הפינה המדעית: מגיש רגשות – ההשפעה הבינאישית של הבעת רגשות בבייסבול / אריק חשין

 

 

 

 

************************************

אריק חשין הוא כותב 'יומן פיסטונס' שלנו. בנוסף – ככה, מהצד – הוא פרופסור באוניברסיטת חיפה בחוג לשירותי אנוש. למד פסיכולוגיה ארגונית לתואר ראשון באוניברסיטת מישגן (והוא "GO BLUE" אוטנטי), ותואר שני ודוקטורט בטכניון. אח"כ פוסט-דוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם.  אב ל-3 ילדים.

 *********************************

מגיש רגשות – ההשפעה הבינאישית של הבעת רגשות בבייסבול

אריק חשין

לא תמיד ניתן לחבר בין תחביבים ועבודה. לשמחתי הפעם הצלחתי. בתור פסיכולוג ארגוני שמתעניין בהשפעה הבינאישית / חברתית של רגשות וחובב ספורט הצלחתי לחקור, ולפרסם מאמר על ההשפעה החברתית של רגש במשחק הבייסבול. אני שמח לשתף אתכם בתוצאות.

המאמר פורסם בחודש שעבר בז'ורנל  Frontiers In Psychology.  אני עובד על המאמר הזה בערך 3 שנים ומאוד גאה שהוא התפרסם בז'ורנל  מוביל. אבל זאת רק הצלחה ברמה האישית.  המעניין הוא בממצא וההשלכות שלו.  אז מה עשינו ומה מצאנו ולמה –

ידוע שלרגש יש השפעה על הסביבה – לא לחינם רגשות מובעים ואנשים אחרים יכולים לזהות כיצד אדם מרגיש – אם זה לפי הבעות פנים, שפת גוף, טון דיבור וכו'. מחקרים שונים הוכיחו את ההשפעות הבינאישיות של רגש. לדוגמא – רגש יוכל להיות מדבק (כלומר לעבור מאדם אחד לשני) ובכך להשפיע על ביצוע של קבוצה (מחקר שעשיתי לפני שנים על קבוצות וירטואליות הראה כיצד מספיק שרק חבר אחד בקבוצה יכתוב הודעות שליליות או חיוביות וידביק את כל הקבוצה). הבעה של כעס במשא ומתן יכולה להיות אסטרטגית בכך שהיא מסמלת איום ושכדאי לבוא לקראת האדם הכועס. כמובן שנותני שירות לא היו מחייכים (או לפחות משתדלים, ברוב המקומות בעולם…) אם זה לא היה מוכר. אז מה לגבי ספורט?

*

*

*

*

*

חיפשתי ספורט שבו יש מפגש ברור בין 2 אנשים שאחד מבצע פעולה והשני מגיב לה ושמספר התגובות האפשרי מגוון. ובתור נכד לחובבת בייסבול מושבעת זה היה די קל לבחור. זה לא יהיה חדש לספר לכם שבייסבול עומד מגיש מול חובט, והחובט צריך להגיב לזריקה של המגיש. הם עומדים אחד מול השני באחד מהדו-קרבים היותר מפורסמים בספורט. התוצאות של הזריקה יכולות להיות מגוונות – זריקה מהירה, זריקה קשתית (קרב-בול), זריקה'נישברת'  (ברייקינג בול), זריקת לבנה (סקרובול), זריקה 'שוקעת' (סינקינג בול), זריקת 'סליידר', וישנן ברוך השם עוד איזה 4-5 סוגי פיצ'ינג.

גם לתגובה של החובט אפשרויות מגוונות. דבר ראשון האם הוא מנסה לחבוט או לא, אבל כמובן גם ההצלחה של החבטה.  והכי חשוב שניהם עומדים אחד מול השני. מסתכלים אחד לשני בעיניים אחד עושה מהלך והשני מגיב לו. אז האם המבט, תנועת הגוף שניה לפני הזריקה משפיעים על החובט? – זה מה שרצינו לבדוק.

