ביום שישי הקרוב תיפתח בארץ המהדורה ה-101 של מירוץ ג'ירו ד'איטליה, אחד ממירוצי האופניים החשובים ביותר בלוח השנה של הענף. משפט שאם היה נאמר לפני שנתיים לאיזשהו חובב של הענף, הוא היה פוטר את אומרו בנחרת בוז. עם כל הכבוד לאליפויות בינלאומיות בג'ודו ופיינל פורים של היורוליג, מדובר באירוע הספורט הגדול ביותר שארצנו זכתה לארח. המירוץ עצמו אורך 21 ימים (עם שלושה ימי מנוחה), כששלושת הימים הראשונים יתקיימו בארצנו. הקטע הראשון הוא קטע נג"ש (נגד השעון) קצר של 10 ק"מ בירושלים. השני מתחיל בחיפה (באיצטדיון סמי עופר) ומסתיים בטיילת של ת"א. השלישי מתחיל בבאר שבע, ויורד עד לאילת (זהו הקטע השני באורכו בכל המירוץ). כל הפתיחה של הג'ירו בארץ ממותגת כ-"Giro Big Start Israel",  ופרטים לגבי המסלולים והשעות ניתן למצוא באתר של פתיחת הג'ירו בארץ.

כאמור, העובדה שמירוץ מסדר הגודל הזה מתקיים בארץ היא בגדר נס. קודם כל, זוהי הפעם הראשונה בה המירוץ יוצא את תחומי אירופה. מעבר לכך, הבעיות הפוליטיות הקשורות לאזורנו ידועות לכולם. מארגני הג'ירו החליטו למצב את המירוץ כסמל לאחווה בין הדתות, כאשר הפתיחה בירושלים והסיום בוותיקן מסמלת זאת. בהחלט יפה. האפיפיור פרנציסקוס אף הוזמן לפתוח את המירוץ בארץ, מה שלא צלח בסופו של דבר. המחלוקות הפוליטיות לא פסקו גם לאחר האישור על פתיחת המירוץ בארץ. זאת כאשר הפרסומים הראשונים של המסלול הציגו את קטע הנג"ש ב"מערב ירושלים", מה שהביא לתגובה חריפה, כולל איומים בביטול המירוץ, מפוליטיקאים בארץ (כולל שרי התיירות והתרבות). האיומים השפיעו, והפרסומים שונו ל"ירושלים".

הנס האמיתי בכל הנוגע לקיום המירוץ בארץ קשור לתרבות הרכיבה. למרות שענף הרכיבה בארץ חי ובועט, הוא רחוק שנות אור מהמקבילים במדינות אחרות. בעיקר הדברים אמורים בכל הקשור לתשתיות הרכיבה בארץ. אם המצב בשבילי השטח עוד סביר, בכל הקשור לכבישים, כל אחד שרכב על כביש כאן יעיד שהמצב הרבה פחות טוב. ההתחשבות ברוכבים מזערית עד לא קיימת, הן מצד האחראים על התשתיות, והן מצד נהגי הרכבים. דבר הצובט את הלב לכל מי שמשווה את המצב לזה שבאירופה למשל. דיווחים על מוות או על פציעות של רוכבים מגיעים בתדירות גבוהה מדי (רק אתמול נפצע רוכב, לאחר שאופנוע איבד שליטה וגרף אותו ואת חבריו). גם התשתית התומכת להבאת תיירות פוטנציאלית של רוכבי אופניים (כמלונות המיועדים לרוכבים) כמעט ולא קיימת, ויש לקוות שהמצב ישתנה בעקבות הג'ירו.

