גולדן סטייט וורירס – אליפות או עליבות / MBK

גולדן סטייט ווריורס – הפריוויו 

אולם : אורקל ארינה , אוקלנד. קיבולת  19,596.

גולדן סטייט התפארה במשך שנים בקהל טופ 5 בליגה, אפשר לערוג על תצוגת הקהל בפלייאוף 2013 או 2014.

מאז האליפות של 2015 הקהל עבר מטמורפוזה ובדקות ההכרעה של גיים 7 נצפו אוהדים שהיו עסוקים בסלפיס, תיוגים ושאר ירקות.

אגב, ב-2019 הקבוצה צפויה לעבור לשחק באולמה החדש בסן פרנססיקו לרווחת עובדי ההיי טק ואוהדי הקבוצה שמתקשים להגיע לאוקלנד.

רקורד בעונה שעברה : 73 – 9 .*המאזן הטוב בהיסטוריה , ניפצה את השיא של הבולס 10:72 מ 1996.

גולדן סטייט ניפצה כמות אדירה של שיאי עונה רגילה שהיריעה קצרה מלהכיל אבל בכל זאת ….

0-24 – פתיחת העונה הטובה ביותר ( הפתיחה הטובה בכל ענפי הספורט המקצועניים של ארה"ב )

0-14 – הרצף הטוב ביותר לניצחונות חוץ בפתיחת עונה ( לא הגיוני שיהיה שיא שייך לניקס )

34 ניצחונות חוץ בעונה ( שיא כל הזמנים לעונה רגילה )

54 – רצף ניצחונות הבית הארוך ביותר ( הפסד לבוסטון בהארכה קטע את הרצף )

1077 שלשות ( שיא עונה רגילה )

306 שיא שלשות בפלייאוף ( ניפצו את השיא שלהם מ 2015 , 240)

הקבוצה היחידה אי פעם שלא הפסידה פעמיים לאותה יריבה במהלך העונה הרגילה. ( פורטלנד , OKC וקליבלנד עשו זאת כולל פלייאוף)

הקבוצה היחידה בהיסטוריה שלא הפסידה משחק בק טו בק.

יש עוד מספר שיאים כמו כמות ניצחנות משותפת לפלייאוף ועונה רגילה (88), ושיאים איישיים רובם של האם וי פי  ( 402 שלשות של קארי , 152 משחקים רצופים עם שלשה ,58 משחקי פלייאוף רצופים של שלשה )

9:15 היה המאזן  בפלייאוף ובכך גולדן סטייט הפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה עם כמות הפסדים זהה בעונה רגילה ובפלייאוף

1:4 על יוסטון , 1:4 על פורטלנד , 3:4 בלתי נשכח על אוקלהומה בגמר המערב , הפסד 3:4 לקליבלנד בגמר הליגה

מאמן ראשי : סטיב קר עונה שלישית על הקווים מאזן *(24-140) , *למרות שפספס 43 משחקים בעונה שעברה בעקבות ניתוח גב המאזן של הקבוצה נזקף לזכותו.

סטיב קר שהיה למאמן הרוקי הראשון מאז פט ריילי שזכה באליפות לא החזיק בתואר 33 שנה כמו ריילי ואפשר לרוקי אחר , טיירון לו לזכות בטבעת משלו בשנה שעברה.

קר שזכה להמון סימפטיה ב 2015 עשה מהפך טוטאלי בגולדן סטייט והפך אותה לקבוצה מנצחת, זכה בתואר מאמן העונה החולפת למרות שאימן 39 משחקים בלבד עקב ניתוח שעבר בגבו.

לדעתי יש לקר אחוזים בהפסד האליפות, בעיקר לאחר שהקבוצה הובילה 1:3 ובעיקר בגלל שהוא לא תפקד במשחק 7, בעיקר בהרכבים הלא מאוזנים ובהחלטות שלו במהלך המשחק. אבל איך אומרים בסן פרנסיסקו – עונה חדשה בפתח העונה הקודמת היא מים מתחת לגשר הזהב

יש המון על הכתפיים של קר בעונה הנוכחית, כאיש על הקווים הוא עלול לשלם את המחיר אם העסק לא ידפוק כמו שצריך ( למרות שמעמדו יציב ואיתן עד כמה שאפשר לחשוב על יציבות בספורט מקצועני )

קר יהיה האיש שיצטרך לשלוט בבעיות האגו , ניהול דקות המשחק ,אבק הכוכבים ולהרחיק את הברכיים של גרין מאשכי היריב.

שחקנים שעזבו /באו –

אלא אם הייתם בטיול לירח החל מהגמר של העונה שעברה אתם לא באמת צריכים את הפסקה הזאת

קווין דוראנט הפך את ה 4 ליולי לשמח במיוחד עבור אוהדי הקבוצה עת החליט לחבור לקארי,תומפסון , גרין ושות' עם חוזה ל 2 עונות

הילדים החדשים בבלוק – קווין דוראנט ,זאזה פאצוליה ( דאלאס) , ג'אבל מאגי ( דאלאס ) , דוויד ווסט ( סן אנטוניו ספרס) , דמיין ג'ומס ( ואנדרבליט בחירה 30 בדראפט ) , פטריק מק'או ( UNLV בחירה 38 בדראפט ), אליוט ווילאמס ( פנתאנייקוס )

עלו כתה ולא בבית ספרנו – אנדרו בוגוט והאריסון בארנס ( דאלאס ) , פסטוס אזילי ( פורטלנד) , ליאנדרו ברבוסה ( פיניקס סאנס ) ,ברדון ראש ( טימברוולבס ) , מוריס ספייטס ( קליפרס )

אז איפה חותמים על טבעת ?

חמישייה משוערת

קארי , תומפסון , דוראנט , גרין , פאצוליה

ספסל ( סגל רחב , יעבור דילול )

ווסט , איגואדלה , שון ליבנגסטון , אנדרסון ורזאו , ג'אבל מאגי , ג'יימס מייקל מק'אדו ,קיוון לוני ,איאן קלארק , גמיין ג'ונס , פטריק מק'או

אז מה היה לנו שם ?

גולדן סטייט האלופה היוצאת סיפקה עונה רגילה פנטסטית במרדף אין סופי אחר שבירת השיא של הבולס 96 , בדיעבד השיא היה בעוכריה ובגדול.

הפלייאוף נפתח בדאגה כאשר סטפן קארי נפצע כבר בסיבוב הראשון מול יוסטון , קליי תומפסון לקח פיקוד ואלילת המזל ( או הביש מזל כשמדובר בקליפרס ) דאגה לפציעות של פול וגריפין וגולדן סטייט לא התקשתה מול פורטלנד.

בעוד שכל המומחים ציפו בשקיקה לגמר מערב של הספרס מול גולדן סטייט ל OKC היו תוכניות אחרות, היא כבר הוליכה 1-3 בגמר המערב אחרי שכיסחה כהוגן את גולדן סטייט, הלוחמים הפגינו אופי של לוחמים וחזרו מפיגור 1-3 לניצחון הירואי בסדרה.

גולדן סטייט השיגה ניצחון 7 רצוף על קליבלנד והוליכה 0-2 ו 1-3 ואפשרה לקליבלנד לחזור מפיגור 1-3 ( הראשונה לעשות זאת אי פעם בגמר )

גולדן סטייט קבוצה בטראומה לא נלחצה מהסיטואציה והגיבה בצורה נהדרת , מעז יצא דוראנט .אני סמוך ובטוח שדוראנט לא היה חותם בקבוצה אלופה. ההפסד בגמר גרם להכשיר את השרץ ולבנות את הבסיס לקבוצה שאמורה להיות אחת מהגדולות בהיסטוריה של המשחק.

על פניו ההחתמה של דוראנט הייתה מעולה אבל המשמעות שלה הייתה שאזילי , בארנס ובוגוט out

גולדן סטייט לא קפאה על השמרים והגיבה בצורה נהדרת עם ההחתמה של זאזה פאצוליה שסיפק עונה נהדרת במאבס , בנוסף ועם לא מעט מזל דיוויד ווסט הגיע כפרי בשל ובעלות מצחיקה לעבות את הקו הקדמי . ההחתמה של ג'אבל מאגי עשויה להיות הברקה לא נורמלית ( לקר יש את היכולת להצליח עם הד קייס ). בנוסף מקאדו ,קלארק ולוני ימתינו להזדמנות שלהם.

גולדן סטייט מגיעה לעונת 16-17 ללא כל תירוץ כל תוצאה מלבד אליפות תחשב כשלון חרוץ. אני לא זוכר שום קבוצה שהייתה פייבוריטית לאליפות בצורה כל כך מובהקת כבר באוגוסט.

גולדן היא קבוצה בפוסט טראומה והדרך היחידה שלה "לכפר" על אובדן האליפות היא באליפות בעונה הזו, לקבוצה יש המון מה להפסיד והיא תהיה ללא ספק ה- team to beat. היא תגיע לכל אולם וארינה ותתקל בקבוצות עם מוטיבציית שיא לנצח ולפתוח את המהודרה ב ESPN.

התוספת של דוראנט MVP לשעבר ושחקן טופ 2 בליגה יוצרת הזדמנות ליצור קבוצה שלא נראתה בליגה. השילוש הקדוש – קארי, תומפסון , דוראנט יוצר איום על קשת ה 3 שלא היה כמותו בליגה כשגם למרחק אין שום בעייה.

אחריי עונה של 73 ניצחונות ( 140 בשנתיים ) גם עונה של 60-62 ניצחונות עשוייה להתקבל עם הרמת גבה , אולי ולמרות זאת הקבוצה חייבת להפגין בגרות ובגרות מפגינים ביוני . אליפות והכל יתקבל בהבנה , כל תוצאה אחרת – עליבות.

