השאלה שבכותרת הפוסט מסקרנת את חובבי ענף האופניים, ומתייחסת לדבר אחד – האם יצליח זוכה הטור דה פרנס, כריס פרום, לזכות בוואלטה א-אספניה הקרובה. המשמעות של "דאבל" כאן היא זכייה בשני גראנד טורים רצופים באותה העונה (קרי ג'ירו + טור או טור + וואלטה). האחרון שהצליח להשיג דאבל כזה היה מארקו פנטאני המנוח ב-1998, כאשר זכה בג'ירו ובטור, ומדובר כאן על תקופה אחרת לגמרי בענף (בלי להיכנס לכל הפרטים). את הדאבל הספציפי של זכייה בטור ובוואלטה השיגו רק שני רוכבים אגדיים בעבר – הצרפתים ז'אק אנקטיל (ב-1963) וברנאר הינו (ב-1978). הזכיות של אלו בוואלטה הושגו כאשר המירוץ עדיין נערך באביב. החל מ-1995 הוא הוזז לסוף הקיץ, כך שדאבל מהסוג המתואר יהיה היסטורי בכל מקרה.

הוואלטה של 2017, שתיפתח בשבת הקרובה בעיר נים שבצרפת דווקא, צפוייה להביא זיקוקים לחובבי הענף. די בהשוואה של תוואי הגראנד טור הזה לשני קודמיו כדי להבין מדוע. אם בג'ירו ובטור המארגנים ניסו לתת את הכבוד לקטעים השטוחים יותר, ובכך לספק גם את תת התחרות בין המאיצים, אזי מארגני הוואלטה (הם גם מארגני הטור) שמים את הדגש על ה-GC, וזה וואחד דגש. 11 מקטעי המירוץ כוללים טיפוס בדרגה 1, כששבעה מהם מסתיימים בפסגה, וקטע הטיפוס הרציני הראשון מופיע כבר ביום השלישי של המירוץ. בנוסף, הוואלטה כוללת את קטע הנג"ש האישי הארוך ביותר שראינו השנה, באורך 42 ק"מ, ועוד קטע נג"ש קבוצתי ביום הפותח. פלא שכריס פרום כינה את המירוץ "חסר רחמים"?

אז פרום, כאמור, ינסה לעשות היסטוריה במירוץ הזה. לבריטי יש חשבון לא סגור עם המירוץ, והוא הראשון שמודה בכך בפה מלא. הוא הגיע שלוש פעמים למקום השני הכללי (כולל בשנה שעברה), כשב-2015 הוא נטש את המירוץ עקב פציעה. בכל הפעמים האלה זה היה לאחר שהשתתף גם בטור, מה שמראה שמאמץ של שני גראנד טורים רצופים הוא לא עניין של מה בכך, גם כשמדובר ברוכב על כמו פרומי. נוסיף כאן את העובדה שהוואלטה אף הוקדמה יחסית לשנים הקודמות, מה שמקצר את זמן ההתאוששות מהטור (וזה בלי להזכיר את החום הכבד אף יותר). פרום עצמו, למרות הזכייה בטור, לא נראה השנה כמו הסופרמן שראינו בקטעי הטיפוס הקשים בשנים הקודמות, ולא הצליח לזכות באף קטע מירוץ של השנה. בצד הזכות ניתן לומר שמדובר במסלול מצויין עבור פרום – בעיקר עם מינון גבוה של נג"ש, מה שתפור ליכולותיו. ואם הזכרנו חשבון פתוח לפרום, אזי זה נכון ביתר שאת לקבוצתו, סקיי. מלבד הזכיות הסיטוניות בטור, הקבוצה לא הצליחה לזכות באף גראנד טור אחר מאז הקמתה, מה שמהווה סוג של נון לקבוצה העשירה והחזקה של הענף. אז השנה, בניגוד לשנים הקודמות, הקבוצה סימנה כבר מתחילת העונה את הוואלטה כמטרה, והיא מגיעה בסגל חזק מאד למירוץ. שלישיית המטפסים שצפוייה לסחוב את פרום בהרים היא נייבה, רוסה ופולס המצויינים (כשאחרים כמו סטאנארד ודויד לופז לא בדיוק קוטלי קנים). אה, וגם קינטאנה לא יהיה כאן כדי להתחרות.

אז מי כן? מבט ברשימת המתחרים של פרום חושף שורה ארוכה של שמות איכותיים, המכסה כמעט את כל מי שהוא מישהו בענף:

החובה המוסרית כאן היא להזכיר ראשון את אלברטו קונטאדור. זאת כי האקדוחן הודיע לפני המירוץ שהוא יהיה האחרון שלו. מארגני המירוץ עשו לו כבוד, ונתנו לו את הספרה 1, השמורה לזוכה המירוץ הקודם (אם כי עוזר שקינטאנה, זוכה המירוץ הקודם, לא משתתף בו). רשימת ההישגים של האקדוחן ארוכה ארוכה, כולל דאבל של ג'ירו + וואלטה ב-2008. קונטאדור הוא כבר מזמן לא הרוכב הבלתי עציר שהיה בעבר, אבל כולם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שבמירוץ האחרון, על אדמת המולדת, הוא יפיק אותם ניצוצות שהורגלנו לראות ממנו בקריירה הארוכה שלו. הוא גם יזכה כאן לכבוד בפוסט נפרד.

שניים שראינו מתמודדים בטור האחרון על הבכורה הם פאביו ארו ורומאן בארדה. שניהם מטפסי על, שזכייה שלהם במירוץ לא תפתיע אף אחד. האיטלקי שמח לחזור למירוץ בו זכה בעבר, ויקווה לא לדעוך בסופו כפי שקרה בטור (כנראה בגלל מחלה). הצרפתי ינסה להמשיך בכושר הטוב שהראה בטור, אם כי קבוצתו AG2R הביאה כמוביל נוסף את דומניקו פוצוביבו, מה שמעיד אולי על הציפיות מבארדה במירוץ. ואם כבר מדובר על קבוצה מרובת מובילים, מה אפשר לומר על אריקה האוסטרלית, האוחזת בשלושה כאלו – התאומים אדם וסיימון ייטס הבריטים והקולומביאני אסטבן צ'אבז. מדובר בשלושה מטפסים מצויינים, כשהשניים האחרונים סוחבים גם הם את הקילומטרז' מהטור, בעוד שאת אדם ייטס ראינו בג'ירו, כשההתנגשות באותו האופנוע שעמד בצד מחסלת לו את סיכויי הזכייה. עוד אחד שראינו בחלק מהטור היה ראפאל מייקה, מטפס מצויין שנפל קורבן לקטע האכזרי על הר החתול. מייקה נראה טוב מאד בטור של מולדתו, והחמיץ את הזכייה במירוץ כולו על חוט השערה. אלא שהמשותף לכל הנזכרים עד כה בפסקה הוא יכולת הנג"ש הדלה שלהם, משהו שיפריע להם מאד במירוץ הזה. אחד שפחות סובל בקטעי הנג"ש הוא וינצ'נזו ניבאלי, והעובדה שבניגוד לרוב מתחרי הצמרת הוא לא התחרה בטור ודאי תעמוד לטובתו. אלא שהכריש לא ממש פיזר את סימני השאלה סביב כושרו השנה. לג'ירו זה הספיק בשביל מקום שלישי, אבל בטור של פולין לפני כחודש הוא לא ממש הצליח להתמודד עם שאר המטפסים שהגיעו למירוץ. כריס פרום בכל זאת סובר שהכריש הוא יריבו העיקרי על התואר. נחייה ונראה.

ואולי נראה כאן הצגה מאחד מהמתמודדים הפחות צפויים. לוואלטה יש היסטוריה ארוכה של ג'וקרים, הזוכים במירוץ על הראש של הפייבוריטים. אחד כזה היה כריס הורנר, שהדהים את כולם ובעיקר את וינצ'נזו ניבאלי עם הזכייה ב-2013, מה שהפך אותו לזוכה הגראנד טור המבוגר אי פעם. גם כאן יש לנו כמה סוסים שחורים. אחד כזה הוא מארק סולר, שיוביל את קבוצת מוביסטאר בהיעדרם של ואלוורדה הפצוע וקינטאנה המותש. הספרדי הצעיר הרשים מאד במירוץ קטלוניה השנה, ונראה שצפוי לו עתיד מבטיח בענף. ספרדי אחר שראינו תצוגות שלו בעבר הוא דויד דה לה קרוז מקבוצת קוויק סטפ. הספרדי קיבל חותמת כשרות בדמות חתימה בקבוצת סקיי בשנתיים הבאות. ספרדי שלישי שנראה כאן הוא עומאר פראילה, מלך ההרים בשנתיים הקודמות. גם הוא מקבל שדרוג בדמות חתימה באסטנה בעונה הבאה (אולי כדי להחליף שם את ארו). וזה בלי להזכיר רוכבים כזכארין, קרוייזוויק, בארגי, אלאפיליפ, ואן גארדרן ורוהאן דניס.

ומי ינצח? נראה שהשעה בשלה לדאבל היסטורי. עם כל התחרות, לא נראה שתהיה לפרום הזדמנות טובה מזו, והוא גם ייקח אותה.

ועוד בקטנה:

סיפרנו כאן על אדם הנסן, ובעיקר על הרצף המטורף של 18 מירוצי גראנד טור בהם השתתף. אז לפני הוואלטה קבוצתו הודיעה שהחליטה לא לכלול אותו בסגל, כי היה צריך שהרצף הזה יישבר מתישהו. אלא שהפציעה המאוחרת של חבר קבוצתו, רפאל וואלס, החזירה את האוסטרלי הבלתי נלאה גם לוואלטה הקרובה, למה שנראה כרצף שלא ייפסק לעולם.

מארגני המירוץ החליטו השנה לוותר על הקונספט של נערות הפודיום, אותן עלמות חן המלוות את הזוכים על הדוכן. את מקומן יתפסו גברים ונשים "הלבושים בצורה הולמת". מעניין יהיה לראות אם מדובר בגימיק חד פעמי, או בסנונית ראשונה שתבשר על שאר המירוצים בענף.