המירוץ למקום השמיני במערב

אז מי תהיה במקום השמיני במערב? בואו נעבור על המועמדות:

ממפיס (29-28). מצד אחד יש להם את המאזן הטוב ביותר, אבל יש שם כמה סיבות לדאגה. הם הפסידו את שלושת המשחקים האחרונים שלהם מאז החזרה מפגרת האול-סטאר, הראשון לסקרמנטו החלשה מהם והאחרים ללוס אנג'לסיות. מתוך 25 משחקים שנותרו, 16 מול קבוצות פלייאוף (מקומות 1-8 במזרח, 1-7 במערב) ויש עוד 5 נגד יריבות ישירות, שניים נגד פורטלנד, אחד נגד סן אנטוניו ושניים נגד ניו אורלינס. זה לוח המשחקים הקשה ביותר שנשאר לקבוצה בליגה, בהפרש לא קטן. תוסיפו לזה את "קיר הרוקיז" שמאיים לפגוע בג'ה מוראנט (17.3 נקודות ו-2 אסיסטים על 4 איבודים בשלושת המשחקים האלה) והניסיון העודף של היריבות, לצד עזיבת ג'יי קראודר ואי-הגעת מחליף כל עוד ג'סטיס ווינסלו פצוע, והסיכויים לא לטובתם.

פורטלנד (32-26). מרחק 2.5 משחקים מהגריזליס עם משחק אחד יותר. לוח המשחקים של פורטלנד קצת יותר קל, כשמתוך 24 משחקים שלהם 11 נגד קבוצות פלייאוף ויש עוד 2 נגד יריבה ישירה. בשנים האחרונות ראינו אותם מתחברים במרץ ומצליחים לכבוש את המקום בפלייאוף, ויכול להיות שזה יקרה גם השנה. לא ברור איך כל הפצועים שלהם יחזרו – זאק קולינס ויוסוף נורקיץ', מגיבורי העונה הקודמת, שיחקו ביחד 3 משחקים העונה ושחקנם הטוב ביותר, דמיאן לילארד, מפספס כמה משחקים. כשלילארד בחוץ אנחנו רואים את סי ג'יי מקולום לוקח צעד קדימה בכל הקשור לניהול המשחק, מה שיכול לפתוח עוד אפשרויות לבלייזרס – למשל אנטוני ומקולום ביחד על המגרש, מה שיאפשר ללילארד יותר דקות מנוחה ויביא אותו רענן לדקות ההכרעה. לא ברור כמה חלודים יהיו נורקיץ' וקולינס ואיך הם ישפיעו על ההגנה הרעה של פורטלנד, כשזה יכול להשפיע מאוד על העונה שלהם לכאן או לכאן.

ניו אורלינס (32-25). מרחק שלושה משחקים מהגריזליס, כמות משחקים זהה. הנתון הטוב ביותר עבורם הוא לוח המשחקים: 25 כאלה נשארו, 8 מתוכם נגד קבוצות פלייאוף ו-5 נגד יריבות ישירות. זה לוח המשחקים הקל ביותר שנשאר לקבוצה מערבית, בהפרש לא קטן, והם גם בכושר טוב עם 5 ניצחונות מ-6 האחרונים, כולל שניים נגד פורטלנד. מאז הבכורה של ציון הם עם 8 מ-13 לא רע בכלל. הפליקנס לומדים איך לשחק איתו, כשברנדון אינגרם זורק קצת פחות, ג'רו הולידיי יותר מעורב בניהול המשחק וג'יי ג'יי רדיק קולע באחוזים טובים מאוד. כרגע הם במצב הטוב ביותר מכל ארבעת המועמדות העיקריות.