הגיע הזמן לבעוט לליגה בביצים !!!

השאלות הפתוחות ?

למי תהיה הקבוצה שייכת ? האם זו תהייה קבוצה של קארי ? האם דוראנט ינגוס לו בתהילה וכיצד זה יתקבל ?

מי יהיה הנפגע העיקרי מהתוספת של דוראנט והאם סיר הלחץ הזה לא יתפוצץ ?

האם בוגוט הוא בורג יותר מרכזי ממה שנראה ?

האם דוראנט יוריד את הקוף מהגב ?

האם קארי יופיע סוף סוף לגמר הליגה ?

לדעתי השילוב של דוראנט יעבוד בצורה נהדרת , יתכן שהביג 3 של גולדן סטייט יסיימו עם 20 ומעלה למשחק .הקבוצה תהיה בקצב של 120 נקודות למשחק

מבחינת ארסנל קר יוכל ללכת על הרכב של איגי ב 3 , גרין סנטר ודוראנט ב 4 או לסירוגין דוראנט כ SG ( על חשבון תומפסון ) ליצור מיסמאצים ול"הרוג" משחקים מוקדם.

גולדן סטייט הייתה ועודנה מכונה משומנת ותוספת של דוראנט היא כמו שידוד מערכות , ביננו מי מכם יתגעגע להאריסון בארנס ?

תסריט אופטימי

גולדן סטייט דורסת את כל מה שעומד בדרכה ומנפצת את שיא ה 73 ומעמידה שיא חדש של 74 ניצחונות

השילוב של קארי ודוראנט עולה על כל דימון והם נבחרים במשותף ל MVP של העונה הרגילה

הקבוצה קולעת 127 נקודת למשחק וקובעת שיא חדש של 1347 שלשות

בסיבוב הראשון של הפלייאוף גולדן סטייט נותנת סוויפ מהדהד לדאלאס והאריסון בארנס

בסיבוב השני ווסטברוק ו OKC מגיעים במוטיבציית שיא רק על מנת לחטוף סוויפ בעצמם

בגמר המערב גולדן סטייט משפילה את הספרס עם סוויפ נוסף כאשר דוויד ווסט קולע סל ניצחון על הבאזר במשחק 4

בגמר הליגה גולדן סטייט פוגשת שוב בקליבלנד ומרסקת אותה 4-0 עם הפרש ממוצע של 28 הפרש , מה שגרם לאשך טמיר המקורי לחזור בו מסלידתו לדוראנט ולקפוץ לבריכה בכיכר רבין

תסריט ריאלי

ייקח קצת זמן לקבוצה להתחבר והיא תיתן עונה סולידית עם 61 ניצחנות

קר יפנים את הלקח מהעונה החולפת ויחלק את הכוחות בצורה חכמה גם על חשבון הפסדים

השילוב בין דוראנט וקרי יהיה לוהט יותר מהשילוב של סטרסקי והאץ' כשדריימונד גרין יהיה מכונת טריפל דאבלים

הקבוצה תכניס דרך קבע מהלכים לטופ 10 ואת ג'אבל מאגי לטופ נוט 10 הלא הוא יקיר הפינה – שאקטין א פול

גולדן סטייט תשרוד סדרות קשות במערב מול OKC , הקליפרס והספרס ותשלים את העבודה מול קליבלנד

תסריט פסימי

בעיות אגו בקבוצה לא יאפשרו לעסק להתרומם , דוראנט יביא את ההירו בול מ OKC ויפלוט בטעות שעם כל הכבוד לקרי אין כמו ווסטברוק

דריימונד גרין יהיה חשוף לתביעות משפטיות על אלימות וכמות הפלגרנטים שלו תחרוג מגבולות הטעם הטוב

קליי תומפסון ידרוש טרייד כבר לפני חג המולד

זאזה לא ישמור כמו שצריך וההגנה של גולדן סטייט תסריח כמו פסוליה

ג'אבל מאגי לא ממש יתחבר לקבוצה

ביום האם יהיה סכסוך גדול בין מאמא דוראנט לסוניה קארי מי מהבנים מוצלח יותר

קבוצות הליגה יגיעו באובר מוטיבציה לכל משחק מול הלוחמים והם יפסידו לא פחות מ 33 הפסדים בעונה

בפליייאוף כמו בפלייאוף גולדן סטייט תהנה ממוטיבצית שיא של ווסטברוק , תחזור מפיגור 0-3 מול הקליפרס ותמחץ את יוסטון המפתיעה בגמר המערב .

בגמר הליגה היא תנצל את חוסר הניסיון של בוסטון ותסיים בסוויפ מהדהד , כשרון מביא אליפות

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 135 תגובות

  1. אני איפשהוא בין הריאלי לאופטימי. 70+ נצחונות ואליפות למרות שלא יהיה להם קל בפלייאוף. קשה לי לראות את הפרוייקט הזה נכשל דווקא בשנה הראשונה. דואאנט יותר מדיי מתאים ללוחמים והלוחמים עשו עבודה יפה בלחפות על מי שעזב. אני רואה את זה מתפרק בשנה השנייה אחרי האליפות. לאחר שהלוחמים ישיגו את המטרה הנכספת הם יתפנו לכל מיני מאבקי אגו למיניהם. לדעתי השנה מאבקי האגו יהיו על הולד בשביל הזכייה באליפות.

  2. בדומה לרף הציפיות של מקבוצה מהמפרץ לעונה הקרובה,
    גם לפריוויו של הפיינליסטית מהעונה שעברה יש רף גבוה –
    יצא אחלה פריוויו!

    וזה לא סתם עוד פריוויו, זה גם סוג של מדע בדיוני –
    המקום שבו עובדות פוגשות את הפנטזיה (יוסטון בגמר המערב, בוסטון בפיינלס, ווסטברוק בגולדן סטייט)

    (סמיילי מריר של אוהד סאנס מתוסכל, שאפילו בפנטזיות שלו, קבוצתו מפסידה בפיינלס…)

    באמת חובה לשאול –
    ווסטברוק של התרחיש הפסימי,
    פליטה פרודיאנית, או שהחמצתי משהו???

  3. כששמים 2 כוכבים גדולים בשיאם באותה קבוצה,
    יש תקופת הסתגלות.

    יש רק קבוצה אחת שאני זוכר שהורכבה מכוכבים, וזכתה באליפות בעונה הראשונה של ההרכב החדש –
    הסלטיקס של 2008
    (ושם היה רק שחקן אחד בקליבר MVP)

    ההימור שלי לעונה הקרובה –
    הפסד של גולדן סטייט בגמר המערב מול הספרס.
    לגולדן סטייט יש חור גדול מדי מתחת לסל,
    והספרס בנויים בדיוק בשביל לנצל את החור הזה.
    בשנה שעברה היו לקבוצה 3 סנטרים,
    אף אחד מהם לא מושלם, אבל ביחד הם החזיקו סט של יכולות שהשלימו אחת את השנייה.
    השנה יש את פאצוליה ומאגי.
    פאצוליה שחקן לא רע בכלל, אבל השלוב של לא מספיק גובה, לא מספיק אתלטיות (בעיקר לצד פאוור פורוורד נמוך יחסית), לא סותם אץ החור בצבע.
    ומאגי? הוא רק מזיק. משחק ההתקפה לא אינטיליגנטי (בלשון ההמעטה) שלו רק פגע בכל קבוצה שבשורותיה שיחק.

    אני מאמין שבעונה הרגילה הם יסתדרו מצוין.
    כל כך הרבה כישרון התקפי, פלוס ערימה של קופים על הגב, יאפשרו לקבוצה לזכות במקום הראשון בליגה.

    אבל הפלייאוף זה המקום בו למאצ' אפ יש משקל גדול יותר מלמאזן –
    ול-2 היריבות המשמעותיות של גולדן סטייט, יש (לדעתי) יתרון במאצ' אפ מול גולדן סטייט.
    לספרס ולקאבס.

    דרך אגב,
    היה וגולדן סטייט ישרדו הפסד השנה בפלייאוף –
    אז בשנה הבאה תהיה להם את היכולת לתקן את בעיות המאצ' אפ, ואז כמו מיאמי ב-2012, הם יהיו בנויים טוב יותר לזכייה באליפות.

    1. לא מסכים לחלוטין
      אין פה שום תקופת הסתגלות
      דוראנט מגיע לשלד קיים
      במיקרים שציינת היה כוב אחד בקבוצה שקיבל 2 ( פירס וויד )
      אין פה תיורצים על בנייה

      1. 5 שחקנים, מתוכם 2 שחקני חמישייה, עזבו.
        כמעט 40% מדקות המשחק של הקבוצה בעונה שעברה שוחקו על ידי אותם 5 שחקנים.

        זה הבדל משמעותי, בלי בכלל להיכנס לספקולציות על שחקנים ואגו.