לקחנו קליפים של המשחק הכי רגשני שיכול להיות בבייסבול – המשחק שיכול לקבוע את גורל האלופה ב"אליפות העולם" (האמריקאים מרשים לעצם לקרוא לגמר הליגה שלהם The World Series). סטודנטית שלי (Jolanda Kossakowski) צפתה במשחקי הגמר וחיפשה את הקליפים שבהם ראו את המגיש לפני הזריקה. לצערנו לא בכל פעם לפני הזריקה הבמאי מחליט להראות את המגיש, לעיתים הוא מתרכז בחובט, בשחקן על הבסיס, על המאמן, הקהל וכו'. לכן היה צורך בסינון למצוא את המקרים בהם רואים את המגיש שהוא מתארגן להגשה ומגיש אותה. לאחר סינון זה ערכנו את הקליפים כך שניתן היה לראות רק את המגיש תוך כדי שהוא מתכונן לזריקה והקליפ נעצר ביציאה של הכדור מהיד. הסתרנו את התוצאה, את סמל הקבוצה, וכל מידע אחר על המשחק. כל קליפ היה באורך של כ2 שניות.

בזמן המחקר הייתי פוסט-דוקטורנט באמסטרדם. דבר שדווקא היה לטובת המחקר. הראנו את הקליפים הקצרים לסטודנטים שהתבקשו להעריך את הרגש של המגיש. אף אחד מהסטודנטים לא זיהה את הכוכבים של הבייסבול שזרקו את הכדורים וגם לא את הקבוצות כך שההשפעה החיצונית היתה מינימלית. הרגשות שזוהו היו: פחד, כעס, ושמחה. לאחר שהשגנו הסכמה בין הסטודנטים על הרגשות בקליפים יכולנו לעבור לשלב המעניין.

 

סטודנטים (שוב הולנדים) ראו קליפים של מגיש שנתפס כמביע פחד, כעס או שמחה. הם התבקשו לנבא כמה הזריקה תהיה מהירה, קשה לפגיעה, מכוונת (כלומר לא ball), והאם החובט ינסה לחבוט – כן או לא. המטרה שלנו היתה לבדוק אם בקליפים עם רגשות שונים יש ניבואים שונים, ובכך נוכל להוכיח שלרגש יש השפעה בינאישית גם בספורט. כלומר הרגש משפיע על השיפוט של האדם הצופה ובכך כנראה גם על התגובה.

ואכן לרגשות היו השפעה על הערכה וניבוי.

כאשר המגיש זוהה כמביע יותר כעס – ההערכה היתה שהזריקה תהיה מהירה יותר, ויהיה קשה יותר לפגוע בכדור (pitch difficulty).

כאשר המגיש זוהה כמביע יותר שמחה – הערכה היתה שהזריקה תהיה יותר מכוונת ומדויקת וגם שהסיכוי שהחובט ינסה לחבוט בכדור יעלה.

כאשר המגיש זוהה כמביע יותר פחד – הערכה היתה שהזריקה תהיה פחות מכוונת (כלומר לא מעל home plate) וככל שהוא זוהה כמפחד פחות הערכה היתה שהסיכוי שהחובט ינסה לחבוט יעלה.

עכשיו, בגלל שמדובר באירועים שאכן התקיימו יכולנו גם לבדוק האם לניבויים היה קשר למציאות – כלומר האם הסטודנטים שראו את הקליפים אכן יכלו לצפות את מה שאכן קרה במשחק.  כאן מצאנו תוצאות חלקיות. נמצא שניבוי על דיוק בזריקה, וניסיון חביטה, כן היה בכיוון המשוער (אך רמת המובהקות היא שולית – כלומר לא רמת מובהקת המקובלת של 95% אלא רק של כ90%).

