של שאראס ומאצ'יאוסקאס, רק קוזמינסקאס החביב מהניקס הפך באמת להיות כוכב ליטאי בעמדות החוץ..
שוב תודה.
MBK
10 יול 2017 07:30:00תודה רבה על הפוסט
הדחה של האמרקאים בטח נחשבת הפתעה עצומה
מה המאזן שלהם באליפויות קודמות ?
מנחם לס
10 יול 2017 08:17:46מידן, כל האמריקאים מתחת 19.5 משחקים בטורנירי הקיץ של ה-NBA
ערן
10 יול 2017 16:34:25מנחם, האמת שרק חלק קטן מהאמריקאים שהיו יכולים לשחק בטורניר הזה הם עכשיו בליגת הקיץ — בעיקר פולץ וטאטום. היתר עדיין לא הגיעו לקולג'ים. בכל מקרה, הנקודה נכונה שחסרו כאן הרבה כשרונות מובילים (גם אצל האמריקאים וגם אצל הקנדים), אבל נדמה לי שזה נכון לגבי כל טורניר U19.
ערן
10 יול 2017 16:31:02כן בהחלט הפתעה עצומה. בד"כ לוקחים את האליפות הזו בקלות וגם הפעם היו הפייבוריטים הברורים והקבוצה הכי טובה באליפות.
Berch
10 יול 2017 08:16:47באמת מפתיע שאיטליה הגיעה לגמר….
אם הייתי יודע שזה בקהיר אולי הייתי קופץ. קרוב… זול… חבל שלא פירסמו את זה….
ובקשר לפרוספקטים הצעירים
אני מחכה שיגיעו לליגה במיוחד מוחמד במבה ובול בול. מטעמים מובנים 🙂
מנחם לס
10 יול 2017 08:16:48ערן, איזו הפתעה נעימה! טור מצויין!
Carmel
10 יול 2017 08:59:44הילד מספר 1 משחק בריאל מדריד וקוראין לו לוקה דונציץ, התחזית שלי לוקה יהיה הגארד מספר 1 ב NBA תוך 5-6 שנים מהיום.
כבר היום לוקה טוב יותר מאלונזו בול.
בשנה בהאה הוא הולך להשתלט על היורוליג ולהיבחר מספר 1 בדראפט.
אפלטון
10 יול 2017 09:58:05נהדר ערן. סקאוט הנוער של הופס.
אני אשים עין על הליטאים האלו…
ינון יבור
10 יול 2017 10:21:47תודה ערן. מעניין מאוד.
בקליפ של בארט רואים שגם לקנדים יש במבה אחד – כנראה שכל הצפון אמריקאים לומדים מאיתנו…
וברצינות – מה שהכי הרשים אותי זה שהבן של רואן בארט רק בן 17, וצעיר מכולם שם בשנתיים! לדעתי זו האליפות האחרונה שלו, לפני קולג'ים ומקצוענים. שיהיה בהצלחה!
avri
10 יול 2017 11:24:31מצויין. תודה על המוכנות לבלות שעות מול משחקים ברמה ז, בשביל להביא לנו את הסקאוטינג על הבאמת יחידי סגולה.
avri
10 יול 2017 11:28:43התגובה היתה כמובן לא לינון, אלא לערן.
וינון, פה בארץ קראנו לו רון בארט (RON BARTׂׂ). והוא, בחור מנומס שכזה, מעולם לא תיקן.
יניב
10 יול 2017 12:00:30תודה רבה ערן.
אני כבר מת שקנדה תוכל לתת פייט אמיתי לנבחרת ארה"ב.מה זה מתצאים לי גמר אולמפיאדה מבלי שאתה יודע מי תנצח .הלוואי וזה יקרה כבר
רועי ויינברג
10 יול 2017 13:53:12שמות מעניינים, תודה על הפוסט. חמידו דיאלו יכול להיות בחירת טופ 15 שנה הבאה לדעתי, אם יתן עונה טובה
חזיר יבלות צעיר
10 יול 2017 16:34:50מצויין ערן! קנדה היום היא מדינת הכדורסל מס 2 בעולם
ערן
10 יול 2017 16:40:42תודה (לכולם). כמו שכתבתי בעבר, למרות החיבה הברורה שלי לקנדים, הם עדיין צריכים לעבוד קשה כדי להרוויח את התואר הזה. בעיקר בבוגרים. כרגע צרפת, ספרד, אוסטרליה, סרביה ואחרות מעל קנדה במסורת, במחוייבות וגם בהישגים. נראה בשנים הקרובות אם הקנדים ראויים להימנות עם החבורה הזו.
צביקה
12 יול 2017 23:03:44אחלה סיקור. תודה רבה!