יש לא מעט תחרות בין השחקנים באן בי איי על מי הוא הקו האחורי הכי טוב בליגה. הרוב המוחלט ילך עם קרי ותומפסון, אחרים יגידו שביל ו-וול לא נופלים מהם ועכשיו יש גם את כריס פול וג'יימס הארדן שבטוח יעלו בדיון כשיפתח מחדש. מי שלא מוזכר מספיק בדיון הנ"ל הם סי ג'יי מקולום ודמיאן לילארד האדירים ולשמחתי היום הם הגיעו לתפוח הגדול וזכיתי לראות מקרוב במה מדובר.

אחד מהדברים שאני יותר אוהב בגישה שניתנת לי לשחקנים היא האפשרות לנהל איתם שיחות ארוכות ומעניינות על הליגה, כדורסל והדברים הקטנים שאתה מת לשאול אבל אין לך את מי. ברוב הפעמים כשזה קורה לי אני מעדיף להמשיך לנהל עם השחקן שיחה כנה ולא להכניס את המצלמה לסיפור ובדיוק היום הגעתי לשיחה כזו עם אוון טרנר הנהדר. התחלנו לדבר על הנעליים שהוא לובש (חברת לי-נינג הסינית שמפרסמת גם את ווייד ומקולום) ועל כך שהוא לא החליף דגם שנתיים כי הוא פשוט "רוצה משהו עם שרוכים שאפשר לשחק איתו כדורסל", מהמשפטים שגורמים לך להבין שלא משנה כמה כסף הם מקבלים (אמר לי בין היתר ש"כל עוד שחקן יעשה את שלו אז הוא גם יקבל את שלו, גם ככה הוא מסודר לחיים"), הם פשוט אוהבים לשחק כדורסל.

המשכנו לדבר על הפיטורים המפתיעים ויש יגידו הזויים של דיוויד פיזדייל (התקשה שלא להסכים איתי) ועל הקבוצות הקודמות שלו, פילי ובוסטון. דסקסנו על המצב המצער והמוזר של ג'אליל אוקאפור בפילי, על כך שנרלנס נואל היה צריך לקבל מה שהציעו לו בקיץ (ע"פ פרסומים) וכמובן על דני איינג' הגאון שבחר את טייטום בבחירה השלישית ועוד הרוויח על כך בחירה בשנה הקרובה, תענוג של שיחה.

אז אחרי עשרים דקות של שיחה מהנה עם "אי-טי" אפשר להתחיל לשחק, חמישיות:

ניו יורק ניקס: ג'ארט ג'ק, טים הארדווי ג'וניור, קורטני לי, פורזינגיס ואוקווין במקום קאנטר הפצוע.

פורטלנד: דמיאן לילארד, סי ג'יי מקולום, פט קונאטון, נואה וולניי ויוסוף נורקיץ'.

מוקד המשחק: ווילי הרננגומז

מחצית ראשונה

"הבנק פתוח" עם שלשה של פט קונאטון פותחת את המשחק ממש לפני שפורזינגיס מחטיא דאנק שהיה מסיים במקום הראשון בטופ 10. הלטבי נכנס לעניינים עם שלשה גדולה אחרי מסירה יפהפייה מאחורי הגב של הארדווי, 11-9 ללבנים. נורקיץ עוזר להחזיר את היתרון לאורחים עם אסיסט יפהפייה לוולני ופלואטר נהדר אבל אוקווין עם אפ אנד אנדר מצויין מעלה את הניקס ליתרון נקודה.

פורזינגיס מתחיל לקחת יותר ויותר אחריות ומשמיע את הקול שלו כשהוא לא מקבל מסירה מהרננגומז בהתקפת המעבר, לא משהו שהיה אפשר להגיד עליו לפני שנה.

פורטלנד מתחילה להשתלט על המשחק, בעיקר בזכות חוסר ריכוז של הניקס שמוביל למס' איבודים וליתרון 7 של הטרייל-בלייזרס בסיומו של הרבע הראשון.

ממשחק למשחק אפשר לראות יותר קהל של הניקס בגארדן ובעיקר שמים לב לדבר אחד שאיננו, שריקות הבוז…ד"ש לכרמלו.

איזו פתיחה לרבע השני..דאנק של אד דיוויס ועוד 5 נקודות רצופות של מקולום מריצות את האורחים ליתרון של 14 נקודות. הניקס לא משחקים טוב עד עכשיו, בשום צד של המגרש. ההתקפות מבולבלות ותקועות וההגנה כרגע לא מספיק טובה.

בעיצומו של כתיבת משפט על כך שהורנסאק לא רוצה לשתף את נואה בשביל שלא יפגע בשטף הקבוצתי ושעכשיו, עם קאנטר בחוץ והרננגומז חסר ביטחון הגיע הזמן לשתף אותו, אני שומע מחיאות כפיים ומסתכל לפרקט שם אני רואה את נואה נעמד על שולחן המחליפים בשביל לקבל את הדקות הראשונות שלו העונה, קארמה.

נואה פותח עם הגנה אדירה וחסימה על נפייר שגררה תשואות אדירות מהקהל והתלהבות אדירה מצדו עם אגרוף לחזה, האריה יצא מהכלוב. הנקודות הראשונות שלו הגיעו גם הן דקה לאחר מכן בליי אפ יפה אך לא מעט בלאגן שקורה על המגרש מונע מהניקס לצמצם את ההפרש, 43-30 עם חמש דקות למחצית.

מיני ריצה של הניקס שלא הפכה ליותר גדולה בגלל הארדווי שעדיין לא במשחק נעצרת תודות לשלשה של נפייר אחרי סטפ בק אדיר שהזכיר את ימי המכללות שלו.

איזה מהלך ! הארדווי קולע 2 נקודות קשות 5 שניות לסיום, פורטלנד מוציאים כדור לאורכו של המגרש שמגיע לפט קונאטון שמוסר את הכדור אחורה תוך כדי שהוא באוויר, וולניי תופס את זה בנקודת החצי, מכדרר לכיוון הסל ותופר ג'אמפ יפה מחצי מרחק בשנייה האחרונה, 53-37 במחצית. הניקס בדרך להפסד שלישי ברציפות?

מחצית שנייה

פורזינגיס ממשיך להיות היחיד שמתפקד אצל הניקס אבל פט קונאטון (13 נק' הערב) דואג להשאיר את היתרון של פורטלנד על 20 נק'.

אמרתי לכם שהבוז נעלם? אז אמרתי. איבוד כדור של הניקס ודאנק קליל של ליליארד מעלים את היתרון ל-26 ולקהל נמאס. הנחמה שזה לקח עשרים משחקים ולא 2 כמו בעונה שעברה.

אם לומר את האמת, לא היה יותר מדי מה לכתוב עד לסיום המשחק. הרבע השלישי המשיך להיות בשליטה מוחלטת של פורטלנד, הניקס הגיעו עד למינוס 8 ברבע הרביעי בזכות החמישייה השנייה שלהם אבל כמו שהקלישאה אומרת, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. 103-91 בסיום.

סטטיסטיקה

ניו יורק ניקס: פורזינגיס עם 22 נק' ו-7 ריב', הארדווי עם 16 נק', לי עם 14 משלו ואוקווין עם 8 נק' ו-11 ריב'.

פורטלנד טרייל-בלייזרס: לילארד עם 32 ו-5 אס', פט קונאטון עם 17 נק', מקולום ונורקיץ' (6 אס' ו-9 ריב') 12 נק' וטרנר עם 10 נק'.

אחרי המשחק ידעתי שאראיין את טרנר לפי החיבור שנוצר בינינו לפני המשחק ובהתחשב בעובדה ששאר העיתונאים עטו על מקולום וליליארד, "אי-טי" היה האופציה הטובה ביותר. השחקן השישי של הבלייזרס סיפר לי מה הוביל לשינוי הגדול בהגנה של הקבוצה (טופ 3 בליגה), מה זה אומר בשבילו לשחק ב"מכה" של הכדורסל ולמי מהקבוצה שלו מגיע להיות באולסטאר השנה. טרנר הוא ללא ספק אישיות נהדרת, ללא מניירות של כוכב והוא אפילו הוסיף אותי לאחת מהרשתות החבריות שלו, לא דבר נפוץ בקרב שחקני אן בי איי.

מוקד המשחק: ווילי הרננגומז – 16 דקות, 5 נק (2-5 מהשדה)', 9 ריב' (4 בהתקפה), אסיסט ושלושה איבודי כדור.

רציתי לכתוב על אוון טרנר אבל עד שאנס קאנטר פצוע לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לכתוב על מי שכמה אוהדים תיארו לי היום כ"מארק גאסול שלהם" ואחד מהשחקנים והאנשים האהובים עלי בליגה.

התקפה: אחרי חצי עונה בה היית הסנטר הפותח ופתאום אתה לא רואה דקה הדבר הראשון שקורה לך הוא שאתה מאבד את הביטחון. החוסר ביטחון הזה אפיין את ווילי בעיקר בתחילת המשחק כשביצע מסירות פזיזות אחרי שהעירו לו על זה כשלא מסר קודם לכן או כשהתקשה לקבל החלטה כשהיה במקום שהוא לא רגיל אליו או שלא נוח לו בו.

במחצית השנייה חל שיפור לא קטן ביכולת שלו, בעיקר בגלל שקיבל לא מעט דקות באופן רציף שאפשרו לו להילחם על ריבאונדים בשני צידי המגרש ולקבל עוד קצת ביטחון במשחק שלו.

הגנה: אם מסתכלים על העונה שעברה בה קיבל דקות משמעותיות, ווילי תרם 1.6 ניצחונות לקבוצה שלו, רק פורזינגיס ואוקווין נמצאים לפניו. הוא נייד, אתלט לא רע וקורא את המשחק בצורה נהדרת, רק שישו טרייד על אוקווין\קאנטר ויתנו לו לשחק.

המצטיין – ההגנה של פורטלנד

רייטינג הגנתי של 101.9 (3 בליגה), ממוצע ספיגה של 99.2 נק' (4 בליגה) ו-91 נקודות במשחק הזה, שאפו.

המאכזב – הורנסאק

הקבוצה משחקת הרבה יותר טוב מבשנה שעברה, הרבה בגלל שפיל עזב והורנסאק באמת יכול לאמן אבל משהו שם חסר.. אין מספיק התאמות לצורכי המשחק, שליטה של שחקנים מסויימים (הארדווי) ובעיקר חוסר יציבות ביכולת של הקבוצה.

השנוי במחלוקת – התקרה של פורטלנד

שלא תבינו לא נכון, פורטלנד שיחקו נהדר וניצחו משחק לא קל (מי היה מאמין שארשום את זה) אבל שמסתכלים על הסגל שלהם רואים לא מעט שחקנים שמוגבלים ביכולות שלהם וחוזי עתק שמגבילים את היכולת של ההנהלה לבצע טריידים שישפרו את הקבוצה.

המרגש – אוון טרנר

כמו שכתבתי קודם לכן, הגישה לשחקנים מאפשרת לך להכיר אותם באמת, להבין איזה בני אדם הם ולשנות את הדעה שלך לגביהם ב-180 מעלות.