בנוסף ללא קשר לניבויים מבנה הניסוי אפשר לנו לבדוק האם הערכות הרגש של המגיש היו קשורות לתכונות של הזריקה במציאות. פה לא הצלחנו למצוא קשר מובהק (יכול להיות שזה קשור למספר המקרים המצומצם ולשונות הרבה). אך בכל זאת הממצא הכי חזק שלנו היה לגבי הבעת שמחה – כאן מצאנו שהסיכוי שהחובט ינסה לחבוט היא הגבוהה ביותר.

 

סה"כ המאמר הזה מקדם את המדע בכך שהוא מראה את הכוח שיש להבעת רגשות בניבוי התנהגות עתידית לאדם. גם אם לא מצאנו הוכחה ישירה להשפעה על המשחק ברור לנו שהסטודנטים שלנו השתמשו ברגש של המגיש כמידע (שלא תמיד היה מדויק). במשחק עצמו יש הרבה רעש, ודברים רבים שמשפעים חוץ מהרגשות. יש לזכור שבבייסבול המרחק בין המגיש לחובט הוא של כ18 מטר, שמדובר בהבעה של רגש למספר מועט של שניות, בזמן של תזוזה, שיש כובע שמסתיר חלק מהפנים ולרוב גם זקן ויד עם כפפה גדולה, כך שהתנאים לזיהוי הרגש הם לא אידיאליים. סביר להניח שהבעת רגשות במקום בו האנשים קרובים יותר אחד לשני, שבו אין אביזרים או אמצעים שמסתירים את הפנים (לדוגמא – ג'ודו) הממצאים יהיו חזקים יותר.

בין אם זאת הבעה אותנטית, או אסטרטגית, להבעת רגשות יש השפעה חברתית גם בספורט. שליטה בהבעת הרגשות, והיכולת לקרוא אותם בשביל לנבא התנהגות יכולים להיות ההבדל בין כישלון ל home run.

את המאמר המלא תוכלו למצוא כאן

http://journal.frontiersin.org/article/10.3389/fpsyg.2016.00178/full

 

 

*********************

הערה של מנחם: מעניין יהיה לקרוא בתגובות דעות על השלכות אפשריות של מסר המחקר הזה בכדורסל!

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. מרתק!
    המקרים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם, בהם הבעת רגשות עלולה להשפיע על תוצאה/חיזוי תוצאה, במסגרת ספורט קבוצתי, הם מצבי שוער מול בועט/זורק בכדורגל/כדוריד, אז יש התמודדות "מערבון פרוע" קלאסית.
    ואז רואים די בבירור איך להתנהלות השוער, לדוגמה, יש השפעה עצומה על הבועט (בכדורגל)

    1. תודה גיא.

      חשבתי על כדורגל, הבעיה העיקרית זה השונות. האופציה היא גול או לא גול. בבייסבול יש קצת יותר (מידי) אופציות. אז לפחות שיצאנו לדרך קיווינו שניתן יהיה לראות עוד השפעות.

      אני בטוח שבעיטות / זריקות עונשין מושפעות מהבעת רגשות, בין אם זה של השוער או שחקן ההתקפה.

  2. לרוב הפיצ'רים כאלו מכוערים שההבעה שלהם משדרת תיעוב תמידי , בכלל זה אחד התפקידים הכי קשים בספורט ( לדעתי ) , הלחץ של לקבל L על שמך גם במשחק של 15 סטרייקאאוטס ואתה בכלל תלוי בחובטים

    יש ספורטאים שמצליחים לשמור על פוקר פייס , היה מעניין לראות את הקשר בין שחקנים אמוציונלים לכאלו רגועים יותר וההצלחה שלהם
    אגב' בביסבול יש את הרגע הזה שהפיצר מאבד את זה ונכנס לשוונג שלילי , מעניינת מה ההבעה שלו לאחר שחובט פגע בכדור לעומת החובט הבא וכזאת שהבסיס עדיין ריק

    1. האמת בתור אוהד פיסטונס – וראשיד וואלס – בעתיד אני מקווה לחקור את השפעת העבירה הטכנית, בעיקר זאת שבאה מהבעת רגשות…

  3. תודה אריק על סיכום המאמר, מקווה שהוא ראשון מרבים שיציפו את האתר.

    ספורט, לפחות לטעמי, הוא התחליף לאימונים לקראת מלחמה (וציד) של האדם ה"מתורבת". אני מאמין שזו הסיבה בעטייה הספורט מלא ברגשות כה עצמתיים, הן בקרב המשתתפים ובמיוחד בקרב הקהל.
    בייסבול, מבחינה זו, דינו כדין אימוני קליעה למטרה בזריקת אבנים.

    ולאתגר של מנחם: אני מאמין שאחת הסיבות שסטף קרי מצליח בשלשות שלו היא השמחה והחיוביות שעל פניו.
    וכך אשאל את הדוקטור שראה אותו מתאמן, מה היתה ההבעה על פניו בזמן שהתאמן? ניחוש שלי: ריכוז ועונג.

    1. תודה מולי.

      האמת יש עוד מחקר שאני מעורב בו שמדבר על רגשות המאמן והשפעתן על קבוצות. זה נעשה בהולנד בקבוצות של בני נוער. הלוואי שיתפרסם בקרוב (את המאמר הזה לקח 3 שנים לפרסם!) ואשמח לשתף.

      ואכן החיוך של סטף בהחלט יכול להיות חלק מהסוד. אני זוכר שממש לפני שהתחלנו את המחקר היתה כתבה באתר ספורט מסוים על זה שהסיבה שארגנטינה לא מצליחה בקופה אמריקה זה בגלל שמאסי לא מחייך… השאלה זה מה בא קודם החיוך או ההצלחה?

  4. מאמר מרתק
    בבייסבול בגלל המרחק הגדול ושאר ההשפעות אני באמת חושב שקשה לבדוק.
    דווקא בכדורסל, בשמירה אישית, כאשר פרצופי השחקנים קרובים האחד לשני למשך מספר שניות אפשר לנסות לבצע סוג של בדיקה.

    בכל מקרה זה משמח לשמוע שיש התעניינות בדברים האלו ושהם נחקרים.

    שאפו ובהצלחה.

    1. תודה.

      זה יהיה מעניין מאוד לראות באמת כיצד הבעת הרגשות של השומר משפיעות. אבל יהיה מאוד קשה לנתח ולזהות את הרגשות. יש הרבה תזוזה וכו'. אולי בעתיד.

      יש היום תוכנות שקוראות רגשות לפי תוזזה של שרירים בפנים – facereader. אך זה לא עובד כל כך שזזים. אולי בעתיד. ואז ניתן יהיה להזין קלפים שינתחו את הרגשות של השחקנים ולבודק השפעה.

  5. מעניין מאד.קראתי קצת את המאמר ורציתי לשאול עוד כמה פרטים.
    מכיוון שהיו מעט מאד פחצ'רים במשחקים הנ"ל האם בהתייחסות למהירות של הזריקה התייחסתם למי הזורק? כלומר האם המהירות הייתה באופן יחסי לזורק או לממוצע הכללי?

    1. אנחנו כן לקחנו בחשבון פרטים נוספים כמו – דירוג המגיש, דירוג החובט, התוצאה, מספר האנשים על הבסיס, הcount של הפיץ (מספר ה strikes, balls), וה inning וגם מהירות הזריקה.

      כל זה הקטין לנו את הכח הסטטיסטי. ולכן לפעמים פגע בנו קצת. אבל בגדול ניסינו לשלוט בעוד דברים.

      שבקשנו מהסטודנטים לנבא את המהירות נתנו להם את המהירות הממוצעת של זריקה ואז שאלנו עד כמה היא תהיה גבוהה יותר או מהירה יותר. כמו כן ביקשנו בלי קשר למהירות במדד של קמ"ש אלא גם בשאלה על רצף של "יחסית איטי" – "יחסית מהיר" 1 עד 7.