סן אנטוניו (32-24). מרחק 3.5 משחקים מהגריזליס, משחק חסר. לוח המשחקים שלהם יחסית קל עם 13 משחקים נגד קבוצות פלייאוף, שלושה נגד ניו אורלינס ואחד נגד ממפיס מתוך 26 סה"כ. יש אמונה אצל הרבה אוהדי אנ.בי.איי, כולל הח"מ, שהם יצליחו לפתור את הבעיות שלהם ולהכנס לפלייאוף כמו תמיד. לוח המשחקים הנוח לטובתם, אבל יריבות חלשות על הנייר הן משהו שצריך לדעת לנצל. שש הפסדים משמונת המשחקים האחרונים, אמנם ליריבות חזקות, לא סימן מעודד. ההגנה שלהם חלשה לאורך כל העונה וההתקפה נתקעת כשאולדריג' לא קולע מרחוק כשהוא עם 27.3% מהשלוש בתקופה הזאת. האם זה רק slump, או שהזריקה שלו חזרה למספרים הטבעיים? לא ברור.

מה נשאר במזרח?

המקום הראשון כנראה סגור. גם השישי (אינדיאנה מרחק 2.5 משחקים מהמקום החמישי, 6.5 מהשביעי) ככל הנראה. נשארו 3 מאבקים מרכזיים, אז בואו נדבר עליהם:

המקום השני: טורונטו-בוסטון. יש הפרש של 2.5 משחקים לטובת הראפטורס כששתי הקבוצות בכושר טוב מאוד (טורונטו ניצחה 9 מ-10 האחרונים, בוסטון 7 מה-10 שלה) ואין הבדל משמעותי בקושי של לוח המשחקים. לכל אחת יש סיפור אחר בשלב הזה של העונה, כשטורונטו מראה שהיא קבוצת כדורסל טובה מאוד בסגל בריא כמעט לחלוטין ובבוסטון אנחנו רואים את הפריחה של ג'ייסון טייטום, 27.6 נקודות למשחק ב-16 המשחקים האחרונים. נשאר משחק בודד בין הקבוצות העונה וסדרת הפלייאוף האפשרית ביניהן תהיה מעניינת מאוד, אבל כרגע נראה שהיתרון לטובת הראפטורס. לבוסטון יש משחק חסר אחד, אבל רק קריסה של הראפטורס תמנע מהם את המקום השני.

המקום הרביעי: מיאמי-פילדלפיה. אולי המאבק המשמעותי ביותר בליגה מבחינת ההשפעה שלו על הפלייאוף – גם בוסטון וגם טורונטו קבוצות שיכולות, על הנייר, לנצח סדרות בלי ביתיות. מקום 8 במערב ומקום 7-8 במזרח לא יהיו יריבות קשות למילווקי, הלייקרס והסלטיקס או הראפטורס, אבל כאן יש 2 קבוצות שצריכות מאוד את הבית: יש להיט ולסיקסרס מאזן משותף של 5-50 בבית ו-38-21 בחוץ. הבדל עצום. לסיקסרס יש לוח משחקים קל יותר, אבל זה נראה כל פעם כאילו הם נחלשים כשהם בסגל מלא. אמביד משחק כמו שאקיל בשני המשחקים האחרונים בלי סימונס וסימונס נתן את משחקיו הטובים ביותר העונה כשאמביד לא שיחק. מיאמי הפסידה עכשיו שני משחקים שהיו בגדר חובת ניצחון נגד אטלנטה וקליבלנד, אבל נשארו להם יותר משחקי בית מהסיקסרס – 15 לעומת 12 – מה שיכול להיות משמעותי מאוד. יחד עם יתרון בשובר השיוויון נראה שהם הפייבוריטים למקום הרביעי. הפלייאוף הוא סיפור אחר.

המקום השביעי: ברוקלין-אורלנדו. בעולם מושלם קבוצות יותר מעניינות כמו ניו אורלינס ופורטלנד היו מאיישות את מקומות 7-8 במזרח ומגיעות לפלייאוף, אבל זה לא עולם מושלם. אורלנדו מרחק משחק וחצי מהמקום השביעי והחזרה של ג'ונתן אייזק אמורה לשפר את ההגנה שלהם, ויחד עם יריבות חלשות יותר והעדרו של קיירי אירווינג עד סיום העונה, מה שמוציא יותר מהחומר הקיים והבינוני כאחד של הנטס, אבל מציב לו תקרה די נמוכה, אפשר להעריך שהמג'יק יגיעו למקום השביעי. זה לא הולך להשפיע יותר מדי על הפלייאוף.

פרסי העונה

פרסי העונה שלי, אם העונה נגמרת היום.

MVP: יאניס אנטדקומפו. לא צריך להסביר יותר מדי למה – השחקן הכי טוב בליגה, מספרית, ועושה את זה ב-31 דקות למשחק, כמות נמוכה בפער מכל MVP אחר. עונה היסטורית שיכולה להסתיים ב-70 ניצחונות.

רוקי העונה: ג'ה מוראנט. גם כאן הבחירה יחסית קלה – המוביל של קבוצת פלייאוף. בניגוד לקנדריק נאן למשל שפותח בקבוצה שתסיים עם יתרון ביתיות אבל לא האופציה הראשונה או השנייה במיאמי, מוראנט הראשון. יש כאן טוויסט: אם ניו אורלינס עושה פלייאוף וציון משחק ברוב משמעותי של משחקי ניו אורלינס עד לסיום העונה הוא רוקי העונה שלי. הוא ישחק 37 משחקים העונה לכל היותר, נמוך מכל רוקי עונה אחר (יואינג שיחק 50 בלבד ב-1985/86 וזכה, אף אחד אחר לא שיחק פחות), אבל במידה ויעשו פלייאוף הוא ההבדל בין עונה של המקום ה-13 במערב לפוסט-סיזן. ההפרש המשמעותי הזה מצדיק את הפרס למרות כמות המשחקים הנמוכה.

שחקן ההגנה: יאניס אנטדקומפו. עכשיו נפרט יותר על יאניס, שיהיה השלישי אחרי ג'ורדן ואולג'ואן שיזכה בדאבל, אם אכן יזכה. לא רק 1.1 חטיפות ו-1.1 חסימות למשחק או הגנה על 10.5 זריקות שנקלעות עליו ב-36.5% מצויין, אלא גם היותו השחקן המרכזי בהגנה הכי טובה בליגה ואחת הטובות בהיסטוריה והגיוון. קולעים עליו ב-41.9% בטבעת, הנתון הטוב בליגה, יחד עם היכולת להגן נהדר על שלשות, לקרוא נתיבי מסירה ולשמור על הכוכבים של היריבה. כשיאניס על המגרש הבאקס סופגים 97.4 נקודות ל-100 פוזשנים, הנתון הטוב בליגה בפער משמעותי, וזה קורה בזכות הגיוון והיעילות שלו ושל הגנה שמתבססת על האתלטיות וחוכמת המשחק של אנטדקומפו. בהחלט ראוי.

השחקן השישי: דניס שרודר. אני יכול לקבל טענות בקשר לזה ששחקן שמשחק 31.1 דקות למשחק לא ראוי להיות מועמד לשחקן השישי, אבל לו וויליאמס זכה לפני שנתיים עם 32.8 למשחק ואריק גורדון עם 31.2 לפניו. שרודר אחד השחקנים החשובים ביותר של אוקלהומה אובר-אצ'יברית עם 19 נקודות מהספסל, קליעה שנראית יותר טוב מאי פעם (38.4% מהשלוש ב-5 ניסיונות למשחק), שינוי מגמה כשהוא עולה ותפקיד חשוב באחת החמישיות המסוכנות ביותר בכל הליגה. הפרס הזה לגמרי שלו.

מאמן העונה: ניק נרס. רציתי לתת את הפרס לאריק ספולסטרה או בראד סטיבנס, מאמנים אדירים שמעולם לא זכו בו, אבל זה של נרס. טורונטו יותר מצליחה העונה מהסלטיקס או מההיט וזה קורה הרבה בזכות המאמן של הקנדים, בין אם בזכות פיתוח שחקנים מעולה שמושפע גם ממנו (פרד ואן וליט ופסקל סיאקם עשו קפיצה לפני העונה הראשונה שלו וקפיצה נוספת בין הראשונה לשנייה) או בזכות חוכמת המשחק הגבוהה של הקבוצה. טורונטו מוצאים פתרונות יצירתיים חדשים לכוכבי הליגה ומסוכנים גם בהתקפה. הכל מתחיל מנרס.