אז איך המירוץ הצליח בכל זאת להגיע לארצנו? להצלחה, בדרך כלל אבות רבים, אך במקרה זה יש להצלחה בעיקר אב אחד – סילבן אדאמס. מדובר במיליארדר יהודי, שעלה מקנדה לפני כשנתיים וחצי. השילוב של היותו חובב אופניים (זכה פעמיים באליפות העולם לרכיבת כביש לבני 50) וציוני נלהב הביא אותו לחשוב על הרעיון של הבאת הג'ירו לישראל. זה החל בשכנוע מארגני המירוץ (חברת RCS) להסכים להבאת המירוץ לכאן, ואחר כך בשינוע ממשלת ישראל לעניין, לרבות שרי התיירות והאוצר (יש לציין שלשר האוצר, משה כחלון, היה חלק חשוב בעניין, לאחר ששוכנע בנחיצות המירוץ). אדאמס נושא ברוב ההוצאות הקשורות להבאת המירוץ לארץ (כ-70 מיליון שקלים), כשבשאר נושאת המדינה, בעיקר בהוצאות הקשורות לאבטחה, וכן מפרסמים ותורמים פרטיים. מאידך המדינה צפוייה להרוויח גם לא מעט מהמירוץ (ההערכות מדברות על כ-50 מיליון שקלים), ישירות ובעקיפין, ונראה כיצד תצליח למנף אותו בהמשך הדרך. אדאמס עצמו נושא בתפקיד נשיא הכבוד של ה-Big Start, כיאה וכיאות לאיש שמשך בכל החוטים על מנת שהנושא ייצא לפועל.

אדאמס קשור בעבותות לסיבה השנייה שהמירוץ מעורר בזכותה עניין כאן – קבוצת סייקלינג אקדמי (בשמה המלא Israel Cycling Academy), כשהצטרף בשנה שעברה כבעלים שותף לקבוצה. הקבוצה עצמה הוקמה בסוף שנת 2014 כקבוצת הרכיבה המקצוענית הישראלית הראשונה ע"י עוד שני משוגעים לדבר – רן מרגליות ורון בר און. מרגליות הוא שם מוכר מאד בענף. כאחד מהרוכבים הבכירים ביותר בהיסטוריה של הענף, הוא אף הגיע לסגל של קבוצת Saxo Bank המצליחה, שאחר כך שינתה את שמה לטינקוף. לא מן הנמנע שהוא היה מגיע להיות הישראלי הראשון המשתתף בגראנד טור, אלמלא תאונת אימונים באיטליה, שגרמה לפרישתו מרכיבה תחרותית. היוזמה להקמת סייקלינג אקדמי הגיעה אחר כך בשיתוף עם בר און (שמרגליות היה מאמנו), כאשר בר און מביא את עיקר המימון לפעילות הקבוצה בשנותיה הראשונות, ומרגליות משמש עד היום כמנהלה. כבר בשנותיה הראשונות הקבוצה הצליחה לא רע, יחסית לקבוצה חדשה המדורגת בדרג הקונטיננטל (הדרג השלישי בענף), עם זכיות במספר קטעים במירוצים. עדיין, את קפיצת המדרגה הגדולה הקבוצה עשתה בשנה הנוכחית, במקביל להצטרפותו של אדאמס כשותף. זאת כאשר עלתה לדרג השני בענף – דרג הפרו קונטיננטל. העלייה לדרג זה מאפשרת לקבוצה השתתפות במירוצים בפרופיל גבוה הרבה יותר, כמו בכל מירוצי הוורלד טור (הדרג הגבוה ביותר), על פי החלטת מארגני המירוצים. זה הביא לחיזוק ניכר של הסגל בעונה זו. בעיקר מדובר בשני רוכבים ידועים – הבלגי בן הרמאנס, שזכה בעונה הקודמת בטור של עומאן, והספרדי רובן פלאזה, רוכב ותיק ומנוסה, שאף זכה השנה במירוץ הוואלטה דה קסטיליה ליאון במדי הקבוצה. כפי שקורה ברוב הקבוצות, רוב הסגל של הקבוצה הוא בינלאומי, וכולל רוכבים ממדינות רבות. אגב הפוליטיקה האיזורית לא פסחה על הקבוצה לצערנו, זאת כשאלוף הנג"ש הטורקי, אחמט אורקן, שחתם בקבוצה בתחילת העונה, נאלץ לפרוש מהקבוצה עקב לחצים מבית.

מלבד הסגל הבינלאומי של הקבוצה, די ברור שהיא כוללת את מיטב הרוכבים הישראלים של הענף. הדבר לא תמיד התקבל באהדה ע"י כל הגורמים בענף, שטענו שהיא מחסלת את התחרות בזירה המקומית, ביקורת שמן הסתם שככה בתקופה האחרונה. הביקורת התבססה על העובדה שרוכבי הקבוצה זכו באליפות ישראל לגברים מאז הקמתה. באליפות של 2016 למשל, חמישה מרוכבי הקבוצה הגיעו למקומות הראשונים. אלוף השנתיים הראשונות במדי הקבוצה היה גיא שגיב. שגיב יכול להיחשב לסוג של תגלית של הקבוצה, כאשר לפני זכייתו באליפויות הוא לא הגיע להישגים יוצאי דופן. למרות גילו הצעיר יחסית, ניתן לומר ששגיב הוא הבכיר ברוכבי ישראל בשנים האחרונות. אגב, איזשהו קוריוז בחייו האישיים של שגיב קשור לעובדה שהוא נשוי לאלופת ישראל הנוכחית, עומר שפירא. אלוף השנה שעברה הוא רועי גולדשטיין, עוד אחד עם קשר משפחתי לענף, כשאחיו עומר גם הוא בסגל הקבוצה (ואחיהם הצעיר עידו זכה אף הוא להצלחות במסגרת הנוער). האחים למשפחת גולדשטיין מתגוררים בגוש משגב, כמו עוד תגלית של הקבוצה – גיא ניב. ניב היה מרוכבי השטח הבולטים בארץ, לפני שעבר בשנה שעברה במפתיע לקבוצת הפיתוח של סייקלינג אקדמי. משם התקדם במהירות לסגל הקבוצה, ולהשתתפות במירוצי וורלד טור השנה.

כמה חודשים לאחר ההודעה על פתיחת הג'ירו בישראל, התקבלה ההודעה על השתתפות הקבוצה במירוץ. הציניקנים יצביעו על הקשר של אדאמס לקבוצה כעל אחת מהסיבות לכך, אך כל מי שעוקב אחר הקבוצה העונה יוכל לומר שהיא זכתה במקום במירוץ הזה בזכות ולא בחסד. אחד הדברים שאיפיינו את הקבוצה השנה הוא התעוזה שהתאפיינה במספר רב של בריחות ותקיפות במירוצים נחשבים. אחת הזכורה במיוחד היא זו של שגיב לאורך כמעט קטע שלם בטירנו אדריאטיקו. אחת אחרת הייתה התקיפה של האלוף הלטבי, קריסטס ניילנדס, במירוץ מילאנו סן רמו, שהיוותה את קרש הקפיצה לנצחונו המפתיע של וינצ'נזו ניבאלי במירוץ. התקיפה הנ"ל שכנעה את מנהלי הקבוצה ללהכניס את ניילנדס להרכב הקבוצה בג'ירו, לצידם של הרמאנס המוביל ושל "הפרופסור" פלאזה. בשבוע שעבר התבשרנו על כך ששגיב וניב נכללים בסגל הקבוצה לג'ירו, מה שיהפוך אותם לרוכבים הישראלים הראשונים במירוץ גראנד טור. ההכללה של שגיב בסגל היא טבעית למדי, וסביר שהייתה מגיעה גם ללא קשר להיותו ישראלי. זו של ניב מפתיעה מעט יותר, ונועדה לציין את פריצת הדרך שהרוכב עשה בשנה האחרונה, כמו גם לחזק את הצביון הישראלי של הקבוצה במירוץ (כפי שגם ציין מרגליות לפני מספר ימים). בתקווה שזוהי התחלה שתסמן את הדרך לרבים נוספים.

יהיה קשה לחמוק מכל מה שייכתב על הג'ירו, על סייקלינג אקדמי ועל הרוכבים הישראלים בתקופה הקרובה, וגם לא צריך לעשות זאת. מדובר בהיסטוריה רבתי, שכל חובב של הענף ושל ספורט ישראלי צריך להיות גאה בה. אנחנו נהיה כאן כדי לעקוב אחר המירוץ, ובהמשך הפוסטים בסדרה, כולל פריוויו על המירוץ, וגם בדיומא. למי שגם יכול, מומלץ לצפות בהיסטוריה הזו בצידי הדרך. זה חינם.