  6. תודה רבה וכל הכבוד!
    אני לא מכיר בייסבול בכלל אבל נושא הרגשות בספורט הוא אחד המעניינים מבחינתי בכל הסיפור הזה. לא כ"כ בצורה מחקרית אבל בהחלט מבחינת התבוננות.
    אגב בדקתי את ג'ורדנה והיא בהחלט אישה נאה.

    go pistons!

  7. האשם מבקש מחקר מיוחד בקשר להשפעת הפרצופים של לברון על שחקני היריבה ועל המאמן שלו בעבר ובהווה.
    כתבה מצוינת, כה לחי!
    גם בטניס ישנו מאבק אחד על אחד שהוא קשה, כי למתמודד אין לאן לברוח, אך מצד שני הוא יותר סטרילי מג'ודו או איגרוף.

    1. אני לא באקדמיה אבל אני די בטוח שתוצאות מחקר כזה יושוו לרגשות שעולים במקרים של אירועים כמו התקפת שלשול באמצע הרחוב, נגיסה בתפוח ומציאת חצי תולעת, התעוררות מדגדוג נעים באמצע הלילה ומציאת ג'וק הולך עליך, פרפור חדרים, התקפת זעם בלתי נשלטת, נגיעה של סוהרסן, בחילה והקאות בלתי נשלטות בהפלגה בים גבוה, ידיעה על קרוב משפחה שמת ובטווח הארוך דיכאון קליני עד כדי ניסיון אובדני

  8. אריק זה מעניין. למרות שנראה שלקחת מקרה די קשה למחקר, ובגלל זה לא קיבלת מובהקות כי זה כמעט בלתי אפשרי.

    1. אין ספק שזה מקרה מאתגר. אבל אם גם בו הצלחנו למצוא לפחות חלקית השפעה של רגש – אז אין ספק שהיא שם גם בספורט אחר.

      אני חושב שמה שמעניין שהתוצאה לגבי שמחה היא לא טריוויאלית ואפילו מפתיעה. שאתה עומד מול יריב והוא שמח, אני הייתי חושב שהוא מאמין שיש לו איזה קלף נגדך איזה טריק, ואני הייתי חושש. אבל מצאנו שדווקא במקרה של שמחה היריב מנסה לחבוט. יכול להיות שיש פה משהו לא מודע, אולי בגלל שיש כל כך הרבה דברים לשים אליהם לב. ואז משהו שמח מעודד אותך לנסות to approach. או שזה עניין של מין אתגר – אולי השמחה זה סימון של "יאללה בו נראה מה אתה שווה", ואז היריב חייב לנסות.

  9. שאלה-
    מכיוון שרק רגש אחד (שמחה) בכלל הוכח כביכול כבר השפעה, איך אתם משוכנעים שהחובטים בכלל ראו את הרגש הזה? יש מצב שסתם הייתה הטייה סטטיסטית ועל פי זה הסקתם מסקנות הזויות .
    מ18 אני מוכן לשים כסף שאתה לא מזהה רגש ב99 אחוז מהפעמים

    1. סליחה על התגובה המאוחרת… לא ראיתי.

      יכול להיות שלא מזהים את הרגש. לא היתה לנו יכולת לשאול את החובטים. יכול להיות שהם לא רואים את הרגש אבל יכול להיות גם שהם לא מודעים להשפעה של הרגש. אבל עדיין מצאנו אפקט (יש אחוז סיכוי טעות קטן מ 5% – כך שבהחלט יכול להיות שאין אפקט – במדעי החברה נהוג לקבל תוצאות ולראות אותן כ"מובהקות" כאשר יש סיכוי של 95% של בטחון שנקבל תוצאה דומה שוב), כלומר יש מצב שגם אם לא מזהים באופן מודע יש לרגש השפעה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט