תם ונשלם, שבח לבורא הטור. שלושה שבועות של רכבת הרים מאחורינו. שלושה שבועות המורכבים מהרבה מאד רגעים שנגעו כל אחד במקום אחר. זה לא בדיוק פוסט סיכום (עידו ייתן אחד כזה על הרוכבים מחר – לא להחמיץ). זה יותר פוסט מאד סובייקטיבי שבא להתעכב על כמה מהרגעים האלו.

איתני הטבע ומלחמתם בטור: מזג האוויר בטור השנה בא להראות לנו שיש עדיין לא מעט דברים שאינם בשליטתנו. חום כבד שטיגן את הרוכבים, גשם ששטף את הדרכים וגרם ללא מעט התרסקויות, כולל ברד של ממש באנדורה.

לרוחות היה חלק של ממש בטור. את הקטע בהר ונטו חתכו בגלל זה. בנג"ש הן העיפו רוכבים מהמסלול, ובדרך למונפלייה הן עשו שמות בפלוטון (מה שהביא לבריחה הפסיכית של סאגאן ופרום לקו הסיום). אחד המראות המיוחדים שראינו בקטעים רצופי רוחות כמו זה שבדרך למונפלייה הם האשלונז (echelons), אותם מבנים שנועדו להגן על הרוכבים מפני הרוח שמלפנים ורוחות הצד כאחד.

הנופים: הטור הוא תמיד הזדמנות לצרפתים לנקוט באסטרטגיית ה"שופוני" הקבועה. ולמה לא, בעצם. לאוכלי הצפרדעים יש חתיכת ארץ, אז אין סיבה לא להשוויץ בה. את הפסגה של הר וונטו לא ראינו בגלל הרוחות, אבל גם בלי זה היה אפשר להציף את הפוסט הזה בתמונות של כל הנופים שראינו בדרך. מבחינתי אם היה צריך לבחור מראה אחד מהטור, אז היו אלו הפיתולים שעל פסגת הגראן קולומבייה, או בשמם – השרוכים (le lacets). מארגני הטור כנראה גם חשבו כך, כאשר נתנו לרוכבים לעבור פעמיים בפסגה זו בסיומו של קטע 15 (זה עם פרופיל "שיני המסור").

ברגעים של הטור היו כמה רגעי ביזאר:

הפלאם רוז' המפונצ'ר: הפלאם רוז', הדגל האדום שמסמן ק"מ אחד לסיום, הוא אחד מהסמלים של מירוצי האפניים. אין הרבה דברים יותר מביכים מאשר התמוטטות של הגשר המתנפח שמחזיק אותו, אבל זה בדיוק מה שקרה בסוף קטע 7. מסתבר שהחגורה של אחד הצופים נתפסה במתקן שניפח את הגשר. זה כנראה עוד צד של הקשר הבלתי אמצעי של הטור עם הצופים.

פביו מחליף אופניים: תקלות טכניות הן חלק מהטור. מדי פעם צריך להחליף גם אופניים. בקטע למונפלייה גם פביו ארו היה צריך להחליף אופניים. ארבע פעמים. זאת לא הסיבה היחידה שבגללה את הטור הזה הוא לא ירצה לזכור. וכבר אמרנו שאולי הוא צריך לעבור בעונה הבאה לקבוצת Orica-Bike Exchange.

גרייפל תוקף את הר וונטו: הטור הזה היה אחד שהספרינטרים הגרמנים יעדיפו לשכוח. קבנדיש וסאגאן אכלו את כל העוגה והשאירו להם פירורים. קיטל, למרות הקטע בו זכה, הראה בעיקר שהוא יודע ללכת עם הראש בקיר, לקטר ולהתרגז. אשר לגרייפל, אחרי אכזבות בלתי פוסקות, הגורילה הצטרף לקבוצת הבריחה בדרך להר ונטו, וכשההר התקרב – החליט לתקוף. לא ברור בדיוק מה ניסה להשיג, אולי את פרס הקרביות, אבל זה נגמר בדיוק אחרי דקה.

והריצה של פרום על הר ונטו: כל מילה נוספת מיותרת.

והנה הרגעים שבאמת עשו משהו:

מיכאל מורקוב מסרב להתפנות: הדני מיכאל מורקוב זכור מההתרסקות הקשה על המחסומים בקטע הראשון, כשניסה לפלס דרך במיאוץ עבור חברו לקבוצה אלכסנדר קריסטוף. אחרי כמה שעות בי"ח, מורקוב חזר למירוץ כואב ודואב, אך מסרב לפרוש. בקטע שלוש הוא כבר השתרך אחרי כל הרוכבים, כאשר "רכב המטאטא", אותו רכב המסמן את הזמן המקסימלי בקטע שמעליו אסור לרוכבים לעלות, נוסע מאחוריו ומאיים לעקוף אותו, מה שיגרום לפסילתו המיידית. מורקוב הצליח להחזיק מעמד בלי להיות מטואטא, וסיים את הקטע. רק בקטע 8, הראשון שכבר כלל טיפוסים יותר רציניים, נשבר הדני האמיץ והיה לראשון שפורש מהטור.

ומה שקרה בניס: ההצגה חייבת להימשך. דיר באלקום.

שחמט של אוריקה: בקבוצות בריחה לא קורה הרבה שמגיעים שני רוכבים מאותה הקבוצה לקו הסיום. כשמגיעים שלושה, זה כבר ממש נדיר. מצב של שלושה רוכבים מאותה קבוצה מול רוכב אחד, יהא זה מי שיהיה, אמור להסתיים בניצחון השלושה. כמו בספרים של שחמט, כשיש לך שלושה כלים מול מלך בודד של היריב, אם תדע לתמרן איתם, אתה אמור לנצח, גם אם היריב הוא מגנוס קרלסן. המלך במקרה הזה היה פטר סאגאן, ושלושת הרוכבים של אוריקה, דורבריג', אימפי ומתיוס ביצעו סדרה של התקפות מתוזמנות מהספרים, שהסתיימו בניצחון של מייקל מתיוס על סאגאן המותש. לראות וללמוד.

וסאגאן: איזה כוכב רוק הבן אדם הזה. גילרי יכתוב עליו מחר מן הסתם, אבל הוא פשוט עשה מה שרצה בטור הזה. ולחשוב שלפני שנה כמה רפי הבנה כינו אותו לוזר. בתוך פרצוף שלכם!

מסיבת הסיום של I AM ופנטאנו: את קטע הגראן קולומביה לקח הקולומביאני ירלינסון פנטאנו על הקו מול ראפאל מייקה. פנטאנו שייך לקבוצת I AM השוויצרית, קבוצה שאמורה להתפרק בסיום העונה (הסברתי פעם למה זה קורה). החגיגות של הצוות של I AM יחד עם הניצחון של פנטאנו היו מרגשות. הן הזכירו מסיבת סיום בתיכון, כשכל החברים יודעים שזו אחת הפעמים האחרונות בהן יתראו כקבוצה. לפנטאנו עצמו אין מה לדאוג. הביצועים שלו בטור (כולל זכייה פעמיים בפרס הקרביות) יסדרו לו חוזה נחמד באחת הקבוצות האחרות. הוא גם הרוויח עוד אוהד.

זכארין לא מצליח לרכוס את החולצה: מי שעקב אחר הג'ירו השנה ודאי לא ישכח את ההתרסקות של אילנור זכארין, אחת המפחידות ביותר שנראו במירוץ. אחרי ניתוח בזק חזר הרוסי מקבוצת קטיושה לעניינים וישר אל הטור. בקטע הטיפוס לפינו-אמוסון בשווייץ, זכארין היה חלק מקבוצת הבריחה, כאשר החליט לברוח אל הניצחון בקטע. הקטע היה אחד המתישים בטור – הפסגה הייתה אחת מהגבוהות באלפים, החום היה כבד, וקבוצת הבריחה הכתיבה קצב מטורף שאף הקדים את הלו"ז של הטלויזיה. זכארין, בשארית כוחותיו, ניסה לרכוס את החולצה, כדי להגיע לקו הסיום עם חולצה סגורה – כפי שהספונסרים מבקשים. ללא הצלחה.

קצת לפני קו הסיום, מכונית הקבוצה של קטיושה התקרבה אליו בצפירות רמות. זה היה נראה כאילו הם מנסים לשכנע אותו לרכוס את החולצה, אבל בדיעבד התברר שמנהל הקבוצה אשר במכונית התקשר לאשתו של זכארין, ושם אותה על הרמקול כדי לעודד את זכארין להמשיך אל הקו. זכארין המשיך וזכה בקטע. אם זה לא מעורר השראה, לא יודע מה כן.

האכזבות של אלאפיליפ: ז'וליאן אלאפיליפ הצעיר הגיע עם הרבה תקוות לטור. כבר בקטע 2 עם הסיום המשופע, אלאפיליפ היה בטוח בזכייה, כשסאגאן גנב לו את הניצחון על הקו. עדיין, זה הביא לו את החולצה הלבנה, רק כדי שתילקח ממנו חמישה קטעים אחר כך ע"י אדם ייטס. בירידה מהגראן קולומבייה הפגין אלאפיליפ כישורי ירידה מרשימים, וברח לכל מתחריו, רק כדי שתקלה טכנית באופניו תהרוס לו את התוכניות פעם נוספת. אח"כ בקטע הנג"ש הראשון, הרוחות העיפו אותו לכל הרוחות. גם מזה הוא יצא איכשהו.

בקטע 16 הוא חבר לחברו לקבוצה טוני מרטין לסוג של נג"ש זוגי, רק כדי להיתפס ע"י הפלוטון 30 ק"מ לסיום. גם בקטע הטיפוס האחרון הוא היה בקבוצת הבריחה עם סיכוי טוב לניצחון, אבל השלישיה שלפניו ניתקה מגע ממש בסוף הפסגה האחרונה, והוא אפילו לא זכה להיות בפודיום של הקטע. מאכזב? ודאי. מעורר תקוות לעתיד? עוד יותר. קיבלנו כאן רוכב עם זוג של couilles (מוזמנים לגגל) וחומר של אלופים. והוא גם צרפתי.

והאכזבה האמיתית: זה לא סתם שכל הרגעים שצויינו כאן היו של רוכבים במסגרת קבוצות בריחה. מספר הקטעים שהיו בשליטת קבוצות הבריחה היה בלי שום פרופורציה לטורים מקבילים. גם התקיפות בתוך קבוצת ה-GC היו מועטות יחסית, ובשביל זה בעצם באנו. היו לנו אחלה מנות ראשונות ואחרונות, אבל מה עם המנה העיקרית? אלה כנראה נפלאות המטבח הבריטי.

אולי אם לאיש הזה היה קצת יותר מזל:

ואם כבר מדברים על חוסרים: פוריטו הודיע שהוא פורש, ספרטקוס חתך הביתה בברן, ואנחנו צריכים למצוא גיבורים חדשים. כל אלו שהזכרנו עד עכשיו יכולים להיות התחלה לא רעה.

והעיקר, היה כיף גדול: בנימה קצת אישית. בטח מכירים את הקטע הזה שאתם מגיעים למקום העבודה, הלימודים או עם המשפחה ורוצים לדסקס איזה אירוע ספורט, שקרה, קורה או יקרה, רק כדי להבין שאין עם מי לדבר. אצל חובבי מירוצי אופניים מדובר במצב הטבעי – אין אפילו ציפיות לכלום. בגלל זה השבועות האחרונים היו מבחינתי כיף ענק. החיבור של האהבה לספורט הזה, יחד עם הקהילה הנהדרת והאיכותית שיש פה, יצרו כאן חווייה שלא תישכח. תודה לכולכם.