Thanks

אולם: אובורן הילס פאלאס, מכיל 22,076 מושבים. בעונה שעברה הגיעו למשחקי הקבוצה 16,515 צופים בממוצע למשחק (74.8% תפוסה).

צוות האימון: GM – ג'ף באוור, מאמן ראשי – סטן ואן גנדי, עוזרי מאמן – מאליק אלן, טים הארדווי, בוב מאייר, צ'רלס קלאסק וברנדן מאלון.

מאזן בעונה החולפת: 44-38 ומקום 8 במזרח. הפסידו 4-0 ללברון ושות' בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

הגיעו בקיץ: בובאן מריאנוביץ' (שחקן חופשי מהספרס), ג'ון לואר (שחקן חופשי מפיניקס), איש סמית' (שחקן חופשי מפילי), ריי מקולום (שחקן חופשי), הנרי אלנסון (בחירה מס' 18 בדראפט) ומייקל בניג'יי (בחירה מס' 49 בדראפט).

עזבו בקיץ: ג'ודי מיקס (טרייד לאורלנדו), קמרון ביירסטו (שוחרר), ספנסר דינווידי (טרייד לבולס) וג'ואל אנטוני (שוחרר).

חמישייה: רג'י ג'קסון, קנטביוס קלדוול-פופ, טוביאס האריס, מרכוס מוריס ואנדרה דראמונד.

ספסל: PG – איש סמית', לורנזו בראון וריי מקולום  SG – דארון היליאד ורג'י בולוק  SF – סטנלי ג'ונסון  PF – ג'ון לואר והנרי אלנסון  C – בובאן מריאנוביץ' וארון ביינס.

שיטת משחק:

דטרויט משחקת בצורה מאוד פשוטה, הרבה פיק אנד רול של ג'קסון ודראמונד, במה שלרוב מסתיים באסיסט לאלי הופ או בחדירה של ג'קסון עד לטבעת, פוסט אפ של אחד משלושת הגבוהים, דראמונד, מוריס והאריס (כשהשניים האחרונים לרוב מקבלים בידוד באיזור המיד פוסט), תיזכרו באורלנדו של סוף העשור ותבינו במה מדובר. מה שבעיקר היה חסר לקבוצה ממישיגן בעונה האחרונה זה ספסל ועוד קצת קליעה מבחוץ. ג'נינגס לא באמת חזר לעצמו, ג'ונסון היה רוקי וכל השאר לא באמת תרמו. לראייה, אף שחקן ספסל לא קלע בדאבל פיגרס.

פריוויו:

לאחר בצורת ארוכה של 6 עונות ללא מקום בפלייאוף, העונה האחרונה הייתה טובה מאוד מבחינת הקבוצה ממישיגן והיא נתנה את החותמת הסופית על השינוי ש"בוכנות" עברו מאז הגיע סטן ואן גנדי. האוהדים שבו למשחקים, דראמונד המשיך לעבוד עם ראשיד וואלאס ולשפר את משחקו בפוסט, רג'י ג'קסון הוכיח לכל הספקנים שמקומו כרכז ראשון בליגה, מרכוס מוריס הראה שהוא יותר טוב מאחיו התיאום בניגוד למה שחשבו שהגיעו לליגה, טוביאס האריס הגיע בתמורה לנזיד עדשים (ג'נינגס ואיליאסובה) וכל השאר בעיקר הראו שיפור רב ביכולת שלהם.

ואן גנדי המשיך את הבנייה סביב דראמונד וג'קסון ושם לידם עוד ועוד קלעים, במה שהתחיל להיראות כמו אורלנדו של דוויט האוורד וג'מיר נלסון. הפיסטונס הקפידו לשמור על איזון לטובה ולרעה כשלא יצרו רצף של יותר מחמישה ניצחונות ולא הפסידו ברצף יותר מארבע פעמים.

טוביאס האריס שהגיע 27 משחקים לקראת סוף העונה הוסיף להם עוד ורסטיליות בהתקפה, ומרווח תמרון, מה שעזר להם לסיים את העונה במאזן של 17-10, שהכניס אותם לפלייאוף מהמקום השמיני והפגיש אותם עם האלופה המכהנת, קליבלנד. אף על פי שהעונה הסתיימה בטעם מר של סוויפ מלברון, דטרויט יכולה לצאת בהרגשה טובה מהעונה האחרונה, לאחר שהבנייה שלהם התחילה להראות קבלות.

ג'ף באוור ו-ואן גנדי לא הסתפקו בהעפלה לפלייאוף והבינו מה חסר להם על מנת לסיים במקום יותר גבוה בעונה הקרובה והחליטו להיפטר מג'ודי מיקס ועוד כמה שחקניים שוליים בהמשך לטריידים במהלך העונה שעברה, והוסיפו לקבוצה חלקים חשובים בפאזל.

איש סמית' שהיה נהדר בקבוצת היורוליג של פילדלפיה הגיע על חוזה מעולה של 18 מיליון דולר ל- 3 שנים הקרובות בשביל להיות המחליף של ג'קסון מהספסל ולעתים גם לשחק לצידו, כמוהו גם מריאנוביץ' שהולך לקבל 3 מיליון דולר יותר ממנו לאותו הזמן ויהיה המחליף של דראמונד. החתמה משמעותית נוספת היא של ג'ון לואר הנשכח שבא כתוספת כוח לקליעה מבחוץ. לואר הוא גרסא צעירה יותר של ראיין אנדרסון, והוא מגיע אחרי עונה מעולה בפיניקס בה שיחק קצת פחות מ-19 דקות למשחק בהן הוא קלע 8.5 נקודות ב- 38.2% לשלוש, בדיוק מה שקואץ' סטן אוהב סביב הסנטר שלו. בנוסף לשחקנים הללו יש גם את קולדוול-פופ שממשיך להשתפר והשנה הוא אמור להתחרות על תואר השחקן המשתפר של העונה ואת סטנלי ג'ונסון הנהדר שכרגע קשה לראות איך הוא משתחל לחמישייה כשהאריס שם, אך אל תתפלאו אם היכולת ההגנתית שלו תקנה לו עוד דקות.

היא לא תיקח את האליפות השנה, וכנראה שגם בשנה שלאחר מכן, אך יש איזושהי הרגשה מיוחדת ושונה סביב הקבוצה הזו. משהו בה מזכיר במעט את הקבוצה שזכתה באליפות מול הלייקרס באמצע העשור הקודם, השיתוף פעולה בין דראמונד לג'קסון שמזכיר את בילאפס וראשיד לעיתים, קולדוול-פופ שיכול להתפתח לריפ המילטון 2.0 ומאמן שמתאים לאופי הקבוצה כמו כפפה ליד.

טעון שיפור:

הפיסטונס, שאמנם היו מדורגים במקום ה- 12 בליגה על ההגנה שלהם, עם 101.4 נקודות למשחק של היריב חייבים לשפר את המשחק במספר פרמטרים.

* אחוזי העונשין של הקבוצה היו מחפירים בעונה האחרונה, כאשר הם מדורגים במקום האחרון בליגה עם 66.8%. דראמונד הוא הבעיה המרכזית בסיפור הזה ויהיה מעניין לראות אם הוא ישנה את הזריקה שלו ל"זריקת סבתא" כפי שאמר שינסה.

* מקום 22 בליגה באחוזים ל- 3 עם 34.5% זה לא מספיק על מנת להתברג ברביעייה הראשונה של המזרח כמו שהפיסטונס רוצים ויכולים. בדיוק בשביל זה סמית', לואר וקולדוול-פופ נמצאים.

* ההגנה אמנם מדורגת במקום ה- 12 בליגה עם 101.4 נקודות בממוצע שהיריב קולע, אך הפיסטונס מאפשרים לקבוצות האחרות לקלוע ב- 46.1% מהשדה, אחוזים גבוהים מדי ביחס לשאיפות שלהם.

אין ספק שיש על מה לעבוד, אבל חשוב לזכור שזו העונה הראשונה שהסתיימה במאזן חיובי לאחר 6 שנים, מה שמעיד על שיפור ניכר ולפי ההחתמות של הקיץ הדברים רק ילכו ויראו טוב יותר.

תחזית אופטימית: הפיסטונס ממשיכים בגרף השיפור, ומתחילים לקלוע בצרורות בכל דרך אפשרית.  דראמונד נראה יותר ויותר כמו ראשיד בפוסט, מוריס קולע שלשות קלאץ' כמוהו, רג'י ג'קסון נכנס לדיון על הטופ 5 רכזים בליגה ונוסע למארדי גרא ביחד עם אנדרה הענק לסוף שבוע האולסטאר. קולדוול פופ זוכה בשחקן המשתפר של העונה ומסיים שני בתחרות השלשות אחרי עמרי כספי, טוביאס האריס ובחירת סיבוב ראשון הולכים לשיקגו בתמורה לג'ימי באטלר שלא מוצא את עצמו עם וויד. 55 נצחונות, מקום שני במזרח והדחה בגמר האיזורי .

תחזית פסימית: דטרויט נשארת באותו מקום בזמן שכל השאר ממשיכות להשתפר, דראמונד ממשיך לקלוע באחוזים של קוטג' דל שומן, מוריס עובר לוושינגטון בתמורה לאחיו מרקיף, ג'קסון מפסיק למסור וזורק 20 זריקות במשחק, ואן גנדי מבקש מאחיו ג'ף שיחליף אותו, מפספסים את הפלייאוף במשחק האחרון בו הם מפסידים לפילדפיה.

מה שבאמת יקרה: החלקים במקום, ואן גנדי הוא האיש הנכון, יש בי אמונה שדראמונד יתחיל לזרוק ולקלוע כמו ריק בארי האגדי ויגיע לניו אורלינס לכבוד האולסטאר ביחד עם רג'י ג'קסון שיראה שהוא הכוכב שהקבוצה מחפשת. סטנלי ג'ונסון יראה שהוא בדרך להיות שומר על, ג'ון לואר יגרום ליוסטון לחשוב עוד פעם למה הם שילמו לראיין אנדרסון כל כך הרבה והפיסטונס יסיימו עוד עונה טובה עם שיפור גדול בדרך ל- 50 ניצחונות והדחה בחצי גמר הפלייאוף.