    2. ללא ספק הקבוצה המאכזבת ביותר לדעתי לראות קבוצה נוטשת בסיס כזה חם של אוהדים בשביל קהל עלוב זה פשוט מכעיס (למען השם הכרוז צריך להגיד להם לעודד ב10 דקות אחרונות של המשחק ה7).
      גיא לגבי הגובה של גרין זה כלל לא משנה יש לו מוטת ידיים של 7.1, ו standing reach של 8.9 (בדיוק כמו גריפין), בגלל שכדורסל לא משחקים עם הראש זה ממש לא משנה מה הגובה שלו, אלא יותר הנתונים האלה.
      ללא ספק גוךדן סטייט של העונה היא הקבוצה עם הכשרון ההתקפי הגדול בהיסטוריה אך יש סיכוי שיווצר מצב שבו הם דורכים אחד לשני על האצבעות (גם שנה שעברה הייתה הירכיה ברורה מאוד בכמות הזריקות, ואני לא רואה את סטף קארי חוזר להיות שחקן של 20 נקודות, את קליי הופך לשחקן שישי למרות כל הדיבורים הNBA זה הרבה יותר מאליפות וללא ספק המרוויחה העיקרית מהמעבר היא NIKE), עוד דבר שמעניין אותי הוא בכמה אחוזי קליעה תשתפר הקבוצה (כמויות מסחריות של מבטים פנויים, 3 הצלפים הטובים בעולם (2 מ8 השחקנים שמסיימים מצויין בתוך הצבע).לגבי הספרס אני נאלץ לא להסכים איתך כלל אני לא רואה את הספרס מתמודדים כלל על אליפות (עם רכז פותח כמו פרקר וחוסר ריווח אין על מה לדבר) ובטח לא עם קבוצה כמו גולדן סטייט למרות חולשתה בקו הקדמי.

      1. עכשיו תבדוק איך הוא בהשוואה לאלדרידג' או גאסול.
        בוגוט ואזילי אפשרו לגרין להמר בלחץ על השחקנים עליהם שמר. ללא מטרייה מתחת לסל, כל ההגנה של הקבוצה משתנה.
        ראינו את זה שנה שעברה מול הקאבס –
        כאשר בוגוט לא שיחק, אזור הצבע נפרץ.

        חכמים ממני כבר אמרו שהנבואה נתנה לשוטים,
        אבל לדעתי, גאסול הוא "גיים צ'נג'ר".
        שחקן חכם מאוד, עם יד רכה מבחוץ, עם יכולת מסירה נהדרת,
        בקבוצה של פופ.
        אלו בדיוק המרכיבים שצריך בשביל הפתעה גדולה בגמר המערב…

        1. דוראנט בהחלט יכול לשחק כpf (למרות הקושי שלו בשמירה נגד שחקנים פיזיים) בנוסף לכך תוסיף את החסרון ההגנתי של גאסול למשויאה+ קו אחורי רעוע ואני לא רואה מצב שבו הספרס לוקחת סדרה נגד גולדן סטייטי (משחק בודד בהחלט יכול להיות, אך סדרה שבה הסיכוי להפתעה הוא אפסי).

          1. מסכים ברוך
            לדעתי דוראנט ב 4 או כ SG יעשה לו טוב , מיסמאץ כמעט לכל מגן
            לדעתי בלא מעט משחקים ההרכב יהיה
            גרין , דוראנט , איגי והספלש

    3. הספרס אולי בנויים לנצל את החיסרון שלג"ס מתחת לסל אבל מי בדיוק יעצור את הסםלאש בררדרס. פארקר וגרין בדעיכה רצינית ואין מי שיחליף אותם, בנוסף גאסול לא ישרוד הגנת חילופים ולאורך סדרה אם הלוחמים יתחברו אני לא רואה הרבה סיכוי לספרס

      1. גרין נתן 4 עונות רצופות של 40%+ מהשלוש, ואז בפלייאוף 2014, ובעונה שעברה, ירד ביותר מ-8% .
        דווקא בפלייאוף של השנה שעברה, הוא קפץ בחזרה ל-50% .
        לדעתי, יש לכך סיבה. גרין נבנה ממבטים חופשיים,
        כאשר חלה ירידה ביכולתו של דנקן, חלה ירידה באחוזיו של גרין.
        פאו אמור לעזור מאוד בנקודה.

        לגבי השאלה מי יעצור את הספלאש ברו,
        קאווי וגרין, צמד שומרי הכנף מהטובים בליגה.

        ההפסד מול אוקלהומה היה מתחת לסל.

        ודרך אגב, לגאסול אין אפילו עונה אחת בקריירה עם DBPM שלילי.
        ובעונה שעברה?
        הוא השיג את ה-DBPM הגבוהה בקריירה שלו.

        גאסול שחקן הגנה נהדר –
        הוא מוריד את אחוזי יריביו מכל הטווחים, מחת לסל, ומ-3 נק'.

        כשהוא ישחק לצד קאווי וגרין?
        לא פאו הוא החולייה החלשה בהגנת הספרס.

        (פרקר, להבדיל. זה כבר קצת יותר מדאיג)

        1. אז אם שניהם שומרים על הסםלאש צי ישמור על דוראנט?
          זאת בדיוק הנקודה שלי פארקר נחלש מאוד וגרין לא הכי יציב וגם כבר הולך ומתבגר.

          לגבי גאסול לא אמרתי שהוא לא שומר טוב, אבל הדרך שראינו כדי לעצור/להאט את הלוחמים בעונה שעברה הייתה דרך הגנת חילופים ולזה גאסול לא מתאים לדעתי מה עוד שעם ההגעה של דוראנט יהיה עוד יותר קשה לעשות חילופים/טראפ אחרי חסימות

          1. נמורד, מה שאתה אומר נכון לכל קבוצה בליגה שתתמודד עם הווריורס. אם תסתכל על הקבוצה שניצחה אותם בסוו של דבר הבאקקורט היה ג'יי ארא סמית וקיירי אירווינג. לא בדיוק הציוות ההגנתי של העשור.

          2. דווקא ג'יי אר של הקאבס- מראה הגנה לא רעה בכלל, וההבדל הוא התרומה ההתקפית, קיירי נתן תרומה התקפית פסיכית וגם היה לא רע בהגנה. פארקר לא יוכל לתת חצי מהתרומה הזאת לאורך סדרה וגם ג'יי אר עדיף על גרין לדעתי אבל זה בהחלט נתון לוויכוח

          3. אם נניח אפילו שגרין וסמית' נותנים אותה הגנה בערך (מה שרחוק מהמציאות לדעתי) אירוינג מגן הרבה פחות טוב מפארקר. הוא באופן בולט היה נקודת התורפה של הקאבס בסדרה (וגם בשאר הפלייאוף). כל קבוצה מצפה להפסיד במאצ'אפ מול הקו האחורי של הווריורס אבל היא יכולה לנצח במקומות אחרים.

        2. לא התכוונתי שסמית מגןן טוב כמוהו, אלא שהוא בסדר בהנה ולא בור, ושבהתקפה בוא עדיף עליו.
          ושוב אני לוקח את הבק-קורט כמכלול והבק- קורט של הקאבס- עדיף על של הספרס כי ההתקפה שלו משמעותית טובה יותר ואירווינג גם צעיר יותר (למרות שלקראת העונה כדאי שימצאו רכס מחליף אם מו פורש באמת).

          ברור גם שהבק-קורט של הלוחמים הוא הטוב בליגה, אבל גיא כאן דיבר על הספרס ועל העומק בצבע, אבל אני חושב שהחסרונות הגנתיים של פארקר מול קרי+ גאסול בהגנת חילופים עולים על היתרונות מול ההרכב הנמוך של הלוחמים בהתקפה (שאני לא בטוח כמה הם גדולים). מה גם שהדעיכה של גאסול צריכה להגיע מתישהו.

          ובסוף כל הדיבורים האלה הם באוויר כי שתי הקבוצות עשו שינויים משמעותיים ואפילו לא שיחקו משחק אימון אחד

          1. ברור שהבק קורט של הקאבס כמכלול עדיף אבל כל הדיון היה על מי יעצור אותם בהגנה. בכל מקרה מסכים איתך לגמרי שהכל זה מילים באויר עד שנתחיל לראות את התוצאות בשטח.

          2. ספטמבר. אין זמן טוב יותר לדיבורים באוויר…

            דרך אגב,
            טוני פרקר שומר טוב יותר מקיירי, ובהפרש (הוא לא חור בהגנה)
            ודני גרין שומר הרבה יותר טוב מג'יי אר. בהפרש גדול.

            ואז מוסיפים קו קדמי של קאווי (אולי השומר מס' 1 בליגה בעמדתו),
            פאו, ואלדרידג' (ה-2 מגנים נהדרים. מצמצמים את קליעת יריביהם בלא מעט אחוזים),
            ומקבלים חמישיית הגנה יוצאת דופן.
            אין לי מושג למה יצא לי כבר כמה פעמים לקרוא על פאו ועל הגנה בעייתית באותו המשפט,
            אבל פאו הוא מגן בחסד. שנה שעברה הוא סיים חמישי בליגה בחסימות למשחק. הוא נהדר בהגנה אחד על אחד, בהגנה על הפיק אנד רול, ובעזרה בהגנה.
            סגנון משחקו תפור על הספרס.

          3. גיא אני לא חושב שיש לספרס באמת סיכוי,אבל בעקבות מה שהיה שנה שעברה למדתי לא להתווכח איתך.
            ונראה לי נשים איזה 50$ לגמר ספרס נגד קליבלנד

          4. שוב- לא אמרתי פאו והגנה בעייתית, אמרתי פאו לא יסתדר בחילוף על קרי.
            בוא ניקח סיטואציה שהלוחמים מתחברים טוב העונה ומשחקים בדת' ליינאפ נגד החמישייה של הספרס.
            זה אומר שגאסול ואולדריג' יחלקו את גרין ואיגי, ושפארקר נשאר על קרי. אני הייתי מביא את השחקן שגאסול שומר עליו לחסימה ואז השחקן ששומר על גרין חייב לשמור עליו כי הוא גם איום מחוץ לקשת ובחסימה יש אפשרות לסוויץ', שקרי יוכל לנצל בקלות מול גאסול/טראפ שיוביל ל4 נגד 3 כשאיגי עם הכדור ועל השקת מחכים קליי דוראנט וגרין. בהצלחה עם זה.

            וגם בצד ההגנתי אני מאמין בהרכב הזה מבחינת הלוחמים, חוץ מקרי מדובר ב4 שומרים נהדרים, כשגרין ודוראנט עם מוטת ידיים נהדרת כדי להפריע לגבוהים של הספרס

          1. פאו חור בהגנה ועלה לשיקגו בהרבה משחקים. הוא לא מגן טבעת כי אין לו מספיק מסה וזריזות והוא גם לא יכול לשמור על גארדים כי הוא איטי מידי.

            בגדול הוא נתקע על סף הצבע ולא זז יור מידי

    4. מתלבט בין העמדה של גיא לבין איפשהו בתסריט הריאלי,
      מניח שידעו לחלק כוחות טוב יותר ולכן נראה לי בין 60 ל-65 נצחונות בעונה הרגילה. בפלייאוף אני חושב שלספרס כמו שהוזכר יש התאמה לא רעה בכלל אליהם במערב, החולשה היחסית של הלוחמים מתחת לסל ושם עיקר העוצמה של הספרס. בסוף כמו בכל קבוצת גאלקטיקוס מה שיכריע את העונה הוא איך כל האגו שמרוכז שם יסתדר אחד עם השני .
      שימו לב לאיאן קלראק עם הזדמנות להתבסס כמחליף הבכיר של קליי תומפסון העונה, סיכוי טוב שזו תהיה עונת הפריצה שלו.

  4. תודה רבה, פריוויו מהנה ביותר.
    לדעתי יראו אנושיים משך כל העונה עם הבלחות קצרות ויפסידו לספרס בגמר המערב.

  5. פריוויו מעולה, תודה. יהיה מעניין לראות איך יתחברו, יש לי תחושה שלברון יקח עוד אליפות..ואז תתחיל השושלת.

  6. פריוויו מעולה. לא הכנסת בסקר הפסד לקאבס בגמר, למרות שלדעתי זה מה שיקרה. יותר מדי סימני שאלה שם העונה.

  7. פריוויו מצויין , רק שחסר לי בתסריטים ריאלי אחד שתיכף אגיע אליו .

    תשובות לשאלות הפתוחות :
    אף אחד לא ייפגע מהגעת דוראנט . האחרים יחזיקו קצת פחות בכדור , הוא יחזיק פחות מאשר התרגל בבידודים שלו ב-OKC , והכל יהיה בסדר .
    בוגוט שחקן שאני מאוד אוהב , אבל היעדרו כמעט לא יורגש אם בכלל . הוא שיחק בממוצע רק חצאי משחקים , והמספרים של פאצ'וליה בשנה שעברה לא רחוקים מאוד משלו , שלא לדבר שלקו הקדמי נוספו ווסט , מקגי וגם לוני שחוזר מפציעה והוא כישרון גדול . ועדיין לא דיברתי על התרומה ההגנתית של דוראינט שייתן כתף .
    דוראנט יוריד את הקוף מהגב עם תואר אליפות , וקרי , אם לא ייפצע , יתרום הרבה יותר בפלייאוף מאשר השנה .
    בכלל , אי אפשר להחזיק את המקל ב-2 הקצוות . אותם אלה שמפקפקים ביכולת של ג"ס להתחבר לקבוצה סופר יעילה , מחפשים כל הזמן מי יירד במספרים . קבוצה יעילה ומשומנת פירושה שתהיה חלוקה שוויונית פחות או יותר , בלי שיש לברון קליפורני מעל כולם .

    תחזית ( לא ניתנה כזאת ולכן לא הצבעתי ): עונה רגילה סולידית במושגי הלוחמים של השנתיים האחרונות ( סביב 65 נצחונות ) , כשהדבר היחיד שמעניין את קר זה לסיים עם יתרון הביתיות על כל הליגה . פלייאוף טוב יותר מהשנה בלי סכנת הדחה בגמר המערב כמו השנה , וסדרה לפנתיאון שתיגמר בסוויפ מול הארכי-נבל מקליבלנד שינסה שוב לעורר את גרין לפרובוקציה ויחטוף טכנית .

    1. כל מה שכתבת לגבי עתיד הקבוצה יתכן, וסביר.

      אבל איך אתה מזלזל כל כך בבוגוט?
      השחקן נתן המון לקבוצה,
      הוא הרוויח קצת הערכה.

      ב-6 השנים האחרונות היו לו 2 עונות בהן כמעט ולא שיחק (12', 13')
      בשאר 4 העונות בוגוט סיים 3 פעמים מקום שני בדיפנסיב רייטינג, ופעם אחת במקום הרביעי.
      בשנתיים האחרונות הוא מוביל את הליגה (וכמובן את קבוצתו) ב-DBPM,
      בשנה שעברה הוא הוריד את אחוזי הקליעה של שחקנים ששמר עליהם מתחת לסל ב-10%!
      למרות גודלו, הוא מצליח להוריד את אחוזי הקליעה של יריביו בזריקות ל-3 ב-1.7% (בדרך כלל סנטרים מצליחים לעשות רק אחד מה-2, או להצטיין השמירה מתחת לסל, או להצטיין בהגנה אחרי חילוף. בוגוט הוא אחד ממגני העילית שטוב בהגנה על כל הטווחים)

      לי, אישית, אין ספק שחסרונו של בוגוט יורגש.
      לא במשחקים מול "מרכז הטבלה", אז העובדה שהשחקנים שהחליפו אותו ישחקו יותר דקות, תתן את אותותיה.
      אבל במשחקים מול הצמרת –
      ספרס, קאבס, וקליפרס (שסוף סוף יוכלו לשחק מול גולדן סטייט עם יתרון יחסי באחד ממערכי הקבוצה),
      חסרונו של בוגוט, גם אם אלו היו "רק" 20 דקות,
      יורגש. מאוד.

      1. אני לחלוטין לא מזלזל בבוגוט . אני רוחש הרבה חיבה למי ששינה את ה-DNA שלנו בהגנה כשהגיע באותו טרייד מפורסם ששלח מאיתנו את מונטה אליס והמושכות ניתנו לסטף קרי , כשהאוהדים שרקו בוז קולני לבעלים החדש על הטרייד הזה.
        אבל בוגוט כבר לא נחשב לאחד מ-5 הסנטרים הטובים בליגה , גם בגלל ההתקפה המוגבלת וגם בגלל מיעוט הדקות שהוא משחק . אני מזכיר לך שאת האליפות לקחנו כאשר סטף קירקע את בוגוט בפיגור של 2:1 בסדרת הגמר והעלה את חמישית המוות המהירה עם איגי ב-4 וגרין ב-5 , כשבוגוט כמעט לא ראה פרקט.
        יש ללוחמים מספיק תחליפים שיחלקו את הדקות מתחת לסל , גם בהיעדרו של רים-פרוטקטור ברמה של בוגוט .

        1. אני מסכים עם גיא לגבי בוגוט. הרבה מעבר להגנה הוא גם היה בורג מאד חשוב בהתקפה. החיסרון שלו בצד ההתקפי לא פחות משמעותי בעיני.

          1. בוגוט שחקן התקפה מאוד מוגבל , וגם בשיאו שהיה 5 שנים אחורה הוא לא היה קלע גדול . . יש דבר אחד שהוא תרם מהותית בהתקפת הווריורס , והוא ה- SCREENS לקלעים . אבל ההתקפה של הווריורס זרמה פחות מהר כשהוא היה על המגרש , ובכל מקרה לא חסרים לג"ס כלים התקפיים – וזה אנדרסטייטמנט .

          2. לבוגוט היה חלק מאד משמעותי בהנעת הכדור הזורמת של הווריורס. אף סנטר שהם הביאו או יביאו במקומו לא יוכל לתת להם את זה.

  8. הרגת אותי בסוף! בכול התסריטים הם לוקחים אליפות חחח
    אני דווקא לא חושב כך בכלל ובעזרת mj אכתוב פוסט בנושא.

  9. אני מודע לצורך של הכותבים להיות מקוריים ולבחור לעלילה סוף שונה מהצפוי . כמובן שקיים תמיד הסיכוי שאתם תצאו צודקים והלוחמים ייכשלו באחת המשוכות . אבל עניינית והגיונית זה לא צריך לקרות . אם בשנה שעברה , למרות הרדיפה אחרי השיא בעונה הרגילה והעייפות המנטלית שהיא הביאה ולמרות הפציעה שגרמה לירידה ביכולת של קרי בפליי, ההרחקה של גרין והפציעות של איגי ובוגוט , הלוחמים היו רחוקים כחוט השערה מריפיט , אין כל סיבה שעם קבוצה חזקה יותר ( כולל צעירים שלפחות אחד מהם יפרוץ ) הם לא יתקנו את הפיספוס .

  10. אני מת שג"ס יפסידו אבל לא רואה את זה קורה, ס"א מוערכת יתר על המידה לא תהווה יריב אמיתי, רק הקליפרס, אולי. ג"ס עם 67 נצחונות ואליפות לא קשות במיוחד.

  11. אני לא מבין איך כל כך הרבה אנשים בטוחים שהווריורס יקחו /לא יקחו אליפות. עוד לאע שיחקנו משחק אחד והקבוצה עברה שינוי מהותי. זה יכול להתחבר בצורה קסומה וזה יכול לחרוק. יש כאן כל כך הרבה גורמים שנכנסים לסיפור. מבחינתי אבל לראות איך הם יהיו על המגרש זה הדבר הכי מעניין השנה כי אם זה יתחבר זה הולך להיות מהנה ביותר ואם לא אז מעניין לראות איך הם יתמודדו עם הקשיים.

    1. אלברט אליס, פעם אמר:

      "אין שום עדות לכך שאוהדי הקאבס רציונליים יותר מאוהדי גולדן סטייט.
      נראה לי שאוהדי 2 הקבוצות לא רציונליים במידה שווה".

      (טוב, כמעט מה שהוא אמר. פרפרזה)

          1. עוד פעם אף אחד לא אומר בוודאות יש יותר מדי משתנים (אם הקבוצה לא תשתלב, איך החסרון בצבע יפגע בהם, חלוקת העומס פציעות).. , אך הסיכויים לצידם במיוחד בליגה של כוכבים. לגבי סאן אנטוניו אני בהחלט חושב שהם מוערכים יתר על המידה ודי אוברייטד במיוחד שאין להם ריווח ופותחים עם רכז כמו פרק (ציינתי את זה גם בשנה שעברה לפני הסדרה נגד אוקלהומה שהייתי בטוח שיודחו
            http://www.hoops.co.il/?p=66520). היחידות שאני באמת חושב שיש להם סיכוי אלה קליבלנד (כשלברון ב4) והקליפרס .

        1. אתה לא היחיד כאן. תסתכל ותראה כמה בטוחים שהם יקחו אליפות או שיכשלו.
          אתה מוזמן להספיד את הספרס כמה שאתה רוצה. ברור שיש להם בעיות אבל יש להם גם המון יתרונות (בדיוק כמו לווריורס דרך אגב). העובדה שהם הגיעו לאן שהגיעו בעונה שהם שינו את כל סגנון המשחק שלהם מרשימה מאד בעיני. אותו דבר אמרו עליהם בפעם האחרונה שהודחו מול OKC ואנחנו זוכרים איך זה נגמר.

  12. פריוויו אדיר לקבוצה אדירה.
    הכל יקום וייפול על פציעות (חמסה חמסה). אם יישארו בריאים ולא יעשו יותר מדי שטויות – יקחו אליפות.
    הייתי מוסיף תסריט אופטימי פרוע: מאזן 0-82 ופו פו פו בפלייאוף.

  13. אין שום סיכוי למישהי לדגדג את גולדן סטייט.

    נדרשה התעלות של פעם בחיים, של השחקן הכי טוב בליגה בעשור האחרון, עם צוות מסייע + שחקן הקלאצ' הכי טוב בליגה, וקצת התמוטטות מנטאלית, כדי לנצח על חוט השערה.

    גם ללא דוראנט, ג"ס היתה פייבוריטית מובהקת. להוסיף את היוניקורן? זה מזכיר את מה שקרה עם ברצלונה הגדולה של מסי, והתוספת של ניימאר וסוארז. לא כוחות. רק בהבדל אחד משמעותי: סדרות פלייאוף מצמצמות מ-אוד את הסיכוי להפתעה, בניגוד לטורנירי נוקאאוט.

    נקודה נוספת היא כיפוף תקרת השכר ופגיעה בשוויוניות-לכאורה שהליגה מנסה להחיל. לא מדובר דווקא בחוזה הצנוע של קארי – זה היה הימור של הקבוצה, והם זכו בג'קפוט של המילניום. אלא, העובדה ששחקנים משמעותיים מוכנים לשחק בשכר מגוחך. "לקנות" אליפות, כמו דיוויד ווסט שעובר מבאסטה לבאסטה, וכמו פאצ'וליה.

    התקרה של גולדן סטייט + קווין דוראנט לא היתה אמורה לאפשר לה להיות מכוסה גם בעמדה 5. ככה זה: הלכת אול-אין על השחקן מס' 3 בליגה, אתה אמור לוותר על משהו אחר. אבל ה"ההתנדבות" של שחקנים משמעותיים לבוא ולשחק בשכר נמוך ביותר, הורסת את הדבר הזה – מעבר להרס הספורטיבי במעשה של דוראנט עצמו.

    התסריט החיובי הוא: עונת קרקס של הדאבס, דוראנט פיינאלס mvp, הליגה משנה את ה-cba בסוף העונה (אדם סילבר כבר התבטא שהוא לא אוהב את מה שקורה שם), אוהדי ספורט נזכרים שתחרותיות קודמת לאסתטיקה ו"שיאים" חסרי משמעות.

    1. אני לא מסכים בכלל.

      אני לא מדבר על ניבוי הזוכה,
      אלא על הספורטיביות.

      יש כללים, והם מוכרים ושווים.
      זוהי זכותם של דוראנט, של ווסט, של פאצוליה,
      להסכים או לא להסכים לחתום היכן שהם רוצים.
      לא הם האחראים לסחוב את "הספורטיביות" על הגב.

      ה-CBA הנוכחי מקורו בחטא החמדנות.
      בעלי הקבוצות רצו יותר,
      בעלי הקבוצות של השווקים הקטנים רצו עוד יותר.
      והתוצאה?
      פגיעה בתחרותיות.

      שוב, לדעתי, לא השחקנים צריכים לספוג את הביקורת על מצב הליגה,
      וכל פעם שבתקשורת מבקרים דווקא את השחקנים על בחירותיהם בשוק החופשי, אלו בעלי הקבוצות שזוכים להנחה בכמות הביקורת המגיעה להם.

      1. זו חובה של הליגה.

        ה-nba מנסה לייצר שוויוניות ותחרותיות ע"י (בעיקר) שני מכשירים חזקים: הדראפט ותקרת השכר. אתה אמור למנוע את שבירת התקרה.

        אחרת – סתם להפשטה – לברון ג'יימס ישחק בדולר לעונה ובכסף יביאו את אנתוני דיוויס. ואז בוגי קאזינס יחליט שנמאס לו מהכל – זה ממילא קורה – וגם הוא רוצה טבעת בשקל. עונת מעבר כזו, לנשום קצת שמפניה, אחרי זה יחזור לעשות מיליונים.

        אם מותר לוותר על שכר אז זו המשמעות. אין כללים ואין תקרה. ושוב: לא מדובר במהלך של דוראנט, הוא בתוך הכללים. אלא בהצטרפות שני שחקני הציר וסתימת החור שהיה אמור להיות לג"ס בצבע.

        1. הליגה היא המעסיק,
          השחקנים הם המועסקים.

          כשאתה בוחר איפה לעבוד, שכר הוא רק פרמטר אחד מהמשוואה שהתוצאה שלה היא היכן יהיה מקום עבודתך.
          חשוב לך מיקום, סיפוק מהעבודה, יחסי עובד/מעביד.

          למה שב-NBA זה יהיה שונה?

          חוזה בשקל?
          לא יכול לקרות.
          א. יש שכר מינימום שהקבוצות מחוייבות לכבד.
          ב. נגיד ובשנה הבאה, גריפין בוחר לחתום בגולדן סטייט תמורת חוזה מינימום. הבעיה שלו היא שהוא צריך לצבור מחדש את זכויות הבירד שלו, ובגלל שהוא בחר לשחק בקבוצה שלא יכולה לתת לו חוזה חדש במחיר המלא, גם בקבוצה אחרת הוא לא יוכל לחזור ולהשתכר כמו לפני החתימה על חוזה מינימום.
          הפער בשכר הוא עצום. גדול בהרבה מהפסד השכר של עונה בודדת.

          שים לב שאלו השחקנים שכבר יש להם כמה וכמה עונות באמתחתם שבוחרים לחתום על סכומים נמוכים.
          לראייתם, כסף הם כבר הרוויחו מספיק, ועכשיו הם מחפשים את הסיפוק שבמקום העבודה.
          זה לחלוטין לגיטימי.

          המשפט "אם מותר לוותר על שכר אז זו המשמעות" מתאר מצב שבו הקבוצות סוחרות בשחקנים, בלי שלשחקנים מילה על עתידם.
          זה לא חוקי, ובצדק.

      2. במילים אחרות:
        האם הליגה ממשיכה להתעלם מעיסקאות מלאכותיות, מופרכות, שסותרות את "כללי המס" נקרא לזה – שהיא מחילה על מנת להביא לשוויון ותחרותיות.
        ובאמת שאין שום בעייה, עם כל המדדים שבעולם, לזהות עיסקה מלאכותית וכוזבת שכזו. זאזא פאצ'וליה בפחות מ-3 מיליון דולר לעונה? תחת התקרה החדשה? זו בדיחה עצובה מאוד.

        1. סומסום הכל יתנקז לעונה הנוכחית
          אם גולדן סטייט יממשו את התחזיות ויקרעו את הליגה ללא תחרות אז 2 דברים יקרו:
          א. סוג של התסריט שלך,שחקנים יבינו שבשביל לקחת אליפות מגולדן סטייט הם צריכים לחבור ביחד ואז נראה למשל את החזון של לברון יחד עם פול,כרמלו וקיירי.
          ב.הליגה תבין שהמצב לא טוב ובאמת תשנה את החוזה החדש על מנת למנוע דברים כאלה.
          למרות שאני חושב על זה זה ששחקני משנה מחליטים לוותר על כסף בכדי לשחק בקבוצה מנצחת זה היה מאז ומעולם

        2. אני מסכים איתך שזה פוגע בתחרותיות אך אני לא רואה הבדל מהמהלך של ווסט וזאזה למהלכים בעבר של דאנקן נוביצקי, וייד.. (כולם הורידו בשכר כדי שיוכלו לחזק את הקבוצה) ההבדל היחיד פה הוא הקבוצה. זו זכות הבחירה של שחקן לשחק איפה שירצה ומה השכר שיקבל לגיטמי ומובן לחלוטין.

        3. אני מצטער, אבל כמו שלך יש אפשרות לבחור בעבודה בשכר פחות טוב תמורת תנאים שקורצים לך גם לשחקנים בליגה מגיע.

        4. זו המהות של שוק חופשי.
          זאזא רוצה לשחק בסן פרנסיסקו. מזג אוויר מקסים, יש לו שם חברים טובים, אוכל נפלא, והוא משוכנע שהוא בדרכו לזכות בטבעת האליפות עליה תמיד חלם.

          גולדן סטייט מוכנים לשלם רק 3 מיליון. שזה פחות מחצי מערכו בשוק.

          אבל זאזא, כבר הרוויח מספיק (לדעתו) בקריירה,
          והוא מחליט שזה משתלם לו.

          אז אתה טוען שלליגה צריכה להיות הזכות למנוע ממנו את היכולת למקסם את צרכיו, בשם התחרותיות?

          לא הוא צריך לשלם את המחיר שבפגיעה בתחרותיות שבעלי הקבוצות יצרו כאשר סרבו לקבוע תקרת שכר קשיחה.
          לא הוא צריך לשלם את המחיר על כך שבעלי הקבוצות הקטינו את אורכי החוזים לשחקנים.

          צריך לזכור שיחסי העובד/מעביד ב-NBA הם כאלו שהקבוצות יכולות בכל רגע לשלוח שחקן בטרייד מקבוצה לקבוצה. לעקור אותו ללא התרעה, ולשלוח אותו לבית חדש.
          הזמן היחיד שיש לשחקנים את הכוח ביד, את היכולת להשפיע על עתידם, הוא כשהם שחקנים חופשיים.
          לפגוע בזכותם גם אז בשם התחרותיות, זה בעייתי בלשון ההמעטה.

        5. ושוב אתה מדבר כאילו הווריורס לקחו כבר שלוש אליפויות ברצף והליגה מתה. הם עוד לא עשו כלום יחד ואף אחד לא ייתן להן כלום במתנה. אם כל הכבוד לגופות של דיוויד ווסט וזאזא פצ'וליה הם לא בדיוק שוברי שיוויון.

    2. +1
      אני טענתי שהיחידים שיכלו לעשות משהו אלו הקליפרס , אבל דוראנט זה מיסמצ' גדול מידי בשבילם.
      הסיכוי היחידי זה אם לברון יהפוך בפליאןף לאלוהים, ואני בספק לקיום של דבר זה.

  14. אני לא בטוח לגבי האופטימיות המפליגה שיש פה בנוגע לאליפות שלהם. על הנייר – אמורים לקחת בהליכה. אבל כדורסל משחקים על הפרקט ולא על הנייר.
    לכו תדעו – מאבקי אגו, פציעות, מרמור, מוטיבציית על זל קבוצות אחרות, התאמות ספציפיות של קבוצות אחרות. הכל אפשרי.
    לראיה – ברצלונה. אחרי ששת התארים עם כדורגל מעולם אחר וגרעין מוביל של שחקנים צעירים יחסית. היה נראה שהם הולכים לשלוט בלעדית בכדורגל הספרדי והעולמי. בפועל קבוצות עשו התאמות אליהם (או במילים אחרות בונקר) והם הגיעו לשיאים נפלאים אבל לא הפכו לבוסטון של שנות ה-60.

      1. עוד מילה לגבי השוויוניות ועידוד התחרותיות, והחשש ממה שהולם לקרות ב-nba:

        נתבונן על 3 ענפי המייג'ור האמריקאים (בכל הכבוד להוקי וכדורגל), על קולג'ים אני מוותר כרגע..

        פוטבול – תקרת שכר, עונה קצרה מאוד (16 משחקים, קצרצרה יחסית לאחרים), לוח משחקים "חכם" (קבוצות חזקות יקבלו חזקות-מקבילות, חלשות יקבלו חלשות-מקבילות), ומעל הכל – פלייאוף אכזרי, בשיטת נוקאאוט.

        בייסבול – אין תקרת שכר, עונה ארוכה כנצח (162 משחקים), סדרות פלייאוף (הראשונה רק 5 משחקים – קצת יותר מקום להפתעה). אבל מה שמאזן את הליגה, הוא האיזון המובנה במשחק עצמו.
        לצורך הדוגמא, חובט מצוין מצליח לחבוט ב-30% מהמקרים. חובט תת-בינוני מצליח לחבוט ב-25% מהמקרים. אלה ההבדלים.
        לכן העונה, אין אף קבוצה עם יותר מ-60 אחוז נצחונות, ואין אף קבוצה עם מתחת ל-40 נצחונות (חריג פה ושם). היינו, בכל משחק נתון, הסיכויים הם בערך 60-40. ככה גם התחרות על הכניסה לפלייאוף, וכל הפוסט-סיזן – מאוד תחרותי.

        אנ.בי.איי: תקרת שכר, עונה ארוכה (82 משחקים), סדרות פלייאוף של הטוב מ-7. זה לא בייסבול עם ה"שוויוניות" הבילט-אין במשחק עצמו, כאן יש בפירוש קבוצות על (בעונה עברה, ג"ס עם 89% נצחונות, הספרז עם 82%). זה כמובן לא הפוטבול, או מרצ' מאדנס, או ליגת האלופות בשלבי ההכרעהף, או המונדיאל, עם שיטת הנוקאאוט.
        סדרות פלייאוף ארוכות מחסלות כמעט לגמרי יותר את הסיכוי להפתעות גדולות. ולשיטתי לפחות – עיקום או עיוות תקרת השכר, שהוא הבלם האחרון, מחסל עוד יותר את אלמנט התחרותיות.

  15. לדעתי התסריט הכי גרוע שיכול להיות להם זה להפסיד בפיינלס.
    אני גם לא רואה את הספרס עם כל הכבוד מצליחים להתמודד עם הלוחמים.אם כבר בעולם מקביל היחידה שהייתה יכולה לתת פייט היא הקליפרס אבל כיוון שזאת הקליפרס אין שום סיכוי כזה.
    לגבי זה שהם ידרכו אחד לשני על הרגליים ויתחילו קרבות אגו אז כן זה יכול לקרות אבל אם תיקח את הסופרסטארים שיש היום בליגה(נגיד טופ 20) ותגיד לי מי הכולם יכולים לשחק ביחד ולוותר על משחקי אגו לטובת הקבוצה אז אני יגיד מיד קרי ודוראנט.ששניהם כבר הוכיחו את זה.
    היחידי שעלול לגרום קצת לבעיות זה תומפסון שבאמת אין לי מושג איך יגיב(יש הבדל גדול להיות שני לקרי ואז הכל סבבה ופתאום להפוך לשלישי בהיררכיה.
    מה שכן מידן עשית לי את היום עם התסריט האופטימי.אני כבר מחייך להנאתי לראות את תגובת לברון אחרי תסריט כזה 🙂

  16. תומפסון יהיה הנפגע העיקרי מהגעת דוראנט וזה יכול לפגוע מאד בכימיה של הקבוצה.
    אם קר יוכל לשכנע אותו לעלות מהספסל ובמקומו להכניס את איגודלה, אף אחד לא יוכל לעצור אותם.

  17. מה שכן, בליגה יודעים יופי איך לשווק, לא מחכים שניה:
    ערב ראשון (26 באוקטובר), הגלקטיקוס מארחים את הספרז.
    לפני זה הניקס בקליבלנד, ויוטה בפורטלנד.
    ולמחרת – יתר הבלגן.

  18. וואו,. בחיים לא זוכר שהכתירו ככה קבוצה לאליפות עוד לפני שהתחילו משחקי קדם עונה, אפילו לא את שיקגו הגדולה.

      1. גם במיאמי היו מלא אנשים שטענו (בצדק) שלקבוצה לוקח זמן להתחבר והאליפות לא מובטחת. הייתי שמח אם מישהו היה מביא את התגובות שהיו באתר לפריוויו תחילת עונה שלהם.
        כאן הקונצנזוס כמעט מוחלט, מלבד כמה הזויים (ואני ביניהם) שמסרבים לחלק את האליפות לפני תחילת העונה

  19. פריוויו מדהים , קרעת אותי שבכל תסריט הם מסיימים עם אליפות.
    אני הולך על אליפות לאחר עונה בינונית – איפושהו בין 60-65 ניצחונות (אם אפשר לקרוא לזה בינונית) על מנת להבטיח את יתרון הביתיות בפלייאוף, ואז ריצה ללא יותר מדי קשיים בדרך לטבעת. במידה וכולם שם ישארו בריאים לא רואה תסריט שאיזשהי קבוצה סוחטת מהם יותר מ6 משחקים.

  20. סימן שאלה גדול יש מעל הקבוצה, סימן השאלה הזה יעבור מהר ל3 סימני קריאה. אני לא רואה אופציה שהקבוצה הזאת מפשלת מרוב שהיא כל כך יותר טובה מכולם. הם הקבוצה היחידה שיש לה כפתור פירוק. בזכות הכפתור הזה אני חושב שהם יזכו להרבה מנוחה ויגיעו רעננים לפלייאוף עם מאזן יפה. לדעתי 68 נצחונות ופלייאוף עם 4 הפסדים לכל אורכו ואליפות קלה.

  21. אני ממש מבין את כל מי שחושב שגולדן סטייט יזכו באליפות. יש להם את הכישרון, ובשפע.

    אני לא מבין למה חושבים שזה כבר בכיס שלהם.

    הספרס יעלו לשחק עם 2 גבוהים של 2.11 ו-2.13, גבוהים שיודעים לעשות הכל –
    לשמור, לעזור בהגנה, לקלוע בפוסט, לקלוע מרחוק.
    זה יוצר יתרון אדיר מתחת לסל מול כל קבוצה שאין לה סנטר אמתי.
    צריך לראות שוב את הרבע הרביעי של הפיינלס –
    לברון ותומפסון טחנו את גולדן סטייט בצבע.
    ואם כל הכבוד לדוראנט, הוא אולי שחקן התקפה מדהים, כישרון כדורסל מהגדולים שעלו לשחק כדורסל,
    לשמור בצבע הוא לא יודע, ולא יכול.

    גם הקליפרס (אם סוף סוף יצליחו להשתחרר משדי העבר שרודפים אותם…) מסוגלים להקשות על גולדן סטייט, אם שלוב של רכז HOF לעתיד, וצמד גבוהים מהאתלטים שיש.

    וכמובן גם הקאבס (אני עדיין לא רואה איך גולדן סטייט עוצרת את לברון.) ברשימה.

    סטטיסטית הם פשוט לא פייבוריטים עד כדי כך מובהקים –
    גם אם אתן להם 99% להגיע לגמר המערב,
    75% לעבור את הספרס/קליפרס בגמר המערב,
    ו-66% לנצח את הקאבס בפיינלס,
    אז עדיין "הכסף החכם" הוא שהם לא האלופים
    (בנתונים המצוצים מהאצבע הנ"ל, יש להם פחות מ-50% סיכוי לזכות באליפות)

    1. אף אחד לא חושב שזה בכיס שלהם
      כשאתה לוקח את הקבוצה שהפסידה בשלומיאליות את גמר הליגה ומוסיף לה שחקן בקליבר של MVP אין שום תוצאה מלבד אליפות שתהיה לוגית
      דוראנט לא נגיע למפרץ לנפח ממוצעים , נהפוך הוא
      הפער בכשרון ובאיכות של הקבוצה הוא בלתי נתפס
      יש נסיבות שיכולות לגרום לקבוצה לא לזכות בתואר אבל אין תירוצים !
      זה עכשיו או עכשיו

    2. גיא שנה שלמה חפרו על הספרס וכמעט כל משחק הם חטפו בראש מגולדן(ואז אמרו טימי טימי) . למרקוס לא הסתדר על דריימונד , קרי פרפר אותם , הם היו לא רמה(זכור לי שקר המטיר עליהם איזה 12 נקודות ב2 דקות).
      הקליפרס לא יותר טובים משנה שעברה , וגולדן כנראה כן.
      הקאבס אולי , אבל שנה שעברה הם היו במקסימום לעומת גולדן שהיו בינוניים.

  22. השתוללתי היום עם התגובות…

    טוב, אחת אחרונה –

    אם פופ היה יודע לקרוא עברית, הוא היה מתמוגג מנחת.
    הספרס במיטבם כשהם האנדרדוג.
    ככה פחות מתייחסים לניהול הדקות (DNP – REST),
    וככה נותנים לקבוצה שקט תעשייתי –
    כזה שמתאים בול לאופי של קבוצה ששחקנה המוביל הוא קאווי לאנרד.

    1. ספר את זה לפופ אחרי חצי גמר המערב
      הם סיפקו עונה לא פחות גדולה משל גולדן סטייט והכשלון שלהם מפואר כמעט באותה מידה

      1. אני חושב שהם הצליחו בצורה מפתיעה.
        הם היו בעונת מעבר, ולמרות נסיגה דרמטית ביכולתו של העוגן של הקבוצה במשך שנים (דנקן), הם הציגו עונה שעלתה על כל הצפיות.

        בפלייאוף, מול התנגדות משמעותית יותר, נחשפו החולשות, והם הודחו.
        השנה, אלדרידג' כבר לא חדש בקבוצה,
        ואת החיסרון העיקרי (עמדת הסנטר) הם הפכו ליתרון.

        בנימה אישית יותר, הלוואי שהמפלות של "הקבוצה שלי" היו כמו המפלות של הספרס.
        זו המהדורה הרביעית של הספרס ב-20 השנים האחרונות,
        בכל פעם הקבוצה קצת שונה
        (רובינסון, דנקן
        דנקן, פרקר, ג'ינובילי
        קאווי, דנקן
        קאווי, אלדרידג')

        ולמרות כל השינויים, הם תמיד בצמרת, תמיד רלוונטיים.

  23. (

    עוד מילה לגבי השוויוניות ועידוד התחרותיות, והחשש ממה שהולם לקרות ב-nba:

    נתבונן על 3 ענפי המייג'ור האמריקאים (בכל הכבוד להוקי וכדורגל), על קולג'ים אני מוותר כרגע..

    פוטבול – תקרת שכר, עונה קצרה מאוד (16 משחקים, קצרצרה יחסית לאחרים), לוח משחקים "חכם" (קבוצות חזקות יקבלו חזקות-מקבילות, חלשות יקבלו חלשות-מקבילות), ומעל הכל – פלייאוף אכזרי, בשיטת נוקאאוט.

    בייסבול – אין תקרת שכר, עונה ארוכה כנצח (162 משחקים), סדרות פלייאוף (הראשונה רק 5 משחקים – קצת יותר מקום להפתעה). אבל מה שמאזן את הליגה, הוא האיזון המובנה במשחק עצמו.
    לצורך הדוגמא, חובט מצוין מצליח לחבוט ב-30% מהמקרים. חובט תת-בינוני מצליח לחבוט ב-25% מהמקרים. אלה ההבדלים.
    לכן העונה, אין אף קבוצה עם יותר מ-60 אחוז נצחונות, ואין אף קבוצה עם מתחת ל-40 נצחונות (חריג פה ושם). היינו, בכל משחק נתון, הסיכויים הם בערך 60-40. ככה גם התחרות על הכניסה לפלייאוף, וכל הפוסט-סיזן – מאוד תחרותי.

    אנ.בי.איי: תקרת שכר, עונה ארוכה (82 משחקים), סדרות פלייאוף של הטוב מ-7. זה לא בייסבול עם ה"שוויוניות" הבילט-אין במשחק עצמו, כאן יש בפירוש קבוצות על (בעונה עברה, ג"ס עם 89% נצחונות, הספרז עם 82%). זה כמובן לא הפוטבול, או מרצ' מאדנס, או ליגת האלופות בשלבי ההכרעהף, או המונדיאל, עם שיטת הנוקאאוט.
    סדרות פלייאוף ארוכות מחסלות כמעט לגמרי יותר את הסיכוי להפתעות גדולות. ולשיטתי לפחות – עיקום או עיוות תקרת השכר, שהוא הבלם האחרון, מחסל עוד יותר את אלמנט התחרותיות.

    1. תקרת השכר ב-NBA שונה לחלוטין מזו של ה-NFL.

      ב-NFL יש תקרה קשיחה. לא מעניין כלום – אסור לחרוג מהתקרה.
      גם אין שכר מקסימום, כך שקבוצה שבטיפשותה מחתימה שחקן על 70% מהתקציב – בעיה שלה.

      ב-NBA, התקרה דומה יותר לבלון –
      גמישה להפליא. יש זכויות בירד, יש חוזי מינימום, יש חריגות,
      יש המון דרכים להתחכם.
      הסיבה?
      הקבוצות החלשות ניצלו את ה-CBA האחרון בשביל ליצור את מנגנון "מס המותרות". קבוצות שחורגות מהתקרה, משלמות מס שמתחלק בין הקבוצות שלא חורגות.
      כמובן שזו שיטה שמהותה תאוות בצע בלבד.
      את התחרותיות השיטה רק הורסת.

      אתה צודק, ה-NBA היא הליגה הכי פחות תחרותית.
      אבל זה ממש לא קשור לדוראנט או לווסט,
      זה קשור לבעלי הקבוצות.

      1. על פניו בעלי הקבוצות היו צריכים דווקא לתמוך בתקרת שכר קשיחה,כי ככה ההוצאות שלך לשחקנים קבועות ולא משתנות.מעניין כמה באמת הקבוצות החלשות מרווחיות ממס המותרות.
        בכל מקרה זה גם לא יעזור לסומסום כי סביר להניח שרוב הכוכבים יוותרו על שכר על מנת להקים קבוצה כמה שיותר חזקה.

        1. השחקנים מרוויחים אחוז קבוע מרווחי הקבוצות,
          ככה שלהם לא משנה בכלל תקרה קשיחה או גמישה.

          (לכן הייתה הקפיצה בתקרת השכר – יותר הכנסות בגלל חוזי שידור חדשים, יותר כסך לשחקנים)

          1. כן אבל אם הקבוצות לא משלמות מס מותרות כי אין אפשרות לשלם יותר אז מן הסתם הם ירוויחו יותר.נניח במקום 100מיליון אז זה רק 85 מיליון כי אי אפשר לעבור את זה.
            לגבי כך שמי שתכלס מרוויח זה הקבוצות החלשות אז בסופו של יום זה אמור להתאזן כי פעם אתה למעלה ופעם למטה.אלא אם אתה קמצן כמו הבעלים של אוקלהומה ובונה על מס המותרות

          2. גיא אני לא מסכים איתך נראה לי בפעם הראשונה בשנתיים האחרונות.
            תקרת שכר קשיחה היא בדיוק הפיתרון של הבעלים לפגיעה בתחרותיות, וזה אינטרס של כל הליגה.
            בכוכבים זה לא יפגע אבל בשחקני המשנה כן ולכן נסיון כזה מצד הבעלים (שבטפשותם סירבו למצב כזה ב-cba הקודם) יתקל כנראה בהתנגדות רצינית מהשחקנים.
            הכוכבים אגב, במקרה שזה יעבור באמת יקחו קיצוץ בשכר כדי לשחק בקבוצה תחרותית ולא תהיה עם זה שום בעיה, או שיתפרסו על פני יותר קבוצות, מה שסילבר מקווה שיקרה

          3. אז מסתבר שאתה כן מסכים איתי…

            אני רק תיארתי את המצב הקיים.
            אני מסכים שתקרת שכר קשיחה היא הדרך להגברת התחרותיות,
            ודרך אגב, הסיבה שב-CBA החדש אין כזו, זה רק בעלי הקבוצות.

            בדיוני ה-CBA הקודם, השחקנים הציעו תקרת שכר קשיחה תמורת הפחתה בצמצום החלק של השחקנים (ירד מ-57% לקצת פחות מ-50%),
            בעלי הקבוצות סרבו בתוקף.
            (את רובם עניין הרבה יותר ה-revenue-sharing program, שלמעשה היה הסיבה האמתית לשביתה)

            יש גם פתרון פשוט לשחקנים תחת תקרת שכר קשיחה
            (כך שהפערים בין הכוכבים לשאר השחקנים לא יגדלו יותר מדי) –
            הגדלת חוזי המינימום.

            בשורה התחתונה, יש המון דרכים לתקן את בעיית התחרותיות בליגה.
            עכשיו בו נראה את בעלי הקבוצות חושבים על יותר מהדולר הבא.

  24. תשמעו אני מסתכל על הרוסטר וחושב שגולדן סטייט למעט דוראנט עשו חיזוק משמעותי מבחינת הגבוהים, לא מדברים על זה אבל ווסט, פאצ'וליה, ג'באל מגי וורז'או זה פרונט קורט שמבחינת וליו פור מוני הוא אחד הטובים שאפשר היה להשיג. אליפות לדעתי!

    1. גם דייויד ווסט, וגם פאצוליה, שחקנים באמת טובים.
      רק שהם לא פותרים את החור שנוצר מתחת לסל.

      בשנה שעברה ווסט ב-18 דקות + פאצוליה ב-26.4 דקות השיגו ביחד בדיוק חסימה אחת למשחק. (ביחד יש להם 44.4 דקות למשחק)
      בוגוט השיג ב-20.7 דקות 1.6 חסימות.
      אזלי השיג 1.1 חסימות למשחק ב-16.7 דקות.
      אפילו ספייטס חוסם טוב יותר מווסט ופאצוליה (0.5 חסימות ב-11.6 דקות)

      יריביו של ווסט קולעים כשהוא שומר עליהם 0.4% טוב יותר מהממוצע שלהם. על פאצוליה ב-0.3% יותר.

      להבדיל, בוגוט מוריד את ממוצע יריביו ב-4% , אזלי מוריד את ממוצע יריביו ב-3.5%

      אז נכון. יש להם וועידת סנטרים חדשה. ובזול.
      אבל לא כזו שפותרת להם את הבעיות מתחת לסל.

      1. חסימות זה לא הכל. זאזא מביא נוכחות מתחת לסל. אני לא חושב שהוא מסוגל לקפוץ מעל נייר משרדי (חלק חשוב ביכולת החסימה), אבל איכשהו תמיד לוקח מספרים יפים של ריבאונדים. בוגוט הוא אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה כשהוא בריא, ולכן קשה להשוות אליו, אבל לזאזא בהחלט יש מה למכור בהגנה. בעיקר מיקום נהדר, קשיחות וניסיון תמיד להפריע ליריבים בקליעה. לפעמים זה מספיק, בעיקר כשידוע שלא בונים על היכולת שלו.
        אבל הזלזול בפאצ'וליה בהתקפה מאוד משונה בעיניי. יש לו קליעה לא גרועה מחצי מרחק (נראה לי שהוא אחד מהטובים מאיזור העונשין). הוא טוב מאוד בפוסט ובעל מהלכים מגוונים, מצליח אפילו להיות טוב מהעונשין, והסקרינים שלו? אחרי מה שהסקרינים של גרין עשו שנה שעברה, מפחיד מה החומה הגיאורגית תעשה השנה. יש לו יכולת מדהימה לעשות אותם בדיוק זוויתי מושלם שמשאיר את השחקן עם הכדור פנוי לכל מה שהוא רוצה. וכשמדובר בקרי, דוראנט או קליי (אולי אפילו גרין), זה מפחיד.
        וכן, גם פאצ'וליה הוא סנטר מוסר נפלא. רק קצת פחות מבוגוט (באסיסטי הוקי לסנטרים – האוסטרלי שלישי, הגיאורגי חמישי. 5.6 נקודות מאסיסטים לבוגוט, 4.3 לזאזא, עם כמעט חצי מכמות האיבודים של אנדרו).

        1. אתה צודק ב-100% .
          אני ממש לא מזלזל בפאצוליה.
          הוא ריבאונדר לא רע בכלל (תשיעי בליגה בעונה שעברה באחוז רב'),
          ההגנה שלו על הפרימטר מצוינת,
          והוא בעיקר שחקן סופר קבוצתי –
          תכונה שללא ספק תתרום לגולדן סטייט.

          אבל – הוא סנטר שב-13 עונות בליגה לא עבר את ה-50% מהשדה,
          וכשהוא פוגש קבוצות עם גבוהים דומיננטיים (כמו בסיבוב הראשון של הפלייאוף האחרון), הוא מתקשה בהגנה (קלעו עליו ב-58.6% מהשדה. 7.4% יותר מהרגיל)

          וזו הפואנטה שלי –
          לא שהוא שחקן גרוע. נגד רוב מוחלט של הקבוצות בליגה הוא או יספיק או אפילו יתרום תרומה משמעותית.
          נגד קבוצות "ארוכות", כאלו שיודעות להפעיל את עמדת הסנטר, הוא הופך לחסרון הגנתי.

          1. הכל נכון. אבל מעולם לא היה לו חופש התקפי מתחת לסל כמו שיהיה לו העונה. יהיה לו יותר שטח פתוח משאפלטון רואה ביום ממוצע בים.
            ולהתלונן היום על בעיה במשחק הגובה, זה כמו להתלונן שאין לך סוכן נסיעות טוב. אנשים לומדים היום לעשות דברים אחרת. החיסרון ההגנתי שלו במשחקים האלו מקוצץ על ידי הקבוצה כולה. וגם, קבוצות ארוכות הן קצת כמו בלוקבאסטר, בתקופה שהם הסכימו סוף סוף לוותר על קנסות האיחורים, מן "יופי שחזרתם למשחק. הנה נטפליקס והולו".

          2. זו לא שאלה של סגנון,
            זו שאלה של מאצ' אפ.

            פרקר/גרין/קאווי מסוגלים להתמודד טוב יותר עם קרי/קליי/דוראנט,
            מאשר גרין/פאצוליה מסגולים להתמודד עם אלדרידג'/גאסול.
            (לדעתי)

            (וואו, חפרתי היום בטרוף…)

          3. סגנון ומאצ'אפ קשורים מאוד אחד לשני. אולי השלישייה האחורית יכולה להסתדר יותר טוב באופן יחסי, אבל כנראה ישתמשו בה הרבה יותר מאשר בצמד הקדמי. מה שאומר שהיתרון היחסי שלהם בגובה ייקטן בגלל אחוזי השימוש.
            ובקיצור, שתחזור הליגה ונראה.
            (רק שתמשיך ככה גם כשהליגה תחזור)

  25. לא מצליח לראות איך הלוחמים לא זוכים באליפות השנה. תהיה תקופת הסתגלות לעזיבה של בוגוט (בלי צחוק) וכמובן לשילוב של דוראנט בחבורה, אבל הליגה לא חזקה מספיק לספק אתגר שבועי ללוחמים. ובפלייאוף אני רואה רק שני מכשולים – הספרס וקליבלנד. נעבור.

  26. אח אח איזה ניתוח . כרגיל עם טונה ידע והבנה בשילוב עם כשרון הכתיבה היחודי .. מבחינתי זה משפט לפנתיאון של עשרת משפטי הליגה הגדולים בכל הזמנים: "השילוב בין דוראנט וקרי יהיה לוהט יותר מהשילוב של סטרסקי והאץ' ".. ענק😎😎 לעצם העניין אני מהמר על התרחיש הראלי פלוס. בגלל שתי סיבות. 1. בוגאט.אני מאלה שחושבים שבוגאט היה הרבה יותר חיוני למערכת של הלוחמים ממה שאנשים מבינים. לפני כמה עונות כשהוא היה פצוע הם אפילו לא עברו סיבוב בפליאוף אם אני זוכר נכון ובסדרה הזאת כשראיתי אותו שוכב על הרצפה במשחק 5 הבנתי שהלוחמים בבעיה ולמעשה הוא לא חזר אחרי כן וגם הם לא ניצחו יותר. 2. אני מאלה שחושבים שיקח זמן עד שהמכונה תתרגל לעבוד יחד וכל אחד ימצא את המקום שלו. אבל הם חייבים להיות אלופים בהרכב הזה כל תוצאה שהיא פחות מטבעת תחשב כשלון מוחלט. יאללה תענוג מחכה כבר לליגה…

  27. תודה רבה למצביעים למגיבים ולמחמיאים
    80 אחוז ממצביעי הסקר נתנו אליפות לגולדן סטייט , זה אחוז חסר תקדים
    יהיה מעניין מאוד במפרץ , כל קבוצה תגיע במוטביצית שיא מול הלוחמים ולרוב הקבוצות זה לא יספיק
    עוד 26 יום זה מתחיל

  28. כבר בעוד יומים (בין שבת לראשון) נוכל לראות את גולדן משחקת מול טורנטו לא שזה יאמר משהו מיוחד המשחק הזה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט